Otzarot-Article

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר" (יז-ח) "לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר אֵינִי יוֹדֵעַ", הוֹרוּנוּ חֲזַ"ל, וּבִמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵינְךָ יוֹדֵעַ... מִדַּת חֲכָמִים לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת. לֹא אַחַת כָּתַב רַשִׁ"י "אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מְלַמְּדֵנוּ" (בְּרֵאשִׁית כח-ה, לה-יד). רַבּוֹתֵינוּ הָאֲמוֹרָאִים וְהָרִאשׁוֹנִים הִסְתַּפְּקוּ בְּדִינִים וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהֶם. וּפָרָשָׁה שְׁלֵמָה שָׁנִינוּ בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט", כְּשֶׁהַסַּנְהֶדְרִין הַמְּקוֹמִית נְבוֹכָה, מוֹדָה הִיא בִּמְבוּכָתָהּ, "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ" אֶל הַסַּנְהֶדְרִין הַגְּדוֹלָה בִּירוּשָׁלַיִם,

מִדַּת חֲכָמִים הִיא. אַךְ, לְצַעֲרֵנוּ, לֹא כָּל הַמֻּכָּרִים כַּחֲכָמִים נֵחוֹנִים בָּהּ. רַבִּים אֵינָם מוּכָנִים לְהוֹדוֹת בְּאִי יְדִיעָתָם. לְהַזְכִּיר אֶת סְפֵקוֹתֵיהֶם.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בִּפְרֹס הַפֶּסַח בָּא אָדָם לִפְנֵי הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב קַמִינֶצְקִי זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "תּוֹרָה וָדָעַת" בִּנְיוּ יוֹרְק, וְשָׁאַל עַל כַּשְׁרוּת תְּרוּפָה מְסֻיֶּמֶת לְפֶסַח. בָּחַן רַבִּי יַעֲקֹב אֶת מַרְכִּיבֶיהָ אֶחָד לְאֶחָד, וְהִסְתַּפֵּק בְּכַשְׁרוּת אֶחָד מֵהֶם, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא עָשׂוּי הוּא מֵעֲמִילָן חִטָּה. וְאָז, אִם אֵין כָּאן חֲשַׁשׁ פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, רָצוּי לְהִמָּנַע מִנְּטִילַת הַתְּרוּפָה.

קָם רַבִּי יַעֲקֹב עַל תִּשְׁעִים שְׁנוֹתָיו, וּפָנָה לְבֵית הַמִּרְקַחַת לִשְׁאֹל לִתְכוּלַת הַמַּרְכִּיב. מִהֵר הָרוֹקֵחַ וּפָתַח אֶת סְפָרָיו, דִּפְדֵּף וְחִפֵּשׂ, עִיֵּן וְקָבַע: "כָּשֵׁר, בְּלֹא שׁוּם חֲשָׁשׁ!"

הוֹדָה לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בִּמְאוֹר פָּנִים עַל הַטִּרְחָה וְעַל הַתְּשׁוּבָה, שָׁב לְבֵיתוֹ וְהִתְקַשֵּׁר לְכִימַאי מִמַּכָּרָיו. הִתְאַמֵּת הַחֲשָׁשׁ: הַתְּרוּפָה אֵינָהּ כְּשֵׁרָה לְפֶסַח...

הִסְבִּיר רַבִּי יַעֲקֹב לְתַלְמִידוֹ: "מִמַּבַּט עֵינָיו וּמִנִּימַת קוֹלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רוֹקֵחַ, הֵבַנְתִּי שֶׁבְּחִפּוּשָׂיו לֹא מָצָא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, אֶלָּא הִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר 'אֵינִי יוֹדֵעַ'... דַּע", הוֹסִיף וְאָמַר, "כִּי זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין רוֹקֵחַ לְרַב. מְחֻיָּבוּתוֹ שֶׁל הָרוֹקֵחַ הִיא לַשּׁוֹאֵל, לַפּוֹנֶה וְלַקּוֹנֶה. לְפִיכָךְ חַיָּב הוּא לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה, וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ - יִבְדֶּה אוֹתָהּ מִלִּבּוֹ. אֲבָל מְחֻיָּבוּתוֹ שֶׁל הָרַב הִיא לַתּוֹרָה, לָאֱמֶת הַצְּרוּפָה. וַאֲפִילוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא בֹּשׁ לוֹמַר בְּאַחַד הַמִּקְרִים: שָׁמַעְתִּי מִפִּי ה' הֲלָכָה זוֹ וּשְׁכַחְתִּיהָ!" (רַשִׁ"י וַיִּקְרָא י-כ).

הוֹסִיף רַבִּי יַעֲקֹב וְסִפֵּר: "כְּשֶׁהַגָּאוֹן בַּעַל "בֵּית הַלֵּוִי" זַצַ"ל הִתְמַנָּה לְרַבָּהּ שֶׁל בְּרִיסְק, יָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר וּפוֹסְקָיו. אֲבָל מִיַּד עִם עֲלוֹתוֹ עַל כֵּס הָרַבָּנוּת בָּאָה לְפָנָיו שְׁאֵלָה בַּהֲלָכָה, עִיֵּן בָּהּ וְעָנָה: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'...

הִתְפַּלְּאוּ הַשּׁוֹאֲלִים, אַךְ הֶחֱרִישׁוּ. בָּאָה לְפָנָיו שְׁאֵלָה נוֹסֶפֶת, עִיֵּן וְעָנָה 'אֵינִי יוֹדֵעַ'. הַפְּלִיאָה גָּבְרָה, וְעִמָּהּ אַף הָאַכְזָבָה. בְּטוּחִים הָיוּ שֶׁזָּכוּ בְּרַב גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, וְהִנֵּה אֵין הוּא יוֹדֵעַ לִפְסֹק הֲלָכָה! בָּאָה לְפָנָיו שְׁאֵלָה שְׁלִישִׁית, וְעָנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הַדִּין. זֶה כְּבָר עָבַר כָּל גְּבוּל. הִתְכַּנְּסוּ נִכְבְּדֵי הַקָּהָל לָדוּן בָּעִנְיָן, וְהֶחְלִיטוּ שֶׁאוּלַי גָּאוֹן הוּא רַבָּם בְּפִלְפּוּל בְּסֻגְיוֹת וְרָאוּי לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ יְשִׁיבָה גְּדוֹלָה, אֲבָל בְּתוֹר רַב הוּא כִּשָּׁלוֹן חָרוּץ... הִתְאַרְגְּנוּ כְּמִשְׁלַחַת וְעָלוּ לְהוֹדִיעַ לוֹ עַל הַחְלָטָתָם.

חִיֵּךְ הָרַב, וְאָמַר: 'אַל נָא תִּדְאֲגוּ, רַבּוֹתַי. יוֹדֵעַ אֲנִי לִפְסֹק הֲלָכוֹת, וְאֶעֱנֶה, בִּרְצוֹת ה', עַל כָּל שְׁאֵלוֹתֵיכֶם. רָצִיתִי רַק לְחַנֵּךְ אֶתְכֶם - וְאֶת עַצְמִי! – שֶׁאִם יִקְרֶה שֶׁלֹּא אֵדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה, לֹא אֵבוֹשׁ לוֹמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'...

רַבִּי יַעֲקֹב הָיָה "חֲטִיבַת הָאֱמֶת" בְּכָל מַהוּתוֹ, בְּכָל אָרְחוֹתָיו. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת יָצָא לָאוֹר סֵפֶר עַל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה בַּאֲמֶרִיקָה. מוּבָן שֶׁיִּחֲדוּ בּוֹ פֶּרֶק לְרַבִּי יַעֲקֹב קַמִינֶצְקִי, וּבֵין הַשְּׁאָר נִכְתַּב בּוֹ שֶׁהֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא שִׁקֵּר מִיָּמָיו וְלֹא סָטָה מִן הָאֱמֶת. אֶחָד מִתַּלְמִידָיו קָרָא אֶת הַמַּאֲמָר, וּבְאַחַת הַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת שָׁאַל אֶת רַבּוֹ: הַאָמְנָם כָּךְ הֵעִיד עַל עַצְמוֹ?

אָמַר לוֹ: אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר. כְּשֶׁלָּמַדְתִּי בִּישִׁיבַת סְלַבּוֹדְקָא בְּלִיטָא, הָיָה לִי פְּטוּר מִשֵּׁרוֹת צְבָאִי. הִזְמִינוּ אוֹתִי לְבִקֹּרֶת, וְהַמְּפַקֵּד הָיָה חַשְׁדָּן עַד מְאֹד, אֵרְעוּ מִקְרִים שֶׁכַּמָּה בַּחוּרִים הִשְׁתַּחְרְרוּ בְּכַרְטִיס אֶחָד. חָשַׁד גַּם בִּי, וְאָמַר: "הָיִיתָ כָּאן אֶתְמוֹל, הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בְּאוֹתוֹ כַּרְטִיס!" מוּבָן שֶׁהִכְחַשְׁתִּי אֶת דְּבָרָיו.

צָעַק: "הַאִם אַתָּה רוֹצֶה לְרַמּוֹת גַּם אוֹתִי?"

לֹא עָנִיתִי לוֹ מִיַּד. חָשַׁבְתִּי קְצָת, הִסְתַּכַּלְתִּי בְּעֵינָיו וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל חֲרִישִׁי: "אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֵי פַּעַם בְּחַיַּי נִסִּיתִי לְרַמּוֹת מִישֶׁהוּ!"

תָּאֵר לְךָ שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתִי!...

וְלֹא רַק מִשְּׁנוֹת לִמּוּדוֹ בַּיְּשִׁיבָה. כְּשֶׁהָיָה בֵּן שֵׁשׁ, סִפֵּר, הָלַךְ לַ"תַּלְמוּד תּוֹרָה" וּבְדַרְכּוֹ עֲצָרוּהוּ. יְהוּדִים הִתְכַּנְּסוּ לִבְרִית מִילָה, וְהַמּוֹהֵל לֹא הִגִּיעַ. בִּקְּשׁוּ שֶׁיָּרוּץ וִיזָרֵז אֶת הַמּוֹהֵל. רָץ הַיֶּלֶד, קָרָא לַמּוֹהֵל, וְאִחֵר לַלִּמּוּדִים.

שָׁאַל הַמְּלַמֵּד: "הֵיכָן הָיִיתָ?"

סִפֵּר שֶׁנִּשְׁלַח לְהַזְעִיק אֶת הַמּוֹהֵל.

"שַׁקְרָן", נָזַף בּוֹ הַמְּלַמֵּד, "רָאִיתָ תְּכוּנָה שֶׁל בְּרִית מִילָה וְנֶעֱצַרְתָּ לְהִסְתַּכֵּל, אוּלַי אַף זָכִית בְּנֶתַח עֻגָּה", וְכִבְּדוֹ בִּסְטִירַת לֶחִי.

"עַד הַיּוֹם", הָיָה אוֹמֵר לְעֵת זִקְנוּתוֹ, "לֹא סָלַחְתִּי לוֹ עַל הַסְּטִירָה. כִּי מְחַנֵּךְ חַיָּב לְהַכִּיר אֶת טֶבַע תַּלְמִידָיו וְחַיָּב הָיָה לָדַעַת שֶׁאֵינִי מְשַׁקֵּר בְּשׁוּם מַצָּב..."

גַּם לֹא בְּגִיל שֵׁשׁ, גַּם לֹא לְנֹכַח סְטִירָה צְפוּיָה...

בְּעִנְיַן "תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם", סִפֵּר אֶת הָאַנֵקְדוֹטָה הַבָּאָה: יוֹבֵל שָׁנִים לִפְנֵי כֵן הֻזְמַן עַל יְדֵי הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁרָגָא פַיְבֵּל מֶנְדְּלוֹבִיץ זַצַ"ל לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ יְשִׁיבַת "תּוֹרָה וְדַעַת". הִתְפַּתְּחָה בֵּינֵיהֶם שִׂיחָה אוֹדוֹת הַנָּחַת "תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם". הִבְהִיר רַבִּי יַעֲקֹב שֶׁבְּחוּגֵי הַלִּיטָאִים אֵין נוֹהֲגִים לְהַנִּיחָן לְאַחַר הַתְּפִלָּה, מִנְהַג זֶה רָוַח בִּקְהִלּוֹת הַחֲסִידִים.

שָׁאַל הָרַב מֶנְדְּלוֹבִיץ: "אֲבָל הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל הָיָה מֵחוּגֵי הַלִּיטָאִים, וּבַעֲרֹב יָמָיו הִנִּיחָן?!"

חִיֵּךְ רַבִּי יַעֲקֹב וְאָמַר: "הֶחָפֵץ חַיִּים הִתְחִיל לְהַנִּיחָן בְּהַגִּיעוֹ לְגִיל תִּשְׁעִים. כְּשֶׁאַגִּיעַ לְגִיל זֶה אַנִיחָן גַּם אֲנִי..."

לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה עָבְרוּ, וּבְיוֹם הֻלַדְתּוֹ הַתִּשְׁעִים הִתְחִיל רַבִּי יַעֲקֹב לְהַנִּיחַ "תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם", בִּגְלַל אוֹתָהּ אִמְרָה שֶׁיָּצְאָה מִפִּיו עַל דֶּרֶךְ הֲלָצָה... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	לך לך תשע"ד
	דֻּגְמָה לְזִכּוּי הָרַבִּים
	"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר" (יז-ח) "לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר אֵינִי יוֹדֵעַ", הוֹרוּנוּ חֲזַ"ל, וּבִמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵינְךָ יוֹדֵעַ... מִדַּת חֲכָמִים לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת. לֹא אַחַת כָּתַב רַשִׁ"י "אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מְלַמְּדֵנוּ" (בְּרֵאשִׁית כח-ה, לה-יד). רַבּוֹתֵינוּ הָאֲמוֹרָאִים וְהָרִאשׁוֹנִים הִסְתַּפְּקוּ בְּדִינִים וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהֶם. וּפָרָשָׁה שְׁלֵמָה שָׁנִינוּ בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט", כְּשֶׁהַסַּנְהֶדְרִין הַמְּקוֹמִית נְבוֹכָה, מוֹדָה הִיא בִּמְבוּכָתָהּ, "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ" אֶל הַסַּנְהֶדְרִין הַגְּדוֹלָה בִּירוּשָׁלַיִם, מִדַּת חֲכָמִים הִיא. אַךְ, לְצַעֲרֵנוּ, לֹא כָּל הַמֻּכָּרִים כַּחֲכָמִים נֵחוֹנִים בָּהּ. רַבִּים אֵינָם מוּכָנִים לְהוֹדוֹת בְּאִי יְדִיעָתָם. לְהַזְכִּיר אֶת סְפֵקוֹתֵיהֶם. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בִּפְרֹס הַפֶּסַח בָּא אָדָם לִפְנֵי הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב קַמִינֶצְקִי זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "תּוֹרָה וָדָעַת" בִּנְיוּ יוֹרְק, וְשָׁאַל עַל כַּשְׁרוּת תְּרוּפָה מְסֻיֶּמֶת לְפֶסַח. בָּחַן רַבִּי יַעֲקֹב אֶת מַרְכִּיבֶיהָ אֶחָד לְאֶחָד, וְהִסְתַּפֵּק בְּכַשְׁרוּת אֶחָד מֵהֶם, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא עָשׂוּי הוּא מֵעֲמִילָן חִטָּה. וְאָז, אִם אֵין כָּאן חֲשַׁשׁ פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, רָצוּי לְהִמָּנַע מִנְּטִילַת הַתְּרוּפָה. קָם רַבִּי יַעֲקֹב עַל תִּשְׁעִים שְׁנוֹתָיו, וּפָנָה לְבֵית הַמִּרְקַחַת לִשְׁאֹל לִתְכוּלַת הַמַּרְכִּיב. מִהֵר הָרוֹקֵחַ וּפָתַח אֶת סְפָרָיו, דִּפְדֵּף וְחִפֵּשׂ, עִיֵּן וְקָבַע: "כָּשֵׁר, בְּלֹא שׁוּם חֲשָׁשׁ!" הוֹדָה לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בִּמְאוֹר פָּנִים עַל הַטִּרְחָה וְעַל הַתְּשׁוּבָה, שָׁב לְבֵיתוֹ וְהִתְקַשֵּׁר לְכִימַאי מִמַּכָּרָיו. הִתְאַמֵּת הַחֲשָׁשׁ: הַתְּרוּפָה אֵינָהּ כְּשֵׁרָה לְפֶסַח... הִסְבִּיר רַבִּי יַעֲקֹב לְתַלְמִידוֹ: "מִמַּבַּט עֵינָיו וּמִנִּימַת קוֹלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רוֹקֵחַ, הֵבַנְתִּי שֶׁבְּחִפּוּשָׂיו לֹא מָצָא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, אֶלָּא הִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר 'אֵינִי יוֹדֵעַ'... דַּע", הוֹסִיף וְאָמַר, "כִּי זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין רוֹקֵחַ לְרַב. מְחֻיָּבוּתוֹ שֶׁל הָרוֹקֵחַ הִיא לַשּׁוֹאֵל, לַפּוֹנֶה וְלַקּוֹנֶה. לְפִיכָךְ חַיָּב הוּא לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה, וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ - יִבְדֶּה אוֹתָהּ מִלִּבּוֹ. אֲבָל מְחֻיָּבוּתוֹ שֶׁל הָרַב הִיא לַתּוֹרָה, לָאֱמֶת הַצְּרוּפָה. וַאֲפִילוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא בֹּשׁ לוֹמַר בְּאַחַד הַמִּקְרִים: שָׁמַעְתִּי מִפִּי ה' הֲלָכָה זוֹ וּשְׁכַחְתִּיהָ!" (רַשִׁ"י וַיִּקְרָא י-כ). הוֹסִיף רַבִּי יַעֲקֹב וְסִפֵּר: "כְּשֶׁהַגָּאוֹן בַּעַל "בֵּית הַלֵּוִי" זַצַ"ל הִתְמַנָּה לְרַבָּהּ שֶׁל בְּרִיסְק, יָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר וּפוֹסְקָיו. אֲבָל מִיַּד עִם עֲלוֹתוֹ עַל כֵּס הָרַבָּנוּת בָּאָה לְפָנָיו שְׁאֵלָה בַּהֲלָכָה, עִיֵּן בָּהּ וְעָנָה: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'... הִתְפַּלְּאוּ הַשּׁוֹאֲלִים, אַךְ הֶחֱרִישׁוּ. בָּאָה לְפָנָיו שְׁאֵלָה נוֹסֶפֶת, עִיֵּן וְעָנָה 'אֵינִי יוֹדֵעַ'. הַפְּלִיאָה גָּבְרָה, וְעִמָּהּ אַף הָאַכְזָבָה. בְּטוּחִים הָיוּ שֶׁזָּכוּ בְּרַב גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, וְהִנֵּה אֵין הוּא יוֹדֵעַ לִפְסֹק הֲלָכָה! בָּאָה לְפָנָיו שְׁאֵלָה שְׁלִישִׁית, וְעָנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הַדִּין. זֶה כְּבָר עָבַר כָּל גְּבוּל. הִתְכַּנְּסוּ נִכְבְּדֵי הַקָּהָל לָדוּן בָּעִנְיָן, וְהֶחְלִיטוּ שֶׁאוּלַי גָּאוֹן הוּא רַבָּם בְּפִלְפּוּל בְּסֻגְיוֹת וְרָאוּי לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ יְשִׁיבָה גְּדוֹלָה, אֲבָל בְּתוֹר רַב הוּא כִּשָּׁלוֹן חָרוּץ... הִתְאַרְגְּנוּ כְּמִשְׁלַחַת וְעָלוּ לְהוֹדִיעַ לוֹ עַל הַחְלָטָתָם. חִיֵּךְ הָרַב, וְאָמַר: 'אַל נָא תִּדְאֲגוּ, רַבּוֹתַי. יוֹדֵעַ אֲנִי לִפְסֹק הֲלָכוֹת, וְאֶעֱנֶה, בִּרְצוֹת ה', עַל כָּל שְׁאֵלוֹתֵיכֶם. רָצִיתִי רַק לְחַנֵּךְ אֶתְכֶם - וְאֶת עַצְמִי! – שֶׁאִם יִקְרֶה שֶׁלֹּא אֵדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה, לֹא אֵבוֹשׁ לוֹמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'... רַבִּי יַעֲקֹב הָיָה "חֲטִיבַת הָאֱמֶת" בְּכָל מַהוּתוֹ, בְּכָל אָרְחוֹתָיו. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת יָצָא לָאוֹר סֵפֶר עַל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה בַּאֲמֶרִיקָה. מוּבָן שֶׁיִּחֲדוּ בּוֹ פֶּרֶק לְרַבִּי יַעֲקֹב קַמִינֶצְקִי, וּבֵין הַשְּׁאָר נִכְתַּב בּוֹ שֶׁהֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא שִׁקֵּר מִיָּמָיו וְלֹא סָטָה מִן הָאֱמֶת. אֶחָד מִתַּלְמִידָיו קָרָא אֶת הַמַּאֲמָר, וּבְאַחַת הַהִזְדַּמְּנֻיּוֹת שָׁאַל אֶת רַבּוֹ: הַאָמְנָם כָּךְ הֵעִיד עַל עַצְמוֹ? אָמַר לוֹ: אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר. כְּשֶׁלָּמַדְתִּי בִּישִׁיבַת סְלַבּוֹדְקָא בְּלִיטָא, הָיָה לִי פְּטוּר מִשֵּׁרוֹת צְבָאִי. הִזְמִינוּ אוֹתִי לְבִקֹּרֶת, וְהַמְּפַקֵּד הָיָה חַשְׁדָּן עַד מְאֹד, אֵרְעוּ מִקְרִים שֶׁכַּמָּה בַּחוּרִים הִשְׁתַּחְרְרוּ בְּכַרְטִיס אֶחָד. חָשַׁד גַּם בִּי, וְאָמַר: "הָיִיתָ כָּאן אֶתְמוֹל, הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בְּאוֹתוֹ כַּרְטִיס!" מוּבָן שֶׁהִכְחַשְׁתִּי אֶת דְּבָרָיו. צָעַק: "הַאִם אַתָּה רוֹצֶה לְרַמּוֹת גַּם אוֹתִי?" לֹא עָנִיתִי לוֹ מִיַּד. חָשַׁבְתִּי קְצָת, הִסְתַּכַּלְתִּי בְּעֵינָיו וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל חֲרִישִׁי: "אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֵי פַּעַם בְּחַיַּי נִסִּיתִי לְרַמּוֹת מִישֶׁהוּ!" תָּאֵר לְךָ שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתִי!... וְלֹא רַק מִשְּׁנוֹת לִמּוּדוֹ בַּיְּשִׁיבָה. כְּשֶׁהָיָה בֵּן שֵׁשׁ, סִפֵּר, הָלַךְ לַ"תַּלְמוּד תּוֹרָה" וּבְדַרְכּוֹ עֲצָרוּהוּ. יְהוּדִים הִתְכַּנְּסוּ לִבְרִית מִילָה, וְהַמּוֹהֵל לֹא הִגִּיעַ. בִּקְּשׁוּ שֶׁיָּרוּץ וִיזָרֵז אֶת הַמּוֹהֵל. רָץ הַיֶּלֶד, קָרָא לַמּוֹהֵל, וְאִחֵר לַלִּמּוּדִים. שָׁאַל הַמְּלַמֵּד: "הֵיכָן הָיִיתָ?" סִפֵּר שֶׁנִּשְׁלַח לְהַזְעִיק אֶת הַמּוֹהֵל. "שַׁקְרָן", נָזַף בּוֹ הַמְּלַמֵּד, "רָאִיתָ תְּכוּנָה שֶׁל בְּרִית מִילָה וְנֶעֱצַרְתָּ לְהִסְתַּכֵּל, אוּלַי אַף זָכִית בְּנֶתַח עֻגָּה", וְכִבְּדוֹ בִּסְטִירַת לֶחִי. "עַד הַיּוֹם", הָיָה אוֹמֵר לְעֵת זִקְנוּתוֹ, "לֹא סָלַחְתִּי לוֹ עַל הַסְּטִירָה. כִּי מְחַנֵּךְ חַיָּב לְהַכִּיר אֶת טֶבַע תַּלְמִידָיו וְחַיָּב הָיָה לָדַעַת שֶׁאֵינִי מְשַׁקֵּר בְּשׁוּם מַצָּב..." גַּם לֹא בְּגִיל שֵׁשׁ, גַּם לֹא לְנֹכַח סְטִירָה צְפוּיָה... בְּעִנְיַן "תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם", סִפֵּר אֶת הָאַנֵקְדוֹטָה הַבָּאָה: יוֹבֵל שָׁנִים לִפְנֵי כֵן הֻזְמַן עַל יְדֵי הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁרָגָא פַיְבֵּל מֶנְדְּלוֹבִיץ זַצַ"ל לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ יְשִׁיבַת "תּוֹרָה וְדַעַת". הִתְפַּתְּחָה בֵּינֵיהֶם שִׂיחָה אוֹדוֹת הַנָּחַת "תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם". הִבְהִיר רַבִּי יַעֲקֹב שֶׁבְּחוּגֵי הַלִּיטָאִים אֵין נוֹהֲגִים לְהַנִּיחָן לְאַחַר הַתְּפִלָּה, מִנְהַג זֶה רָוַח בִּקְהִלּוֹת הַחֲסִידִים. שָׁאַל הָרַב מֶנְדְּלוֹבִיץ: "אֲבָל הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל הָיָה מֵחוּגֵי הַלִּיטָאִים, וּבַעֲרֹב יָמָיו הִנִּיחָן?!" חִיֵּךְ רַבִּי יַעֲקֹב וְאָמַר: "הֶחָפֵץ חַיִּים הִתְחִיל לְהַנִּיחָן בְּהַגִּיעוֹ לְגִיל תִּשְׁעִים. כְּשֶׁאַגִּיעַ לְגִיל זֶה אַנִיחָן גַּם אֲנִי..." לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה עָבְרוּ, וּבְיוֹם הֻלַדְתּוֹ הַתִּשְׁעִים הִתְחִיל רַבִּי יַעֲקֹב לְהַנִּיחַ "תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם", בִּגְלַל אוֹתָהּ אִמְרָה שֶׁיָּצְאָה מִפִּיו עַל דֶּרֶךְ הֲלָצָה... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)