Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (ג-ט) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: כְּשֶׁהוֹכִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, הִצְטַדֵּק הָאָדָם וְאָמַר, הָאִשָּׁה אֲשֵׁמָה. שָׁאַל אֶת הָאִשָּׁה, וְאָמְרָה, הַנָּחָשׁ הֵסִיתָנִי. אֶת הַנָּחָשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר לֹא שָׁאַל. מַדּוּעַ? כִּי "אֵין טוֹעֲנִים לְמֵסִית" (סַנְהֶדְרִין כט.) אֶלָּא הֶעֱנִישׁוֹ מִיַּד.

וְשָׁאֲלוּ בַּגְּמָרָא: וְאִם הָיָה שׁוֹאֲלוֹ, מַה הָיָה לוֹ לוֹמַר? וְהֵשִׁיבוּ: הָיָה לוֹ לוֹמַר "דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין?! לֹא הָיָה לָהֶם לִשְׁמֹעַ לִי!

וַאֲסַפֵּר: יוֹם אֶחָד עֲצָרַנִי אָדָם וּבֵרֵר אִם יָכוֹל אֲנִי לָתֵת לוֹ אֵיזֶה שֵׁם שֶׁל גְּמַ"ח. גַּם זֶה גְּמַ"ח לְהַפְנוֹת לִגְמַ"ח...

אָמַרְתִּי: תְּנַסֶּה אֵצֶל פְּלוֹנִי, הוּא מְנַהֵל קֻפַּת גְּמַ"ח.

עָבְרָה תְּקוּפָה וּבְאַקְרַאי פָּגַשְׁתִּי אֶת בַּעַל הַגְּמַ"ח. אָמַר לִי: אֵין לְךָ מֻשָּׂג עַד כַּמָּה אֲנִי מְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיךָ!

אָמַרְתִּי: הִנֵּנִי, אִינִישׁ בְּאִינִישׁ פָּגַע. מַה הָעִנְיָן?

אָמַר: לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים הִפְנֵיתָ אֵלַי אָדָם לְקַבָּלַת הַלְוָאָה (הֲרֵי לָכֶם, אֲנִי הִפְנֵיתִי...), נָתַתִּי לוֹ הַלְוָאָה וְהִפְקִיד סִדְרָה שֶׁל צֵ'קִים. הָרִאשׁוֹן חָזַר, הַשֵּׁנִי חָזַר, הַשְּׁלִישִׁי חָזַר. קוֹרֶה וְלֹא צָרִיךְ לִקְרוֹת, אֲבָל בִּשְׁלֹשָׁה הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.

טִלְפַּנְתִּי לְאוֹתוֹ אָדָם וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהַשִּׂיגוֹ. הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ רוֹדֵף אַחֲרֵי הָרוּחַ.

יוֹם אֶחָד הִתְפַּלַּלְתִּי בְּאִיצְקוֹבִיץ וּמְצָאתִיו. אָמַרְתִּי: רְאֵה, בִּקַּשְׁתָּ וְנַעֲנֵיתִי, נָתְנוּ לְךָ הַלְוָאָה, הִפְקַדְתָּ צֵ'קִים; אֶחָד לֹא כֻּבַּד, שֵׁנִי לֹא כֻּבַּד וְכָךְ גַּם הַשְּׁלִישִׁי; בַּטֶּלֶפוֹן אַתָּה מִתְחַמֵּק. בּוֹא נַעֲשֶׂה לָזֶה סוֹף וְתַחְזִיר בְּבַקָּשָׁה אֶת הַהַלְוָאָה.

אַתֶּם יוֹדְעִים מֶה עָנָה לִי, חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי נִתְקָף בְּשָׁבָץ: מִי בִּקֵּשׁ מִמְּךָ לָתֵת לִי הַלְוָאָה???...

הִרְגַּעְתִּי אוֹתוֹ, אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. זוֹ הַטַּעֲנָה הַיְשָׁנָה נוֹשָׁנָה שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. מֵסִית וּמַדִּיחַ, מְפַתֶּה וּמְשַׁסֶּה, וּלְבַסּוֹף מִתָּמֵם: מִי אָמַר לְךָ לִשְׁמֹעַ לִי. "דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין"... צָחַקְתִּי עָלָיו וְהוּא לָקַח בִּרְצִינוּת. מָה אָנִי אָשֵׁם אִם הוּא טִפֵּשׁ...

לֹא בִּכְדִי קָרוּי יֵצֶר הָרַע בְּשֵׁם "מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" (קֹהֶלֶת ד-יג). מֶלֶךְ, בְּלִי סָפֵק, שֶׁהֲרֵי מִשְׂתָּרֵר הוּא עַל הָאָדָם וּמְשַׁעְבְּדוֹ כָּלִיל. "הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם". זָקֵן, כֵּיוָן שֶׁמִּתְלַוֶּה אֶל הָאָדָם מִלֵּדָתוֹ וְעַד זִקְנוּתוֹ, בְּעוֹד הַיֵּצֶר הַטּוֹב אֵינוֹ מַגִּיעַ אֵלָיו אֶלָּא בְּהִכָּנְסוֹ לְמִצְווֹת (קֹהֶלֶת רַבָּה ד-ט). אֲבָל כְּסִיל?! הֵן חָכָם מְחֻכָּם הוּא וְעַרְמוּמִי מֵאֵין כְּמוֹתוֹ.

אֶלָּא, מֶלֶךְ "זָקֵן וּכְסִיל" הוּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים "מֶלֶךְ סְפָרַד", לְמָשָׁל. כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים מֶלֶךְ סְפָרַד מִתְכַּוְּנִים לַמֶּלֶךְ שֶׁל סְפָרַד, הַמּוֹלֵךְ עַל סְפָרַד; כָּךְ גַּם כְּשֶׁאוֹמְרִים מֶלֶךְ "זָקֵן וּכְסִיל" מִתְכַּוְּנִים לְכָךְ שֶׁהוּא מוֹלֵךְ עַל זְקֵנִים שֶׁקָּנוּ חָכְמָה וְגַם עַל כְּסִילִים.

וְאֵין זוֹ סְתִירָה. מִי לָנוּ קוֹנֵי חָכְמָה וָדָעַת יוֹתֵר מִמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁהִצְטָרְפוּ לְקֹרַח (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יח-ג) וּמָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁהִסְתַּפְּחוּ אֶל אַבְשָׁלוֹם בְּמִרְדּוֹ בְּאָבִיו (בַּמִּדְבָּר רַבָּה ט-כד); דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל הָיוּ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים מט); גֵּיחֲזִי "גִּבּוֹר בַּתּוֹרָה" הָיָה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (סַנְהֶדְרִין צ.); יְרָבְעָם בֶּן נְבָט, תּוֹרָתוֹ אֵין בָּהּ דֹּפִי, וְהָיָה דּוֹרֵשׁ תּוֹרַת כֹּהֲנִים בְּמֵאָה וּשְׁלֹשָׁה אֳפָנִים (סַנְהֶדְרִין קב.), וְאַחְאָב בִּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה, וּמְנַשֶּׁה בַּחֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד שְׁנוֹת מַלְכוּתוֹ - וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא! אִם הִצְלִיחַ אוֹתוֹ "מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" לְהַפִּיל בַּפַּח אֶת יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁלְּאַחַר שְׁמוֹנִים שְׁנוֹת כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה נַעֲשָׂה צְדוֹקִי (בְּרָכוֹת כט.) וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה מִצּוֹפֵי הַמֶּרְכָּבָה (חֲגִיגָה טו.), הָאֵין הוּא מֶלֶךְ גַּם עַל זְקֵנִים שֶׁקָּנוּ חָכְמָה?! וּבִכְלָל, "אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא".

וְיַחַד עִם זֹאת, מַצִּיגָם הַיֵּצֶר כִּכְסִילִים! אֵיךְ נִפְתּוּ, אֵיךְ אִבְּדוּ אֶת עוֹלָמָם בְּרֶגַע, אֵיפֹה הָיְתָה דַּעְתָּם, אֵיפֹה הָיָה שִׂכְלָם?!

וּלְבַסּוֹף, הַיֵּצֶר עַצְמוֹ יַעֲמֹד וְיִלְעַג לָנוּ, יַצִּיגֵנוּ כִּפְתָאִים "דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין"?!...

אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לְאוֹתָהּ כְלִמָּה. (וְהִגַּדְתָּ)

	נח תשע"ד
	אֲסֵפַת הַנּוֹשִׁים
	"וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (ג-ט) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: כְּשֶׁהוֹכִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת, הִצְטַדֵּק הָאָדָם וְאָמַר, הָאִשָּׁה אֲשֵׁמָה. שָׁאַל אֶת הָאִשָּׁה, וְאָמְרָה, הַנָּחָשׁ הֵסִיתָנִי. אֶת הַנָּחָשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר לֹא שָׁאַל. מַדּוּעַ? כִּי "אֵין טוֹעֲנִים לְמֵסִית" (סַנְהֶדְרִין כט.) אֶלָּא הֶעֱנִישׁוֹ מִיַּד. וְשָׁאֲלוּ בַּגְּמָרָא: וְאִם הָיָה שׁוֹאֲלוֹ, מַה הָיָה לוֹ לוֹמַר? וְהֵשִׁיבוּ: הָיָה לוֹ לוֹמַר "דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין?! לֹא הָיָה לָהֶם לִשְׁמֹעַ לִי! וַאֲסַפֵּר: יוֹם אֶחָד עֲצָרַנִי אָדָם וּבֵרֵר אִם יָכוֹל אֲנִי לָתֵת לוֹ אֵיזֶה שֵׁם שֶׁל גְּמַ"ח. גַּם זֶה גְּמַ"ח לְהַפְנוֹת לִגְמַ"ח... אָמַרְתִּי: תְּנַסֶּה אֵצֶל פְּלוֹנִי, הוּא מְנַהֵל קֻפַּת גְּמַ"ח. עָבְרָה תְּקוּפָה וּבְאַקְרַאי פָּגַשְׁתִּי אֶת בַּעַל הַגְּמַ"ח. אָמַר לִי: אֵין לְךָ מֻשָּׂג עַד כַּמָּה אֲנִי מְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיךָ! אָמַרְתִּי: הִנֵּנִי, אִינִישׁ בְּאִינִישׁ פָּגַע. מַה הָעִנְיָן? אָמַר: לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים הִפְנֵיתָ אֵלַי אָדָם לְקַבָּלַת הַלְוָאָה (הֲרֵי לָכֶם, אֲנִי הִפְנֵיתִי...), נָתַתִּי לוֹ הַלְוָאָה וְהִפְקִיד סִדְרָה שֶׁל צֵ'קִים. הָרִאשׁוֹן חָזַר, הַשֵּׁנִי חָזַר, הַשְּׁלִישִׁי חָזַר. קוֹרֶה וְלֹא צָרִיךְ לִקְרוֹת, אֲבָל בִּשְׁלֹשָׁה הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. טִלְפַּנְתִּי לְאוֹתוֹ אָדָם וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהַשִּׂיגוֹ. הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ רוֹדֵף אַחֲרֵי הָרוּחַ. יוֹם אֶחָד הִתְפַּלַּלְתִּי בְּאִיצְקוֹבִיץ וּמְצָאתִיו. אָמַרְתִּי: רְאֵה, בִּקַּשְׁתָּ וְנַעֲנֵיתִי, נָתְנוּ לְךָ הַלְוָאָה, הִפְקַדְתָּ צֵ'קִים; אֶחָד לֹא כֻּבַּד, שֵׁנִי לֹא כֻּבַּד וְכָךְ גַּם הַשְּׁלִישִׁי; בַּטֶּלֶפוֹן אַתָּה מִתְחַמֵּק. בּוֹא נַעֲשֶׂה לָזֶה סוֹף וְתַחְזִיר בְּבַקָּשָׁה אֶת הַהַלְוָאָה. אַתֶּם יוֹדְעִים מֶה עָנָה לִי, חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי נִתְקָף בְּשָׁבָץ: מִי בִּקֵּשׁ מִמְּךָ לָתֵת לִי הַלְוָאָה???... הִרְגַּעְתִּי אוֹתוֹ, אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. זוֹ הַטַּעֲנָה הַיְשָׁנָה נוֹשָׁנָה שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. מֵסִית וּמַדִּיחַ, מְפַתֶּה וּמְשַׁסֶּה, וּלְבַסּוֹף מִתָּמֵם: מִי אָמַר לְךָ לִשְׁמֹעַ לִי. "דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין"... צָחַקְתִּי עָלָיו וְהוּא לָקַח בִּרְצִינוּת. מָה אָנִי אָשֵׁם אִם הוּא טִפֵּשׁ... לֹא בִּכְדִי קָרוּי יֵצֶר הָרַע בְּשֵׁם "מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" (קֹהֶלֶת ד-יג). מֶלֶךְ, בְּלִי סָפֵק, שֶׁהֲרֵי מִשְׂתָּרֵר הוּא עַל הָאָדָם וּמְשַׁעְבְּדוֹ כָּלִיל. "הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם". זָקֵן, כֵּיוָן שֶׁמִּתְלַוֶּה אֶל הָאָדָם מִלֵּדָתוֹ וְעַד זִקְנוּתוֹ, בְּעוֹד הַיֵּצֶר הַטּוֹב אֵינוֹ מַגִּיעַ אֵלָיו אֶלָּא בְּהִכָּנְסוֹ לְמִצְווֹת (קֹהֶלֶת רַבָּה ד-ט). אֲבָל כְּסִיל?! הֵן חָכָם מְחֻכָּם הוּא וְעַרְמוּמִי מֵאֵין כְּמוֹתוֹ. אֶלָּא, מֶלֶךְ "זָקֵן וּכְסִיל" הוּא כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים "מֶלֶךְ סְפָרַד", לְמָשָׁל. כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים מֶלֶךְ סְפָרַד מִתְכַּוְּנִים לַמֶּלֶךְ שֶׁל סְפָרַד, הַמּוֹלֵךְ עַל סְפָרַד; כָּךְ גַּם כְּשֶׁאוֹמְרִים מֶלֶךְ "זָקֵן וּכְסִיל" מִתְכַּוְּנִים לְכָךְ שֶׁהוּא מוֹלֵךְ עַל זְקֵנִים שֶׁקָּנוּ חָכְמָה וְגַם עַל כְּסִילִים. וְאֵין זוֹ סְתִירָה. מִי לָנוּ קוֹנֵי חָכְמָה וָדָעַת יוֹתֵר מִמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁהִצְטָרְפוּ לְקֹרַח (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יח-ג) וּמָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁהִסְתַּפְּחוּ אֶל אַבְשָׁלוֹם בְּמִרְדּוֹ בְּאָבִיו (בַּמִּדְבָּר רַבָּה ט-כד); דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל הָיוּ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים מט); גֵּיחֲזִי "גִּבּוֹר בַּתּוֹרָה" הָיָה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (סַנְהֶדְרִין צ.); יְרָבְעָם בֶּן נְבָט, תּוֹרָתוֹ אֵין בָּהּ דֹּפִי, וְהָיָה דּוֹרֵשׁ תּוֹרַת כֹּהֲנִים בְּמֵאָה וּשְׁלֹשָׁה אֳפָנִים (סַנְהֶדְרִין קב.), וְאַחְאָב בִּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה, וּמְנַשֶּׁה בַּחֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד שְׁנוֹת מַלְכוּתוֹ - וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא! אִם הִצְלִיחַ אוֹתוֹ "מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" לְהַפִּיל בַּפַּח אֶת יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁלְּאַחַר שְׁמוֹנִים שְׁנוֹת כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה נַעֲשָׂה צְדוֹקִי (בְּרָכוֹת כט.) וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה מִצּוֹפֵי הַמֶּרְכָּבָה (חֲגִיגָה טו.), הָאֵין הוּא מֶלֶךְ גַּם עַל זְקֵנִים שֶׁקָּנוּ חָכְמָה?! וּבִכְלָל, "אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא". וְיַחַד עִם זֹאת, מַצִּיגָם הַיֵּצֶר כִּכְסִילִים! אֵיךְ נִפְתּוּ, אֵיךְ אִבְּדוּ אֶת עוֹלָמָם בְּרֶגַע, אֵיפֹה הָיְתָה דַּעְתָּם, אֵיפֹה הָיָה שִׂכְלָם?! וּלְבַסּוֹף, הַיֵּצֶר עַצְמוֹ יַעֲמֹד וְיִלְעַג לָנוּ, יַצִּיגֵנוּ כִּפְתָאִים "דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין"?!... אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לְאוֹתָהּ כְלִמָּה. (וְהִגַּדְתָּ)