Otzarot-Article

"וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם" (יט-א) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הָיוּ רְשָׁעִים לִפְנֵי סְדוֹם וְהָיוּ גַּם לְאַחֲרֶיהָ, אֲבָל הַסְּדוֹמִים עוֹרְרוּ זַעַם מְיֻחָד. מַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ לָהֶם תֵּרוּצִים שֶׁהִצְדִּיקוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. שֶׁקְּבָעוּם בְּמַעֲרֶכֶת חֻקִּים. שֶׁהִכְשִׁירוּ אֶת הַשֶּׁרֶץ. וְזֶה הַנּוֹרָא מִכָּל.

וַאֲנִי נִזְכָּר: לִפְנֵי זְמַן רַב הִתְקַשֵּׁר אֵלַי רַב שְׁכוּנָה בִּצְפוֹן תֵּל אָבִיב. סִפֵּר שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁכוּנָתוֹ אָדָם הַמַּכִּירֵנִי, הָיִינוּ יַחַד בְּסִבִּיר. הוּא פָּרַץ פִּרְצָה, פָּתַח אֶת חֲנוּתוֹ לְמוּצְרֵי מָזוֹן בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ. בִּקֵּשׁ הָרַב שֶׁאֲדַבֵּר עִמּוֹ, אוּלַי אוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו.

נָסַעְתִּי וְשָׂמַח לִרְאוֹתֵנִי. דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ, אַךְ דָּבָר לֹא עָזַר. נוּ, אֲנִי אֶת שֶׁלִּי עָשִׂיתִי, מָה אֶפְשָׁר עוֹד לַעֲשׂוֹת.

עָבַר זְמַן מָה וְהָרַב הִתְקַשֵּׁר בַּשֵּׁנִית, הִזְעִיקַנִי בִּבְהִילוּת. מַה קָּרָה? "זֶה כְּבָר עוֹבֵר כָּל גְּבוּל!!!", תִּנָּה הָרַב אֶת צַעֲרוֹ. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַלָּה פּוֹתֵחַ אֶת חֲנוּתוֹ בְּשַׁבָּת, עוֹד פִּרְסֵם שֶׁהֶחָלָב הַנִּמְכָּר הוּא בְּהֶכְשֵׁרוֹ שֶׁל הָרַב. וְכַמּוּבָן, לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם.

נָסַעְתִּי אֵפוֹא שׁוּב וְאָמַרְתִּי לְאוֹתוֹ פּוֹקֵר: שְׁמַע נָא, הִצְהַרְתָּ בְּעַזּוּת נֶפֶשׁ שֶׁאֵינְךָ מַקְפִּיד עַל בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, רַק עַל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְהִנֵּה, כֵּיצַד הִנְּךָ מֵעֵז לְצַעֵר כָּךְ אֶת הָרַב שֶׁלֹּא הֶעֱנִיק לְךָ הֶכְשֵׁר? כֵּיצַד הִנְּךָ מֵעֵז לְרַמּוֹת כָּךְ אֶת הַקּוֹנִים הַסּוֹמְכִים לַשָּׁוְא עַל הֶכְשֵׁר מְזֻיָּף?! הֲרֵי זוֹ עַוְלָה שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ!

וּמֶה עָנָה?

"זֶה בֶּאֱמֶת בְּהֶכְשֵׁרוֹ שֶׁל הָרַב. שָׁאַלְתִּי אֶת הַבַּלָּן בַּמִּקְוֶה וְאָמַר לִי שֶׁהַמִּקְוֶה עוֹמֶדֶת תַּחַת הַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל הָרַב. אָז כָּל בֹּקֶר, לִפְנֵי שֶׁמַּחְלִיפִים אֶת הַמַּיִם, אֲנִי לוֹקֵחַ כַּמָּה דְּלָיִים וּמְעָרֵב בֶּחָלָב"...

בְּרְרר....

לְעָרֵב מַיִם בֶּחָלָב, הוֹנָאָה הִיא. וּמַיִם כָּאֵלּוּ... זְוָעָה! וְהוּא בָּטוּחַ שֶׁהוּא צוֹדֵק! בָּטוּחַ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּל עַוְלָה.

אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִזְעֹם?!

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמַּלְאָכִים לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם מָצְאוּ אֶת לוֹט יוֹשֵׁב בִּשְׁעָרֶיהָ. שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם (רַשִׁ"י יט-א). וְתָמוּהַּ: בְּמֶשֶׁךְ יוֹבֵל שָׁנִים לֹא נֶהֶפְכָה, וּבַיּוֹם שֶׁמִּנּוּ אֶת לוֹט כְּשׁוֹפֵט דַּוְקָא אָז נֶהֶפְכָה?! לִכְאוֹרָה, עִם שׁוֹפֵט צֶדֶק כְּלוֹט הָיוּ לָהֶם סִכּוּיִים לְשַׁפֵּר אֶת דַּרְכָּם.

וְאַקְדִּים לַתְּשׁוּבָה סִפּוּר מַעֲשֶׂה, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה:

כְּשֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ הָרוּסִים עַל לִיטָא, הֵם אָסְרוּ עַל קִיּוּם הַיְּשִׁיבוֹת, סָגְרוּ אֶת תַּלְמוּדֵי הַתּוֹרָה, אָטְמוּ אֶת הַמִּקְוָאוֹת, אֲבָל לֹא יָכְלוּ לֶאֱסֹר עַל הָאֲנָשִׁים כִּיחִידִים לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת דָּתָם. וּבְנוֹבְהַרְדּוֹק, הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם, חִנְּכוּנוּ עַל פִּי הַכְּלָל "לֹא יֵבוֹשׁ מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם", גִּירָא בְּעֵינֵי הַשָּׂטָן. הָלַכְתִּי אֵפוֹא בְּחוּצוֹת הָעִיר כְּשֶׁצִּיצִיּוֹתַי בַּחוּץ...

וְהַשָּׂטָן הִגִּיעַ.

שׁוֹטֵר עֲצָרַנִי: "מַה הַחוּטִים הָאֵלֶּה?"

"בֶּגֶד שֶׁל יְהוּדִים", אֲנִי עוֹנֶה וּמוֹסִיף: "יֵשׁ בְּרוּסְיָה חֹפֶשׁ דָּת".

עֵינָיו יָרְקוּ בְּרָקִים: "חֹפֶשׁ הַדָּת - בַּבַּיִת. לָלֶכֶת כָּךְ בָּרְחוֹב זוֹ הִתְגָּרוּת, פִּרְסֹמֶת לַדָּת, פְּעִילוּת אַנְטִי מַהְפְּכָנִית". מִלִּים מְעוֹרְרוֹת חַלְחָלָה בְּאוֹתָם יָמִים.

"אֶת הַתְּעוּדוֹת", צִוָּה.

הֲרֵי לְךָ. הָיִיתִי פָּלִיט מִפּוֹלִין, חֲסַר תְּעוּדוֹת. וְזוֹ לְבַד הָיְתָה עֲבֵרָה פְּלִילִית שֶׁעֲלוּלָה לְסַבֵּךְ בְּצָרוֹת צְרוּרוֹת.

"בּוֹא אִתִּי, בַּמִּשְׁטָרָה יַחְקְרוּ". וְיִמְצְאוּ שֶׁאֲנִי בֶּן יְשִׁיבָה וְאֵינִי עוֹבֵד, "טַפִּיל" לְפִי הַגְדָּרָתָם. עֲבֵרָה נוֹסֶפֶת... אַךְ מַה בְּאֶפְשָׁרוּתִי לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי.

אָנוּ הוֹלְכִים, וְכֻלָּם סָרִים מִדַּרְכֵּנוּ כְּאִלּוּ הָיִינוּ מְצֹרָעִים... אִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה קְשָׁרִים, לֹא עִם שׁוֹטֵר וְלֹא עִם אָסִיר.

תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה אֲנִי שׁוֹלֵף מֵהַכִּיס שְׁנֵי רוּבָּלִים וּמוֹשִׁיט לַשּׁוֹטֵר.

"טוֹב וְיָפֶה", הוּא מְסַנֵּן בְּאַרְסִיּוּת: "פִּרְסֹמֶת חוּצוֹת לַדָּת, וַחֲסַר מִסְמָכִים, וּמְנַסֶּה לְשַׁחֵד שׁוֹטֵר בְּעֵת מִלּוּי תַּפְקִידוֹ. תַּמְשִׁיךְ כָּךְ לִקְבֹּר אֶת עַצְמְךָ!" וּמֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו לְעֵבֶר תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה. כְּשֶׁנַּגִּיעַ לְשָׁם - אֲנִי אָבוּד, הַדְּבָרִים יֵצְאוּ מִכְּלַל שְׁלִיטָה.

טוֹב, אֲנִי נִכְנָע. "תַּגִּיד אַתָּה כַּמָּה"...

"חֲמִשָּׁה, לֹא פָּחוֹת!"

לְמַזָּלִי הַטּוֹב הָיָה לִי. הַחֲמִישִׁיָּה הֶחֱלִיפָה יָדַיִם, וְהוּא הִפְטִיר: "לֵךְ וְשֶׁלֹּא אֶרְאֶה אוֹתְךָ יוֹתֵר". בְּלִי חֲמִשָּׁה רוּבָּלִים, הִתְכַּוֵּן...

וְהֵבַנְתִּי, שֶׁבִּסְדוֹם הָיוּ חֻקִּים נוֹרָאִים. וְאֵיךְ שָׂרְדוּ שָׁם? אִם לֹא בְּמַתַּן קוּפִּיקוֹת אֲזַי בְּמַתַּן רוּבָּלִים... אֲבָל בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ מִנּוּ שׁוֹפֵט הָגוּן שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל שֹׁחַד אֶלָּא שׁוֹפֵט בְּנֻקְשׁוּת עַל פִּי חֻקֵּי סְדוֹם, אַחַת דִּינָהּ לְהֵחָרֵב... (וְהִגַּדְתָּ)

	שמחת תורה תשע"ד
	מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
	"וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם" (יט-א) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הָיוּ רְשָׁעִים לִפְנֵי סְדוֹם וְהָיוּ גַּם לְאַחֲרֶיהָ, אֲבָל הַסְּדוֹמִים עוֹרְרוּ זַעַם מְיֻחָד. מַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ לָהֶם תֵּרוּצִים שֶׁהִצְדִּיקוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. שֶׁקְּבָעוּם בְּמַעֲרֶכֶת חֻקִּים. שֶׁהִכְשִׁירוּ אֶת הַשֶּׁרֶץ. וְזֶה הַנּוֹרָא מִכָּל. וַאֲנִי נִזְכָּר: לִפְנֵי זְמַן רַב הִתְקַשֵּׁר אֵלַי רַב שְׁכוּנָה בִּצְפוֹן תֵּל אָבִיב. סִפֵּר שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁכוּנָתוֹ אָדָם הַמַּכִּירֵנִי, הָיִינוּ יַחַד בְּסִבִּיר. הוּא פָּרַץ פִּרְצָה, פָּתַח אֶת חֲנוּתוֹ לְמוּצְרֵי מָזוֹן בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ. בִּקֵּשׁ הָרַב שֶׁאֲדַבֵּר עִמּוֹ, אוּלַי אוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו. נָסַעְתִּי וְשָׂמַח לִרְאוֹתֵנִי. דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ, אַךְ דָּבָר לֹא עָזַר. נוּ, אֲנִי אֶת שֶׁלִּי עָשִׂיתִי, מָה אֶפְשָׁר עוֹד לַעֲשׂוֹת. עָבַר זְמַן מָה וְהָרַב הִתְקַשֵּׁר בַּשֵּׁנִית, הִזְעִיקַנִי בִּבְהִילוּת. מַה קָּרָה? "זֶה כְּבָר עוֹבֵר כָּל גְּבוּל!!!", תִּנָּה הָרַב אֶת צַעֲרוֹ. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַלָּה פּוֹתֵחַ אֶת חֲנוּתוֹ בְּשַׁבָּת, עוֹד פִּרְסֵם שֶׁהֶחָלָב הַנִּמְכָּר הוּא בְּהֶכְשֵׁרוֹ שֶׁל הָרַב. וְכַמּוּבָן, לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. נָסַעְתִּי אֵפוֹא שׁוּב וְאָמַרְתִּי לְאוֹתוֹ פּוֹקֵר: שְׁמַע נָא, הִצְהַרְתָּ בְּעַזּוּת נֶפֶשׁ שֶׁאֵינְךָ מַקְפִּיד עַל בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, רַק עַל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְהִנֵּה, כֵּיצַד הִנְּךָ מֵעֵז לְצַעֵר כָּךְ אֶת הָרַב שֶׁלֹּא הֶעֱנִיק לְךָ הֶכְשֵׁר? כֵּיצַד הִנְּךָ מֵעֵז לְרַמּוֹת כָּךְ אֶת הַקּוֹנִים הַסּוֹמְכִים לַשָּׁוְא עַל הֶכְשֵׁר מְזֻיָּף?! הֲרֵי זוֹ עַוְלָה שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ! וּמֶה עָנָה? "זֶה בֶּאֱמֶת בְּהֶכְשֵׁרוֹ שֶׁל הָרַב. שָׁאַלְתִּי אֶת הַבַּלָּן בַּמִּקְוֶה וְאָמַר לִי שֶׁהַמִּקְוֶה עוֹמֶדֶת תַּחַת הַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל הָרַב. אָז כָּל בֹּקֶר, לִפְנֵי שֶׁמַּחְלִיפִים אֶת הַמַּיִם, אֲנִי לוֹקֵחַ כַּמָּה דְּלָיִים וּמְעָרֵב בֶּחָלָב"... בְּרְרר.... לְעָרֵב מַיִם בֶּחָלָב, הוֹנָאָה הִיא. וּמַיִם כָּאֵלּוּ... זְוָעָה! וְהוּא בָּטוּחַ שֶׁהוּא צוֹדֵק! בָּטוּחַ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּל עַוְלָה. אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִזְעֹם?! כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמַּלְאָכִים לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם מָצְאוּ אֶת לוֹט יוֹשֵׁב בִּשְׁעָרֶיהָ. שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם (רַשִׁ"י יט-א). וְתָמוּהַּ: בְּמֶשֶׁךְ יוֹבֵל שָׁנִים לֹא נֶהֶפְכָה, וּבַיּוֹם שֶׁמִּנּוּ אֶת לוֹט כְּשׁוֹפֵט דַּוְקָא אָז נֶהֶפְכָה?! לִכְאוֹרָה, עִם שׁוֹפֵט צֶדֶק כְּלוֹט הָיוּ לָהֶם סִכּוּיִים לְשַׁפֵּר אֶת דַּרְכָּם. וְאַקְדִּים לַתְּשׁוּבָה סִפּוּר מַעֲשֶׂה, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: כְּשֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ הָרוּסִים עַל לִיטָא, הֵם אָסְרוּ עַל קִיּוּם הַיְּשִׁיבוֹת, סָגְרוּ אֶת תַּלְמוּדֵי הַתּוֹרָה, אָטְמוּ אֶת הַמִּקְוָאוֹת, אֲבָל לֹא יָכְלוּ לֶאֱסֹר עַל הָאֲנָשִׁים כִּיחִידִים לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת דָּתָם. וּבְנוֹבְהַרְדּוֹק, הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם, חִנְּכוּנוּ עַל פִּי הַכְּלָל "לֹא יֵבוֹשׁ מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם", גִּירָא בְּעֵינֵי הַשָּׂטָן. הָלַכְתִּי אֵפוֹא בְּחוּצוֹת הָעִיר כְּשֶׁצִּיצִיּוֹתַי בַּחוּץ... וְהַשָּׂטָן הִגִּיעַ. שׁוֹטֵר עֲצָרַנִי: "מַה הַחוּטִים הָאֵלֶּה?" "בֶּגֶד שֶׁל יְהוּדִים", אֲנִי עוֹנֶה וּמוֹסִיף: "יֵשׁ בְּרוּסְיָה חֹפֶשׁ דָּת". עֵינָיו יָרְקוּ בְּרָקִים: "חֹפֶשׁ הַדָּת - בַּבַּיִת. לָלֶכֶת כָּךְ בָּרְחוֹב זוֹ הִתְגָּרוּת, פִּרְסֹמֶת לַדָּת, פְּעִילוּת אַנְטִי מַהְפְּכָנִית". מִלִּים מְעוֹרְרוֹת חַלְחָלָה בְּאוֹתָם יָמִים. "אֶת הַתְּעוּדוֹת", צִוָּה. הֲרֵי לְךָ. הָיִיתִי פָּלִיט מִפּוֹלִין, חֲסַר תְּעוּדוֹת. וְזוֹ לְבַד הָיְתָה עֲבֵרָה פְּלִילִית שֶׁעֲלוּלָה לְסַבֵּךְ בְּצָרוֹת צְרוּרוֹת. "בּוֹא אִתִּי, בַּמִּשְׁטָרָה יַחְקְרוּ". וְיִמְצְאוּ שֶׁאֲנִי בֶּן יְשִׁיבָה וְאֵינִי עוֹבֵד, "טַפִּיל" לְפִי הַגְדָּרָתָם. עֲבֵרָה נוֹסֶפֶת... אַךְ מַה בְּאֶפְשָׁרוּתִי לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי. אָנוּ הוֹלְכִים, וְכֻלָּם סָרִים מִדַּרְכֵּנוּ כְּאִלּוּ הָיִינוּ מְצֹרָעִים... אִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה קְשָׁרִים, לֹא עִם שׁוֹטֵר וְלֹא עִם אָסִיר. תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה אֲנִי שׁוֹלֵף מֵהַכִּיס שְׁנֵי רוּבָּלִים וּמוֹשִׁיט לַשּׁוֹטֵר. "טוֹב וְיָפֶה", הוּא מְסַנֵּן בְּאַרְסִיּוּת: "פִּרְסֹמֶת חוּצוֹת לַדָּת, וַחֲסַר מִסְמָכִים, וּמְנַסֶּה לְשַׁחֵד שׁוֹטֵר בְּעֵת מִלּוּי תַּפְקִידוֹ. תַּמְשִׁיךְ כָּךְ לִקְבֹּר אֶת עַצְמְךָ!" וּמֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו לְעֵבֶר תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה. כְּשֶׁנַּגִּיעַ לְשָׁם - אֲנִי אָבוּד, הַדְּבָרִים יֵצְאוּ מִכְּלַל שְׁלִיטָה. טוֹב, אֲנִי נִכְנָע. "תַּגִּיד אַתָּה כַּמָּה"... "חֲמִשָּׁה, לֹא פָּחוֹת!" לְמַזָּלִי הַטּוֹב הָיָה לִי. הַחֲמִישִׁיָּה הֶחֱלִיפָה יָדַיִם, וְהוּא הִפְטִיר: "לֵךְ וְשֶׁלֹּא אֶרְאֶה אוֹתְךָ יוֹתֵר". בְּלִי חֲמִשָּׁה רוּבָּלִים, הִתְכַּוֵּן... וְהֵבַנְתִּי, שֶׁבִּסְדוֹם הָיוּ חֻקִּים נוֹרָאִים. וְאֵיךְ שָׂרְדוּ שָׁם? אִם לֹא בְּמַתַּן קוּפִּיקוֹת אֲזַי בְּמַתַּן רוּבָּלִים... אֲבָל בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ מִנּוּ שׁוֹפֵט הָגוּן שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל שֹׁחַד אֶלָּא שׁוֹפֵט בְּנֻקְשׁוּת עַל פִּי חֻקֵּי סְדוֹם, אַחַת דִּינָהּ לְהֵחָרֵב... (וְהִגַּדְתָּ)