Otzarot-Article

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (כו-ג) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, יָכוֹל זֶה קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ" הֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת, אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, "וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ" הֱווּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה עַל מְנָת לִשְׁמֹר וּלְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ה-א) "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" (וַיִּקְרָא כו-ג). וְיֵשׁ לְהָבִין מַה נֶּאֱמַר לָנוּ כָּאן.

וּבְכֵן, בְּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה -

פָּנָה אֵלַי בָּחוּר מְיֹאָשׁ. הוּא מְדַשְׁדֵּשׁ בַּיְּשִׁיבָה תָּקוּעַ, לֹא מִתְקַדֵּם וְלֹא מִתְעַלֶּה. כְּשִׁלְשׁוֹם כֵּן אֶתְמוֹל כָּךְ הַיּוֹם, וְכָךְ צָפוּי גַּם לְמָחָר. אָז זֶהוּ, הוּא יִפְרֹץ אֶת הַמַּעְגָּל, יֵצֵא מֵהַיְשִׁיבָה. - לְאָן? אַחַת הִיא לוֹ. יֵצֵא לַעֲבֹד, יֵלֵךְ לַצָּבָא.

אָמַרְתִּי לוֹ: שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר.

הָאַחַת, "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה. לָמָּה נָקַט הַכָּתוּב לְגַבֵּי לִמּוּד הַתּוֹרָה בַּמִּלָּה "בְּחֻקֹּתַי"? "בְּחֻקֹּתַי" הוּא לְשׁוֹן חֲקִיקָה, כְּדֶרֶךְ סְלוּלָה. וּלְמַה הַכַּוָּנָה? אָדָם רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם. הוֹלֵךְ לַתַּחֲנָה, עוֹמֵד בַּתּוֹר וְהָאוֹטוֹבּוּס מַגִּיעַ. עוֹלֶה וּמְשַׁלֵּם וּמִתְיַשֵּׁב.

הָאוֹטוֹבּוּס יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ. מַגִּיעַ לְמַחְלֵף מְסֻבִּים וְהִנֵּה - פְּקָק תְּנוּעָה. נְחַשׁ מְכוֹנִיּוֹת תָּקוּעַ וְהָאוֹטוֹבּוּס נֶעְצָר. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַמּוֹשָׁב נֹחַ, הַמִּזּוּג פּוֹעֵל, אֲבָל לֹא מִתְקַדְּמִים.

אָז מָה, יָקוּם וִיבַקֵּשׁ מֵהַנֶּהָג לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת וְיֵרֵד?!

לְאָן? אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת בְּאֶמְצַע הַשּׁוּמָקוֹם... בְּוַדַּאי לֹא.

עִם כָּל הַתִּסְכּוּל וְהַמִּרְמוּר, יִכְפֶּה עַל עַצְמוֹ סַבְלָנוּת וּרְגִיעָה, וְיַמְתִּין שֶׁהַפְּקָק יִתְפּוֹגֵג, הַתְּנוּעָה תַּמְשִׁיךְ לִזְרֹם וְהוּא יַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ.

כָּךְ, הַיְּשִׁיבָה הִיא הֶעָרוּץ, הַחֲקִיקָה, הַמַּסְלוּל הַכָּבוּשׁ. "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", וְלִפְעָמִים נִתְקָעִים וְנֶעֱצָרִים. זֶה מְעַצְבֵּן וּמְתַסְכֵּל וּמֵצִיק, אֵינִי מִתְכַּחֵשׁ, אֲבָל מֵהָאוֹטוֹבּוּס לֹא יוֹרְדִים וּלְבַסּוֹף מַגִּיעִים.

הֵבִין הַבָּחוּר אַךְ הִזְכִּיר: הָרַב אָמַר שֶׁשְּׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר...

אָכֵן כֵּן, אֹמַר אַף אֶת הַשְּׁנִיָּה -

אַבְרֵךְ הִגִּיעַ אֶל רַבּוֹ בַּעַל הַחִדּוּשֵׁי הָרִי"ם מִגּוּר זַצַ"ל וּבְפִיו אוֹתָהּ טַעֲנָה: אֵינוֹ חָשׁ שֶׁהוּא מִתְעַלֶּה וּמִתְקַדֵּם. הוּא תָּקוּעַ וְסוֹבֵב בְּמַסְלוּלוֹ. תְּפִלָּה, אֲכִילָה, לִמּוּד וְשֵׁינָה, וְחוֹזֵר חָלִילָה. אֵיךְ אָמַרְתָּ, כְּשִׁלְשׁוֹם כָּךְ אֶתְמוֹל וְהַיּוֹם וּמָחָר. מְתֻסְכָּל הוּא וּמְיֹאָשׁ.

עָנָהוּ הַחִדּוּשֵׁי הָרִי"ם זַצַ"ל: שָׁנִינוּ (ע"ז ה:) לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשָּׂא. לְמַה הַכַּוָּנָה?

הָאָדוֹן רוֹתֵם אֶת הַשּׁוֹר לַמַּחְרֵשָׁה. אַדְּרַבָּה, הַשּׁוֹר שָׂמֵחַ לִהְיוֹת לְתוֹעֶלֶת, "וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר" (מִשְׁלֵי יד-ד), מֵבִיא אֶת צַוָּארוֹ בָּעֹל וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ לַחְרֹשׁ. הָאָדוֹן אוֹחֵז מֵאֲחוֹרָיו אֶת יָדִית הַמַּחֲרֵשָׁה, נוֹעֵץ אֶת הַלַּהַב בַּקַּרְקַע וּמְכַוֵּן אֶת הַשּׁוֹר בְּמַלְמַד הַבָּקָר.

הוֹלֵךְ הַשּׁוֹר, מוֹשֵׁךְ בַּמַּחְרֵשָׁה, הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ, וּמַגִּיעַ עַד גְּבוּל הַשָּׂדֶה. הָאָדוֹן מְסוֹבְבוֹ וְדוֹחֵק בּוֹ לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתָיו, לַחְרֹשׁ אֶת הַתֶּלֶם הַמַּקְבִּיל.

וְהַשּׁוֹר לֹא מֵבִין: כְּבָר הָלַכְתִּי בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ הָלוֹךְ, וְעַכְשָׁו חֲזוֹר? נוּ, טוֹב. בְּכָל צַעַד מִתְקָרֵב אֲנִי לָרֶפֶת וְלָאֹכֶל.

הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וּמַגִּיעַ לַקָּצֶה הַשֵּׁנִי, וּבַעַל הַבַּיִת הוֹפְכוֹ, לַחְרֹשׁ אֶת הַתֶּלֶם הַשְּׁלִישִׁי. וְהַשּׁוֹר, שׁוֹר. לֹא מֵבִין. כְּבָר פָּסַעְתִּי כָּאן, כְּבָר הָלַכְתִּי הָלוֹךְ וְאַף חֲזוֹר, מַדּוּעַ לָלֶכֶת שׁוּב?!

אֲבָל מַצְלִיפִים בּוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדֶּרֶךְ שׁוּב וְשׁוּב, וְלִבּוֹ מִתְחַמֵּץ לְמַרְאֵה הַתְּלָמִים הַמַּקְבִּילִים, הַמַּזְכִּירִים לוֹ כַּמָּה פְּעָמִים כְּבָר עָשָׂה אֶת הַדֶּרֶךְ לְחִנָּם.

שׁוֹר פּוֹתֶה הוּא. כָּךְ צָרִיךְ וְכָךְ נָחוּץ, לַחְרֹשׁ כְּדֵי לִזְרֹעַ, לְהַנְבִּיט וּלְהַצְמִיחַ.

וּבְכֵן, הַיְּבוּל מְבֹרָךְ - נִקְצָר וְנִגְדָּשׁ, נִדּוֹשׁ וְנִזְרֶה, וְהַגַּרְגְּרִים נִתְחָבִים לְשַׂקִּים. עַכְשָׁו מַגִּיעַ תּוֹר הַחֲמוֹר לַעֲמֹס עַל גַּבּוֹ אֶת הַשַּׂקִּים וּלְהוֹלִיכָם לָאָסָם.

טוֹעֲנִים שְׁנֵי שַׂקִּים, וּפוֹרְקִים; טוֹעֲנִים וּפוֹרְקִים; טוֹעֲנִים וּפוֹרְקִים.

וְהַחֲמוֹר מִתְמַרְמֵר: עֲבוֹדַת חִנָּם הִיא. שַׂקִּים אֵלּוּ, מַה לִּי הָכָא וּמַה לִּי הָתָם, מַדּוּעַ מַעֲבִידִים אוֹתִי חִנָּם?!

אֲבָל מָה אֶפְשָׁר לִדְרֹשׁ מֵחֲמוֹר, לֹא דּוֹרְשִׁים וְלֹא מְצַפִּים אֶלָּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו, וְהַבְּעָלִים יוֹדְעִים שֶׁתְּבוּאָתָם הוּבְאָה מִן הַגֹּרֶן אֶל הָאָסָם.

כָּךְ, אָמַר הַחִדּוּשֵׁי הָרִי"ם זַצַ"ל, "לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשָּׂא".

אַתָּה עֲשֵׂה אֶת שֶׁלְּךָ, אַל תְּיַגַּע מֹחֲךָ לְהָבִין מַדּוּעַ עָלֶיךָ לִלְמֹד הַיּוֹם כְּאֶתְמוֹל וּמָחָר כְּהַיּוֹם, לְהִתְפַּלֵּל שׁוּב וָשׁוּב; כְּשׁוֹר הַחוֹרֵשׁ תֶּלֶם אַחַר תֶּלֶם וְכַחֲמוֹר הַמּוֹלִיךְ שַׂק אַחַר שַׂק. עַד כָּאן דְּבָרָיו, וְהֵם אֱמֶת לַאֲמִתָּה.

אֲבָל יֵשׁ הֶבְדֵּל אֶחָד. מַהוּתִי וִיסוֹדִי: הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר עוֹבְדִים וּמוֹעִילִים לְבַעַל הַבַּיִת בְּלִי שֶׁיֵּדְעוּ אֵיךְ וְכֵיצַד נֶהֱנֶה הוּא בִּזְכוּתָם. וְאִלּוּ אָנוּ עֲמֵלִים עֲבוּר עַצְמֵנוּ, מְגַדְּלִים אֶת יְבוּלֵנוּ וּמְאַסְּמִים אֶת תְּבוּאָתֵנוּ.

בְּלֹא שֶׁנָּבִין אֵיךְ וְכֵיצַד, מְגַדְּלִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (וַיִּקְרָא יט-לז), כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם אֶת עַצְמְכֶם (סַנְהֶדְרִין צט:). "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" כְּשׁוֹר הַהוֹלֵךְ בִּתְלָמָיו הַחֲקוּקִים, כַּחֲמוֹר הַנּוֹשֵׂא שָׂקָיו בִּתְוַאי דַּרְכּוֹ. אֵינוֹ חָשׁ שֶׁפּוֹעֵל הוּא מְאוּמָה, שֶׁמִּתְעַלֶּה וְאַף מוֹעִיל, וּלְמַעֲשֶׂה מְמַלֵּא אֶת יִעוּדוֹ וְקוֹנֶה עוֹלָמוֹ, בּוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פְּסִיעָה.

וּתְהִלּוֹת לְאֵ-ל עֶלְיוֹן, אוֹתוֹ בָּחוּר נִשְׁאַר בַּיְּשִׁיבָה. וּבָנָה אֶת עַצְמוֹ, וּבָנָה אֶת בֵּיתוֹ, וּבָנָה אֶת חַיָּיו לְתִפְאֶרֶת. וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ נִפְגָּשִׁים הוּא מַפְטִיר בְּחִיּוּךְ עַל 'פְּקָק תְּנוּעָה' אוֹ עַל 'שׁוֹר וַחֲמוֹר', וְאִישׁ אֵינוֹ מֵבִין. רַק אֲנִי וְהוּא... (וְהִגַּדְתָּ)

	סוכות תשע"ד
	אִם אֲנִי כָּאן הַכֹּל כָּאן
	"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (כו-ג) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, יָכוֹל זֶה קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ" הֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת, אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, "וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ" הֱווּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה עַל מְנָת לִשְׁמֹר וּלְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ה-א) "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" (וַיִּקְרָא כו-ג). וְיֵשׁ לְהָבִין מַה נֶּאֱמַר לָנוּ כָּאן. וּבְכֵן, בְּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה - פָּנָה אֵלַי בָּחוּר מְיֹאָשׁ. הוּא מְדַשְׁדֵּשׁ בַּיְּשִׁיבָה תָּקוּעַ, לֹא מִתְקַדֵּם וְלֹא מִתְעַלֶּה. כְּשִׁלְשׁוֹם כֵּן אֶתְמוֹל כָּךְ הַיּוֹם, וְכָךְ צָפוּי גַּם לְמָחָר. אָז זֶהוּ, הוּא יִפְרֹץ אֶת הַמַּעְגָּל, יֵצֵא מֵהַיְשִׁיבָה. - לְאָן? אַחַת הִיא לוֹ. יֵצֵא לַעֲבֹד, יֵלֵךְ לַצָּבָא. אָמַרְתִּי לוֹ: שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר. הָאַחַת, "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה. לָמָּה נָקַט הַכָּתוּב לְגַבֵּי לִמּוּד הַתּוֹרָה בַּמִּלָּה "בְּחֻקֹּתַי"? "בְּחֻקֹּתַי" הוּא לְשׁוֹן חֲקִיקָה, כְּדֶרֶךְ סְלוּלָה. וּלְמַה הַכַּוָּנָה? אָדָם רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם. הוֹלֵךְ לַתַּחֲנָה, עוֹמֵד בַּתּוֹר וְהָאוֹטוֹבּוּס מַגִּיעַ. עוֹלֶה וּמְשַׁלֵּם וּמִתְיַשֵּׁב. הָאוֹטוֹבּוּס יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ. מַגִּיעַ לְמַחְלֵף מְסֻבִּים וְהִנֵּה - פְּקָק תְּנוּעָה. נְחַשׁ מְכוֹנִיּוֹת תָּקוּעַ וְהָאוֹטוֹבּוּס נֶעְצָר. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַמּוֹשָׁב נֹחַ, הַמִּזּוּג פּוֹעֵל, אֲבָל לֹא מִתְקַדְּמִים. אָז מָה, יָקוּם וִיבַקֵּשׁ מֵהַנֶּהָג לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת וְיֵרֵד?! לְאָן? אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת בְּאֶמְצַע הַשּׁוּמָקוֹם... בְּוַדַּאי לֹא. עִם כָּל הַתִּסְכּוּל וְהַמִּרְמוּר, יִכְפֶּה עַל עַצְמוֹ סַבְלָנוּת וּרְגִיעָה, וְיַמְתִּין שֶׁהַפְּקָק יִתְפּוֹגֵג, הַתְּנוּעָה תַּמְשִׁיךְ לִזְרֹם וְהוּא יַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ. כָּךְ, הַיְּשִׁיבָה הִיא הֶעָרוּץ, הַחֲקִיקָה, הַמַּסְלוּל הַכָּבוּשׁ. "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", וְלִפְעָמִים נִתְקָעִים וְנֶעֱצָרִים. זֶה מְעַצְבֵּן וּמְתַסְכֵּל וּמֵצִיק, אֵינִי מִתְכַּחֵשׁ, אֲבָל מֵהָאוֹטוֹבּוּס לֹא יוֹרְדִים וּלְבַסּוֹף מַגִּיעִים. הֵבִין הַבָּחוּר אַךְ הִזְכִּיר: הָרַב אָמַר שֶׁשְּׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר... אָכֵן כֵּן, אֹמַר אַף אֶת הַשְּׁנִיָּה - אַבְרֵךְ הִגִּיעַ אֶל רַבּוֹ בַּעַל הַחִדּוּשֵׁי הָרִי"ם מִגּוּר זַצַ"ל וּבְפִיו אוֹתָהּ טַעֲנָה: אֵינוֹ חָשׁ שֶׁהוּא מִתְעַלֶּה וּמִתְקַדֵּם. הוּא תָּקוּעַ וְסוֹבֵב בְּמַסְלוּלוֹ. תְּפִלָּה, אֲכִילָה, לִמּוּד וְשֵׁינָה, וְחוֹזֵר חָלִילָה. אֵיךְ אָמַרְתָּ, כְּשִׁלְשׁוֹם כָּךְ אֶתְמוֹל וְהַיּוֹם וּמָחָר. מְתֻסְכָּל הוּא וּמְיֹאָשׁ. עָנָהוּ הַחִדּוּשֵׁי הָרִי"ם זַצַ"ל: שָׁנִינוּ (ע"ז ה:) לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשָּׂא. לְמַה הַכַּוָּנָה? הָאָדוֹן רוֹתֵם אֶת הַשּׁוֹר לַמַּחְרֵשָׁה. אַדְּרַבָּה, הַשּׁוֹר שָׂמֵחַ לִהְיוֹת לְתוֹעֶלֶת, "וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר" (מִשְׁלֵי יד-ד), מֵבִיא אֶת צַוָּארוֹ בָּעֹל וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ לַחְרֹשׁ. הָאָדוֹן אוֹחֵז מֵאֲחוֹרָיו אֶת יָדִית הַמַּחֲרֵשָׁה, נוֹעֵץ אֶת הַלַּהַב בַּקַּרְקַע וּמְכַוֵּן אֶת הַשּׁוֹר בְּמַלְמַד הַבָּקָר. הוֹלֵךְ הַשּׁוֹר, מוֹשֵׁךְ בַּמַּחְרֵשָׁה, הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ, וּמַגִּיעַ עַד גְּבוּל הַשָּׂדֶה. הָאָדוֹן מְסוֹבְבוֹ וְדוֹחֵק בּוֹ לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתָיו, לַחְרֹשׁ אֶת הַתֶּלֶם הַמַּקְבִּיל. וְהַשּׁוֹר לֹא מֵבִין: כְּבָר הָלַכְתִּי בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ הָלוֹךְ, וְעַכְשָׁו חֲזוֹר? נוּ, טוֹב. בְּכָל צַעַד מִתְקָרֵב אֲנִי לָרֶפֶת וְלָאֹכֶל. הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וּמַגִּיעַ לַקָּצֶה הַשֵּׁנִי, וּבַעַל הַבַּיִת הוֹפְכוֹ, לַחְרֹשׁ אֶת הַתֶּלֶם הַשְּׁלִישִׁי. וְהַשּׁוֹר, שׁוֹר. לֹא מֵבִין. כְּבָר פָּסַעְתִּי כָּאן, כְּבָר הָלַכְתִּי הָלוֹךְ וְאַף חֲזוֹר, מַדּוּעַ לָלֶכֶת שׁוּב?! אֲבָל מַצְלִיפִים בּוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדֶּרֶךְ שׁוּב וְשׁוּב, וְלִבּוֹ מִתְחַמֵּץ לְמַרְאֵה הַתְּלָמִים הַמַּקְבִּילִים, הַמַּזְכִּירִים לוֹ כַּמָּה פְּעָמִים כְּבָר עָשָׂה אֶת הַדֶּרֶךְ לְחִנָּם. שׁוֹר פּוֹתֶה הוּא. כָּךְ צָרִיךְ וְכָךְ נָחוּץ, לַחְרֹשׁ כְּדֵי לִזְרֹעַ, לְהַנְבִּיט וּלְהַצְמִיחַ. וּבְכֵן, הַיְּבוּל מְבֹרָךְ - נִקְצָר וְנִגְדָּשׁ, נִדּוֹשׁ וְנִזְרֶה, וְהַגַּרְגְּרִים נִתְחָבִים לְשַׂקִּים. עַכְשָׁו מַגִּיעַ תּוֹר הַחֲמוֹר לַעֲמֹס עַל גַּבּוֹ אֶת הַשַּׂקִּים וּלְהוֹלִיכָם לָאָסָם. טוֹעֲנִים שְׁנֵי שַׂקִּים, וּפוֹרְקִים; טוֹעֲנִים וּפוֹרְקִים; טוֹעֲנִים וּפוֹרְקִים. וְהַחֲמוֹר מִתְמַרְמֵר: עֲבוֹדַת חִנָּם הִיא. שַׂקִּים אֵלּוּ, מַה לִּי הָכָא וּמַה לִּי הָתָם, מַדּוּעַ מַעֲבִידִים אוֹתִי חִנָּם?! אֲבָל מָה אֶפְשָׁר לִדְרֹשׁ מֵחֲמוֹר, לֹא דּוֹרְשִׁים וְלֹא מְצַפִּים אֶלָּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו, וְהַבְּעָלִים יוֹדְעִים שֶׁתְּבוּאָתָם הוּבְאָה מִן הַגֹּרֶן אֶל הָאָסָם. כָּךְ, אָמַר הַחִדּוּשֵׁי הָרִי"ם זַצַ"ל, "לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשָּׂא". אַתָּה עֲשֵׂה אֶת שֶׁלְּךָ, אַל תְּיַגַּע מֹחֲךָ לְהָבִין מַדּוּעַ עָלֶיךָ לִלְמֹד הַיּוֹם כְּאֶתְמוֹל וּמָחָר כְּהַיּוֹם, לְהִתְפַּלֵּל שׁוּב וָשׁוּב; כְּשׁוֹר הַחוֹרֵשׁ תֶּלֶם אַחַר תֶּלֶם וְכַחֲמוֹר הַמּוֹלִיךְ שַׂק אַחַר שַׂק. עַד כָּאן דְּבָרָיו, וְהֵם אֱמֶת לַאֲמִתָּה. אֲבָל יֵשׁ הֶבְדֵּל אֶחָד. מַהוּתִי וִיסוֹדִי: הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר עוֹבְדִים וּמוֹעִילִים לְבַעַל הַבַּיִת בְּלִי שֶׁיֵּדְעוּ אֵיךְ וְכֵיצַד נֶהֱנֶה הוּא בִּזְכוּתָם. וְאִלּוּ אָנוּ עֲמֵלִים עֲבוּר עַצְמֵנוּ, מְגַדְּלִים אֶת יְבוּלֵנוּ וּמְאַסְּמִים אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. בְּלֹא שֶׁנָּבִין אֵיךְ וְכֵיצַד, מְגַדְּלִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (וַיִּקְרָא יט-לז), כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם אֶת עַצְמְכֶם (סַנְהֶדְרִין צט:). "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" כְּשׁוֹר הַהוֹלֵךְ בִּתְלָמָיו הַחֲקוּקִים, כַּחֲמוֹר הַנּוֹשֵׂא שָׂקָיו בִּתְוַאי דַּרְכּוֹ. אֵינוֹ חָשׁ שֶׁפּוֹעֵל הוּא מְאוּמָה, שֶׁמִּתְעַלֶּה וְאַף מוֹעִיל, וּלְמַעֲשֶׂה מְמַלֵּא אֶת יִעוּדוֹ וְקוֹנֶה עוֹלָמוֹ, בּוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פְּסִיעָה. וּתְהִלּוֹת לְאֵ-ל עֶלְיוֹן, אוֹתוֹ בָּחוּר נִשְׁאַר בַּיְּשִׁיבָה. וּבָנָה אֶת עַצְמוֹ, וּבָנָה אֶת בֵּיתוֹ, וּבָנָה אֶת חַיָּיו לְתִפְאֶרֶת. וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ נִפְגָּשִׁים הוּא מַפְטִיר בְּחִיּוּךְ עַל 'פְּקָק תְּנוּעָה' אוֹ עַל 'שׁוֹר וַחֲמוֹר', וְאִישׁ אֵינוֹ מֵבִין. רַק אֲנִי וְהוּא... (וְהִגַּדְתָּ)