Otzarot-Article

"וְהִשִּׂיגֻךָ" (כח-ב) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת הִיא וַחֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ". מַהוּ "וְהִשִּׂיגֻךָ?" בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם מִתְבָּרֵךְ בִּבְרָכָה וּכְבָר עוֹלֶה הוּא שָׁלָב. מַחְלִיף דִּירָה וּמְכוֹנִית וְצוּרַת דִּבּוּר... בָּאָה בְּרָכָה נוֹסֶפֶת וּכְבָר צְרִיכִים לְהִתְקַשֵּׁר לַמּוֹדִיעִין כְּדֵי לְבָרֵר אֶת כְּתָבְתּוֹ הַחֲדָשָׁה... וְאָז מִסְתַּכְּלִים בָּעֵינִית שֶׁבַּדֶּלֶת וְלֹא מְזַהִים אֶת הָאוֹרְחִים וְאוֹמְרִים בָּאִינְטֶרְקוּם שֶׁבַּעַל הַבַּיִת אֵינֶנּוּ.

לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ. "וְהִשִּׂיגֻךָ" - שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה! שֶׁתִּשָּׁאֵר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה מֵאַכְסַנְיָה שֶׁלְּךָ.

פַּעַם אַחַת הָיִיתִי אֵצֶל הַסְּטַיְפְּלֵר זַצַ"ל בְּעֵת שֶׁנִּכְנְסָה אֵלָיו נֶכְדָּתוֹ וְהֶרְאֲתָה לוֹ מַסְטִיק. יוֹדְעִים מַה זֶּה? פְּלַסְטַלִינָה לִלְעִיסָה. "סַבָּא", שָׁאֲלָה, "יֵשׁ לָזֶה הֶכְשֵׁר?"

פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: פְּנֵי הַדּוֹר! לֹא שׁוֹאֲלִים אִם צָרִיךְ לֶאֱכֹל, אִם רָאוּי לֶאֱכֹל, אִם רָצוּי לֶאֱכֹל. שׁוֹאֲלִים רַק עַל הַהֶכְשֵׁר...

הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (כְּתֻבּוֹת סו:) עַל אָדָם אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. שְׁאָלוֹ "בְּמָה אַתָּה סוֹעֵד?"

אָמַר לוֹ: בְּבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן.

שְׁאָלוֹ: רְצוֹנְךָ שֶׁתְּגַלְגֵּל עִמִּי בַּעֲדָשִׁים? (כְּלוֹמַר, שֶׁתִּתְכַּבֵּד בַּעֲדָשִׁים בִּמְקוֹם בְּבָשָׂר וְיַיִן).

הִסְכִּים.

גִּלְגֵּל עִמּוֹ בַּעֲדָשִׁים, וּמֵת.

אָמַר: אוֹי לוֹ לָזֶה שֶׁהֲרָגוֹ נְחֶמְיָה.

שָׁאֲלוּ בַּגְּמָרָא: אַדְּרַבָּה, הָיָה לוֹ לוֹמַר "אוֹי לוֹ לִנְחֶמְיָה שֶׁהֲרָגוֹ לָזֶה".

וְעָנוּ: אוֹי לָזֶה שֶׁהִרְגִּיל עַצְמוֹ בְּתַפְנוּקִים אֵלּוּ עַד שֶׁמֵּת בְּחֶסְרוֹנָם.

עָלִיתִי לָאוֹטוֹבּוּס וְשָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת פָּנִים מֻכָּרוֹת. אָדָם מֵהַשְּׁכוּנָה. קִדַּמְתִּי פָּנָיו בְּשָׁלוֹם לְבָבִי וְנַעֲנֵיתִי בְּהִלְכוֹת תִּשְׁעָה בְּאָב, בּוֹ עוֹנִים שָׁלוֹם לְעַם הָאָרֶץ בְּשָׂפָה רָפָה. חָשַׁבְתִּי, אוּלַי אָבֵל הוּא, רַחֲמָנָא לִצְלַן. קָלַעְתִּי לַמַּטָּרָה.

שָׁאַלְתִּי: מַה נִּשְׁמַע?

אָמַר: אַל תִּשְׁאַל!... - לֹא מְבַשְּׂרִים בְּשׂוֹרָה רָעָה - מָכַרְתִּי אֶת הַמְכוֹנִית.

טוֹב, יֵשׁ הֲלָכָה בַּנִּדּוֹן אֵיךְ מְנַחֲמִים. אָמַרְתִּי: הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ (בְּרָכוֹת טז:), וְלֹא קִבֵּל תַּנְחוּמִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵין מְכוֹנִית מֵתָה אֶלָּא לִבְעָלֶיהָ'... הֶעֱלָה זִכְרוֹנוֹת אֵיךְ הֵיטִיבָה עִמּוֹ בְּחַיֶּיהָ, מְכוֹנִית כְּשֵׁרָה הָעוֹשָׂה רְצוֹן בְּעָלֶיהָ, אוֹי מִי יִתֵּן לוֹ תְּמוּרָתָהּ.

נִסִּיתִי לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה וְהִמְצִיא לוֹ תַּחְבּוּרָה צִבּוּרִית נוֹחָה. אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַלֵּא דֶּלֶק וּלְחַפֵּשׂ מְקוֹם חֲנָיָה; אֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְקָקִים, וְנֶהָגִים חֲצוּפִים אֵינָם עוֹקְפִים אוֹתוֹ, וְלֹא צוֹפְרִים לוֹ מֵאָחוֹר. וְיֵשׁ לוֹ נֶהָג, וְהוּא יָכוֹל לִלְמֹד בַּדֶּרֶךְ, לִישׁוֹן אוֹ לְפַטְפֵּט. וְלֹא הָיָה אֶל מִי לְדַבֵּר. הִרְגִּיל עַצְמוֹ לִמְכוֹנִית וְחָשׁ עַצְמוֹ גִּדֵּם בִּלְעָדֶיהָ.

חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: כַּמָּה מְאֻשָּׁר אֲנִי שֶׁלֹּא הִתְמַכַּרְתִּי לִמְכוֹנִית וְלִדְבָרִים רַבִּים נוֹסָפִים.

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּרְנְסֵי קְהִלָּה עָלוּ אֶל הָרַב. הוֹדִיעוּ שֶׁנִּדְבְּרוּ עִם בַּעַל חֲנוּת הַכּוֹבָעִים. הָרַב יִכָּנֵס וְיִבְחַר לְעַצְמוֹ מִגְבַּעַת מְהֻדֶּרֶת, תְּשׁוּרַת הוֹקָרָה מֵהַקְּהִלָּה. הָרַב חוֹבֵשׁ אֶת הַמִּגְבַּעַת שֶׁהוֹרָיו הַמְּנוֹחִים קָנוּ לוֹ לְחֻפָּתוֹ, לֹא תֹּאַר וְלֹא הָדָר לָהּ, הֵם מִתְבַּיְּשִׁים לִרְאוֹתוֹ בָּהּ. הֶחְלִיטוּ לְמַמֵּן קְנִיַּת מִגְבַּעַת חֲדָשָׁה.

עָנָה הָרַב שֶׁאָמְנָם הַיָּזְמָה מְחַמֶּמֶת אֶת לִבּוֹ וְהוּא מוֹקִיר אוֹתָהּ מְאֹד, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ הִתְקַבֵּל, אֲבָל יַרְשׁוּהוּ נָא לְהַמְשִׁיךְ וְלַחֲבֹשׁ אֶת מִגְבַּעֲתוֹ.

הֵבִינוּ וְהִתְכּוֹנְנוּ גַּם לָזֶה: אִם הָרַב בְּגֶדֶר "שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה" יְשַׁלֵּם סְכוּם סִמְלִי שֶׁל עֲשָׂרָה שְׁקָלִים...

חִיֵּךְ: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַמִּגְבַּעַת נִרְאֵית זְוָעָה וַאֲנִי מוּכָן לְשַׁלֵּם אֶת מְחִירָהּ הַמָּלֵא שֶׁל מִגְבַּעַת חֲדָשָׁה. וְיֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתִי. אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִיא תַּעֲלֶה לִי מִלְיוֹן, וּמִלְיוֹן הִיא אֵינָהּ שָׁוָה"...

מִלְיוֹן?! עַל מַה כְּבוֹד הָרַב מְדַבֵּר?!

אַסְבִּיר לָכֶם, אָמַר הָרַב, אֶרְכֹּש מִגְבַּעַת נָאָה וּמְהֻדֶּרֶת וְאֵרָאֶה בָּהּ נִלְעָג וּמְשֻׁנֶּה. חֲלִיפָה כֹּה מְהוּהָה יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה וּמִגְבַּעַת כֹּה הֲדוּרָה, מַמָּשׁ נֶזֶם זָהָב בְּאַף אַתֶּם יוֹדְעִים מִי... אֵין בְּרֵירָה, אֵינִי רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת נִלְעָג וְאֶפְנֶה לִקְנוֹת גַּם חֲלִיפָה. וּמָה, מִתַּחְתֶּיהָ יָצוּצוּ הַנַּעֲלַיִם הַמְּרֻפָּטוֹת וְהַמְּעֻקָּמוֹת? נִקְנֶה גַּם נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. נוּ, רַק זֶה חָסֵר לִי. שֶׁאֲנִי אֵרָאֶה כְּמֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ וְהָרַבָּנִית תִּשְׂתָּרֵךְ בְּשִׂמְלָתָהּ הַיְשָׁנָה. הֵן מִשְׁנָה מְפֹרֶשֶׁת הִיא שֶׁהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת(הוֹרָיוֹת יג.).

וְעַכְשָׁו, תַּאֲרוּ לָכֶם, עוֹמְדִים הָרַב וְהָרַבָּנִית הֲדוּרִים בִּלְבוּשָׁם, וְיֵשְׁבוּ עַל הַכִּסְאוֹת הַמְרֻפָּטִים וְהַצּוֹלְעִים וְיָסֵבוּ לַשֻּׁלְחָן הָרָעוּעַ?! אֵין בְּעָיָה, קוֹנִים כִּסְאוֹת נוֹחִים וְשֻׁלְחָן חָדָשׁ. וְאִם אֵינָם תּוֹאֲמִים לַאֲרוֹן הַסְּפָרִים הַמֻּרְכָּב מֵאַרְגָּזִים, קוֹנִים אֲרוֹן סְפָרִים מְהֻדָּר, עִם דַּלְתוֹת זְכוּכִית. אֱמֶת, צוֹרֵם הַנִּגּוּד בֵּין אֲרִיחֵי הָרִצְפָּה הַשְּׁחוּקִים לָרִהוּט הַנָּאֶה, אֲבָל אֶפְשָׁר לְהַסְווֹתוֹ בְּשָׁטִיחַ מִקִּיר לְקִיר. כַּמָּה זֶה עָלָה לִי עַד עַכְשָׁו?!

הַפַּרְנָסִים בְּקִיאִים בְּחֶשְׁבּוֹן, זֶה עוֹלָמָם. כַּמָּה עַשְׂרוֹת אֲלָפִים, לֹא נוֹרָא. וְזֶה כְּדַאי, בֶּאֱמֶת כְּדַאי לְהַחְלִיף אֶת הַסָּלוֹן, כְּבוֹד הַתּוֹרָה. רוֹאִים הֵם בְּעֵינֵי רוּחָם אֶת הַסָּלוֹן הַמְּהֻדָּר.

וְכָעֵת, בּוֹאוּ אִתִּי וְהִכָּנְסוּ לַמִּטְבָּח. כְּשֶׁיֵּשׁ כָּזֶה סָלוֹן אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִירוֹ כָּךְ?!

סָקְרוּ וְהָאֶחָד אָמַר: הָאֱמֶת, לֹא כְּדַאי לְהַשְׁקִיעַ, כְּדַאי כְּבָר לְהַחְלִיף דִּירָה.

לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתִּי! - אָמַר הָרַב. הַרְשׁוּ לִי לְהִשָּׁאֵר עִם הַכּוֹבַע הַיָּשָׁן...

וְהָאֱמֶת, שֶׁאֲנַחְנוּ מוּכָנִים גַּם לְהַחְלִיף דִּירָה, לָמָּה לֹא...

"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהִשִּׂיגֻךָ", שֶׁנִּשָּׁאֵר אוֹתוֹ "רַב", אוֹתָהּ אִישִׁיּוּת. (וְהִגַּדְתָּ)

	האזינו תשע"ד
	סוֹדוֹ שֶׁל הַיֵּינָן
	"וְהִשִּׂיגֻךָ" (כח-ב) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת הִיא וַחֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ". מַהוּ "וְהִשִּׂיגֻךָ?" בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם מִתְבָּרֵךְ בִּבְרָכָה וּכְבָר עוֹלֶה הוּא שָׁלָב. מַחְלִיף דִּירָה וּמְכוֹנִית וְצוּרַת דִּבּוּר... בָּאָה בְּרָכָה נוֹסֶפֶת וּכְבָר צְרִיכִים לְהִתְקַשֵּׁר לַמּוֹדִיעִין כְּדֵי לְבָרֵר אֶת כְּתָבְתּוֹ הַחֲדָשָׁה... וְאָז מִסְתַּכְּלִים בָּעֵינִית שֶׁבַּדֶּלֶת וְלֹא מְזַהִים אֶת הָאוֹרְחִים וְאוֹמְרִים בָּאִינְטֶרְקוּם שֶׁבַּעַל הַבַּיִת אֵינֶנּוּ. לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ. "וְהִשִּׂיגֻךָ" - שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה! שֶׁתִּשָּׁאֵר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה מֵאַכְסַנְיָה שֶׁלְּךָ. פַּעַם אַחַת הָיִיתִי אֵצֶל הַסְּטַיְפְּלֵר זַצַ"ל בְּעֵת שֶׁנִּכְנְסָה אֵלָיו נֶכְדָּתוֹ וְהֶרְאֲתָה לוֹ מַסְטִיק. יוֹדְעִים מַה זֶּה? פְּלַסְטַלִינָה לִלְעִיסָה. "סַבָּא", שָׁאֲלָה, "יֵשׁ לָזֶה הֶכְשֵׁר?" פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: פְּנֵי הַדּוֹר! לֹא שׁוֹאֲלִים אִם צָרִיךְ לֶאֱכֹל, אִם רָאוּי לֶאֱכֹל, אִם רָצוּי לֶאֱכֹל. שׁוֹאֲלִים רַק עַל הַהֶכְשֵׁר... הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (כְּתֻבּוֹת סו:) עַל אָדָם אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. שְׁאָלוֹ "בְּמָה אַתָּה סוֹעֵד?" אָמַר לוֹ: בְּבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן. שְׁאָלוֹ: רְצוֹנְךָ שֶׁתְּגַלְגֵּל עִמִּי בַּעֲדָשִׁים? (כְּלוֹמַר, שֶׁתִּתְכַּבֵּד בַּעֲדָשִׁים בִּמְקוֹם בְּבָשָׂר וְיַיִן). הִסְכִּים. גִּלְגֵּל עִמּוֹ בַּעֲדָשִׁים, וּמֵת. אָמַר: אוֹי לוֹ לָזֶה שֶׁהֲרָגוֹ נְחֶמְיָה. שָׁאֲלוּ בַּגְּמָרָא: אַדְּרַבָּה, הָיָה לוֹ לוֹמַר "אוֹי לוֹ לִנְחֶמְיָה שֶׁהֲרָגוֹ לָזֶה". וְעָנוּ: אוֹי לָזֶה שֶׁהִרְגִּיל עַצְמוֹ בְּתַפְנוּקִים אֵלּוּ עַד שֶׁמֵּת בְּחֶסְרוֹנָם. עָלִיתִי לָאוֹטוֹבּוּס וְשָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת פָּנִים מֻכָּרוֹת. אָדָם מֵהַשְּׁכוּנָה. קִדַּמְתִּי פָּנָיו בְּשָׁלוֹם לְבָבִי וְנַעֲנֵיתִי בְּהִלְכוֹת תִּשְׁעָה בְּאָב, בּוֹ עוֹנִים שָׁלוֹם לְעַם הָאָרֶץ בְּשָׂפָה רָפָה. חָשַׁבְתִּי, אוּלַי אָבֵל הוּא, רַחֲמָנָא לִצְלַן. קָלַעְתִּי לַמַּטָּרָה. שָׁאַלְתִּי: מַה נִּשְׁמַע? אָמַר: אַל תִּשְׁאַל!... - לֹא מְבַשְּׂרִים בְּשׂוֹרָה רָעָה - מָכַרְתִּי אֶת הַמְכוֹנִית. טוֹב, יֵשׁ הֲלָכָה בַּנִּדּוֹן אֵיךְ מְנַחֲמִים. אָמַרְתִּי: הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ (בְּרָכוֹת טז:), וְלֹא קִבֵּל תַּנְחוּמִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵין מְכוֹנִית מֵתָה אֶלָּא לִבְעָלֶיהָ'... הֶעֱלָה זִכְרוֹנוֹת אֵיךְ הֵיטִיבָה עִמּוֹ בְּחַיֶּיהָ, מְכוֹנִית כְּשֵׁרָה הָעוֹשָׂה רְצוֹן בְּעָלֶיהָ, אוֹי מִי יִתֵּן לוֹ תְּמוּרָתָהּ. נִסִּיתִי לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה וְהִמְצִיא לוֹ תַּחְבּוּרָה צִבּוּרִית נוֹחָה. אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַלֵּא דֶּלֶק וּלְחַפֵּשׂ מְקוֹם חֲנָיָה; אֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְקָקִים, וְנֶהָגִים חֲצוּפִים אֵינָם עוֹקְפִים אוֹתוֹ, וְלֹא צוֹפְרִים לוֹ מֵאָחוֹר. וְיֵשׁ לוֹ נֶהָג, וְהוּא יָכוֹל לִלְמֹד בַּדֶּרֶךְ, לִישׁוֹן אוֹ לְפַטְפֵּט. וְלֹא הָיָה אֶל מִי לְדַבֵּר. הִרְגִּיל עַצְמוֹ לִמְכוֹנִית וְחָשׁ עַצְמוֹ גִּדֵּם בִּלְעָדֶיהָ. חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: כַּמָּה מְאֻשָּׁר אֲנִי שֶׁלֹּא הִתְמַכַּרְתִּי לִמְכוֹנִית וְלִדְבָרִים רַבִּים נוֹסָפִים. שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּרְנְסֵי קְהִלָּה עָלוּ אֶל הָרַב. הוֹדִיעוּ שֶׁנִּדְבְּרוּ עִם בַּעַל חֲנוּת הַכּוֹבָעִים. הָרַב יִכָּנֵס וְיִבְחַר לְעַצְמוֹ מִגְבַּעַת מְהֻדֶּרֶת, תְּשׁוּרַת הוֹקָרָה מֵהַקְּהִלָּה. הָרַב חוֹבֵשׁ אֶת הַמִּגְבַּעַת שֶׁהוֹרָיו הַמְּנוֹחִים קָנוּ לוֹ לְחֻפָּתוֹ, לֹא תֹּאַר וְלֹא הָדָר לָהּ, הֵם מִתְבַּיְּשִׁים לִרְאוֹתוֹ בָּהּ. הֶחְלִיטוּ לְמַמֵּן קְנִיַּת מִגְבַּעַת חֲדָשָׁה. עָנָה הָרַב שֶׁאָמְנָם הַיָּזְמָה מְחַמֶּמֶת אֶת לִבּוֹ וְהוּא מוֹקִיר אוֹתָהּ מְאֹד, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ הִתְקַבֵּל, אֲבָל יַרְשׁוּהוּ נָא לְהַמְשִׁיךְ וְלַחֲבֹשׁ אֶת מִגְבַּעֲתוֹ. הֵבִינוּ וְהִתְכּוֹנְנוּ גַּם לָזֶה: אִם הָרַב בְּגֶדֶר "שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה" יְשַׁלֵּם סְכוּם סִמְלִי שֶׁל עֲשָׂרָה שְׁקָלִים... חִיֵּךְ: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַמִּגְבַּעַת נִרְאֵית זְוָעָה וַאֲנִי מוּכָן לְשַׁלֵּם אֶת מְחִירָהּ הַמָּלֵא שֶׁל מִגְבַּעַת חֲדָשָׁה. וְיֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתִי. אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִיא תַּעֲלֶה לִי מִלְיוֹן, וּמִלְיוֹן הִיא אֵינָהּ שָׁוָה"... מִלְיוֹן?! עַל מַה כְּבוֹד הָרַב מְדַבֵּר?! אַסְבִּיר לָכֶם, אָמַר הָרַב, אֶרְכֹּש מִגְבַּעַת נָאָה וּמְהֻדֶּרֶת וְאֵרָאֶה בָּהּ נִלְעָג וּמְשֻׁנֶּה. חֲלִיפָה כֹּה מְהוּהָה יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה וּמִגְבַּעַת כֹּה הֲדוּרָה, מַמָּשׁ נֶזֶם זָהָב בְּאַף אַתֶּם יוֹדְעִים מִי... אֵין בְּרֵירָה, אֵינִי רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת נִלְעָג וְאֶפְנֶה לִקְנוֹת גַּם חֲלִיפָה. וּמָה, מִתַּחְתֶּיהָ יָצוּצוּ הַנַּעֲלַיִם הַמְּרֻפָּטוֹת וְהַמְּעֻקָּמוֹת? נִקְנֶה גַּם נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. נוּ, רַק זֶה חָסֵר לִי. שֶׁאֲנִי אֵרָאֶה כְּמֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ וְהָרַבָּנִית תִּשְׂתָּרֵךְ בְּשִׂמְלָתָהּ הַיְשָׁנָה. הֵן מִשְׁנָה מְפֹרֶשֶׁת הִיא שֶׁהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת(הוֹרָיוֹת יג.). וְעַכְשָׁו, תַּאֲרוּ לָכֶם, עוֹמְדִים הָרַב וְהָרַבָּנִית הֲדוּרִים בִּלְבוּשָׁם, וְיֵשְׁבוּ עַל הַכִּסְאוֹת הַמְרֻפָּטִים וְהַצּוֹלְעִים וְיָסֵבוּ לַשֻּׁלְחָן הָרָעוּעַ?! אֵין בְּעָיָה, קוֹנִים כִּסְאוֹת נוֹחִים וְשֻׁלְחָן חָדָשׁ. וְאִם אֵינָם תּוֹאֲמִים לַאֲרוֹן הַסְּפָרִים הַמֻּרְכָּב מֵאַרְגָּזִים, קוֹנִים אֲרוֹן סְפָרִים מְהֻדָּר, עִם דַּלְתוֹת זְכוּכִית. אֱמֶת, צוֹרֵם הַנִּגּוּד בֵּין אֲרִיחֵי הָרִצְפָּה הַשְּׁחוּקִים לָרִהוּט הַנָּאֶה, אֲבָל אֶפְשָׁר לְהַסְווֹתוֹ בְּשָׁטִיחַ מִקִּיר לְקִיר. כַּמָּה זֶה עָלָה לִי עַד עַכְשָׁו?! הַפַּרְנָסִים בְּקִיאִים בְּחֶשְׁבּוֹן, זֶה עוֹלָמָם. כַּמָּה עַשְׂרוֹת אֲלָפִים, לֹא נוֹרָא. וְזֶה כְּדַאי, בֶּאֱמֶת כְּדַאי לְהַחְלִיף אֶת הַסָּלוֹן, כְּבוֹד הַתּוֹרָה. רוֹאִים הֵם בְּעֵינֵי רוּחָם אֶת הַסָּלוֹן הַמְּהֻדָּר. וְכָעֵת, בּוֹאוּ אִתִּי וְהִכָּנְסוּ לַמִּטְבָּח. כְּשֶׁיֵּשׁ כָּזֶה סָלוֹן אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִירוֹ כָּךְ?! סָקְרוּ וְהָאֶחָד אָמַר: הָאֱמֶת, לֹא כְּדַאי לְהַשְׁקִיעַ, כְּדַאי כְּבָר לְהַחְלִיף דִּירָה. לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתִּי! - אָמַר הָרַב. הַרְשׁוּ לִי לְהִשָּׁאֵר עִם הַכּוֹבַע הַיָּשָׁן... וְהָאֱמֶת, שֶׁאֲנַחְנוּ מוּכָנִים גַּם לְהַחְלִיף דִּירָה, לָמָּה לֹא... "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהִשִּׂיגֻךָ", שֶׁנִּשָּׁאֵר אוֹתוֹ "רַב", אוֹתָהּ אִישִׁיּוּת. (וְהִגַּדְתָּ)