Otzarot-Article

"וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ" (מ-כא) מַדּוּעַ סָלַח פַּרְעֹה לְשַׂר הַמַּשְׁקִים וֶהֱשִׁיבוֹ עַל כַּנּוֹ וְאִלּוּ אֶת שַׂר הָאוֹפִים תָּלָה?

אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר זֹאת בְּאַבְחָנָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לְגַבֵּי מִדַּת מְעֹרָבוּתָם שֶׁל הַשָּׂרִים בַּעֲבוֹדָתָם. מִי שֶׁמְּעֹרֶה הֵיטֵב בִּפְרָטֵי עֲבוֹדָתוֹ, וּמוּכָן לְהַשְׁקִיעַ בָּהּ אֶת כָּל זְמַנּוֹ, יֵשׁ לִסְלֹחַ לוֹ אִם קָרָה מִקְרֶה וְשָׁגָה. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לְהָנִיחַ שֶׁמִּצִּדּוֹ עָשָׂה אֶת כָּל הַמַּאֲמָצִים עַל מְנָת שֶׁהַטָּעוּת הַזּוֹ לֹא תִּקְרֶה, וְגַם יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁלְּאַחַר שֶׁקָּרְתָה הַטָּעוּת, הוּא יִפְעַל לְשִׁנּוּי הַהוֹרָאוֹת עַל מְנָת שֶׁהַטָּעוּת לֹא תַּחְזֹר עַל עַצְמָהּ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב בַּעֲבוֹדָתוֹ, וּמְפַקֵּחַ עָלֶיהָ בְּ'שַׁלָּט רָחוֹק', אֵין טַעַם לִסְלֹחַ לוֹ כִּי לְמָחָר יִשְׁגֶּה בַּשֵּׁנִית.

וְהִנֵּה, אֵצֶל שַׂר הַמַּשְׁקִים נֶאֱמַר "וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר... בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי". כְּלוֹמַר, לִפְנֵי תֵּאוּר הַחֲלוֹם, מַקְדִּים שַׂר הַמַּשְׁקִים וּמְסַפֵּר לְיוֹסֵף אֶת שְׁלַבֵּי הֲכָנַת הַמַּשְׁקֶה לִפְרָטֵי פְּרָטֶיהָ; נִמְצָא הוּא מַמָּשׁ לְיַד עֵץ הַגֶּפֶן, "וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנַי", מִדְּבָרָיו עוֹלֶה כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ מַגִּיעַ לַעֲבוֹדָה וּמְפַקֵּחַ עַל הָעִנְיָנִים מִקָּרוֹב.

וּכְשֶׁהַמְנַהֵל נִמְצָא בַּמָּקוֹם וּמְפַקֵּחַ עַל הַפּוֹעֲלִים מִשָּׁם וְלֹא מִלִּשְׁכָּתוֹ... הָעִנְיָנִים מִתְנַהֲלִים כַּשּׁוּרָה. "וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה". הוּא בְּעַצְמוֹ מְעֹרָב בְּכָל הָעֲשִׂיָּה, לוֹקֵחַ אֶת הָעֲנָבִים וְסוֹחֵט אוֹתָם בְּעַצְמוֹ.

לְעֻמַּת זֹאת, אֵצֶל שַׂר הָאוֹפִים נֶאֱמַר "אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי. וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה, וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי". הַשָּׂר מְתָאֵר רַק אֶת הַחֲלוֹם, אֵין כָּל אִזְכּוּר לְכָךְ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה מְעֹרָב בִּשְׁלַבֵּי הֲכָנַת הָאֹכֶל. וּמִי שֶׁלֹּא מְעֹרָב בַּעֲשִׂיָּה מוּבָן מַדּוּעַ בָּא לִכְלַל טָעוּת וְרָאוּי לַעֲנִישָׁה.

עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁכָּךְ גַּם מִתְנַהֵג הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הָאָדָם בְּכָל מַה שֶּׁקָּשׁוּר לַעֲבוֹדָתוֹ הָרוּחָנִית. אִם הָאָדָם מַרְאֶה שֶׁאִכְפַּת לוֹ מֵעֲבוֹדַת ה' וְהוּא מְעֹרָב בָּהּ לִפְנַי וְלִפְנִים, אֶפְשָׁר לִסְלֹחַ לוֹ גַּם אִם חָטָא. אוּלָם, מִי שֶׁחַי בְּעִקָּר אֶת עִנְיָנָיו הַגַּשְׁמִיִּים, וּבְעִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים הוּא "מְרַחֵף" וְאֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ לָהֶם, מַדּוּעַ שֶׁיִּסְלְחוּ לוֹ?!

הַדָּבָר בָּא לִידֵי בִּטּוּי מוּחָשִׁי בְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים, הָאָב צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעֹרָב בְּכָל פְּרָט וּפְרָט בְּחִנּוּכָם, וְאִם הוּא מִתְנַהֵג כָּךְ - אֲזַי גַּם אִם עוֹשֶׂה פֹּה וְשָׁם טָעֻיּוֹת קְטַנּוֹת בַּחִנּוּךְ, אֶפְשָׁר לַעֲבֹר עַל כָּךְ לְסֵדֶר הַיּוֹם.

וְכָךְ גַּם בְּכָל עִנְיְנֵי הַבַּיִת. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדַרְגָּה שֶׁל אֲנָשִׁים הַחַיִּים בְּתוֹךְ בֵּית מִקְדָּשׁ, יֵשׁ לִנְקֹט בִּמְעֹרָבוּת אַקְטִיבִית, שֶׁעִקָּרָהּ נוֹעַד לְהוֹכִיחַ לַעֲקֶרֶת הַבַּיִת שֶׁהִיא נֶעֱרֶצֶת, וְאָנוּ מוֹקִירִים אוֹתָהּ, וְיוֹדְעִים אֶת מַעֲלוֹתֶיהָ, וּמַעֲרִיכִים אֶת כָּל מַה שֶּׁהִיא עוֹשָׂה לְמַעֲנֵנוּ. וְדָבָר זֶה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּעִקָּר עַל יְדֵי נְתִינַת תְּשׂוּמַת לֵב לָאִשָּׁה, וְלָאו דַּוְקָא בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים. לִפְעָמִים גַּם מַתָּנָה קְטַנָּה שֶׁמְּחִירָהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁקָלִים אֲחָדִים, מוֹכִיחָה לָאִשָּׁה שֶׁבַּעֲלָהּ מַעֲרִיךְ אוֹתָהּ.

סִפֵּר הַגְּרִ"י זִילְבֶּרְשְׁטֵיין: גִּיסִי הַגָּאוֹן רַבִּי עַזְרִיאֵל אוֹיֶערְבָּךְ סִפֵּר לִי שֶׁלִּפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הוֹפִיעָה בִּירוּשָׁלַיִם "הַמְצָאָה" חֲדָשָׁה ומְחֻדֶּשֶׁת, שֶׁעוֹרְרָה עִנְיַן רַב אֵצֶל עַקְרוֹת הַבַּיִת. עַד אָז נָהֲגוּ לְקַלֵּף אֶת הַגֶּזֶר בְּסַכִּין פְּשׁוּטָה, וְאִלּוּ הַהַמְצָאָה הַחֲדָשָׁה הֵבִיאָה לַשּׁוּק מַקְלֵף גֶּזֶר מְיֻחָד הַמְאַפְשֵׁר לְקַלֵּף אֶת הַגֶּזֶר בְּיֶתֶר קַלּוּת.

וּמִי הָיְתָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁקִּבְּלָה אֶת מַקְלֵף הַגֶּזֶר הַ"מְּשֻׁכְלָל"?! אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבָּךְ, הָרַבָּנִית ע"ה...

אֲנִי מְשַׁעֵר, אָמַר הַגְּרִ"י זִילְבֶּרְשְׁטֵיין, שֶׁגְּאוֹן יִשְׂרָאֵל זֶה הִתְוַדַּע לַכְּלִי הֶחָדָשׁ בְּעִקְבוֹת שְׁאֵלָה הִלְכָתִית שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו וְאוּלַי הָיָה זֶה בְּעִנְיְנֵי טְבִילַת הַמַּקְלֵף. אַךְ מִשֶּׁשָּׁמַע עַל הַכְּלִי הֶעָשׂוּי לְסַיֵּעַ לְאִשְׁתּוֹ בָּעֲבוֹדוֹת הַמִּטְבָּח, הֶחְלִיט לְהָבִיאוֹ לָהּ כְּמַתָּנָה, כְּדֵי לְהַבִּיעַ בְּכָךְ אֶת הַעֲרָכָתוֹ לַעֲבוֹדָתָהּ הַמְּסוּרָה בַּבַּיִת.

כַּמָּה עָלָה מַקְלֵף שֶׁכָּזֶה? מִן הַסְּתָם, לֹא הַרְבֵּה. אֲבָל הָיָה בַּמַּתָּנָה מִשּׁוּם הַבָּעַת תּוֹדָה וְהוֹקָרָה מִצַּד הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבָּךְ לְרַעְיָתוֹ.

וְכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כָּל בַּעַל בְּעַמָּיו. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	ראש השנה תשע"ד
	לְאוֹרוֹ שֶׁל יוֹם הַדִּין סוֹקְרִים אָנוּ אֶת מַעֲשֵׂינוּ
	"וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ" (מ-כא) מַדּוּעַ סָלַח פַּרְעֹה לְשַׂר הַמַּשְׁקִים וֶהֱשִׁיבוֹ עַל כַּנּוֹ וְאִלּוּ אֶת שַׂר הָאוֹפִים תָּלָה? אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר זֹאת בְּאַבְחָנָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לְגַבֵּי מִדַּת מְעֹרָבוּתָם שֶׁל הַשָּׂרִים בַּעֲבוֹדָתָם. מִי שֶׁמְּעֹרֶה הֵיטֵב בִּפְרָטֵי עֲבוֹדָתוֹ, וּמוּכָן לְהַשְׁקִיעַ בָּהּ אֶת כָּל זְמַנּוֹ, יֵשׁ לִסְלֹחַ לוֹ אִם קָרָה מִקְרֶה וְשָׁגָה. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לְהָנִיחַ שֶׁמִּצִּדּוֹ עָשָׂה אֶת כָּל הַמַּאֲמָצִים עַל מְנָת שֶׁהַטָּעוּת הַזּוֹ לֹא תִּקְרֶה, וְגַם יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁלְּאַחַר שֶׁקָּרְתָה הַטָּעוּת, הוּא יִפְעַל לְשִׁנּוּי הַהוֹרָאוֹת עַל מְנָת שֶׁהַטָּעוּת לֹא תַּחְזֹר עַל עַצְמָהּ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב בַּעֲבוֹדָתוֹ, וּמְפַקֵּחַ עָלֶיהָ בְּ'שַׁלָּט רָחוֹק', אֵין טַעַם לִסְלֹחַ לוֹ כִּי לְמָחָר יִשְׁגֶּה בַּשֵּׁנִית. וְהִנֵּה, אֵצֶל שַׂר הַמַּשְׁקִים נֶאֱמַר "וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר... בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי". כְּלוֹמַר, לִפְנֵי תֵּאוּר הַחֲלוֹם, מַקְדִּים שַׂר הַמַּשְׁקִים וּמְסַפֵּר לְיוֹסֵף אֶת שְׁלַבֵּי הֲכָנַת הַמַּשְׁקֶה לִפְרָטֵי פְּרָטֶיהָ; נִמְצָא הוּא מַמָּשׁ לְיַד עֵץ הַגֶּפֶן, "וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנַי", מִדְּבָרָיו עוֹלֶה כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ מַגִּיעַ לַעֲבוֹדָה וּמְפַקֵּחַ עַל הָעִנְיָנִים מִקָּרוֹב. וּכְשֶׁהַמְנַהֵל נִמְצָא בַּמָּקוֹם וּמְפַקֵּחַ עַל הַפּוֹעֲלִים מִשָּׁם וְלֹא מִלִּשְׁכָּתוֹ... הָעִנְיָנִים מִתְנַהֲלִים כַּשּׁוּרָה. "וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה". הוּא בְּעַצְמוֹ מְעֹרָב בְּכָל הָעֲשִׂיָּה, לוֹקֵחַ אֶת הָעֲנָבִים וְסוֹחֵט אוֹתָם בְּעַצְמוֹ. לְעֻמַּת זֹאת, אֵצֶל שַׂר הָאוֹפִים נֶאֱמַר "אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי. וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה, וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי". הַשָּׂר מְתָאֵר רַק אֶת הַחֲלוֹם, אֵין כָּל אִזְכּוּר לְכָךְ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה מְעֹרָב בִּשְׁלַבֵּי הֲכָנַת הָאֹכֶל. וּמִי שֶׁלֹּא מְעֹרָב בַּעֲשִׂיָּה מוּבָן מַדּוּעַ בָּא לִכְלַל טָעוּת וְרָאוּי לַעֲנִישָׁה. עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁכָּךְ גַּם מִתְנַהֵג הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הָאָדָם בְּכָל מַה שֶּׁקָּשׁוּר לַעֲבוֹדָתוֹ הָרוּחָנִית. אִם הָאָדָם מַרְאֶה שֶׁאִכְפַּת לוֹ מֵעֲבוֹדַת ה' וְהוּא מְעֹרָב בָּהּ לִפְנַי וְלִפְנִים, אֶפְשָׁר לִסְלֹחַ לוֹ גַּם אִם חָטָא. אוּלָם, מִי שֶׁחַי בְּעִקָּר אֶת עִנְיָנָיו הַגַּשְׁמִיִּים, וּבְעִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים הוּא "מְרַחֵף" וְאֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ לָהֶם, מַדּוּעַ שֶׁיִּסְלְחוּ לוֹ?! הַדָּבָר בָּא לִידֵי בִּטּוּי מוּחָשִׁי בְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים, הָאָב צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעֹרָב בְּכָל פְּרָט וּפְרָט בְּחִנּוּכָם, וְאִם הוּא מִתְנַהֵג כָּךְ - אֲזַי גַּם אִם עוֹשֶׂה פֹּה וְשָׁם טָעֻיּוֹת קְטַנּוֹת בַּחִנּוּךְ, אֶפְשָׁר לַעֲבֹר עַל כָּךְ לְסֵדֶר הַיּוֹם. וְכָךְ גַּם בְּכָל עִנְיְנֵי הַבַּיִת. כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדַרְגָּה שֶׁל אֲנָשִׁים הַחַיִּים בְּתוֹךְ בֵּית מִקְדָּשׁ, יֵשׁ לִנְקֹט בִּמְעֹרָבוּת אַקְטִיבִית, שֶׁעִקָּרָהּ נוֹעַד לְהוֹכִיחַ לַעֲקֶרֶת הַבַּיִת שֶׁהִיא נֶעֱרֶצֶת, וְאָנוּ מוֹקִירִים אוֹתָהּ, וְיוֹדְעִים אֶת מַעֲלוֹתֶיהָ, וּמַעֲרִיכִים אֶת כָּל מַה שֶּׁהִיא עוֹשָׂה לְמַעֲנֵנוּ. וְדָבָר זֶה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּעִקָּר עַל יְדֵי נְתִינַת תְּשׂוּמַת לֵב לָאִשָּׁה, וְלָאו דַּוְקָא בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים. לִפְעָמִים גַּם מַתָּנָה קְטַנָּה שֶׁמְּחִירָהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁקָלִים אֲחָדִים, מוֹכִיחָה לָאִשָּׁה שֶׁבַּעֲלָהּ מַעֲרִיךְ אוֹתָהּ. סִפֵּר הַגְּרִ"י זִילְבֶּרְשְׁטֵיין: גִּיסִי הַגָּאוֹן רַבִּי עַזְרִיאֵל אוֹיֶערְבָּךְ סִפֵּר לִי שֶׁלִּפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הוֹפִיעָה בִּירוּשָׁלַיִם "הַמְצָאָה" חֲדָשָׁה ומְחֻדֶּשֶׁת, שֶׁעוֹרְרָה עִנְיַן רַב אֵצֶל עַקְרוֹת הַבַּיִת. עַד אָז נָהֲגוּ לְקַלֵּף אֶת הַגֶּזֶר בְּסַכִּין פְּשׁוּטָה, וְאִלּוּ הַהַמְצָאָה הַחֲדָשָׁה הֵבִיאָה לַשּׁוּק מַקְלֵף גֶּזֶר מְיֻחָד הַמְאַפְשֵׁר לְקַלֵּף אֶת הַגֶּזֶר בְּיֶתֶר קַלּוּת. וּמִי הָיְתָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁקִּבְּלָה אֶת מַקְלֵף הַגֶּזֶר הַ"מְּשֻׁכְלָל"?! אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבָּךְ, הָרַבָּנִית ע"ה... אֲנִי מְשַׁעֵר, אָמַר הַגְּרִ"י זִילְבֶּרְשְׁטֵיין, שֶׁגְּאוֹן יִשְׂרָאֵל זֶה הִתְוַדַּע לַכְּלִי הֶחָדָשׁ בְּעִקְבוֹת שְׁאֵלָה הִלְכָתִית שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו וְאוּלַי הָיָה זֶה בְּעִנְיְנֵי טְבִילַת הַמַּקְלֵף. אַךְ מִשֶּׁשָּׁמַע עַל הַכְּלִי הֶעָשׂוּי לְסַיֵּעַ לְאִשְׁתּוֹ בָּעֲבוֹדוֹת הַמִּטְבָּח, הֶחְלִיט לְהָבִיאוֹ לָהּ כְּמַתָּנָה, כְּדֵי לְהַבִּיעַ בְּכָךְ אֶת הַעֲרָכָתוֹ לַעֲבוֹדָתָהּ הַמְּסוּרָה בַּבַּיִת. כַּמָּה עָלָה מַקְלֵף שֶׁכָּזֶה? מִן הַסְּתָם, לֹא הַרְבֵּה. אֲבָל הָיָה בַּמַּתָּנָה מִשּׁוּם הַבָּעַת תּוֹדָה וְהוֹקָרָה מִצַּד הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבָּךְ לְרַעְיָתוֹ. וְכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כָּל בַּעַל בְּעַמָּיו. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)