Otzarot-Article

"בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (ז-ט) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: בִּגְמָרָא (עֲרָכִין יא.) דָּנוּ, מִנַּיִן לְשִׁירַת הַלְּוִיִּים מִן הַתּוֹרָה. וְהֵבִיאוּ הַכָּתוּב "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן (עֲגָלוֹת) כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ... בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ". מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר "בַּכָּתֵף" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁ"יִשָּׂאוּ", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "יִשָּׂאוּ"? אֶלָּא אֵין " יִשָּׂאוּ" אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁירָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף" (תְּהִלִּים פא-ג), וְאוֹמֵר "יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ" (יְשַׁעְיָה כד-יד).

כַּמָּה עֹמֶק יֵשׁ כָּאן!

אָנוּ מְיַחֲסִים חֲשִׁיבוּת לַשִּׁירָה, לְיָפְיָהּ וְעָשְׁרָהּ, לַבִּצּוּעַ הַמֻּשְׁלָם. אֵיזֶה קוֹל לַזַּמָּר, וְכַמָּה כֵּלִים בַּתִּזְמֹרֶת. מִי הַמַּלְחִין, וּמִי הַמְּנַצֵּחַ. וְכָאן, בְּמִלָּה אַחַת, כָּל מַהוּתָהּ שֶׁל הַשִּׁירָה וְהַנְּגִינָה, הַמּוֹדֵד הַקּוֹבֵעַ אֶת טִּיבָהּ: "שְׂאוּ!" הַאִם מַצְלִיחָה הִיא לְרוֹמֵם וּלְנַשֵּׂא, לְהַגְבִּיהַּ טֶפַח מֵעַל הַקַּרְקַע, לְקָרֵב אֶל הַשָּׁמַיִם.

כִּי רַבִּים כָּל כָּךְ שָׁרִים וּמְנַגְּנִים, וְלִבָּם בַּל עִמָּם. "שְׂאוּ", אֵין כָּאן!

וַאֲסַפֵּר:

בַּיְּשִׁיבָה בְּבִיאַלִיסְטוֹק הָיָה לָנוּ בְּקֹשִׁי לֶחֶם לֶאֱכֹל. "בָּשָׂר וְדָגִים וְרֹב מַטְעַמִּים" הָיוּ רַק בַּזְּמִירוֹת... הָיָה לִי חָבֵר, מֹשֶׁה, שֶׁאָבִיו הָיָה הַחַזָּן הָרָאשִׁי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל בְּבִיאַלִיסְטוֹק. נֶהֱנָה מִמַּשְׂכֹּרֶת נָאָה, וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ כַּדָּת. הִזְמִין אוֹתִי לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלָם בִּסְעוּדַת לֵיל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. בֶּאֱמֶת, סִימָן לְשֶׁפַע לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. לֹא חָסְרוּ כָּל טוֹבָה, בְּלִי עַיִן הָרַע. נַעֲנֵיתִי וְאָמַרְתִּי: "גַּם לִי קוֹל נָאֶה, אוּלַי אֶהְיֶה חַזָּן?!"

הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם, הַמָּגֵן אַבְרָהָם (קלא-ד) הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל: "רָאוּי לוֹמַר "וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע" בִּישִׁיבָה, "מַה נַּעֲשֶׂה" - בַּעֲמִידָה". וּפֵרַשְׁתִּי: שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים בִּתְקוּפַת לִמּוּדֵינוּ בַּיְּשִׁיבָה מַה נַּעֲשֶׂה וּמִמַּה נִתְפַּרְנֵס בִּימֵי הָעֲמִידָה. אָז הִנֵּה, יֵשׁ לִי פַּרְנָסָה...

אָמַר לִי הַחַזָּן: שְׁמַע לְקוֹלִי, בְּחַר לְךָ כָּל מִקְצוֹעַ, רַק לֹא זֶה!

מַדּוּעַ? תָּמַהְתִּי - הֲרֵי עִם מִקְצוֹעַ כָּזֶה אֶפְשָׁר לִלְמֹד כָּל הַשָּׁבוּעַ וּלְהִתְעַלּוֹת בְּתוֹרָה וּבְמוּסָר, וְרַק בְּשַׁבָּת 'לִשְׁטֹחַ' בִּרְכַּת הַחֹדֶשׁ כְּהִלְכָתָהּ וּלְהִתְפַּרְנֵס בְּרֹחַב יָד...

בֵּיתוֹ שֶׁל הַחַזָּן הֵעִיד עַל כָּךְ...

אָמַר לִי: כִּדְבָרֶיךָ הֵן הוּא. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה אֵין אֻמְלָל מִן הַחַזָּן.

לֹא הֵבַנְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁגַּם חֲבֵרִי לֹא, וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת תָּמְהוּ.

הִסְבִּיר: הַחַזָּן עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל. וְאָמְרוּ (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים ק), כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל יְהֵא לִבְּךָ שָׂמֵחַ כִּי לֵאלֹקִים עֶלְיוֹן אַתָּה עוֹבֵד. אַךְ הַחַזָּן, בִּמְקוֹם לַחְשֹׁב שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי ה' וּלְקַוּוֹת שֶׁיִּהְיֶה מְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנָיו, תּוֹהֶה אֵיךְ הַקָּהָל מְקַבֵּל אֶת הַסִּלְסוּל וְהַאִם הוּא מְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנָיו... הֲיֵשׁ אֻמְלָל מִמֶּנּוּ?!

וּבְעִנְיַן זֶה מְסַפְּרִים עַל גַּבַּאי שֶׁהִתְקַשֵּׁר לַחַזָּן הַוָּתִיק בִּפְרֹס הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים וּשְׁאָלוֹ: וּבְכֵן, הַאִם נִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ גַּם הַשָּׁנָה? הַטַּעַם הַטּוֹב עוֹד עוֹמֵד בַּפֶּה. אָח, הַקֶּטַע שֶׁל "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה" כָּל כָּךְ מְרַגֵּשׁ...

וְהַחַזָּן עָנָה: כַּמּוּבָן, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, צָרִיךְ רַק לְדַבֵּר עַל הַמְּחִיר.

תָּמַהּ הַגַּבַּאי: הַמְּחִיר כְּאֶשְׁתָּקַד, הֲרֵי הַתְּפִלָּה לֹא הִשְׁתַּנְּתָה.

זֶהוּ, שֶׁכֵּן! - הִפְתִּיעַ הַחַזָּן - תִּשְׁמַע, הַשָּׁנָה הִמְצֵאתִי "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם" הַפְלֵא וָפֶלֶא. עֲבוּרוֹ בִּלְבַד יֵשׁ לְהַכְפִּיל אֶת הַמַּשְׂכֹּרֶת...

אָמַר הַגַּבַּאי: הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר, עַד שֶׁאַתָּה מַמְצִיא "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם" חָדָשׁ הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָלוּל לְהַמְצִיא חַזָּן חָדָשׁ...

הָאֱמֶת, יֵשׁ עִנְיָן בְּשִׁירִים חֲדָשִׁים, כַּנֶּאֱמַר "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תְּהִלִּים קמט-א), "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ" (יְשַׁעְיָה מב-י), "שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה" (תְּהִלִּים לג-ג), "וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹקֵינוּ" (תְּהִלִּים מ-ד). אֲבָל הַשִּׁירָה הִיא בִּטּוּי הַפְּנִימִיּוּת וְהָרֶגֶשׁ, וְהַשִּׁיר הֶחָדָשׁ הוּא תּוֹצָאַת הִתְלַהֲטוּת הָרֶגֶשׁ, הִתְגַּבְּרוּת הַדְּבֵקוּת וְהִתְרוֹנְנוּת הַנֶּפֶשׁ.

וְלֹא שֶׁהַשִּׁיר יִהְיֶה הַמַּטָּרָה וְעִקָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

מִכָּאן הַפִּתְגָּם הַשָּׁגוּר, שֶׁאֵינִי מַסְכִּים עִמּוֹ, שֶׁהַחַזָּנִים טִפְּשִׁים. אָסוּר לַעֲשׂוֹת הַכְלָלוֹת. שֶׁלֹּא כְּאוֹתוֹ יְהוּדִי שֶׁטָּעַן שֶׁשִּׁעוּר הַטִּפְּשִׁים בָּאֻכְלוּסִיָּה הוּא פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אֲחוּזִים, שֶׁהֲרֵי לְכָל מִנְיָן וָמַעְלָה חַזָּן אֶחָד. לְדַעְתִּי, הַשִּׁעוּר גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר. אֲבָל מְקוֹר הַפִּתְגָּם הוּא שֶׁהַטִּפֵּשׁ הוֹפֵךְ אֶת הַטָּפֵל לְעִקָּר! אַךְ הַחַזָּן שֶׁיֵּדַע כִּי הַשִּׁירָה הִיא כְּלִי בִּלְבַד וְהָעִקָּר הוּא הָרֶגֶשׁ, הוּא הַחַזָּן הֶחָכָם! (וְהִגַּדְתָּ)

	נצבים - וילך תשע"ג
	עַל חֲשִׁיבוּת הַחֲוָיוֹת בַּגִּיל הָרַךְ
	"בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (ז-ט) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: בִּגְמָרָא (עֲרָכִין יא.) דָּנוּ, מִנַּיִן לְשִׁירַת הַלְּוִיִּים מִן הַתּוֹרָה. וְהֵבִיאוּ הַכָּתוּב "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן (עֲגָלוֹת) כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ... בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ". מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר "בַּכָּתֵף" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁ"יִשָּׂאוּ", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "יִשָּׂאוּ"? אֶלָּא אֵין " יִשָּׂאוּ" אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁירָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף" (תְּהִלִּים פא-ג), וְאוֹמֵר "יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ" (יְשַׁעְיָה כד-יד). כַּמָּה עֹמֶק יֵשׁ כָּאן! אָנוּ מְיַחֲסִים חֲשִׁיבוּת לַשִּׁירָה, לְיָפְיָהּ וְעָשְׁרָהּ, לַבִּצּוּעַ הַמֻּשְׁלָם. אֵיזֶה קוֹל לַזַּמָּר, וְכַמָּה כֵּלִים בַּתִּזְמֹרֶת. מִי הַמַּלְחִין, וּמִי הַמְּנַצֵּחַ. וְכָאן, בְּמִלָּה אַחַת, כָּל מַהוּתָהּ שֶׁל הַשִּׁירָה וְהַנְּגִינָה, הַמּוֹדֵד הַקּוֹבֵעַ אֶת טִּיבָהּ: "שְׂאוּ!" הַאִם מַצְלִיחָה הִיא לְרוֹמֵם וּלְנַשֵּׂא, לְהַגְבִּיהַּ טֶפַח מֵעַל הַקַּרְקַע, לְקָרֵב אֶל הַשָּׁמַיִם. כִּי רַבִּים כָּל כָּךְ שָׁרִים וּמְנַגְּנִים, וְלִבָּם בַּל עִמָּם. "שְׂאוּ", אֵין כָּאן! וַאֲסַפֵּר: בַּיְּשִׁיבָה בְּבִיאַלִיסְטוֹק הָיָה לָנוּ בְּקֹשִׁי לֶחֶם לֶאֱכֹל. "בָּשָׂר וְדָגִים וְרֹב מַטְעַמִּים" הָיוּ רַק בַּזְּמִירוֹת... הָיָה לִי חָבֵר, מֹשֶׁה, שֶׁאָבִיו הָיָה הַחַזָּן הָרָאשִׁי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל בְּבִיאַלִיסְטוֹק. נֶהֱנָה מִמַּשְׂכֹּרֶת נָאָה, וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ כַּדָּת. הִזְמִין אוֹתִי לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלָם בִּסְעוּדַת לֵיל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. בֶּאֱמֶת, סִימָן לְשֶׁפַע לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. לֹא חָסְרוּ כָּל טוֹבָה, בְּלִי עַיִן הָרַע. נַעֲנֵיתִי וְאָמַרְתִּי: "גַּם לִי קוֹל נָאֶה, אוּלַי אֶהְיֶה חַזָּן?!" הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם, הַמָּגֵן אַבְרָהָם (קלא-ד) הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל: "רָאוּי לוֹמַר "וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע" בִּישִׁיבָה, "מַה נַּעֲשֶׂה" - בַּעֲמִידָה". וּפֵרַשְׁתִּי: שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים בִּתְקוּפַת לִמּוּדֵינוּ בַּיְּשִׁיבָה מַה נַּעֲשֶׂה וּמִמַּה נִתְפַּרְנֵס בִּימֵי הָעֲמִידָה. אָז הִנֵּה, יֵשׁ לִי פַּרְנָסָה... אָמַר לִי הַחַזָּן: שְׁמַע לְקוֹלִי, בְּחַר לְךָ כָּל מִקְצוֹעַ, רַק לֹא זֶה! מַדּוּעַ? תָּמַהְתִּי - הֲרֵי עִם מִקְצוֹעַ כָּזֶה אֶפְשָׁר לִלְמֹד כָּל הַשָּׁבוּעַ וּלְהִתְעַלּוֹת בְּתוֹרָה וּבְמוּסָר, וְרַק בְּשַׁבָּת 'לִשְׁטֹחַ' בִּרְכַּת הַחֹדֶשׁ כְּהִלְכָתָהּ וּלְהִתְפַּרְנֵס בְּרֹחַב יָד... בֵּיתוֹ שֶׁל הַחַזָּן הֵעִיד עַל כָּךְ... אָמַר לִי: כִּדְבָרֶיךָ הֵן הוּא. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה אֵין אֻמְלָל מִן הַחַזָּן. לֹא הֵבַנְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁגַּם חֲבֵרִי לֹא, וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת תָּמְהוּ. הִסְבִּיר: הַחַזָּן עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל. וְאָמְרוּ (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים ק), כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל יְהֵא לִבְּךָ שָׂמֵחַ כִּי לֵאלֹקִים עֶלְיוֹן אַתָּה עוֹבֵד. אַךְ הַחַזָּן, בִּמְקוֹם לַחְשֹׁב שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי ה' וּלְקַוּוֹת שֶׁיִּהְיֶה מְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנָיו, תּוֹהֶה אֵיךְ הַקָּהָל מְקַבֵּל אֶת הַסִּלְסוּל וְהַאִם הוּא מְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנָיו... הֲיֵשׁ אֻמְלָל מִמֶּנּוּ?! וּבְעִנְיַן זֶה מְסַפְּרִים עַל גַּבַּאי שֶׁהִתְקַשֵּׁר לַחַזָּן הַוָּתִיק בִּפְרֹס הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים וּשְׁאָלוֹ: וּבְכֵן, הַאִם נִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ גַּם הַשָּׁנָה? הַטַּעַם הַטּוֹב עוֹד עוֹמֵד בַּפֶּה. אָח, הַקֶּטַע שֶׁל "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה" כָּל כָּךְ מְרַגֵּשׁ... וְהַחַזָּן עָנָה: כַּמּוּבָן, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, צָרִיךְ רַק לְדַבֵּר עַל הַמְּחִיר. תָּמַהּ הַגַּבַּאי: הַמְּחִיר כְּאֶשְׁתָּקַד, הֲרֵי הַתְּפִלָּה לֹא הִשְׁתַּנְּתָה. זֶהוּ, שֶׁכֵּן! - הִפְתִּיעַ הַחַזָּן - תִּשְׁמַע, הַשָּׁנָה הִמְצֵאתִי "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם" הַפְלֵא וָפֶלֶא. עֲבוּרוֹ בִּלְבַד יֵשׁ לְהַכְפִּיל אֶת הַמַּשְׂכֹּרֶת... אָמַר הַגַּבַּאי: הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר, עַד שֶׁאַתָּה מַמְצִיא "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם" חָדָשׁ הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָלוּל לְהַמְצִיא חַזָּן חָדָשׁ... הָאֱמֶת, יֵשׁ עִנְיָן בְּשִׁירִים חֲדָשִׁים, כַּנֶּאֱמַר "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים" (תְּהִלִּים קמט-א), "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ" (יְשַׁעְיָה מב-י), "שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה" (תְּהִלִּים לג-ג), "וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹקֵינוּ" (תְּהִלִּים מ-ד). אֲבָל הַשִּׁירָה הִיא בִּטּוּי הַפְּנִימִיּוּת וְהָרֶגֶשׁ, וְהַשִּׁיר הֶחָדָשׁ הוּא תּוֹצָאַת הִתְלַהֲטוּת הָרֶגֶשׁ, הִתְגַּבְּרוּת הַדְּבֵקוּת וְהִתְרוֹנְנוּת הַנֶּפֶשׁ. וְלֹא שֶׁהַשִּׁיר יִהְיֶה הַמַּטָּרָה וְעִקָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מִכָּאן הַפִּתְגָּם הַשָּׁגוּר, שֶׁאֵינִי מַסְכִּים עִמּוֹ, שֶׁהַחַזָּנִים טִפְּשִׁים. אָסוּר לַעֲשׂוֹת הַכְלָלוֹת. שֶׁלֹּא כְּאוֹתוֹ יְהוּדִי שֶׁטָּעַן שֶׁשִּׁעוּר הַטִּפְּשִׁים בָּאֻכְלוּסִיָּה הוּא פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אֲחוּזִים, שֶׁהֲרֵי לְכָל מִנְיָן וָמַעְלָה חַזָּן אֶחָד. לְדַעְתִּי, הַשִּׁעוּר גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר. אֲבָל מְקוֹר הַפִּתְגָּם הוּא שֶׁהַטִּפֵּשׁ הוֹפֵךְ אֶת הַטָּפֵל לְעִקָּר! אַךְ הַחַזָּן שֶׁיֵּדַע כִּי הַשִּׁירָה הִיא כְּלִי בִּלְבַד וְהָעִקָּר הוּא הָרֶגֶשׁ, הוּא הַחַזָּן הֶחָכָם! (וְהִגַּדְתָּ)