Otzarot-Article

"מִי הָאִישׁ" (כ-ה) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: מָצִינוּ שֶׁלִּפְנֵי הַיְּצִיאָה לַמִּלְחָמָה מוֹדִיעִים הַשּׁוֹטְרִים: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ... וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ... לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ... לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה".

וְאֵינוֹ מוּבָן. אִם יָמוּת בַּמִּלְחָמָה, מַה לִּי אִם אַחֵר יַחֲנֹךְ אֶת בֵּיתוֹ וִיחַלֵּל כַּרְמוֹ. וּבְעִנְיַן אֲרוּסָתוֹ, הַאִם רוֹצֶה הוּא שֶׁתִּשָּׁאֵר עֲגוּנָה כָּל יָמֶיהָ?!

וְכָתַב רַשִׁ"י: וְדָבָר שֶׁל עָגְמַת נֶפֶשׁ הוּא זֶה. מַה כַּוָּנַת רַשִׁ"י?

בֵּאוּרִים רַבִּים נֶאֶמְרוּ (גּוּר אַרְיֵה וְעוֹד). אֹמַר לָכֶם כֵּיצַד אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ:

כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לָמוּת, חָלִילָה, עָלָיו לַחְשֹׁב עַל תְּשׁוּבָה, לְהִפָּרֵד מֵהַפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַטְּרַקְלִין. אֲבוֹי לוֹ, רַע וָמָר הוּא, אִם הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלּוֹ סוֹבְבוֹת בְּאוֹתָהּ עֵת סְבִיב הַבַּיִת, הַכֶּרֶם אוֹ הָאִשָּׁה שֶׁאֵרֵס.

כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שְׁמוֹת כ-ג בְּרַשִׁ"י) שֶׁהַמָּוֶת בַּצָּמָא נוֹרָא יוֹתֵר מִמִּיתוֹת אֲחֵרוֹת. וּמַדּוּעַ, מִשּׁוּם שֶׁבִּמְקוֹם לַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְלִדְבֹּק בַּבּוֹרֵא, חוֹשְׁבִים אַךְ וְרַק עַל לְגִימַת מַיִם.

סִפֵּר לִי הָרַב שָׁךְ זַצַ"ל: בִּסְלוּצְק הָיָה יְהוּדִי קַמְצָן שֶׁהַכֹּל רִחֲמוּ עָלָיו בְּשֶׁל קַמְצָנוּתוֹ. רַבֵּנוּ תָּם כּוֹתֵב בְּ"סֵפֶר הַיָּשָׁר" (שַׁעַר ו-צח) שֶׁהַקַּמְצָנוּת הִיא הַפֶּתַח לְכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וּמְעַוֶּתֶת כָּל מַבָּטוֹ. לָבַשׁ אוֹתוֹ אָדָם קְרָעִים וְנִזּוֹן מִשְּׁאֵרִיּוֹת מָזוֹן מְעֻפָּשׁ וְהִזְנִיחַ דִּירָתוֹ וּבְרִיאוּתוֹ עַד שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת. קָרְאוּ לְמִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה נוֹכֵחַ בִּשְׁעַת יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ וְיִקְרָא עִמּוֹ קְרִיאַת שְׁמַע בְּהִפָּרְדוֹ מֵהָעוֹלָם, וְהָרַב שָׁךְ הָיָה אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּנְיָן.

בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו אָמַר לְאִישׁ הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא שֶׁהַתַּכְרִיכִים שֶׁלּוֹ וְשַׂקִּית מֵעֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵכִין לְעַצְמוֹ, מֻנָּחִים בַּכַּסֶּפֶת. אוֹתָהּ כַּסֶּפֶת בָּהּ אָגַר עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים אֶת כָּל כַּסְפּוֹ.

וְהֵיכָן מַפְתֵּחַ הַכַּסֶּפֶת? שָׁאַל הָאִישׁ.

אֶצְלִי, לָחַשׁ הַגּוֹסֵס.

הָאוּכַל לְקַבְּלוֹ? שָׁאַל הָאִישׁ.

בְּמַאֲמָץ עִילָאִי הוֹשִׁיט הַלָּה יָדוֹ לְכִיסוֹ, שָׁלָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְהוֹשִׁיטוֹ בְּיַד רוֹעֶדֶת.

שָׁלַח אִישׁ הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא יָדוֹ לִטּוֹל אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וְהַגּוֹסֵס זָעַק בִּמְחָאָה: אֹבֶּער סְ'אִיז דָּאךְ מַיְינֶע! אֲבָל הֲרֵי זֶה שֶׁלִּי...

וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּ"מַיְינֶע"...

וְנוֹסִיף וְנֹאמַר שֶׁכְּכָל שֶׁעָצוּב וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַיָּיו עַל רְכוּשׁוֹ, עָצוּב וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים שִׁבְעָתַיִם כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב כָּל חַיָּיו עַל רְכוּשׁוֹ.

וְעוֹד רַעְיוֹן לָמַדְנוּ מִכָּאן: מִלְחָמָה הִיא מְקוֹם סַכָּנָה, עֲלוּלִים לָמוּת בָּהּ, וְעַל מְנָת כֵּן יוֹצְאִים אֵלֶיהָ. אֲבָל אִם אֵרַשׂ אִשָּׁה, כּוֹאֵב לוֹ שִׁבְעָתַיִם לָמוּת. וּמַדּוּעַ, מִשּׁוּם שֶׁאִם יָמוּת תִּנָּשֵׂא לְאָדָם אַחֵר.

לֹא מוּבָן. הוּא יָמוּת, וְעֶקְרוֹנִית מוּכָן הוּא לְכָךְ. אֲבָל לֹא אִם אִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה לְאַחַר מוֹתוֹ. וְכִי מָה רְצוֹנוֹ? שֶׁבִּגְלַל שֶׁהִתְאָרְסָה לְחַיָּל שֶׁנָּפַל תִשָּׁאֵר עֲגוּנָה עַד סוֹף יָמֶיהָ?! מָה אִכְפַּת לְךָ, אַתָּה מֵת, מָה אִכְפַּת לְךָ שֶׁהִיא תִּמְצָא אֶת אָשְׁרָהּ?!

לֹא.

לָמוּת מוּכָן הוּא, אֲבָל לֹא שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יַרְוִיחַ מִכָּךְ.

כָּאֵלֶּה אֲנַחְנוּ, הַתּוֹרָה הֵעִידָה בָּנוּ שֶׁכָּךְ טִיבוֹ וְטִבְעוֹ שֶׁל אָדָם: זֶה שֶׁהִפְסַדְתִּי, זוֹ חֲצִי צָרָה. אֲבָל שֶׁהָאַחֵר הִרְוִיחַ, זוֹ צָרָה צְרוּרָה.

וְהַקַּדְמוֹנִים (אָרְחוֹת צַדִּיקִים, רֵאשִׁית חָכְמָה) מָשְׁלוּ מָשָׁל.

חוֹמֵד וְקַנַּאי הָלְכוּ יַחְדָּיו, פָּגַשׁ בָּהֶם מֶלֶךְ אֶחָד. אָמַר לָהֶם: "אֶחָד מִכֶּם יְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי דָּבָר, וְאֶתֵּן לוֹ מִשְׁאַלְתּוֹ. אַךְ יֵדַע, שֶׁלַּחֲבֵרוֹ אֶתֵּן כִּפְלַיִם".

לֹא הִסְכִּים הַקַּנַּאי לְבַקֵּשׁ, כִּי אָז יְקַבֵּל חֲבֵרוֹ כִּפְלַיִם וִיקַנֵּא בּוֹ. מוּטָב שֶׁהַחוֹמֵד יְבַקֵּשׁ כְּהַשָּׂגוֹת חֶמְדָּתוֹ, וְהוּא יְקַבֵּל בְּכִפְלַיִם.

הַחוֹמֵד גַּם הוּא לֹא רָצָה לְבַקֵּשׁ. כִּי כְּכָל שֶׁיְּבַקֵּשׁ וִיקַבֵּל הֲרֵי חֲבֵרוֹ יְקַבֵּל כִּפְלַיִם, וְיִתְיַסֵּר בְּחֶמְדָּתוֹ. וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ. מֵרֹאשׁ צָפָה זֹאת...

טוֹב, אָמַר, אִם אִישׁ מִכֶּם אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ, אַמְשִׁיךְ בְּדַרְכִּי.

הֵבִינוּ שֶׁבְּחַמְדָּנוּתָם וּבְקִנְאָתָם יַפְסִידוּ הַכֹּל. דָּחַק הַחוֹמֵד בַּקַּנַּאי: שְׁאַל כְּבָר מִשְׁאֵַלְתְּךָ.

טוֹב, נַעֲנָה בְּהַשְׁלָמָה, אֲבַקֵּשׁ שֶׁיְּנַקְּרוּ לִי עַיִן אַחַת... (וְהִגַּדְתָּ)

	נצבים - וילך תשע"ג
	אֵינִי מְלַמֵּד בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה
	"מִי הָאִישׁ" (כ-ה) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: מָצִינוּ שֶׁלִּפְנֵי הַיְּצִיאָה לַמִּלְחָמָה מוֹדִיעִים הַשּׁוֹטְרִים: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ... וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ... לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ... לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה". וְאֵינוֹ מוּבָן. אִם יָמוּת בַּמִּלְחָמָה, מַה לִּי אִם אַחֵר יַחֲנֹךְ אֶת בֵּיתוֹ וִיחַלֵּל כַּרְמוֹ. וּבְעִנְיַן אֲרוּסָתוֹ, הַאִם רוֹצֶה הוּא שֶׁתִּשָּׁאֵר עֲגוּנָה כָּל יָמֶיהָ?! וְכָתַב רַשִׁ"י: וְדָבָר שֶׁל עָגְמַת נֶפֶשׁ הוּא זֶה. מַה כַּוָּנַת רַשִׁ"י? בֵּאוּרִים רַבִּים נֶאֶמְרוּ (גּוּר אַרְיֵה וְעוֹד). אֹמַר לָכֶם כֵּיצַד אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ: כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לָמוּת, חָלִילָה, עָלָיו לַחְשֹׁב עַל תְּשׁוּבָה, לְהִפָּרֵד מֵהַפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַטְּרַקְלִין. אֲבוֹי לוֹ, רַע וָמָר הוּא, אִם הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלּוֹ סוֹבְבוֹת בְּאוֹתָהּ עֵת סְבִיב הַבַּיִת, הַכֶּרֶם אוֹ הָאִשָּׁה שֶׁאֵרֵס. כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שְׁמוֹת כ-ג בְּרַשִׁ"י) שֶׁהַמָּוֶת בַּצָּמָא נוֹרָא יוֹתֵר מִמִּיתוֹת אֲחֵרוֹת. וּמַדּוּעַ, מִשּׁוּם שֶׁבִּמְקוֹם לַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְלִדְבֹּק בַּבּוֹרֵא, חוֹשְׁבִים אַךְ וְרַק עַל לְגִימַת מַיִם. סִפֵּר לִי הָרַב שָׁךְ זַצַ"ל: בִּסְלוּצְק הָיָה יְהוּדִי קַמְצָן שֶׁהַכֹּל רִחֲמוּ עָלָיו בְּשֶׁל קַמְצָנוּתוֹ. רַבֵּנוּ תָּם כּוֹתֵב בְּ"סֵפֶר הַיָּשָׁר" (שַׁעַר ו-צח) שֶׁהַקַּמְצָנוּת הִיא הַפֶּתַח לְכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וּמְעַוֶּתֶת כָּל מַבָּטוֹ. לָבַשׁ אוֹתוֹ אָדָם קְרָעִים וְנִזּוֹן מִשְּׁאֵרִיּוֹת מָזוֹן מְעֻפָּשׁ וְהִזְנִיחַ דִּירָתוֹ וּבְרִיאוּתוֹ עַד שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת. קָרְאוּ לְמִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה נוֹכֵחַ בִּשְׁעַת יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ וְיִקְרָא עִמּוֹ קְרִיאַת שְׁמַע בְּהִפָּרְדוֹ מֵהָעוֹלָם, וְהָרַב שָׁךְ הָיָה אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּנְיָן. בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו אָמַר לְאִישׁ הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא שֶׁהַתַּכְרִיכִים שֶׁלּוֹ וְשַׂקִּית מֵעֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵכִין לְעַצְמוֹ, מֻנָּחִים בַּכַּסֶּפֶת. אוֹתָהּ כַּסֶּפֶת בָּהּ אָגַר עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים אֶת כָּל כַּסְפּוֹ. וְהֵיכָן מַפְתֵּחַ הַכַּסֶּפֶת? שָׁאַל הָאִישׁ. אֶצְלִי, לָחַשׁ הַגּוֹסֵס. הָאוּכַל לְקַבְּלוֹ? שָׁאַל הָאִישׁ. בְּמַאֲמָץ עִילָאִי הוֹשִׁיט הַלָּה יָדוֹ לְכִיסוֹ, שָׁלָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְהוֹשִׁיטוֹ בְּיַד רוֹעֶדֶת. שָׁלַח אִישׁ הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא יָדוֹ לִטּוֹל אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וְהַגּוֹסֵס זָעַק בִּמְחָאָה: אֹבֶּער סְ'אִיז דָּאךְ מַיְינֶע! אֲבָל הֲרֵי זֶה שֶׁלִּי... וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּ"מַיְינֶע"... וְנוֹסִיף וְנֹאמַר שֶׁכְּכָל שֶׁעָצוּב וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַיָּיו עַל רְכוּשׁוֹ, עָצוּב וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים שִׁבְעָתַיִם כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב כָּל חַיָּיו עַל רְכוּשׁוֹ. וְעוֹד רַעְיוֹן לָמַדְנוּ מִכָּאן: מִלְחָמָה הִיא מְקוֹם סַכָּנָה, עֲלוּלִים לָמוּת בָּהּ, וְעַל מְנָת כֵּן יוֹצְאִים אֵלֶיהָ. אֲבָל אִם אֵרַשׂ אִשָּׁה, כּוֹאֵב לוֹ שִׁבְעָתַיִם לָמוּת. וּמַדּוּעַ, מִשּׁוּם שֶׁאִם יָמוּת תִּנָּשֵׂא לְאָדָם אַחֵר. לֹא מוּבָן. הוּא יָמוּת, וְעֶקְרוֹנִית מוּכָן הוּא לְכָךְ. אֲבָל לֹא אִם אִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה לְאַחַר מוֹתוֹ. וְכִי מָה רְצוֹנוֹ? שֶׁבִּגְלַל שֶׁהִתְאָרְסָה לְחַיָּל שֶׁנָּפַל תִשָּׁאֵר עֲגוּנָה עַד סוֹף יָמֶיהָ?! מָה אִכְפַּת לְךָ, אַתָּה מֵת, מָה אִכְפַּת לְךָ שֶׁהִיא תִּמְצָא אֶת אָשְׁרָהּ?! לֹא. לָמוּת מוּכָן הוּא, אֲבָל לֹא שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יַרְוִיחַ מִכָּךְ. כָּאֵלֶּה אֲנַחְנוּ, הַתּוֹרָה הֵעִידָה בָּנוּ שֶׁכָּךְ טִיבוֹ וְטִבְעוֹ שֶׁל אָדָם: זֶה שֶׁהִפְסַדְתִּי, זוֹ חֲצִי צָרָה. אֲבָל שֶׁהָאַחֵר הִרְוִיחַ, זוֹ צָרָה צְרוּרָה. וְהַקַּדְמוֹנִים (אָרְחוֹת צַדִּיקִים, רֵאשִׁית חָכְמָה) מָשְׁלוּ מָשָׁל. חוֹמֵד וְקַנַּאי הָלְכוּ יַחְדָּיו, פָּגַשׁ בָּהֶם מֶלֶךְ אֶחָד. אָמַר לָהֶם: "אֶחָד מִכֶּם יְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי דָּבָר, וְאֶתֵּן לוֹ מִשְׁאַלְתּוֹ. אַךְ יֵדַע, שֶׁלַּחֲבֵרוֹ אֶתֵּן כִּפְלַיִם". לֹא הִסְכִּים הַקַּנַּאי לְבַקֵּשׁ, כִּי אָז יְקַבֵּל חֲבֵרוֹ כִּפְלַיִם וִיקַנֵּא בּוֹ. מוּטָב שֶׁהַחוֹמֵד יְבַקֵּשׁ כְּהַשָּׂגוֹת חֶמְדָּתוֹ, וְהוּא יְקַבֵּל בְּכִפְלַיִם. הַחוֹמֵד גַּם הוּא לֹא רָצָה לְבַקֵּשׁ. כִּי כְּכָל שֶׁיְּבַקֵּשׁ וִיקַבֵּל הֲרֵי חֲבֵרוֹ יְקַבֵּל כִּפְלַיִם, וְיִתְיַסֵּר בְּחֶמְדָּתוֹ. וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ. מֵרֹאשׁ צָפָה זֹאת... טוֹב, אָמַר, אִם אִישׁ מִכֶּם אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ, אַמְשִׁיךְ בְּדַרְכִּי. הֵבִינוּ שֶׁבְּחַמְדָּנוּתָם וּבְקִנְאָתָם יַפְסִידוּ הַכֹּל. דָּחַק הַחוֹמֵד בַּקַּנַּאי: שְׁאַל כְּבָר מִשְׁאֵַלְתְּךָ. טוֹב, נַעֲנָה בְּהַשְׁלָמָה, אֲבַקֵּשׁ שֶׁיְּנַקְּרוּ לִי עַיִן אַחַת... (וְהִגַּדְתָּ)