Otzarot-Article

"וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ" (ז-יז) אִם נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ בְּמַה הִתְיַחֲדוּ הַיְהוּדִים לְדוֹרוֹתֵיהֶם, עַל כָּל גּוֹנֵיהֶם וְעֹשֶׁר מָסוֹרוֹתֵיהֶם, נַעֲנֶה וְנֹאמַר: בַּלֵּב, בָּרֶגֶשׁ! כָּל יִשְׂרָאֵל בַּיְשָׁנִים, רַחֲמִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים הֵם, לְדוֹרוֹתֵיהֶם. הֵן אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ עַל הָעֶזְרָה הַהֲדָדִית, עַל מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד, עַל הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים, עַל הַשּׁוּתָפוּת הָאַמִּיצָה בְּעֵת צַעַר כִּבְעֵת שִׂמְחָה.

נַמְשִׁיךְ וְנִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: לְאָן כָּל זֶה נֶעְלָם בְּיָמֵינוּ?

אֵיךְ הִתְעָרִינוּ כָּל כָּךְ בִּמְאַפְיֵן הַתַּרְבּוּת הַמַּעֲרָבִית, אִישׁ לְאָהֳלוֹ, בֵּיתוֹ הוּא מִבְצָרוֹ?! לְהִסְתַּגֵּר, לֶאֱטֹם דֶּלֶת וָלֵב. יֵשׁ וְשָׁכֵן אֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַדַּיָּרִים הָאֲחֵרִים בַּבִּנְיָן, קַל וָחֹמֶר, שֶׁאֵינוֹ עֵר לִמְצוּקָתָם, אֵינוֹ נֶחֱלָץ לְעֶזְרָתָם. וְאַיֵּה "כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה", אַיֵּה "כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים"???

אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִשְׁמִיעָנוּ מָרָן הַבֵּית יוֹסֵף זַצַ"ל בִּדְרָשׁוֹתָיו. הוּא שָׁאַל, מַדּוּעַ נִצְרַךְ הָיָה מַבּוּל מַיִם שֶׁיִּשְׁטֹף הַכֹּל. וְתֵרֵץ, שֶׁעֲבֵרָה מַרְעִילָה אֶת הָאֲוִיר. עֲבֵרוֹת רַבּוֹת - רַעַל דָּחוּס. דּוֹר הַמַּבּוּל - אֲוִיר שֶׁלֹּא נִתָּן לִחְיוֹת בּוֹ מִבְּחִינָה רוּחָנִית; אֲוִיר מֻרְעָל מְדַרְדֵּר וּמַחְטִיא. וְהָיָה הֶכְרֵחַ לְחַטֵּא אֶת הָעוֹלָם, לְהָצִיפוֹ בְּמַיִם, לְטַהֵר אֶת הָאֲוִיר.

מִמֵּילָא יוּבַן שֶׁאֵין אָנוּ אֲחֵרִים מֵאֲבוֹתֵינוּ. לִבֵּנוּ חַם וְרָגִישׁ כְּמוֹתָם. אֲבָל הָאֲוִירָה מַשְׁפִּיעָה עָלֵינוּ. הָאֲוִיר קָפוּא סְבִיבֵנוּ. זֶהוּ דּוֹר מְנֻכָּר, אָדִישׁ, מֵכָאנִי, דּוֹר שֶׁל מַתֶּכֶת וּפְלַסְטִיק. דּוֹר שֶׁל צִנָה וְצִינִיּוּת, וְזֶה מַשְׁפִּיעַ, מְחַלְחֵל, בְּיוֹדְעִין וּבְלֹא יוֹדְעִין.

וְהָעֵצָה אַחַת הִיא. לִבְרֹחַ לְ"תֵּבַת נֹחַ". לִבְרֹחַ לְשָׁעָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הָאֲוִיר שָׁם סָפוּג בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהָאֲוִירָה חַמָּה וּטְהוֹרָה. "...טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף. בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע".

גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים אָמְרוּ, שֶׁהַיַּהֲדוּת הַחֲרֵדִית מְשׁוּלָה עַתָּה לְתֵבַת נֹחַ. מִסָּבִיב גּוֹבְרִים שׁוֹצְפִים מֵי הַמַּבּוּל, מַיִם זֵידוֹנִים, מַבּוּל שֶׁל כְּפִירָה וְתוֹעֵבָה, תַּרְבּוּת קְלוֹקֶלֶת וּמְנַוֶּנֶת, וּכְעֵין בּוּעָה שֶׁל טָהֳרָה הִתְבַּצְּרָה לָהּ, בּוּעָה שֶׁל חִנּוּךְ טָהוֹר וְזַךְ, עוֹלָם שֶׁל תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה, מָחוֹז שֶׁל הַצָּלָה.

אַךְ, כְּלוּם שִׁיְּטָה לָהּ הַתֵּבָה בְּנִיחוּתָא עַל פְּנֵי הַמַּבּוּל? הִנֵּה, כָּךְ מְתֹאָרִים הַדְּבָרִים בְּסֵפֶר הַיָּשָׁר: "וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וַתַּהֲפֹךְ עַל פְּנֵי הַמַּיִם הָלוֹךְ וְהָפוֹךְ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיִּתְהַפֵּךְ כָּל הַחַי אֲשֶׁר בָּהּ כַּהָפוֹךְ אֶת הַנָּזִיד בַּסִּיר, וַיְהִי צַעַר גָּדוֹל בְּכָל הַיְקוּם אֲשֶׁר בַּתֵּבָה וְהַתֵּבָה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר, וַיִּתְבַּהֵל כָּל הַחַי אֲשֶׁר בַּתֵּבָה, וַיְּנַהֲמוּ הָאֲרָיוֹת וַיִּגְעוּ הַשְּׁוָרִים וַיִּצְעֲקוּ הַזְּאֵבִים, וְכָל הַיְקוּם אֲשֶׁר בַּתֵּבָה מְדַבֵּר וְצוֹעֵק בִּלְשׁוֹנוֹ וְהָלַךְ קוֹלָם לְמֵרָחוֹק, וְגַם נֹחַ וּבָנָיו צוֹעֲקִים וּבוֹכִים בְּצָרָתָם, וַיִּירְאוּ יִרְאָה גְּדוֹלָה וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת".

מְאַלְּפִים הַדְּבָרִים, וְנוֹגְעִים לָנוּ כָּל כָּךְ: הַתֵּבָה אֵינָהּ מְנֻתֶּקֶת מִן הַמַּבּוּל! אִם עוֹבֶרֶת רוּחַ טֻמְאָה עַל הָאָרֶץ, הִיא מְזַעְזַעַת גַּם אֶת הַתֵּבָה, לַמְרוֹת אֲטִימוּתָהּ וְחָסְנָהּ. חַיָּבִים אָנוּ לִהְיוֹת מוּדָעִים לַהַשְׁפָּעָה הָאַרְסִית הַמְּחַלְחֶלֶת, לָדַעַת שֶׁאֵינֶנּוּ מְחֻסָּנִים מִפָּנֶיהָ; עָלֵינוּ לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר וּלְבַקֵּשׁ, גַּם עֲבוּרֵנוּ, כִּי יַעֲבִיר ה' רוּחַ טָהֳרָה עַל הָאָרֶץ וְיָשֹׁכּוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים הָאוֹפְפִים אוֹתָנוּ עַד נָפֶשׁ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	כי תצא תשע"ג
	פִּרְצָה הַקּוֹרֵאת לַגַּנָּב
	"וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ" (ז-יז) אִם נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ בְּמַה הִתְיַחֲדוּ הַיְהוּדִים לְדוֹרוֹתֵיהֶם, עַל כָּל גּוֹנֵיהֶם וְעֹשֶׁר מָסוֹרוֹתֵיהֶם, נַעֲנֶה וְנֹאמַר: בַּלֵּב, בָּרֶגֶשׁ! כָּל יִשְׂרָאֵל בַּיְשָׁנִים, רַחֲמִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים הֵם, לְדוֹרוֹתֵיהֶם. הֵן אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ עַל הָעֶזְרָה הַהֲדָדִית, עַל מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד, עַל הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים, עַל הַשּׁוּתָפוּת הָאַמִּיצָה בְּעֵת צַעַר כִּבְעֵת שִׂמְחָה. נַמְשִׁיךְ וְנִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: לְאָן כָּל זֶה נֶעְלָם בְּיָמֵינוּ? אֵיךְ הִתְעָרִינוּ כָּל כָּךְ בִּמְאַפְיֵן הַתַּרְבּוּת הַמַּעֲרָבִית, אִישׁ לְאָהֳלוֹ, בֵּיתוֹ הוּא מִבְצָרוֹ?! לְהִסְתַּגֵּר, לֶאֱטֹם דֶּלֶת וָלֵב. יֵשׁ וְשָׁכֵן אֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַדַּיָּרִים הָאֲחֵרִים בַּבִּנְיָן, קַל וָחֹמֶר, שֶׁאֵינוֹ עֵר לִמְצוּקָתָם, אֵינוֹ נֶחֱלָץ לְעֶזְרָתָם. וְאַיֵּה "כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה", אַיֵּה "כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים"??? אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִשְׁמִיעָנוּ מָרָן הַבֵּית יוֹסֵף זַצַ"ל בִּדְרָשׁוֹתָיו. הוּא שָׁאַל, מַדּוּעַ נִצְרַךְ הָיָה מַבּוּל מַיִם שֶׁיִּשְׁטֹף הַכֹּל. וְתֵרֵץ, שֶׁעֲבֵרָה מַרְעִילָה אֶת הָאֲוִיר. עֲבֵרוֹת רַבּוֹת - רַעַל דָּחוּס. דּוֹר הַמַּבּוּל - אֲוִיר שֶׁלֹּא נִתָּן לִחְיוֹת בּוֹ מִבְּחִינָה רוּחָנִית; אֲוִיר מֻרְעָל מְדַרְדֵּר וּמַחְטִיא. וְהָיָה הֶכְרֵחַ לְחַטֵּא אֶת הָעוֹלָם, לְהָצִיפוֹ בְּמַיִם, לְטַהֵר אֶת הָאֲוִיר. מִמֵּילָא יוּבַן שֶׁאֵין אָנוּ אֲחֵרִים מֵאֲבוֹתֵינוּ. לִבֵּנוּ חַם וְרָגִישׁ כְּמוֹתָם. אֲבָל הָאֲוִירָה מַשְׁפִּיעָה עָלֵינוּ. הָאֲוִיר קָפוּא סְבִיבֵנוּ. זֶהוּ דּוֹר מְנֻכָּר, אָדִישׁ, מֵכָאנִי, דּוֹר שֶׁל מַתֶּכֶת וּפְלַסְטִיק. דּוֹר שֶׁל צִנָה וְצִינִיּוּת, וְזֶה מַשְׁפִּיעַ, מְחַלְחֵל, בְּיוֹדְעִין וּבְלֹא יוֹדְעִין. וְהָעֵצָה אַחַת הִיא. לִבְרֹחַ לְ"תֵּבַת נֹחַ". לִבְרֹחַ לְשָׁעָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הָאֲוִיר שָׁם סָפוּג בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהָאֲוִירָה חַמָּה וּטְהוֹרָה. "...טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף. בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע". גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים אָמְרוּ, שֶׁהַיַּהֲדוּת הַחֲרֵדִית מְשׁוּלָה עַתָּה לְתֵבַת נֹחַ. מִסָּבִיב גּוֹבְרִים שׁוֹצְפִים מֵי הַמַּבּוּל, מַיִם זֵידוֹנִים, מַבּוּל שֶׁל כְּפִירָה וְתוֹעֵבָה, תַּרְבּוּת קְלוֹקֶלֶת וּמְנַוֶּנֶת, וּכְעֵין בּוּעָה שֶׁל טָהֳרָה הִתְבַּצְּרָה לָהּ, בּוּעָה שֶׁל חִנּוּךְ טָהוֹר וְזַךְ, עוֹלָם שֶׁל תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה, מָחוֹז שֶׁל הַצָּלָה. אַךְ, כְּלוּם שִׁיְּטָה לָהּ הַתֵּבָה בְּנִיחוּתָא עַל פְּנֵי הַמַּבּוּל? הִנֵּה, כָּךְ מְתֹאָרִים הַדְּבָרִים בְּסֵפֶר הַיָּשָׁר: "וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וַתַּהֲפֹךְ עַל פְּנֵי הַמַּיִם הָלוֹךְ וְהָפוֹךְ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיִּתְהַפֵּךְ כָּל הַחַי אֲשֶׁר בָּהּ כַּהָפוֹךְ אֶת הַנָּזִיד בַּסִּיר, וַיְהִי צַעַר גָּדוֹל בְּכָל הַיְקוּם אֲשֶׁר בַּתֵּבָה וְהַתֵּבָה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר, וַיִּתְבַּהֵל כָּל הַחַי אֲשֶׁר בַּתֵּבָה, וַיְּנַהֲמוּ הָאֲרָיוֹת וַיִּגְעוּ הַשְּׁוָרִים וַיִּצְעֲקוּ הַזְּאֵבִים, וְכָל הַיְקוּם אֲשֶׁר בַּתֵּבָה מְדַבֵּר וְצוֹעֵק בִּלְשׁוֹנוֹ וְהָלַךְ קוֹלָם לְמֵרָחוֹק, וְגַם נֹחַ וּבָנָיו צוֹעֲקִים וּבוֹכִים בְּצָרָתָם, וַיִּירְאוּ יִרְאָה גְּדוֹלָה וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת". מְאַלְּפִים הַדְּבָרִים, וְנוֹגְעִים לָנוּ כָּל כָּךְ: הַתֵּבָה אֵינָהּ מְנֻתֶּקֶת מִן הַמַּבּוּל! אִם עוֹבֶרֶת רוּחַ טֻמְאָה עַל הָאָרֶץ, הִיא מְזַעְזַעַת גַּם אֶת הַתֵּבָה, לַמְרוֹת אֲטִימוּתָהּ וְחָסְנָהּ. חַיָּבִים אָנוּ לִהְיוֹת מוּדָעִים לַהַשְׁפָּעָה הָאַרְסִית הַמְּחַלְחֶלֶת, לָדַעַת שֶׁאֵינֶנּוּ מְחֻסָּנִים מִפָּנֶיהָ; עָלֵינוּ לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר וּלְבַקֵּשׁ, גַּם עֲבוּרֵנוּ, כִּי יַעֲבִיר ה' רוּחַ טָהֳרָה עַל הָאָרֶץ וְיָשֹׁכּוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים הָאוֹפְפִים אוֹתָנוּ עַד נָפֶשׁ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)