Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן" (ג-ד) הַנָּחָשׁ הֵסִית אֶת הָאִשָּׁה וְזוֹ טָעֲמָה מֵעֵץ הַדַּעַת. הַהֶמְשֵׁךְ יָדוּעַ וְאָנוּ נוֹשְׂאִים אֶת עָנְשׁוֹ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. אֲבָל יֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה: הֵיכָן הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּאוֹתָהּ עֵת? כֵּיצַד נָתַן לַדְּבָרִים לִקְרוֹת, אֵיךְ הֵנִיחַ לָעִנְיָנִים לְהִתְדַּרְדֵּר? וְעוֹנֶה עַל כָּךְ הַמִּדְרָשׁ: אָדָם הָרִאשׁוֹן יָשֵׁן וְנָח אֶת מְנוּחַת הַצָּהֳרַיִם, וּבֵינְתַיִם קָרוּ דְּבָרִים...

הַתּוֹרָה נִצְחִית הִיא וּמְסָרֶיהָ מְכֻוָּנִים לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת. יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד מֵאוֹתוֹ אֵרוּעַ שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיִינוּ מְצֻוִּים לְשַׁנְּנוֹ.

בְּכָל אָדָם מְצוּיָה שְׁלִישִׁיָּה זוֹ: אָדָם הָרִאשׁוֹן, יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ; הָאִשָּׁה, שֶׁנִּבְרְאָה מִן הָאָדָם; וְהַנָּחָשׁ. וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: הַחֵלֶק הָרוּחָנִי יוֹתֵר, הַחֵלֶק הַגַּשְׁמִי יוֹתֵר וְהַחֵלֶק הָרַע הוּא הַיֵּצֶר הָרַע. וְהַשְּׁאֵלָה הִיא מִי יִהְיֶה כָּאן הַזּוּג וּמִי יִשָּׁאֵר בַּחוּץ. הַאִם הַנְּשָׁמָה תִּחְיֶה בְּהַרְמוֹנְיָה עִם הַגּוּף וּתְבוֹדֵד אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, אוֹ הַנְּשָׁמָה תֵּרָדֵם וְהַגּוּף יִמְצָא שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת עִם הַיֵּצֶר הָרַע... וְיֻדְגַּשׁ: הַ"שֵּׁינָה" שֶׁל הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ בְּהֶכְרֵחַ שְׁלִילִית. כַּיָּדוּעַ, עוֹרְכִים הַצַּדִּיקִים בִּשְׁנָתָם עֲלִיַּת נְשָׁמָה, חוֹזִים חֶזְיוֹנוֹת נְבוּאִיִּים. וְעִם כָּל זֶה, וּבָהּ בָּעֵת, יְכוֹלָה לְהֵרָקֵם כָּאן בְּרִית חֲשָׁאִית בֵּין הַגּוּף לְבֵין הַיֵּצֶר, בְּרִית שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עַל הַנְּשָׁמָה הַמִּתְעַלָּה.

כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ יֵשׁ שְׁלִישִׁיָּה גַּם בַּמִּישׁוֹר הָרָחָב יוֹתֵר: הוֹרִים, יְלָדִים וּרְחוֹב. אַף כָּאן חָשׁוּב לִשְׁמֹר מִי יִהְיֶה הַזּוּג וְאֶת מִי יְבוֹדְדוּ. אִם הוֹרִים מְשׂוֹחֲחִים עִם הַיְלָדִים, פּוֹקְחִים עַיִן, מַפְנִים אוֹתָם לְחִנּוּךְ תּוֹרָנִי, יוֹדְעִים מִי הַחֲבֵרִים וּמַה הַפְּעִילוּת, יִשָּׁאֵר הַ"נָּחָשׁ" מְבֻדָּד. אֲבָל אִם חָלִילָה שׁוֹקְעִים הַהוֹרִים בְּתַרְדֵּמָה שֶׁל אֲדִישׁוּת, שֶׁל כֵּהוּת, עֲלוּלָה לְהֵרָקֵם חָלִילָה בְּרִית לֹא טְהוֹרָה בֵּין הַיֶּלֶד לְבֵין הָרְחוֹב, עַל פִּתּוּיָיו וּמַדּוּחָיו. וּמַה יַּעֲשֶׂה הַבֵּן וְלֹא יֶחֱטָא... וְהַיּוֹם זֶה כְּבָר לֹא רַק הָרְחוֹב. הַפִּתּוּיִים אוֹרְבִים בַּמַּחְשֵׁב שֶׁבַּבַּיִת וַאֲפִילוּ בַּפֶּלֶאפוֹן. אֵיךְ אָמַר חָכָם אֶחָד, חֲזַ"ל אָמְרוּ שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת (שֶׁהוּא אֶחָד מֵהִתְגַּלְּמֻיּוֹתָיו שֶׁל יֵצֶר הָרַע) מָלֵא עֵינַיִם. לְכַמָּה עֵינַיִם זְקוּקִים אָנוּ כְּדֵי לְהִנָּצֵל וּלְהַצִּיל אֶת יְלָדֵינוּ מִיָּדָיו!

וְהַדְּבָרִים אֲמוּרִים, אָכֵן כֵּן, גַּם לְעֵת "תַּרְדֵּמָה" שֶׁל "עֲלִיַּת נְשָׁמָה"; לְעֵת בָּהּ עֲסוּקִים הַהוֹרִים בְּמִצְווֹת וּבְהִתְעַלּוּת וְאֵינָם שָׂמִים חָלִילָה לֵב לְמַה שֶּׁקּוֹרֶה מִתַּחַת לְאַפָּם, וְאֵינָם מְהַדְּקִים אֶת הַקֶּשֶׁר עִם הַיְלָדִים. לְהַזְכִּירֵנוּ, כִּי הַמִּצְוָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר הִיא מִצְוַת חִנּוּךְ הַבָּנִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ראה תשע"ג
	נָתוֹן תִּתֵּן - אֲפִילוּ מֵאָה פְּעָמִים
	"וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן" (ג-ד) הַנָּחָשׁ הֵסִית אֶת הָאִשָּׁה וְזוֹ טָעֲמָה מֵעֵץ הַדַּעַת. הַהֶמְשֵׁךְ יָדוּעַ וְאָנוּ נוֹשְׂאִים אֶת עָנְשׁוֹ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. אֲבָל יֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה: הֵיכָן הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּאוֹתָהּ עֵת? כֵּיצַד נָתַן לַדְּבָרִים לִקְרוֹת, אֵיךְ הֵנִיחַ לָעִנְיָנִים לְהִתְדַּרְדֵּר? וְעוֹנֶה עַל כָּךְ הַמִּדְרָשׁ: אָדָם הָרִאשׁוֹן יָשֵׁן וְנָח אֶת מְנוּחַת הַצָּהֳרַיִם, וּבֵינְתַיִם קָרוּ דְּבָרִים... הַתּוֹרָה נִצְחִית הִיא וּמְסָרֶיהָ מְכֻוָּנִים לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת. יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד מֵאוֹתוֹ אֵרוּעַ שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיִינוּ מְצֻוִּים לְשַׁנְּנוֹ. בְּכָל אָדָם מְצוּיָה שְׁלִישִׁיָּה זוֹ: אָדָם הָרִאשׁוֹן, יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ; הָאִשָּׁה, שֶׁנִּבְרְאָה מִן הָאָדָם; וְהַנָּחָשׁ. וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: הַחֵלֶק הָרוּחָנִי יוֹתֵר, הַחֵלֶק הַגַּשְׁמִי יוֹתֵר וְהַחֵלֶק הָרַע הוּא הַיֵּצֶר הָרַע. וְהַשְּׁאֵלָה הִיא מִי יִהְיֶה כָּאן הַזּוּג וּמִי יִשָּׁאֵר בַּחוּץ. הַאִם הַנְּשָׁמָה תִּחְיֶה בְּהַרְמוֹנְיָה עִם הַגּוּף וּתְבוֹדֵד אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, אוֹ הַנְּשָׁמָה תֵּרָדֵם וְהַגּוּף יִמְצָא שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת עִם הַיֵּצֶר הָרַע... וְיֻדְגַּשׁ: הַ"שֵּׁינָה" שֶׁל הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ בְּהֶכְרֵחַ שְׁלִילִית. כַּיָּדוּעַ, עוֹרְכִים הַצַּדִּיקִים בִּשְׁנָתָם עֲלִיַּת נְשָׁמָה, חוֹזִים חֶזְיוֹנוֹת נְבוּאִיִּים. וְעִם כָּל זֶה, וּבָהּ בָּעֵת, יְכוֹלָה לְהֵרָקֵם כָּאן בְּרִית חֲשָׁאִית בֵּין הַגּוּף לְבֵין הַיֵּצֶר, בְּרִית שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עַל הַנְּשָׁמָה הַמִּתְעַלָּה. כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ יֵשׁ שְׁלִישִׁיָּה גַּם בַּמִּישׁוֹר הָרָחָב יוֹתֵר: הוֹרִים, יְלָדִים וּרְחוֹב. אַף כָּאן חָשׁוּב לִשְׁמֹר מִי יִהְיֶה הַזּוּג וְאֶת מִי יְבוֹדְדוּ. אִם הוֹרִים מְשׂוֹחֲחִים עִם הַיְלָדִים, פּוֹקְחִים עַיִן, מַפְנִים אוֹתָם לְחִנּוּךְ תּוֹרָנִי, יוֹדְעִים מִי הַחֲבֵרִים וּמַה הַפְּעִילוּת, יִשָּׁאֵר הַ"נָּחָשׁ" מְבֻדָּד. אֲבָל אִם חָלִילָה שׁוֹקְעִים הַהוֹרִים בְּתַרְדֵּמָה שֶׁל אֲדִישׁוּת, שֶׁל כֵּהוּת, עֲלוּלָה לְהֵרָקֵם חָלִילָה בְּרִית לֹא טְהוֹרָה בֵּין הַיֶּלֶד לְבֵין הָרְחוֹב, עַל פִּתּוּיָיו וּמַדּוּחָיו. וּמַה יַּעֲשֶׂה הַבֵּן וְלֹא יֶחֱטָא... וְהַיּוֹם זֶה כְּבָר לֹא רַק הָרְחוֹב. הַפִּתּוּיִים אוֹרְבִים בַּמַּחְשֵׁב שֶׁבַּבַּיִת וַאֲפִילוּ בַּפֶּלֶאפוֹן. אֵיךְ אָמַר חָכָם אֶחָד, חֲזַ"ל אָמְרוּ שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת (שֶׁהוּא אֶחָד מֵהִתְגַּלְּמֻיּוֹתָיו שֶׁל יֵצֶר הָרַע) מָלֵא עֵינַיִם. לְכַמָּה עֵינַיִם זְקוּקִים אָנוּ כְּדֵי לְהִנָּצֵל וּלְהַצִּיל אֶת יְלָדֵינוּ מִיָּדָיו! וְהַדְּבָרִים אֲמוּרִים, אָכֵן כֵּן, גַּם לְעֵת "תַּרְדֵּמָה" שֶׁל "עֲלִיַּת נְשָׁמָה"; לְעֵת בָּהּ עֲסוּקִים הַהוֹרִים בְּמִצְווֹת וּבְהִתְעַלּוּת וְאֵינָם שָׂמִים חָלִילָה לֵב לְמַה שֶּׁקּוֹרֶה מִתַּחַת לְאַפָּם, וְאֵינָם מְהַדְּקִים אֶת הַקֶּשֶׁר עִם הַיְלָדִים. לְהַזְכִּירֵנוּ, כִּי הַמִּצְוָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר הִיא מִצְוַת חִנּוּךְ הַבָּנִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)