Otzarot-Article

"כִּי יַרְחִיב ה'... אֶת גְּבֻלְךָ" (יב-כ) הַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע הָיוּ מְנָת חֶלְקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ. לַמְרוֹת תְּנָאֵי הַחַיִּים הַקָּשִׁים - הָיוּ רְגוּעִים וְחַיְכָנִים. מֵהֵיכָן נוֹטְלִים כַּיּוֹם שַׁלְוָה שֶׁכָּזוֹ, מְנוּחַת נֶפֶשׁ וְסִפּוּק! מֶה הָיָה סוֹדָם וְכֵיצַד הִגִּיעוּ לְכָךְ?

הַתְּשׁוּבָה הָאַחַת הִיא חֹסֶן אֱמוּנָתָם. שֵׁם שָׁמַיִם הָיָה שָׁגוּר עַל פִּיהֶם. כַּאֲשֶׁר שָׁרְתָה הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנָם יָדְעוּ לְהוֹקִירָהּ וּלְהוֹדוֹת עָלֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר חָלִילָה אֵרְעָה צָרָה אוֹ תַּקָּלָה, קִבְּלוּ דִּין שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה וְאָמְרוּ "גַּם זוֹ לְטוֹבָה", וְהִתְפַּלְלוּ לִישׁוּעָה.

יָדֹעַ יָדְעוּ כִּי בָּנִים הֵם לַה' אֱלֹקֵיהֶם, וּבֵן הַסָּמוּךְ עַל שֻׁלְחַן אָבִיו אֵין לוֹ כָּל דְּאָגָה, מִלְּבַד הַדְּאָגָה לְשָׁרֵת אֶת אָבִיו וְלִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנִיק לוֹ אֶת טוּבוֹ מִיָּדוֹ הַפְּתוּחָה וְהָרְחָבָה.

אֲבָל אִם הָאֱמוּנָה מִתְרוֹפֶפֶת, חָלִילָה, וְהָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא הַפּוֹעֵל וְהָעוֹשֶׂה, וְהוּא הַמַּשִּׂיג וְהַמַּרְוִיחַ - כְּלוּם פֶּלֶא הוּא שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לְעַצְמוֹ מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ, אָץ רָץ לִרְכֹּשׁ עוֹד וְעוֹד, וְ"אוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ" עַל כָּל תַּקָּלָה וְכִשָּׁלוֹן. אִם יֵשׁ לוֹ מָנֶה - רוֹצֶה מָאתַיִם, לְעוֹלָם אֵינוֹ מְרֻצֶּה, וְסוֹפוֹ שֶׁהוּא מְתֻסְכָּל וּמְדֻכְדָּךְ?

מְסֻפָּר עַל חָכָם אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. בָּא אֶחָד מִקְּרוֹבָיו לְבַקְּרוֹ וְלֹא מְצָאוֹ בְּבֵיתוֹ. הַדַּלּוּת וְהָעֲנִיּוּת נִבְּטוּ מִכָּל פִּנָּה וְלֹא הָיְתָה פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ. אִשְׁתּוֹ שֶׁל הֶחָכָם נֶאֶנְחָה בְּאָזְנָיו עַל מַצָּבָהּ. מִהֵר הַקָּרוֹב וְעָלָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּמָצָא אֶת הֶחָכָם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, פָּנָיו מְאִירוֹת וְזוֹהֲרוֹת וְהָאֹשֶׁר קוֹרֵן מֵהֶם.

אָמַר לוֹ: "אִשְׁתְּךָ נֶאֱנַחַת, וְאַתָּה כֹּה מְאֻשָּׁר?"

עָנָה לוֹ הֶחָכָם בְּמֶתֶק שְׂפָתָיו: "הִיא צוֹדֶקֶת, וַאֲנִי צוֹדֵק. הִיא צוֹדֶקֶת, שֶׁהֲרֵי עֵינֶיהָ נְשׂוּאוֹת אֵלַי. וַאֲנִי, בָּשָׂר וָדָם, מַה יָּכוֹל אֲנִי לְהוֹשִׁיעָהּ? לְפִיכָךְ, נֶאֱנַחַת הִיא. אֲבָל גַּם אֲנִי צוֹדֵק. שֶׁהֲרֵי אֲנִי - עֵינַי נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם, וֵאלֹקִים כָּל יָכוֹל הוּא, לוֹ הַכֶּסֶף, לוֹ הַזָּהָב, וְלֹא אֶהְיֶה מְאֻשָּׁר?!"...

עוֹדָם מְדַבְּרִים וְנִכְבְּדֵי קְהִלָּה גְּדוֹלָה הִגִּיעוּ וּבְיָדָם כְּתַב רַבָּנוּת עַל יְדֵי כָּל פַּרְנְסֵי הָעִיר, וּבָאָה הָרְוָחָה לֶחָכָם...

הָאֱמוּנָה הִיא אֵפוֹא סִבָּה אַחַת לְאֹשֶׁר.

וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר: הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים רַבִּי פִּנְחָס מִפְרַנְקְפוּרְט זַצַ"ל בַּעַל הַ"הַפְלָאָה" וְרַבִּי שְׁמֶלְקֶע מִנִיקְלְשְׁבּוּרְג זַצַ"ל בָּאוּ לִפְנֵי הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ מִמֶּזְרִיטְשׁ זַצַ"ל וְשַׁאֲלוּ: "הַגְּמָרָא (בְּרָכוֹת ס:) מוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה בְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה בָּהּ מְבָרְכִים עַל הַטּוֹבָה. כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְכָךְ?"

אָמַר לָהֶם: "לְכוּ אֶל תַּלְמִידִי רַבִּי זוּשָׁא, וְיָשִׁיב לָכֶם עַל שְׁאֵלַתְכֶם".

חָקְרוּ אַחַר רַבִּי זוּשָׁא מֵאֲנִיפּוֹלִי זַצַ"ל וְהִפְנוּ אוֹתָם אֶל אַבְרֵךְ מְזֵה רָעָב וּלְבוּשׁ קְרָעִים, שֶׁיָּשַׁב מֵאֲחוֹרֵי הַתַּנּוּר וְשָׁפַךְ אֶת נַפְשׁוֹ בְּמִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים. הוֹדִיעוּהוּ שֶׁרַבּוֹ שְׁלָחָם אֵלָיו, שֶׁיָּשִׁיב עַל שְׁאֵלָתָם.

שָׁמַע אֶת הַשְּׁאֵלָה, וְתָמַהּ תְּמִיהָה גְּדוֹלָה: "הַאִם בְּטוּחִים אַתֶּם שֶׁהָרַבִּי שָׁלַח אֵלַי?!"

כֵּן, אֵין סָפֵק בַּדָּבָר!

"תְּמֵהַנִי..." הִשְׁתָּאָה. "אֵיךְ אוּכַל לְהָשִׁיב לָכֶם, אֵיךְ אֵדַע לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה אִם מֵעוֹלָם לֹא פָּגְעָה בִּי רָעָה! הַכֹּל חֲסָדִים גְּלוּיִים מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ!"...

וְכָךְ קִבְּלוּ תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָתָם...

אֲבָל לַשַּׁלְוָה וְלָרֹגַע הָיְתָה סִבָּה נוֹסֶפֶת, לֹא פָּחוֹת חֲשׁוּבָה.

אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ חֲכָמִים וּמְפֻכָּחִים: "אֵיזֶהוּ חָכָם - הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ" (סַנְהֶדְרִין ד-ד). הָיוּ בַּקְּהִלָּה אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים וַאֲמִידִים, הָיוּ בְּנֵי הַמַּעֲמָד הַבֵּינוֹנִי, וְהָיוּ דַּלֵּי אֶמְצָעִים, כְּמוֹ בְּכָל קְהִלָּה וְחֶבְרָה. הָאָמִיד יָדַע שֶׁאֵינוֹ עָשִׁיר, וּבֶן הַמַּעֲמָד הַבֵּינוֹנִי יָדַע שֶׁאֵינוֹ אָמִיד. כָּל אֶחָד חַי לְפִי הַכְנָסָתוֹ וּכְפִי יְכָלְתּוֹ, וְהָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. הֶעָנִי הָלַךְ רַגְלִי, הַפּוֹעֵל נָסַע בָּעֲגָלָה, הָאָמִיד הִזְמִין כִּרְכָּרָה, הֶעָשִׁיר הֶחֱזִיק מֶרְכָּבָה. מִי חָלַם עַל מְכוֹנִית פְּרָטִית וּמְכוֹנִית שְׁנִיָּה לְכָל מִשְׁפָּחָה, וּלְהַחְלִיפָן כֹּה תְּכוּפוֹת אַךְ וְרַק בִּגְלַל לַחַץ הַחֶבְרָה...

עַל כְּגוֹן זֶה מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא (סֻכָּה נא:), שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּאַלֶכְּסַנְדְרִיָּה הָיוּ יוֹשְׁבִים הַסַּנְדְּלָרִים לְחוּד, וְצוֹרְפֵי הַזָּהָב לְחוּד, וְלָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִוָּצְרוּ קִנְאָה וְתַחֲרוּת, בְּאֹפֶן זֶה, כָּל אֶחָד יוֹשֵׁב לְיַד בְּנֵי מַעֲמָדוֹ.

עַל כָּךְ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (חֻלִּין פד.), בְּהִתְיַחֲסָהּ לְפָסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ "כִּי יַרְחִיב ה'... אֶת גְּבֻלְךָ... וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר" - לִמְּדָה הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֶכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבוּת יָדַיִם וְעֹשֶׁר. כְּלוֹמַר, יֵשׁ לוֹ לָאָדָם מְעַט כֶּסֶף - יִקְנֶה יְרָקוֹת; הַכְנָסָתוֹ גְּדוֹלָה יוֹתֵר - יְגַוֵּן עִם תַּבְשִׁיל; אָמִיד הוּא, יֹאכַל בָּשָׂר. עָשִׁיר - יְקַנַּח בְּפַרְפֶּרֶת...

מִי שֶׁנּוֹהֵג כָּךְ, יָכוֹל לִהְיוֹת רָגוּעַ. יָכוֹל לְחַיֵּךְ. לֹא מְעִיקִים עָלָיו חוֹבוֹת, וְלֹא בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, הוּא אֵינוֹ קוֹנֶה בְּתַשְׁלוּמִים, וְאֵינוֹ בּוֹלֵעַ יוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתּוֹ.

דּוֹמֶה, שֶׁאֹרַח חַיִּים זֶה נִשְׁכַּח מְעַט בְּיָמֵינוּ. בְּלַחֲצָם הָאַדִּיר שֶׁל רִשְׁתוֹת הַשִּׁוּוּק וְסוֹכְנֻיּוֹת הַפִּרְסוּם נָתוּן הָאָדָם לִשְׁטִיפַת מֹחַ נוֹרָאָה. הוּא חָשׁ עַצְמוֹ נָחוּת וְחָרִיג אִם לֹא יַחְלִיף מְכוֹנִית, אִם לֹא יִקְנֶה מֵדִיחַ כֵּלִים, אִם לֹא יִרְכֹּשׁ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים וְהַנֶּחֱמָדִים שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף לְרָכְשָׁם כִּי לְכֻלָּם יֵשׁ, וְעָלָיו לִהְיוֹת "אִין". עוֹבְדִים אֵפוֹא שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת, וּמַקְרִיבִים אֶת הַבְּרִיאוּת וְהַמִּשְׁפָּחָה, קוֹנִים בְּתַשְׁלוּמִים וּמְשַׁלְּמִים רִבִּית. אָז פֶּלֶא שֶׁנִּרְאִים כָּךְ, פֶּלֶא שֶׁחִיּוּךְ הוּא מִצְרָךְ כֹּה נָדִיר?!

הָבָה נָשׁוּב לְאָרְחוֹת אֲבוֹתֵינוּ וְהַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע יָשׁוּבוּ לְחַיֵּינוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ואתחנן תשע"ג
	מַפְתֵּחַ הַיַּהֲדוּת
	"כִּי יַרְחִיב ה'... אֶת גְּבֻלְךָ" (יב-כ) הַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע הָיוּ מְנָת חֶלְקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ. לַמְרוֹת תְּנָאֵי הַחַיִּים הַקָּשִׁים - הָיוּ רְגוּעִים וְחַיְכָנִים. מֵהֵיכָן נוֹטְלִים כַּיּוֹם שַׁלְוָה שֶׁכָּזוֹ, מְנוּחַת נֶפֶשׁ וְסִפּוּק! מֶה הָיָה סוֹדָם וְכֵיצַד הִגִּיעוּ לְכָךְ? הַתְּשׁוּבָה הָאַחַת הִיא חֹסֶן אֱמוּנָתָם. שֵׁם שָׁמַיִם הָיָה שָׁגוּר עַל פִּיהֶם. כַּאֲשֶׁר שָׁרְתָה הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנָם יָדְעוּ לְהוֹקִירָהּ וּלְהוֹדוֹת עָלֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר חָלִילָה אֵרְעָה צָרָה אוֹ תַּקָּלָה, קִבְּלוּ דִּין שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה וְאָמְרוּ "גַּם זוֹ לְטוֹבָה", וְהִתְפַּלְלוּ לִישׁוּעָה. יָדֹעַ יָדְעוּ כִּי בָּנִים הֵם לַה' אֱלֹקֵיהֶם, וּבֵן הַסָּמוּךְ עַל שֻׁלְחַן אָבִיו אֵין לוֹ כָּל דְּאָגָה, מִלְּבַד הַדְּאָגָה לְשָׁרֵת אֶת אָבִיו וְלִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנִיק לוֹ אֶת טוּבוֹ מִיָּדוֹ הַפְּתוּחָה וְהָרְחָבָה. אֲבָל אִם הָאֱמוּנָה מִתְרוֹפֶפֶת, חָלִילָה, וְהָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא הַפּוֹעֵל וְהָעוֹשֶׂה, וְהוּא הַמַּשִּׂיג וְהַמַּרְוִיחַ - כְּלוּם פֶּלֶא הוּא שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לְעַצְמוֹ מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ, אָץ רָץ לִרְכֹּשׁ עוֹד וְעוֹד, וְ"אוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ" עַל כָּל תַּקָּלָה וְכִשָּׁלוֹן. אִם יֵשׁ לוֹ מָנֶה - רוֹצֶה מָאתַיִם, לְעוֹלָם אֵינוֹ מְרֻצֶּה, וְסוֹפוֹ שֶׁהוּא מְתֻסְכָּל וּמְדֻכְדָּךְ? מְסֻפָּר עַל חָכָם אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. בָּא אֶחָד מִקְּרוֹבָיו לְבַקְּרוֹ וְלֹא מְצָאוֹ בְּבֵיתוֹ. הַדַּלּוּת וְהָעֲנִיּוּת נִבְּטוּ מִכָּל פִּנָּה וְלֹא הָיְתָה פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ. אִשְׁתּוֹ שֶׁל הֶחָכָם נֶאֶנְחָה בְּאָזְנָיו עַל מַצָּבָהּ. מִהֵר הַקָּרוֹב וְעָלָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּמָצָא אֶת הֶחָכָם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, פָּנָיו מְאִירוֹת וְזוֹהֲרוֹת וְהָאֹשֶׁר קוֹרֵן מֵהֶם. אָמַר לוֹ: "אִשְׁתְּךָ נֶאֱנַחַת, וְאַתָּה כֹּה מְאֻשָּׁר?" עָנָה לוֹ הֶחָכָם בְּמֶתֶק שְׂפָתָיו: "הִיא צוֹדֶקֶת, וַאֲנִי צוֹדֵק. הִיא צוֹדֶקֶת, שֶׁהֲרֵי עֵינֶיהָ נְשׂוּאוֹת אֵלַי. וַאֲנִי, בָּשָׂר וָדָם, מַה יָּכוֹל אֲנִי לְהוֹשִׁיעָהּ? לְפִיכָךְ, נֶאֱנַחַת הִיא. אֲבָל גַּם אֲנִי צוֹדֵק. שֶׁהֲרֵי אֲנִי - עֵינַי נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם, וֵאלֹקִים כָּל יָכוֹל הוּא, לוֹ הַכֶּסֶף, לוֹ הַזָּהָב, וְלֹא אֶהְיֶה מְאֻשָּׁר?!"... עוֹדָם מְדַבְּרִים וְנִכְבְּדֵי קְהִלָּה גְּדוֹלָה הִגִּיעוּ וּבְיָדָם כְּתַב רַבָּנוּת עַל יְדֵי כָּל פַּרְנְסֵי הָעִיר, וּבָאָה הָרְוָחָה לֶחָכָם... הָאֱמוּנָה הִיא אֵפוֹא סִבָּה אַחַת לְאֹשֶׁר. וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר: הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים רַבִּי פִּנְחָס מִפְרַנְקְפוּרְט זַצַ"ל בַּעַל הַ"הַפְלָאָה" וְרַבִּי שְׁמֶלְקֶע מִנִיקְלְשְׁבּוּרְג זַצַ"ל בָּאוּ לִפְנֵי הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ מִמֶּזְרִיטְשׁ זַצַ"ל וְשַׁאֲלוּ: "הַגְּמָרָא (בְּרָכוֹת ס:) מוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה בְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה בָּהּ מְבָרְכִים עַל הַטּוֹבָה. כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְכָךְ?" אָמַר לָהֶם: "לְכוּ אֶל תַּלְמִידִי רַבִּי זוּשָׁא, וְיָשִׁיב לָכֶם עַל שְׁאֵלַתְכֶם". חָקְרוּ אַחַר רַבִּי זוּשָׁא מֵאֲנִיפּוֹלִי זַצַ"ל וְהִפְנוּ אוֹתָם אֶל אַבְרֵךְ מְזֵה רָעָב וּלְבוּשׁ קְרָעִים, שֶׁיָּשַׁב מֵאֲחוֹרֵי הַתַּנּוּר וְשָׁפַךְ אֶת נַפְשׁוֹ בְּמִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים. הוֹדִיעוּהוּ שֶׁרַבּוֹ שְׁלָחָם אֵלָיו, שֶׁיָּשִׁיב עַל שְׁאֵלָתָם. שָׁמַע אֶת הַשְּׁאֵלָה, וְתָמַהּ תְּמִיהָה גְּדוֹלָה: "הַאִם בְּטוּחִים אַתֶּם שֶׁהָרַבִּי שָׁלַח אֵלַי?!" כֵּן, אֵין סָפֵק בַּדָּבָר! "תְּמֵהַנִי..." הִשְׁתָּאָה. "אֵיךְ אוּכַל לְהָשִׁיב לָכֶם, אֵיךְ אֵדַע לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה אִם מֵעוֹלָם לֹא פָּגְעָה בִּי רָעָה! הַכֹּל חֲסָדִים גְּלוּיִים מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ!"... וְכָךְ קִבְּלוּ תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָתָם... אֲבָל לַשַּׁלְוָה וְלָרֹגַע הָיְתָה סִבָּה נוֹסֶפֶת, לֹא פָּחוֹת חֲשׁוּבָה. אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ חֲכָמִים וּמְפֻכָּחִים: "אֵיזֶהוּ חָכָם - הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ" (סַנְהֶדְרִין ד-ד). הָיוּ בַּקְּהִלָּה אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים וַאֲמִידִים, הָיוּ בְּנֵי הַמַּעֲמָד הַבֵּינוֹנִי, וְהָיוּ דַּלֵּי אֶמְצָעִים, כְּמוֹ בְּכָל קְהִלָּה וְחֶבְרָה. הָאָמִיד יָדַע שֶׁאֵינוֹ עָשִׁיר, וּבֶן הַמַּעֲמָד הַבֵּינוֹנִי יָדַע שֶׁאֵינוֹ אָמִיד. כָּל אֶחָד חַי לְפִי הַכְנָסָתוֹ וּכְפִי יְכָלְתּוֹ, וְהָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. הֶעָנִי הָלַךְ רַגְלִי, הַפּוֹעֵל נָסַע בָּעֲגָלָה, הָאָמִיד הִזְמִין כִּרְכָּרָה, הֶעָשִׁיר הֶחֱזִיק מֶרְכָּבָה. מִי חָלַם עַל מְכוֹנִית פְּרָטִית וּמְכוֹנִית שְׁנִיָּה לְכָל מִשְׁפָּחָה, וּלְהַחְלִיפָן כֹּה תְּכוּפוֹת אַךְ וְרַק בִּגְלַל לַחַץ הַחֶבְרָה... עַל כְּגוֹן זֶה מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא (סֻכָּה נא:), שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּאַלֶכְּסַנְדְרִיָּה הָיוּ יוֹשְׁבִים הַסַּנְדְּלָרִים לְחוּד, וְצוֹרְפֵי הַזָּהָב לְחוּד, וְלָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִוָּצְרוּ קִנְאָה וְתַחֲרוּת, בְּאֹפֶן זֶה, כָּל אֶחָד יוֹשֵׁב לְיַד בְּנֵי מַעֲמָדוֹ. עַל כָּךְ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (חֻלִּין פד.), בְּהִתְיַחֲסָהּ לְפָסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ "כִּי יַרְחִיב ה'... אֶת גְּבֻלְךָ... וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר" - לִמְּדָה הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֶכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבוּת יָדַיִם וְעֹשֶׁר. כְּלוֹמַר, יֵשׁ לוֹ לָאָדָם מְעַט כֶּסֶף - יִקְנֶה יְרָקוֹת; הַכְנָסָתוֹ גְּדוֹלָה יוֹתֵר - יְגַוֵּן עִם תַּבְשִׁיל; אָמִיד הוּא, יֹאכַל בָּשָׂר. עָשִׁיר - יְקַנַּח בְּפַרְפֶּרֶת... מִי שֶׁנּוֹהֵג כָּךְ, יָכוֹל לִהְיוֹת רָגוּעַ. יָכוֹל לְחַיֵּךְ. לֹא מְעִיקִים עָלָיו חוֹבוֹת, וְלֹא בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, הוּא אֵינוֹ קוֹנֶה בְּתַשְׁלוּמִים, וְאֵינוֹ בּוֹלֵעַ יוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתּוֹ. דּוֹמֶה, שֶׁאֹרַח חַיִּים זֶה נִשְׁכַּח מְעַט בְּיָמֵינוּ. בְּלַחֲצָם הָאַדִּיר שֶׁל רִשְׁתוֹת הַשִּׁוּוּק וְסוֹכְנֻיּוֹת הַפִּרְסוּם נָתוּן הָאָדָם לִשְׁטִיפַת מֹחַ נוֹרָאָה. הוּא חָשׁ עַצְמוֹ נָחוּת וְחָרִיג אִם לֹא יַחְלִיף מְכוֹנִית, אִם לֹא יִקְנֶה מֵדִיחַ כֵּלִים, אִם לֹא יִרְכֹּשׁ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים וְהַנֶּחֱמָדִים שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף לְרָכְשָׁם כִּי לְכֻלָּם יֵשׁ, וְעָלָיו לִהְיוֹת "אִין". עוֹבְדִים אֵפוֹא שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת, וּמַקְרִיבִים אֶת הַבְּרִיאוּת וְהַמִּשְׁפָּחָה, קוֹנִים בְּתַשְׁלוּמִים וּמְשַׁלְּמִים רִבִּית. אָז פֶּלֶא שֶׁנִּרְאִים כָּךְ, פֶּלֶא שֶׁחִיּוּךְ הוּא מִצְרָךְ כֹּה נָדִיר?! הָבָה נָשׁוּב לְאָרְחוֹת אֲבוֹתֵינוּ וְהַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע יָשׁוּבוּ לְחַיֵּינוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)