Otzarot-Article

"שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב" (כח-לב) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: הָיִיתִי בְּלֵיְקווּד בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה וְנִשְׁאַלְתִּי עַל יְדֵי רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה, הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁנֵיאוֹר קוֹטְלֶר זַצַ"ל: חֲזַ"ל אָמְרוּ (זְבָחִים פח:) שֶׁהַמְּעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרַע, מַדּוּעַ?

הָאֱמֶת, תָּמַהְתִּי לַשְּׁאֵלָה. הוֹאִיל וְיוֹדֵעַ הוּא דִּבְרֵי הַגְּמָרָא, בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ הֶמְשֵׁכָם: יָבוֹא דָּבָר שֶׁבַּקּוֹל, שֶׁהֲרֵי בַּמְּעִיל הָיוּ תְּלוּיִים פַּעֲמוֹנִים, וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂי קוֹל.

וְאִם הִזְכַּרְנוּ גְּמָרָא זוֹ, נֹאמַר בָּהּ רַעְיוֹן נִפְלָא וְנוֹקֵב כָּל כָּךְ.

רַבִּי יְרוּחָם מִמִּיר זַצַ"ל הֵעִיר, שֶׁהַצָּרַעַת בָּאָה עַל לָשׁוֹן הָרַע, וְאָמְרוּ בִּגְמָרָא (עֲרָכִין טז:) מַה נִּשְׁתַּנָּה מְצוֹרָע שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה יָבִיא שְׁתֵּי צִפֳּרִים לְטָהֳרָתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה פָּטִיט (כְּלוֹמַר פִּטְפֵּט בִּלְשׁוֹנוֹ) לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה יָבִיא קָרְבָּן פָּטִיט, שֶׁהַצִּפֳּרִים מְצַפְצְפוֹת בְּכָל שָׁעָה (רַשִׁ"י). וְתָמוּהַּ, הֲרֵי הַצִּפֳּרִים אֵינָן מְדַבְּרוֹת לָשׁוֹן הָרַע וְאֵינָן מוֹצִיאוֹת שֵׁם רַע וּמְסַכְסְכוֹת בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַדּוּעַ מְבִיאִים אוֹתָן כְּקָרְבָּן עַל לָשׁוֹן הָרַע?!

רוֹאִים מִכָּאן - אָמַר - שֶׁיְּסוֹד הַתְּבִיעָה עַל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע הוּא עַל הַ"פָּטִיט", שֶׁנָּתַן דְּרוֹר לִלְשׁוֹנוֹ, שֶׁפִּטְפֵּט כְּצִפּוֹר, כִּי "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל" (מִשְׁלֵי י-יט).

וְהוּא הַדִּין כָּאן. "יָבוֹא דָּבָר שֶׁבְּקוֹל וִיכַפֵּר עַל דָּבָר שֶׁבְּקוֹל". וְלִכְאוֹרָה, מַה הַדִּמְיוֹן בֵּין קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁהוּא קוֹל סְתָמִי לְבֵין דִּבּוּר לָשׁוֹן הָרַע אָסוּר וּמְרֻשָּׁע. אֶלָּא הֵן הֵן הַדְּבָרִים: יְסוֹד הַתְּבִיעָה שֶׁשִּׁחְרֵר שְׂפָתָיו לְפִטְפּוּט תָּדִיר, כְּפַעֲמוֹנִים אֵלּוּ הַמַּשְׁמִיעִים קוֹלָם עִם כָּל פְּסִיעָה. וְהַדְּרִישָׁה הִיא "שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב", לָשִׂים גָּדֵר וּמַחְסוֹם לַפֶּה (רַבֵּנוּ בַּחְיֵי), וּמִמֵּילָא יִמָּנַע מִלָּשׁוֹן הָרַע.

כָּל זֶה, בְּדֶרֶךְ אַגַּב, אֲבָל מַה שָׁאַל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה. שָׁתַקְתִּי, הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּפִיו תְּשׁוּבָה. וְצָדַקְתִּי.

אָמַר: הַגְּמָרָא מַצְבִּיעָה עַל קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים וְהַמְּפָרְשִׁים עַל אֲרִיגַת שְׂפַת הַמְּעִיל. וַאֲנִי סָבוּר שֶׁהַיְּסוֹד מֻבָּע גַּם בַּמְּעִיל עַצְמוֹ. בֵּין שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה לַפַּעֲמוֹנִים שֶׁבְּשׁוּלָיו מְהַוֶּה הוּא יְרִיעָה אֲרֻכָּה שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת, כִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם הַפָּרוּשׂ מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק.

מַדּוּעַ? אַסְבִּיר:

בַּכְּלִי יָקָר (וַיִּקְרָא יד-ד) כָּתַב, שֶׁמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע מָשׁוּל לִזְבוּב, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵף אֶלָּא לִמְקוֹם זֻהֲמָה וְנִמְשָׁךְ לְכָל פֶּצַע וּמֻגְלָה וּמֵטִיל שָׁם רִימוֹתָיו, מְזַהֵם וּמַרְעִיל. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (קֹהֶלֶת י-א) "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ (כָּל כַּוָּנָתָם לְהַבְאִישׁ רֵיחוֹ שֶׁל אָדָם), יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ" (יְדַבֵּר אַף עַל אָדָם שֶׁמַּעֲשָׂיו טוֹבִים). אִם אַךְ יִרְאֶה דְּבַר מָה הַנֶּחְשָׁב בְּעֵינָיו כִּכְסִילוּת אוֹ פְּגָם, וְלוּ יִהְיֶה זֶה פְּגָם קָטָן, כְּבָר יַכְרִיעַ אֶת הַכַּף וְיִתְעַלֵּם מִכָּל הַמַּעֲלוֹת הָעֲצוּמוֹת, מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד.

וְאִם כֵּן, מַה הַהוֹרָאָה עֲבוּרוֹ, מַה הָעֵצָה הַיְּעוּצָה -

שֶׁלֹּא יִהְיֶה כַּזְּבוּב הַמִּתְמַקֵּד בִּנְקֻדָּה אַחַת זְנִיחָה, אֶלָּא יִרְאֶה אֶת יְרִיעַת הַתְּכֵלֶת כִּירִיעַת הַשָּׁמַיִם, (שַׁבָּת יא:) מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק, וְיִרְאֶה שֶׁהַכֹּל מֵאִיר וְזוֹהֵר, וְיָבִין שֶׁהַבִּקֹּרֶת - אִם יֶשְׁנָהּ - זְנִיחָה וּזְעִירָה וְאֵין בְּכֹחָהּ לְהַאֲפִיל עַל כָּל הַטּוֹב וְהַחִיּוּבִי. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ "הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" (אָבוֹת א-ו), יֵשׁ בָּאָדָם תְּכוּנָה, שֶׁאִם מְאַבְחֵן נְקֻדָּה שְׁלִילִית כְּבָר פּוֹסֵל הוּא אֶת הָאָדָם מִכֹּל וָכֹל. וְאֵין זֶה צוֹדֵק וְאֵינוֹ הוֹגֵן, אֶלָּא "אֶת כָּל הָאָדָם" תָּדוּן לִזְכוּת, וְהַבִּקֹרֶת הַמְמֻקֶּדֶת קַלָּה לְתִקּוּן. כְּמוֹ הַמָּשָׁל שֶׁהִמְשִׁילוּ רַבּוֹתֵינוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מו-א) לִתְאֵנָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּסֹלֶת אֶלָּא עֻקְצָהּ, "הַעֲבֵר אוֹתוֹ וּבָטַל הַמּוּם". כַּמָּה נִפְלָא.

וְכַיָּדוּעַ, אֶחָד מִקִּנְיְנֵי הַתּוֹרָה הוּא "שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף" (אָבוֹת ו-ו). שָׁמַעְתִּי אֵפוֹא וְהוֹסַפְתִּי: דִּבְרֵי הַכְּלִי יָקָר אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, אֲבָל אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ (שַׁבָּת סג.): "יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ" פֵּרוּשׁוֹ יַתְסִיסוֹ עַד שֶׁיַּעֲלֶה אֲבַעְבּוּעוֹת, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַשֶּׁמֶן הַמִּתְקַלְקֵל וּמַבְאִישׁ. וְאַף כָּאן, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע מִתְבַּיֵּת עַל הַפֶּצַע וּמִתְעַלֵּם מִכָּל הַשְּׁאָר, אֶלָּא שׁוֹפֵט הוּא כָּל מַעֲשֵׂי הָאָדָם לְאוֹר הַחִסָּרוֹן שֶׁמָּצָא בּוֹ, וְדָן הַכֹּל לְכַף חוֹבָה, וְעִוּוּת גּוֹרֵר עִוּוּת.

כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ עַל עַם הָאָרֶץ אֶחָד שֶׁהִתְקַשָּׁה בַּהֲבָנַת פָּסוּק בְּהַלֵּל: "הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן", לֹא מוּבָן. אִם הַיָּם רָאָה, מַה לּוֹ לַיַּרְדֵּן לָנוּס? הִמְשִׁיךְ לְעַיֵּן וְנָחָה דַּעְתּוֹ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ הִתְקַשָּׁה בְּכָךְ: "מַה לְּךָ הַיָּם, כִּי תָּנוּס הַיַּרְדֵּן". נוּ, בָּרוּךְ שֶׁכִּוֵּן...

טָעָה טָעוּת אַחַת וּמָשְׁכָה אַחֲרֶיהָ שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל טָעֻיּוֹת.

וַאֲסַפֵּר דָּבָר שֶׁשָּׁמַעְתִּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה וְהַלְוַאי וְלֹא הָיָה...

מִשְׁפָּחָה שׁוֹמֶרֶת מִצְווֹת מִתֵּל אָבִיב אִמְּצָה זוּג אֲקָדֶמָאִים, רוֹפְאִים, עוֹלִים חֲדָשִׁים מֵרוּסְיָה, שֶׁהֻפְנוּ אֵלֶיהָ עַל יְדֵי אֶחָד מֵאִרְגּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה. דָּאֲגוּ לָהֶם מִכָּל הַלֵּב וְשׂוֹחֲחוּ עִמָּהֶם שָׁעוֹת בְּאִידִישׁ רְצוּצָה וּבִתְנוּעוֹת יָדַיִם, וּבְעִקָּר בִּשְׂפַת הַלֵּב. לֵב חַם, אוֹהֵב וּמֵבִין. וְאָמְנָם, הֵם הִתְקַדְּמוּ צַעַד אַחַר צַעַד, גַּם הָעִבְרִית שֶׁבְּפִיהֶם הִשְׁתַּפְּרָה וְעָזְרָה לַקֶּשֶׁר שֶׁהָלַךְ וְהִתְהַדֵּק. הֵם בָּאוּ לְשַׁבָּתוֹת וּלְחַגִּים, הִצְטָרְפוּ לַזְּמִירוֹת וְהִשְׁתַּתְּפוּ בַּתְּפִלּוֹת. עוֹד זוּג יְהוּדִי הִצְטָרֵף לְעַם יִשְׂרָאֵל.

עַד שֶׁשַּׁבָּת אַחַת, כַּאֲשֶׁר נִפְרְדוּ בִּלְבָבִיּוּת מֵהַמְאָרְחִים, עָמְדוּ הַלָּלוּ בַּחַלּוֹן לְנַפְנֵף לָהֶם לְשָׁלוֹם, וְרָאוּ בְּמוֹ עֵינֵיהֶם כֵּיצַד מוֹנִית עוֹבֶרֶת בְּאַקְרַאי, הָאִשָּׁה מְאוֹתֶתֶת לָהּ, הַמּוֹנִית נֶעֱצֶרֶת, וְהַשְּׁנַיִם נִבְלָעִים בְּתוֹכָהּ וְנֶעֱלָמִים מִן הָעַיִן - - -

הַהֶלֶם הִתְחַלֵּף בַּחֲרוֹן וְזַעַם. זֶה שִׂיא הַחֻצְפָּה, שַׁעֲרוּרִיָּה. סְטִירַת לֶחִי, יְרִיקָה בַּפַּרְצוּף. לֹא הָיוּ דֵּי מִלִּים לְהַגְדִּיר זֹאת. לְפָחוֹת, שֶׁיַּעַצְרוּ אֶת הַמּוֹנִית בָּרְחוֹב הַשֵּׁנִי, לֹא מִתַּחַת לַבַּיִת... לָשִׁיר זְמִירוֹת וְלִנְסֹעַ בְּמוֹנִית?! וְאִם הֵם עָצְרוּ מוֹנִית, בְּוַדַּאי הִגִּיעוּ הֵנָּה עִם כֶּסֶף. וְאוּלַי אַף הִגִּיעוּ בְּמוֹנִית?! בְּקִצּוּר, הַקֶּשֶׁר נֻתַּק לְאַלְתַּר. אָמְנָם בְּנֵי הַזּוּג הָרוּסִים נִסּוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְהִתְקַשֵּׁר לְמִשְׁפַּחְתָּם הַמְאַמֶּצֶת, אַךְ נַעֲנוּ בִּקְרִירוּת וְהֵם הֵבִינוּ אֶת הָרֶמֶז.

כַּעֲבֹר חָדְשַׁיִם הִתְקַשְּׁרוּ מֵהָאִרְגּוּן. הוֹדִיעוּ שֶׁהָרוֹפֵא הַהוּא נִפְטַר, וּבִקְּשׁוּ אִם אֶפְשָׁר לְבַקֵּר וּלְנַחֵם אֶת הָאַלְמָנָה. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הֶחְלִיטוּ לְהֵעָנוֹת לַבַּקָּשָׁה. הָאַלְמָנָה קִבְּלָה אוֹתָם בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת וְהֵם הִתְחִילוּ לְשׂוֹחֵחַ כְּדֶרֶךְ הַמְנַחֲמִים.

"מִמַּה הוּא נִפְטַר?"

"מֵהֶתְקֵף לֵב" עָנְתָה. "בְּאִיכִילוֹב".

"הוּא סָבַל מִמַּחֲלַת לֵב?"

"רַק בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן", אָמְרָה. זֶה הִתְחִיל בַּשַּׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָיִינוּ אֶצְלְכֶם בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁיָּרַדְנוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הוּא הִתְאוֹנֵן עַל מֵחוּשִׁים בַּלֵּב וּבַזְּרוֹעַ. הוּא הָיָה רוֹפֵא וְהֵבִין אֶת חֻמְרַת הַמַּצָּב. עָצַרְנוּ מוֹנִית וְנָסַעְנוּ לְבֵית הַחוֹלִים. הִגַּעְנוּ בַּזְּמַן. הִצִּילוּ אוֹתוֹ. שִׁלְשׁוֹם הִגַּעְנוּ מְאֻחָר מִדַּי...

הֲרֵי לָנוּ, כַּמָּה חָשׁוּב לָדוּן לְכַף זְכוּת. (וְהִגַּדְתָּ)

	מטות - מסעי תשע"ג
	מָה רוֹצִים מֵהַתִּקְשֹׁרֶת?
	"שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב" (כח-לב) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: הָיִיתִי בְּלֵיְקווּד בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה וְנִשְׁאַלְתִּי עַל יְדֵי רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה, הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁנֵיאוֹר קוֹטְלֶר זַצַ"ל: חֲזַ"ל אָמְרוּ (זְבָחִים פח:) שֶׁהַמְּעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרַע, מַדּוּעַ? הָאֱמֶת, תָּמַהְתִּי לַשְּׁאֵלָה. הוֹאִיל וְיוֹדֵעַ הוּא דִּבְרֵי הַגְּמָרָא, בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ הֶמְשֵׁכָם: יָבוֹא דָּבָר שֶׁבַּקּוֹל, שֶׁהֲרֵי בַּמְּעִיל הָיוּ תְּלוּיִים פַּעֲמוֹנִים, וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂי קוֹל. וְאִם הִזְכַּרְנוּ גְּמָרָא זוֹ, נֹאמַר בָּהּ רַעְיוֹן נִפְלָא וְנוֹקֵב כָּל כָּךְ. רַבִּי יְרוּחָם מִמִּיר זַצַ"ל הֵעִיר, שֶׁהַצָּרַעַת בָּאָה עַל לָשׁוֹן הָרַע, וְאָמְרוּ בִּגְמָרָא (עֲרָכִין טז:) מַה נִּשְׁתַּנָּה מְצוֹרָע שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה יָבִיא שְׁתֵּי צִפֳּרִים לְטָהֳרָתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה פָּטִיט (כְּלוֹמַר פִּטְפֵּט בִּלְשׁוֹנוֹ) לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה יָבִיא קָרְבָּן פָּטִיט, שֶׁהַצִּפֳּרִים מְצַפְצְפוֹת בְּכָל שָׁעָה (רַשִׁ"י). וְתָמוּהַּ, הֲרֵי הַצִּפֳּרִים אֵינָן מְדַבְּרוֹת לָשׁוֹן הָרַע וְאֵינָן מוֹצִיאוֹת שֵׁם רַע וּמְסַכְסְכוֹת בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַדּוּעַ מְבִיאִים אוֹתָן כְּקָרְבָּן עַל לָשׁוֹן הָרַע?! רוֹאִים מִכָּאן - אָמַר - שֶׁיְּסוֹד הַתְּבִיעָה עַל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע הוּא עַל הַ"פָּטִיט", שֶׁנָּתַן דְּרוֹר לִלְשׁוֹנוֹ, שֶׁפִּטְפֵּט כְּצִפּוֹר, כִּי "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל" (מִשְׁלֵי י-יט). וְהוּא הַדִּין כָּאן. "יָבוֹא דָּבָר שֶׁבְּקוֹל וִיכַפֵּר עַל דָּבָר שֶׁבְּקוֹל". וְלִכְאוֹרָה, מַה הַדִּמְיוֹן בֵּין קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁהוּא קוֹל סְתָמִי לְבֵין דִּבּוּר לָשׁוֹן הָרַע אָסוּר וּמְרֻשָּׁע. אֶלָּא הֵן הֵן הַדְּבָרִים: יְסוֹד הַתְּבִיעָה שֶׁשִּׁחְרֵר שְׂפָתָיו לְפִטְפּוּט תָּדִיר, כְּפַעֲמוֹנִים אֵלּוּ הַמַּשְׁמִיעִים קוֹלָם עִם כָּל פְּסִיעָה. וְהַדְּרִישָׁה הִיא "שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב", לָשִׂים גָּדֵר וּמַחְסוֹם לַפֶּה (רַבֵּנוּ בַּחְיֵי), וּמִמֵּילָא יִמָּנַע מִלָּשׁוֹן הָרַע. כָּל זֶה, בְּדֶרֶךְ אַגַּב, אֲבָל מַה שָׁאַל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה. שָׁתַקְתִּי, הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּפִיו תְּשׁוּבָה. וְצָדַקְתִּי. אָמַר: הַגְּמָרָא מַצְבִּיעָה עַל קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים וְהַמְּפָרְשִׁים עַל אֲרִיגַת שְׂפַת הַמְּעִיל. וַאֲנִי סָבוּר שֶׁהַיְּסוֹד מֻבָּע גַּם בַּמְּעִיל עַצְמוֹ. בֵּין שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה לַפַּעֲמוֹנִים שֶׁבְּשׁוּלָיו מְהַוֶּה הוּא יְרִיעָה אֲרֻכָּה שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת, כִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם הַפָּרוּשׂ מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק. מַדּוּעַ? אַסְבִּיר: בַּכְּלִי יָקָר (וַיִּקְרָא יד-ד) כָּתַב, שֶׁמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע מָשׁוּל לִזְבוּב, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵף אֶלָּא לִמְקוֹם זֻהֲמָה וְנִמְשָׁךְ לְכָל פֶּצַע וּמֻגְלָה וּמֵטִיל שָׁם רִימוֹתָיו, מְזַהֵם וּמַרְעִיל. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (קֹהֶלֶת י-א) "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ (כָּל כַּוָּנָתָם לְהַבְאִישׁ רֵיחוֹ שֶׁל אָדָם), יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ" (יְדַבֵּר אַף עַל אָדָם שֶׁמַּעֲשָׂיו טוֹבִים). אִם אַךְ יִרְאֶה דְּבַר מָה הַנֶּחְשָׁב בְּעֵינָיו כִּכְסִילוּת אוֹ פְּגָם, וְלוּ יִהְיֶה זֶה פְּגָם קָטָן, כְּבָר יַכְרִיעַ אֶת הַכַּף וְיִתְעַלֵּם מִכָּל הַמַּעֲלוֹת הָעֲצוּמוֹת, מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד. וְאִם כֵּן, מַה הַהוֹרָאָה עֲבוּרוֹ, מַה הָעֵצָה הַיְּעוּצָה - שֶׁלֹּא יִהְיֶה כַּזְּבוּב הַמִּתְמַקֵּד בִּנְקֻדָּה אַחַת זְנִיחָה, אֶלָּא יִרְאֶה אֶת יְרִיעַת הַתְּכֵלֶת כִּירִיעַת הַשָּׁמַיִם, (שַׁבָּת יא:) מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק, וְיִרְאֶה שֶׁהַכֹּל מֵאִיר וְזוֹהֵר, וְיָבִין שֶׁהַבִּקֹּרֶת - אִם יֶשְׁנָהּ - זְנִיחָה וּזְעִירָה וְאֵין בְּכֹחָהּ לְהַאֲפִיל עַל כָּל הַטּוֹב וְהַחִיּוּבִי. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ "הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" (אָבוֹת א-ו), יֵשׁ בָּאָדָם תְּכוּנָה, שֶׁאִם מְאַבְחֵן נְקֻדָּה שְׁלִילִית כְּבָר פּוֹסֵל הוּא אֶת הָאָדָם מִכֹּל וָכֹל. וְאֵין זֶה צוֹדֵק וְאֵינוֹ הוֹגֵן, אֶלָּא "אֶת כָּל הָאָדָם" תָּדוּן לִזְכוּת, וְהַבִּקֹרֶת הַמְמֻקֶּדֶת קַלָּה לְתִקּוּן. כְּמוֹ הַמָּשָׁל שֶׁהִמְשִׁילוּ רַבּוֹתֵינוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מו-א) לִתְאֵנָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּסֹלֶת אֶלָּא עֻקְצָהּ, "הַעֲבֵר אוֹתוֹ וּבָטַל הַמּוּם". כַּמָּה נִפְלָא. וְכַיָּדוּעַ, אֶחָד מִקִּנְיְנֵי הַתּוֹרָה הוּא "שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף" (אָבוֹת ו-ו). שָׁמַעְתִּי אֵפוֹא וְהוֹסַפְתִּי: דִּבְרֵי הַכְּלִי יָקָר אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, אֲבָל אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ (שַׁבָּת סג.): "יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ" פֵּרוּשׁוֹ יַתְסִיסוֹ עַד שֶׁיַּעֲלֶה אֲבַעְבּוּעוֹת, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַשֶּׁמֶן הַמִּתְקַלְקֵל וּמַבְאִישׁ. וְאַף כָּאן, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע מִתְבַּיֵּת עַל הַפֶּצַע וּמִתְעַלֵּם מִכָּל הַשְּׁאָר, אֶלָּא שׁוֹפֵט הוּא כָּל מַעֲשֵׂי הָאָדָם לְאוֹר הַחִסָּרוֹן שֶׁמָּצָא בּוֹ, וְדָן הַכֹּל לְכַף חוֹבָה, וְעִוּוּת גּוֹרֵר עִוּוּת. כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ עַל עַם הָאָרֶץ אֶחָד שֶׁהִתְקַשָּׁה בַּהֲבָנַת פָּסוּק בְּהַלֵּל: "הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן", לֹא מוּבָן. אִם הַיָּם רָאָה, מַה לּוֹ לַיַּרְדֵּן לָנוּס? הִמְשִׁיךְ לְעַיֵּן וְנָחָה דַּעְתּוֹ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ הִתְקַשָּׁה בְּכָךְ: "מַה לְּךָ הַיָּם, כִּי תָּנוּס הַיַּרְדֵּן". נוּ, בָּרוּךְ שֶׁכִּוֵּן... טָעָה טָעוּת אַחַת וּמָשְׁכָה אַחֲרֶיהָ שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל טָעֻיּוֹת. וַאֲסַפֵּר דָּבָר שֶׁשָּׁמַעְתִּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה וְהַלְוַאי וְלֹא הָיָה... מִשְׁפָּחָה שׁוֹמֶרֶת מִצְווֹת מִתֵּל אָבִיב אִמְּצָה זוּג אֲקָדֶמָאִים, רוֹפְאִים, עוֹלִים חֲדָשִׁים מֵרוּסְיָה, שֶׁהֻפְנוּ אֵלֶיהָ עַל יְדֵי אֶחָד מֵאִרְגּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה. דָּאֲגוּ לָהֶם מִכָּל הַלֵּב וְשׂוֹחֲחוּ עִמָּהֶם שָׁעוֹת בְּאִידִישׁ רְצוּצָה וּבִתְנוּעוֹת יָדַיִם, וּבְעִקָּר בִּשְׂפַת הַלֵּב. לֵב חַם, אוֹהֵב וּמֵבִין. וְאָמְנָם, הֵם הִתְקַדְּמוּ צַעַד אַחַר צַעַד, גַּם הָעִבְרִית שֶׁבְּפִיהֶם הִשְׁתַּפְּרָה וְעָזְרָה לַקֶּשֶׁר שֶׁהָלַךְ וְהִתְהַדֵּק. הֵם בָּאוּ לְשַׁבָּתוֹת וּלְחַגִּים, הִצְטָרְפוּ לַזְּמִירוֹת וְהִשְׁתַּתְּפוּ בַּתְּפִלּוֹת. עוֹד זוּג יְהוּדִי הִצְטָרֵף לְעַם יִשְׂרָאֵל. עַד שֶׁשַּׁבָּת אַחַת, כַּאֲשֶׁר נִפְרְדוּ בִּלְבָבִיּוּת מֵהַמְאָרְחִים, עָמְדוּ הַלָּלוּ בַּחַלּוֹן לְנַפְנֵף לָהֶם לְשָׁלוֹם, וְרָאוּ בְּמוֹ עֵינֵיהֶם כֵּיצַד מוֹנִית עוֹבֶרֶת בְּאַקְרַאי, הָאִשָּׁה מְאוֹתֶתֶת לָהּ, הַמּוֹנִית נֶעֱצֶרֶת, וְהַשְּׁנַיִם נִבְלָעִים בְּתוֹכָהּ וְנֶעֱלָמִים מִן הָעַיִן - - - הַהֶלֶם הִתְחַלֵּף בַּחֲרוֹן וְזַעַם. זֶה שִׂיא הַחֻצְפָּה, שַׁעֲרוּרִיָּה. סְטִירַת לֶחִי, יְרִיקָה בַּפַּרְצוּף. לֹא הָיוּ דֵּי מִלִּים לְהַגְדִּיר זֹאת. לְפָחוֹת, שֶׁיַּעַצְרוּ אֶת הַמּוֹנִית בָּרְחוֹב הַשֵּׁנִי, לֹא מִתַּחַת לַבַּיִת... לָשִׁיר זְמִירוֹת וְלִנְסֹעַ בְּמוֹנִית?! וְאִם הֵם עָצְרוּ מוֹנִית, בְּוַדַּאי הִגִּיעוּ הֵנָּה עִם כֶּסֶף. וְאוּלַי אַף הִגִּיעוּ בְּמוֹנִית?! בְּקִצּוּר, הַקֶּשֶׁר נֻתַּק לְאַלְתַּר. אָמְנָם בְּנֵי הַזּוּג הָרוּסִים נִסּוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְהִתְקַשֵּׁר לְמִשְׁפַּחְתָּם הַמְאַמֶּצֶת, אַךְ נַעֲנוּ בִּקְרִירוּת וְהֵם הֵבִינוּ אֶת הָרֶמֶז. כַּעֲבֹר חָדְשַׁיִם הִתְקַשְּׁרוּ מֵהָאִרְגּוּן. הוֹדִיעוּ שֶׁהָרוֹפֵא הַהוּא נִפְטַר, וּבִקְּשׁוּ אִם אֶפְשָׁר לְבַקֵּר וּלְנַחֵם אֶת הָאַלְמָנָה. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הֶחְלִיטוּ לְהֵעָנוֹת לַבַּקָּשָׁה. הָאַלְמָנָה קִבְּלָה אוֹתָם בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת וְהֵם הִתְחִילוּ לְשׂוֹחֵחַ כְּדֶרֶךְ הַמְנַחֲמִים. "מִמַּה הוּא נִפְטַר?" "מֵהֶתְקֵף לֵב" עָנְתָה. "בְּאִיכִילוֹב". "הוּא סָבַל מִמַּחֲלַת לֵב?" "רַק בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן", אָמְרָה. זֶה הִתְחִיל בַּשַּׁבָּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָיִינוּ אֶצְלְכֶם בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁיָּרַדְנוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הוּא הִתְאוֹנֵן עַל מֵחוּשִׁים בַּלֵּב וּבַזְּרוֹעַ. הוּא הָיָה רוֹפֵא וְהֵבִין אֶת חֻמְרַת הַמַּצָּב. עָצַרְנוּ מוֹנִית וְנָסַעְנוּ לְבֵית הַחוֹלִים. הִגַּעְנוּ בַּזְּמַן. הִצִּילוּ אוֹתוֹ. שִׁלְשׁוֹם הִגַּעְנוּ מְאֻחָר מִדַּי... הֲרֵי לָנוּ, כַּמָּה חָשׁוּב לָדוּן לְכַף זְכוּת. (וְהִגַּדְתָּ)