Otzarot-Article

"אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ" (ה-יב) אָנוּ מְצוּיִים בִּימֵי הַקַּיִץ הַחַמִּים וְהַלּוֹהֲטִים. חַם, מַהְבִּיל, מַחְנִיק, וְיִהְיֶה חַם עוֹד יוֹתֵר... אַךְ גַּם אֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן אֵינָם שׁוֹמְרֵי מִצְווֹת, וַאֲפִילוּ הַגּוֹיִים, וַאֲפִלּוּ שׁוֹכְנֵי הַגּ'וּנְגֶל הַפְּרָאִים אֵינָם מְעֻרְטָלִים וַעֲרוּמִים לַחֲלוּטִין בִּגְלַל הַחֹם הַלּוֹהֵט. אֶלָּא מָה, כָּל אֶחָד וְהַגְּבוּל שֶׁלּוֹ... אֲבוֹתֵינוּ הִתְגּוֹרְרוּ בָּאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת וְאָנוּ יוֹדְעִים כֵּיצַד הָלְכוּ לְבוּשִׁים, וְאָנוּ יוֹדְעִים כֵּיצַד הָיוּ אִמּוֹתֵינוּ הַצְּנוּעוֹת לְבוּשׁוֹת. אָז חֹם אֵינוֹ תֵּרוּץ לִפְרֹק אֶת גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת בַּלְּבוּשׁ. אֶחָד מִמַּנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל אָמַר לִבְנֵי עֲדָתוֹ: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַקַּיִץ בַּפֶּתַח, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁחַם - אֲבָל עֲלֵיכֶם לִזְכֹּר כִּי "שָׁם", בַּגֵּיהִנּוֹם, חַם עוֹד יוֹתֵר...

הָבָה נִשְׁמֹר מִכָּל מִשְׁמָר עַל גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת. הָבָה נִזְכֹּר מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זַצַ"ל בְּפָרָשָׁתֵנוּ. "אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל". "תִשְׂטֶה", מִלְּשׁוֹן סְטִיָּה. זֶה מַתְחִיל מִסְּטִיָּה קַלָּה בְּגִדְרֵי הַצְּנִיעוּת, מַתְחִיל בַּחֲרִיגָה וַחֲרִיקָה, וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן זֶה יִסְתַּיֵּם. וְאָז, זֶה יָמִיט חָלִילָה אָסוֹן עַל רֹאשׁ כֻּלָּם. אָז, זֶה יְמוֹטֵט חָלִילָה מִשְׁפָּחוֹת. לָמָּה וּמַדּוּעַ, לָמָּה לֹא לַעֲצֹר זֹאת וְלִמְנֹעַ זֹאת מִבְּעוֹד מוֹעֵד. לַעֲצֹר אֶת הַחֲרִיגָה הָרִאשׁוֹנָה וְלִמְנֹעַ בְּעַד הַפִּרְצָה הָרִאשׁוֹנָה.

גַּם אִם חַם לָנוּ כָּאן, לֹא כְּדַאי שֶׁנַּבְעִיר בִּגְלַל זֶה אֶת הַתַּנּוּר בַּמָּדוֹר שֶׁלָּנוּ "שָׁם"...

"הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן" (רֵישׁ נָזִיר וְסוֹטָה). וּמַדּוּעַ, מִשּׁוּם שֶׁהַיַּיִן מֵבִיא לְקַלּוּת דַּעַת וְהַשּׁוֹגֶה בּוֹ עָלוּל לְהִסָּחֵף לַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּעֲבֵרוֹת (יוֹמָא עה.), וּמִכֵּיוָן שֶׁרָאָה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ, הֲרֵי "עַיִן רוֹאָה וְלֵב חוֹמֵד" (בַּמִּדְבָּר רַבָּה י-ב), וּלְפִיכָךְ הַיַּיִן מְסֻכָּן עֲבוּרוֹ. אַךְ הַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת, מַה תּוֹעִיל נְזִירוּת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם אִם לְאַחֲרֶיהָ יָשׁוּב לְיֵינוֹ. וְהַתְּשׁוּבָה עַל כָּךְ תִּנָּתֵן בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה.

שִׁבְעִים שָׁנָה מָלְאוּ לִפְטִירָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יִחְיָא יִצְחָק הַלֵּוִי זַצַ"ל, רַבָּהּ שֶׁל יַהֲדוּת תֵּימָן, שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ לְסַכֵּל מְזִימוֹת שְׁמָד לְהַעֲבָרַת יְתוֹמִים יְהוּדִים עַל דָּתָם. עַל אַחַד הַמִּקְרִים הָאֵלּוּ נְסַפֵּר כָּאן.

בַּכְּפָר חָאפֶד נִסְפָּה זוּג בְּמַגֵּפָה וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו שְׁנֵי יְתוֹמִים רַכִּים. מוֹשֵׁל הַכְּפָר נָטַל אוֹתָם תַּחַת חֲסוּתוֹ וּבִקֵּשׁ לְשַׁכְנֵעָם לְהִתְאַסְלֵם. הַשְּׁנַיִם סֵרְבוּ בְּכָל תֹּקֶף: יְהוּדִים הֵם וּרְצוֹן הוֹרֵיהֶם הַמְּנוֹחִים הָיָה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּיַהֲדוּתָם.

אִיֵּם עֲלֵיהֶם הַמּוֹשֵׁל: אִם לֹא תִּתְאַסְלְמוּ, לֹא תּוּכְלוּ לֶאֱכֹל בְּבֵיתִי וְתָמוּתוּ מֵרָעָב.

אָמְרוּ: עַל מְנָת כֵּן, נָמוּת וְלֹא נִתְאַסְלֵם.

מֶה עָשָׂה הַמּוֹשֵׁל, שְׁלָחָם אֶל הַמֶּלֶךְ, לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁבְּצַנְעָא. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁלֹּא יְסָרְבוּ לַמֶּלֶךְ, וְלֹא יַעַמְדוּ בִּפְנֵי פִּתּוּיֵי חַיֵּי הָאַרְמוֹן.

שָׁמַע הָרַב וְנֶחֱלַץ לְעֶזְרָה. בַּחֲשַׁאי בָּא בִּדְבָרִים עִם יוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ הַיְּהוּדִי, וְשָׁמַע מִפִּיו שֶׁהַמֶּלֶךְ חוֹשֵׁב לְהָבִיא עִמּוֹ אֶת הַיְלָדִים אֶל הַמִּסְגָּד לְתִפְלַת יוֹם הַשִּׁשִּׁי. רָאָה הָרַב שֶׁהַזְּמַן קָצָר, וּבְיוֹם חֲמִישִׁי בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם אִרְגֵּן אֶת חֲטִיפַת הַיְתוֹמִים מֵאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

חֲמָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ בָּעֲרָה בּוֹ. חֲקִירָה מְהִירָה וְאַכְזָרִית גִּלְּתָה שֶׁהַחוֹטְפִים פָּעֲלוּ בִּשְׁלִיחוּת הָרַב. חַיָּלִים הִקִּיפוּ אֶת בֵּיתוֹ וְדָרְשׁוּ שֶׁיַּסְגִּיר אֶת הַיְלָדִים הַחֲטוּפִים.

יָצָא אֲלֵיהֶם הָרַב, וְהוֹדִיעָם שֶׁחָפֵץ הוּא לְהִלָּווֹת עִמָּם וּלְשׂוֹחֵחַ עִם הַמֶּלֶךְ. בֵּינְתַיִם הוֹרָה לִבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁיַּסְתִּירוּ אֶת הַיְתוֹמִים אֵצֶל מִשְׁפָּחָה מְאַמֶּצֶת.

הִתְיַצֵּב הָרַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, קִבֵּל אַחֲרָיוּת לַחֲטִיפָה וְהוֹדִיעַ שֶׁהַיְתוֹמִים כְּבָר עָזְבוּ אֶת בֵּיתוֹ וְהָעָבְרוּ הָלְאָה. מְבַקֵּשׁ הוּא אַרְכָּה כְּדֵי לַעֲלוֹת עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם.

הַמֶּלֶךְ הִתְרַשֵּׁם מִדְּמוּתוֹ וּמֵעֹז רוּחוֹ, וְהֶעֱנִיק לוֹ אַרְכָּה עַד יוֹם רִאשׁוֹן.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן בָּא הָרַב וְהִתְנַצֵּל שֶׁבְּמֶשֶׁךְ יוֹם הַשַּׁבָּת לֹא הִסְפִּיק לַחֲקֹר בַּנִּדּוֹן, וּבִקֵּשׁ אַרְכָּה נוֹסֶפֶת. בֵּינְתַיִם שָׁכְכָה חֲמַת הַמֶּלֶךְ, צָרוֹת חֲדָשׁוֹת הִשְׁכִּיחוּ אֶת הָעִנְיָן מִלִּבּוֹ, וְהַיְתוֹמִים גָּדְלוּ כִּיהוּדִים וּבָנוּ בָּתִּים לְתִפְאֶרֶת.

וְאֶפְשָׁר שֶׁזּוֹ הַתּוֹעֶלֶת בַּנְּזִירוּת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁיֵּשׁ לְהַעֲרִיךְ שֶׁלְּאַחַר שֶׁפָּסַק מִלִּשְׁתּוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם, יַפְסִיק כָּלִיל. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	פנחס תשע"ג
	נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ
	"אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ" (ה-יב) אָנוּ מְצוּיִים בִּימֵי הַקַּיִץ הַחַמִּים וְהַלּוֹהֲטִים. חַם, מַהְבִּיל, מַחְנִיק, וְיִהְיֶה חַם עוֹד יוֹתֵר... אַךְ גַּם אֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן אֵינָם שׁוֹמְרֵי מִצְווֹת, וַאֲפִילוּ הַגּוֹיִים, וַאֲפִלּוּ שׁוֹכְנֵי הַגּ'וּנְגֶל הַפְּרָאִים אֵינָם מְעֻרְטָלִים וַעֲרוּמִים לַחֲלוּטִין בִּגְלַל הַחֹם הַלּוֹהֵט. אֶלָּא מָה, כָּל אֶחָד וְהַגְּבוּל שֶׁלּוֹ... אֲבוֹתֵינוּ הִתְגּוֹרְרוּ בָּאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת וְאָנוּ יוֹדְעִים כֵּיצַד הָלְכוּ לְבוּשִׁים, וְאָנוּ יוֹדְעִים כֵּיצַד הָיוּ אִמּוֹתֵינוּ הַצְּנוּעוֹת לְבוּשׁוֹת. אָז חֹם אֵינוֹ תֵּרוּץ לִפְרֹק אֶת גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת בַּלְּבוּשׁ. אֶחָד מִמַּנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל אָמַר לִבְנֵי עֲדָתוֹ: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַקַּיִץ בַּפֶּתַח, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁחַם - אֲבָל עֲלֵיכֶם לִזְכֹּר כִּי "שָׁם", בַּגֵּיהִנּוֹם, חַם עוֹד יוֹתֵר... הָבָה נִשְׁמֹר מִכָּל מִשְׁמָר עַל גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת. הָבָה נִזְכֹּר מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זַצַ"ל בְּפָרָשָׁתֵנוּ. "אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל". "תִשְׂטֶה", מִלְּשׁוֹן סְטִיָּה. זֶה מַתְחִיל מִסְּטִיָּה קַלָּה בְּגִדְרֵי הַצְּנִיעוּת, מַתְחִיל בַּחֲרִיגָה וַחֲרִיקָה, וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן זֶה יִסְתַּיֵּם. וְאָז, זֶה יָמִיט חָלִילָה אָסוֹן עַל רֹאשׁ כֻּלָּם. אָז, זֶה יְמוֹטֵט חָלִילָה מִשְׁפָּחוֹת. לָמָּה וּמַדּוּעַ, לָמָּה לֹא לַעֲצֹר זֹאת וְלִמְנֹעַ זֹאת מִבְּעוֹד מוֹעֵד. לַעֲצֹר אֶת הַחֲרִיגָה הָרִאשׁוֹנָה וְלִמְנֹעַ בְּעַד הַפִּרְצָה הָרִאשׁוֹנָה. גַּם אִם חַם לָנוּ כָּאן, לֹא כְּדַאי שֶׁנַּבְעִיר בִּגְלַל זֶה אֶת הַתַּנּוּר בַּמָּדוֹר שֶׁלָּנוּ "שָׁם"... "הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן" (רֵישׁ נָזִיר וְסוֹטָה). וּמַדּוּעַ, מִשּׁוּם שֶׁהַיַּיִן מֵבִיא לְקַלּוּת דַּעַת וְהַשּׁוֹגֶה בּוֹ עָלוּל לְהִסָּחֵף לַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּעֲבֵרוֹת (יוֹמָא עה.), וּמִכֵּיוָן שֶׁרָאָה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ, הֲרֵי "עַיִן רוֹאָה וְלֵב חוֹמֵד" (בַּמִּדְבָּר רַבָּה י-ב), וּלְפִיכָךְ הַיַּיִן מְסֻכָּן עֲבוּרוֹ. אַךְ הַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת, מַה תּוֹעִיל נְזִירוּת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם אִם לְאַחֲרֶיהָ יָשׁוּב לְיֵינוֹ. וְהַתְּשׁוּבָה עַל כָּךְ תִּנָּתֵן בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה. שִׁבְעִים שָׁנָה מָלְאוּ לִפְטִירָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יִחְיָא יִצְחָק הַלֵּוִי זַצַ"ל, רַבָּהּ שֶׁל יַהֲדוּת תֵּימָן, שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ לְסַכֵּל מְזִימוֹת שְׁמָד לְהַעֲבָרַת יְתוֹמִים יְהוּדִים עַל דָּתָם. עַל אַחַד הַמִּקְרִים הָאֵלּוּ נְסַפֵּר כָּאן. בַּכְּפָר חָאפֶד נִסְפָּה זוּג בְּמַגֵּפָה וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו שְׁנֵי יְתוֹמִים רַכִּים. מוֹשֵׁל הַכְּפָר נָטַל אוֹתָם תַּחַת חֲסוּתוֹ וּבִקֵּשׁ לְשַׁכְנֵעָם לְהִתְאַסְלֵם. הַשְּׁנַיִם סֵרְבוּ בְּכָל תֹּקֶף: יְהוּדִים הֵם וּרְצוֹן הוֹרֵיהֶם הַמְּנוֹחִים הָיָה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּיַהֲדוּתָם. אִיֵּם עֲלֵיהֶם הַמּוֹשֵׁל: אִם לֹא תִּתְאַסְלְמוּ, לֹא תּוּכְלוּ לֶאֱכֹל בְּבֵיתִי וְתָמוּתוּ מֵרָעָב. אָמְרוּ: עַל מְנָת כֵּן, נָמוּת וְלֹא נִתְאַסְלֵם. מֶה עָשָׂה הַמּוֹשֵׁל, שְׁלָחָם אֶל הַמֶּלֶךְ, לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁבְּצַנְעָא. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁלֹּא יְסָרְבוּ לַמֶּלֶךְ, וְלֹא יַעַמְדוּ בִּפְנֵי פִּתּוּיֵי חַיֵּי הָאַרְמוֹן. שָׁמַע הָרַב וְנֶחֱלַץ לְעֶזְרָה. בַּחֲשַׁאי בָּא בִּדְבָרִים עִם יוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ הַיְּהוּדִי, וְשָׁמַע מִפִּיו שֶׁהַמֶּלֶךְ חוֹשֵׁב לְהָבִיא עִמּוֹ אֶת הַיְלָדִים אֶל הַמִּסְגָּד לְתִפְלַת יוֹם הַשִּׁשִּׁי. רָאָה הָרַב שֶׁהַזְּמַן קָצָר, וּבְיוֹם חֲמִישִׁי בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם אִרְגֵּן אֶת חֲטִיפַת הַיְתוֹמִים מֵאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. חֲמָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ בָּעֲרָה בּוֹ. חֲקִירָה מְהִירָה וְאַכְזָרִית גִּלְּתָה שֶׁהַחוֹטְפִים פָּעֲלוּ בִּשְׁלִיחוּת הָרַב. חַיָּלִים הִקִּיפוּ אֶת בֵּיתוֹ וְדָרְשׁוּ שֶׁיַּסְגִּיר אֶת הַיְלָדִים הַחֲטוּפִים. יָצָא אֲלֵיהֶם הָרַב, וְהוֹדִיעָם שֶׁחָפֵץ הוּא לְהִלָּווֹת עִמָּם וּלְשׂוֹחֵחַ עִם הַמֶּלֶךְ. בֵּינְתַיִם הוֹרָה לִבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁיַּסְתִּירוּ אֶת הַיְתוֹמִים אֵצֶל מִשְׁפָּחָה מְאַמֶּצֶת. הִתְיַצֵּב הָרַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, קִבֵּל אַחֲרָיוּת לַחֲטִיפָה וְהוֹדִיעַ שֶׁהַיְתוֹמִים כְּבָר עָזְבוּ אֶת בֵּיתוֹ וְהָעָבְרוּ הָלְאָה. מְבַקֵּשׁ הוּא אַרְכָּה כְּדֵי לַעֲלוֹת עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם. הַמֶּלֶךְ הִתְרַשֵּׁם מִדְּמוּתוֹ וּמֵעֹז רוּחוֹ, וְהֶעֱנִיק לוֹ אַרְכָּה עַד יוֹם רִאשׁוֹן. בְּיוֹם רִאשׁוֹן בָּא הָרַב וְהִתְנַצֵּל שֶׁבְּמֶשֶׁךְ יוֹם הַשַּׁבָּת לֹא הִסְפִּיק לַחֲקֹר בַּנִּדּוֹן, וּבִקֵּשׁ אַרְכָּה נוֹסֶפֶת. בֵּינְתַיִם שָׁכְכָה חֲמַת הַמֶּלֶךְ, צָרוֹת חֲדָשׁוֹת הִשְׁכִּיחוּ אֶת הָעִנְיָן מִלִּבּוֹ, וְהַיְתוֹמִים גָּדְלוּ כִּיהוּדִים וּבָנוּ בָּתִּים לְתִפְאֶרֶת. וְאֶפְשָׁר שֶׁזּוֹ הַתּוֹעֶלֶת בַּנְּזִירוּת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁיֵּשׁ לְהַעֲרִיךְ שֶׁלְּאַחַר שֶׁפָּסַק מִלִּשְׁתּוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם, יַפְסִיק כָּלִיל. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)