Otzarot-Article

"אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה" (לב-טז) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: בִּזְמַנּוֹ רָעֲשָׁה הָאָרֶץ עַל מְזִימַת הַשִּׁלְטוֹנוֹת לְגַיֵּס אֶת כָּל הַבָּנוֹת בִּכְפִיָּה. הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהִצִּיעוּ פְּשָׁרָה שֶׁל "שֵׁרוּת לְאֻמִּי" בְּבָתֵּי חוֹלִים וּבְחִנּוּךְ, אַךְ כַּיָּדוּעַ מָרָן הֶחָזוֹן אִישׁ זַצַ"ל הִתְנַגֵּד לְכָךְ בְּכָל תֹּקֶף וְהוֹרָה שֶׁזּוֹ גְּזֵרַת "יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר". וְאָמַר לַאֲחוֹתוֹ, אֵשֶׁת מָרָן הַסְּטַיְפְּלֵר זַצַ"ל, שֶׁאִם יָבוֹאוּ לְגַיֵּס אֶת בְּנוֹתֶיהָ, שֶׁתֵּדַע שֶׁעֲלֵיהֶן לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁן מַמָּשׁ. שָׁהִיתִי בְּבֵית מָרָן הֶחָזוֹן אִישׁ כְּשֶׁנִּכְנַס אָדָם מֵהַדּוֹגְלִים בִּפְשָׁרַת הַשֵּׁרוּת הַלְּאוּמִי. הֶחָזוֹן אִישׁ שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וְעִיֵּן בְּסֵפֶר וְהַלָּה עָמַד וְשָׁאַל: אֵינִי מֵבִין עַל מַה הָרַעַשׁ. אִלּוּ הָיָה "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" וְלֹא הָיוּ יוֹצְאוֹת מִבֵּיתָן, נִיחָא, אֲבָל הֵן יוֹצְאוֹת לָרְחוֹב, וְאַף עוֹבְדוֹת, אָז מַה יִּקְרֶה אִם תְּשָׁרֵתְנָה בַּשֵּׁרוּת הַלְּאוּמִי?

הֶחָזוֹן אִישׁ הִזְדַּקֵּף וְעָנָה: אָכֵן, הַמַּצָּב הָרָצוּי הוּא "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" וּכְשֶׁצָּרִיךְ יוֹצְאִים לָרְחוֹב. הַבְּרַיְתָא בְּסוֹף מַסֶּכֶת גִּיטִין מַבִּיעָה בִּקֹּרֶת עַל הַכּוֹלְאִים נְשׁוֹתֵיהֶם בַּבָּתִּים. וּכְשֶׁאֵין צֹרֶךְ וְיוֹצְאִים לָרְחוֹב, גַּם אִם לֹא נִכְשָׁלִים בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת הֲרֵי זֶה סִכּוּן וְרִשְׁעוּת (ב"ב נז:) מִשּׁוּם "הַרְחֵק מִן הַכִּעוּר" (רַשְׁבָּ"ם) וְזוֹ פִּרְצָה הַקּוֹרֵאת לַגַּנָּב (רַשִׁ"י דְּבָרִים לב-לג). אֲבָל כְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לְמִסְגֶּרֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִפְרֹשׂ מִמֶּנָּה כִּרְצוֹנָהּ, הַרֵיהִי בְּחֶזְקַת שְׁבוּיָה עַל כָּל דִּינֶיהָ.

וְנִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו.

וּבְכָל זֹאת, נִשְׁאַל הֶחָזוֹן אִישׁ, מַה הַמָּקוֹר לְכָךְ?

עָנָה: הַכָּתוּב אוֹמֵר: "אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה". עַל הַבַּת לִהְיוֹת בִּרְשׁוּת הוֹרֶיהָ עַד שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לִרְשׁוּת בַּעְלָהּ. כָּל מִסְגֶּרֶת אַחֶרֶת הִיא שְׁלִילִית וְהַרְסָנִית, כָּל רָשׁוּת אַחֶרֶת שֶׁנִּכְפֵּית עָלֶיהָ, אֲסוּרָה כָּלִיל. (וְהִגַּדְתָּ)

	בלק תשע"ג
	אָתוֹן הַמְּדַבֶּרֶת עִם חֲמוֹר
	"אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה" (לב-טז) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: בִּזְמַנּוֹ רָעֲשָׁה הָאָרֶץ עַל מְזִימַת הַשִּׁלְטוֹנוֹת לְגַיֵּס אֶת כָּל הַבָּנוֹת בִּכְפִיָּה. הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהִצִּיעוּ פְּשָׁרָה שֶׁל "שֵׁרוּת לְאֻמִּי" בְּבָתֵּי חוֹלִים וּבְחִנּוּךְ, אַךְ כַּיָּדוּעַ מָרָן הֶחָזוֹן אִישׁ זַצַ"ל הִתְנַגֵּד לְכָךְ בְּכָל תֹּקֶף וְהוֹרָה שֶׁזּוֹ גְּזֵרַת "יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר". וְאָמַר לַאֲחוֹתוֹ, אֵשֶׁת מָרָן הַסְּטַיְפְּלֵר זַצַ"ל, שֶׁאִם יָבוֹאוּ לְגַיֵּס אֶת בְּנוֹתֶיהָ, שֶׁתֵּדַע שֶׁעֲלֵיהֶן לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁן מַמָּשׁ. שָׁהִיתִי בְּבֵית מָרָן הֶחָזוֹן אִישׁ כְּשֶׁנִּכְנַס אָדָם מֵהַדּוֹגְלִים בִּפְשָׁרַת הַשֵּׁרוּת הַלְּאוּמִי. הֶחָזוֹן אִישׁ שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וְעִיֵּן בְּסֵפֶר וְהַלָּה עָמַד וְשָׁאַל: אֵינִי מֵבִין עַל מַה הָרַעַשׁ. אִלּוּ הָיָה "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" וְלֹא הָיוּ יוֹצְאוֹת מִבֵּיתָן, נִיחָא, אֲבָל הֵן יוֹצְאוֹת לָרְחוֹב, וְאַף עוֹבְדוֹת, אָז מַה יִּקְרֶה אִם תְּשָׁרֵתְנָה בַּשֵּׁרוּת הַלְּאוּמִי? הֶחָזוֹן אִישׁ הִזְדַּקֵּף וְעָנָה: אָכֵן, הַמַּצָּב הָרָצוּי הוּא "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" וּכְשֶׁצָּרִיךְ יוֹצְאִים לָרְחוֹב. הַבְּרַיְתָא בְּסוֹף מַסֶּכֶת גִּיטִין מַבִּיעָה בִּקֹּרֶת עַל הַכּוֹלְאִים נְשׁוֹתֵיהֶם בַּבָּתִּים. וּכְשֶׁאֵין צֹרֶךְ וְיוֹצְאִים לָרְחוֹב, גַּם אִם לֹא נִכְשָׁלִים בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת הֲרֵי זֶה סִכּוּן וְרִשְׁעוּת (ב"ב נז:) מִשּׁוּם "הַרְחֵק מִן הַכִּעוּר" (רַשְׁבָּ"ם) וְזוֹ פִּרְצָה הַקּוֹרֵאת לַגַּנָּב (רַשִׁ"י דְּבָרִים לב-לג). אֲבָל כְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לְמִסְגֶּרֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִפְרֹשׂ מִמֶּנָּה כִּרְצוֹנָהּ, הַרֵיהִי בְּחֶזְקַת שְׁבוּיָה עַל כָּל דִּינֶיהָ. וְנִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו. וּבְכָל זֹאת, נִשְׁאַל הֶחָזוֹן אִישׁ, מַה הַמָּקוֹר לְכָךְ? עָנָה: הַכָּתוּב אוֹמֵר: "אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה". עַל הַבַּת לִהְיוֹת בִּרְשׁוּת הוֹרֶיהָ עַד שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לִרְשׁוּת בַּעְלָהּ. כָּל מִסְגֶּרֶת אַחֶרֶת הִיא שְׁלִילִית וְהַרְסָנִית, כָּל רָשׁוּת אַחֶרֶת שֶׁנִּכְפֵּית עָלֶיהָ, אֲסוּרָה כָּלִיל. (וְהִגַּדְתָּ)