Otzarot-Article

"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם" (כב-יב) לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים חָשַׁב הַמַּדָּע שֶׁבְּיָדָיו הַמַּפְתֵּחַ לְתַעֲלוּמוֹת הַבְּרִיאָה. סָבְרוּ כִּי קַיָּם אַךְ צֹפֶן קָטָן שֶׁיֵּשׁ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וְיֵדְעוּ הַכֹּל. כָּךְ הִתְהַלְּכוּ הַמַּדְעָנִים זְחוּחֵי דַּעַת. הַתַּגְלִיּוֹת הַתְּכוּפוֹת סִחְרְרוּ אֶת רֹאשָׁם. הִנֵּה הִנֵּה עוֹמְדִים אָנוּ לָדַעַת הַכֹּל עַל הַכֹּל.

מִינִי אָז לָמְדוּ הַמַּדְעָנִים פֶּרֶק בַּעֲנָוָה. כְּאוֹתָהּ מִפְלֶצֶת מִן הָאַגָּדוֹת שֶׁעַל כָּל רֹאשׁ שֶׁכָּרְתוּ לָהּ צָצוּ שִׁבְעָה חֲדָשִׁים, כָּךְ כְּכָל שֶׁהִתְקַדְּמוּ בְּחֵקֶר נִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה וְהֵבִינוּ אֶת מוּרְכָּבוּתָם רָאוּ כַּמָּה רְחוֹקִים הֵם מֵהֲבָנָה מֻשְׁלֶמֶת וְכוֹלֶלֶת.

עַל כָּל סִימָן שְׁאֵלָה שֶׁהוּסַר צָצוּ שְׁנַיִם אֲחֵרִים. אִם בַּתְּחִלָּה הָיָה הַתָּא הָחַי חִידָה, וְאַחַר כָּךְ אִבְחְנוּ בּוֹ אֶת חֲלָקָיו, יוֹדְעִים הֵם כַּיּוֹם שֶׁתָּא יָחִיד - וּבְגוּפֵנוּ מִילְיָארְדֵי תָּאִים כָּאֵלֶּה - מֻרְכָּב יוֹתֵר מֵאֳנִיַּת מִלְחָמָה מְשֻׁכְלֶלֶת... יֵשׁ בּוֹ רוֹבּוֹטִים מוֹלֶקוּלָרִיִּים וְתַחֲנַת כֹּחַ עַצְמָאִית וַחֲדַר מַחְשֵׁבִים וַחֲדַר בַּקָּרָה, וְיֵשׁ בּוֹ מְסִלּוֹת וּקְרוֹנִיּוֹת וְחִלּוּף חֳמָרִים וְהוֹצָאַת פְּסֹלֶת וּמַה לֹּא. וְטֶרֶם דִּבַּרְנוּ עַל הַתִּקְשֹׁרֶת הַבֵּין תָּאִית וְעַל יַחֲסֵי הַגּוֹמְלִין.

כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹקֵינוּ, מִמַּעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים הָעֲנָקִיּוֹת הַמְּצוּיוֹת בְּאִזּוּן כֹּה מֻשְׁלָם שֶׁל כֹּחוֹת תְּאוּצָה וּמְשִׁיכָה וְעַד לַמִּזְעָרִיּוּת וְלַמֻּרְכָּבוּת שֶׁל הַתָּא וְהָאָטוֹם.

בֶּעָבָר, כְּשֶׁלֹּא הֵבִינוּ אַנְשֵׁי הָרְפוּאָה אֶת תּוֹעֶלֶת הַשְּׁקֵדִים הַמְּצוּיִים בַּגָּרוֹן אוֹ אֶת תַּפְקִיד הַתּוֹסֶפְתָּן שֶׁבַּמֵּעַיִם, כָּרְתוּ אוֹתָם בְּזִלְזוּל כְּסֶפַח מְיֻתָּר. הַיּוֹם הֶחְכִּימוּ, עֲדַיִן לֹא בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם, אֲבָל מְבִינִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תַּפְקִיד בַּמַּעֲרֶכֶת הַחִסּוּנִית, שֶׁאֵין לְזַלְזֵל בַּחֲלָקִים מֵהַבְּרִיאָה, עָלֶיהָ הֵעִיד הַבּוֹרֵא בְּתוֹרַת הַנֶּצַח "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בְּרֵאשִׁית א-לא), מֻשְׁלָם!

כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפָרָשָׁתֵנוּ קוֹרְאִים אָנוּ עַל הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁאֵרַע לְעַם יִשְׂרָאֵל: הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מָנַע אֶת בִּלְעָם מִלְּקַלֵּל בְּדֶרֶךְ נֵס, וְלֹא זָעַם כָּל אוֹתָם יָמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא לָתֵת לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה. וְעִם כָּל זֹאת, הִזִּיקָה לָנוּ עֵינוֹ הָרָעָה, וְכָל בִּרְכוֹתָיו חָזְרוּ לִקְלָלָה (סַנְהֶדְרִין קה:).

וְאָנוּ תּוֹהִים: מַה עִנְיַן הַקְּלָלוֹת, מַה פְּעֻלַּת הָעַיִן הָרָעָה? וְיֵשׁ לָנוּ לָדַעַת, שֶׁלֹּא כָּל דָּבָר יוֹדְעִים אָנוּ, וְלֹא הַכֹּל מְבִינִים. "מִסּוֹדוֹת הַבְּרִיאָה, כִּי הָאָדָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הוּא מֵנִיעַ גּוֹרְמִים נִסְתָּרִים בְּעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה, וּמַחְשַׁבְתּוֹ הַקַּלָּה תּוּכַל לְשַׁמֵּשׁ לְהֶרֶס וְחֻרְבָּן שֶׁל עֲצָמִים מֻצָּקִים", כָּתַב מָרָן הֶחָזוֹן אִישׁ זַצַ"ל בְּהֶסְבֵּר הָעִנְיָן (חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, לִקּוּטִים סו), "וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם מִתְפַּעֲלִים עַל מְצִיאוּת מֻצְלַחַת, הֵם מַעֲמִידִים מְצִיאוּת זוֹ בְּסַכָּנָה".

לֹא נִתְיַמֵּר לְהָבִין, אֵינֶנּוּ גַּאַוְתָּנִים עַד כְּדֵי כָּךְ לַחְשֹׁב שֶׁמַּה שֶׁאֵינֶנּוּ מְבִינִים לֹא קַיָּם. נַכִּיר בְּמִגְבְּלוֹת שִׂכְלֵנוּ, וְנֵדַע שֶׁהָעוֹלָם מֻרְכָּב לְאֵין שִׁעוּר מִמַּה שֶּׁאָנוּ מְשַׁעֲרִים. הַשַּׂגָּתֵנוּ בְפִלְאֵי הַבְּרִיאָה הִיא כְּנֶקֶב מַחַט מוּל פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם.

וְכָתַב הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זַצַ"ל (לִקּוּטֵי מֹהַר"ן קמא-קצג) "דַּע שֶׁהַמַּחְשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תֹּקֶף גָּדוֹל. וְאִם יְחַזֵּק מַחְשַׁבְתּוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, יוּכַל לִפְעֹל שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ".

אַךְ מֵעַתָּה, אִם פְּעֻלַּת הַמַּחְשָׁבָה כֹּה חֲזָקָה, וְאִם פְּעֻלַּת קְלָלָה עֲלוּלָה לְהַזִּיק עַד כַּלּוֹת, כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל מַחֲשָׁבָה טוֹבָה, כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַבְּרָכָה. הֵן "מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת פִּי חָמֵשׁ מֵאוֹת" (יוֹמָא עו.). כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַתְּפִלָּה, וְכֹחַ הָעִיּוּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְהַדִּבּוּר בָּהּ. כַּמָּה יוּבְנוּ בִּפְשׁוּטָם דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה: "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מֵיטִיבִים לוֹ וּמַאֲרִיכִים יָמָיו וְנוֹחֵל הָעוֹלָם הַבָּא" (קִדּוּשִׁין סוֹף פ"א).

כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַבִּטָּחוֹן בַּה', כֹּחַ הַדְּבֵקוּת בּוֹ, כֹּחַ הָעַיִן הַטּוֹבָה וְהַמַּחְשָׁבָה הַטּוֹבָה. כַּמָּה אֱמֶת וְעֹמֶק מֻנָּחִים בַּפִּתְגָּם "חֲשֹׁב טוֹב וְיִהְיֶה טוֹב!"

"רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לְעוֹלָם הֱוֵי קְבֵל וְקַיָּם" (סַנְהֶדְרִין יד. צב.) בַּתַרְגּוּם זֶה יִתְפָּרֵשׁ כָּךְ: "תִּסָּתֵר בַּחֹשֶׁךְ, וְתִשְׂרֹד". זוֹ הוֹרָאָה הַשָּׁוָה זָהָב. לְמַה הַכַּוָּנָה?

מֵהַרְרֵי קֶדֶם נִקְרָא בִּלְעָם עַל מְנָת לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. בְּמַה הָיָה כֹּחוֹ גָּדוֹל? הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ה-יט) אוֹמֶרֶת שֶׁהָיְתָה לוֹ "עַיִן רָעָה", וּכְדֵי לְתַפְעֵל אוֹתָהּ בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הָעָם, אֶת אֶפֶס קָצֵהוּ, כְּדֵי לְהַטִּיל בָּהֶם אֶת עֵינוֹ הָרָעָה. וּמָה רָאָה? "שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה" וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַטִּיל בָּהֶם עַיִן רָעָה.

אֲבוֹתֵינוּ נִזְהֲרוּ כָּל כָּךְ מֵעַיִן רָעָה. מִלְּהֵחָשֵׂף, מִלְּהַצִּיג עֹשֶׁר וְקִנְיָנִים לְרַאֲוָה. אֵין סָפֵק בְּכָךְ שֶׁהֵם לֹא הָיוּ מַסְכִּימִים שֶׁמִּסְפְּרֵי הַמְכוֹנִיּוֹת יַסְגִּירוּ אֶת שְׁנַת הַיִּצּוּר. שֶׁכָּל פְּרִיט לְבוּשׁ יַצִּיג אֶת "סֵמֶל הַמַּעֲמָד". לָמָּה לִמְשֹׁךְ תְּשׂוּמַת לֵב. לָמָּה לִמְשֹׁךְ אֵשׁ?! מַדּוּעַ לְעוֹרֵר קִנְאָה, לְהַצִּית עַיִן רָעָה?

יַעֲקֹב אָבִינוּ הוֹרָה לְבָנָיו: "לָמָּה תִּתְרָאוּ" (בְּרֵאשִׁית מב-א), לָמָּה תְּנַקְּרוּ עֵינַיִם?! אֵין זֶה בָּרִיא, אֵין זֶה כְּדַאי.

הַגְּמָרָא (תָּמִיד לב.) שׁוֹאֶלֶת: מַה יַּעֲשֶׂה הָאָדָם וְיִחְיֶה? וּתְשׁוּבָתָהּ: יָמִית אֶת עַצְמוֹ. כְּלוֹמַר, יִרְאֶה שֶׁלֹּא יִתְבַּלֵּט. שֶׁלֹּא יֵחָשֵׂף לְעַיִן רָעָה וְלֹא לְלָשׁוֹן רָעָה. לֹא לְקִנְאָה, וְלֹא לְצָרוּת עַיִן וְשִׂנְאָה. כֹּה הַרְבֵּה נִכְווּ, רַבִּים כָּל כָּךְ הִפְסִידוּ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ.

וְהַדְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכָל הַשְּׁטָחִים. הָרַב אֵלִיָּהוּ כִּי טוֹב זַצַ"ל, מְחַבֵּר סֵפֶר "הַתּוֹדָעָה", בִּקֵּשׁ מִבְּנוֹ: "רְאֵה שֶׁתִּהְיֶה הַשֵּׁנִי בַּכִּתָּה"...

אֵין הַבְּרָכָה שְׁרוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן (ב"מ מב.). נִלְמַד מֵאֲבוֹתֵינוּ אֶת דַּרְכֵי הָעֲנָוָה וְהַצְּנִיעוּת: " הֱוֵי קְבֵל - וְקַיָּם". (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	חקת תשע"ג
	מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד
	"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם" (כב-יב) לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים חָשַׁב הַמַּדָּע שֶׁבְּיָדָיו הַמַּפְתֵּחַ לְתַעֲלוּמוֹת הַבְּרִיאָה. סָבְרוּ כִּי קַיָּם אַךְ צֹפֶן קָטָן שֶׁיֵּשׁ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וְיֵדְעוּ הַכֹּל. כָּךְ הִתְהַלְּכוּ הַמַּדְעָנִים זְחוּחֵי דַּעַת. הַתַּגְלִיּוֹת הַתְּכוּפוֹת סִחְרְרוּ אֶת רֹאשָׁם. הִנֵּה הִנֵּה עוֹמְדִים אָנוּ לָדַעַת הַכֹּל עַל הַכֹּל. מִינִי אָז לָמְדוּ הַמַּדְעָנִים פֶּרֶק בַּעֲנָוָה. כְּאוֹתָהּ מִפְלֶצֶת מִן הָאַגָּדוֹת שֶׁעַל כָּל רֹאשׁ שֶׁכָּרְתוּ לָהּ צָצוּ שִׁבְעָה חֲדָשִׁים, כָּךְ כְּכָל שֶׁהִתְקַדְּמוּ בְּחֵקֶר נִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה וְהֵבִינוּ אֶת מוּרְכָּבוּתָם רָאוּ כַּמָּה רְחוֹקִים הֵם מֵהֲבָנָה מֻשְׁלֶמֶת וְכוֹלֶלֶת. עַל כָּל סִימָן שְׁאֵלָה שֶׁהוּסַר צָצוּ שְׁנַיִם אֲחֵרִים. אִם בַּתְּחִלָּה הָיָה הַתָּא הָחַי חִידָה, וְאַחַר כָּךְ אִבְחְנוּ בּוֹ אֶת חֲלָקָיו, יוֹדְעִים הֵם כַּיּוֹם שֶׁתָּא יָחִיד - וּבְגוּפֵנוּ מִילְיָארְדֵי תָּאִים כָּאֵלֶּה - מֻרְכָּב יוֹתֵר מֵאֳנִיַּת מִלְחָמָה מְשֻׁכְלֶלֶת... יֵשׁ בּוֹ רוֹבּוֹטִים מוֹלֶקוּלָרִיִּים וְתַחֲנַת כֹּחַ עַצְמָאִית וַחֲדַר מַחְשֵׁבִים וַחֲדַר בַּקָּרָה, וְיֵשׁ בּוֹ מְסִלּוֹת וּקְרוֹנִיּוֹת וְחִלּוּף חֳמָרִים וְהוֹצָאַת פְּסֹלֶת וּמַה לֹּא. וְטֶרֶם דִּבַּרְנוּ עַל הַתִּקְשֹׁרֶת הַבֵּין תָּאִית וְעַל יַחֲסֵי הַגּוֹמְלִין. כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי אֱלֹקֵינוּ, מִמַּעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים הָעֲנָקִיּוֹת הַמְּצוּיוֹת בְּאִזּוּן כֹּה מֻשְׁלָם שֶׁל כֹּחוֹת תְּאוּצָה וּמְשִׁיכָה וְעַד לַמִּזְעָרִיּוּת וְלַמֻּרְכָּבוּת שֶׁל הַתָּא וְהָאָטוֹם. בֶּעָבָר, כְּשֶׁלֹּא הֵבִינוּ אַנְשֵׁי הָרְפוּאָה אֶת תּוֹעֶלֶת הַשְּׁקֵדִים הַמְּצוּיִים בַּגָּרוֹן אוֹ אֶת תַּפְקִיד הַתּוֹסֶפְתָּן שֶׁבַּמֵּעַיִם, כָּרְתוּ אוֹתָם בְּזִלְזוּל כְּסֶפַח מְיֻתָּר. הַיּוֹם הֶחְכִּימוּ, עֲדַיִן לֹא בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם, אֲבָל מְבִינִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תַּפְקִיד בַּמַּעֲרֶכֶת הַחִסּוּנִית, שֶׁאֵין לְזַלְזֵל בַּחֲלָקִים מֵהַבְּרִיאָה, עָלֶיהָ הֵעִיד הַבּוֹרֵא בְּתוֹרַת הַנֶּצַח "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בְּרֵאשִׁית א-לא), מֻשְׁלָם! כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפָרָשָׁתֵנוּ קוֹרְאִים אָנוּ עַל הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁאֵרַע לְעַם יִשְׂרָאֵל: הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מָנַע אֶת בִּלְעָם מִלְּקַלֵּל בְּדֶרֶךְ נֵס, וְלֹא זָעַם כָּל אוֹתָם יָמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא לָתֵת לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה. וְעִם כָּל זֹאת, הִזִּיקָה לָנוּ עֵינוֹ הָרָעָה, וְכָל בִּרְכוֹתָיו חָזְרוּ לִקְלָלָה (סַנְהֶדְרִין קה:). וְאָנוּ תּוֹהִים: מַה עִנְיַן הַקְּלָלוֹת, מַה פְּעֻלַּת הָעַיִן הָרָעָה? וְיֵשׁ לָנוּ לָדַעַת, שֶׁלֹּא כָּל דָּבָר יוֹדְעִים אָנוּ, וְלֹא הַכֹּל מְבִינִים. "מִסּוֹדוֹת הַבְּרִיאָה, כִּי הָאָדָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הוּא מֵנִיעַ גּוֹרְמִים נִסְתָּרִים בְּעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה, וּמַחְשַׁבְתּוֹ הַקַּלָּה תּוּכַל לְשַׁמֵּשׁ לְהֶרֶס וְחֻרְבָּן שֶׁל עֲצָמִים מֻצָּקִים", כָּתַב מָרָן הֶחָזוֹן אִישׁ זַצַ"ל בְּהֶסְבֵּר הָעִנְיָן (חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, לִקּוּטִים סו), "וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם מִתְפַּעֲלִים עַל מְצִיאוּת מֻצְלַחַת, הֵם מַעֲמִידִים מְצִיאוּת זוֹ בְּסַכָּנָה". לֹא נִתְיַמֵּר לְהָבִין, אֵינֶנּוּ גַּאַוְתָּנִים עַד כְּדֵי כָּךְ לַחְשֹׁב שֶׁמַּה שֶׁאֵינֶנּוּ מְבִינִים לֹא קַיָּם. נַכִּיר בְּמִגְבְּלוֹת שִׂכְלֵנוּ, וְנֵדַע שֶׁהָעוֹלָם מֻרְכָּב לְאֵין שִׁעוּר מִמַּה שֶּׁאָנוּ מְשַׁעֲרִים. הַשַּׂגָּתֵנוּ בְפִלְאֵי הַבְּרִיאָה הִיא כְּנֶקֶב מַחַט מוּל פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. וְכָתַב הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זַצַ"ל (לִקּוּטֵי מֹהַר"ן קמא-קצג) "דַּע שֶׁהַמַּחְשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תֹּקֶף גָּדוֹל. וְאִם יְחַזֵּק מַחְשַׁבְתּוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, יוּכַל לִפְעֹל שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ". אַךְ מֵעַתָּה, אִם פְּעֻלַּת הַמַּחְשָׁבָה כֹּה חֲזָקָה, וְאִם פְּעֻלַּת קְלָלָה עֲלוּלָה לְהַזִּיק עַד כַּלּוֹת, כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל מַחֲשָׁבָה טוֹבָה, כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַבְּרָכָה. הֵן "מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת פִּי חָמֵשׁ מֵאוֹת" (יוֹמָא עו.). כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַתְּפִלָּה, וְכֹחַ הָעִיּוּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְהַדִּבּוּר בָּהּ. כַּמָּה יוּבְנוּ בִּפְשׁוּטָם דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה: "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מֵיטִיבִים לוֹ וּמַאֲרִיכִים יָמָיו וְנוֹחֵל הָעוֹלָם הַבָּא" (קִדּוּשִׁין סוֹף פ"א). כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַבִּטָּחוֹן בַּה', כֹּחַ הַדְּבֵקוּת בּוֹ, כֹּחַ הָעַיִן הַטּוֹבָה וְהַמַּחְשָׁבָה הַטּוֹבָה. כַּמָּה אֱמֶת וְעֹמֶק מֻנָּחִים בַּפִּתְגָּם "חֲשֹׁב טוֹב וְיִהְיֶה טוֹב!" "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לְעוֹלָם הֱוֵי קְבֵל וְקַיָּם" (סַנְהֶדְרִין יד. צב.) בַּתַרְגּוּם זֶה יִתְפָּרֵשׁ כָּךְ: "תִּסָּתֵר בַּחֹשֶׁךְ, וְתִשְׂרֹד". זוֹ הוֹרָאָה הַשָּׁוָה זָהָב. לְמַה הַכַּוָּנָה? מֵהַרְרֵי קֶדֶם נִקְרָא בִּלְעָם עַל מְנָת לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. בְּמַה הָיָה כֹּחוֹ גָּדוֹל? הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ה-יט) אוֹמֶרֶת שֶׁהָיְתָה לוֹ "עַיִן רָעָה", וּכְדֵי לְתַפְעֵל אוֹתָהּ בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הָעָם, אֶת אֶפֶס קָצֵהוּ, כְּדֵי לְהַטִּיל בָּהֶם אֶת עֵינוֹ הָרָעָה. וּמָה רָאָה? "שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה" וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַטִּיל בָּהֶם עַיִן רָעָה. אֲבוֹתֵינוּ נִזְהֲרוּ כָּל כָּךְ מֵעַיִן רָעָה. מִלְּהֵחָשֵׂף, מִלְּהַצִּיג עֹשֶׁר וְקִנְיָנִים לְרַאֲוָה. אֵין סָפֵק בְּכָךְ שֶׁהֵם לֹא הָיוּ מַסְכִּימִים שֶׁמִּסְפְּרֵי הַמְכוֹנִיּוֹת יַסְגִּירוּ אֶת שְׁנַת הַיִּצּוּר. שֶׁכָּל פְּרִיט לְבוּשׁ יַצִּיג אֶת "סֵמֶל הַמַּעֲמָד". לָמָּה לִמְשֹׁךְ תְּשׂוּמַת לֵב. לָמָּה לִמְשֹׁךְ אֵשׁ?! מַדּוּעַ לְעוֹרֵר קִנְאָה, לְהַצִּית עַיִן רָעָה? יַעֲקֹב אָבִינוּ הוֹרָה לְבָנָיו: "לָמָּה תִּתְרָאוּ" (בְּרֵאשִׁית מב-א), לָמָּה תְּנַקְּרוּ עֵינַיִם?! אֵין זֶה בָּרִיא, אֵין זֶה כְּדַאי. הַגְּמָרָא (תָּמִיד לב.) שׁוֹאֶלֶת: מַה יַּעֲשֶׂה הָאָדָם וְיִחְיֶה? וּתְשׁוּבָתָהּ: יָמִית אֶת עַצְמוֹ. כְּלוֹמַר, יִרְאֶה שֶׁלֹּא יִתְבַּלֵּט. שֶׁלֹּא יֵחָשֵׂף לְעַיִן רָעָה וְלֹא לְלָשׁוֹן רָעָה. לֹא לְקִנְאָה, וְלֹא לְצָרוּת עַיִן וְשִׂנְאָה. כֹּה הַרְבֵּה נִכְווּ, רַבִּים כָּל כָּךְ הִפְסִידוּ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ. וְהַדְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכָל הַשְּׁטָחִים. הָרַב אֵלִיָּהוּ כִּי טוֹב זַצַ"ל, מְחַבֵּר סֵפֶר "הַתּוֹדָעָה", בִּקֵּשׁ מִבְּנוֹ: "רְאֵה שֶׁתִּהְיֶה הַשֵּׁנִי בַּכִּתָּה"... אֵין הַבְּרָכָה שְׁרוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן (ב"מ מב.). נִלְמַד מֵאֲבוֹתֵינוּ אֶת דַּרְכֵי הָעֲנָוָה וְהַצְּנִיעוּת: " הֱוֵי קְבֵל - וְקַיָּם". (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)