Otzarot-Article

"לֹא תִּירָא מֵהֶם" (ז-יח) יֵשׁ מִי שֶּׁהָפַךְ אֶת הַמֻּשָּׂג "נְחִישׁוּת" לְסִיסְמָא. הוּא מַפְגִּין נְחִישׁוּת, לֹא יִסְטֶה וְלֹא יִסּוֹג, נָחוּשׁ בִּנְחִישׁוּתוֹ. יִסְתָּעֵר עַל הַמַּטָּרָה, יַגִּיעַ בִּדְאִיָּה אוֹ בִּזְחִילָה. לֹא יְוַתֵּר וְלֹא יִכָּנַע. וְאִם צָרִיךְ לְהַקְרִיב לְמַעֲנָהּ, יַקְרִיב; לְוַתֵּר, יְוַתֵּר; לָסֶגֶת, יִסּוֹג; וּבִלְבַד שֶׁיִּשָּׁאֵר נָחוּשׁ וְאֵיתָן בְּדַעְתּוֹ. לֹא נָעִים לְהַזְכִּיר, אֲבָל בִּשְׁבִיל זֶה לוֹמְדִים הִסְטוֹרְיָה, וְאוֹמְרִים שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ...

רִאשׁוֹן הַ"נְחוּשִׁים בְּכָל מְחִיר" הָיָה פַּרְעֹה. לֹא נָסוֹג בְּמַכַּת דָּם וְלֹא נִרְתַּע מֵהַצְּפַרְדְעִים, לֹא הִתְפַּעֵל מִן הַכִּנִּים וְלֹא נִרְעַשׁ מִן הֶעָרֹב. שָׂרַד אֶת הַדֶּבֶר וְעָבַר אֶת הַשְּׁחִין, הִתְעַלֵּם מִן הַבָּרָד וְהִפְנָה עֹרֶף לָאַרְבֶּה, עָצַם עֵינַיִם מִפְּנֵי הַחֹשֶׁךְ וְעָלָה עַל יְצוּעוֹ בְּשַׁלְוָה בְּלֵיל מַכַּת בְּכוֹרוֹת. וְגַם בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַיָּם נִקְרָע לִגְזָרִים לֹא שָׁב אָחוֹר, וְנִכְנַס לְתוֹכוֹ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת...

חוּט הַשַּׂעֲרָה מַפְרִיד בֵּין נְחִישׁוּת חִיּוּבִית לְבֵין קְשִׁי עֹרֶף אָטוּם. פָּרָשָׁתֵנוּ מְצַוָּה עַל נְחִישׁוּת "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה... אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם, לֹא תִירָא מֵהֶם". אֲבָל בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל בִּקֵּשׁ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁמִיד אֶת הָעָם, כִּי "עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא". בְּקֹשִׁי רַב הֶעֱבִיר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה. וְנִצְטַוִּינוּ: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם, וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ...".

הֵיכָן עוֹבֵר הַגְּבוּל, מַה בֵּין עַקְשָׁנוּת סַרְבָנִית לְבֵין נְחִישׁוּת גֵּאָה? פָּשׁוּט עַד מְאֹד: אִם מִתְעַקֵּשׁ אַתָּה לִדְבַר מִצְוָה, לְמַטָּרָה שֶׁאֵין סָפֵק בִּנְכוֹנוּתָהּ וּבְטוֹבָתָהּ, אַשְׁרֵי הַדָּבֵק בָּהּ בְּכָל עֹז. כָּךְ מָסְרוּ אֲבוֹתֵינוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם: "מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהִסָּקֵל? עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי! מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהִשָּׂרֵף? עַל שֶׁשָּׁמַרְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת! מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהֵהָרֵג? עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה!" אֲבָל נְחִישׁוּת לַעֲשִׂיַּת עֵגֶל - אֵין רָעָה מִמֶּנָּה. וְאִם אָדָם מְצַיֵּר לְעַצְמוֹ מַטָּרָה, וְחוֹתֵר לְהַשִּׂיגָהּ בְּכָל מְחִיר וּמוּכָן לַעֲלוֹת לְמַעֲנָהּ עַל כָּל מוֹקֵשׁ, נְחִישׁוּת נִלְעֶגֶת הִיא, לֹא תִּסָּלַח.

עַל נְחִישׁוּת חִיּוּבִית וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ לְמַעַן מַטָּרָה נַעֲלָה, סִפֵּר הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוּדָה זְאֵב לֵיבּוֹבִיץ: כְּשֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ הַנָּאצִים עַל הוּנְגָרְיָה, הֶחְלִיטוּ לִכְלֹא אֶת הַיְהוּדִים בְּגֶטָאוֹת כְּצַעַד רִאשׁוֹן לִקְרַאת שִׁלּוּחָם לְאוֹשְׁוִיץ, לַהַשְׁמָדָה. כָּךְ גָּזְרוּ, שֶׁבְּתוֹךְ שָׁעוֹת מִסְפָּר חַיָּבִים כָּל יְהוּדֵי הָעִיר סָאטְמֵר לִצְרֹר אֶת מִטַּלְטְלֵיהֶם וְלַעֲקֹר לְמִתְחַם הַגֶּטוֹ הַצַּר. מוּבָן שֶׁהַגְּזֵרָה נָחֲתָה כְּרַעַם בְּיוֹם בָּהִיר, וְהַכֹּל הֵחֵלּוּ אוֹרְזִים בְּקַדַּחְתָנוּת כְּכָל אֲשֶׁר יוּכְלוּ לָשֵׂאת.

אוֹתָהּ עֵת, פָּגַשׁ אָבִי הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי יְחִיאֵל צְבִי הי"ד, בָּאָדָם מְבֻגָּר מְמָרֵר בִּבְכִי. לִשְׁאֵלָתוֹ, סִפֵּר הָאִישׁ כִּי אָבִיו הַזָּקֵן נִפְטַר וְאֵין מִי שֶׁיְּסַדֵּר לוֹ תְּעוּדַת פְּטִירָה וּקְבוּרָה נֵאוֹתָה, כִּי כָּל הַפְּקִידִים הָעוֹסְקִים בַּמְּלָאכָה עֲסוּקִים בַּאֲרִיזַת הַמִּטַּלְטְלִין לִקְרַאת הַכְּנִיסָה לַגֶּטוֹ!

אָחַז אָבִי בִּזְרוֹעוֹ וְאָמַר: "בֹּא אִתִּי!"

הָלַךְ עִמּוֹ לְמַטֵּה הַגֶּסְטַפּוֹ, וּבִקֵּשׁ לְהִוָּעֵד עִם הַקָּצִין. וְהִזְהִירוּהוּ שֶׁעָלוּל הוּא לְשַׁלֵּם עַל כָּךְ בְּחַיָּיו, וְלֹא חַת.

הָכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַמְּפַקֵּד, שֶׁאֶקְדָּחוֹ מֻנָּח הָיָה לְפָנָיו. הָאִישׁ סִפֵּר עַל מְצוּקָתוֹ, וְהַמְּפַקֵּד הֵגִיב בַּאֲדִישׁוּת גְּלוּיָה.

"וְאַתָּה, מָה רְצוֹנְךָ?", שָׁאַל אֶת אָבִי.

עָנָה שֶׁהוּא אָדָם זָר, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ יְהוּדִי נָתוּן בְּצָרָה הֶחְלִיט לְהַגִּישׁ לוֹ עֶזְרָה.

"הֲשָׁמַעְתָּ אֶת הַהַכְרָזָה עַל הֲקָמַת הַגֶּטוֹ", שָׁאַל הַצּוֹרֵר, וְאָבִי הֵשִׁיב בְּחִיּוּב.

"וּבִמְקוֹם לֶאֱרֹז אֶת צְרוֹרוֹתֶיךָ מְכַתֵּת אַתָּה רַגְלֶיךָ וְעוֹסֵק בִּשְׁטוּיוֹת?!" שָׁאַל הַצּוֹרֵר בְּאַרְסִיּוּת.

וְאָבִי הֵשִׁיב: "אֵינִי מֵבִין, וְכִי נִפְטָר זֶה גָּרוּעַ מִכֶּלֶב?! אִלּוּ הָיִיתִי מוֹצֵא פֶּגֶר שֶׁל כֶּלֶב בָּרְחוֹב, הַאִם לֹא הָיִיתִי פּוֹנֶה אֶל הָרָשׁוּיוֹת וּמְבַקֵּשׁ לְקוֹבְרוֹ?!"

הֻפְתַּע הַצּוֹרֵר מִן הַתְּשׁוּבָה וְשִׁרְבֵּט הוֹרָאָה לְאַפְשֵׁר אֶת הַקְּבוּרָה. מִיַּד מִהֵר אָבִי עִם אוֹתוֹ אָדָם, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם זָכוּ לְהָבִיאוֹ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל כַּדָּת וְכַדִּין. רַק לְאַחַר מִכֵּן שָׁב אָבִי לְבֵיתוֹ כְּשֶׁנְּהָרָה שְׁפוּכָה עַל פָּנָיו. כְּשֶׁחָרַדְנוּ לִקְרָאתוֹ וְסִפַּרְנוּ כַּמָּה דָּאַגְנוּ לִשְׁלוֹמוֹ, סִפֵּר כֵּיצַד נִכְנַס לְלוֹעַ הָאֲרִי כְּדֵי לְהָבִיא מֵת מִצְוָה לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל!

הִנֵּה, זוֹ נְחִישׁוּת חִיּוּבִית לִדְבַר מִצְוָה הַזּוֹכָה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, כִּי "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רַע"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בהעלותך תשע"ג
	לְמַה אָנוּ נִכְסָפִים וּמָה אָנוּ זוֹכְרִים?
	"לֹא תִּירָא מֵהֶם" (ז-יח) יֵשׁ מִי שֶּׁהָפַךְ אֶת הַמֻּשָּׂג "נְחִישׁוּת" לְסִיסְמָא. הוּא מַפְגִּין נְחִישׁוּת, לֹא יִסְטֶה וְלֹא יִסּוֹג, נָחוּשׁ בִּנְחִישׁוּתוֹ. יִסְתָּעֵר עַל הַמַּטָּרָה, יַגִּיעַ בִּדְאִיָּה אוֹ בִּזְחִילָה. לֹא יְוַתֵּר וְלֹא יִכָּנַע. וְאִם צָרִיךְ לְהַקְרִיב לְמַעֲנָהּ, יַקְרִיב; לְוַתֵּר, יְוַתֵּר; לָסֶגֶת, יִסּוֹג; וּבִלְבַד שֶׁיִּשָּׁאֵר נָחוּשׁ וְאֵיתָן בְּדַעְתּוֹ. לֹא נָעִים לְהַזְכִּיר, אֲבָל בִּשְׁבִיל זֶה לוֹמְדִים הִסְטוֹרְיָה, וְאוֹמְרִים שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ... רִאשׁוֹן הַ"נְחוּשִׁים בְּכָל מְחִיר" הָיָה פַּרְעֹה. לֹא נָסוֹג בְּמַכַּת דָּם וְלֹא נִרְתַּע מֵהַצְּפַרְדְעִים, לֹא הִתְפַּעֵל מִן הַכִּנִּים וְלֹא נִרְעַשׁ מִן הֶעָרֹב. שָׂרַד אֶת הַדֶּבֶר וְעָבַר אֶת הַשְּׁחִין, הִתְעַלֵּם מִן הַבָּרָד וְהִפְנָה עֹרֶף לָאַרְבֶּה, עָצַם עֵינַיִם מִפְּנֵי הַחֹשֶׁךְ וְעָלָה עַל יְצוּעוֹ בְּשַׁלְוָה בְּלֵיל מַכַּת בְּכוֹרוֹת. וְגַם בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַיָּם נִקְרָע לִגְזָרִים לֹא שָׁב אָחוֹר, וְנִכְנַס לְתוֹכוֹ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת... חוּט הַשַּׂעֲרָה מַפְרִיד בֵּין נְחִישׁוּת חִיּוּבִית לְבֵין קְשִׁי עֹרֶף אָטוּם. פָּרָשָׁתֵנוּ מְצַוָּה עַל נְחִישׁוּת "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה... אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם, לֹא תִירָא מֵהֶם". אֲבָל בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל בִּקֵּשׁ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁמִיד אֶת הָעָם, כִּי "עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא". בְּקֹשִׁי רַב הֶעֱבִיר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה. וְנִצְטַוִּינוּ: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם, וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ...". הֵיכָן עוֹבֵר הַגְּבוּל, מַה בֵּין עַקְשָׁנוּת סַרְבָנִית לְבֵין נְחִישׁוּת גֵּאָה? פָּשׁוּט עַד מְאֹד: אִם מִתְעַקֵּשׁ אַתָּה לִדְבַר מִצְוָה, לְמַטָּרָה שֶׁאֵין סָפֵק בִּנְכוֹנוּתָהּ וּבְטוֹבָתָהּ, אַשְׁרֵי הַדָּבֵק בָּהּ בְּכָל עֹז. כָּךְ מָסְרוּ אֲבוֹתֵינוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם: "מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהִסָּקֵל? עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי! מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהִשָּׂרֵף? עַל שֶׁשָּׁמַרְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת! מַה לְּךָ יוֹצֵא לְהֵהָרֵג? עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה!" אֲבָל נְחִישׁוּת לַעֲשִׂיַּת עֵגֶל - אֵין רָעָה מִמֶּנָּה. וְאִם אָדָם מְצַיֵּר לְעַצְמוֹ מַטָּרָה, וְחוֹתֵר לְהַשִּׂיגָהּ בְּכָל מְחִיר וּמוּכָן לַעֲלוֹת לְמַעֲנָהּ עַל כָּל מוֹקֵשׁ, נְחִישׁוּת נִלְעֶגֶת הִיא, לֹא תִּסָּלַח. עַל נְחִישׁוּת חִיּוּבִית וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ לְמַעַן מַטָּרָה נַעֲלָה, סִפֵּר הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוּדָה זְאֵב לֵיבּוֹבִיץ: כְּשֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ הַנָּאצִים עַל הוּנְגָרְיָה, הֶחְלִיטוּ לִכְלֹא אֶת הַיְהוּדִים בְּגֶטָאוֹת כְּצַעַד רִאשׁוֹן לִקְרַאת שִׁלּוּחָם לְאוֹשְׁוִיץ, לַהַשְׁמָדָה. כָּךְ גָּזְרוּ, שֶׁבְּתוֹךְ שָׁעוֹת מִסְפָּר חַיָּבִים כָּל יְהוּדֵי הָעִיר סָאטְמֵר לִצְרֹר אֶת מִטַּלְטְלֵיהֶם וְלַעֲקֹר לְמִתְחַם הַגֶּטוֹ הַצַּר. מוּבָן שֶׁהַגְּזֵרָה נָחֲתָה כְּרַעַם בְּיוֹם בָּהִיר, וְהַכֹּל הֵחֵלּוּ אוֹרְזִים בְּקַדַּחְתָנוּת כְּכָל אֲשֶׁר יוּכְלוּ לָשֵׂאת. אוֹתָהּ עֵת, פָּגַשׁ אָבִי הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי יְחִיאֵל צְבִי הי"ד, בָּאָדָם מְבֻגָּר מְמָרֵר בִּבְכִי. לִשְׁאֵלָתוֹ, סִפֵּר הָאִישׁ כִּי אָבִיו הַזָּקֵן נִפְטַר וְאֵין מִי שֶׁיְּסַדֵּר לוֹ תְּעוּדַת פְּטִירָה וּקְבוּרָה נֵאוֹתָה, כִּי כָּל הַפְּקִידִים הָעוֹסְקִים בַּמְּלָאכָה עֲסוּקִים בַּאֲרִיזַת הַמִּטַּלְטְלִין לִקְרַאת הַכְּנִיסָה לַגֶּטוֹ! אָחַז אָבִי בִּזְרוֹעוֹ וְאָמַר: "בֹּא אִתִּי!" הָלַךְ עִמּוֹ לְמַטֵּה הַגֶּסְטַפּוֹ, וּבִקֵּשׁ לְהִוָּעֵד עִם הַקָּצִין. וְהִזְהִירוּהוּ שֶׁעָלוּל הוּא לְשַׁלֵּם עַל כָּךְ בְּחַיָּיו, וְלֹא חַת. הָכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַמְּפַקֵּד, שֶׁאֶקְדָּחוֹ מֻנָּח הָיָה לְפָנָיו. הָאִישׁ סִפֵּר עַל מְצוּקָתוֹ, וְהַמְּפַקֵּד הֵגִיב בַּאֲדִישׁוּת גְּלוּיָה. "וְאַתָּה, מָה רְצוֹנְךָ?", שָׁאַל אֶת אָבִי. עָנָה שֶׁהוּא אָדָם זָר, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ יְהוּדִי נָתוּן בְּצָרָה הֶחְלִיט לְהַגִּישׁ לוֹ עֶזְרָה. "הֲשָׁמַעְתָּ אֶת הַהַכְרָזָה עַל הֲקָמַת הַגֶּטוֹ", שָׁאַל הַצּוֹרֵר, וְאָבִי הֵשִׁיב בְּחִיּוּב. "וּבִמְקוֹם לֶאֱרֹז אֶת צְרוֹרוֹתֶיךָ מְכַתֵּת אַתָּה רַגְלֶיךָ וְעוֹסֵק בִּשְׁטוּיוֹת?!" שָׁאַל הַצּוֹרֵר בְּאַרְסִיּוּת. וְאָבִי הֵשִׁיב: "אֵינִי מֵבִין, וְכִי נִפְטָר זֶה גָּרוּעַ מִכֶּלֶב?! אִלּוּ הָיִיתִי מוֹצֵא פֶּגֶר שֶׁל כֶּלֶב בָּרְחוֹב, הַאִם לֹא הָיִיתִי פּוֹנֶה אֶל הָרָשׁוּיוֹת וּמְבַקֵּשׁ לְקוֹבְרוֹ?!" הֻפְתַּע הַצּוֹרֵר מִן הַתְּשׁוּבָה וְשִׁרְבֵּט הוֹרָאָה לְאַפְשֵׁר אֶת הַקְּבוּרָה. מִיַּד מִהֵר אָבִי עִם אוֹתוֹ אָדָם, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם זָכוּ לְהָבִיאוֹ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל כַּדָּת וְכַדִּין. רַק לְאַחַר מִכֵּן שָׁב אָבִי לְבֵיתוֹ כְּשֶׁנְּהָרָה שְׁפוּכָה עַל פָּנָיו. כְּשֶׁחָרַדְנוּ לִקְרָאתוֹ וְסִפַּרְנוּ כַּמָּה דָּאַגְנוּ לִשְׁלוֹמוֹ, סִפֵּר כֵּיצַד נִכְנַס לְלוֹעַ הָאֲרִי כְּדֵי לְהָבִיא מֵת מִצְוָה לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל! הִנֵּה, זוֹ נְחִישׁוּת חִיּוּבִית לִדְבַר מִצְוָה הַזּוֹכָה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, כִּי "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רַע"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)