Otzarot-Article

"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ו-ו) בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִתְוַדֵּעַ לְמִצְוָה מִתַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת, שֶׁנָּשׁוּב וְנִזְכֶּה לְקַיְּמָהּ בְּהִבָּנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה וּבְשׁוּב הָעֲבוֹדָה לִמְכוֹנָהּ. מִצְוָה קל"ב בְּמִנְיַן הַמִּצְווֹת: לְהַבְעִיר אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ". כְּלוֹמַר, לְהַעֲלוֹת לַמִּזְבֵּחַ עֵצִים בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם. וְאִם תֹּאמַר, מֵאַחַר שֶׁיָּרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, מַדּוּעַ נִצְרָכִים אַף אָנוּ לְהָבִיא אֵשׁ מִשֶּׁלָּנוּ, עַל כָּךְ עוֹנֶה בַּעַל סֵפֶר הַחִנּוּךְ, כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת הַנֵּס. כִּי גַּם בְּנֵס קְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁהָיָה נֵס מְפֻרְסָם, כָּתוּב "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה... וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם", כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת הַנֵּס.

דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים! יוֹצֵר הָאָדָם וּבוֹחֵן לְבָבוֹ פָּתַח לְפָנֵינוּ צֹהַר נוֹסָף לְהַכָּרַת עַצְמֵנוּ. הָבָה נִתְבּוֹנֵן בּוֹ, נַשְׁקִיף בַּעֲדוֹ, וְנִלְמַד פֶּרֶק בְּכֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ.

פַּרְעֹה מְקַבֵּל דִּוּוּחַ: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ לֹא מִכְּבָר בְּיַד רָמָה, שָׁבִים עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם, כַּנִּרְאֶה "נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר". זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לַהֲשִׁיבָם עַל כָּרְחָם, לְכָבְשָׁם שׁוּב לַעֲבָדִים. מְגַיֵּס אֵפוֹא אֶת חֵילוֹ וְרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם. וְהִנֵּה, הַפְתָּעָה: הֵם פּוֹסְעִים בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁטָר, עַמּוּד אֵשׁ אֱלֹקִי לִפְנֵיהֶם וְעַמּוּד עָנָן. פַּרְעֹה מַתְחִיל לְשַׁגֵּר לְעֶבְרָם חִצִּים, וְעַמּוּד הֶעָנָן מְדַלֵּג וְחוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵינָם. יֵשׁ לוֹ פֹּה עֵסֶק עִם נִסִּים גְּלוּיִים! הוּא מַמְשִׁיךְ בִּרְדִיפָה, וְגוֹרֵם חָדָשׁ נִכְנָס לַתְּמוּנָה: רוּחַ קָדִים עַזָּה, מְיַלֶּלֶת, שׁוֹרֶקֶת, מַפְחִידָה, סוֹחֶפֶת. מַשֶּׁהוּ קוֹרֶה כָּאן. פַּרְעֹה מַמְשִׁיךְ בְּעִקְבוֹת הֶעָנָן, וּמַגִּיעַ לִגְדַת יַם סוּף. נָכוֹן יוֹתֵר: מַה שֶּׁהָיָה יַם סוּף. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִנְהָרוֹת חֲצוּבוֹת בַּיָּם. בֵּין הָאַחַת לַשְּׁנִיָּה נִצָּבִים הַמַּיִם כְּחוֹמָה בְּצוּרָה, מֻרְכֶּבֶת מֵ"אַבְנֵי מַיִם", חוֹמָה שְׁקוּפָה כִּבְדֹלַח, וְהַקַּרְקָעִית מֻצֶּקֶת כִּכְבִישׁ סָלוּל. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְנְסוּ בָּהֶן, כָּל שֵׁבֶט לַמִּנְהָרָה שֶׁלּוֹ.

מַה יֹּאמַר פַּרְעֹה? יַעְצֹר! יֵרָתַע! הֲרֵי חוֹזֶה הוּא בְּנֵס שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא הָיָה. אַךְ לֹא. בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת נִכְנָס לַמַּלְכֹּדֶת, וְחוֹמוֹת הַמַּיִם קָרְסוּ עָלָיו.

מַדּוּעַ נִכְנַס, הַאִם טִפֵּשׁ הָיָה? לֹא טִפֵּשׁ, אֶלָּא אָדָם. אָמַר לְנַפְשׁוֹ: אָה, רוּחַ הַקָּדִים נָקְבָה אֶת הַמִּנְהָרוֹת בַּיָּם...

בֶּאֱמֶת... הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת, הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת?! אַךְ זֶה טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם, תֵּן לוֹ דְּבַר מָה לְהִתָּלוֹת בּוֹ וְיַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַנֵּס.

נַעֲבֹר לָאֵשׁ שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ. בַּמִּדְבָּר הָיוּ כְּשֵׁשׁ מְאוֹת אֶלֶף מִשְׁפָּחוֹת. גַּם אִם כָּל מִשְׁפָּחָה זָבְחָה קָרְבַּן שְׁלָמִים אֶחָד לְחֹדֶשׁ (וְרַק בְּדֶרֶךְ זוֹ אָכְלוּ בָּשָׂר בַּמִּדְבָּר) הֲרֵי לָנוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אֶלֶף קָרְבָּנוֹת לְיוֹם, מִלְּבַד קָרְבְּנוֹת הַחוֹבָה. וְכָל אֵלּוּ עַל מִזְבֵּחַ שֶׁשִּׁטְחוֹ כִּשְׁנַיִם וָחֵצִי מֶטְרִים רִבּוּעִיִּים, וּלְכָל זֶה הִסְפִּיקוּ שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים... בְּלֹא אֵשׁ נִסִּית יוֹקֶדֶת שֶׁאָכְלָה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק, אֵיךְ הִקְרִיבוּ תּוֹךְ שָׁעוֹת מִסְפָּר מְאוֹת אַלְפֵי אֵמוּרֵי קָרְבַּן פֶּסַח, מִלְּבַד שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. אֲבָל מָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּרְצוֹתוֹ לַהֲפֹךְ נֵס זֶה לְנֵס נִסְתָּר? מְצַוֶּה שֶׁנַּדְלִיק גַּם אָנוּ אֵשׁ, וְנַעֲלֶה לַמִּזְבֵּחַ שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים. דַּי בְּכָךְ כְּדֵי לְהַסִּיחַ דַּעְתֵּנוּ מִן הַנֵּס. כְּדֵי לְשַׁכְנְעֵנוּ שֶׁזּוֹ אֵשׁ טִבְעִית.

אַךְ מַה לָּנוּ לָלֶכֶת שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה אֲחוֹרַנִּית? אִם הָיוּ מְסַפְּרִים לָנוּ שֶׁאָדָם נָפַל מִסִּפּוּן אֳנִיָּה בְּלֶב יָם, וְאִישׁ לֹא הִבְחִין בִּנְפִילָתוֹ. נוֹתַר לְבַדּוֹ, וּמַיִם מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק. וּלְפֶתַע הִבְחִין לְחֶרְדָתוֹ בִּסְנַפִּירֵי כְּרִישִׁים הַחַגִּים סְבִיבוֹ. עוֹד הוּא חוֹתֵר וְלִבּוֹ מְפַרְפֵּר, וּסְעָרָה עַזָּה פָּרְצָה. כַּמָּה זְמַן נִקְצַב לוֹ לִחְיוֹת? אִם הָיוּ מְסַפְּרִים לָנוּ שֶׁהוּא שָׂרַד כָּךְ יוֹמַיִם, יִהְיֶה זֶה פֶּלֶא. שָׁבוּעַ - נֵס. שָׁנָה, לֹא יֵאָמֵן. מֵעַל שִׁשִּׁים שָׁנָה...

הֲרֵי זוֹ מְדִינַת יִשְׂרָאֵל!!!

רֹאשׁ סִכָּה בְּלֶב יָם שֶׁל מֵאוֹת מִלְיוֹנֵי עַרְבִים צְמֵאֵי דָּם, שֶׁטִּילֵיהֶם מְטַוְּחִים אֶת כָּל שֶׁטַח הַמְּדִינָה. בְּלֶב יָם מַשְׂטֵמָה וְשִׂנְאָה, הֲסָתָה וּפִגּוּעִים. הוֹסֵף לְכָךְ אֶת הַכַּלְכָּלָה הָרְעוּעָה, הוֹסֵף אֶת הַחַקְלָאוּת הַגּוֹוַעַת, אֶת מְצוּקַת הַמַּיִם, אֶת פַּעֲרֵי הַחֶבְרָה, אֶת הַפַּלְגָּנוּת הַפְּנִימִית, וַעֲדַיִן צָפִים. הַאֵין זֶה נֵס גָּלוּי?! אֲבָל מִי מַכִּיר בּוֹ. טָחוּ עֵינֵינוּ מֵרְאוֹת כִּי יֵשׁ כְּסוּת שֶׁל טֶבַע.

אַךְ מַדּוּעַ נַרְחִיק לֶכֶת. יִתְבּוֹנֵן כָּל אֶחָד בְּקוֹרוֹתָיו, בִּמְאוֹרְעוֹתָיו, בְפִלְאֵי בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאוּתוֹ, מְזוֹנוֹתָיו וּפַרְנָסָתוֹ - וְיוֹדֶה לְבוֹרְאוֹ "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ" וִיבַקֵּשׁ שֶׁיַּמְשִׁיכוּ לְלַוּוֹתוֹ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	במדבר תשע"ג
	דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה
	"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ו-ו) בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִתְוַדֵּעַ לְמִצְוָה מִתַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת, שֶׁנָּשׁוּב וְנִזְכֶּה לְקַיְּמָהּ בְּהִבָּנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה וּבְשׁוּב הָעֲבוֹדָה לִמְכוֹנָהּ. מִצְוָה קל"ב בְּמִנְיַן הַמִּצְווֹת: לְהַבְעִיר אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ". כְּלוֹמַר, לְהַעֲלוֹת לַמִּזְבֵּחַ עֵצִים בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם. וְאִם תֹּאמַר, מֵאַחַר שֶׁיָּרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, מַדּוּעַ נִצְרָכִים אַף אָנוּ לְהָבִיא אֵשׁ מִשֶּׁלָּנוּ, עַל כָּךְ עוֹנֶה בַּעַל סֵפֶר הַחִנּוּךְ, כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת הַנֵּס. כִּי גַּם בְּנֵס קְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁהָיָה נֵס מְפֻרְסָם, כָּתוּב "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה... וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם", כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת הַנֵּס. דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים! יוֹצֵר הָאָדָם וּבוֹחֵן לְבָבוֹ פָּתַח לְפָנֵינוּ צֹהַר נוֹסָף לְהַכָּרַת עַצְמֵנוּ. הָבָה נִתְבּוֹנֵן בּוֹ, נַשְׁקִיף בַּעֲדוֹ, וְנִלְמַד פֶּרֶק בְּכֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ. פַּרְעֹה מְקַבֵּל דִּוּוּחַ: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ לֹא מִכְּבָר בְּיַד רָמָה, שָׁבִים עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם, כַּנִּרְאֶה "נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר". זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לַהֲשִׁיבָם עַל כָּרְחָם, לְכָבְשָׁם שׁוּב לַעֲבָדִים. מְגַיֵּס אֵפוֹא אֶת חֵילוֹ וְרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם. וְהִנֵּה, הַפְתָּעָה: הֵם פּוֹסְעִים בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁטָר, עַמּוּד אֵשׁ אֱלֹקִי לִפְנֵיהֶם וְעַמּוּד עָנָן. פַּרְעֹה מַתְחִיל לְשַׁגֵּר לְעֶבְרָם חִצִּים, וְעַמּוּד הֶעָנָן מְדַלֵּג וְחוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵינָם. יֵשׁ לוֹ פֹּה עֵסֶק עִם נִסִּים גְּלוּיִים! הוּא מַמְשִׁיךְ בִּרְדִיפָה, וְגוֹרֵם חָדָשׁ נִכְנָס לַתְּמוּנָה: רוּחַ קָדִים עַזָּה, מְיַלֶּלֶת, שׁוֹרֶקֶת, מַפְחִידָה, סוֹחֶפֶת. מַשֶּׁהוּ קוֹרֶה כָּאן. פַּרְעֹה מַמְשִׁיךְ בְּעִקְבוֹת הֶעָנָן, וּמַגִּיעַ לִגְדַת יַם סוּף. נָכוֹן יוֹתֵר: מַה שֶּׁהָיָה יַם סוּף. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִנְהָרוֹת חֲצוּבוֹת בַּיָּם. בֵּין הָאַחַת לַשְּׁנִיָּה נִצָּבִים הַמַּיִם כְּחוֹמָה בְּצוּרָה, מֻרְכֶּבֶת מֵ"אַבְנֵי מַיִם", חוֹמָה שְׁקוּפָה כִּבְדֹלַח, וְהַקַּרְקָעִית מֻצֶּקֶת כִּכְבִישׁ סָלוּל. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְנְסוּ בָּהֶן, כָּל שֵׁבֶט לַמִּנְהָרָה שֶׁלּוֹ. מַה יֹּאמַר פַּרְעֹה? יַעְצֹר! יֵרָתַע! הֲרֵי חוֹזֶה הוּא בְּנֵס שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא הָיָה. אַךְ לֹא. בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת נִכְנָס לַמַּלְכֹּדֶת, וְחוֹמוֹת הַמַּיִם קָרְסוּ עָלָיו. מַדּוּעַ נִכְנַס, הַאִם טִפֵּשׁ הָיָה? לֹא טִפֵּשׁ, אֶלָּא אָדָם. אָמַר לְנַפְשׁוֹ: אָה, רוּחַ הַקָּדִים נָקְבָה אֶת הַמִּנְהָרוֹת בַּיָּם... בֶּאֱמֶת... הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת, הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת?! אַךְ זֶה טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם, תֵּן לוֹ דְּבַר מָה לְהִתָּלוֹת בּוֹ וְיַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַנֵּס. נַעֲבֹר לָאֵשׁ שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ. בַּמִּדְבָּר הָיוּ כְּשֵׁשׁ מְאוֹת אֶלֶף מִשְׁפָּחוֹת. גַּם אִם כָּל מִשְׁפָּחָה זָבְחָה קָרְבַּן שְׁלָמִים אֶחָד לְחֹדֶשׁ (וְרַק בְּדֶרֶךְ זוֹ אָכְלוּ בָּשָׂר בַּמִּדְבָּר) הֲרֵי לָנוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אֶלֶף קָרְבָּנוֹת לְיוֹם, מִלְּבַד קָרְבְּנוֹת הַחוֹבָה. וְכָל אֵלּוּ עַל מִזְבֵּחַ שֶׁשִּׁטְחוֹ כִּשְׁנַיִם וָחֵצִי מֶטְרִים רִבּוּעִיִּים, וּלְכָל זֶה הִסְפִּיקוּ שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים... בְּלֹא אֵשׁ נִסִּית יוֹקֶדֶת שֶׁאָכְלָה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק, אֵיךְ הִקְרִיבוּ תּוֹךְ שָׁעוֹת מִסְפָּר מְאוֹת אַלְפֵי אֵמוּרֵי קָרְבַּן פֶּסַח, מִלְּבַד שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. אֲבָל מָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּרְצוֹתוֹ לַהֲפֹךְ נֵס זֶה לְנֵס נִסְתָּר? מְצַוֶּה שֶׁנַּדְלִיק גַּם אָנוּ אֵשׁ, וְנַעֲלֶה לַמִּזְבֵּחַ שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים. דַּי בְּכָךְ כְּדֵי לְהַסִּיחַ דַּעְתֵּנוּ מִן הַנֵּס. כְּדֵי לְשַׁכְנְעֵנוּ שֶׁזּוֹ אֵשׁ טִבְעִית. אַךְ מַה לָּנוּ לָלֶכֶת שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה אֲחוֹרַנִּית? אִם הָיוּ מְסַפְּרִים לָנוּ שֶׁאָדָם נָפַל מִסִּפּוּן אֳנִיָּה בְּלֶב יָם, וְאִישׁ לֹא הִבְחִין בִּנְפִילָתוֹ. נוֹתַר לְבַדּוֹ, וּמַיִם מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק. וּלְפֶתַע הִבְחִין לְחֶרְדָתוֹ בִּסְנַפִּירֵי כְּרִישִׁים הַחַגִּים סְבִיבוֹ. עוֹד הוּא חוֹתֵר וְלִבּוֹ מְפַרְפֵּר, וּסְעָרָה עַזָּה פָּרְצָה. כַּמָּה זְמַן נִקְצַב לוֹ לִחְיוֹת? אִם הָיוּ מְסַפְּרִים לָנוּ שֶׁהוּא שָׂרַד כָּךְ יוֹמַיִם, יִהְיֶה זֶה פֶּלֶא. שָׁבוּעַ - נֵס. שָׁנָה, לֹא יֵאָמֵן. מֵעַל שִׁשִּׁים שָׁנָה... הֲרֵי זוֹ מְדִינַת יִשְׂרָאֵל!!! רֹאשׁ סִכָּה בְּלֶב יָם שֶׁל מֵאוֹת מִלְיוֹנֵי עַרְבִים צְמֵאֵי דָּם, שֶׁטִּילֵיהֶם מְטַוְּחִים אֶת כָּל שֶׁטַח הַמְּדִינָה. בְּלֶב יָם מַשְׂטֵמָה וְשִׂנְאָה, הֲסָתָה וּפִגּוּעִים. הוֹסֵף לְכָךְ אֶת הַכַּלְכָּלָה הָרְעוּעָה, הוֹסֵף אֶת הַחַקְלָאוּת הַגּוֹוַעַת, אֶת מְצוּקַת הַמַּיִם, אֶת פַּעֲרֵי הַחֶבְרָה, אֶת הַפַּלְגָּנוּת הַפְּנִימִית, וַעֲדַיִן צָפִים. הַאֵין זֶה נֵס גָּלוּי?! אֲבָל מִי מַכִּיר בּוֹ. טָחוּ עֵינֵינוּ מֵרְאוֹת כִּי יֵשׁ כְּסוּת שֶׁל טֶבַע. אַךְ מַדּוּעַ נַרְחִיק לֶכֶת. יִתְבּוֹנֵן כָּל אֶחָד בְּקוֹרוֹתָיו, בִּמְאוֹרְעוֹתָיו, בְפִלְאֵי בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאוּתוֹ, מְזוֹנוֹתָיו וּפַרְנָסָתוֹ - וְיוֹדֶה לְבוֹרְאוֹ "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ" וִיבַקֵּשׁ שֶׁיַּמְשִׁיכוּ לְלַוּוֹתוֹ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)