Otzarot-Article

"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב"... (כו-מב) עִנְיַן זֶה שֶׁל הַזְכָּרַת זְכוּת אָבוֹת צָרִיךְ הַבְהָרָה. אִם אֵין אָנוּ רְאוּיִים לַטּוֹבָה בִּזְכוּתֵנוּ, בִּזְכוּת מַעֲשֵׂינוּ, הֲכֵיצַד נְיַחֵל לָהּ בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ? מַה עוֹד, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ (שַׁבָּת נה.) כִּי תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת, וְאֵיךְ אָנוּ שָׁבִים וּמַזְכִּירִים אוֹתָהּ בִּתְחִלַּת כָּל תְּפִלַּת עֲמִידָה, וּבִזְכוּתָהּ אַף נִגָּאֵל: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר".

אִם כֵּן, נַקְדִּים לַתְּשׁוּבָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי חָכָם וְנֶאֱמָן שֶׁהָיָה יוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ וְיַד יְמִינוֹ. קִנְּאוּ בּוֹ הַשָּׂרִים וְנִסּוּ לְהַבְאִישׁ אֶת רֵיחוֹ. סֵרֵב הַמֶּלֶךְ לְהַטּוֹת אֹזֶן וְלֵב לְדִבָּתָם, אַךְ בְּרִית כְּרוּתָה לְלָשׁוֹן הָרַע שֶׁגַּם אִם אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת כֻּלָּהּ - מְחַלְחֶלֶת בְּחֶצְיָהּ. הִצְטָרְפָה דִבָּה לְדִבָּה, עֲלִילָה לַעֲלִילָה, וְהַמֶּלֶךְ הֶחְלִיט לְהָבִיא אֶת יוֹעֲצוֹ לְמִשְׁפַּט הַשָּׂרִים. הוֹשִׁיב אֶת בְּנוֹ וְעוֹד שְׁנַיִם מִשָּׂרָיו לַחֲרֹץ אֶת גּוֹרַל יוֹעֲצוֹ הַנֶּאֱמָן.

פָּתַח הַשָּׂר הָרִאשׁוֹן: "אִם לְדַעְתִּי יִשְׁאֲלוּ, יְדִינוּהוּ בְּעִנּוּיִים קָשִׁים כִּשְׁאוֹל וּמָרִים מִמָּוֶת עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וְיִהְיֶה לְאוֹת לְכָל בְּנֵי מֶרִי הַחוֹתְרִים תַּחַת כֵּס הַמַּלְכוּת וּבוֹגְדִים בַּאֲדוֹנֵיהֶם".

הוּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. פָּנָה אֶל יוֹעֲצוֹ הָעוֹמֵד לְמִשְׁפָּט וּשְׁאָלוֹ: "מַה תָּשִׁיב לוֹ עַל דְּבָרָיו?"

לְהַפְתָּעָתוֹ, נוֹתַר הַיּוֹעֵץ שָׁלֵו, וּבְזָוִיּוֹת פִּיו אַף בִּצְבֵּץ חִיּוּךְ.

בְּשַׁלְוָה הֵשִׁיב וְאָמַר: "טֶבַע".

תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ לַתְּשׁוּבָה הַמּוּזָרָה. מִשֶּׁרָאָה שֶׁיּוֹעֲצוֹ אֵינוֹ מַרְחִיב אֶת דְּבָרָיו, פָּנָה לַשַּׂר הַשֵּׁנִי וְשָׁאַל לְחַוַּת דַּעְתּוֹ. נָטָה הַלָּהּ חֶסֶד לַיּוֹעֵץ שֶׁסַּר חִנּוֹ, וְאָמַר: "לְדַעְתִּי, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק בְּמַאֲסַר עוֹלָם בְּצִינוֹק, וְכָל רְכוּשׁוֹ יָחֳרַם לְאוֹצַר הַמְּלוּכָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לְמִי שֶׁמָּעַל בָּאֵמוּן שֶׁנִּתַּן לוֹ וְעָשָׂה הוֹן וְלֹא בְּמִשְׁפָּט".

פָּנָה הַמֶּלֶךְ לַיּוֹעֵץ, שֶׁנּוֹתַר שָׁלֵו כְּשֶׁהָיָה.

שְׁאָלוֹ: "כְּלוּם יֵשׁ תְּגוּבָה בְּפִיךָ?"

קַד הַיּוֹעֵץ לִפְנֵי מַלְכּוֹ, וְאָמַר: "טֶבַע".

לֹא יָכוֹל הָיָה הַמֶּלֶךְ לִכְבֹּשׁ תִּמְהוֹנוֹ, וְשָׁאַל: "מַה פֵּשֶׁר הַתְּשׁוּבָה?"

קַד הַיּוֹעֵץ וְאָמַר: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יְבִינָהּ בְּרֹב חָכְמָתוֹ".

מָשַׁךְ הַמֶּלֶךְ בִּכְתֵפָיו, פָּנָה לִבְנוֹ, הַשּׁוֹפֵט הַשְּׁלִישִׁי, וְשָׁאַל: "וְאַתָּה, מַה דַּעְתְּךָ?"

עָנָה בֶּן הַמֶּלֶךְ בְּחֹם: "אַבָּא, וְכִי יֵשׁ לַהַאֲשָׁמוֹת בָּסִיס וְצִדּוּק? כְּלוּם הֵבִיאוּ לָהֶן וְלוּ הוֹכָחָה אַחַת, רְאָיָה אַחַת? הֵן שְׁנוֹת שֵׁרוּתוֹ הָרַבּוֹת שֶׁל הַיּוֹעֵץ אֵינָן צְרִיכוֹת רְאָיָה. מְסִירוּתוֹ מוּכָחַת, נֶאֱמָנוּתוֹ יְדוּעָה. וּמַה עוֹמֵד לְמוּל כָּל אֵלּוּ – גַּל הַשְׁמָצוֹת עָכוּר, שְׁמוּעוֹת קְלוּטוֹת מִפֶּה לָאֹזֶן שֶׁהִפְרִיחוּ מִתְנַגְּדָיו וּמְקַנְּאָיו? הַאִם יֵשׁ לְךָ יוֹעֵץ מָסוּר מִמֶּנּוּ, חָכָם מִמֶּנּוּ, נֶאֱמָן מִמֶּנּוּ? עֲצָתִי, אַבָּא, לְהַעֲלוֹתוֹ בְּדַרְגָּה כִּפְרָס עַל פָּעֳלוֹ וְעַל נֶאֱמָנוּתוֹ, וּלְהַעֲשִׁירוֹ עֹשֶׁר רַב כְּפִצּוּי עַל הָאַשְׁמוֹת שֶׁהָעֳלוּ נֶגְדּוֹ וְעַל מִשְׁפָּט זֶה שֶׁנֶּעֱרַךְ לוֹ".

נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אַךְ כְּשֶׁפָּנָה אֶל הַיּוֹעֵץ נוֹכַח לָדַעַת שֶׁפָּנָיו נִשְׁאֲרוּ שְׁלֵווֹת כְּשֶׁהָיוּ, מָשָׁל יָדַע מַה תִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה, וְצִפִּיָּתוֹ אַךְ הִתְמַמְּשָׁה.

שְׁאָלוֹ הַמֶּלֶךְ: "וְעַתָּה מַה תֹּאמַר?" צִפָּה שֶׁיְּשַׁבַּח וִירוֹמֵם אֶת בְּנוֹ וְאֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁהִצִּילָה אֶת חַיָּיו וְאֶת חֵרוּתוֹ, אֲבָל הַיּוֹעֵץ קַד אֶת קִדָּתוֹ וְהִסְתַּפֵּק בְּמִלָּה אַחַת: "טֶבַע"...

פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְקָרָא: "אוּלַי תְּגַלֶּה לִי סוֹף סוֹף אֶת פֵּשֶׁר דְּבָרֶיךָ".

קַד הַיּוֹעֵץ וְעָנָה: "הֵן אָמַרְתִּי לְמַלְכִּי שֶׁיְּבִינָהּ מֵעַצְמוֹ. עַתָּה עָלָה בְּדַּעְתִּי שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁחֲסֵרוֹת לוֹ שְׁתֵּי יְדִיעוֹת. אִם יַסְכִּים, יַשְׁמִיעוּן בְּאָזְנָיו".

"יַשְׁמִיעוּן?" תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ, "מִי יַשְׁמִיעֵן?"

"שְׁנֵי שָׂרָיו", עָנָה הַיּוֹעֵץ, וּפָנָה אֶל הַשַׂר הָרִאשׁוֹן בִּשְׁאֵלָה: "אֱמֹר לִי, בְּבַקָּשָׁה, מִי אָבִיךָ?"

"אָבִי הָיָה קַצָּב", עָנָה הַשַׂר, "אַךְ מַה לְאָבִי וּלְעִנְיָנְךָ?"

הַיּוֹעֵץ לֹא הֱשִׁיבוֹ וּפָנָה לַשַּׂר הַשֵּׁנִי: "אַף אַתָּה, גַּלֵּה נָא לָנוּ מִי אָבִיךָ?"

נָבוֹךְ הַשָּׂר וְעָנָה: "אָבִי הָיָה אוֹפֶה. אַךְ גַּם אֲנִי שׁוֹאֵל מַה לָּזֶה וּלְ-"

"אָכֵן הֵבַנְתִּי!" קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּקָטְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשַּׂר. "אָבִיו שֶׁל הָרִאשׁוֹן הָיָה קַצָּב, שָׁחַט וְעָרַף, בִּתֵּר וְחָתַךְ. 'טוֹב שֶׁבַּקַּצָּבִים – שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק'. וּבְנוֹ אַף הוּא אַכְזָר כְּאָבִיו, עַל כֵּן גָּזַר אֶת דִּינְךָ לְעִנּוּיִים קָשִׁים וּמָרִים, יִסּוּרִים מָרִים מִמָּוֶת.

אָבִיו שֶׁל הַשֵּׁנִי אָדָם פָּשׁוּט הָיָה, וְאַף מַבָּטוֹ שֶׁל הַשַּׂר פָּשׁוּט. נִגְרַף אַחַר הַמַּעֲלִילִים אַךְ לֹא נָטָה לְאַכְזָרִיּוּת וּלְעִנּוּיִים.

וְאִלּוּ בְּנִי, נֵצֶר הוּא לְשׁוֹשֶׁלֶת הַמְּלוּכָה, טִבְעוֹ לָרֶדֶת לְחֵקֶר הָעִנְיָן, לִזְרוֹת אֶת מֹץ הַשְּׁמוּעוֹת וּלְפַזֵּר אֶת עַרְפֶל הַהַאֲשָׁמוֹת, לִבְחֹן אֶת הַמַּעֲשִׂים הַמּוּכָחִים וּלְהַגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת.

אָכֵן, קוֹלַעַת תְּשׁוּבָתְךָ כִּי שְׁלֹשׁ תְּשׁוּבוֹתֵיהֶם נָבְעוּ מִן הַטֶּבַע, מִטֶּבַע הוֹרֵיהֶם הַמֻּטְבָּע בָּהֶם. חָכָם אַתָּה וְאֵין נָבוֹן מִמְּךָ. מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ תִּהְיֶה, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי!"

לְמַעֲשֶׂה, זוֹהִי כַּוָּנָתֵנוּ בְּאָמְרֵנוּ: "אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ". גַּם אִם תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת לֹא תַּמָּה מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת, כִּי בָּנִים אָנוּ לַאֲבוֹת הָאֻמָּה וְהֵם הִשְׁרִישׁוּ בָּנוּ אֶת תְּכוּנוֹתֵיהֶם. מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ מִכֹּחַ אֱמוּנַת הָאָבוֹת הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בָּנוּ; רַחְמָנִים, בַּיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים – מִכֹּחַ מִדּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאָבוֹת הַמְקַנְּנוֹת בָּנוּ. וְאַף אִם חָטָאנוּ, אַף אִם אֵינֶנּוּ רְאוּיִים לִכְשֶׁעַצְמֵנוּ, פּוֹנִים אָנוּ אֶל בּוֹרְאֵנוּ וְאוֹמְרִים: רְאֵה, הַיְּסוֹד טוֹב הוּא, בְּנוּיִים אָנוּ עַל יְסוֹדוֹת אֵיתָנִים וְיֵשׁ בָּנוּ יְכֹלֶת, יֵשׁ לָנוּ סִכּוּי לְהִשְׁתַּקֵם, לְהִשְׁתַּפֵּר וּלְהִתְעַלּוֹת. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, אוֹרִי וְיִשְׁעִי)

	בהר - בחקותי תשע"ג
	זְכוּת הָאָבוֹת מְחַיֶּבֶת
	"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב" "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב"... (כו-מב) עִנְיַן זֶה שֶׁל הַזְכָּרַת זְכוּת אָבוֹת צָרִיךְ הַבְהָרָה. אִם אֵין אָנוּ רְאוּיִים לַטּוֹבָה בִּזְכוּתֵנוּ, בִּזְכוּת מַעֲשֵׂינוּ, הֲכֵיצַד נְיַחֵל לָהּ בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ? מַה עוֹד, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ (שַׁבָּת נה.) כִּי תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת, וְאֵיךְ אָנוּ שָׁבִים וּמַזְכִּירִים אוֹתָהּ בִּתְחִלַּת כָּל תְּפִלַּת עֲמִידָה, וּבִזְכוּתָהּ אַף נִגָּאֵל: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר". אִם כֵּן, נַקְדִּים לַתְּשׁוּבָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי חָכָם וְנֶאֱמָן שֶׁהָיָה יוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ וְיַד יְמִינוֹ. קִנְּאוּ בּוֹ הַשָּׂרִים וְנִסּוּ לְהַבְאִישׁ אֶת רֵיחוֹ. סֵרֵב הַמֶּלֶךְ לְהַטּוֹת אֹזֶן וְלֵב לְדִבָּתָם, אַךְ בְּרִית כְּרוּתָה לְלָשׁוֹן הָרַע שֶׁגַּם אִם אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת כֻּלָּהּ - מְחַלְחֶלֶת בְּחֶצְיָהּ. הִצְטָרְפָה דִבָּה לְדִבָּה, עֲלִילָה לַעֲלִילָה, וְהַמֶּלֶךְ הֶחְלִיט לְהָבִיא אֶת יוֹעֲצוֹ לְמִשְׁפַּט הַשָּׂרִים. הוֹשִׁיב אֶת בְּנוֹ וְעוֹד שְׁנַיִם מִשָּׂרָיו לַחֲרֹץ אֶת גּוֹרַל יוֹעֲצוֹ הַנֶּאֱמָן. פָּתַח הַשָּׂר הָרִאשׁוֹן: "אִם לְדַעְתִּי יִשְׁאֲלוּ, יְדִינוּהוּ בְּעִנּוּיִים קָשִׁים כִּשְׁאוֹל וּמָרִים מִמָּוֶת עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וְיִהְיֶה לְאוֹת לְכָל בְּנֵי מֶרִי הַחוֹתְרִים תַּחַת כֵּס הַמַּלְכוּת וּבוֹגְדִים בַּאֲדוֹנֵיהֶם". הוּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. פָּנָה אֶל יוֹעֲצוֹ הָעוֹמֵד לְמִשְׁפָּט וּשְׁאָלוֹ: "מַה תָּשִׁיב לוֹ עַל דְּבָרָיו?" לְהַפְתָּעָתוֹ, נוֹתַר הַיּוֹעֵץ שָׁלֵו, וּבְזָוִיּוֹת פִּיו אַף בִּצְבֵּץ חִיּוּךְ. בְּשַׁלְוָה הֵשִׁיב וְאָמַר: "טֶבַע". תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ לַתְּשׁוּבָה הַמּוּזָרָה. מִשֶּׁרָאָה שֶׁיּוֹעֲצוֹ אֵינוֹ מַרְחִיב אֶת דְּבָרָיו, פָּנָה לַשַּׂר הַשֵּׁנִי וְשָׁאַל לְחַוַּת דַּעְתּוֹ. נָטָה הַלָּהּ חֶסֶד לַיּוֹעֵץ שֶׁסַּר חִנּוֹ, וְאָמַר: "לְדַעְתִּי, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק בְּמַאֲסַר עוֹלָם בְּצִינוֹק, וְכָל רְכוּשׁוֹ יָחֳרַם לְאוֹצַר הַמְּלוּכָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לְמִי שֶׁמָּעַל בָּאֵמוּן שֶׁנִּתַּן לוֹ וְעָשָׂה הוֹן וְלֹא בְּמִשְׁפָּט". פָּנָה הַמֶּלֶךְ לַיּוֹעֵץ, שֶׁנּוֹתַר שָׁלֵו כְּשֶׁהָיָה. שְׁאָלוֹ: "כְּלוּם יֵשׁ תְּגוּבָה בְּפִיךָ?" קַד הַיּוֹעֵץ לִפְנֵי מַלְכּוֹ, וְאָמַר: "טֶבַע". לֹא יָכוֹל הָיָה הַמֶּלֶךְ לִכְבֹּשׁ תִּמְהוֹנוֹ, וְשָׁאַל: "מַה פֵּשֶׁר הַתְּשׁוּבָה?" קַד הַיּוֹעֵץ וְאָמַר: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יְבִינָהּ בְּרֹב חָכְמָתוֹ". מָשַׁךְ הַמֶּלֶךְ בִּכְתֵפָיו, פָּנָה לִבְנוֹ, הַשּׁוֹפֵט הַשְּׁלִישִׁי, וְשָׁאַל: "וְאַתָּה, מַה דַּעְתְּךָ?" עָנָה בֶּן הַמֶּלֶךְ בְּחֹם: "אַבָּא, וְכִי יֵשׁ לַהַאֲשָׁמוֹת בָּסִיס וְצִדּוּק? כְּלוּם הֵבִיאוּ לָהֶן וְלוּ הוֹכָחָה אַחַת, רְאָיָה אַחַת? הֵן שְׁנוֹת שֵׁרוּתוֹ הָרַבּוֹת שֶׁל הַיּוֹעֵץ אֵינָן צְרִיכוֹת רְאָיָה. מְסִירוּתוֹ מוּכָחַת, נֶאֱמָנוּתוֹ יְדוּעָה. וּמַה עוֹמֵד לְמוּל כָּל אֵלּוּ – גַּל הַשְׁמָצוֹת עָכוּר, שְׁמוּעוֹת קְלוּטוֹת מִפֶּה לָאֹזֶן שֶׁהִפְרִיחוּ מִתְנַגְּדָיו וּמְקַנְּאָיו? הַאִם יֵשׁ לְךָ יוֹעֵץ מָסוּר מִמֶּנּוּ, חָכָם מִמֶּנּוּ, נֶאֱמָן מִמֶּנּוּ? עֲצָתִי, אַבָּא, לְהַעֲלוֹתוֹ בְּדַרְגָּה כִּפְרָס עַל פָּעֳלוֹ וְעַל נֶאֱמָנוּתוֹ, וּלְהַעֲשִׁירוֹ עֹשֶׁר רַב כְּפִצּוּי עַל הָאַשְׁמוֹת שֶׁהָעֳלוּ נֶגְדּוֹ וְעַל מִשְׁפָּט זֶה שֶׁנֶּעֱרַךְ לוֹ". נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אַךְ כְּשֶׁפָּנָה אֶל הַיּוֹעֵץ נוֹכַח לָדַעַת שֶׁפָּנָיו נִשְׁאֲרוּ שְׁלֵווֹת כְּשֶׁהָיוּ, מָשָׁל יָדַע מַה תִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה, וְצִפִּיָּתוֹ אַךְ הִתְמַמְּשָׁה. שְׁאָלוֹ הַמֶּלֶךְ: "וְעַתָּה מַה תֹּאמַר?" צִפָּה שֶׁיְּשַׁבַּח וִירוֹמֵם אֶת בְּנוֹ וְאֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁהִצִּילָה אֶת חַיָּיו וְאֶת חֵרוּתוֹ, אֲבָל הַיּוֹעֵץ קַד אֶת קִדָּתוֹ וְהִסְתַּפֵּק בְּמִלָּה אַחַת: "טֶבַע"... פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְקָרָא: "אוּלַי תְּגַלֶּה לִי סוֹף סוֹף אֶת פֵּשֶׁר דְּבָרֶיךָ". קַד הַיּוֹעֵץ וְעָנָה: "הֵן אָמַרְתִּי לְמַלְכִּי שֶׁיְּבִינָהּ מֵעַצְמוֹ. עַתָּה עָלָה בְּדַּעְתִּי שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁחֲסֵרוֹת לוֹ שְׁתֵּי יְדִיעוֹת. אִם יַסְכִּים, יַשְׁמִיעוּן בְּאָזְנָיו". "יַשְׁמִיעוּן?" תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ, "מִי יַשְׁמִיעֵן?" "שְׁנֵי שָׂרָיו", עָנָה הַיּוֹעֵץ, וּפָנָה אֶל הַשַׂר הָרִאשׁוֹן בִּשְׁאֵלָה: "אֱמֹר לִי, בְּבַקָּשָׁה, מִי אָבִיךָ?" "אָבִי הָיָה קַצָּב", עָנָה הַשַׂר, "אַךְ מַה לְאָבִי וּלְעִנְיָנְךָ?" הַיּוֹעֵץ לֹא הֱשִׁיבוֹ וּפָנָה לַשַּׂר הַשֵּׁנִי: "אַף אַתָּה, גַּלֵּה נָא לָנוּ מִי אָבִיךָ?" נָבוֹךְ הַשָּׂר וְעָנָה: "אָבִי הָיָה אוֹפֶה. אַךְ גַּם אֲנִי שׁוֹאֵל מַה לָּזֶה וּלְ-" "אָכֵן הֵבַנְתִּי!" קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּקָטְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשַּׂר. "אָבִיו שֶׁל הָרִאשׁוֹן הָיָה קַצָּב, שָׁחַט וְעָרַף, בִּתֵּר וְחָתַךְ. 'טוֹב שֶׁבַּקַּצָּבִים – שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק'. וּבְנוֹ אַף הוּא אַכְזָר כְּאָבִיו, עַל כֵּן גָּזַר אֶת דִּינְךָ לְעִנּוּיִים קָשִׁים וּמָרִים, יִסּוּרִים מָרִים מִמָּוֶת. אָבִיו שֶׁל הַשֵּׁנִי אָדָם פָּשׁוּט הָיָה, וְאַף מַבָּטוֹ שֶׁל הַשַּׂר פָּשׁוּט. נִגְרַף אַחַר הַמַּעֲלִילִים אַךְ לֹא נָטָה לְאַכְזָרִיּוּת וּלְעִנּוּיִים. וְאִלּוּ בְּנִי, נֵצֶר הוּא לְשׁוֹשֶׁלֶת הַמְּלוּכָה, טִבְעוֹ לָרֶדֶת לְחֵקֶר הָעִנְיָן, לִזְרוֹת אֶת מֹץ הַשְּׁמוּעוֹת וּלְפַזֵּר אֶת עַרְפֶל הַהַאֲשָׁמוֹת, לִבְחֹן אֶת הַמַּעֲשִׂים הַמּוּכָחִים וּלְהַגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת. אָכֵן, קוֹלַעַת תְּשׁוּבָתְךָ כִּי שְׁלֹשׁ תְּשׁוּבוֹתֵיהֶם נָבְעוּ מִן הַטֶּבַע, מִטֶּבַע הוֹרֵיהֶם הַמֻּטְבָּע בָּהֶם. חָכָם אַתָּה וְאֵין נָבוֹן מִמְּךָ. מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ תִּהְיֶה, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי!" לְמַעֲשֶׂה, זוֹהִי כַּוָּנָתֵנוּ בְּאָמְרֵנוּ: "אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ". גַּם אִם תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת לֹא תַּמָּה מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת, כִּי בָּנִים אָנוּ לַאֲבוֹת הָאֻמָּה וְהֵם הִשְׁרִישׁוּ בָּנוּ אֶת תְּכוּנוֹתֵיהֶם. מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ מִכֹּחַ אֱמוּנַת הָאָבוֹת הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בָּנוּ; רַחְמָנִים, בַּיְשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים – מִכֹּחַ מִדּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאָבוֹת הַמְקַנְּנוֹת בָּנוּ. וְאַף אִם חָטָאנוּ, אַף אִם אֵינֶנּוּ רְאוּיִים לִכְשֶׁעַצְמֵנוּ, פּוֹנִים אָנוּ אֶל בּוֹרְאֵנוּ וְאוֹמְרִים: רְאֵה, הַיְּסוֹד טוֹב הוּא, בְּנוּיִים אָנוּ עַל יְסוֹדוֹת אֵיתָנִים וְיֵשׁ בָּנוּ יְכֹלֶת, יֵשׁ לָנוּ סִכּוּי לְהִשְׁתַּקֵם, לְהִשְׁתַּפֵּר וּלְהִתְעַלּוֹת. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, אוֹרִי וְיִשְׁעִי)