Otzarot-Article

"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן" (כב-כח) אָמַר הָרַב גַּלִינְסְקִי: תָּאֲרוּ לָכֶם, אַבְרֵךְ לוֹקֵחַ אֶת יְלָדָיו לְטִיּוּל חוֹל הַמּוֹעֵד בְּגַן הַחַיּוֹת. הַיְלָדִים מִתְפַּעֲלִים מִתְּזָזִיּוֹת הַקּוֹפוֹנִים הַזְּרִיזִים, מִלַּהֲטוּטֵי הַקּוֹפִיפִים הָעֲלִיזִים וּמַגִּיעִים לְמַמְלֶכֶת הַשִּׁימְפַּנְזִים, קוֹפֵי הֶעָנָק הַשְּׂעִירִים. שִׁימְפַּנְזָה אֵימְתָנִית מְדַדָּה לְעֶבְרָם. לוֹפֶתֶת אֶת הַסּוֹרָגִים וְרוֹכֶנֶת קָדִימָה. מִסְתַּכֶּלֶת בְּעִנְיָן וְאוֹמֶרֶת: "אֵיזֶה חֲמוּדִים! אֵיפֹה הֵם לוֹמְדִים?"

"בְּחֵידֶר תַּשְׁבָּ"ר", עוֹנֶה הָאָב הַגֵּאֶה.

"הָרַב טוּרְצִ'ין עוֹד הַמְּנַהֵל?" מִתְעַנְיֶנֶת הַשִּׁימְפַּנְזָה.

"לֹא. כָּעֵת הָרַב הַלֵּוִי", מְעַדְכֵּן הָאָב.

"אָה, וְעוֹד לוֹמְדִים שָׁם בְּאִידִישׁ?" חוֹקֶרֶת הַשִּׁימְפַּנְזָה.

"כַּמּוּבָן", עוֹנֶה הָאָב, וּמִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ שֶׁהַשִּׁימְפַּנְזָה לֹא תִּבְחַן אוֹתָם. הָאִידִישׁ שֶׁלָּהֶם לֹא אַי-אַי-אַי... בְּקֹשִׁי מְשַׁנְּנִים אֶת הַטַּיְיטְשְׁ.

נִשְׁמָע הָזוּי, הֲלֹא כֵן?!

כְּלוֹמַר, לוּ יְצֻיַּר שֶׁיִּקְרֶה כַּנֵּס הַזֶּה וְשִׁימְפַּנְזָה תְּדַבֵּר, הַאִם יִהְיֶה מִי שֶׁיַּצְלִיחַ לְנַהֵל אִתָּהּ דּוּ שִׂיחַ קוֹלֵחַ כְּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ?! הֲלֹא נִתָּקֵף בְּהֶלֶם.

אִם כֵּן, נִתְמַהּ, אֵיךְ בִּלְעָם לֹא נִתְקַף בְּהֶלֶם וּבְאֶלֶם כְּשֶׁהִתְחִילָה הָאָתוֹן לְדַבֵּר; אֵיךְ הֵשִׁיב וְעָנָה כְּאִלּוּ שׂוֹחַח עִם חָבֵר?!

וְהַתְּשׁוּבָה טְמוּנָה בַּפָּסוּק "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר", עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר. וּבִפְרָט בִּלְעָם "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם" (יְחֶזְקֵאל כג-כ), וְאִם הוּא חֲמוֹר מְדַבֵּר, לָמָּה לֹא תְּהֵא גַּם הָאָתוֹן מְדַבֶּרֶת?!

בִּבְסִיס הָעִוּוּת עוֹמֶדֶת הַהַשְׁקָפָה שֶׁ"מּוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן". מִצַּד אֶחָד, זֶה הוֹבִיל לַהֲקָמַת תְּנוּעוֹת שֶׁל "צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים", לָמָּה לֹא, כְּמוֹהֶם כָּאָדָם. מִצַּד שֵׁנִי, לֹא רָאִינוּ שֶׁהֵם סוֹבְלַנִיִּים כְּלַפֵּי פַּרְעוֹשִׁים, לְמָשָׁל. אָז אִם מֻתָּר לְרַסֵּס יַתּוּשִׁים יְהֵא גַּם מֻתָּר לְרַסֵּס בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּפְרִיעִים. בִּלְעָם, לְמָשָׁל, הָלַךְ לְהַכּוֹת בְּשֵׁבֶט פִּיו אֻמָּה שֶׁלֹּא הִתְנַכְּלָה לְמוֹאָב, אֶלָּא אִיְּמָה לְצַעְרָם בִּלְבַד (נָזִיר כג:) וּבִקֵּשׁ לִפְעֹל בְּקִלְלָתוֹ לְכַלּוֹתָם (תּוֹסְפוֹת בְּרָכוֹת ז.).

מְסֻפָּר שֶׁרַבִּי יְרוּחָם מִמִּיר זַצַ"ל נִקְלַע לְבֶרְלִין בִּירַת גֶּרְמַנְיָה - הָיָה זֶה שָׁנִים רַבּוֹת לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם וְגֶרְמַנְיָה נֶחְשְׁבָה כַּמְתֻרְבֶּתֶת שֶׁבָּאֻמּוֹת. הָיָה זֶה חֹרֶף קַר וּמֻשְׁלָג, וְהִנֵּה רָאָה גֶּרְמָנִי חוֹפֵז בָּרְחוֹב וּמְגוֹנֵן בִּמְעִילוֹ הֶעָבֶה עַל כֶּלֶב הַמַּחְמָד שֶׁבְּחֵיקוֹ, מְחַבְּקוֹ וְגוֹחֵן לְנַשֵּׁק אֶת פַּדַּחְתּוֹ שֶׁהֵצִיצָה מִבַּעַד לְצַוָּארוֹן הַמְּעִיל. רָאָה, וּפָסַק פְּסוּקוֹ: "בִּמְדִינָה זוֹ עוֹד יַהַרְגוּ בְּנֵי אָדָם מִתּוֹךְ רִשְׁעוּת גְּרֵידָא!"

תָּמְהוּ, וְהִסְבִּיר: "פָּסוּק מְפֹרָשׁ הוּא (הוֹשֵׁעַ יג-ב) זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן!"

מִי חָזָה אֶת הַשּׁוֹאָה הַנּוֹרָאָה -

אֶת שֵׁשֶׁת מִלְיוֹן הַקְּדוֹשִׁים -

אֶת שְׁמוֹנִים מִילְיוֹנֵי חַלְלֵי הַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה -

וּבַיֹוֹמַיִם הָאַחֲרוֹנִים לַמִּלְחָמָה, כְּשֶׁהַשָּׂטָן הִתְבַּצֵּר בַּבּוּנְקֶר שֶׁבְּבֶרְלִין הַמֻּכְתֶּרֶת, וּכְבָר יָדַע שֶׁחֲלוֹמוֹ הַמְטֹרָף הִתְנַפֵּץ, שֶׁהָרַיְיךְ בֵּן אֶלֶף הַשָּׁנִים קָרַס וְהִתְמוֹטֵט, שֶׁאַרְצוֹ הָיְתָה לְעִיֵּי חֳרָבוֹת; וּבְעֵת שֶׁתִּכְנֵן לָשִׂים קֵץ לְחַיָּיו הַנִּפְשָׁעִים, עוֹד שָׁלַח עַשְׂרוֹת אַלְפֵי נְעָרִים גֶּרְמָנִים מִבְּנֵי עַמּוֹ לַעֲצֹר בְּגוּפָם אֶת הַטַּנְקִים הַשּׁוֹעֲטִים. זֹאת אוֹמֶרֶת, שְׁלָחָם לְהֵרָמֵס לַמָּוֶת. לָמָּה, כִּי הָיוּ בְּעֵינָיו כִּזְבוּבִים. אַיְּי, "עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר"!

וְאָנוּ, "אָדָם אַתֶּם" (מַלְאָכִי ו-ח), אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם (יְבָמוֹת סב.)! וְזֶה מְחַיֵּב כָּל כָּךְ. בְּהִתְנַהֲלוּתֵנוּ עִם עַצְמֵנוּ, וְעִם אַחֵינוּ! (וְהִגַּדְתָּ)

	בהר - בחקותי תשע"ג
	הַבָּחוּר הַמְּיֹאָשׁ
	"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן" (כב-כח) אָמַר הָרַב גַּלִינְסְקִי: תָּאֲרוּ לָכֶם, אַבְרֵךְ לוֹקֵחַ אֶת יְלָדָיו לְטִיּוּל חוֹל הַמּוֹעֵד בְּגַן הַחַיּוֹת. הַיְלָדִים מִתְפַּעֲלִים מִתְּזָזִיּוֹת הַקּוֹפוֹנִים הַזְּרִיזִים, מִלַּהֲטוּטֵי הַקּוֹפִיפִים הָעֲלִיזִים וּמַגִּיעִים לְמַמְלֶכֶת הַשִּׁימְפַּנְזִים, קוֹפֵי הֶעָנָק הַשְּׂעִירִים. שִׁימְפַּנְזָה אֵימְתָנִית מְדַדָּה לְעֶבְרָם. לוֹפֶתֶת אֶת הַסּוֹרָגִים וְרוֹכֶנֶת קָדִימָה. מִסְתַּכֶּלֶת בְּעִנְיָן וְאוֹמֶרֶת: "אֵיזֶה חֲמוּדִים! אֵיפֹה הֵם לוֹמְדִים?" "בְּחֵידֶר תַּשְׁבָּ"ר", עוֹנֶה הָאָב הַגֵּאֶה. "הָרַב טוּרְצִ'ין עוֹד הַמְּנַהֵל?" מִתְעַנְיֶנֶת הַשִּׁימְפַּנְזָה. "לֹא. כָּעֵת הָרַב הַלֵּוִי", מְעַדְכֵּן הָאָב. "אָה, וְעוֹד לוֹמְדִים שָׁם בְּאִידִישׁ?" חוֹקֶרֶת הַשִּׁימְפַּנְזָה. "כַּמּוּבָן", עוֹנֶה הָאָב, וּמִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ שֶׁהַשִּׁימְפַּנְזָה לֹא תִּבְחַן אוֹתָם. הָאִידִישׁ שֶׁלָּהֶם לֹא אַי-אַי-אַי... בְּקֹשִׁי מְשַׁנְּנִים אֶת הַטַּיְיטְשְׁ. נִשְׁמָע הָזוּי, הֲלֹא כֵן?! כְּלוֹמַר, לוּ יְצֻיַּר שֶׁיִּקְרֶה כַּנֵּס הַזֶּה וְשִׁימְפַּנְזָה תְּדַבֵּר, הַאִם יִהְיֶה מִי שֶׁיַּצְלִיחַ לְנַהֵל אִתָּהּ דּוּ שִׂיחַ קוֹלֵחַ כְּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ?! הֲלֹא נִתָּקֵף בְּהֶלֶם. אִם כֵּן, נִתְמַהּ, אֵיךְ בִּלְעָם לֹא נִתְקַף בְּהֶלֶם וּבְאֶלֶם כְּשֶׁהִתְחִילָה הָאָתוֹן לְדַבֵּר; אֵיךְ הֵשִׁיב וְעָנָה כְּאִלּוּ שׂוֹחַח עִם חָבֵר?! וְהַתְּשׁוּבָה טְמוּנָה בַּפָּסוּק "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר", עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר. וּבִפְרָט בִּלְעָם "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם" (יְחֶזְקֵאל כג-כ), וְאִם הוּא חֲמוֹר מְדַבֵּר, לָמָּה לֹא תְּהֵא גַּם הָאָתוֹן מְדַבֶּרֶת?! בִּבְסִיס הָעִוּוּת עוֹמֶדֶת הַהַשְׁקָפָה שֶׁ"מּוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן". מִצַּד אֶחָד, זֶה הוֹבִיל לַהֲקָמַת תְּנוּעוֹת שֶׁל "צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים", לָמָּה לֹא, כְּמוֹהֶם כָּאָדָם. מִצַּד שֵׁנִי, לֹא רָאִינוּ שֶׁהֵם סוֹבְלַנִיִּים כְּלַפֵּי פַּרְעוֹשִׁים, לְמָשָׁל. אָז אִם מֻתָּר לְרַסֵּס יַתּוּשִׁים יְהֵא גַּם מֻתָּר לְרַסֵּס בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּפְרִיעִים. בִּלְעָם, לְמָשָׁל, הָלַךְ לְהַכּוֹת בְּשֵׁבֶט פִּיו אֻמָּה שֶׁלֹּא הִתְנַכְּלָה לְמוֹאָב, אֶלָּא אִיְּמָה לְצַעְרָם בִּלְבַד (נָזִיר כג:) וּבִקֵּשׁ לִפְעֹל בְּקִלְלָתוֹ לְכַלּוֹתָם (תּוֹסְפוֹת בְּרָכוֹת ז.). מְסֻפָּר שֶׁרַבִּי יְרוּחָם מִמִּיר זַצַ"ל נִקְלַע לְבֶרְלִין בִּירַת גֶּרְמַנְיָה - הָיָה זֶה שָׁנִים רַבּוֹת לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם וְגֶרְמַנְיָה נֶחְשְׁבָה כַּמְתֻרְבֶּתֶת שֶׁבָּאֻמּוֹת. הָיָה זֶה חֹרֶף קַר וּמֻשְׁלָג, וְהִנֵּה רָאָה גֶּרְמָנִי חוֹפֵז בָּרְחוֹב וּמְגוֹנֵן בִּמְעִילוֹ הֶעָבֶה עַל כֶּלֶב הַמַּחְמָד שֶׁבְּחֵיקוֹ, מְחַבְּקוֹ וְגוֹחֵן לְנַשֵּׁק אֶת פַּדַּחְתּוֹ שֶׁהֵצִיצָה מִבַּעַד לְצַוָּארוֹן הַמְּעִיל. רָאָה, וּפָסַק פְּסוּקוֹ: "בִּמְדִינָה זוֹ עוֹד יַהַרְגוּ בְּנֵי אָדָם מִתּוֹךְ רִשְׁעוּת גְּרֵידָא!" תָּמְהוּ, וְהִסְבִּיר: "פָּסוּק מְפֹרָשׁ הוּא (הוֹשֵׁעַ יג-ב) זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן!" מִי חָזָה אֶת הַשּׁוֹאָה הַנּוֹרָאָה - אֶת שֵׁשֶׁת מִלְיוֹן הַקְּדוֹשִׁים - אֶת שְׁמוֹנִים מִילְיוֹנֵי חַלְלֵי הַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה - וּבַיֹוֹמַיִם הָאַחֲרוֹנִים לַמִּלְחָמָה, כְּשֶׁהַשָּׂטָן הִתְבַּצֵּר בַּבּוּנְקֶר שֶׁבְּבֶרְלִין הַמֻּכְתֶּרֶת, וּכְבָר יָדַע שֶׁחֲלוֹמוֹ הַמְטֹרָף הִתְנַפֵּץ, שֶׁהָרַיְיךְ בֵּן אֶלֶף הַשָּׁנִים קָרַס וְהִתְמוֹטֵט, שֶׁאַרְצוֹ הָיְתָה לְעִיֵּי חֳרָבוֹת; וּבְעֵת שֶׁתִּכְנֵן לָשִׂים קֵץ לְחַיָּיו הַנִּפְשָׁעִים, עוֹד שָׁלַח עַשְׂרוֹת אַלְפֵי נְעָרִים גֶּרְמָנִים מִבְּנֵי עַמּוֹ לַעֲצֹר בְּגוּפָם אֶת הַטַּנְקִים הַשּׁוֹעֲטִים. זֹאת אוֹמֶרֶת, שְׁלָחָם לְהֵרָמֵס לַמָּוֶת. לָמָּה, כִּי הָיוּ בְּעֵינָיו כִּזְבוּבִים. אַיְּי, "עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר"! וְאָנוּ, "אָדָם אַתֶּם" (מַלְאָכִי ו-ח), אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם (יְבָמוֹת סב.)! וְזֶה מְחַיֵּב כָּל כָּךְ. בְּהִתְנַהֲלוּתֵנוּ עִם עַצְמֵנוּ, וְעִם אַחֵינוּ! (וְהִגַּדְתָּ)