Otzarot-Article

"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו-ב) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: הַנּוֹדָע בִּיהוּדָה זַצַ"ל נָשָׂא בִּפְרָאג אֶת דְּרָשָׁתוֹ לְשַׁבָּת תְּשׁוּבָה, וְהִזְהִיר אֶת קְהָלוֹ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת אֶלָּא בְּמִנְיָן. וְאָמַר (דְּרוּשֵׁי הַצְּלַ"ח כד): הֲלֹא אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפָּאֵר וְלוֹמַר שֶׁכָּל תְּפִלּוֹתָיו בְּכַוָּנָה. וְהַתְּפִלָּה, בִּמְקוֹם קָרְבָּן (בְּרָכוֹת כו:). נִמְצָא שֶׁלִּתְפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה אוֹתוֹ הַדִּין כְּמוֹ שֶׁל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. וְדִינָם, שֶׁאִם עָלוּ לַמִּזְבֵּחַ לֹא יֵרְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה", תּוֹרָה אַחַת לְכָל הָעוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ. בְּרַם, אָמְרוּ (זְבָחִים פד.) דְּהַיְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁפְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁכָּל שֶׁפְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ - הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ. כְּלוֹמַר, אִם הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ בַּקֹּדֶשׁ, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִתְקַבֶּלֶת, אֲבָל אִם הִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, תִּדָּחֶה תְּפִלָּתוֹ.

וּבְעִנְיַן זֶה יָדוּעַ עַל אַבְרֵךְ שֶׁבָּא לִפְנֵי הָרַבִּי מִקּוֹצְק זַצַ"ל לְבַקֵּשׁ עֵצָה: מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת טוֹרְדוֹת אוֹתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ.

נָתַן עָלָיו הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק בְּקוֹלוֹ: מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת?! הֲרֵי אֵלּוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ שֶׁלְּךָ!

וּפַעַם פָּנָה הַצַּדִּיק רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִיטְשׁוֹב זַצַ"ל לְסוֹחֵר שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָנוֹ וְנָתַן לוֹ בִּרְכַּת "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם" לְאַחַר הַתְּפִלָּה.

תָּמַהּ הַסּוֹחֵר: 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם', לָמָּה? הֲרֵי לֹא יָצָא מֵהָעִיר וְלֹא בָּא מֵהַדֶּרֶךְ.

"מַה כְּבוֹדוֹ אוֹמֵר?!" עָנָהוּ הָרַבִּי, "הֲלֹא בַּתְּפִלָּה שׁוֹטְטוּ רַעְיוֹנֶיךָ בַּיָּרִיד, וּבְמָקוֹם שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב שָׁם הוּא!"

וְהִמְלַצְתִּי עַל כָּךְ אֶת הַפָּסוּק (תְּהִלִּים כ-ח) "אֵלֶּה בָּרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים". כְּשֶׁגּוֹי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לַיָּרִיד, חַיָּב הוּא לִרְתֹּם אֶת הַסּוּסִים, לִרְכֹּב וְלִנְסֹעַ. אֲבָל "אֲנַחְנוּ", אֵינֶנּוּ זְקוּקִים לְכָךְ, אֶלָּא "בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר", עוֹמְדִים אָנוּ בִּתְפִלָּה וּמִיַּד מְשׁוֹטֶטֶת מַחְשַׁבְתֵּנוּ בְּכָל הָעוֹלָם...

וַאֲסַפֵּר: מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁחָכַר אֶת הַפֻּנְדָּק מֵהַפָּרִיץ. חִתֵּן בַּת וְאַחֲרֶיהָ בֵּן. הוֹצִיא הוֹצָאוֹת וְלֹא הָיָה לוֹ לְסַלֵּק אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת. הִצְטַבֵּר הַחוֹב שָׁנָה וּשְׁנָתַיִם וְשָׁלֹשׁ, וְסַבְלָנוּת הַפָּרִיץ פָּקְעָה. הִזְמִינוֹ לַעֲלוֹת אֶל הַטִּירָה.

נֶחֱרַד הַיְּהוּדִי. חָשַׁשׁ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ, יֻשְׁלַךְ אֶל בּוֹר הַכֶּלֶא בַּחֲצַר הַטִּירָה. אַךְ כְּלוּם הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה? עָלָה בְּלֵב הוֹלֵם.

"שֵׁב", פָּקַד הַפָּרִיץ, "נַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן".

אֱמֶת שֶׁלֹּא שִׁלֵּם שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֲבָל בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה גַּם הִזְמִין אֶצְלוֹ הַפָּרִיץ מַשְׁקָאוֹת חֲרִיפִים לְצָרְכֵי מִשְׁתְּאוֹתָיו, גְּבִינוֹת וּמְלִיחִים. הַכֹּל כָּתוּב, יֵשׁ רַק לְסַכֵּם. בְּטוּר אֶחָד עָרַךְ אֶת סְכוּם הַחוֹב, בַּשֵּׁנִי אֶת מְחִיר הַפְּרִיטִים הַשּׁוֹנִים, וְהֶחְסִיר אֶת הַתּוֹצָאָה הָאַחַת מֵהַשְּׁנִיָּה. אֲבָל הֶחְלִיף בֵּין הַטּוּרִים. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַתּוֹצָאָה, הִתְקוֹמֵם וְזָעַם: "מָה, אֲנִי עוֹד חַיָּב לְךָ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים זְהוּבִים?!"

הַיְּהוּדִי הֵשִׂים עַצְמוֹ תָּם, מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו: "אִם הַפָּרִיץ אוֹמֵר..."

בַּחֲמַת זַעַם הִשְׁלִיךְ הַפָּרִיץ אֶת הַפִּנְקָס אֶל הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, בִּטְפִיחָה עַזָּה הִנִּיחַ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים זְהוּבִים עַל הַשֻׁלְחָן "קַח וְלֵךְ! הִסְתַּלֵּק מִכָּאן!"

נָטַל הַיְּהוּדִי אֶת הַכֶּסֶף וּמִהֵר לְבֵיתוֹ בְּרַגְלַיִם קַלּוֹת. אֵיזֶה נֵס אֵרַע לוֹ, מִי פִּלֵּל לְכָךְ.

הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ, וַחֲשָׁשׁ כָּבֵד הִתְגַּנֵּב לְלִבּוֹ: לֹא יִתָּכֵן שֶׁהַפָּרִיץ כֹּה טִפֵּשׁ. בְּרֶגַע שֶׁל בִּלְבּוּל הֶחְלִיף אֶת הַטּוּרִים. אֲבָל בְּוַדַּאי יִזָּכֵר וִיחַשֵּׁב מֵחָדָשׁ, וְיָבִין שֶׁטָּעָה. וְאָז, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁיִּתְבַּע אֶת כָּל הַכֶּסֶף וּמִיַּד, עוֹד יִזְעַם עָלַי שֶׁלֹּא הֶעֱמַדְתִּיו עַל הָאֱמֶת וְנָטַלְתִּי אֶת הַכֶּסֶף.

מָה עוֹשִׂים?

הַדְּאָגָה וְהַפַּחַד הִטְרִיפוּ אֶת דַּעְתּוֹ. קָם וְנָסַע אֶל הַמַּגִּיד מִטּוֹלְנָא לְבַקֵּשׁ עֵצָה וּבְרָכָה. שֶׁהַמַּגִּיד יִתְפַּלֵּל וְיִפְעַל שֶׁהַפָּרִיץ לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יֵחָשֵׁב אֶת הַחֶשְׁבּוֹן מֵחָדָשׁ.

שָׁמַע הַמַּגִּיד וְהִרְגִּיעוֹ: אֵין חֲשָׁשׁ שֶׁהַפָּרִיץ יִזָּכֵר וִיחַשֵּׁב מֵחָדָשׁ הֲרֵי אֵינוֹ עוֹמֵד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה...

וְהָעֵצָה אַחַת, הִשְׁמִיעָנוּ הַ"נוֹדַע בִּיהוּדָה", לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית כְּנֶסֶת בְּמִנְיָן, שֶׁלְּפָחוֹת יִהְיֶה "פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ!"

וּבְעִנְיַן זֶה: הָיִיתִי בִּקְהִלָּה בְּחוּץ לָאָרֶץ. בְּשַׁבָּת מָלֵא בֵּית הַכְּנֶסֶת מִפֶּה לְפֶה, וּבְיוֹם חוֹל הַנּוֹכְחוּת דַּלָּה, בְּקֹשִׁי מִתְאַסֵּף מִנְיָן. בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לְעוֹרֵר עַל הָעִנְיָן.

נַעֲנֵיתִי וְאָמַרְתִּי: בְּעִירִי הָיָה נָהוּג כִּי הָעֲסָקִים הָיוּ בֶּחָזִית הַפּוֹנָה אֶל הָרְחוֹב, וְהַדִּירָה בְּעֹרֶף הַבַּיִת. שְׁנֵי בְּנֵי הַזּוּג הָיוּ בַּחֲנוּת, וְהַמְשָׁרֶתֶת הַנָּכְרִיָּה הִשְׁגִּיחָה עַל הַפָּעוֹטוֹת שֶׁבַּבַּיִת.

עוֹמֶדֶת הָאֵם וּמְשָׁרֶתֶת אֶת הַלָּקוֹחוֹת, וְשׁוֹמַעַת אֶת הַתִּינוֹק בּוֹכֶה וְצוֹרֵחַ וּבִכְיוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְעַצֵּם, מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם. מַה קּוֹרֶה שָׁם, הָאוֹמֶנֶת חֵרֶשֶׁת, וְאוּלַי נִרְדְּמָה?

נוֹטֶשֶׁת הָאֵם אֶת הַדֶּלְפֵּק וְחוֹמֶקֶת אֶל הַדִּירָה, לְטַפֵּל בַּתִּינוֹק. נִתְקֶלֶת בָּאוֹמֶנֶת הַמְיֻסֶּרֶת, הַתּוֹלָה בָּהּ עֵינַיִם מְיֹאָשׁוֹת. מְנַדְנֶדֶת בְּמֶרֶץ אֶת הָעֲרִיסָה, וּצְרָחוֹת הַתִּינוֹק בּוֹקְעוֹת מִתּוֹכָהּ.

מְמַהֶרֶת הָאֵם אֶל הָעֲרִיסָה וְנֶעֱצֶרֶת בְּתַדְהֵמָה. הַתִּינוֹק מֻנָּח עַל הַטַּלִּית שֶׁל בַּעְלָהּ, וְיָדָיו הַזְּעִירוֹת מְלֻפָּפוֹת בִּרְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין...

"מַה זֶּה?" שָׁאֲלָה בְּתַדְהֵמָה.

הוּא בּוֹכֶה כְּבָר שָׁעָה, הִסְבִּירָה הַגּוֹיָּה. נִדְנַדְתִּי, עִרְסַלְתִּי, שַׁרְתִּי, צִקְצַקְתִּי, וְדָבָר לֹא עָזַר. וְאָז נִזְכַּרְתִּי בְּבַעַל הַבַּיִת, פָּעִיל כָּל כָּךְ וְזָרִיז כָּל כָּךְ וְנִמְרָץ כָּל כָּךְ, וּבְכָל זֹאת כַּאֲשֶׁר מִתְעַטֵּף הוּא בַּיְרִיעָה הַזּוֹ וּמְלַפֵּף אֶת הָרְצוּעוֹת, שׁוֹקֵעַ בַּכֻּרְסָה וְנִרְדָּם מִיַּד. חָשַׁבְתִּי, אוּלַי זֶה יַעֲזֹר גַּם לַתִּינוֹק... (וְהִגַּדְתָּ)

	תזריע - מצורע תשע"ג
	גַּם זוֹ לְטוֹבָה
	"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" (ו-ב) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: הַנּוֹדָע בִּיהוּדָה זַצַ"ל נָשָׂא בִּפְרָאג אֶת דְּרָשָׁתוֹ לְשַׁבָּת תְּשׁוּבָה, וְהִזְהִיר אֶת קְהָלוֹ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת אֶלָּא בְּמִנְיָן. וְאָמַר (דְּרוּשֵׁי הַצְּלַ"ח כד): הֲלֹא אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפָּאֵר וְלוֹמַר שֶׁכָּל תְּפִלּוֹתָיו בְּכַוָּנָה. וְהַתְּפִלָּה, בִּמְקוֹם קָרְבָּן (בְּרָכוֹת כו:). נִמְצָא שֶׁלִּתְפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה אוֹתוֹ הַדִּין כְּמוֹ שֶׁל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. וְדִינָם, שֶׁאִם עָלוּ לַמִּזְבֵּחַ לֹא יֵרְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה", תּוֹרָה אַחַת לְכָל הָעוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ. בְּרַם, אָמְרוּ (זְבָחִים פד.) דְּהַיְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁפְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁכָּל שֶׁפְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ - הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ. כְּלוֹמַר, אִם הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ בַּקֹּדֶשׁ, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִתְקַבֶּלֶת, אֲבָל אִם הִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, תִּדָּחֶה תְּפִלָּתוֹ. וּבְעִנְיַן זֶה יָדוּעַ עַל אַבְרֵךְ שֶׁבָּא לִפְנֵי הָרַבִּי מִקּוֹצְק זַצַ"ל לְבַקֵּשׁ עֵצָה: מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת טוֹרְדוֹת אוֹתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ. נָתַן עָלָיו הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק בְּקוֹלוֹ: מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת?! הֲרֵי אֵלּוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ שֶׁלְּךָ! וּפַעַם פָּנָה הַצַּדִּיק רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִיטְשׁוֹב זַצַ"ל לְסוֹחֵר שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָנוֹ וְנָתַן לוֹ בִּרְכַּת "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם" לְאַחַר הַתְּפִלָּה. תָּמַהּ הַסּוֹחֵר: 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם', לָמָּה? הֲרֵי לֹא יָצָא מֵהָעִיר וְלֹא בָּא מֵהַדֶּרֶךְ. "מַה כְּבוֹדוֹ אוֹמֵר?!" עָנָהוּ הָרַבִּי, "הֲלֹא בַּתְּפִלָּה שׁוֹטְטוּ רַעְיוֹנֶיךָ בַּיָּרִיד, וּבְמָקוֹם שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב שָׁם הוּא!" וְהִמְלַצְתִּי עַל כָּךְ אֶת הַפָּסוּק (תְּהִלִּים כ-ח) "אֵלֶּה בָּרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים". כְּשֶׁגּוֹי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לַיָּרִיד, חַיָּב הוּא לִרְתֹּם אֶת הַסּוּסִים, לִרְכֹּב וְלִנְסֹעַ. אֲבָל "אֲנַחְנוּ", אֵינֶנּוּ זְקוּקִים לְכָךְ, אֶלָּא "בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר", עוֹמְדִים אָנוּ בִּתְפִלָּה וּמִיַּד מְשׁוֹטֶטֶת מַחְשַׁבְתֵּנוּ בְּכָל הָעוֹלָם... וַאֲסַפֵּר: מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁחָכַר אֶת הַפֻּנְדָּק מֵהַפָּרִיץ. חִתֵּן בַּת וְאַחֲרֶיהָ בֵּן. הוֹצִיא הוֹצָאוֹת וְלֹא הָיָה לוֹ לְסַלֵּק אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת. הִצְטַבֵּר הַחוֹב שָׁנָה וּשְׁנָתַיִם וְשָׁלֹשׁ, וְסַבְלָנוּת הַפָּרִיץ פָּקְעָה. הִזְמִינוֹ לַעֲלוֹת אֶל הַטִּירָה. נֶחֱרַד הַיְּהוּדִי. חָשַׁשׁ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ, יֻשְׁלַךְ אֶל בּוֹר הַכֶּלֶא בַּחֲצַר הַטִּירָה. אַךְ כְּלוּם הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה? עָלָה בְּלֵב הוֹלֵם. "שֵׁב", פָּקַד הַפָּרִיץ, "נַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן". אֱמֶת שֶׁלֹּא שִׁלֵּם שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֲבָל בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה גַּם הִזְמִין אֶצְלוֹ הַפָּרִיץ מַשְׁקָאוֹת חֲרִיפִים לְצָרְכֵי מִשְׁתְּאוֹתָיו, גְּבִינוֹת וּמְלִיחִים. הַכֹּל כָּתוּב, יֵשׁ רַק לְסַכֵּם. בְּטוּר אֶחָד עָרַךְ אֶת סְכוּם הַחוֹב, בַּשֵּׁנִי אֶת מְחִיר הַפְּרִיטִים הַשּׁוֹנִים, וְהֶחְסִיר אֶת הַתּוֹצָאָה הָאַחַת מֵהַשְּׁנִיָּה. אֲבָל הֶחְלִיף בֵּין הַטּוּרִים. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַתּוֹצָאָה, הִתְקוֹמֵם וְזָעַם: "מָה, אֲנִי עוֹד חַיָּב לְךָ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים זְהוּבִים?!" הַיְּהוּדִי הֵשִׂים עַצְמוֹ תָּם, מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו: "אִם הַפָּרִיץ אוֹמֵר..." בַּחֲמַת זַעַם הִשְׁלִיךְ הַפָּרִיץ אֶת הַפִּנְקָס אֶל הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, בִּטְפִיחָה עַזָּה הִנִּיחַ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים זְהוּבִים עַל הַשֻׁלְחָן "קַח וְלֵךְ! הִסְתַּלֵּק מִכָּאן!" נָטַל הַיְּהוּדִי אֶת הַכֶּסֶף וּמִהֵר לְבֵיתוֹ בְּרַגְלַיִם קַלּוֹת. אֵיזֶה נֵס אֵרַע לוֹ, מִי פִּלֵּל לְכָךְ. הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ, וַחֲשָׁשׁ כָּבֵד הִתְגַּנֵּב לְלִבּוֹ: לֹא יִתָּכֵן שֶׁהַפָּרִיץ כֹּה טִפֵּשׁ. בְּרֶגַע שֶׁל בִּלְבּוּל הֶחְלִיף אֶת הַטּוּרִים. אֲבָל בְּוַדַּאי יִזָּכֵר וִיחַשֵּׁב מֵחָדָשׁ, וְיָבִין שֶׁטָּעָה. וְאָז, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁיִּתְבַּע אֶת כָּל הַכֶּסֶף וּמִיַּד, עוֹד יִזְעַם עָלַי שֶׁלֹּא הֶעֱמַדְתִּיו עַל הָאֱמֶת וְנָטַלְתִּי אֶת הַכֶּסֶף. מָה עוֹשִׂים? הַדְּאָגָה וְהַפַּחַד הִטְרִיפוּ אֶת דַּעְתּוֹ. קָם וְנָסַע אֶל הַמַּגִּיד מִטּוֹלְנָא לְבַקֵּשׁ עֵצָה וּבְרָכָה. שֶׁהַמַּגִּיד יִתְפַּלֵּל וְיִפְעַל שֶׁהַפָּרִיץ לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יֵחָשֵׁב אֶת הַחֶשְׁבּוֹן מֵחָדָשׁ. שָׁמַע הַמַּגִּיד וְהִרְגִּיעוֹ: אֵין חֲשָׁשׁ שֶׁהַפָּרִיץ יִזָּכֵר וִיחַשֵּׁב מֵחָדָשׁ הֲרֵי אֵינוֹ עוֹמֵד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה... וְהָעֵצָה אַחַת, הִשְׁמִיעָנוּ הַ"נוֹדַע בִּיהוּדָה", לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית כְּנֶסֶת בְּמִנְיָן, שֶׁלְּפָחוֹת יִהְיֶה "פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ!" וּבְעִנְיַן זֶה: הָיִיתִי בִּקְהִלָּה בְּחוּץ לָאָרֶץ. בְּשַׁבָּת מָלֵא בֵּית הַכְּנֶסֶת מִפֶּה לְפֶה, וּבְיוֹם חוֹל הַנּוֹכְחוּת דַּלָּה, בְּקֹשִׁי מִתְאַסֵּף מִנְיָן. בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לְעוֹרֵר עַל הָעִנְיָן. נַעֲנֵיתִי וְאָמַרְתִּי: בְּעִירִי הָיָה נָהוּג כִּי הָעֲסָקִים הָיוּ בֶּחָזִית הַפּוֹנָה אֶל הָרְחוֹב, וְהַדִּירָה בְּעֹרֶף הַבַּיִת. שְׁנֵי בְּנֵי הַזּוּג הָיוּ בַּחֲנוּת, וְהַמְשָׁרֶתֶת הַנָּכְרִיָּה הִשְׁגִּיחָה עַל הַפָּעוֹטוֹת שֶׁבַּבַּיִת. עוֹמֶדֶת הָאֵם וּמְשָׁרֶתֶת אֶת הַלָּקוֹחוֹת, וְשׁוֹמַעַת אֶת הַתִּינוֹק בּוֹכֶה וְצוֹרֵחַ וּבִכְיוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְעַצֵּם, מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם. מַה קּוֹרֶה שָׁם, הָאוֹמֶנֶת חֵרֶשֶׁת, וְאוּלַי נִרְדְּמָה? נוֹטֶשֶׁת הָאֵם אֶת הַדֶּלְפֵּק וְחוֹמֶקֶת אֶל הַדִּירָה, לְטַפֵּל בַּתִּינוֹק. נִתְקֶלֶת בָּאוֹמֶנֶת הַמְיֻסֶּרֶת, הַתּוֹלָה בָּהּ עֵינַיִם מְיֹאָשׁוֹת. מְנַדְנֶדֶת בְּמֶרֶץ אֶת הָעֲרִיסָה, וּצְרָחוֹת הַתִּינוֹק בּוֹקְעוֹת מִתּוֹכָהּ. מְמַהֶרֶת הָאֵם אֶל הָעֲרִיסָה וְנֶעֱצֶרֶת בְּתַדְהֵמָה. הַתִּינוֹק מֻנָּח עַל הַטַּלִּית שֶׁל בַּעְלָהּ, וְיָדָיו הַזְּעִירוֹת מְלֻפָּפוֹת בִּרְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין... "מַה זֶּה?" שָׁאֲלָה בְּתַדְהֵמָה. הוּא בּוֹכֶה כְּבָר שָׁעָה, הִסְבִּירָה הַגּוֹיָּה. נִדְנַדְתִּי, עִרְסַלְתִּי, שַׁרְתִּי, צִקְצַקְתִּי, וְדָבָר לֹא עָזַר. וְאָז נִזְכַּרְתִּי בְּבַעַל הַבַּיִת, פָּעִיל כָּל כָּךְ וְזָרִיז כָּל כָּךְ וְנִמְרָץ כָּל כָּךְ, וּבְכָל זֹאת כַּאֲשֶׁר מִתְעַטֵּף הוּא בַּיְרִיעָה הַזּוֹ וּמְלַפֵּף אֶת הָרְצוּעוֹת, שׁוֹקֵעַ בַּכֻּרְסָה וְנִרְדָּם מִיַּד. חָשַׁבְתִּי, אוּלַי זֶה יַעֲזֹר גַּם לַתִּינוֹק... (וְהִגַּדְתָּ)