Otzarot-Article

"שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (יא-ח) בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ בִּקֵּשׁ הַצַּדִּיק רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדֶל מִפְּרֶמִישְׁלָן זַצַ"ל מֵחֲסִידָיו לְהִלָּווֹת עִמּוֹ אֶל הַמִּטְבָּח, בּוֹ הָיוּ הַהֲכָנוֹת לְשַׁבָּת בְּעִצּוּמָן. "בְּוַדַּאי יוֹדְעִים אַתֶּם", אָמַר לָהֶם, "כִּי הַדָּג נִזּוֹן מֵאֲכִילַת דְּגִיגִים קְטַנִּים מִמֶּנּוּ. הַאִם חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם כֵּיצַד הוּא מַשִּׂיגָם? הַצַּיָּד מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַלְכּוֹדוֹת, יוֹרֶה חִצִּים בְּקַשְׁתּוֹ. לַזְּאֵב וְלַדֹּב יֵשׁ זְרוֹעוֹת וּטְרָפִים לִנְעֹץ בַּטֶּרֶף. אֲבָל הַדָּג, כֵּיצַד מַשִּׂיג הוּא אֶת הֲמוֹן הַדְּגִיגִים הַנְּחוּצִים לְמִחְיָתוֹ?"

מֵאֲרֶשֶׁת פְּנֵי הַשּׁוֹמְעִים לֹא נִכַּר הָיָה שֶׁהַשְּׁאֵלָה טָרְדָה אֶת מְנוּחָתָם עַד אָז... הַצַּדִּיק הֵבִין לְמַחְשַׁבְתָּם: "כִּסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁאֵין זוֹ שְׁאֵלָה", אָמַר. "הַדָּג גָּדוֹל וְזָרִיז, וְרוֹדֵף אַחַר לַהֲקוֹת דְּגִיגִים. גַּם אִם יָנוּסוּ מִפָּנָיו, יִוָּתֵר דַּי לְמַאֲכָלוֹ".

מַבַּע פְּנֵיהֶם הִסְגִּיר שֶׁאָכֵן כָּךְ חָשְׁבוּ.

"אֲבָל", הוֹסִיף הַצַּדִּיק, "לוּ אָכֵן כָּךְ הָיָה, אִלּוּ הָיָה בּוֹלְעָם מִכִּוּוּן זְנָבָם, הָיוּ סְנַפִּירֵיהֶם מִזְדַּקְּרִים וְנִתְקָעִים בִּגְרוֹנוֹ כִּמְחָטִים וְהַדָּג הָיָה נֶחְנָק בִּסְעוּדָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה".

עַל כָּךְ לֹא הָיְתָה לָהֶם תְּשׁוּבָה.

"וּבְכֵן, בּוֹאוּ וְנִרְאֶה".

הֵם נִכְנְסוּ לַמִּטְבָּח. עַל הַדֶּלְפֵּק מֻנָּח הָיָה הַדָּג הַגָּדוֹל שֶׁקָּנוּ לִכְבוֹד שַׁבָּת. הַמְּבַשֶּׁלֶת בִּתְּרָה אֶת בִּטְנוֹ וְחָשְׂפָה אֶת מֵעָיו. הַכֹּל נִרְכְּנוּ לִרְאוֹת. הָיוּ שָׁם דְּגִיגִים רַבִּים. כֻּלָּם, עַד אֶחָד, רֹאשָׁם לְצַד זְנָבוֹ שֶׁל הַדָּג.

"רוֹאִים אַתֶּם", אָמַר הַצַּדִּיק, "הַדָּג אֵינוֹ רוֹדֵף אַחַר לַהֲקוֹת דָּגִים נִמְלָטוֹת וְאֵינוֹ מְזַנֵּב בָּהֶם מֵאָחוֹר. מְשַׁיֵּט הוּא מַעֲדַנּוֹת וּפוֹעֵר לוֹעוֹ, וְהַדְּגִיגִים הַנְּחוּצִים לְמִחְיָתוֹ מְשַׁיְּטִים לְתוֹךְ פִּיו הַפָּתוּחַ וּמַחֲלִיקִים בִּגְרוֹנוֹ, סְנַפִּירֵיהֶם מֻטִּים לְאָחוֹר, הַיְשֵׁר לְתוֹךְ מֵעָיו, לְהַשְׂבִּיעוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ".

וּמַדּוּעַ הוּבָא הַסִּפּוּר, מִשּׁוּם שֶׁבְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ נֶאֱמַר שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִבֵּל אֶת מְזוֹנוֹ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְכָל יְהוּדִי יָרְדָה מְנַת מָן. אֶלָּא מָה, לַצַּדִּיקִים יָרַד הַמָּן עַל פֶּתַח בֵּיתָם, וְאִלּוּ הָרְשָׁעִים "שָׁטוּ... וְלָקְטוּ", שָׁטוּ מִלְּשׁוֹן "מִשּׁוּט בָּאָרֶץ" (אִיּוֹב א-ז), חַיָּבִים הָיוּ לְשׁוֹטֵט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, לִטְרֹחַ וּלְהָבִיאוֹ.

אַךְ רֶגַע, יֵשׁ לָנוּ לִתְהוֹת עַל מַשֶּׁהוּ: הֶהָיוּ רְשָׁעִים בְּדוֹר הַמִּדְבָּר?! בְּדוֹר שֶׁל נְבוּאָה וְנִסִּים גְּלוּיִים?!

וְהִסְבִּירוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זֹהַר ח"ב סג-א): הָיוּ אֵלּוּ אוֹתָם קְטַנֵּי אֱמוּנָה שֶׁחָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא לֹא יֵרֵד לָהֶם הָמָן בְּפֶתַח הָאֹהֶל; שֶׁמָּא יִפּוֹל בְּמֶרְחַקִּים וְיִצְטָרֵךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, לְשׁוֹטֵט וְלִטְרֹחַ. וְאָכֵן, מִי שֶׁחָשַׁב כָּךְ - אֵרַע לוֹ כָּךְ... "שָׁטוּ הָעָם" - מִלְּשׁוֹן שְׁטוּת. מְפָרֵשׁ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, מִי שֶׁסָּבַר שֶׁבֶּאֱמֶת צָרִיךְ הוּא לִטְרֹחַ טִרְחָה יְתֵרָה אָכֵן הֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן, לִנְדֹּד וְלַעֲמֹל בְּכִפְלַיִם.

וְהַדְּבָרִים אֲמוּרִים גַּם לְגַבֵּי טֹרַח הַפַּרְנָסָה. מְסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּה טו-ג): מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לָצֵאת לָתוּר אַחַר פַּרְנָסָתוֹ וְקִבֵּל אֶת רְשׁוּת אִשְׁתּוֹ. שָׁמְעָה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ פָּסוּק בְּסֵפֶר אִיּוֹב (לח-כה) לֵאמֹר: "אֵין לְךָ כָּל שְׂעָרָה וּשְׂעָרָה שֶׁלֹּא בָּרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גֻּמָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת יוֹנֶקֶת מֵחֲבֶרְתָּהּ". אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: "וְאֵין שְׂעָרָה צְרִיכָה לָצֵאת מִמְּקוֹמָהּ לָתוּר אַחַר פַּרְנָסָתָהּ... וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָצֵאת וְלָתוּר אַחַר פַּרְנָסָתְךָ? שֵׁב בִּמְקוֹמְךָ וּבוֹרַאֲךָ יַעֲזֹר!" שָׁמַע לְקוֹלָהּ וְנֶעֱזַר מִמָּרוֹם.

בֹּא וּרְאֵה מַה שֶּׁסִּפֵּר הֶחָסִיד בַּעַל "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (בְּהַקְדָּמַת שַׁעַר הַבִּטָּחוֹן): מַעֲשֶׂה בְּצַדִּיק אֶחָד שֶׁהִפְלִיג לְאֶרֶץ רְחוֹקָה לְחַפֵּשׂ אַחַר מְזוֹנוֹתָיו, וּמָצָא אֶת תּוֹשָׁבֶיהָ עוֹבְדֵי אֱלִילִים. לָעַג לָהֶם וְלֶאֱמוּנָתָם הַתְּפֵלָה.

אָמַר לוֹ עוֹבֵד הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה: נִיחָא, לוֹעֵג אַתָּה לָנוּ, וְאַתָּה, מָה עֲבוֹדָתְךָ, מִי אֱלֹקֶיךָ?

מִיַּד אָמַר בְּהִתְלַהֲבוּת: עוֹבֵד אֲנִי אֶת בּוֹרֵא הָעוֹלָם הַכֹּל יָכוֹל, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

הִפְסִיקוֹ בֶּן שִׂיחוֹ: מַעֲשֶׂיךָ סוֹתְרִים אֶת דְּבָרֶיךָ!

תָּמַהּ: הֲכֵיצַד?!

אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ מַאֲמִין בִּדְבָרֶיךָ הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת מְזוֹנוֹתֶיךָ בְּאַרְצְךָ וְלֹא הָיָה עָלֶיךָ לִנְדֹּד עַד לְכָאן...

שָׂם הַצַּדִּיק דְּבָרִים אֵלּוּ אֶל לִבּוֹ, שָׁב לְאַרְצוֹ וְלֹא יָצָא עוֹד מֵעִירוֹ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא - פַּרְנָסָתוֹ בָּאָה אֵלָיו...

וְכָךְ הָיָה הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל חִדּוּשֵׁי הָרִי"ם זַצַ"ל אוֹמֵר: שָׁנִינוּ שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, וּמָה רוֹאוֹת עֵינֵינוּ? שֶׁבְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה שֶׁהִיא בִּידֵי שָׁמַיִם - שֶׁהֲרֵי נִקְצְבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאֵין הָאָדָם נִצְרָךְ אֶלָּא לְהִשְׁתַּדְּלוּת כָּלְשֶׁהִי כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה - עֲמֵלִים הָאֲנָשִׁים יוֹמָם וָלַיְלָה, מְלֵאִים דְּאָגוֹת כָּרִמּוֹן וּמְתוּחִים כִּפְקַעַת עֲצַבִּים. וְאִלּוּ בְּעִנְיַן יִרְאַת הַשָּׁמַיִם, לִמּוּד הַתּוֹרָה וְהַהִתְעַלּוּת בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁאֵין לְהַשִּׂיגָם בְּלֹא יְגִיעָה עָמָל וָטֹרַח - כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ "לֹא יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ - אַל תַּאֲמִין" (מְגִלָּה ו:) - שָׁם שׂוֹרֶרֶת שַׁאֲנַנּוּת נִנּוֹחָה, אֵין דְּאָגָה וְאֵין טִרְחָה... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	פסח תשע"ג
	מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר
	"שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (יא-ח) בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ בִּקֵּשׁ הַצַּדִּיק רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדֶל מִפְּרֶמִישְׁלָן זַצַ"ל מֵחֲסִידָיו לְהִלָּווֹת עִמּוֹ אֶל הַמִּטְבָּח, בּוֹ הָיוּ הַהֲכָנוֹת לְשַׁבָּת בְּעִצּוּמָן. "בְּוַדַּאי יוֹדְעִים אַתֶּם", אָמַר לָהֶם, "כִּי הַדָּג נִזּוֹן מֵאֲכִילַת דְּגִיגִים קְטַנִּים מִמֶּנּוּ. הַאִם חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם כֵּיצַד הוּא מַשִּׂיגָם? הַצַּיָּד מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַלְכּוֹדוֹת, יוֹרֶה חִצִּים בְּקַשְׁתּוֹ. לַזְּאֵב וְלַדֹּב יֵשׁ זְרוֹעוֹת וּטְרָפִים לִנְעֹץ בַּטֶּרֶף. אֲבָל הַדָּג, כֵּיצַד מַשִּׂיג הוּא אֶת הֲמוֹן הַדְּגִיגִים הַנְּחוּצִים לְמִחְיָתוֹ?" מֵאֲרֶשֶׁת פְּנֵי הַשּׁוֹמְעִים לֹא נִכַּר הָיָה שֶׁהַשְּׁאֵלָה טָרְדָה אֶת מְנוּחָתָם עַד אָז... הַצַּדִּיק הֵבִין לְמַחְשַׁבְתָּם: "כִּסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁאֵין זוֹ שְׁאֵלָה", אָמַר. "הַדָּג גָּדוֹל וְזָרִיז, וְרוֹדֵף אַחַר לַהֲקוֹת דְּגִיגִים. גַּם אִם יָנוּסוּ מִפָּנָיו, יִוָּתֵר דַּי לְמַאֲכָלוֹ". מַבַּע פְּנֵיהֶם הִסְגִּיר שֶׁאָכֵן כָּךְ חָשְׁבוּ. "אֲבָל", הוֹסִיף הַצַּדִּיק, "לוּ אָכֵן כָּךְ הָיָה, אִלּוּ הָיָה בּוֹלְעָם מִכִּוּוּן זְנָבָם, הָיוּ סְנַפִּירֵיהֶם מִזְדַּקְּרִים וְנִתְקָעִים בִּגְרוֹנוֹ כִּמְחָטִים וְהַדָּג הָיָה נֶחְנָק בִּסְעוּדָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה". עַל כָּךְ לֹא הָיְתָה לָהֶם תְּשׁוּבָה. "וּבְכֵן, בּוֹאוּ וְנִרְאֶה". הֵם נִכְנְסוּ לַמִּטְבָּח. עַל הַדֶּלְפֵּק מֻנָּח הָיָה הַדָּג הַגָּדוֹל שֶׁקָּנוּ לִכְבוֹד שַׁבָּת. הַמְּבַשֶּׁלֶת בִּתְּרָה אֶת בִּטְנוֹ וְחָשְׂפָה אֶת מֵעָיו. הַכֹּל נִרְכְּנוּ לִרְאוֹת. הָיוּ שָׁם דְּגִיגִים רַבִּים. כֻּלָּם, עַד אֶחָד, רֹאשָׁם לְצַד זְנָבוֹ שֶׁל הַדָּג. "רוֹאִים אַתֶּם", אָמַר הַצַּדִּיק, "הַדָּג אֵינוֹ רוֹדֵף אַחַר לַהֲקוֹת דָּגִים נִמְלָטוֹת וְאֵינוֹ מְזַנֵּב בָּהֶם מֵאָחוֹר. מְשַׁיֵּט הוּא מַעֲדַנּוֹת וּפוֹעֵר לוֹעוֹ, וְהַדְּגִיגִים הַנְּחוּצִים לְמִחְיָתוֹ מְשַׁיְּטִים לְתוֹךְ פִּיו הַפָּתוּחַ וּמַחֲלִיקִים בִּגְרוֹנוֹ, סְנַפִּירֵיהֶם מֻטִּים לְאָחוֹר, הַיְשֵׁר לְתוֹךְ מֵעָיו, לְהַשְׂבִּיעוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ". וּמַדּוּעַ הוּבָא הַסִּפּוּר, מִשּׁוּם שֶׁבְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ נֶאֱמַר שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִבֵּל אֶת מְזוֹנוֹ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְכָל יְהוּדִי יָרְדָה מְנַת מָן. אֶלָּא מָה, לַצַּדִּיקִים יָרַד הַמָּן עַל פֶּתַח בֵּיתָם, וְאִלּוּ הָרְשָׁעִים "שָׁטוּ... וְלָקְטוּ", שָׁטוּ מִלְּשׁוֹן "מִשּׁוּט בָּאָרֶץ" (אִיּוֹב א-ז), חַיָּבִים הָיוּ לְשׁוֹטֵט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, לִטְרֹחַ וּלְהָבִיאוֹ. אַךְ רֶגַע, יֵשׁ לָנוּ לִתְהוֹת עַל מַשֶּׁהוּ: הֶהָיוּ רְשָׁעִים בְּדוֹר הַמִּדְבָּר?! בְּדוֹר שֶׁל נְבוּאָה וְנִסִּים גְּלוּיִים?! וְהִסְבִּירוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זֹהַר ח"ב סג-א): הָיוּ אֵלּוּ אוֹתָם קְטַנֵּי אֱמוּנָה שֶׁחָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא לֹא יֵרֵד לָהֶם הָמָן בְּפֶתַח הָאֹהֶל; שֶׁמָּא יִפּוֹל בְּמֶרְחַקִּים וְיִצְטָרֵךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, לְשׁוֹטֵט וְלִטְרֹחַ. וְאָכֵן, מִי שֶׁחָשַׁב כָּךְ - אֵרַע לוֹ כָּךְ... "שָׁטוּ הָעָם" - מִלְּשׁוֹן שְׁטוּת. מְפָרֵשׁ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, מִי שֶׁסָּבַר שֶׁבֶּאֱמֶת צָרִיךְ הוּא לִטְרֹחַ טִרְחָה יְתֵרָה אָכֵן הֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן, לִנְדֹּד וְלַעֲמֹל בְּכִפְלַיִם. וְהַדְּבָרִים אֲמוּרִים גַּם לְגַבֵּי טֹרַח הַפַּרְנָסָה. מְסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּה טו-ג): מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לָצֵאת לָתוּר אַחַר פַּרְנָסָתוֹ וְקִבֵּל אֶת רְשׁוּת אִשְׁתּוֹ. שָׁמְעָה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ פָּסוּק בְּסֵפֶר אִיּוֹב (לח-כה) לֵאמֹר: "אֵין לְךָ כָּל שְׂעָרָה וּשְׂעָרָה שֶׁלֹּא בָּרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גֻּמָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת יוֹנֶקֶת מֵחֲבֶרְתָּהּ". אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: "וְאֵין שְׂעָרָה צְרִיכָה לָצֵאת מִמְּקוֹמָהּ לָתוּר אַחַר פַּרְנָסָתָהּ... וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָצֵאת וְלָתוּר אַחַר פַּרְנָסָתְךָ? שֵׁב בִּמְקוֹמְךָ וּבוֹרַאֲךָ יַעֲזֹר!" שָׁמַע לְקוֹלָהּ וְנֶעֱזַר מִמָּרוֹם. בֹּא וּרְאֵה מַה שֶּׁסִּפֵּר הֶחָסִיד בַּעַל "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (בְּהַקְדָּמַת שַׁעַר הַבִּטָּחוֹן): מַעֲשֶׂה בְּצַדִּיק אֶחָד שֶׁהִפְלִיג לְאֶרֶץ רְחוֹקָה לְחַפֵּשׂ אַחַר מְזוֹנוֹתָיו, וּמָצָא אֶת תּוֹשָׁבֶיהָ עוֹבְדֵי אֱלִילִים. לָעַג לָהֶם וְלֶאֱמוּנָתָם הַתְּפֵלָה. אָמַר לוֹ עוֹבֵד הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה: נִיחָא, לוֹעֵג אַתָּה לָנוּ, וְאַתָּה, מָה עֲבוֹדָתְךָ, מִי אֱלֹקֶיךָ? מִיַּד אָמַר בְּהִתְלַהֲבוּת: עוֹבֵד אֲנִי אֶת בּוֹרֵא הָעוֹלָם הַכֹּל יָכוֹל, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. הִפְסִיקוֹ בֶּן שִׂיחוֹ: מַעֲשֶׂיךָ סוֹתְרִים אֶת דְּבָרֶיךָ! תָּמַהּ: הֲכֵיצַד?! אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ מַאֲמִין בִּדְבָרֶיךָ הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת מְזוֹנוֹתֶיךָ בְּאַרְצְךָ וְלֹא הָיָה עָלֶיךָ לִנְדֹּד עַד לְכָאן... שָׂם הַצַּדִּיק דְּבָרִים אֵלּוּ אֶל לִבּוֹ, שָׁב לְאַרְצוֹ וְלֹא יָצָא עוֹד מֵעִירוֹ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא - פַּרְנָסָתוֹ בָּאָה אֵלָיו... וְכָךְ הָיָה הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל חִדּוּשֵׁי הָרִי"ם זַצַ"ל אוֹמֵר: שָׁנִינוּ שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, וּמָה רוֹאוֹת עֵינֵינוּ? שֶׁבְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה שֶׁהִיא בִּידֵי שָׁמַיִם - שֶׁהֲרֵי נִקְצְבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאֵין הָאָדָם נִצְרָךְ אֶלָּא לְהִשְׁתַּדְּלוּת כָּלְשֶׁהִי כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה - עֲמֵלִים הָאֲנָשִׁים יוֹמָם וָלַיְלָה, מְלֵאִים דְּאָגוֹת כָּרִמּוֹן וּמְתוּחִים כִּפְקַעַת עֲצַבִּים. וְאִלּוּ בְּעִנְיַן יִרְאַת הַשָּׁמַיִם, לִמּוּד הַתּוֹרָה וְהַהִתְעַלּוּת בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁאֵין לְהַשִּׂיגָם בְּלֹא יְגִיעָה עָמָל וָטֹרַח - כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ "לֹא יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ - אַל תַּאֲמִין" (מְגִלָּה ו:) - שָׁם שׂוֹרֶרֶת שַׁאֲנַנּוּת נִנּוֹחָה, אֵין דְּאָגָה וְאֵין טִרְחָה... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)