Otzarot-Article

"וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (טו-יח) סָח רַבֵּנוּ בְּרַכְיָה בְּרַבִּי נַטְרוּנַאי הַנַּקְדָּן זַצַ"ל בְּמִשְׁלֵי שׁוּעֲלָיו: שׁוּעָל שׁוֹטֵט בַּדֶּרֶךְ. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה עֲגָלָה לִקְרָאתוֹ. מְלֵאָה בִּשְׁלַל דָּגִים מֵהַיָּם. מִהֵר הַשּׁוּעָל וְעָלָה עַל הַשְּׁבִיל, הִשְׁתַּטַח אַפַּיִם אָרְצָה לִפְנֵי מַסְלוּל הָעֲגָלָה. רָאָהוּ הָעֶגְלוֹן וְעָצַר בַּסּוּסִים. אָמַר, 'הֶאָח, שׁוּעָל מֵת לְפָנַי, פַּרְוָה חַמָּה לְחֹרֶף קַר'. מִיַּד הֶעֱלָהוּ אֶל הָעֲגָלָה וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. זָלַל הַשּׁוּעָל מִן הַדָּגִים בְּכָל פֶּה, אָכַל וְשָׂבַע וְדָשַׁן, לְבַסּוֹף נָטַל בְּפִיו כַּמָּה דָּגִים צֵידָה לַדֶּרֶךְ וְנִתֵּר מִן הָעֲגָלָה.

עוֹד הַדָּגִים בְּפִיו - וְהִנֵּה זְאֵב לִקְרָאתוֹ. וְהַזְּאֵב רָעֵב עַד מְאֹד, כְּפִי שֶׁהָיָה הַשּׁוּעָל לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה... רָאָה אֶת הַדָּגִים בְּפִי הַשּׁוּעָל, וְאוֹרוּ עֵינָיו.

שָׁאַל: "דָּגִים בַּחֹרֶף, בְּעֵת קְפִיאַת הַנְּהָרוֹת - מִנַּיִן?"

עָנָהוּ הַשּׁוֹאֵל בְּעָרְמָה: "אָכֵן, חָשְׁקָה נַפְשִׁי בְּדָגִים אַךְ הַקֶּרַח כִּסָּה אֶת הַנָּהָר. מַה עָשִׂיתִי? קָדַחְתִּי חוֹר בַּקֶּרַח וְשִׁלְשַׁלְתִּי אֶת זְנָבִי לְתוֹכוֹ. נֶאֶחְזוּ בּוֹ הַדָּגִים לַעֲשָׂרוֹת וּמֵהֶם אָכַלְתִּי וְשָׂבַעְתִּי כָּל צָרְכִּי"...

אָמַר הַזְּאֵב: "אֵינִי מַאֲמִין לְסִפּוּרְךָ, חוֹבֵב כְּזָבִים אַתָּה מֵאָז וּמֵעוֹלָם. אֵלְכָה אֶל הַנָּהָר, אַךְ אִם לֹא אֶמְצָא שָׁם דָּגִים אֵאָלֵץ לִבְחֹר בְּךָ לַסְּעוּדָה".

פָּנָה הַזְּאֵב אֶל הַנָּהָר, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר. הָרוֹעִים אֲשֶׁר רָעוּ אֶת צֹאנָם, קָדְחוּ בּוֹ חוֹר לְהַשְׁקוֹתָם. הִתְפַּלֵּא הַזְּאֵב עַל שֶׁאֱמֶת בְּפִי הַשּׁוּעָל, רָבַץ עַל אֲחוֹרָיו וְשִׁלְשֵׁל אֶת זְנָבוֹ לַמַּיִם הַקְּפוּאִים. הִמְתִּין עַד שֶׁיֵאָחֲזוּ הַדָּגִים בִּזְנָבוֹ וְאָז יַעֲרֹךְ סְעוּדָה כַּהֲלָכָה.

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, הַקָּרָה גָּבְרָה, וְהַזָּנָב קָפָא בַּקֶּרַח הַנּוֹרָא. בִּקֵּשׁ הַזְּאֵב לְשַׁנּוֹת תְּנוּחָה, וְהִנֵּה זְנָבוֹ תָּפוּס וְאָחוּז. שָׂשׂ וְשָׂמַח, אָמַר, 'אֵין זֹאת, אֶלָּא שֶׁזְּנָבִי כָּבֵד מֵרֹב הַדָּגִים שֶׁנֶּאֶחְזוּ בּוֹ. אֵין טוֹב לִי מִלָּשֶׁבֶת כָּאן עוֹד וָעוֹד, בִּמְקוֹם לְשׁוֹטֵט בַּיְּעָרוֹת וּלְבַקֵּשׁ טֶרֶף. כְּכָל שֶׁאַמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת, יֵאָחֲזוּ בִּזְנָבִי עוֹד וְעוֹד דָּגִים'...

אֲבָל הַלַּיְלָה קָרַב לְקִצּוֹ וְהַיּוֹם עָמַד לַעֲלוֹת. פָּחַד הַזְּאֵב שֶׁיָּבוֹאוּ בְּנֵי אָדָם וְיַהַרְגוּהוּ וְיִקְחוּ מִמֶּנּוּ אֶת כָּל שְׁלָלוֹ, אָמַר לְעַצְמוֹ: תָּפַסְתָּ מְרֻבֶּה - לֹא תָּפַסְתָּ. דַּי לִי בַּשָּׁלָל שֶׁאָסַפְתִּי.

בִּקֵּשׁ לָקוּם וְלֹא יָכֹל; מָשַׁךְ, וְצָרַח מִכְּאֵב. שָׁמְעוּ הָרוֹעִים וְנִזְעֲקוּ לְקוֹלוֹ, שִׁסּוּ בּוֹ אֶת כַּלְבֵּיהֶם. וְהוּא חֲסַר אוֹנִים, אָסוּר בְּמַאֲסַר זְנָבוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁבַּר הַקֶּרַח תַּחְתָּיו וְהוּא נָס אֶל מַחְסֵה הַיַּעַר, מֻכֵּה וּפָצוּעַ וְחָבוּל...

הָבָה נַמְלִיץ זְכוּת עַל הַזְּאֵב כִּי הַשּׁוּעָל הִטְעָהוּ. אַךְ כֹּה רַבִּים הֵם הַפְּתָאִים, הָעוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂה הַזְּאֵב מִיָּזְמָתָם. סְבוּרִים הֵם כִּי יוּכְלוּ לְהָסֵב בְּנַחַת וְדָגִים יִדָּבְקוּ לִזְנָבָם... וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין הַדָּבָר קוֹרֶה אֶלָּא שֶׁבֵּנְתַיִם הַזָּנָב קוֹפֵא... הִזְדַּמְּנֻיּוּת פָּז חוֹלְפוֹת וְהֵם נוֹתָרִים קְפוּאִים מֵאָחוֹר.

הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה", וְאִם לֹא יָגַעְתָּ - וּמָצָאתָ - אַל תַּאֲמִין... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים)

	כי תשא תשע"ג
	עֲלִיָּתוֹ שֶׁל הַלֵּוִי
	"כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם" (יג-ד) הַקּוֹסֵם עָמַד עַל הַבָּמָה, לָבוּשׁ עַל פִּי כָּל הַכְּלָלִים: צִילִינְדֵר מֶשִׁי לְרֹאשׁוֹ, עֲנִיבַת פַּרְפַּר שְׁחוֹרָה לְחֻלְצָתוֹ הַצְּחוֹרָה וּמְעִיל כְּנָפוֹת מִתְבַּדֵּר "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (טו-יח) סָח רַבֵּנוּ בְּרַכְיָה בְּרַבִּי נַטְרוּנַאי הַנַּקְדָּן זַצַ"ל בְּמִשְׁלֵי שׁוּעֲלָיו: שׁוּעָל שׁוֹטֵט בַּדֶּרֶךְ. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה עֲגָלָה לִקְרָאתוֹ. מְלֵאָה בִּשְׁלַל דָּגִים מֵהַיָּם. מִהֵר הַשּׁוּעָל וְעָלָה עַל הַשְּׁבִיל, הִשְׁתַּטַח אַפַּיִם אָרְצָה לִפְנֵי מַסְלוּל הָעֲגָלָה. רָאָהוּ הָעֶגְלוֹן וְעָצַר בַּסּוּסִים. אָמַר, 'הֶאָח, שׁוּעָל מֵת לְפָנַי, פַּרְוָה חַמָּה לְחֹרֶף קַר'. מִיַּד הֶעֱלָהוּ אֶל הָעֲגָלָה וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. זָלַל הַשּׁוּעָל מִן הַדָּגִים בְּכָל פֶּה, אָכַל וְשָׂבַע וְדָשַׁן, לְבַסּוֹף נָטַל בְּפִיו כַּמָּה דָּגִים צֵידָה לַדֶּרֶךְ וְנִתֵּר מִן הָעֲגָלָה. עוֹד הַדָּגִים בְּפִיו - וְהִנֵּה זְאֵב לִקְרָאתוֹ. וְהַזְּאֵב רָעֵב עַד מְאֹד, כְּפִי שֶׁהָיָה הַשּׁוּעָל לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה... רָאָה אֶת הַדָּגִים בְּפִי הַשּׁוּעָל, וְאוֹרוּ עֵינָיו. שָׁאַל: "דָּגִים בַּחֹרֶף, בְּעֵת קְפִיאַת הַנְּהָרוֹת - מִנַּיִן?" עָנָהוּ הַשּׁוֹאֵל בְּעָרְמָה: "אָכֵן, חָשְׁקָה נַפְשִׁי בְּדָגִים אַךְ הַקֶּרַח כִּסָּה אֶת הַנָּהָר. מַה עָשִׂיתִי? קָדַחְתִּי חוֹר בַּקֶּרַח וְשִׁלְשַׁלְתִּי אֶת זְנָבִי לְתוֹכוֹ. נֶאֶחְזוּ בּוֹ הַדָּגִים לַעֲשָׂרוֹת וּמֵהֶם אָכַלְתִּי וְשָׂבַעְתִּי כָּל צָרְכִּי"... אָמַר הַזְּאֵב: "אֵינִי מַאֲמִין לְסִפּוּרְךָ, חוֹבֵב כְּזָבִים אַתָּה מֵאָז וּמֵעוֹלָם. אֵלְכָה אֶל הַנָּהָר, אַךְ אִם לֹא אֶמְצָא שָׁם דָּגִים אֵאָלֵץ לִבְחֹר בְּךָ לַסְּעוּדָה". פָּנָה הַזְּאֵב אֶל הַנָּהָר, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר. הָרוֹעִים אֲשֶׁר רָעוּ אֶת צֹאנָם, קָדְחוּ בּוֹ חוֹר לְהַשְׁקוֹתָם. הִתְפַּלֵּא הַזְּאֵב עַל שֶׁאֱמֶת בְּפִי הַשּׁוּעָל, רָבַץ עַל אֲחוֹרָיו וְשִׁלְשֵׁל אֶת זְנָבוֹ לַמַּיִם הַקְּפוּאִים. הִמְתִּין עַד שֶׁיֵאָחֲזוּ הַדָּגִים בִּזְנָבוֹ וְאָז יַעֲרֹךְ סְעוּדָה כַּהֲלָכָה. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, הַקָּרָה גָּבְרָה, וְהַזָּנָב קָפָא בַּקֶּרַח הַנּוֹרָא. בִּקֵּשׁ הַזְּאֵב לְשַׁנּוֹת תְּנוּחָה, וְהִנֵּה זְנָבוֹ תָּפוּס וְאָחוּז. שָׂשׂ וְשָׂמַח, אָמַר, 'אֵין זֹאת, אֶלָּא שֶׁזְּנָבִי כָּבֵד מֵרֹב הַדָּגִים שֶׁנֶּאֶחְזוּ בּוֹ. אֵין טוֹב לִי מִלָּשֶׁבֶת כָּאן עוֹד וָעוֹד, בִּמְקוֹם לְשׁוֹטֵט בַּיְּעָרוֹת וּלְבַקֵּשׁ טֶרֶף. כְּכָל שֶׁאַמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת, יֵאָחֲזוּ בִּזְנָבִי עוֹד וְעוֹד דָּגִים'... אֲבָל הַלַּיְלָה קָרַב לְקִצּוֹ וְהַיּוֹם עָמַד לַעֲלוֹת. פָּחַד הַזְּאֵב שֶׁיָּבוֹאוּ בְּנֵי אָדָם וְיַהַרְגוּהוּ וְיִקְחוּ מִמֶּנּוּ אֶת כָּל שְׁלָלוֹ, אָמַר לְעַצְמוֹ: תָּפַסְתָּ מְרֻבֶּה - לֹא תָּפַסְתָּ. דַּי לִי בַּשָּׁלָל שֶׁאָסַפְתִּי. בִּקֵּשׁ לָקוּם וְלֹא יָכֹל; מָשַׁךְ, וְצָרַח מִכְּאֵב. שָׁמְעוּ הָרוֹעִים וְנִזְעֲקוּ לְקוֹלוֹ, שִׁסּוּ בּוֹ אֶת כַּלְבֵּיהֶם. וְהוּא חֲסַר אוֹנִים, אָסוּר בְּמַאֲסַר זְנָבוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁבַּר הַקֶּרַח תַּחְתָּיו וְהוּא נָס אֶל מַחְסֵה הַיַּעַר, מֻכֵּה וּפָצוּעַ וְחָבוּל... הָבָה נַמְלִיץ זְכוּת עַל הַזְּאֵב כִּי הַשּׁוּעָל הִטְעָהוּ. אַךְ כֹּה רַבִּים הֵם הַפְּתָאִים, הָעוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂה הַזְּאֵב מִיָּזְמָתָם. סְבוּרִים הֵם כִּי יוּכְלוּ לְהָסֵב בְּנַחַת וְדָגִים יִדָּבְקוּ לִזְנָבָם... וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין הַדָּבָר קוֹרֶה אֶלָּא שֶׁבֵּנְתַיִם הַזָּנָב קוֹפֵא... הִזְדַּמְּנֻיּוּת פָּז חוֹלְפוֹת וְהֵם נוֹתָרִים קְפוּאִים מֵאָחוֹר. הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה", וְאִם לֹא יָגַעְתָּ - וּמָצָאתָ - אַל תַּאֲמִין... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים)