Otzarot-Article

"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (יח-ה) אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: נִכְנַס אָדָם לַחֲנוּת וּמְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת חֲלִיפָה. מַגִּישׁ לוֹ הַמּוֹכֵר חֲלִיפָה נָאָה מֵאָרִיג מְשֻׁבָּח. מוֹדֵד הַקּוֹנֶה אֶת הַחֲלִיפָה וְהִנֵּה הִיא כְּמִדָּתוֹ. נָאָה וּמֻשְׁלֶמֶת. שׁוֹאֵל לִמְחִירָהּ, וְאֵינוֹ מֻפְתָּע: הַמְּחִיר גָּבוֹהַּ, אַךְ כְּדַאי. לְפֶתַע מְגַלֶּה הַקּוֹנֶה חוֹר בְּשַׁרְווּל הַחֲלִיפָה. מִתְלַבֵּט הוּא וּמִתְחַבֵּט. מִצַּד אֶחָד, נָאָה הַחֲלִיפָה, הָאָרִיג יָפֶה, הַגִּזְרָה הוֹלֶמֶת. וּמִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, הַחוֹר...

הַמּוֹכֵר נָבוֹךְ, מִתְנַצֵּל, מוּכָן לְהוֹרִיד מֵהַמְחִיר.

"כַּמָּה אַתָּה מַצִּיעַ?" הוּא שׁוֹאֵל.

"חֲצִי הַמְּחִיר", מֵשִׁיב הַקּוֹנֶה.

הֻכָּה הַמּוֹכֵר בְּהֶלֶם: "בִּגְלַל חוֹר קָטָן חֲצִי הַמְּחִיר?! הַמִּכְנָסַיִם מֻשְׁלָמִים, הַשַּׁרְווּל הַשֵּׁנִי שָׁלֵם, הַחֲלִיפָה כֻּלָּה נָאָה, רַק חוֹר קָטָן בְּשַׁרְווּל אֶחָד. צָרִיךְ לִהְיוֹת אֵיזֶה שֶׁהוּא יַחַס בֵּין הַפְּגָם לַהוֹזָלָה".

אִם הַקּוֹנֶה פִּקֵּחַ, יַעֲנֶה: "אָכֵן, אֵינִי מוֹרִיד בִּגְלַל הַפְּגָם אֶלָּא שֶׁקֶל אֶחָד בִּלְבַד!"

"הַלְוַאי" קוֹרֵא הַמּוֹכֵר "אֲבָל לִפְנֵי רֶגַע נָקַבְתָּ בַּחֲצִי הַמְּחִיר".

"וְגַם זֶה פָּחוֹת מִדַּי", מֵשִׁיב הַקּוֹנֶה. "רְאֵה, אִלּוּ הָיִיתִי חוֹשֵׁב לָלֶכֶת בַּחֲלִיפָה זוֹ פַּעַם אַחַת בִּלְבַד, וַהֲלֹא תּוֹדֶה שֶׁאֵין זֶה נָעִים לָלֶכֶת בַּחֲלִיפָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חוֹר, שֶׁאִם יַבְחִין בְּכָךְ אָדָם אֶהְיֶה לְלַעַג וּלְקֶלֶס בְּעֵינָיו, וּבְכָל זֹאת מוּכָן אֲנִי לְהוֹרִיד עֲבוּר זֶה שֶׁקֶל אֶחָד בִּלְבַד. אֲבָל חוֹשֵׁב אֲנִי לָלֶכֶת בַּחֲלִיפָה זוֹ יוֹם יוֹם, פְּעָמִים אֵין סְפֹר, וְנִמְצָא שֶׁאֶתְבַּזֶּה פְּעָמִים אֵין סְפֹר. אִם אוֹרִיד לְךָ שֶׁקֶל עֲבוּר כָּל פַּעַם, כַּמָּה אֶצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם?!"

וּפְנֵי הַמּוֹכֵר חָפוּ..

כָּךְ, אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים, הַמִּצְווֹת הֵן מַלְבּוּשׁ הָאָדָם לָעוֹלָם הַבָּא, כַּמְּבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים. וְכַכָּתוּב "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם", בְּחַיֵּי עוֹלָם. כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ מִצְווֹתָיו בְּלֹא חוֹרִים כְּתָמִים וּפְגָמִים, שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ בָּהֶם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים חָלִילָה... (שִׂיחוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים)

	תצוה תשע"ג
	מִצְוָה וְלִקְחָהּ
	"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (יח-ה) אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: נִכְנַס אָדָם לַחֲנוּת וּמְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת חֲלִיפָה. מַגִּישׁ לוֹ הַמּוֹכֵר חֲלִיפָה נָאָה מֵאָרִיג מְשֻׁבָּח. מוֹדֵד הַקּוֹנֶה אֶת הַחֲלִיפָה וְהִנֵּה הִיא כְּמִדָּתוֹ. נָאָה וּמֻשְׁלֶמֶת. שׁוֹאֵל לִמְחִירָהּ, וְאֵינוֹ מֻפְתָּע: הַמְּחִיר גָּבוֹהַּ, אַךְ כְּדַאי. לְפֶתַע מְגַלֶּה הַקּוֹנֶה חוֹר בְּשַׁרְווּל הַחֲלִיפָה. מִתְלַבֵּט הוּא וּמִתְחַבֵּט. מִצַּד אֶחָד, נָאָה הַחֲלִיפָה, הָאָרִיג יָפֶה, הַגִּזְרָה הוֹלֶמֶת. וּמִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, הַחוֹר... הַמּוֹכֵר נָבוֹךְ, מִתְנַצֵּל, מוּכָן לְהוֹרִיד מֵהַמְחִיר. "כַּמָּה אַתָּה מַצִּיעַ?" הוּא שׁוֹאֵל. "חֲצִי הַמְּחִיר", מֵשִׁיב הַקּוֹנֶה. הֻכָּה הַמּוֹכֵר בְּהֶלֶם: "בִּגְלַל חוֹר קָטָן חֲצִי הַמְּחִיר?! הַמִּכְנָסַיִם מֻשְׁלָמִים, הַשַּׁרְווּל הַשֵּׁנִי שָׁלֵם, הַחֲלִיפָה כֻּלָּה נָאָה, רַק חוֹר קָטָן בְּשַׁרְווּל אֶחָד. צָרִיךְ לִהְיוֹת אֵיזֶה שֶׁהוּא יַחַס בֵּין הַפְּגָם לַהוֹזָלָה". אִם הַקּוֹנֶה פִּקֵּחַ, יַעֲנֶה: "אָכֵן, אֵינִי מוֹרִיד בִּגְלַל הַפְּגָם אֶלָּא שֶׁקֶל אֶחָד בִּלְבַד!" "הַלְוַאי" קוֹרֵא הַמּוֹכֵר "אֲבָל לִפְנֵי רֶגַע נָקַבְתָּ בַּחֲצִי הַמְּחִיר". "וְגַם זֶה פָּחוֹת מִדַּי", מֵשִׁיב הַקּוֹנֶה. "רְאֵה, אִלּוּ הָיִיתִי חוֹשֵׁב לָלֶכֶת בַּחֲלִיפָה זוֹ פַּעַם אַחַת בִּלְבַד, וַהֲלֹא תּוֹדֶה שֶׁאֵין זֶה נָעִים לָלֶכֶת בַּחֲלִיפָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חוֹר, שֶׁאִם יַבְחִין בְּכָךְ אָדָם אֶהְיֶה לְלַעַג וּלְקֶלֶס בְּעֵינָיו, וּבְכָל זֹאת מוּכָן אֲנִי לְהוֹרִיד עֲבוּר זֶה שֶׁקֶל אֶחָד בִּלְבַד. אֲבָל חוֹשֵׁב אֲנִי לָלֶכֶת בַּחֲלִיפָה זוֹ יוֹם יוֹם, פְּעָמִים אֵין סְפֹר, וְנִמְצָא שֶׁאֶתְבַּזֶּה פְּעָמִים אֵין סְפֹר. אִם אוֹרִיד לְךָ שֶׁקֶל עֲבוּר כָּל פַּעַם, כַּמָּה אֶצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם?!" וּפְנֵי הַמּוֹכֵר חָפוּ.. כָּךְ, אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים, הַמִּצְווֹת הֵן מַלְבּוּשׁ הָאָדָם לָעוֹלָם הַבָּא, כַּמְּבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים. וְכַכָּתוּב "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם", בְּחַיֵּי עוֹלָם. כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ מִצְווֹתָיו בְּלֹא חוֹרִים כְּתָמִים וּפְגָמִים, שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ בָּהֶם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים חָלִילָה... (שִׂיחוֹת הֶחָפֵץ חַיִּים)