Otzarot-Article

"מַה זֹאת עָשִׂינוּ" (יד-ה) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם". בָּרַח?! וַהֲלֹא הוּא עַצְמוֹ אָמַר: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שְׁמוֹת יב-לא) וְהִכְרִיז "לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם עֲבָדַי, אֲבָל עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין, הֲרֵי אַתֶּם בִּרְשׁוּתְכֶם, וַהֲרֵי אַתֶּם עֲבָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא" (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים קיג). "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ". וְכָתַב רַשִׁ"י: נֶהְפַּךְ לִבָּם מִמַּה שֶּׁהָיָה. שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיוּ אוֹמְרִים "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם, הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שְׁמוֹת י-ז) וְעַכְשָׁו נֶהֶפְכוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם.

בֹּא וּרְאֵה מַה כֹּחָהּ שֶׁל נְגִיעַת מָמוֹן.

זִכָּרוֹן חַי וְצָרוּב כְּמִכְוַת אֵשׁ שֶׁל עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְהַכָּרָה מוּחָשִׁית "כִּי אָבְדָה מִצְרַיִם" וְ"אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא" - עַל הַכַּף הָאַחַת; וְסִכּוּי אַפְסִי לַהֲשָׁבַת מָמוֹנָם עַל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה, וְהוּא הַמַּכְרִיעַ אֶת הַכַּף. וּכְבָר "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ", כְּבָר הַכֹּל נִשְׁכַּח. לֹא בִּכְדִי אָמַר הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל, שֶׁאִם הָאָדָם יְקָרֵב לְעֵינוֹ פְּרוּטַת נְחֹשֶׁת הִיא תַּסְתִּיר מֵעֵינוֹ אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.

הֵן זֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" (דְּבָרִים טז-יט), אֲפִלּוּ חָכָם גָּדוֹל וְלוֹקֵחַ שֹׁחַד, אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא סַמְיוּת הַלֵּב (כְּתֻבּוֹת קה.), הַמַּטְבֵּעַ עִוְּרוֹ.

כְּבָר אָמַר הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל שֶׁלְּפִיכָךְ נִצְטַוֵּינוּ לִזְכֹּר יוֹם צֵאתֵנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ (דְּבָרִים טז-ג), כִּי אֵין לֶקַח נָחוּץ שֶׁאֵינוֹ צָפוּן בָּהּ, וְגַם לֶקַח זֶה בַּכְּלָל. שֶׁלֹּא נִתְעַוֵּר מִפְּרוּטַת נְחֹשֶׁת שֶׁנְּקָרֵב לְעֵינֵינוּ וְתַשְׁכִּיחַ מִלִּבֵּנוּ הַכֹּל.

שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּמִצְרַיִם. אֶת עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת שָׂרְדוּ, וּבִרְדִיפָתָם אַחֲרֵי הַמָּמוֹן - אָבְדוּ!

הֵם אָבְדוּ, אַךְ קָמוּ לָהֶם יוֹרְשִׁים!

הַגְּמָרָא (סַנְהֶדְרִין צא.) מְסַפֶּרֶת, שֶׁכַּאֲשֶׁר כָּבַשׁ אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן אֶת הָאֵזוֹר, בָּאוּ לְפָנָיו בְּנֵי מִצְרַיִם לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל. טָעֲנוּ: בִּשְׁעָתוֹ הִשְׁאַלְנוּ לַיְּהוּדִים כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב, וְכָעֵת אָנוּ דּוֹרְשִׁים שֶׁיַּחְזִירוּם בְּרִבִּית דְּרִבִּית.

אָמַר גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם. אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ לָהֶם: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם. וְאִם אֲנִי אֲנַצֵּחַ אוֹתָם, אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת מֹשֶׁה נִצַּחְתְּכֶם.

נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת, וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה שֶׁנָּטַלְנוּ מִכֶּם הָרְכוּשׁ הַגָּדוֹל.

אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה.

אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שְׁמוֹת יב-מ), תְּנוּ לָנוּ שְׂכַר עֲבוֹדָה שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁשִּׁעְבַּדְתֶּם בְּמִצְרַיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

אָמַר לָהֶם אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן: הַחְזִירוּ לוֹ תְּשׁוּבָה.

אָמְרוּ לוֹ: תְּנָה לָנוּ זְמַן שְׁלֹשָׁה יָמִים.

נָתַן לָהֶם זְמַן וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה, מִיַּד הִנִּיחוּ שְׂדוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵן זְרוּעוֹת וְכַרְמֵיהֶם כְּשֶׁהֵם נְטוּעִים וּבָרְחוּ, וְאוֹתָהּ שָׁנָה שְׁבִיעִית הָיְתָה.

מִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, אֵילוּ טְעָנוֹת הָיוּ לְמִצְרַיִם עַל הָרְכוּשׁ שֶׁנָּטַלְנוּ. הֲרֵי שִׁעְבְּדוּנוּ בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבָנִינוּ עֲבוּרָם אֶת פִּתוֹם וְאֶת רַעְמְסֵס. הֲרֵי אֲפִילוּ עֶבֶד שֶׁנִּקְנָה בְּכֶסֶף מָלֵא מְקַבֵּל הַעֲנָקָה נְדִיבָה בְּצֵאתוֹ! (דְּבָרִים טו-יד) אֶלָּא זוֹהִי דַּרְכָּם, וּכְסִפּוּר מִן הַמִּדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה ל-כד):

מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר שֶׁבִּקֵּשׁ לָלֶכֶת לְמֶטְרוֹפּוֹלִין, וְשָׁמַע שֶׁיֵּשׁ לִסְטִים בַּדֶּרֶךְ. מֶה עָשָׂה, הֵמִיר כָּל סְחוֹרָתוֹ בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת. בַּדֶּרֶךְ תְּפָסוּהוּ הַלִּסְטִים. אָמְרוּ: מַה בְּיָדְךָ? אָמַר: זַהֲרוּרֵי זְכוּכִית. שָׁאֲלוּ: מַה שָׁוְיָם? אָמַר: שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ בְּסֶלַע. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: בִּשְׁבִיל אֵלּוּ אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ? הִנִּיחוּהוּ וּבָא הָעִירָה וּפָתַח חֲנוּת. נִקְלְעוּ לְשָׁם הַלִּסְטִים וְהִתְעַנְיְנוּ: הַלָּלוּ בְּכַמָּה? אָמַר לָהֶם: זוֹ בְּאֶלֶף וְזוֹ בְּאַלְפַּיִם. אָמְרוּ: רַמַּאי שֶׁכְּמוֹתְךָ, וְלֹא אָמַרְתָּ לָנוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ בְּסֶלַע?!...

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי הָרַב לַנְדֹּא זַצַ"ל: אָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַעֲבִיר כְּסָפִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּפָחַד מִשּׁוֹדְדֵי דְּרָכִים, הָיָה שׂוֹכֵר גּוֹי חָזָק וְכַבִּיר מְמַדִּים שֶׁיַּעֲבִיר אֶת הַסְּכוּם בְּבִטְחָה. הָלַךְ הַשָּׁלִיחַ, וְנִתְקַל בְּשׁוֹדֵד מְזֻיָּן. אֶל מוּל אִיּוּמֵי הָרוֹבֶה, לֹא הוֹעִילוּ שְׁרִירָיו. מָסַר אֶת הַכֶּסֶף, אַךְ בִּקֵּשׁ בַּקָּשָׁה: הַמַּפְקִיד לֹא יַאֲמִין לוֹ, יַאֲשִׁימוֹ שֶׁמָּעַל בַּכֶּסֶף וְהֶחְבִּיאוּ. יַעֲשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה: הוּא יִתְלֶה אֶת מְעִילוֹ, וְהַשּׁוֹדֵד יִירֶה בַּמְּעִיל, לְהוֹכִיחַ שֶׁאָכֵן נִתְקַל בְּשׁוֹדֵד חָמוּשׁ.

נֵאוֹת הַלָּהּ וְיָרָה.

בִּקֵּשׁ: "עוֹד יְרִיָּה", וְיָרָה. בִּקֵּשׁ: "עוֹד אַחַת".

"מִצְטַעֵר", עָנָה הַשּׁוֹדֵד, "הַתַּחְמֹשֶת אָזְלָה".

כָּךְ?! הִתְנַפֵּל הַשָּׁלִיחַ עַל הַשּׁוֹדֵד וְהֵטִיחוֹ אָרְצָה, הִפְלִיא בּוֹ מַכּוֹתָיו וְנָטַל אֶת הַצְּרוֹר.

"רִמִּיתָ אוֹתִי", הִתְאוֹנֵן הַשּׁוֹדֵד הַמֻּכֶּה, "טָמַנְתָּ לִי מַלְכֹּדֶת!"

כִּבְיָכוֹל, לוֹ מֻתָּר לִשְׁדֹּד, אַךְ לַמֻּתְקָף אָסוּר לְהָשִׁיב לוֹ כִּגְמוּלוֹ...

אַי, וְכָל זֶה הָיָה מָשָׁל. עוֹד לֶקַח הַצָּפוּן בִּיצִיאַת מִצְרַיִם.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן וְנוֹתֵן לָנוּ. הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, הַבְּרִיאוּת שֶׁלּוֹ. הָרְכוּשׁ שֶׁלּוֹ. הַפַּרְנָסָה מִמֶּנּוּ. וּכְשֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ מֵאִתָּנוּ שָׁעָה שֶׁל תְּפִלָּה, אָנוּ מְאַחֲרִים בִּתְחִלָּתָהּ, חוֹלְמִים בְּמַהֲלָכָהּ וְחוֹפְזִים בְּסִיּוּמָהּ. וּכְשֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ שֶׁנִּתֵּן לִצְדָקָה וּלְהַחְזָקַת תּוֹרָה, נֶחְמָץ לִבֵּנוּ.

שֶׁנֵּדַע "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל, וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ" (דבה"י א כט-יד). שֶׁלֹּא נִהְיֶה כַּמִּצְרִים הַסּוּמִים, הַמִּצְטַעֲרִים עַל אָבְדַּן רְכוּשׁ לֹא לָהֶם... (וְהִגַּדְתָּ)

	משפטים תשע"ג
	הָרוֹפֵא נִדְרָשׁ לַעֲנָוָה
	"מַה זֹאת עָשִׂינוּ" (יד-ה) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם". בָּרַח?! וַהֲלֹא הוּא עַצְמוֹ אָמַר: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שְׁמוֹת יב-לא) וְהִכְרִיז "לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם עֲבָדַי, אֲבָל עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין, הֲרֵי אַתֶּם בִּרְשׁוּתְכֶם, וַהֲרֵי אַתֶּם עֲבָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא" (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים קיג). "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ". וְכָתַב רַשִׁ"י: נֶהְפַּךְ לִבָּם מִמַּה שֶּׁהָיָה. שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיוּ אוֹמְרִים "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם, הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שְׁמוֹת י-ז) וְעַכְשָׁו נֶהֶפְכוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם. בֹּא וּרְאֵה מַה כֹּחָהּ שֶׁל נְגִיעַת מָמוֹן. זִכָּרוֹן חַי וְצָרוּב כְּמִכְוַת אֵשׁ שֶׁל עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְהַכָּרָה מוּחָשִׁית "כִּי אָבְדָה מִצְרַיִם" וְ"אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא" - עַל הַכַּף הָאַחַת; וְסִכּוּי אַפְסִי לַהֲשָׁבַת מָמוֹנָם עַל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה, וְהוּא הַמַּכְרִיעַ אֶת הַכַּף. וּכְבָר "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ", כְּבָר הַכֹּל נִשְׁכַּח. לֹא בִּכְדִי אָמַר הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל, שֶׁאִם הָאָדָם יְקָרֵב לְעֵינוֹ פְּרוּטַת נְחֹשֶׁת הִיא תַּסְתִּיר מֵעֵינוֹ אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. הֵן זֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" (דְּבָרִים טז-יט), אֲפִלּוּ חָכָם גָּדוֹל וְלוֹקֵחַ שֹׁחַד, אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא סַמְיוּת הַלֵּב (כְּתֻבּוֹת קה.), הַמַּטְבֵּעַ עִוְּרוֹ. כְּבָר אָמַר הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל שֶׁלְּפִיכָךְ נִצְטַוֵּינוּ לִזְכֹּר יוֹם צֵאתֵנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ (דְּבָרִים טז-ג), כִּי אֵין לֶקַח נָחוּץ שֶׁאֵינוֹ צָפוּן בָּהּ, וְגַם לֶקַח זֶה בַּכְּלָל. שֶׁלֹּא נִתְעַוֵּר מִפְּרוּטַת נְחֹשֶׁת שֶׁנְּקָרֵב לְעֵינֵינוּ וְתַשְׁכִּיחַ מִלִּבֵּנוּ הַכֹּל. שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּמִצְרַיִם. אֶת עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת שָׂרְדוּ, וּבִרְדִיפָתָם אַחֲרֵי הַמָּמוֹן - אָבְדוּ! הֵם אָבְדוּ, אַךְ קָמוּ לָהֶם יוֹרְשִׁים! הַגְּמָרָא (סַנְהֶדְרִין צא.) מְסַפֶּרֶת, שֶׁכַּאֲשֶׁר כָּבַשׁ אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן אֶת הָאֵזוֹר, בָּאוּ לְפָנָיו בְּנֵי מִצְרַיִם לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל. טָעֲנוּ: בִּשְׁעָתוֹ הִשְׁאַלְנוּ לַיְּהוּדִים כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב, וְכָעֵת אָנוּ דּוֹרְשִׁים שֶׁיַּחְזִירוּם בְּרִבִּית דְּרִבִּית. אָמַר גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם. אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ לָהֶם: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם. וְאִם אֲנִי אֲנַצֵּחַ אוֹתָם, אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת מֹשֶׁה נִצַּחְתְּכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת, וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה שֶׁנָּטַלְנוּ מִכֶּם הָרְכוּשׁ הַגָּדוֹל. אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שְׁמוֹת יב-מ), תְּנוּ לָנוּ שְׂכַר עֲבוֹדָה שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁשִּׁעְבַּדְתֶּם בְּמִצְרַיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר לָהֶם אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן: הַחְזִירוּ לוֹ תְּשׁוּבָה. אָמְרוּ לוֹ: תְּנָה לָנוּ זְמַן שְׁלֹשָׁה יָמִים. נָתַן לָהֶם זְמַן וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה, מִיַּד הִנִּיחוּ שְׂדוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵן זְרוּעוֹת וְכַרְמֵיהֶם כְּשֶׁהֵם נְטוּעִים וּבָרְחוּ, וְאוֹתָהּ שָׁנָה שְׁבִיעִית הָיְתָה. מִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, אֵילוּ טְעָנוֹת הָיוּ לְמִצְרַיִם עַל הָרְכוּשׁ שֶׁנָּטַלְנוּ. הֲרֵי שִׁעְבְּדוּנוּ בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבָנִינוּ עֲבוּרָם אֶת פִּתוֹם וְאֶת רַעְמְסֵס. הֲרֵי אֲפִילוּ עֶבֶד שֶׁנִּקְנָה בְּכֶסֶף מָלֵא מְקַבֵּל הַעֲנָקָה נְדִיבָה בְּצֵאתוֹ! (דְּבָרִים טו-יד) אֶלָּא זוֹהִי דַּרְכָּם, וּכְסִפּוּר מִן הַמִּדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה ל-כד): מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר שֶׁבִּקֵּשׁ לָלֶכֶת לְמֶטְרוֹפּוֹלִין, וְשָׁמַע שֶׁיֵּשׁ לִסְטִים בַּדֶּרֶךְ. מֶה עָשָׂה, הֵמִיר כָּל סְחוֹרָתוֹ בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת. בַּדֶּרֶךְ תְּפָסוּהוּ הַלִּסְטִים. אָמְרוּ: מַה בְּיָדְךָ? אָמַר: זַהֲרוּרֵי זְכוּכִית. שָׁאֲלוּ: מַה שָׁוְיָם? אָמַר: שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ בְּסֶלַע. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: בִּשְׁבִיל אֵלּוּ אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ? הִנִּיחוּהוּ וּבָא הָעִירָה וּפָתַח חֲנוּת. נִקְלְעוּ לְשָׁם הַלִּסְטִים וְהִתְעַנְיְנוּ: הַלָּלוּ בְּכַמָּה? אָמַר לָהֶם: זוֹ בְּאֶלֶף וְזוֹ בְּאַלְפַּיִם. אָמְרוּ: רַמַּאי שֶׁכְּמוֹתְךָ, וְלֹא אָמַרְתָּ לָנוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ בְּסֶלַע?!... וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי הָרַב לַנְדֹּא זַצַ"ל: אָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַעֲבִיר כְּסָפִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּפָחַד מִשּׁוֹדְדֵי דְּרָכִים, הָיָה שׂוֹכֵר גּוֹי חָזָק וְכַבִּיר מְמַדִּים שֶׁיַּעֲבִיר אֶת הַסְּכוּם בְּבִטְחָה. הָלַךְ הַשָּׁלִיחַ, וְנִתְקַל בְּשׁוֹדֵד מְזֻיָּן. אֶל מוּל אִיּוּמֵי הָרוֹבֶה, לֹא הוֹעִילוּ שְׁרִירָיו. מָסַר אֶת הַכֶּסֶף, אַךְ בִּקֵּשׁ בַּקָּשָׁה: הַמַּפְקִיד לֹא יַאֲמִין לוֹ, יַאֲשִׁימוֹ שֶׁמָּעַל בַּכֶּסֶף וְהֶחְבִּיאוּ. יַעֲשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה: הוּא יִתְלֶה אֶת מְעִילוֹ, וְהַשּׁוֹדֵד יִירֶה בַּמְּעִיל, לְהוֹכִיחַ שֶׁאָכֵן נִתְקַל בְּשׁוֹדֵד חָמוּשׁ. נֵאוֹת הַלָּהּ וְיָרָה. בִּקֵּשׁ: "עוֹד יְרִיָּה", וְיָרָה. בִּקֵּשׁ: "עוֹד אַחַת". "מִצְטַעֵר", עָנָה הַשּׁוֹדֵד, "הַתַּחְמֹשֶת אָזְלָה". כָּךְ?! הִתְנַפֵּל הַשָּׁלִיחַ עַל הַשּׁוֹדֵד וְהֵטִיחוֹ אָרְצָה, הִפְלִיא בּוֹ מַכּוֹתָיו וְנָטַל אֶת הַצְּרוֹר. "רִמִּיתָ אוֹתִי", הִתְאוֹנֵן הַשּׁוֹדֵד הַמֻּכֶּה, "טָמַנְתָּ לִי מַלְכֹּדֶת!" כִּבְיָכוֹל, לוֹ מֻתָּר לִשְׁדֹּד, אַךְ לַמֻּתְקָף אָסוּר לְהָשִׁיב לוֹ כִּגְמוּלוֹ... אַי, וְכָל זֶה הָיָה מָשָׁל. עוֹד לֶקַח הַצָּפוּן בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן וְנוֹתֵן לָנוּ. הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, הַבְּרִיאוּת שֶׁלּוֹ. הָרְכוּשׁ שֶׁלּוֹ. הַפַּרְנָסָה מִמֶּנּוּ. וּכְשֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ מֵאִתָּנוּ שָׁעָה שֶׁל תְּפִלָּה, אָנוּ מְאַחֲרִים בִּתְחִלָּתָהּ, חוֹלְמִים בְּמַהֲלָכָהּ וְחוֹפְזִים בְּסִיּוּמָהּ. וּכְשֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ שֶׁנִּתֵּן לִצְדָקָה וּלְהַחְזָקַת תּוֹרָה, נֶחְמָץ לִבֵּנוּ. שֶׁנֵּדַע "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל, וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ" (דבה"י א כט-יד). שֶׁלֹּא נִהְיֶה כַּמִּצְרִים הַסּוּמִים, הַמִּצְטַעֲרִים עַל אָבְדַּן רְכוּשׁ לֹא לָהֶם... (וְהִגַּדְתָּ)