Otzarot-Article

"וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (כח-י) יַעֲקֹב אָבִינוּ הוֹלֵךְ לְחָרָן. דֶּרֶךְ מְלֵאָה בְּסַכָּנוֹת, גַּשְׁמִיּוֹת וְרוּחָנִיּוֹת. עֵשָׂו אוֹרֵב לוֹ בַּדֶּרֶךְ, לָבָן מַמְתִּין לוֹ לְרַמּוֹתוֹ. הוּא הוֹלֵךְ לָנֵכָר, לַגָּלוּת, לְבַיִת מָלֵא תְּרָפִים. מַה מְּחַכֶּה לוֹ, מַה מְּצַפֶּה לוֹ?

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַרְגִּיעוֹ, לְנַחֲמוֹ, וּלְבַשְּׂרוֹ שֶׁלֹּא יִדְאַג, שֶׁלֹּא יְפַחֵד. לְבַשְּׂרוֹ שֶׁזַּרְעוֹ יִהְיֶה כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְיִתְבָּרְכוּ בּוֹ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. לוֹמַר לוֹ שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה מוֹרָשָׁה לוֹ וּלְזַרְעוֹ, וּלְהַבְטִיחוֹ שֶׁהוּא לֹא יַעַזְבֵנוּ עַד שֶׁהַהַבְטָחוֹת יְקֻיְּמוּ.

אֵלּוּ הַבְטָחוֹת נִפְלָאוֹת.

וּבְכֵן, הַאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגַּלֶּה אֵלָיו וּמַבְטִיחוֹ?

לֹא. הוּא מֵנִיחַ לוֹ לָלֶכֶת לְחָרָן, בְּלִי הַבְטָחוֹת.

יַעֲקֹב אָבִינוּ יוֹצֵא מִבְּאֵר שֶׁבַע, עוֹלֶה בַּנֶּגֶב, חוֹצֶה אֶת מִדְבַּר יְהוּדָה, עוֹבֵר אֶת הַשָּׁרוֹן, אֶת עֵמֶק בֵּית שְׁאָן, אֶת הַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן, עוֹלֶה לְרָמַת הַגּוֹלָן, מַגִּיעַ עַד חָרָן - וּמִן הַשָּׁמַיִם לֹא אוֹמְרִים לוֹ מִלָּה.

בְּדַרְכּוֹ הוּא עוֹבֵר עַל פְּנֵי הַר הַמּוֹרִיָּה, מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא רָמְזוּ לוֹ שֶׁיֵּשׁ עֲבוּרוֹ כָּאן בְּשׂוֹרָה. שֶׁיֵּשׁ עֲבוּרוֹ מֶסֶר, נְבוּאָה. מַדּוּעַ? אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ (רַשִׁ"י כח-יז): "הוּא לֹא נָתַן אֶל לִבּוֹ לְהִשָּׁאֵר שָׁם וּלְהִתְפַּלֵּל - הַאִם מִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ?"

לֹא. לֹא עִכְּבוּ אוֹתוֹ. הוּא הִגִּיעַ עַד חָרָן, וְהָיָה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ וְלָבוֹא אֶל לָבָן, וְלָשֵׂאת אֶת בְּנוֹתָיו, וּלְהַפְסִיד חָלִילָה אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, אֶת הַכְּתָרִים הַנִּשָּׂאִים, אֶת הַנְּבוּאָה הַמְרוֹמֶמֶת.

אֵיךְ בְּכָל זֹאת זָכָה לָהּ?

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְחָרָן עָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. הִרְהֵר בְּלִבּוֹ: "כְּלוּם יִתָּכֵן שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ?" (סַנְהֶדְרִין צה:), הִרְהוּר שֶׁל חֲרָטָה. כַּמָּה הִרְהוּרֵי חֲרָטָה עוֹבְרִים בְּלִבֵּנוּ עַל דְּבָרִים שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהֵעָשׂוֹת וְלֹא נַעֲשׂוּ, אוֹ שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ כַּהֹגֶן. וּמַה אָנוּ אוֹמְרִים? חֲבָל וְדַי. בַּפַּעַם הַבָּאָה נַשְׁלִים.

אֲבָל יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא נָהַג כָּךְ. הוּא הִסְתּוֹבֵב כְּדֵי לַחְזֹר. נוֹרָא הַדָּבָר: הוּא הָיָה מוּכָן לָלֶכֶת חֲזָרָה עַד רָמַת הַגּוֹלָן, לָרֶדֶת לַגָּלִיל, לַחֲצוֹת אֶת הַשּׁוֹמְרוֹן - וּלְהִסְתַּכֵּן בְּמַלְכֹּדֶת שֶׁל עֵשָׂו הַזּוֹעֵם, הַמְחַכֶּה לוֹ. כְּדֵי לְתַקֵּן מִשְׁגֶּה.

וְאָז - וְאָז אֵרַע הַכֹּל. הַדֶּרֶךְ קָפְצָה לוֹ, הַר הַמּוֹרִיָּה נֶעֱתַק מִמְּקוֹמוֹ וּבָא לְבֵית אֵ-ל, וְהוּא לָן בַּמָּקוֹם, וְזָכָה בְּמַחֲזֵה הַנְּבוּאָה, בַּהַבְטָחוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת וּבְכָל הַכְּתָרִים.

וּמַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מוּכָן לַחְזֹר, לִצְעֹד. כִּי בַּשָּׁמַיִם מְחַכִּים לְצַעַד, לְצַעַד אֶחָד. לְ"פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט". נֵדַע זֹאת לַפַּעַם הַבָּאָה: לֹא לְהִסְתַּפֵּק בַּהִרְהוּר, בַּחֲרָטָה, אֶלָּא לִפְסֹעַ - וְאָז הַכֹּל יָבוֹא לִקְרָאתֵנוּ. כִּי לַפְּסִיעָה הַזּוֹ מְחַכִּים.

הֱוֵה אוֹמֵר, הַכֹּל תָּלוּי בַּצַעַד הָרִאשׁוֹן. רַק תַּתְחִיל לָלֶכֶת - וּמִן הַשָּׁמַיִם יָבוֹאוּ לִקְרָאתְךָ בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה.

לֶקַח זֶה לִמֵּד הַגָּאוֹן רַבִּי צָדְקָה חוּצִין זַצַ"ל, רֹאשׁ רַבָּנֵי הָעֵדָה הַבַּבְלִית בִּירוּשָׁלַיִם, מִמַּעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע בּוֹ עַצְמוֹ. וְכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה:

מִיָּמָיו לֹא הֶחְסִיר רַבִּי צָדְקָה תְּפִילַת וָתִיקִין עִם שַׁחַר. אַךְ פַּעַם נִקְלַע לְלִינַת לַיְלָה בְּתֵל אָבִיב. שָׁאַל אֶת בַּעַל הָאַכְסַנְיָה: אֱמֹר נָא לִי, הַאִם יֵשׁ כָּאן בְּקִרְבַת מָקוֹם בֵּית כְּנֶסֶת שֶׁמִּתְקַיֵּם בּוֹ מִנְיָן כְּוָתִיקִין?

הֵשִׁיב הַלָּהּ: בְּקִרְבַת מָקוֹם אֵין. רַק בְּרִחוּק מָקוֹם, מַהֲלַךְ שָׁעָה תְמִימָה.

מֶרְחָק שֶׁל שָׁעָה הֲלִיכָה, הֱוֵה אוֹמֵר לָקוּם בְּעוֹד לַיְלָה וְלִצְעֹד שָׁעָה בְּעִיר לֹא מֻכֶּרֶת, בַּחֲשֵׁכָה. אֲבָל רוּחוֹ שֶׁל רַבִּי צָדְקָה לֹא נָפְלָה בּוֹ. "לֹא נוֹרָא", אָמַר לִמְאָרְחוֹ, "אַשְׁכִּים קוּם שָׁעָה מֻקְדָּם יוֹתֵר וְאֵצֵא לַדֶּרֶךְ".

עָשָׂה כֵּן. קָם בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, נָטַל אֶת טַלִּיתוֹ וּתְפִילָיו, וְיָצָא לְבַדּוֹ אֶל הָרְחוֹב הֶחָשׁוּךְ, הֶאָפֵל וְהַזָּר לוֹ. הֵחֵל לָלֶכֶת, וְהִנֵּה אוֹר קָלוּשׁ בּוֹקֵעַ מֵרָחוֹק. הִתְקָרֵב, וְרָאָה שֶׁזֶּהוּ בֵּית כְּנֶסֶת, בֵּית הַכְּנֶסֶת עַל שֵׁם הַגְּרָ"א, בִּרְחוֹב הַיַּרְקוֹן - וְהוּא פָּתוּחַ בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה. נִכְנַס פְּנִימָה, וּמָצָא אֲנָשִׁים לוֹמְדִים. שָׁאַל: "אֵימָתַי מִתְפַּלְּלִים כָּאן? וְעָנוּ לוֹ: "בְּעוֹד כְּשָׁעָה, תְּפִילַת וָתִיקִין!"

שָׂמַח רַבִּי צָדְקָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְאָמַר: "רְאוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ! הַיֵּצֶר הָרַע בִּקֵּשׁ לְהַכְשִׁילֵנִי וּלְרַפּוֹת אֶת יָדַי, וְהִשְׁכִּיחַ מִמְּאָרְחִי אֶת הָעֻבְדָּה כִּי בְּסָמוּךְ לְבֵיתוֹ מִתְקַיֵּם מִנְיָן כְּוָתִיקִין. אוּלָם אַךְ הִתְגַּבַּרְתִּי עַל הָעַצְלוּת וְיָצָאתִי לַדֶּרֶךְ - וּמִיַּד נִקְרָה בֵּית הַכְּנֶסֶת לִקְרָאתִי".

וַהֲרֵי עִקָּרוֹן זֶה חַיָּב לְהַדְרִיךְ אֶת כֻּלָּנוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

הַקֹּשִׁי הוּא רַק לְמַרְאִית עַיִן, וְרַק בַּצַּעַד הָרִאשׁוֹן. נַעֲשֶׂה אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, וְיַעְזְרוּנוּ מִן הַשָּׁמַיִם לְאֵין שִׁעוּר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	וארא תשע"ג
	הַתַּנִּין וְהַמַּטֶּה
	"וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (כח-י) יַעֲקֹב אָבִינוּ הוֹלֵךְ לְחָרָן. דֶּרֶךְ מְלֵאָה בְּסַכָּנוֹת, גַּשְׁמִיּוֹת וְרוּחָנִיּוֹת. עֵשָׂו אוֹרֵב לוֹ בַּדֶּרֶךְ, לָבָן מַמְתִּין לוֹ לְרַמּוֹתוֹ. הוּא הוֹלֵךְ לָנֵכָר, לַגָּלוּת, לְבַיִת מָלֵא תְּרָפִים. מַה מְּחַכֶּה לוֹ, מַה מְּצַפֶּה לוֹ? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַרְגִּיעוֹ, לְנַחֲמוֹ, וּלְבַשְּׂרוֹ שֶׁלֹּא יִדְאַג, שֶׁלֹּא יְפַחֵד. לְבַשְּׂרוֹ שֶׁזַּרְעוֹ יִהְיֶה כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְיִתְבָּרְכוּ בּוֹ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. לוֹמַר לוֹ שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה מוֹרָשָׁה לוֹ וּלְזַרְעוֹ, וּלְהַבְטִיחוֹ שֶׁהוּא לֹא יַעַזְבֵנוּ עַד שֶׁהַהַבְטָחוֹת יְקֻיְּמוּ. אֵלּוּ הַבְטָחוֹת נִפְלָאוֹת. וּבְכֵן, הַאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגַּלֶּה אֵלָיו וּמַבְטִיחוֹ? לֹא. הוּא מֵנִיחַ לוֹ לָלֶכֶת לְחָרָן, בְּלִי הַבְטָחוֹת. יַעֲקֹב אָבִינוּ יוֹצֵא מִבְּאֵר שֶׁבַע, עוֹלֶה בַּנֶּגֶב, חוֹצֶה אֶת מִדְבַּר יְהוּדָה, עוֹבֵר אֶת הַשָּׁרוֹן, אֶת עֵמֶק בֵּית שְׁאָן, אֶת הַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן, עוֹלֶה לְרָמַת הַגּוֹלָן, מַגִּיעַ עַד חָרָן - וּמִן הַשָּׁמַיִם לֹא אוֹמְרִים לוֹ מִלָּה. בְּדַרְכּוֹ הוּא עוֹבֵר עַל פְּנֵי הַר הַמּוֹרִיָּה, מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא רָמְזוּ לוֹ שֶׁיֵּשׁ עֲבוּרוֹ כָּאן בְּשׂוֹרָה. שֶׁיֵּשׁ עֲבוּרוֹ מֶסֶר, נְבוּאָה. מַדּוּעַ? אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ (רַשִׁ"י כח-יז): "הוּא לֹא נָתַן אֶל לִבּוֹ לְהִשָּׁאֵר שָׁם וּלְהִתְפַּלֵּל - הַאִם מִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ?" לֹא. לֹא עִכְּבוּ אוֹתוֹ. הוּא הִגִּיעַ עַד חָרָן, וְהָיָה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ וְלָבוֹא אֶל לָבָן, וְלָשֵׂאת אֶת בְּנוֹתָיו, וּלְהַפְסִיד חָלִילָה אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, אֶת הַכְּתָרִים הַנִּשָּׂאִים, אֶת הַנְּבוּאָה הַמְרוֹמֶמֶת. אֵיךְ בְּכָל זֹאת זָכָה לָהּ? כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְחָרָן עָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. הִרְהֵר בְּלִבּוֹ: "כְּלוּם יִתָּכֵן שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ?" (סַנְהֶדְרִין צה:), הִרְהוּר שֶׁל חֲרָטָה. כַּמָּה הִרְהוּרֵי חֲרָטָה עוֹבְרִים בְּלִבֵּנוּ עַל דְּבָרִים שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהֵעָשׂוֹת וְלֹא נַעֲשׂוּ, אוֹ שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ כַּהֹגֶן. וּמַה אָנוּ אוֹמְרִים? חֲבָל וְדַי. בַּפַּעַם הַבָּאָה נַשְׁלִים. אֲבָל יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא נָהַג כָּךְ. הוּא הִסְתּוֹבֵב כְּדֵי לַחְזֹר. נוֹרָא הַדָּבָר: הוּא הָיָה מוּכָן לָלֶכֶת חֲזָרָה עַד רָמַת הַגּוֹלָן, לָרֶדֶת לַגָּלִיל, לַחֲצוֹת אֶת הַשּׁוֹמְרוֹן - וּלְהִסְתַּכֵּן בְּמַלְכֹּדֶת שֶׁל עֵשָׂו הַזּוֹעֵם, הַמְחַכֶּה לוֹ. כְּדֵי לְתַקֵּן מִשְׁגֶּה. וְאָז - וְאָז אֵרַע הַכֹּל. הַדֶּרֶךְ קָפְצָה לוֹ, הַר הַמּוֹרִיָּה נֶעֱתַק מִמְּקוֹמוֹ וּבָא לְבֵית אֵ-ל, וְהוּא לָן בַּמָּקוֹם, וְזָכָה בְּמַחֲזֵה הַנְּבוּאָה, בַּהַבְטָחוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת וּבְכָל הַכְּתָרִים. וּמַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מוּכָן לַחְזֹר, לִצְעֹד. כִּי בַּשָּׁמַיִם מְחַכִּים לְצַעַד, לְצַעַד אֶחָד. לְ"פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט". נֵדַע זֹאת לַפַּעַם הַבָּאָה: לֹא לְהִסְתַּפֵּק בַּהִרְהוּר, בַּחֲרָטָה, אֶלָּא לִפְסֹעַ - וְאָז הַכֹּל יָבוֹא לִקְרָאתֵנוּ. כִּי לַפְּסִיעָה הַזּוֹ מְחַכִּים. הֱוֵה אוֹמֵר, הַכֹּל תָּלוּי בַּצַעַד הָרִאשׁוֹן. רַק תַּתְחִיל לָלֶכֶת - וּמִן הַשָּׁמַיִם יָבוֹאוּ לִקְרָאתְךָ בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה. לֶקַח זֶה לִמֵּד הַגָּאוֹן רַבִּי צָדְקָה חוּצִין זַצַ"ל, רֹאשׁ רַבָּנֵי הָעֵדָה הַבַּבְלִית בִּירוּשָׁלַיִם, מִמַּעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע בּוֹ עַצְמוֹ. וְכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: מִיָּמָיו לֹא הֶחְסִיר רַבִּי צָדְקָה תְּפִילַת וָתִיקִין עִם שַׁחַר. אַךְ פַּעַם נִקְלַע לְלִינַת לַיְלָה בְּתֵל אָבִיב. שָׁאַל אֶת בַּעַל הָאַכְסַנְיָה: אֱמֹר נָא לִי, הַאִם יֵשׁ כָּאן בְּקִרְבַת מָקוֹם בֵּית כְּנֶסֶת שֶׁמִּתְקַיֵּם בּוֹ מִנְיָן כְּוָתִיקִין? הֵשִׁיב הַלָּהּ: בְּקִרְבַת מָקוֹם אֵין. רַק בְּרִחוּק מָקוֹם, מַהֲלַךְ שָׁעָה תְמִימָה. מֶרְחָק שֶׁל שָׁעָה הֲלִיכָה, הֱוֵה אוֹמֵר לָקוּם בְּעוֹד לַיְלָה וְלִצְעֹד שָׁעָה בְּעִיר לֹא מֻכֶּרֶת, בַּחֲשֵׁכָה. אֲבָל רוּחוֹ שֶׁל רַבִּי צָדְקָה לֹא נָפְלָה בּוֹ. "לֹא נוֹרָא", אָמַר לִמְאָרְחוֹ, "אַשְׁכִּים קוּם שָׁעָה מֻקְדָּם יוֹתֵר וְאֵצֵא לַדֶּרֶךְ". עָשָׂה כֵּן. קָם בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, נָטַל אֶת טַלִּיתוֹ וּתְפִילָיו, וְיָצָא לְבַדּוֹ אֶל הָרְחוֹב הֶחָשׁוּךְ, הֶאָפֵל וְהַזָּר לוֹ. הֵחֵל לָלֶכֶת, וְהִנֵּה אוֹר קָלוּשׁ בּוֹקֵעַ מֵרָחוֹק. הִתְקָרֵב, וְרָאָה שֶׁזֶּהוּ בֵּית כְּנֶסֶת, בֵּית הַכְּנֶסֶת עַל שֵׁם הַגְּרָ"א, בִּרְחוֹב הַיַּרְקוֹן - וְהוּא פָּתוּחַ בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה. נִכְנַס פְּנִימָה, וּמָצָא אֲנָשִׁים לוֹמְדִים. שָׁאַל: "אֵימָתַי מִתְפַּלְּלִים כָּאן? וְעָנוּ לוֹ: "בְּעוֹד כְּשָׁעָה, תְּפִילַת וָתִיקִין!" שָׂמַח רַבִּי צָדְקָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְאָמַר: "רְאוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ! הַיֵּצֶר הָרַע בִּקֵּשׁ לְהַכְשִׁילֵנִי וּלְרַפּוֹת אֶת יָדַי, וְהִשְׁכִּיחַ מִמְּאָרְחִי אֶת הָעֻבְדָּה כִּי בְּסָמוּךְ לְבֵיתוֹ מִתְקַיֵּם מִנְיָן כְּוָתִיקִין. אוּלָם אַךְ הִתְגַּבַּרְתִּי עַל הָעַצְלוּת וְיָצָאתִי לַדֶּרֶךְ - וּמִיַּד נִקְרָה בֵּית הַכְּנֶסֶת לִקְרָאתִי". וַהֲרֵי עִקָּרוֹן זֶה חַיָּב לְהַדְרִיךְ אֶת כֻּלָּנוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד. הַקֹּשִׁי הוּא רַק לְמַרְאִית עַיִן, וְרַק בַּצַּעַד הָרִאשׁוֹן. נַעֲשֶׂה אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, וְיַעְזְרוּנוּ מִן הַשָּׁמַיִם לְאֵין שִׁעוּר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)