Otzarot-Article

"עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" (לב-ח) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: שִׂימוּ לֵב לִנְקֻדָּה מְעַנְיֶנֶת בִּקְרִיאַת פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא. כַּיָּדוּעַ, קוֹרְאִים לְשִׁבְעָה קְרוּאִים בַּפָּרָשָׁה. בְּרֹאשָׁם, לַכֹּהֵן וְלַלֵּוִי. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, מְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם אֶת הַקְּרִיאָה בְּצוּרָה שָׁוָה כְּכָל הַאֶפְשָׁר. וְהִנֵּה, בְּפָרָשָׁה זוֹ קוֹרְאִים לַכֹּהֵן אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה פְּסוּקִים, לַלֵּוִי אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה, וּלְכָל חֲמֵשֶׁת הָאֲחֵרִים גַּם יַחַד אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה. לַשְּׁלִישִׁי אַרְבָּעָה, לָרְבִיעִי שִׁשָּׁה, וְכֵן הָלְאָה. הֲלֹא דָּבָר הוּא.

הַמָּקוֹר לְכָךְ בַּ"מָגֵן אַבְרָהָם" (סִימָן תכח-ח) בְּשֵׁם "כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה", שֶׁנּוֹהֲגִים לִקְרֹא לַלֵּוִי בְּפָרָשַׁת הָעֵגֶל. וּבַסֵּפֶר "תִּקּוּן יִשָּׂשׂכָר" כָּתַב, שֶׁכָּךְ תִּקְּנוּ רִאשׁוֹנִים שֶׁקִּבְּלוּ מִקַּדְמוֹנִים. זֹאת מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁבֶט לֵוִי לֹא הִשְׁתַּתֵּף בְּחֵטְא הָעֵגֶל, וְהוּא שֶׁנָּקַם בְּעוֹבְדָיו, וְלָכֵן לֹא יִפָּגְעוּ הַכֹּהֵן וְהַלֵּוִי מִקְּרִיאַת פָּרָשָׁה זוֹ בִּפְנֵיהֶם. אֲבָל אִם יִקְרְאוּהָ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, יַכְלִימוּהוּ וִיבַיְּשׁוּהוּ בְּכָךְ שֶׁיַּזְכִּירוּ לוֹ שֶׁסַּבָּא רַבָּה שֶׁלּוֹ, לִפְנֵי מֵאָה דּוֹרוֹת, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה - חָטָא.

וַאֲנִי שׁוֹאֵל: הַאִם מִישֶׁהוּ מֵאִתָּנוּ סָבוּר שֶׁאִלּוּ הָיוּ קוֹרְאִים בְּפָנָיו אֶת חֵטְא הָעֵגֶל הָיוּ פָּנָיו מוֹרִיקוֹת? הֲיֵשׁ חֲשָׁשׁ כָּזֶה?!

אִם אָבוֹא לְאֶחָד וְאֹמַר לוֹ: סַבָּא רַבָּה שֶׁלְּךָ רָאָה אֵיךְ עוֹשִׂים עֵגֶל וְלֹא מָחָה, הַאִם הָיִיתִי עוֹבֵר עַל אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל אוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁל אִסּוּר לְצַעֵר יְהוּדִי?! ---

לֹא נִרְאֶה לִי... וְאִם כֵּן, עַל אֵיזֶה חֲשָׁשׁ מְדֻבָּר?!

אֵין בְּרֵירָה, מְעַיְּנִים עַד שֶׁמְּבִינִים. "יָגַעְתָּ וְלֹא מָצָאתָ אַל תַּאֲמִין" (מְגִלָּה ו:). אִלּוּ הָיוּ מְחַלְּקִים אֶת קְרִיאַת הַכֹּהֵן לִשְׁנַיִם, לַכֹּהֵן וְלַלֵּוִי, הָיוּ צְרִיכִים לִקְרֹא לָרַב לִשְׁלִישִׁי כַּנָּהוּג, וְזֶה הָיָה יוֹצֵא בִּקְרִיאַת חֵטְא הָעֵגֶל. הָרַב, שֶׁלִּבּוֹ פָּתוּחַ כְּאוּלָם, הָיָה לוֹקֵחַ אֶת הַדְּבָרִים לַלֵּב, מִתְרַגֵּשׁ וּמִתְבַּיֵּשׁ וְנִפְגַּע. מַה שֶׁאֵין כֵּן אָדָם מִן הַשּׁוּרָה.

אַךְ בְּעֶצֶם מִי שֶׁסָּבוּר כָּךְ, שָׁכַח גְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת.

בִּימֵי קֶדֶם לֹא הָיוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מַכִּירִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְהָיוּ קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה וּמְתַרְגְּמִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲרָמִית, לְשׁוֹנָם הַשְּׁגוּרָה. עַד הַיּוֹם נָהוּג כֵּן בָּעֵדָה הַתֵּימָנִית, וּבְ"מַחְזוֹר וִיטְרִי" הָעֳתַק הַתַּרְגּוּם לִקְרִיאַת הַתּוֹרָה בֶּחָג הַשָּׁבוּעוֹת, שָׂרִיד לְאוֹתוֹ מִנְהָג.

וְאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (מְגִלָּה ד-י) שֶׁמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. וְהִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא (מְגִלָּה כה:), פְּשִׁיטָא, מַדּוּעַ לֹא יְתַרְגְּמוּהוּ, מַה יֵשׁ כָּאן לְהַסְתִּיר. וְעָנוּ: מַהוּ דְּתֵימָא, הָיִינוּ אוֹמְרִים לָחוּשׁ, שֶׁנַּחְשֹׁשׁ לִכְבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַשּׁוֹמְעִים יִפָּגְעוּ בְּשָׁמְעָם שֶׁמְסַפְּרִים חֵטְא אֲבוֹתֵיהֶם. קָא מַשְׁמַע לָן, מַשְׁמִיעִים לָנוּ שַׁמָּה שֶׁלֹּא יִפָּגְעוּ?! חָלִילָה. אֶלָּא כָּל שֶׁכֵּן, דְּנִיחָא לְהוּ. אַדְּרַבָּה, כְּדַאי שֶׁיִּפָּגְעוּ דְּהָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה. וּבֵאוּרוֹ, הֲרֵי עַל חֵטְא הָעֵגֶל נֶאֱמַר "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שְׁמוֹת לב-לד) שֶׁאֵין לְךָ כָּל פֻּרְעָנוּת וּפֻרְעָנוּת שֶׁבָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהּ מַשֶּׁהוּ מֵהָעֹנֶשׁ עַל הָעֵגֶל (סַנְהֶדְרִין קב.) וּבְבוּשָׁה זוֹ מִתְכַּפֵּר לָהֶם וְנִמְנָע עָנְשָׁם.

נִתְבּוֹנֵן: עֲבוּר מִי מְתַרְגְּמִים בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה, עֲבוּר עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם מְבִינִים אֶת הַקְּרִיאָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְהֵם מִתְבַּיְּשִׁים וְנִכְלָמִים בּוּשָׁה כֹּה עֲמֻקָּה עַד שֶׁבְּגִינָהּ מִתְכַּפֵּר לָהֶם וְנִמְנַעַת מֵהֶם פֻּרְעָנוּת.

וּמִי מִתְבַּיֵּשׁ?!

וְרוֹאִים אָנוּ, אֵיךְ צְרִיכִים הָיִינוּ לִקְרֹא אֶת הַפָּרָשָׁה. אֵיךְ אֲמוּרִים הָיִינוּ לִלְמֹד פָּסוּק בַּתּוֹרָה. לַחֲווֹת אוֹתוֹ, כְּאִלּוּ עִמָּנוּ קָרָה. כְּאִלּוּ הָיִינוּ שָׁם. וְהִשְׁתַּתַּפְנוּ וּפָעַלְנוּ.

בְּנַעֲרוּתִי שָׁמַעְתִּי עַל אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים אֶת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב. אֶת חֲלוֹמוֹת יוֹסֵף וְאֶת קִנְאַת הָאַחִים, אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ מוֹרֶה לְיוֹסֵף לָלֶכֶת לִשְׁכֶם לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אֶחָיו.

הִתְרַגְּשָׁה וְנִדְרְכָה: "לֹא, יוֹסֵף, אַל תֵּלֵךְ! הֲרֵי שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ, מְקַנְּאִים בְּךָ. עֲלוּלִים לְהִתְנַכֵּל לְךָ, לְהָרֵעַ לְךָ, אָנָּא, שְׁמַע לִי, אַל תֵּלֵךְ!"

אֲבָל יוֹסֵף לֹא שָׁמַע לָהּ. מִצְוַת כִּבּוּד אַב הָיְתָה חֲזָקָה מֵהַכֹּל. הָלַךְ, וְנָפַל לַמַּלְכֹּדֶת. כְּפִי שֶׁשִּׁעֲרָה, כְּפִי שֶׁחָשְׁשָׁה, כְּפִי שֶׁהִזְהִירָה... רָצוּ לְהָרְגוֹ. "לֹא, לֹא! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָנָּא תַּצִּיל אוֹתוֹ!" בָּכְתָה. שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ, וּרְאוּבֵן נֶחֱלַץ לַהֲגָנָתוֹ. הִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לַבּוֹר, הוֹצִיאוּהוּ, וּמְכָרוּהוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף. מִסְכֵּן, יוֹסֵף. מַה יְּהֵא עָלָיו כָּעֵת, אִלּוּ הָיָה שׁוֹמֵעַ לְקוֹלָהּ כַּמָּה צַעַר הָיָה חוֹסֵךְ לְעַצְמוֹ...

כָּלְתָה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, הֵחֵלָּה שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְלִתְקוּפַת הַשָּׁנָה שׁוּב שׁוֹמַעַת הִיא קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה. וְאֵיךְ אוֹמְרִים, הַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ. שׁוּב שׁוֹלֵחַ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת יוֹסֵף לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אֶחָיו. הַפַּעַם הִיא מַקְשִׁיחָה מַבָּט וְחוֹשֶׁקֶת שְׂפָתַיִם, מְסַנֶּנֶת: בַּפַּעַם שֶׁעָבְרָה הִזְהַרְתִּי אוֹתְךָ וְלֹא שָׁמַעְתָּ, וְרָאִיתָ מַה קָּרָה. כָּעֵת תַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה, אַתָּה בָּחוּר גָּדוֹל, תִּדְאַג לְעַצְמְךָ". הִיא, אֶת שֶׁלָּהּ עָשְׂתָה.

בִּשְׁעָתוֹ סִפְּרוּ זֹאת בִּשְׂחוֹק, לָעֲגוּ לְאוֹתָהּ פְּתַיָּה. וְאִלּוּ אֲנִי, כֹּה מְקַנֵּא בָּהּ. בָּרְגָשׁוֹת שֶׁלָּהּ, בַּמְּעֹרָבוּת שֶׁלָּהּ, כָּךְ צָרִיךְ לִקְרֹא בַּתּוֹרָה!

אִם הָיִינוּ קוֹרְאִים כָּךְ, הָיִינוּ יוֹצְאִים לִפְנֵי חֹדֶשׁ וָחֵצִי מִמִּצְרַיִם, הָיִינוּ עוֹבְרִים לִפְנֵי חֲמִשָּׁה שָׁבוּעוֹת אֶת הַיָּם בֶּחָרָבָה וּמְשׁוֹרְרִים אֶת הַשִּׁירָה.

הָיִינוּ מְקַבְּלִים לִפְנֵי חֹדֶשׁ אֶת הַתּוֹרָה.

וְאָכֵן, הָיִינוּ נִכְלָמִים בְּשַׁבָּת זוֹ בַּעֲשִׂיַּת הָעֵגֶל.

וּבְשַׁבָּת הַבָּאָה, מְקִימִים אֶת הַמִּשְׁכָּן.

וּבְשׁוּלֵי הַדְּבָרִים, נַנִּיחַ רֶגַע בַּצַּד אֶת חֵטְא הָעֵגֶל, הַאִם מֵעֲווֹנוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ אָנוּ נִכְלָמִים?! (וְהִגַּדְתָּ)

	שמות תשע"ג
	טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'
	"עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" (לב-ח) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: שִׂימוּ לֵב לִנְקֻדָּה מְעַנְיֶנֶת בִּקְרִיאַת פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא. כַּיָּדוּעַ, קוֹרְאִים לְשִׁבְעָה קְרוּאִים בַּפָּרָשָׁה. בְּרֹאשָׁם, לַכֹּהֵן וְלַלֵּוִי. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, מְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם אֶת הַקְּרִיאָה בְּצוּרָה שָׁוָה כְּכָל הַאֶפְשָׁר. וְהִנֵּה, בְּפָרָשָׁה זוֹ קוֹרְאִים לַכֹּהֵן אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה פְּסוּקִים, לַלֵּוִי אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה, וּלְכָל חֲמֵשֶׁת הָאֲחֵרִים גַּם יַחַד אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה. לַשְּׁלִישִׁי אַרְבָּעָה, לָרְבִיעִי שִׁשָּׁה, וְכֵן הָלְאָה. הֲלֹא דָּבָר הוּא. הַמָּקוֹר לְכָךְ בַּ"מָגֵן אַבְרָהָם" (סִימָן תכח-ח) בְּשֵׁם "כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה", שֶׁנּוֹהֲגִים לִקְרֹא לַלֵּוִי בְּפָרָשַׁת הָעֵגֶל. וּבַסֵּפֶר "תִּקּוּן יִשָּׂשׂכָר" כָּתַב, שֶׁכָּךְ תִּקְּנוּ רִאשׁוֹנִים שֶׁקִּבְּלוּ מִקַּדְמוֹנִים. זֹאת מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁבֶט לֵוִי לֹא הִשְׁתַּתֵּף בְּחֵטְא הָעֵגֶל, וְהוּא שֶׁנָּקַם בְּעוֹבְדָיו, וְלָכֵן לֹא יִפָּגְעוּ הַכֹּהֵן וְהַלֵּוִי מִקְּרִיאַת פָּרָשָׁה זוֹ בִּפְנֵיהֶם. אֲבָל אִם יִקְרְאוּהָ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, יַכְלִימוּהוּ וִיבַיְּשׁוּהוּ בְּכָךְ שֶׁיַּזְכִּירוּ לוֹ שֶׁסַּבָּא רַבָּה שֶׁלּוֹ, לִפְנֵי מֵאָה דּוֹרוֹת, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה - חָטָא. וַאֲנִי שׁוֹאֵל: הַאִם מִישֶׁהוּ מֵאִתָּנוּ סָבוּר שֶׁאִלּוּ הָיוּ קוֹרְאִים בְּפָנָיו אֶת חֵטְא הָעֵגֶל הָיוּ פָּנָיו מוֹרִיקוֹת? הֲיֵשׁ חֲשָׁשׁ כָּזֶה?! אִם אָבוֹא לְאֶחָד וְאֹמַר לוֹ: סַבָּא רַבָּה שֶׁלְּךָ רָאָה אֵיךְ עוֹשִׂים עֵגֶל וְלֹא מָחָה, הַאִם הָיִיתִי עוֹבֵר עַל אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל אוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁל אִסּוּר לְצַעֵר יְהוּדִי?! --- לֹא נִרְאֶה לִי... וְאִם כֵּן, עַל אֵיזֶה חֲשָׁשׁ מְדֻבָּר?! אֵין בְּרֵירָה, מְעַיְּנִים עַד שֶׁמְּבִינִים. "יָגַעְתָּ וְלֹא מָצָאתָ אַל תַּאֲמִין" (מְגִלָּה ו:). אִלּוּ הָיוּ מְחַלְּקִים אֶת קְרִיאַת הַכֹּהֵן לִשְׁנַיִם, לַכֹּהֵן וְלַלֵּוִי, הָיוּ צְרִיכִים לִקְרֹא לָרַב לִשְׁלִישִׁי כַּנָּהוּג, וְזֶה הָיָה יוֹצֵא בִּקְרִיאַת חֵטְא הָעֵגֶל. הָרַב, שֶׁלִּבּוֹ פָּתוּחַ כְּאוּלָם, הָיָה לוֹקֵחַ אֶת הַדְּבָרִים לַלֵּב, מִתְרַגֵּשׁ וּמִתְבַּיֵּשׁ וְנִפְגַּע. מַה שֶׁאֵין כֵּן אָדָם מִן הַשּׁוּרָה. אַךְ בְּעֶצֶם מִי שֶׁסָּבוּר כָּךְ, שָׁכַח גְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת. בִּימֵי קֶדֶם לֹא הָיוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מַכִּירִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְהָיוּ קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה וּמְתַרְגְּמִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲרָמִית, לְשׁוֹנָם הַשְּׁגוּרָה. עַד הַיּוֹם נָהוּג כֵּן בָּעֵדָה הַתֵּימָנִית, וּבְ"מַחְזוֹר וִיטְרִי" הָעֳתַק הַתַּרְגּוּם לִקְרִיאַת הַתּוֹרָה בֶּחָג הַשָּׁבוּעוֹת, שָׂרִיד לְאוֹתוֹ מִנְהָג. וְאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (מְגִלָּה ד-י) שֶׁמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם. וְהִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא (מְגִלָּה כה:), פְּשִׁיטָא, מַדּוּעַ לֹא יְתַרְגְּמוּהוּ, מַה יֵשׁ כָּאן לְהַסְתִּיר. וְעָנוּ: מַהוּ דְּתֵימָא, הָיִינוּ אוֹמְרִים לָחוּשׁ, שֶׁנַּחְשֹׁשׁ לִכְבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַשּׁוֹמְעִים יִפָּגְעוּ בְּשָׁמְעָם שֶׁמְסַפְּרִים חֵטְא אֲבוֹתֵיהֶם. קָא מַשְׁמַע לָן, מַשְׁמִיעִים לָנוּ שַׁמָּה שֶׁלֹּא יִפָּגְעוּ?! חָלִילָה. אֶלָּא כָּל שֶׁכֵּן, דְּנִיחָא לְהוּ. אַדְּרַבָּה, כְּדַאי שֶׁיִּפָּגְעוּ דְּהָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה. וּבֵאוּרוֹ, הֲרֵי עַל חֵטְא הָעֵגֶל נֶאֱמַר "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שְׁמוֹת לב-לד) שֶׁאֵין לְךָ כָּל פֻּרְעָנוּת וּפֻרְעָנוּת שֶׁבָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהּ מַשֶּׁהוּ מֵהָעֹנֶשׁ עַל הָעֵגֶל (סַנְהֶדְרִין קב.) וּבְבוּשָׁה זוֹ מִתְכַּפֵּר לָהֶם וְנִמְנָע עָנְשָׁם. נִתְבּוֹנֵן: עֲבוּר מִי מְתַרְגְּמִים בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה, עֲבוּר עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם מְבִינִים אֶת הַקְּרִיאָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְהֵם מִתְבַּיְּשִׁים וְנִכְלָמִים בּוּשָׁה כֹּה עֲמֻקָּה עַד שֶׁבְּגִינָהּ מִתְכַּפֵּר לָהֶם וְנִמְנַעַת מֵהֶם פֻּרְעָנוּת. וּמִי מִתְבַּיֵּשׁ?! וְרוֹאִים אָנוּ, אֵיךְ צְרִיכִים הָיִינוּ לִקְרֹא אֶת הַפָּרָשָׁה. אֵיךְ אֲמוּרִים הָיִינוּ לִלְמֹד פָּסוּק בַּתּוֹרָה. לַחֲווֹת אוֹתוֹ, כְּאִלּוּ עִמָּנוּ קָרָה. כְּאִלּוּ הָיִינוּ שָׁם. וְהִשְׁתַּתַּפְנוּ וּפָעַלְנוּ. בְּנַעֲרוּתִי שָׁמַעְתִּי עַל אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים אֶת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב. אֶת חֲלוֹמוֹת יוֹסֵף וְאֶת קִנְאַת הָאַחִים, אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ מוֹרֶה לְיוֹסֵף לָלֶכֶת לִשְׁכֶם לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אֶחָיו. הִתְרַגְּשָׁה וְנִדְרְכָה: "לֹא, יוֹסֵף, אַל תֵּלֵךְ! הֲרֵי שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ, מְקַנְּאִים בְּךָ. עֲלוּלִים לְהִתְנַכֵּל לְךָ, לְהָרֵעַ לְךָ, אָנָּא, שְׁמַע לִי, אַל תֵּלֵךְ!" אֲבָל יוֹסֵף לֹא שָׁמַע לָהּ. מִצְוַת כִּבּוּד אַב הָיְתָה חֲזָקָה מֵהַכֹּל. הָלַךְ, וְנָפַל לַמַּלְכֹּדֶת. כְּפִי שֶׁשִּׁעֲרָה, כְּפִי שֶׁחָשְׁשָׁה, כְּפִי שֶׁהִזְהִירָה... רָצוּ לְהָרְגוֹ. "לֹא, לֹא! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָנָּא תַּצִּיל אוֹתוֹ!" בָּכְתָה. שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ, וּרְאוּבֵן נֶחֱלַץ לַהֲגָנָתוֹ. הִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לַבּוֹר, הוֹצִיאוּהוּ, וּמְכָרוּהוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף. מִסְכֵּן, יוֹסֵף. מַה יְּהֵא עָלָיו כָּעֵת, אִלּוּ הָיָה שׁוֹמֵעַ לְקוֹלָהּ כַּמָּה צַעַר הָיָה חוֹסֵךְ לְעַצְמוֹ... כָּלְתָה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, הֵחֵלָּה שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְלִתְקוּפַת הַשָּׁנָה שׁוּב שׁוֹמַעַת הִיא קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה. וְאֵיךְ אוֹמְרִים, הַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ. שׁוּב שׁוֹלֵחַ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת יוֹסֵף לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אֶחָיו. הַפַּעַם הִיא מַקְשִׁיחָה מַבָּט וְחוֹשֶׁקֶת שְׂפָתַיִם, מְסַנֶּנֶת: בַּפַּעַם שֶׁעָבְרָה הִזְהַרְתִּי אוֹתְךָ וְלֹא שָׁמַעְתָּ, וְרָאִיתָ מַה קָּרָה. כָּעֵת תַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה, אַתָּה בָּחוּר גָּדוֹל, תִּדְאַג לְעַצְמְךָ". הִיא, אֶת שֶׁלָּהּ עָשְׂתָה. בִּשְׁעָתוֹ סִפְּרוּ זֹאת בִּשְׂחוֹק, לָעֲגוּ לְאוֹתָהּ פְּתַיָּה. וְאִלּוּ אֲנִי, כֹּה מְקַנֵּא בָּהּ. בָּרְגָשׁוֹת שֶׁלָּהּ, בַּמְּעֹרָבוּת שֶׁלָּהּ, כָּךְ צָרִיךְ לִקְרֹא בַּתּוֹרָה! אִם הָיִינוּ קוֹרְאִים כָּךְ, הָיִינוּ יוֹצְאִים לִפְנֵי חֹדֶשׁ וָחֵצִי מִמִּצְרַיִם, הָיִינוּ עוֹבְרִים לִפְנֵי חֲמִשָּׁה שָׁבוּעוֹת אֶת הַיָּם בֶּחָרָבָה וּמְשׁוֹרְרִים אֶת הַשִּׁירָה. הָיִינוּ מְקַבְּלִים לִפְנֵי חֹדֶשׁ אֶת הַתּוֹרָה. וְאָכֵן, הָיִינוּ נִכְלָמִים בְּשַׁבָּת זוֹ בַּעֲשִׂיַּת הָעֵגֶל. וּבְשַׁבָּת הַבָּאָה, מְקִימִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. וּבְשׁוּלֵי הַדְּבָרִים, נַנִּיחַ רֶגַע בַּצַּד אֶת חֵטְא הָעֵגֶל, הַאִם מֵעֲווֹנוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ אָנוּ נִכְלָמִים?! (וְהִגַּדְתָּ)