Otzarot-Article

חַג הַסֻּכּוֹת, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ בָּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ. בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. אֲבָל הַאִם אֵין זֶה מַעֲבָר חַד מִדַּי? רַק לִפְנֵי חֲמִשָּׁה יָמִים עָמַדְנוּ יְחֵפִים, מְעֻנִּים, בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית, יִחַלְנוּ וְשִׁוַּעְנוּ לִישׁוּעָה, הִכִּינוּ עַל חֵטְא, בְּבוּשָׁה וּבִכְלִימָה הוֹדֵינוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, כִּי בָּאנוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, בִּצְרוֹר מָלֵא עֲווֹנוֹת. בִּקַּשְׁנוּ רַחֲמִים, חֲנִינָה, מְחִילָה. שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים הָיִינוּ, כְּפוּפֵי קוּמָה. וְעַתָּה, בְּטֶרֶם עָבַר שָׁבוּעַ, וּכְבָר נִזְקְפָה הַקּוֹמָה, הַכֹּל חָלַף עָבַר, וְהִגִּיעַ זְמַן שִׂמְחָה?!

אֶתְמְהָא!

וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִקְבוּצָה שֶׁהִתְיַצְּבָה לְמִשְׁפָּט. כֵּיצַד נֵדַע מִי זָכָה בַּדִּין? הֲרֵי מִי שֶׁהַדַּיָּן הֶעֱנִיק לוֹ אֶת שַׁרְבִיטוֹ, הוּא הַזּוֹכֶה. כָּךְ כָּל בָּאֵי עוֹלָם עָמְדוּ לְדִין, יִשְׂרָאֵל וְהָאֻמּוֹת. כֵּיצַד נֵדַע מִי זָכָה? יוֹצְאִים יִשְׂרָאֵל בְּלוּלָבִים זְקוּפִים, כְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וּמַכְרִיזִים בְּכָךְ עַל נִצְחוֹנָם.

דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. אֲבָל, בֶּאֱמֶת, הַאִם מִי שֶׁבָּא בְּשִׁבְרוֹן לֵב לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, זוֹעֵק "עַל מִי בָּטַחְתִּי כִּי מָרַדְתִּי" וְזוֹכֶה לְנֵס שֶׁל חֲנִינָה, הַאִם יֵצֵא לְנַפְנֵף בְּשַׁרְבִיט כִּמְנַצֵּחַ, הַאִם לֹא יַסְתִּיר פָּנָיו מִבּוּשָׁה?!

וְנִזְכָּרִים אָנוּ בְּסִפּוּר שֶׁשָּׁמַעְנוּ –

מַעֲשֶׂה בַּצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵרוּזִ'ין זַצַ"ל שֶׁהִגִּיעַ לְעִיר אַחַת. נָהֲרוּ הַכֹּל וּבָאוּ לְהִתְעַלּוֹת בִּמְחִצָּתוֹ. הָיָה שָׁם אָדָם שֶׁלָּעַג לְאָרְחוֹת הַצַּדִּיקִים וַהֲלִיכוֹתֵיהֶם. אָמַר בְּלִבּוֹ: אֵלֶךְ וְאֶרְאֶה, וַאֲמַלֵּא פִּי שְׂחוֹק. הָלַךְ, וּמָצָא אֶת הַצַּדִּיק יוֹשֵׁב, וְהַכֹּל עוֹטְרִים אוֹתוֹ בְּמַעְגָּל. נָשָׂא הַצַּדִּיק עֵינָיו וְרָאָהוּ, פָּתַח וְסִפֵּר:

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ גָּדוֹל, שֶׁהָיוּ לוֹ כָּל שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה. מִכֻּלָּן יָקָר הָיָה לוֹ שְׁעוֹן כִּיס עָשׂוּי זָהָב וּמְשֻׁבָּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת, מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת עֲדִינָה וְנִפְלָאָה, וְהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ תָּדִיר.

יוֹם אֶחָד הֻצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לָצֵאת לְמַסָּע בְּרַחֲבֵי מַמְלַכְתּוֹ. פָּנָה אֶל אוֹהֲבוֹ, הַשָּׂר הַיּוֹשֵׁב רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת, וְאָמַר לוֹ: "הֲרֵינִי מַפְקִיד בְּיָדְךָ אֶת הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר, אוֹצָרִי הֶחָבִיב. הַשְׁגַּח עָלָיו כְּעַל בָּבַת עֵינֶיךָ!" הַשָּׂר הִבְטִיחַ, וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְדַרְכּוֹ. וְשָׁעוֹן, כַּיָּדוּעַ, יֵשׁ לְמַלֵּא בְּכָל יוֹם, לִמְתֹּחַ בַּעֲדִינוּת אֶת הַקְּפִיץ הַשָּׁבִיר. נָטַל הַשָּׂר אֶת הַשָּׁעוֹן, וְזַהֲרוּרֵי יַהֲלוֹמָיו נָצְצוּ. הִתְפַּעֵל וְשִׂחֵק בּוֹ, וְנִשְׁמַט מִיָּדוֹ. נָפַל אָרְצָה, הַמָּחוֹג הִתְעַקֵּם וְהַשָּׁעוֹן נֶעֱצַר, הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר.

הִרְכִּין הַצַּדִּיק רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו, פָּנָיו הֶחְוִירוּ וְהוּא קָרָא: "הוֹי, הַשָּׁעוֹן, הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר, נֶעֱצַר!" וְהִתְמַרְמֵר: "מַה יֹּאמַר לַמֶּלֶךְ, כֵּיצַד יָבוֹא לְפָנָיו. אֵיךְ יַחְזִיר לוֹ אֶת הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר"...

וּלְפֶתַע נִשְׁמְעָה חֲבָטָה. הַמַּשְׂכִּיל, שֶׁבָּא לִצְחֹק וְלִלְעֹג, הִתְעַלֵּף...

הִתְעַלֵּף, כִּי הֵבִין אֶת הַנִּמְשָׁל.

הֵבִין, שֶׁאֵין זֶה סְתָם סִפּוּר. הַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, יֵשׁ לוֹ שָׁעוֹן עָדִין וְיָקָר שֶׁהוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ כִּבְיָכוֹל, הֵן הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּגִנְזֵי מְרוֹמִים. מֶה עָשָׂה, הִפְקִיד בְּיָדֵינוּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה, פִּקָּדוֹן כֹּה יָקָר, שֶׁיֵּשׁ לְטַפֵּל בּוֹ בַּעֲדִינוּת, "לִמְתֹּחַ אֶת הַקְּפִיץ", לְהַרְבּוֹת בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת. אֲבָל אָנוּ הִזְנַחְנוּ אֶת יְעוּדֵנוּ, הָלַכְנוּ שׁוֹלָל אַחַר הַבָּרָק הַחִיצוֹן, נִפְנֵינוּ לְשַׁעֲשׁוּעֵי הֶבֶל - וְהַשָּׁעוֹן נָפַל, הִתְעַקֵּם, נֶעֱצַר! הוֹי, מַה נֹּאמַר לַמֶּלֶךְ כְּשֶׁיָּבוֹא לְבַקֵּשׁ אֶת פִּקְדוֹנוֹ. בְּאֵלּוּ פָּנִים נוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַשָּׁעוֹן?! הַשָּׁעוֹן שֶׁנֶּעֱצַר, שֶׁאֵינוֹ פּוֹעֵל... הַשָּׁעוֹן, שֶׁמְחוֹגוֹ הִתְעַקֵּם...

הָרַבִּי הֶחֱוִיר, הַמַּשְׂכִּיל הִתְעַלֵּף, וְאָנוּ עָמַדְנוּ נִכְלָמִים וּנְבוֹכִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הוּא הַיּוֹם בּוֹ נִדְרַשְׁנוּ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל "הַשָּׁעוֹן" הַיָּקָר שֶׁנִּתַּן בְּיָדֵינוּ. בּוֹ הוֹדֵינוּ בְּשִׁבְרוֹן לֵב שֶׁאֵין הוּא הוֹלֵךְ כָּרָאוּי, שֶׁהוּא... נֶעֱצַר!

אָכֵן כֵּן, אָשַׁמְנוּ, מָעַלְנוּ. אֲבָל - אֲבָל נִתְבּוֹנֵן נָא בַּסִּפּוּר: הַשָּׁעוֹן לֹא נִשְׁבַּר, הַמַּנְגָּנוֹן לֹא הִתְנַפֵּץ, הַגַּלְגַּלִּים לֹא נִסְדְּקוּ. הַמָּחוֹג הִתְעַקֵּם, וְהַשָּׁעוֹן נֶעֱצַר. וּבְכֵן, מָה? נְיַשֵּׁר אֶת הַמָּחוֹג, בַּעֲדִינוּת וּבִתְשׂוּמַת לֵב, וְנִשְׁמֹר עָלָיו מֵעַתָּה בְּשֶׁבַע עֵינַיִם! זֶהוּ לִקְחוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַסִּפּוּר!!!

כִּי הַנְּשָׁמָה, חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל הִיא, לֹא נִשְׁבְּרָה לֹא נִסְדְּקָה. וְאִם הִתְעַקְּמָה - נְיַשְּׁרָהּ! זֶהוּ לִקְחוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים -

וְכַמָּה דּוֹמֶה הַלּוּלָב לַמָּחוֹג הַמְּתֻקָּן, הַמְיֻשָּׁר!

לְפִיכָךְ חַג הַסֻּכּוֹת זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ הוּא. כִּי נְחוּשִׁים אָנוּ בְּדַעְתֵּנוּ לְיַשֵּׁר דֶּרֶךְ, לְתַקֵּן נָתִיב, לַחֲסוֹת בְּצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא! -

יוֹצְאִים אָנוּ וּמְנַפְנְפִים בַּלּוּלָב, שַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הַמָּחוֹג שֶׁהִתְיַשֵּׁר! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	מקץ תשע"ג
	חוֹבַת הַצִּיּוּת לְדַעַת תּוֹרָה
	חַג הַסֻּכּוֹת, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ בָּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ. בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. אֲבָל הַאִם אֵין זֶה מַעֲבָר חַד מִדַּי? רַק לִפְנֵי חֲמִשָּׁה יָמִים עָמַדְנוּ יְחֵפִים, מְעֻנִּים, בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית, יִחַלְנוּ וְשִׁוַּעְנוּ לִישׁוּעָה, הִכִּינוּ עַל חֵטְא, בְּבוּשָׁה וּבִכְלִימָה הוֹדֵינוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, כִּי בָּאנוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, בִּצְרוֹר מָלֵא עֲווֹנוֹת. בִּקַּשְׁנוּ רַחֲמִים, חֲנִינָה, מְחִילָה. שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים הָיִינוּ, כְּפוּפֵי קוּמָה. וְעַתָּה, בְּטֶרֶם עָבַר שָׁבוּעַ, וּכְבָר נִזְקְפָה הַקּוֹמָה, הַכֹּל חָלַף עָבַר, וְהִגִּיעַ זְמַן שִׂמְחָה?! אֶתְמְהָא! וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִקְבוּצָה שֶׁהִתְיַצְּבָה לְמִשְׁפָּט. כֵּיצַד נֵדַע מִי זָכָה בַּדִּין? הֲרֵי מִי שֶׁהַדַּיָּן הֶעֱנִיק לוֹ אֶת שַׁרְבִיטוֹ, הוּא הַזּוֹכֶה. כָּךְ כָּל בָּאֵי עוֹלָם עָמְדוּ לְדִין, יִשְׂרָאֵל וְהָאֻמּוֹת. כֵּיצַד נֵדַע מִי זָכָה? יוֹצְאִים יִשְׂרָאֵל בְּלוּלָבִים זְקוּפִים, כְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וּמַכְרִיזִים בְּכָךְ עַל נִצְחוֹנָם. דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. אֲבָל, בֶּאֱמֶת, הַאִם מִי שֶׁבָּא בְּשִׁבְרוֹן לֵב לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, זוֹעֵק "עַל מִי בָּטַחְתִּי כִּי מָרַדְתִּי" וְזוֹכֶה לְנֵס שֶׁל חֲנִינָה, הַאִם יֵצֵא לְנַפְנֵף בְּשַׁרְבִיט כִּמְנַצֵּחַ, הַאִם לֹא יַסְתִּיר פָּנָיו מִבּוּשָׁה?! וְנִזְכָּרִים אָנוּ בְּסִפּוּר שֶׁשָּׁמַעְנוּ – מַעֲשֶׂה בַּצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵרוּזִ'ין זַצַ"ל שֶׁהִגִּיעַ לְעִיר אַחַת. נָהֲרוּ הַכֹּל וּבָאוּ לְהִתְעַלּוֹת בִּמְחִצָּתוֹ. הָיָה שָׁם אָדָם שֶׁלָּעַג לְאָרְחוֹת הַצַּדִּיקִים וַהֲלִיכוֹתֵיהֶם. אָמַר בְּלִבּוֹ: אֵלֶךְ וְאֶרְאֶה, וַאֲמַלֵּא פִּי שְׂחוֹק. הָלַךְ, וּמָצָא אֶת הַצַּדִּיק יוֹשֵׁב, וְהַכֹּל עוֹטְרִים אוֹתוֹ בְּמַעְגָּל. נָשָׂא הַצַּדִּיק עֵינָיו וְרָאָהוּ, פָּתַח וְסִפֵּר: מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ גָּדוֹל, שֶׁהָיוּ לוֹ כָּל שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה. מִכֻּלָּן יָקָר הָיָה לוֹ שְׁעוֹן כִּיס עָשׂוּי זָהָב וּמְשֻׁבָּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת, מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת עֲדִינָה וְנִפְלָאָה, וְהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ תָּדִיר. יוֹם אֶחָד הֻצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לָצֵאת לְמַסָּע בְּרַחֲבֵי מַמְלַכְתּוֹ. פָּנָה אֶל אוֹהֲבוֹ, הַשָּׂר הַיּוֹשֵׁב רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת, וְאָמַר לוֹ: "הֲרֵינִי מַפְקִיד בְּיָדְךָ אֶת הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר, אוֹצָרִי הֶחָבִיב. הַשְׁגַּח עָלָיו כְּעַל בָּבַת עֵינֶיךָ!" הַשָּׂר הִבְטִיחַ, וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְדַרְכּוֹ. וְשָׁעוֹן, כַּיָּדוּעַ, יֵשׁ לְמַלֵּא בְּכָל יוֹם, לִמְתֹּחַ בַּעֲדִינוּת אֶת הַקְּפִיץ הַשָּׁבִיר. נָטַל הַשָּׂר אֶת הַשָּׁעוֹן, וְזַהֲרוּרֵי יַהֲלוֹמָיו נָצְצוּ. הִתְפַּעֵל וְשִׂחֵק בּוֹ, וְנִשְׁמַט מִיָּדוֹ. נָפַל אָרְצָה, הַמָּחוֹג הִתְעַקֵּם וְהַשָּׁעוֹן נֶעֱצַר, הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר. הִרְכִּין הַצַּדִּיק רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו, פָּנָיו הֶחְוִירוּ וְהוּא קָרָא: "הוֹי, הַשָּׁעוֹן, הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר, נֶעֱצַר!" וְהִתְמַרְמֵר: "מַה יֹּאמַר לַמֶּלֶךְ, כֵּיצַד יָבוֹא לְפָנָיו. אֵיךְ יַחְזִיר לוֹ אֶת הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר"... וּלְפֶתַע נִשְׁמְעָה חֲבָטָה. הַמַּשְׂכִּיל, שֶׁבָּא לִצְחֹק וְלִלְעֹג, הִתְעַלֵּף... הִתְעַלֵּף, כִּי הֵבִין אֶת הַנִּמְשָׁל. הֵבִין, שֶׁאֵין זֶה סְתָם סִפּוּר. הַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, יֵשׁ לוֹ שָׁעוֹן עָדִין וְיָקָר שֶׁהוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ כִּבְיָכוֹל, הֵן הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּגִנְזֵי מְרוֹמִים. מֶה עָשָׂה, הִפְקִיד בְּיָדֵינוּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה, פִּקָּדוֹן כֹּה יָקָר, שֶׁיֵּשׁ לְטַפֵּל בּוֹ בַּעֲדִינוּת, "לִמְתֹּחַ אֶת הַקְּפִיץ", לְהַרְבּוֹת בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת. אֲבָל אָנוּ הִזְנַחְנוּ אֶת יְעוּדֵנוּ, הָלַכְנוּ שׁוֹלָל אַחַר הַבָּרָק הַחִיצוֹן, נִפְנֵינוּ לְשַׁעֲשׁוּעֵי הֶבֶל - וְהַשָּׁעוֹן נָפַל, הִתְעַקֵּם, נֶעֱצַר! הוֹי, מַה נֹּאמַר לַמֶּלֶךְ כְּשֶׁיָּבוֹא לְבַקֵּשׁ אֶת פִּקְדוֹנוֹ. בְּאֵלּוּ פָּנִים נוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַשָּׁעוֹן?! הַשָּׁעוֹן שֶׁנֶּעֱצַר, שֶׁאֵינוֹ פּוֹעֵל... הַשָּׁעוֹן, שֶׁמְחוֹגוֹ הִתְעַקֵּם... הָרַבִּי הֶחֱוִיר, הַמַּשְׂכִּיל הִתְעַלֵּף, וְאָנוּ עָמַדְנוּ נִכְלָמִים וּנְבוֹכִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הוּא הַיּוֹם בּוֹ נִדְרַשְׁנוּ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל "הַשָּׁעוֹן" הַיָּקָר שֶׁנִּתַּן בְּיָדֵינוּ. בּוֹ הוֹדֵינוּ בְּשִׁבְרוֹן לֵב שֶׁאֵין הוּא הוֹלֵךְ כָּרָאוּי, שֶׁהוּא... נֶעֱצַר! אָכֵן כֵּן, אָשַׁמְנוּ, מָעַלְנוּ. אֲבָל - אֲבָל נִתְבּוֹנֵן נָא בַּסִּפּוּר: הַשָּׁעוֹן לֹא נִשְׁבַּר, הַמַּנְגָּנוֹן לֹא הִתְנַפֵּץ, הַגַּלְגַּלִּים לֹא נִסְדְּקוּ. הַמָּחוֹג הִתְעַקֵּם, וְהַשָּׁעוֹן נֶעֱצַר. וּבְכֵן, מָה? נְיַשֵּׁר אֶת הַמָּחוֹג, בַּעֲדִינוּת וּבִתְשׂוּמַת לֵב, וְנִשְׁמֹר עָלָיו מֵעַתָּה בְּשֶׁבַע עֵינַיִם! זֶהוּ לִקְחוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַסִּפּוּר!!! כִּי הַנְּשָׁמָה, חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל הִיא, לֹא נִשְׁבְּרָה לֹא נִסְדְּקָה. וְאִם הִתְעַקְּמָה - נְיַשְּׁרָהּ! זֶהוּ לִקְחוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים - וְכַמָּה דּוֹמֶה הַלּוּלָב לַמָּחוֹג הַמְּתֻקָּן, הַמְיֻשָּׁר! לְפִיכָךְ חַג הַסֻּכּוֹת זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ הוּא. כִּי נְחוּשִׁים אָנוּ בְּדַעְתֵּנוּ לְיַשֵּׁר דֶּרֶךְ, לְתַקֵּן נָתִיב, לַחֲסוֹת בְּצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא! - יוֹצְאִים אָנוּ וּמְנַפְנְפִים בַּלּוּלָב, שַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הַמָּחוֹג שֶׁהִתְיַשֵּׁר! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)