Otzarot-Article

"וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ" (כד-סא) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: בַּגְּמָרָא (בְּרָכוֹת סא.) אָמְרוּ, שֶׁמָּנוֹחַ אֲבִי שִׁמְשׁוֹן עַם הָאָרֶץ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ" (שׁוֹפְטִים יג-יא) וְשָׁנִינוּ: לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם אַחֲרֵי אִשָּׁה בַּדֶּרֶךְ, וַאֲפִילוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. אָמַר רַב אַשִּׁי, אֲפִילוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה לֹא לָמַד. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ" (בְּרֵאשִׁית כד-סא) וְלֹא לִפְנֵי הָאִישׁ.

וְתָמַהּ הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָה זַצַ"ל: אָנוּ בְּוַדַּאי לָמַדְנוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְלָמַדְנוּ פָּרָשָׁה זוֹ, וְאָנוּ שָׁבִים וְקוֹרְאִים אוֹתָהּ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה. וּמִי מֵאִתָּנוּ דִּיֵּק דִּיּוּק זֶה, לִלְמֹד מִכָּאן שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁהָאִישׁ הוֹלֵךְ בָּרֹאשׁ. וּמַה הֶרְאָה מִכָּאן, שֶׁמָּנוֹחַ לֹא לָמַד בְּתַלְמוּד תּוֹרָה?

וְעָנָה, שֶׁרוֹאִים מִכָּאן אֵיךְ לָמְדוּ בִּזְמַנָּם בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. לָמְדוּ מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁהַתּוֹרָה מִלְּשׁוֹן הוֹרָאָה. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל עַל כָּל פָּסוּק וּמִלָּה מַה בָּאוּ לְלַמְּדֵנוּ. מַדּוּעַ כָּתְבָה הַתּוֹרָה "וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ" וְלֹא "עִם הָאִישׁ"? לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ וְזוֹ הַהוֹרָאָה. וְיוֹתֵר, שֶׁאִם לָמַד, בְּוַדַּאי קִיֵּם וְיִשֵּׂם. וְאִם לֹא נָהַג כָּךְ, רְאָיָה שֶׁלֹּא לָמַד.

עַד כָּאן דִּבְרֵי הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָה, וְכֹה מְחַיְּבִים הֵם.

אֲבָל לִי - שְׁאֵלָה אַחֶרֶת.

מִנַּיִן לָנוּ שֶׁלֹּא לָמַד בְּתַלְמוּד תּוֹרָה? אוּלַי לָמַד, וְחָלַם?! לֹא כָּל הַזְּמַן, כַּמּוּבָן, אֲבָל בְּדִיּוּק כְּשֶׁלָּמְדוּ פָּסוּק זֶה...

כְּדֵי לַעֲנוֹת עַל כָּךְ עָלֵינוּ לִלְמֹד פָּרָשָׁה קְצָרָה בַּנָּבִיא. הַגְּאֻלָּה קְשׁוּרָה בִּמְחִיַּת עֲמָלֵק. כַּיָּדוּעַ, אֵין הַשֵּׁם שָׁלֵם וְאֵין הַכִּסֵּא שָׁלֵם, עַד שֶׁיִּמָּחֶה (רַשִׁ"י שְׁמוֹת יז-טז). שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ נִשְׁלַח לִמְחוֹתוֹ, וְכָשַׁל. בִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁלִים הַיִּעוּד, וְשָׁלַח אֶת יוֹאָב שַׂר צְבָאוֹ "...שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם" (מְלָכִים א יא-טז). וְסִפְּרוּ (ב"ב כא.), שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁב מִן הַמַּעֲרָכָה שְׁאָלוֹ דָּוִד, מַדּוּעַ לֹא הָרַג אֶת הַנְּקֵבוֹת. אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר "תִּמְחֶה אֶת זְכַר עֲמָלֵק" (דְּבָרִים כה-יט). אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא "זֵכֶר" כָּתוּב. אָמַר לוֹ: אוֹתָנוּ הִקְרִיאוּ "זָכָר". הָלַךְ וְשָׁאַל לְרַבּוֹ. אָמַר לוֹ "אֵיךְ לִמַּדְתָּנוּ?" אָמַר לוֹ: "זָכָר". לָקַח חֶרֶב לְהָרְגוֹ, בְּאָמְרוֹ: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה, וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם" (יִרְמְיָה מח-י).

וְיֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה: אִם הָרַב טָעָה, וְלִמֵּד כְּטָעוּתוֹ, אֵין זוֹ רְמִיָּה. וְכִי עַל הָרַב לָדַעַת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּלֹא כָּל טָעוּת, עַד שֶׁאִם טָעָה חַיָּב מִיתָה? וְכָתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל, שֶׁהָרַב לֹא טָעָה, אַךְ פְּשִׁיעָתוֹ הָיְתָה שֶׁלֹּא וִדֵּא שֶׁכֻּלָּם שָׁמְעוּ הֵיטֵב וְקוֹרְאִים נָכוֹן.

מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מְוַדֵּא שֶׁכָּל הַתַּלְמִידִים יוֹדְעִים תַּלְמוּדָם, עַד הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם, עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה. וְאִם מָנוֹחַ לֹא יָדַע, יֵשׁ לְכָךְ אַךְ וְרַק סִבָּה אַחַת, שֶׁלֹּא לָמַד בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.

וְיֵשׁ לְהָבִין מַה הַהַקְפָּדָה שֶׁלֹּא לְהַלֵּךְ אַחֲרֵי אִשָּׁה וַאֲפִילוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. וְיוֹתֵר מִכָּךְ, שֶׁבַּגְּמָרָא שָׁם מְבֹאָר, שֶׁגַּם לַדֵּעָה שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן נוֹצַר דּוּ פַּרְצוּפִין, כַּכָּתוּב "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" (בְּרֵאשִׁית ה-ב) וְאַחַר כָּךְ חִלְּקָם, הָלַךְ צַד הָאִישׁ בָּרֹאשׁ. וּמוּכָח שֶׁאֵין הַהַקְפָּדָה מִשּׁוּם הַהִסְתַּכְּלוּת וְהַצְּנִיעוּת, שֶׁהֲרֵי הָיוּ דְּבוּקִים בְּגַבָּם. וְכָתַב מַהַרְשָׁ"א, שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁהַקָּטָן מְהַלֵּךְ לִפְנֵי הַגָּדוֹל. אַךְ אִם נִבְרְאוּ יַחְדָּו, וּבְבַת אַחַת, מַדּוּעַ נֹאמַר שֶׁהָאִישׁ הוּא הַגָּדוֹל.

אֶלָּא, אֹמַר לָכֶם -

בַּגְּמָרָא (סוֹטָה יז.) אָמְרוּ, שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה אִם זָכוּ - שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. לֹא זָכוּ - אֵשׁ אוֹכַלְתָּם. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, הֲרֵי הַקַּבָּ"ה חִלֵּק אֶת שְׁמוֹ וְשִׁכְּנוֹ בֵּינֵיהֶם, יוֹ"ד בְּאִישׁ וְהֵ"א בְּאִשָּׁה. אַךְ אִם לֹא זָכוּ, מְסֻלָּק שְׁמוֹ מִבֵּינֵיהֶם, וְנִמְצְאוּ אֵשׁ וְאֵשׁ.

מָה עִנְיַן הַיּוֹ"ד וְהָהֵ"א?

אֶלָּא אָמְרוּ (מְנָחוֹת כט:) בְּבֵאוּר "כִּי בְּיָ-ה ה' צוּר עוֹלָמִים" (יְשַׁעְיָה כו-ד) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָצַר שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת בְּאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הָעוֹלָם הַזֶּה בָּאוֹת הֵ"א וְהָעוֹלָם הַבָּא בָּאוֹת יוֹ"ד.

וְאָמְרוּ (ב"מ נט.) כָּל הַהוֹלֵךְ בַּעֲצַת אִשְׁתּוֹ נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר "רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב... הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ" (מְלָכִים א כא-כה). הִקְשָׁה רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי, וַהֲלֹא פִּתְגָּם שָׁגוּר הוּא, אִשְׁתְּךָ נְמוּכָה, הִתְכּוֹפֵף לְהַאֲזִין לָהּ. וְעָנוּ: לֹא קַשְׁיָא, הָא בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא וְהָא בְּמִלֵּי דְּעַלְמָא. כְּלוֹמַר, בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא הַבַּעַל קוֹבֵעַ, וּבְמִלֵּי דְּעַלְמָא קוֹבַעַת הָאִשָּׁה.

עַל כָּל פָּנִים מְבִינִים אָנוּ מַדּוּעַ שָׁתַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹת יוֹ"ד בְּאִישׁ, כִּי זוֹ הָאוֹת שֶׁבָּהּ נִבְרָא הָעוֹלָם הַבָּא, וְהָאִישׁ הוּא הַקּוֹבֵעַ בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא. וְאֶת הָאוֹת הֵ"א בָּאִשָּׁה, כִּי הִיא הַקּוֹבַעַת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.

בְּרַם, יֵשׁ כָּאן נְקֻדָּה נוֹסֶפֶת, חֲשׁוּבָה. בָּאִישׁ, הָאוֹת יוֹ"ד בַּמֶּרְכָּז. וּבָאִשָּׁה, הָאוֹת הֵ"א בַּסּוֹף. וּמַה בָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁיִּוָּדְעוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁהָרוּחָנִיּוּת בַּמֶּרְכָּז, הַכֹּל סוֹבֵב סְבִיבָהּ. וְהַגַּשְׁמִיּוּת, גַּם אִם נִצְרֶכֶת, וְאִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה (אָבוֹת פ"ג מי"ז), מִכָּל מָקוֹם טְפֵלָה הִיא לָרוּחָנִיּוּת וּמְקוֹמָהּ בַּסּוֹף.

וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁהָאִישׁ הוֹלֵךְ בִּתְחִלָּה. מִלְּבַד מִכְשׁוֹלֵי הָרְאִיָּה, יֵשׁ כָּאן סֵדֶר קְדִימֻיּוֹת. וּכְדִבְרֵי מַהַרְשָׁ"א שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁהַקָּטָן הוֹלֵךְ לִפְנֵי הַגָּדוֹל. אֵין לְהַקְדִּים הַגַּשְׁמִיּוֹת לָרוּחָנִיּוּת, הָעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, עַל הַיּוֹ"ד לִהְיוֹת לִפְנֵי הַהֵ"א.

וְנָבִין מַה שֶּׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת ח.), שֶׁכַּאֲשֶׁר נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה, הָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ: "מָצָא" אוֹ "מוֹצֵא". "מָצָא", דִּכְתִיב "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" (מִשְׁלֵי יח-כב) אוֹ "מוֹצֵא" דִּכְתִיב "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה" (קֹהֶלֶת ז-כו). וּמַה בֶּאֱמֶת בֵּין פָּסוּק זֶה לָזֶה, הֲלֹא שְׁנֵיהֶם מֵחָכְמַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ. אֶלָּא אִם "מָצָא אִשָּׁה", דְּהַיְנוּ שֶׁהַהֵ"א בַּסּוֹף, אֲזַי "מָצָא טוֹב", אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה (אָבוֹת ו-ג), "וְיָפֵק רָצוֹן מֵה'". אֲבָל אִם "מוֹצֵא אֲנִי אֶת הָאִשָּׁה", שֶׁהַהֵ"א אֶצְלָהּ בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, אֲזַי מַר מִמָּוֶת הוּא. (וְהִגַּדְתָּ)

	ויצא תשע"ג
	הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן
	"וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ" (כד-סא) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: בַּגְּמָרָא (בְּרָכוֹת סא.) אָמְרוּ, שֶׁמָּנוֹחַ אֲבִי שִׁמְשׁוֹן עַם הָאָרֶץ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ" (שׁוֹפְטִים יג-יא) וְשָׁנִינוּ: לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם אַחֲרֵי אִשָּׁה בַּדֶּרֶךְ, וַאֲפִילוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. אָמַר רַב אַשִּׁי, אֲפִילוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה לֹא לָמַד. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ" (בְּרֵאשִׁית כד-סא) וְלֹא לִפְנֵי הָאִישׁ. וְתָמַהּ הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָה זַצַ"ל: אָנוּ בְּוַדַּאי לָמַדְנוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְלָמַדְנוּ פָּרָשָׁה זוֹ, וְאָנוּ שָׁבִים וְקוֹרְאִים אוֹתָהּ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה. וּמִי מֵאִתָּנוּ דִּיֵּק דִּיּוּק זֶה, לִלְמֹד מִכָּאן שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁהָאִישׁ הוֹלֵךְ בָּרֹאשׁ. וּמַה הֶרְאָה מִכָּאן, שֶׁמָּנוֹחַ לֹא לָמַד בְּתַלְמוּד תּוֹרָה? וְעָנָה, שֶׁרוֹאִים מִכָּאן אֵיךְ לָמְדוּ בִּזְמַנָּם בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. לָמְדוּ מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁהַתּוֹרָה מִלְּשׁוֹן הוֹרָאָה. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל עַל כָּל פָּסוּק וּמִלָּה מַה בָּאוּ לְלַמְּדֵנוּ. מַדּוּעַ כָּתְבָה הַתּוֹרָה "וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ" וְלֹא "עִם הָאִישׁ"? לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ וְזוֹ הַהוֹרָאָה. וְיוֹתֵר, שֶׁאִם לָמַד, בְּוַדַּאי קִיֵּם וְיִשֵּׂם. וְאִם לֹא נָהַג כָּךְ, רְאָיָה שֶׁלֹּא לָמַד. עַד כָּאן דִּבְרֵי הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָה, וְכֹה מְחַיְּבִים הֵם. אֲבָל לִי - שְׁאֵלָה אַחֶרֶת. מִנַּיִן לָנוּ שֶׁלֹּא לָמַד בְּתַלְמוּד תּוֹרָה? אוּלַי לָמַד, וְחָלַם?! לֹא כָּל הַזְּמַן, כַּמּוּבָן, אֲבָל בְּדִיּוּק כְּשֶׁלָּמְדוּ פָּסוּק זֶה... כְּדֵי לַעֲנוֹת עַל כָּךְ עָלֵינוּ לִלְמֹד פָּרָשָׁה קְצָרָה בַּנָּבִיא. הַגְּאֻלָּה קְשׁוּרָה בִּמְחִיַּת עֲמָלֵק. כַּיָּדוּעַ, אֵין הַשֵּׁם שָׁלֵם וְאֵין הַכִּסֵּא שָׁלֵם, עַד שֶׁיִּמָּחֶה (רַשִׁ"י שְׁמוֹת יז-טז). שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ נִשְׁלַח לִמְחוֹתוֹ, וְכָשַׁל. בִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁלִים הַיִּעוּד, וְשָׁלַח אֶת יוֹאָב שַׂר צְבָאוֹ "...שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם" (מְלָכִים א יא-טז). וְסִפְּרוּ (ב"ב כא.), שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁב מִן הַמַּעֲרָכָה שְׁאָלוֹ דָּוִד, מַדּוּעַ לֹא הָרַג אֶת הַנְּקֵבוֹת. אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר "תִּמְחֶה אֶת זְכַר עֲמָלֵק" (דְּבָרִים כה-יט). אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא "זֵכֶר" כָּתוּב. אָמַר לוֹ: אוֹתָנוּ הִקְרִיאוּ "זָכָר". הָלַךְ וְשָׁאַל לְרַבּוֹ. אָמַר לוֹ "אֵיךְ לִמַּדְתָּנוּ?" אָמַר לוֹ: "זָכָר". לָקַח חֶרֶב לְהָרְגוֹ, בְּאָמְרוֹ: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה, וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם" (יִרְמְיָה מח-י). וְיֵשׁ כָּאן שְׁאֵלָה: אִם הָרַב טָעָה, וְלִמֵּד כְּטָעוּתוֹ, אֵין זוֹ רְמִיָּה. וְכִי עַל הָרַב לָדַעַת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּלֹא כָּל טָעוּת, עַד שֶׁאִם טָעָה חַיָּב מִיתָה? וְכָתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל, שֶׁהָרַב לֹא טָעָה, אַךְ פְּשִׁיעָתוֹ הָיְתָה שֶׁלֹּא וִדֵּא שֶׁכֻּלָּם שָׁמְעוּ הֵיטֵב וְקוֹרְאִים נָכוֹן. מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מְוַדֵּא שֶׁכָּל הַתַּלְמִידִים יוֹדְעִים תַּלְמוּדָם, עַד הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם, עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה. וְאִם מָנוֹחַ לֹא יָדַע, יֵשׁ לְכָךְ אַךְ וְרַק סִבָּה אַחַת, שֶׁלֹּא לָמַד בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. וְיֵשׁ לְהָבִין מַה הַהַקְפָּדָה שֶׁלֹּא לְהַלֵּךְ אַחֲרֵי אִשָּׁה וַאֲפִילוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. וְיוֹתֵר מִכָּךְ, שֶׁבַּגְּמָרָא שָׁם מְבֹאָר, שֶׁגַּם לַדֵּעָה שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן נוֹצַר דּוּ פַּרְצוּפִין, כַּכָּתוּב "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" (בְּרֵאשִׁית ה-ב) וְאַחַר כָּךְ חִלְּקָם, הָלַךְ צַד הָאִישׁ בָּרֹאשׁ. וּמוּכָח שֶׁאֵין הַהַקְפָּדָה מִשּׁוּם הַהִסְתַּכְּלוּת וְהַצְּנִיעוּת, שֶׁהֲרֵי הָיוּ דְּבוּקִים בְּגַבָּם. וְכָתַב מַהַרְשָׁ"א, שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁהַקָּטָן מְהַלֵּךְ לִפְנֵי הַגָּדוֹל. אַךְ אִם נִבְרְאוּ יַחְדָּו, וּבְבַת אַחַת, מַדּוּעַ נֹאמַר שֶׁהָאִישׁ הוּא הַגָּדוֹל. אֶלָּא, אֹמַר לָכֶם - בַּגְּמָרָא (סוֹטָה יז.) אָמְרוּ, שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה אִם זָכוּ - שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. לֹא זָכוּ - אֵשׁ אוֹכַלְתָּם. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, הֲרֵי הַקַּבָּ"ה חִלֵּק אֶת שְׁמוֹ וְשִׁכְּנוֹ בֵּינֵיהֶם, יוֹ"ד בְּאִישׁ וְהֵ"א בְּאִשָּׁה. אַךְ אִם לֹא זָכוּ, מְסֻלָּק שְׁמוֹ מִבֵּינֵיהֶם, וְנִמְצְאוּ אֵשׁ וְאֵשׁ. מָה עִנְיַן הַיּוֹ"ד וְהָהֵ"א? אֶלָּא אָמְרוּ (מְנָחוֹת כט:) בְּבֵאוּר "כִּי בְּיָ-ה ה' צוּר עוֹלָמִים" (יְשַׁעְיָה כו-ד) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָצַר שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת בְּאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הָעוֹלָם הַזֶּה בָּאוֹת הֵ"א וְהָעוֹלָם הַבָּא בָּאוֹת יוֹ"ד. וְאָמְרוּ (ב"מ נט.) כָּל הַהוֹלֵךְ בַּעֲצַת אִשְׁתּוֹ נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר "רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב... הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ" (מְלָכִים א כא-כה). הִקְשָׁה רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי, וַהֲלֹא פִּתְגָּם שָׁגוּר הוּא, אִשְׁתְּךָ נְמוּכָה, הִתְכּוֹפֵף לְהַאֲזִין לָהּ. וְעָנוּ: לֹא קַשְׁיָא, הָא בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא וְהָא בְּמִלֵּי דְּעַלְמָא. כְּלוֹמַר, בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא הַבַּעַל קוֹבֵעַ, וּבְמִלֵּי דְּעַלְמָא קוֹבַעַת הָאִשָּׁה. עַל כָּל פָּנִים מְבִינִים אָנוּ מַדּוּעַ שָׁתַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹת יוֹ"ד בְּאִישׁ, כִּי זוֹ הָאוֹת שֶׁבָּהּ נִבְרָא הָעוֹלָם הַבָּא, וְהָאִישׁ הוּא הַקּוֹבֵעַ בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא. וְאֶת הָאוֹת הֵ"א בָּאִשָּׁה, כִּי הִיא הַקּוֹבַעַת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. בְּרַם, יֵשׁ כָּאן נְקֻדָּה נוֹסֶפֶת, חֲשׁוּבָה. בָּאִישׁ, הָאוֹת יוֹ"ד בַּמֶּרְכָּז. וּבָאִשָּׁה, הָאוֹת הֵ"א בַּסּוֹף. וּמַה בָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁיִּוָּדְעוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁהָרוּחָנִיּוּת בַּמֶּרְכָּז, הַכֹּל סוֹבֵב סְבִיבָהּ. וְהַגַּשְׁמִיּוּת, גַּם אִם נִצְרֶכֶת, וְאִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה (אָבוֹת פ"ג מי"ז), מִכָּל מָקוֹם טְפֵלָה הִיא לָרוּחָנִיּוּת וּמְקוֹמָהּ בַּסּוֹף. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁהָאִישׁ הוֹלֵךְ בִּתְחִלָּה. מִלְּבַד מִכְשׁוֹלֵי הָרְאִיָּה, יֵשׁ כָּאן סֵדֶר קְדִימֻיּוֹת. וּכְדִבְרֵי מַהַרְשָׁ"א שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁהַקָּטָן הוֹלֵךְ לִפְנֵי הַגָּדוֹל. אֵין לְהַקְדִּים הַגַּשְׁמִיּוֹת לָרוּחָנִיּוּת, הָעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, עַל הַיּוֹ"ד לִהְיוֹת לִפְנֵי הַהֵ"א. וְנָבִין מַה שֶּׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת ח.), שֶׁכַּאֲשֶׁר נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה, הָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ: "מָצָא" אוֹ "מוֹצֵא". "מָצָא", דִּכְתִיב "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" (מִשְׁלֵי יח-כב) אוֹ "מוֹצֵא" דִּכְתִיב "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה" (קֹהֶלֶת ז-כו). וּמַה בֶּאֱמֶת בֵּין פָּסוּק זֶה לָזֶה, הֲלֹא שְׁנֵיהֶם מֵחָכְמַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ. אֶלָּא אִם "מָצָא אִשָּׁה", דְּהַיְנוּ שֶׁהַהֵ"א בַּסּוֹף, אֲזַי "מָצָא טוֹב", אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה (אָבוֹת ו-ג), "וְיָפֵק רָצוֹן מֵה'". אֲבָל אִם "מוֹצֵא אֲנִי אֶת הָאִשָּׁה", שֶׁהַהֵ"א אֶצְלָהּ בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, אֲזַי מַר מִמָּוֶת הוּא. (וְהִגַּדְתָּ)