Otzarot-Article

"וְהָיָה לֶאֱכֹל" (לא-יז) "וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל", מַהוּ "וְהָיָה לֶאֱכֹל"? תַּרְגּוּמוֹ, שֶׁהָאוֹיְבִים יִבְזְזוּהוּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן. הַשּׂוֹנֵא יֹאכַל יְגִיעוֹ. אֲבָל לַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן סוֹרוֹצְקִין זַצַ"ל פֵּרוּשׁ אַחֵר, כֹּה נוֹקֵב: כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, יֵשׁ תַּכְלִית לְחַיָּיו, מַטָּרָה וְיִעוּד. הוּא מִתְעַלֶּה בַּתּוֹרָה, מִזְדַּכֵּךְ בְּמִדּוֹת, מוֹסִיף מִצְווֹת. עוֹלֶה מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּסֻּלָּם הַמֻּצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, לְחַיֵּי נֶצַח. אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם מִתְנַתֵּק מֵהַבּוֹרֵא, וְהַבּוֹרֵא מִתְנַתֵּק מֵהָאָדָם. מַה אֵפוֹא מַטְּרָתוֹ בָּעוֹלָם? "וְהָיָה לֶאֱכֹל" וְתוּ לֹא.

פַּעַם הִתְפַּעֵל מִי שֶׁהִתְפַּעֵל מִן הַתַּרְבּוּת הַצָּרְפַתִּית: "זֶה עָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת סוּגֵי גְּבִינוֹת!"...

וְלֹא שֶׁאָנוּ מְזַלְזְלִים, חָלִילָה, בְּאַרְבַּע מֵאוֹת סוּגֵי גְּבִינוֹת. הַגְּמָרָא (נְדָרִים נ:) מְסַפֶּרֶת עַל דִּין תּוֹרָה שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: אֶחָד הִבְטִיחַ לַחֲבֵרוֹ שֶׁיְּלַמְּדוֹ לְהָכִין אֶלֶף מִינֵי לִפְתָּן, וְלֹא לִמְּדוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת... וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִתְפַּעֵל. וּמִמַּה? אָמַר: "רְאוּ כַּמָּה טְעָמִים יֵשׁ בְּפֵרוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ" (רַשִׁ"י).

אַדְּרַבָּה, כָּל מַאֲכָל, כָּל סוּג גְּבִינָה, יָכוֹל לִהְיוֹת וְצָרִיךְ לִהְיוֹת מַקְפֵּצָה לְהַכָּרַת טוֹבוֹת ה' עָלֵינוּ, "שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ דָּבָר" (בְּרָכוֹת מג:). וְעַל כֵּן עָתִיד אָדָם לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל כָּל סוּג פְּרִי שֶׁלֹּא טָעַם (יְרוּשַׁלְמִי סוֹף קִדּוּשִׁין), שֶׁכֵּן עֲבוּר מִי בְּרָאוּהוּ אִם לֹא עֲבוּרְךָ. וַעֲבוּר מַה בְּרָאוּהוּ, אִם לֹא כְּדֵי שֶׁתּוֹדֶה עָלָיו לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

אֲבָל לִמְדֹּד בְּכָךְ תַּרְבּוּת?!...

כַּמָּה מַרְעִישִׁים דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם (בִּשְׁמוֹנָה פְּרָקָיו, פֶּרֶק ה') שֶׁהָאוֹכֵל מַאֲכָל רַק מִשּׁוּם שֶׁהוּא טָעִים - "אָדָם זֶה וְהַבְּהֵמָה, אֶצְלִי שָׁוִים".

הָאֹכֶל, בְּעִקָּרוֹ, הֲרֵי הוּא כְּדֶלֶק. הַדֶּלֶק מְאַפְשֵׁר לִמְכוֹנִית לִנְסֹעַ, אֲבָל מִי שׁוֹטֶה וְיֹאמַר שֶׁהַמְכוֹנִית נוֹצְרָה כְּדֵי לִצְרֹךְ דֶּלֶק.

הַמְכוֹנִית נוֹצְרָה כְּדֵי לִנְסֹעַ -

הַאִם נָהִיר לָהּ הַכִּוּוּן, וְהַאִם מִתְקַדֶּמֶת הִיא לְעֵבֶר הַמַּטָּרָה?!

בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מְבַקְשִׁים אָנוּ: "פַּרְנְסֵנוּ, כַּלְכְּלֵנוּ, הַרְוִיחֵנוּ... וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם. הַגָּאוֹן רַבִּי נִסִּים חֲדָאד זַצַ"ל מִגָּאבֵּס שֶׁבְּתוּנִיסְיָה צִטֵּט מָשָׁל נָאֶה שֶׁרָאָה בְּסֵפֶר:

מַעֲשֶׂה בָּאֲרִי, מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, שֶׁתָּשׁ כֹּחוֹ. הַצְּבָאִים בָּרְחוּ מִפָּנָיו חִישׁ קַל, וְלֹא הִשִּׂיגָם בְּזִנּוּקוֹ. רָעַב הָאֲרִי, בְּשָׂרוֹ כָּחַשׁ, וְלֹא נוֹתַר בּוֹ אֶלָּא עוֹרוֹ הַדָּבוּק לְעַצְמוֹתָיו. הִשְׂתָּרֵךְ בְּלֹא כֹּחַ בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ כֶּלֶב גֵּא וְיָהִיר, מְפֻטָּם וְשָׁמֵן.

פָּתַח פִּיו בְּלַעַג וּבְלַהַג: "שָׁלוֹם עָלֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. מַדּוּעַ אַתָּה דָּל, וּמַדּוּעַ רָעוֹת פָּנֶיךָ? כְּלוּם לֹא מוּטָב הָיָה לוּ הִסְתַּפַּחְתָּ לְחֶבְרַת בְּנֵי הָאָדָם, לִשְׁמֹר עַל חַצְרוֹתֵיהֶם וְטִירוֹתֵיהֶם, לָשֵׂאת מַשָּׂאָם וְלִהְיוֹת לְעַבְדָּם, וְהָיָה לְךָ אֹכֶל בְּשֶׁפַע כְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ – בִּמְקוֹם לִרְדֹּף אַחַר הָרוּחַ וְלִרְעֹב בְּלֹא כֹּחַ. לְמַד מִמֶּנִּי, אֲשֶׁר לְעֶבֶד הָיִיתִי, שָׁמַנְתִּי, עָבִיתִי, כָּשִׂיתִי. וְגַם עֵת יַאַסְרוּנִי בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, הִנֵּה נִתָּן לִי מְזוֹנִי – בָּשָׂר שָׁמֵן וַעֲצָמוֹת!"

עָנָה הָאֲרִי וְאָמַר: "מַשְׁמַנֶּיךָ עִוְּרוּ אֶת עֵינֶיךָ, עַד שֶׁלֹּא תַּבְדִּיל בֵּין כְּבוֹדְךָ לִקְלוֹנְךָ! טוֹב לִי לִהְיוֹת חָפְשִׁי בָּרָעָב וּבָרָזוֹן, מִהְיוֹת עֶבֶד נִרְצָע עַל רֹב מָזוֹן!"

סִיֵּם רַבִּי נִסִּים וְאָמַר: כָּל אִישׁ שֶׁיָּקָר בְּעֵינָיו כְּבוֹדוֹ, וְהוּא נְקִי כַּפַּיִם וּבַר לֵבָב, יָבִין, שֶׁהָאָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט יָדוֹ לְהַלְוָאָה כְּדֵי לִחְיוֹת חַיֵּי נַחַת וְהַרְחָבָה, הֲרֵיהוּ "עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה", וְכָמוֹהוּ כְּכֶלֶב הַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ בְּקוֹלָר כְּדֵי לִגְרֹס עֲצָמוֹת וּלְהַעֲלוֹת בָּשָׂר. יִלְמַד מִן הָאֲרִי, שֶׁמּוּטָב לִרְזוֹת, אַךְ לְהִשָּׁאֵר בֶּן חוֹרִין. וּכְבָר אָמַר הֶחָכָם: "הַהִסְתַּפְּקוּת בַּמּוּעָט שֶׁמּוֹנַעַת אֶת בְּעָלֶיהָ מִדַּלּוּת, טוֹבָה מֵהוֹן רַב הַמְבִיאוֹ לְבִזָּיוֹן וּלְשִׁפְלוּת!"

עַל כֵּן, לְאַחַר שֶׁבִּקַּשְׁנוּ פַּרְנָסָה, כַּלְכָּלָה וְהַרְוָחָה, מְבַקְשִׁים אָנוּ: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא בְּבִזָּיוֹן, בִּפְשִׁיטַת יָד לְהַלְוָאָה אוֹ לְמַתָּנָה... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, חֵן טוֹב)

	חיי שרה תשע"ג
	הָרוּחָנִיּוּת בַּמֶּרְכָּז וְהַגַּשְׁמִיּוּת טְפֵלָה
	"וְהָיָה לֶאֱכֹל" (לא-יז) "וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל", מַהוּ "וְהָיָה לֶאֱכֹל"? תַּרְגּוּמוֹ, שֶׁהָאוֹיְבִים יִבְזְזוּהוּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן. הַשּׂוֹנֵא יֹאכַל יְגִיעוֹ. אֲבָל לַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן סוֹרוֹצְקִין זַצַ"ל פֵּרוּשׁ אַחֵר, כֹּה נוֹקֵב: כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, יֵשׁ תַּכְלִית לְחַיָּיו, מַטָּרָה וְיִעוּד. הוּא מִתְעַלֶּה בַּתּוֹרָה, מִזְדַּכֵּךְ בְּמִדּוֹת, מוֹסִיף מִצְווֹת. עוֹלֶה מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּסֻּלָּם הַמֻּצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, לְחַיֵּי נֶצַח. אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם מִתְנַתֵּק מֵהַבּוֹרֵא, וְהַבּוֹרֵא מִתְנַתֵּק מֵהָאָדָם. מַה אֵפוֹא מַטְּרָתוֹ בָּעוֹלָם? "וְהָיָה לֶאֱכֹל" וְתוּ לֹא. פַּעַם הִתְפַּעֵל מִי שֶׁהִתְפַּעֵל מִן הַתַּרְבּוּת הַצָּרְפַתִּית: "זֶה עָם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת סוּגֵי גְּבִינוֹת!"... וְלֹא שֶׁאָנוּ מְזַלְזְלִים, חָלִילָה, בְּאַרְבַּע מֵאוֹת סוּגֵי גְּבִינוֹת. הַגְּמָרָא (נְדָרִים נ:) מְסַפֶּרֶת עַל דִּין תּוֹרָה שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: אֶחָד הִבְטִיחַ לַחֲבֵרוֹ שֶׁיְּלַמְּדוֹ לְהָכִין אֶלֶף מִינֵי לִפְתָּן, וְלֹא לִמְּדוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת... וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִתְפַּעֵל. וּמִמַּה? אָמַר: "רְאוּ כַּמָּה טְעָמִים יֵשׁ בְּפֵרוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ" (רַשִׁ"י). אַדְּרַבָּה, כָּל מַאֲכָל, כָּל סוּג גְּבִינָה, יָכוֹל לִהְיוֹת וְצָרִיךְ לִהְיוֹת מַקְפֵּצָה לְהַכָּרַת טוֹבוֹת ה' עָלֵינוּ, "שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ דָּבָר" (בְּרָכוֹת מג:). וְעַל כֵּן עָתִיד אָדָם לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל כָּל סוּג פְּרִי שֶׁלֹּא טָעַם (יְרוּשַׁלְמִי סוֹף קִדּוּשִׁין), שֶׁכֵּן עֲבוּר מִי בְּרָאוּהוּ אִם לֹא עֲבוּרְךָ. וַעֲבוּר מַה בְּרָאוּהוּ, אִם לֹא כְּדֵי שֶׁתּוֹדֶה עָלָיו לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אֲבָל לִמְדֹּד בְּכָךְ תַּרְבּוּת?!... כַּמָּה מַרְעִישִׁים דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם (בִּשְׁמוֹנָה פְּרָקָיו, פֶּרֶק ה') שֶׁהָאוֹכֵל מַאֲכָל רַק מִשּׁוּם שֶׁהוּא טָעִים - "אָדָם זֶה וְהַבְּהֵמָה, אֶצְלִי שָׁוִים". הָאֹכֶל, בְּעִקָּרוֹ, הֲרֵי הוּא כְּדֶלֶק. הַדֶּלֶק מְאַפְשֵׁר לִמְכוֹנִית לִנְסֹעַ, אֲבָל מִי שׁוֹטֶה וְיֹאמַר שֶׁהַמְכוֹנִית נוֹצְרָה כְּדֵי לִצְרֹךְ דֶּלֶק. הַמְכוֹנִית נוֹצְרָה כְּדֵי לִנְסֹעַ - הַאִם נָהִיר לָהּ הַכִּוּוּן, וְהַאִם מִתְקַדֶּמֶת הִיא לְעֵבֶר הַמַּטָּרָה?! בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מְבַקְשִׁים אָנוּ: "פַּרְנְסֵנוּ, כַּלְכְּלֵנוּ, הַרְוִיחֵנוּ... וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם. הַגָּאוֹן רַבִּי נִסִּים חֲדָאד זַצַ"ל מִגָּאבֵּס שֶׁבְּתוּנִיסְיָה צִטֵּט מָשָׁל נָאֶה שֶׁרָאָה בְּסֵפֶר: מַעֲשֶׂה בָּאֲרִי, מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, שֶׁתָּשׁ כֹּחוֹ. הַצְּבָאִים בָּרְחוּ מִפָּנָיו חִישׁ קַל, וְלֹא הִשִּׂיגָם בְּזִנּוּקוֹ. רָעַב הָאֲרִי, בְּשָׂרוֹ כָּחַשׁ, וְלֹא נוֹתַר בּוֹ אֶלָּא עוֹרוֹ הַדָּבוּק לְעַצְמוֹתָיו. הִשְׂתָּרֵךְ בְּלֹא כֹּחַ בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ כֶּלֶב גֵּא וְיָהִיר, מְפֻטָּם וְשָׁמֵן. פָּתַח פִּיו בְּלַעַג וּבְלַהַג: "שָׁלוֹם עָלֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. מַדּוּעַ אַתָּה דָּל, וּמַדּוּעַ רָעוֹת פָּנֶיךָ? כְּלוּם לֹא מוּטָב הָיָה לוּ הִסְתַּפַּחְתָּ לְחֶבְרַת בְּנֵי הָאָדָם, לִשְׁמֹר עַל חַצְרוֹתֵיהֶם וְטִירוֹתֵיהֶם, לָשֵׂאת מַשָּׂאָם וְלִהְיוֹת לְעַבְדָּם, וְהָיָה לְךָ אֹכֶל בְּשֶׁפַע כְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ – בִּמְקוֹם לִרְדֹּף אַחַר הָרוּחַ וְלִרְעֹב בְּלֹא כֹּחַ. לְמַד מִמֶּנִּי, אֲשֶׁר לְעֶבֶד הָיִיתִי, שָׁמַנְתִּי, עָבִיתִי, כָּשִׂיתִי. וְגַם עֵת יַאַסְרוּנִי בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, הִנֵּה נִתָּן לִי מְזוֹנִי – בָּשָׂר שָׁמֵן וַעֲצָמוֹת!" עָנָה הָאֲרִי וְאָמַר: "מַשְׁמַנֶּיךָ עִוְּרוּ אֶת עֵינֶיךָ, עַד שֶׁלֹּא תַּבְדִּיל בֵּין כְּבוֹדְךָ לִקְלוֹנְךָ! טוֹב לִי לִהְיוֹת חָפְשִׁי בָּרָעָב וּבָרָזוֹן, מִהְיוֹת עֶבֶד נִרְצָע עַל רֹב מָזוֹן!" סִיֵּם רַבִּי נִסִּים וְאָמַר: כָּל אִישׁ שֶׁיָּקָר בְּעֵינָיו כְּבוֹדוֹ, וְהוּא נְקִי כַּפַּיִם וּבַר לֵבָב, יָבִין, שֶׁהָאָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט יָדוֹ לְהַלְוָאָה כְּדֵי לִחְיוֹת חַיֵּי נַחַת וְהַרְחָבָה, הֲרֵיהוּ "עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה", וְכָמוֹהוּ כְּכֶלֶב הַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ בְּקוֹלָר כְּדֵי לִגְרֹס עֲצָמוֹת וּלְהַעֲלוֹת בָּשָׂר. יִלְמַד מִן הָאֲרִי, שֶׁמּוּטָב לִרְזוֹת, אַךְ לְהִשָּׁאֵר בֶּן חוֹרִין. וּכְבָר אָמַר הֶחָכָם: "הַהִסְתַּפְּקוּת בַּמּוּעָט שֶׁמּוֹנַעַת אֶת בְּעָלֶיהָ מִדַּלּוּת, טוֹבָה מֵהוֹן רַב הַמְבִיאוֹ לְבִזָּיוֹן וּלְשִׁפְלוּת!" עַל כֵּן, לְאַחַר שֶׁבִּקַּשְׁנוּ פַּרְנָסָה, כַּלְכָּלָה וְהַרְוָחָה, מְבַקְשִׁים אָנוּ: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא בְּבִזָּיוֹן, בִּפְשִׁיטַת יָד לְהַלְוָאָה אוֹ לְמַתָּנָה... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, חֵן טוֹב)