Otzarot-Article

"אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (כה-יט) מְסַפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: נִשְׁאַלְתִּי שְׁאֵלָה. הַכָּתוּב אוֹמֵר, "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שָׁהֲתָה עִם אַבְרָהָם וְלֹא יָלְדָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צַר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם וְהֵעִידוּ הַכֹּל "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק".

וְאֵינוֹ מוּבָן. הֲלֹא אַבְרָהָם לֹא הָיָה עָקָר, שֶׁכְּבָר נוֹלַד לוֹ יִשְׁמָעֵאל. וְשָׂרָה הָיְתָה עֲקָרָה בְּטִבְעָהּ, וּכְשֶׁנִּתְבַּשְּׂרָה שֶׁתֵּלֵד צָחֲקָה בְּקִרְבָּהּ "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה" (בְּרֵאשִׁית יח-יב), וְכָתַב הַסְּפוֹרְנוֹ, "כִּי אָמְנָם לְהָשִׁיב הַבַּחֲרוּת אַחַר הַזִּקְנָה הֲרֵי הוּא כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים". וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ נֵס כְּדֵי שֶׁתֵּלֵד מֵאֲבִימֶלֶךְ, הֲלֹא מֻפְקָע הוּא.

אֶלָּא זֶה טִבְעָהּ וְעִקָּרָהּ שֶׁל הַלֵּיצָנוּת, שֶׁאֵין לְחַפֵּשׂ בָּהּ הִגָּיוֹן, וְטוֹעֶנֶת כָּל דָּבָר הָזוּי כְּדֵי לִלְעֹג וּלְבַזּוֹת כָּל קֹדֶשׁ, וּמַשְׁפִּיעָה וְסוֹחֶפֶת כָּל כָּךְ עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה נֵס נוֹסָף עַל מְנָת לִסְכֹּר פִּיהֶם שֶׁל הַלֵּיצָנִים. שֶׁהָיָה קְלַסְתֵּרוֹ שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם.

כִּי לֹא מֵהַנֵּס אִכְפַּת לָהֶם. וְאֵיךְ הִסְתַּדְּרוּ עִם הֶעָנָן שֶׁעַל הָאֹהֶל, עִם הַבְּרָכָה שֶׁבָּעִסָּה, וְהַנֵּר הַדּוֹלֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת?

אִכְפַּת לָהֶם מִשַּׁלְשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת.

אֵינָם רוֹצִים שֶׁיִּקָּבַע שֶׁ"אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק", שֶׁהַמַּטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ תִּהְיֶה "זָקֵן וּזְקֵנָה מִצַּד אֶחָד, בָּחוּר וּבְתוּלָה מִצַּד אַחֵר" (ב"ק צז:) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: אַבְרָהָם וְשָׂרָה בְּצַד זֶה וְיִצְחָק וְרִבְקָה בְּצַד זֶה, וְהֵם שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל מַטְבֵּעַ אַחַת.

זוֹ מַטְּרַת מִלְחֶמֶת הַלֵּיצָנִים בָּנוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת וְעַד לְיָמֵינוּ, לְנַתֵּק אֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת, לִקְטֹעַ אֶת רֶצֶף הַדּוֹרוֹת.

זֶה מַה שֶּׁמְּנַקֵּר אֶת עֵינֵיהֶם, זֶה מַה שֶּׁטּוֹרֵד אֶת מְנוּחָתָם.

וְזֶה תַּפְקִידֵנוּ, לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה קְלַסְתֵּר פָּנֵינוּ דּוֹמֶה לַאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁדְּמוּתָם תִּשְׁתַּקֵּף בָּנוּ.

וְהֵבֵאתִי בְּעִנְיַן זֶה דִּבְרֵי הַיְּרוּשַׁלְמִי בְּפֶרֶק חֵלֶק: אָחָז מֶלֶךְ רָשָׁע הָיָה וּבְכָל זֹאת לֹא נִמְנָה עַל הַמְּלָכִים שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹתָם אָבִיו הָיָה צַדִּיק וְחִזְקִיָּהוּ בְּנוֹ צַדִּיק, וְקָרְאוּ עָלָיו "וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט" (מִשְׁלֵי יא-כא), זֶרַע שֶׁהוּא בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים; שֶׁהָיָה חֻלְיָה מְקַשֶּׁרֶת בֵּין הַדּוֹרוֹת.

עָרְכוּ כָּאן נִסָּיוֹן, לִקְטֹעַ אֶת רֶצֶף הַדּוֹרוֹת.

נִזָּכֵר נָא בַּדֶּרֶךְ אוֹתָהּ עוֹבֶרֶת תְּרוּפָה עַד שֶׁמְּאַשְּׁרִים לְנַסּוֹתָהּ עַל בְּנֵי אָדָם. וְכָאן, לָקְחוּ רִבְבוֹת בְּנֵי הָעָם הַנִּבְחָר, וְעָרְכוּ בָּהֶם נִסָּיוֹן רַע וָמָר, מִי יִתֵּן אֶת הַדִּין עַל כָּךְ?!

אֵיפֹה מָצָאנוּ בֶּעָבָר שׁוֹדֵד יְהוּדִי אוֹ רוֹצֵחַ יְהוּדִי?! וְכַיּוֹם -

הִזְמִינוּ אוֹתִי לְהַרְצָאָה בְּבֵית סֹהַר. לִפְנֵי הַהַרְצָאָה שׂוֹחַחְתִּי עִם מְנַהֵל בֵּית הַכֶּלֶא, שֶׁאָמַר לִי: "אֵין לָנוּ בְּעָיָה עִם חֲמֵשֶׁת הָאֲחוּזִים שֶׁיּוֹשְׁבִים כָּאן. הַבְּעָיָה שֶׁלָּנוּ הִיא תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה הָאֲחוּזִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְפְּסוּ". הֵבַנְתִּי שֶׁהָיָה מוּכָן לִתְלוֹת שֶׁלֶט בְּשַׁעֲרֵי נְמַל הַתְּעוּפָה: "מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, שֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר" וְלִפְתֹּר בְּכָךְ אֶת כָּל הַבְּעָיוֹת.

הוֹפַעְתִּי בִּפְנֵי הָאֲסִירִים, וְאָמַרְתִּי לָהֶם: "אַתֶּם יְהוּדִים טוֹבִים, יְהוּדִים נִפְלָאִים. עַל הַפָּסוּק: "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" (בְּרֵאשִׁית כז-כז) דָּרְשָׁה הַגְּמָרָא: רֵיחַ בּוֹגְדָיו (סַנְהֶדְרִין לז.), שֶׁהָיָה כְּרֵיחַ גַּן עֵדֶן (רַשִׁ"י).

כְּשֵׁם שֶׁהַבְּגָדִים חִיצוֹנִיִּים וּקְרוּיִים "מַחֲלָצוֹת" (זְכַרְיָה ג-ד) שֶׁפּוֹשְׁטִים וְחוֹלְצִים אוֹתָם, כָּךְ הַבְּגִידוֹת וְהָעֲווֹנוֹת. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ" (שיה"ש א-ו), הַשַּׁחֲרוּת אֵינָהּ מֻטְבַּעַת בָּנוּ, אֶלָּא אֲרָעִית וְחוֹלֶפֶת. וְסִפַּרְתִּי מַעֲשֶׂה בְּגַנָּב שֶׁמָּצָא שִׁיטָה נִפְלָאָה לַחְדֹּר לְבָתִּים -

אָח, הֱיִיתֶם צְרִיכִים לִרְאוֹת אֵיךְ כָּל הָעֵינַיִם נִלְטְשׁוּ, וְהָאָזְנַיִם נִזְקְפוּ. עוֹלֶה הָיָה לַגַּגּוֹת, וְיוֹרֵד בַּאֲרֻבַּת הָאָח. בִּימֵי הַקַּיִץ הָיְתָה הָאָח כְּבוּיָה, רַק אֵפֶר מוּעָט מִבִּשּׁוּלֵי הַיּוֹם בְּקַרְקָעִיתָהּ. מוּבָן שֶׁהָיָה שָׁחוֹר כְּפֶחָם מִפִּיחַ כָּתְלֵי הָאֲרֻבָּה, אֲבָל הֵגִיחַ לִטְרַקְלִין הַדִּירָה, גִּשֵּׁשׁ וְאָסַף מִכָּל הַבָּא לַיָּד.

לַיְלָה אֶחָד גָּלַשׁ כְּדַרְכּוֹ, הֵגִיחַ מֵהָאָח - וְחָשְׁכוּ עֵינָיו. מִכָּל הַבָּתִּים, בָּחַר בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב. וְהָרַב יוֹשֵׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן, נֵר יָחִיד מֵאִיר אֶת עֲרֵמַת הַסְּפָרִים הַפְּתוּחִים לְפָנָיו, שׁוֹקֵד עַל הֲכָנַת הַדְּרָשָׁה לְשַׁבָּת הַגָּדוֹל.

שָׁמַע רִשְׁרוּשׁ וְנָשָׂא עֵינָיו. רָאָה אֶת הַדְּמוּת הַמְּפֻיַּחַת מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ מְגִיחָה מִן הָאָח. "מָה רְצוֹנְךָ?" שָׁאַל.

הַהֶלֶם הָרִאשׁוֹן עָבַר, הַדִּבּוּר שָׁב אֵלָיו: "אָה... רְצוֹנִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה".

מוּבָן, זוֹ הַכְּתֹבֶת. אֲבָל כִּמְדֻמֶּה שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיָּרְדוּ בָּאֲרֻבָּה, בְּשָׁלֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר, כְּדֵי לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה...

"שְׁאַל בְּנִי", עָנָה הָרַב בְּנֹעַם.

"רָצִיתִי לִשְׁאֹל.. אֵיךְ יוֹצְאִים מִכָּאן"...

אַי, אַל תַּחְזְרוּ דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה. רַחֲצוּ פָּנִים, הִתְנַקּוּ וְחִזְרוּ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר.

וְאָמַרְתִּי: "לֹא אֶתְכֶם צְרִיכִים הָיוּ לְהוֹשִׁיב כָּאן אֶלָּא אֶת הַמְחַנְּכִים וְהוֹגֵי הַדֵּעוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ מִכֶּם אֶת לְבוּשׁ הָאֱמוּנָה וְהִלְבִּישׁוּכֶם בִּגְדֵי בְּגִידָה בְּמוֹרַשְׁתֵנוּ הַנִּפְלָאָה".

וְאֵין מַה לּוֹמַר, הֵם הִסְכִּימוּ עִם כָּל מִלָּה.

אֲבָל בְּלִי קֶשֶׁר לְהַסְכָּמָתָם, לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם שֶׁל אוֹתָם מְחַנְּכִים: רְאוּ גִּדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתֶּם.

וּלְדַאֲבוֹן הַלֵּב, הֵם הִצְלִיחוּ, הַשֵּׁם יְרַחֵם. הִצְלִיחוּ לְגַדֵּל דּוֹר מְנֻתָּק, תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ, מְנֻכָּרִים לַחֲלוּטִין. בְּלִי לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה, בְּלִי זִיק שֶׁל יַהֲדוּת.

הִזְמִינוּ אוֹתִי לְדַבֵּר בִּפְנֵי בּוֹגְרֵי תִּיכוֹן, כִּתָּה י"ב, בַּחוּרִים לִפְנֵי גִּיּוּס. רָצִיתִי לִדְלוֹת אֵיזֶה רֶקַע יֵשׁ לָהֶם, אֵיזֶה קֶשֶׁר יֵשׁ לָהֶם לַמָּסֹרֶת.

פָּנִיתִי לְאֶחָד מֵהֶם וְשָׁאַלְתִּי: "מָתַי אִמָּא שֶׁלְּךָ מַדְלִיקָה נֵרוֹת?"

עָנָה: "כְּשֶׁיֵּשׁ הַפְסָקַת חַשְׁמַל".

אָז אֲנִי שׁוֹאֵל אֶתְכֶם... (לְהַגִּיד)

	וירא תשע"ג
	עוֹרֵךְ הַדִּין וְהַכֶּלֶב
	"אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (כה-יט) מְסַפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: נִשְׁאַלְתִּי שְׁאֵלָה. הַכָּתוּב אוֹמֵר, "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שָׁהֲתָה עִם אַבְרָהָם וְלֹא יָלְדָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צַר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם וְהֵעִידוּ הַכֹּל "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". וְאֵינוֹ מוּבָן. הֲלֹא אַבְרָהָם לֹא הָיָה עָקָר, שֶׁכְּבָר נוֹלַד לוֹ יִשְׁמָעֵאל. וְשָׂרָה הָיְתָה עֲקָרָה בְּטִבְעָהּ, וּכְשֶׁנִּתְבַּשְּׂרָה שֶׁתֵּלֵד צָחֲקָה בְּקִרְבָּהּ "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה" (בְּרֵאשִׁית יח-יב), וְכָתַב הַסְּפוֹרְנוֹ, "כִּי אָמְנָם לְהָשִׁיב הַבַּחֲרוּת אַחַר הַזִּקְנָה הֲרֵי הוּא כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים". וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ נֵס כְּדֵי שֶׁתֵּלֵד מֵאֲבִימֶלֶךְ, הֲלֹא מֻפְקָע הוּא. אֶלָּא זֶה טִבְעָהּ וְעִקָּרָהּ שֶׁל הַלֵּיצָנוּת, שֶׁאֵין לְחַפֵּשׂ בָּהּ הִגָּיוֹן, וְטוֹעֶנֶת כָּל דָּבָר הָזוּי כְּדֵי לִלְעֹג וּלְבַזּוֹת כָּל קֹדֶשׁ, וּמַשְׁפִּיעָה וְסוֹחֶפֶת כָּל כָּךְ עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה נֵס נוֹסָף עַל מְנָת לִסְכֹּר פִּיהֶם שֶׁל הַלֵּיצָנִים. שֶׁהָיָה קְלַסְתֵּרוֹ שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם. כִּי לֹא מֵהַנֵּס אִכְפַּת לָהֶם. וְאֵיךְ הִסְתַּדְּרוּ עִם הֶעָנָן שֶׁעַל הָאֹהֶל, עִם הַבְּרָכָה שֶׁבָּעִסָּה, וְהַנֵּר הַדּוֹלֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת? אִכְפַּת לָהֶם מִשַּׁלְשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת. אֵינָם רוֹצִים שֶׁיִּקָּבַע שֶׁ"אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק", שֶׁהַמַּטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ תִּהְיֶה "זָקֵן וּזְקֵנָה מִצַּד אֶחָד, בָּחוּר וּבְתוּלָה מִצַּד אַחֵר" (ב"ק צז:) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: אַבְרָהָם וְשָׂרָה בְּצַד זֶה וְיִצְחָק וְרִבְקָה בְּצַד זֶה, וְהֵם שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל מַטְבֵּעַ אַחַת. זוֹ מַטְּרַת מִלְחֶמֶת הַלֵּיצָנִים בָּנוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת וְעַד לְיָמֵינוּ, לְנַתֵּק אֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת, לִקְטֹעַ אֶת רֶצֶף הַדּוֹרוֹת. זֶה מַה שֶּׁמְּנַקֵּר אֶת עֵינֵיהֶם, זֶה מַה שֶּׁטּוֹרֵד אֶת מְנוּחָתָם. וְזֶה תַּפְקִידֵנוּ, לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה קְלַסְתֵּר פָּנֵינוּ דּוֹמֶה לַאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁדְּמוּתָם תִּשְׁתַּקֵּף בָּנוּ. וְהֵבֵאתִי בְּעִנְיַן זֶה דִּבְרֵי הַיְּרוּשַׁלְמִי בְּפֶרֶק חֵלֶק: אָחָז מֶלֶךְ רָשָׁע הָיָה וּבְכָל זֹאת לֹא נִמְנָה עַל הַמְּלָכִים שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹתָם אָבִיו הָיָה צַדִּיק וְחִזְקִיָּהוּ בְּנוֹ צַדִּיק, וְקָרְאוּ עָלָיו "וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט" (מִשְׁלֵי יא-כא), זֶרַע שֶׁהוּא בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים; שֶׁהָיָה חֻלְיָה מְקַשֶּׁרֶת בֵּין הַדּוֹרוֹת. עָרְכוּ כָּאן נִסָּיוֹן, לִקְטֹעַ אֶת רֶצֶף הַדּוֹרוֹת. נִזָּכֵר נָא בַּדֶּרֶךְ אוֹתָהּ עוֹבֶרֶת תְּרוּפָה עַד שֶׁמְּאַשְּׁרִים לְנַסּוֹתָהּ עַל בְּנֵי אָדָם. וְכָאן, לָקְחוּ רִבְבוֹת בְּנֵי הָעָם הַנִּבְחָר, וְעָרְכוּ בָּהֶם נִסָּיוֹן רַע וָמָר, מִי יִתֵּן אֶת הַדִּין עַל כָּךְ?! אֵיפֹה מָצָאנוּ בֶּעָבָר שׁוֹדֵד יְהוּדִי אוֹ רוֹצֵחַ יְהוּדִי?! וְכַיּוֹם - הִזְמִינוּ אוֹתִי לְהַרְצָאָה בְּבֵית סֹהַר. לִפְנֵי הַהַרְצָאָה שׂוֹחַחְתִּי עִם מְנַהֵל בֵּית הַכֶּלֶא, שֶׁאָמַר לִי: "אֵין לָנוּ בְּעָיָה עִם חֲמֵשֶׁת הָאֲחוּזִים שֶׁיּוֹשְׁבִים כָּאן. הַבְּעָיָה שֶׁלָּנוּ הִיא תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה הָאֲחוּזִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְפְּסוּ". הֵבַנְתִּי שֶׁהָיָה מוּכָן לִתְלוֹת שֶׁלֶט בְּשַׁעֲרֵי נְמַל הַתְּעוּפָה: "מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, שֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר" וְלִפְתֹּר בְּכָךְ אֶת כָּל הַבְּעָיוֹת. הוֹפַעְתִּי בִּפְנֵי הָאֲסִירִים, וְאָמַרְתִּי לָהֶם: "אַתֶּם יְהוּדִים טוֹבִים, יְהוּדִים נִפְלָאִים. עַל הַפָּסוּק: "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" (בְּרֵאשִׁית כז-כז) דָּרְשָׁה הַגְּמָרָא: רֵיחַ בּוֹגְדָיו (סַנְהֶדְרִין לז.), שֶׁהָיָה כְּרֵיחַ גַּן עֵדֶן (רַשִׁ"י). כְּשֵׁם שֶׁהַבְּגָדִים חִיצוֹנִיִּים וּקְרוּיִים "מַחֲלָצוֹת" (זְכַרְיָה ג-ד) שֶׁפּוֹשְׁטִים וְחוֹלְצִים אוֹתָם, כָּךְ הַבְּגִידוֹת וְהָעֲווֹנוֹת. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ" (שיה"ש א-ו), הַשַּׁחֲרוּת אֵינָהּ מֻטְבַּעַת בָּנוּ, אֶלָּא אֲרָעִית וְחוֹלֶפֶת. וְסִפַּרְתִּי מַעֲשֶׂה בְּגַנָּב שֶׁמָּצָא שִׁיטָה נִפְלָאָה לַחְדֹּר לְבָתִּים - אָח, הֱיִיתֶם צְרִיכִים לִרְאוֹת אֵיךְ כָּל הָעֵינַיִם נִלְטְשׁוּ, וְהָאָזְנַיִם נִזְקְפוּ. עוֹלֶה הָיָה לַגַּגּוֹת, וְיוֹרֵד בַּאֲרֻבַּת הָאָח. בִּימֵי הַקַּיִץ הָיְתָה הָאָח כְּבוּיָה, רַק אֵפֶר מוּעָט מִבִּשּׁוּלֵי הַיּוֹם בְּקַרְקָעִיתָהּ. מוּבָן שֶׁהָיָה שָׁחוֹר כְּפֶחָם מִפִּיחַ כָּתְלֵי הָאֲרֻבָּה, אֲבָל הֵגִיחַ לִטְרַקְלִין הַדִּירָה, גִּשֵּׁשׁ וְאָסַף מִכָּל הַבָּא לַיָּד. לַיְלָה אֶחָד גָּלַשׁ כְּדַרְכּוֹ, הֵגִיחַ מֵהָאָח - וְחָשְׁכוּ עֵינָיו. מִכָּל הַבָּתִּים, בָּחַר בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב. וְהָרַב יוֹשֵׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן, נֵר יָחִיד מֵאִיר אֶת עֲרֵמַת הַסְּפָרִים הַפְּתוּחִים לְפָנָיו, שׁוֹקֵד עַל הֲכָנַת הַדְּרָשָׁה לְשַׁבָּת הַגָּדוֹל. שָׁמַע רִשְׁרוּשׁ וְנָשָׂא עֵינָיו. רָאָה אֶת הַדְּמוּת הַמְּפֻיַּחַת מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ מְגִיחָה מִן הָאָח. "מָה רְצוֹנְךָ?" שָׁאַל. הַהֶלֶם הָרִאשׁוֹן עָבַר, הַדִּבּוּר שָׁב אֵלָיו: "אָה... רְצוֹנִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה". מוּבָן, זוֹ הַכְּתֹבֶת. אֲבָל כִּמְדֻמֶּה שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיָּרְדוּ בָּאֲרֻבָּה, בְּשָׁלֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר, כְּדֵי לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה... "שְׁאַל בְּנִי", עָנָה הָרַב בְּנֹעַם. "רָצִיתִי לִשְׁאֹל.. אֵיךְ יוֹצְאִים מִכָּאן"... אַי, אַל תַּחְזְרוּ דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה. רַחֲצוּ פָּנִים, הִתְנַקּוּ וְחִזְרוּ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. וְאָמַרְתִּי: "לֹא אֶתְכֶם צְרִיכִים הָיוּ לְהוֹשִׁיב כָּאן אֶלָּא אֶת הַמְחַנְּכִים וְהוֹגֵי הַדֵּעוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ מִכֶּם אֶת לְבוּשׁ הָאֱמוּנָה וְהִלְבִּישׁוּכֶם בִּגְדֵי בְּגִידָה בְּמוֹרַשְׁתֵנוּ הַנִּפְלָאָה". וְאֵין מַה לּוֹמַר, הֵם הִסְכִּימוּ עִם כָּל מִלָּה. אֲבָל בְּלִי קֶשֶׁר לְהַסְכָּמָתָם, לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם שֶׁל אוֹתָם מְחַנְּכִים: רְאוּ גִּדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתֶּם. וּלְדַאֲבוֹן הַלֵּב, הֵם הִצְלִיחוּ, הַשֵּׁם יְרַחֵם. הִצְלִיחוּ לְגַדֵּל דּוֹר מְנֻתָּק, תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ, מְנֻכָּרִים לַחֲלוּטִין. בְּלִי לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה, בְּלִי זִיק שֶׁל יַהֲדוּת. הִזְמִינוּ אוֹתִי לְדַבֵּר בִּפְנֵי בּוֹגְרֵי תִּיכוֹן, כִּתָּה י"ב, בַּחוּרִים לִפְנֵי גִּיּוּס. רָצִיתִי לִדְלוֹת אֵיזֶה רֶקַע יֵשׁ לָהֶם, אֵיזֶה קֶשֶׁר יֵשׁ לָהֶם לַמָּסֹרֶת. פָּנִיתִי לְאֶחָד מֵהֶם וְשָׁאַלְתִּי: "מָתַי אִמָּא שֶׁלְּךָ מַדְלִיקָה נֵרוֹת?" עָנָה: "כְּשֶׁיֵּשׁ הַפְסָקַת חַשְׁמַל". אָז אֲנִי שׁוֹאֵל אֶתְכֶם... (לְהַגִּיד)