Otzarot-Article

"וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ" (כב-כא) זֶה מַחְמִיא לִהְיוֹת אָדָם מְבֻקָּשׁ, וּמְחַמֵּם אֶת הַלֵּב כְּשֶׁמַּכִּירִים בְּכִשּׁוּרֶיךָ, מְחַזְּרִים אַחֲרֶיךָ, שׁוֹלְחִים מִשְׁלָחוֹת, מִתְחַנְּנִים שֶׁתָּבוֹא. זֶה מַחְמִיא שִׁבְעָתַיִם אִם מְדֻבָּר בְּבִלְעָם, הַנֵּחוֹן בְּרוּחַ גְּבוֹהָה וּבְנֶפֶשׁ רְחָבָה (אָבוֹת ה-יט). וְעוֹד יוֹתֵר, אִם מַבְטִיחִים לוֹ שָׂכָר בְּיַד רְחָבָה, מְלוֹא בֵּיתוֹ שֶׁל בָּלָק כֶּסֶף וְזָהָב, וּבְעִקָּר - כָּבוֹד...

אֶפְשָׁר לְהָבִין חֻלְשָׁה אֱנוֹשִׁית, וּבְיִחוּד שֶׁל אָדָם מֻשְׁחָת בְּמִדּוֹתָיו כְּבִלְעָם. אֲבָל כָּל זֶה אֵינוֹ מַסְבִּיר דָּבָר אֶחָד: רְצוֹנְךָ לְהַשִּׂיג מָמוֹן וְכָבוֹד, נִיחָא. וּבִגְלַל זֶה הוֹלֵךְ אַתָּה לְקַלֵּל עַם שָׁלֵם, לְעָקְרוֹ מִן הַשֹּׁרֶשׁ לְהָמִיט עָלָיו אָסוֹן?!

אֲבָל זֶה כֹּחָהּ שֶׁל אָנֹכִיּוּת. הַזּוּלַת אֵינוֹ מְעַנְיֵן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. רַק עִנְיָנִי לְנֶגֶד עֵינַי, קִדּוּם מַטְרָתִי וְתוּ לֹא. וְאִם אֶרְמֹס בְּדַרְכִּי עַם שָׁלֵם, כַּעֲדַת נְמָלִים הֵם בְּעֵינַי. וּבִלְעָם הוּא רַק מָשָׁל. מִלְחֲמוֹת גֶּנֶרָלִים בַּצָּבָא כְּבָר עָלוּ בְּחַיֵּי חַיָּלִים כֹּה רַבִּים. בְּסִסְמַת "כַּלְכָּלָה נְכוֹנָה" יוֹצְרִים מֵאוֹת אַלְפֵי מֻבְטָלִים. דֻּגְמָאוֹת יֵשׁ לְמַכְבִּיר, אֲבָל יְסוֹד כֻּלָּן: הַגִּישָׁה הָאָנֹכִית.

לְעֻמָּתָהּ, גִּישָׁתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַמְּחַנֶּכֶת לְ"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (וַיִּקְרָא כה-לה), לְ"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (וַיִּקְרָא יח-יט), לִנְשִׂיאָה בְּעֹל עִם הַזּוּלַת, לְהִתְחַשְּׁבוּת בְּרִגְשׁוֹתָיו, לְכִבּוּד זְכֻיּוֹתָיו וְאַף וִתּוּר לְמַעֲנוֹ. זֶה לְעֻמַּת זֶה מַצִּיבָה הַמִּשְׁנָה אֶת בִּלְעָם בַּעַל הָעַיִן הָרָעָה - מוּל אַבְרָהָם אָבִינוּ בַּעַל הָעַיִן הַטּוֹבָה וְהַהֲטָבָה הַמֻּפְלֶגֶת.

וְיֻדְגַּשׁ: אֵין הַכַּוָּנָה לִמְחִיקַת הָ"אֲנִי", לְבִטּוּל הַיֵּשׁוּת. לְהֵפֶךְ, "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", חַיֶּיךָ קוֹדְמִים לְחַיֵּי חֲבֵרְךָ! "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ - כָּמוֹךָ", אֱהֹב אֶת עַצְמְךָ, אַךְ אֱהֹב גַּם אֶת רֵעֶךָ, כַּבֵּד אֶת זְכֻיּוֹתָיו. וּמַה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ, זֶה יְסוֹד רֹב מִצְווֹת הַתּוֹרָה. "רֹב מִצְווֹת הַתּוֹרָה לְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת". כַּמָּה נִפְלָאִים חַיֵּי הָאָדָם הַמִּתְחַשֵּׁב בַּזּוּלַת וְאָהוּב עַל הַבְּרִיּוֹת.

יַחְלִיט כָּל אָדָם הֵיכָן רוֹצֶה הוּא לְמַקֵּם עַצְמוֹ, בֵּין תַּלְמִידֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹ בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. כֵּיצַד רוֹצֶה הוּא לְעַצֵּב אֶת בֵּיתוֹ, לְחַנֵּךְ אֶת צֶאֱצָאָיו. לָאָנֹכִיּוּת צְרוּפָה, לַאֲנִי וְאַפְסִי, אוֹ לְעַיִן טוֹבָה וְאַהֲבַת חֶסֶד. וְיֵדַע, שֶׁהַהֶבְדֵּל אֵינוֹ מִתְבַּטֵּא רַק בְּכָךְ שֶׁתַּלְמִידֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ נוֹחֲלִים שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת וְתַלְמִידֵי בִּלְעָם נִדְחִים מִשְּׁנֵיהֶם. הַהֶבְדֵּל הָעִקָּרִי הוּא בְּאִישִׁיּוּתָם. יַחְלִיט מַה בִּרְצוֹנוֹ לִהְיוֹת, וּמַה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיוּ יְלָדָיו. פְּרָחִים מַרְהִיבִים וְרֵיחָנִים מְשׁוֹבְבֵי לֵב, אוֹ קוֹצִים דּוֹקְרָנִיִּים שֶׁהַכֹּל מִתְרַחֲקִים מֵהֶם וּמִצְטַעֲרִים עַל קִיּוּמָם...

מִשְׁפַּחַת פַרְחִי הַנּוֹדַעַת לִתְהִלָּה הָיְתָה בִּבְחִינַת "מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ" לִיהוּדֵי דַּמֶּשֶׂק. פַּטְרוֹנָה לִיהוּדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַד לַ"שַׁעַר הָעֶלְיוֹן" שֶׁבְּקוּשְׁטָא הִגִּיעָה הַשְׁפָּעָתָהּ.

בְּאוֹתָם יָמִים חַי בְּדַמֶּשֶׂק "פַקִיָה", יוֹדֵעַ דָת מֻסְלְמִי, שֶׁהִתְיַמֵּר - כְּבִלְעָם בִּשְׁעָתוֹ - לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹת עַל טִבְעִיִּים. מְסַפֵּר הָיָה כִּי בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הוּא עוֹלֶה בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ לְמֶכָּה, מְנַשֵּׁק אֶת אֶבֶן הַכַּעְבָּה, הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה, וְשָׁב לְדַמֶּשֶׂק לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה.

אוֹתוֹ פַקִיָה, שׂוֹנֵא יְהוּדִים הָיָה. יוֹם אֶחָד שָׁמַע נְעָרִים יְהוּדִים מְשַׂחֲקִים. עָלָה וְאָמַר לַפֶּחָה שֶׁנְּעָרִים עִבְרִים לָעֲגוּ לוֹ וּלְדָתוֹ. חָרָה אַף הַפֶּחָה, צִוָּה לִכְלֹא אֶת הַנְּעָרִים, וְנָתַן בְּיַד הַפַקִיָה רְשׁוּת לְיַסְּרָם כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ.

נִבְהֲלוּ הוֹרֵי הַנְּעָרִים וּמִהֲרוּ אֶל רַבִּי חַיִּים פַרְחִי, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַעֲבִיר אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה. הִבְטִיחָם לַעֲשׂוֹת כְּכָל יְכָלְתּוֹ. לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ חָשַׁב: מַה בְּיָדוֹ לִפְעֹל, כֵּיצַד יָנִיא אֶת הַפַקִיָה מִלְּבַצֵּעַ אֶת זְמָמוֹ? וַה' נָטַע בְּלִבּוֹ אֶת הַתְּשׁוּבָה.

הָיְתָה בִּרְשׁוּתוֹ מַחֲרֹזֶת יְקָרָה עַד מְאֹד אֲשֶׁר דַּמֶּשֶׂק לֹא רָאֲתָה כָּמוֹהָ לְיֹפִי, וּבָהּ תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע אֲבָנִים טוֹבוֹת, אֲשֶׁר בָּהּ יִסְפְּרוּ הַמֻּסְלְמִים אֶת פְּסוּקֵיהֶם.

מֶה עָשָׂה? הוֹצִיא מִמֶּנָּה אֶבֶן טוֹבָה אַחַת, וּבִלְעָדֶיהָ אִבְּדָה הַמַּחֲרֹזֶת אֶת עִקַּר חֲשִׁיבוּתָהּ. בְּיוֹם חֲמִישִׁי עָלָה רַבִּי חַיִּים אֶל הַפֶּחָה, בְּיוֹדְעוֹ שֶׁגַּם הַפַקִיָה נִמְצָא שָׁם. הוּא הוֹשִׁיט לַפֶּחָה אֶת הַמַּחֲרֹזֶת הַיְקָרָה כִּתְשׁוּרָה, אֲבָל הוֹסִיף שֶׁלְּדַאֲבוֹן לִבּוֹ חֲסֵרָה אַחַת הָאֲבָנִים הַיּוֹתֵר יְקָרוֹת. בִּלְעָדֶיהָ, מְאַבֶּדֶת הַמַּחֲרֹזֶת אֶת עֶרְכָּהּ. אֲבָל יוֹדֵעַ הוּא שֶׁהָאֶבֶן הַחֲסֵרָה מְצוּיָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל שֵׁיךְ פְּלוֹנִי בְּמֶכָּה. וְהוּא, רַבִּי חַיִּים, מוּכָן לְרָכְשָׁהּ עֲבוּר הַפֶּחָה בְּעַד כָּל הוֹן.

עֲצָתוֹ הִיא, שֶׁמָּחָר עִם שַׁחַר, כְּשֶׁהַפַקִיָה יַעֲלֶה לְמֶכָּה בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ, יִרְכֹּשׁ שָׁם עֲבוּרוֹ אֶת הָאֶבֶן, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם תִּהְיֶה בִּרְשׁוּת הַפֶּחָה...

נָשְׂאָה הַהַצָּעָה חֵן בְּעֵינֵי הַפֶּחָה, וּפְנֵי הַפַקִיָה חָפוּ. מִי כָּמוֹהוּ יָדַע הֵיכָן שׁוֹהֶה הוּא בְּיוֹם שִׁשִּׁי... הֵבִין שֶׁנָּפַל בַּפָּח שֶׁרַבִּי חַיִּים טָמַן לוֹ וּפָנָה אֵלָיו לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ.

אָמַר לוֹ רַבִּי חַיִּים: "הָאֶבֶן הַחֲסֵרָה מְצוּיָה בִּרְשׁוּתִי, וְאִם תְּצַוֶּה לְהוֹצִיא אֶת הַנְּעָרִים לַחָפְשִׁי, תְּקַבְּלָהּ חִנָּם אֵין כֶּסֶף, וְתוּכַל לְהַצִּיגָהּ בִּפְנֵי הַפֶּחָה "בְּשׁוּבְךָ מִמֶּכָּה..."

וְכָךְ הָיָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שמחת תורה תשע"ג
	הַתַּעֲנוּג הָרוּחָנִי - שִׂיא הַתַּעֲנוּגוֹת
	"וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ" (כב-כא) זֶה מַחְמִיא לִהְיוֹת אָדָם מְבֻקָּשׁ, וּמְחַמֵּם אֶת הַלֵּב כְּשֶׁמַּכִּירִים בְּכִשּׁוּרֶיךָ, מְחַזְּרִים אַחֲרֶיךָ, שׁוֹלְחִים מִשְׁלָחוֹת, מִתְחַנְּנִים שֶׁתָּבוֹא. זֶה מַחְמִיא שִׁבְעָתַיִם אִם מְדֻבָּר בְּבִלְעָם, הַנֵּחוֹן בְּרוּחַ גְּבוֹהָה וּבְנֶפֶשׁ רְחָבָה (אָבוֹת ה-יט). וְעוֹד יוֹתֵר, אִם מַבְטִיחִים לוֹ שָׂכָר בְּיַד רְחָבָה, מְלוֹא בֵּיתוֹ שֶׁל בָּלָק כֶּסֶף וְזָהָב, וּבְעִקָּר - כָּבוֹד... אֶפְשָׁר לְהָבִין חֻלְשָׁה אֱנוֹשִׁית, וּבְיִחוּד שֶׁל אָדָם מֻשְׁחָת בְּמִדּוֹתָיו כְּבִלְעָם. אֲבָל כָּל זֶה אֵינוֹ מַסְבִּיר דָּבָר אֶחָד: רְצוֹנְךָ לְהַשִּׂיג מָמוֹן וְכָבוֹד, נִיחָא. וּבִגְלַל זֶה הוֹלֵךְ אַתָּה לְקַלֵּל עַם שָׁלֵם, לְעָקְרוֹ מִן הַשֹּׁרֶשׁ לְהָמִיט עָלָיו אָסוֹן?! אֲבָל זֶה כֹּחָהּ שֶׁל אָנֹכִיּוּת. הַזּוּלַת אֵינוֹ מְעַנְיֵן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. רַק עִנְיָנִי לְנֶגֶד עֵינַי, קִדּוּם מַטְרָתִי וְתוּ לֹא. וְאִם אֶרְמֹס בְּדַרְכִּי עַם שָׁלֵם, כַּעֲדַת נְמָלִים הֵם בְּעֵינַי. וּבִלְעָם הוּא רַק מָשָׁל. מִלְחֲמוֹת גֶּנֶרָלִים בַּצָּבָא כְּבָר עָלוּ בְּחַיֵּי חַיָּלִים כֹּה רַבִּים. בְּסִסְמַת "כַּלְכָּלָה נְכוֹנָה" יוֹצְרִים מֵאוֹת אַלְפֵי מֻבְטָלִים. דֻּגְמָאוֹת יֵשׁ לְמַכְבִּיר, אֲבָל יְסוֹד כֻּלָּן: הַגִּישָׁה הָאָנֹכִית. לְעֻמָּתָהּ, גִּישָׁתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַמְּחַנֶּכֶת לְ"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (וַיִּקְרָא כה-לה), לְ"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (וַיִּקְרָא יח-יט), לִנְשִׂיאָה בְּעֹל עִם הַזּוּלַת, לְהִתְחַשְּׁבוּת בְּרִגְשׁוֹתָיו, לְכִבּוּד זְכֻיּוֹתָיו וְאַף וִתּוּר לְמַעֲנוֹ. זֶה לְעֻמַּת זֶה מַצִּיבָה הַמִּשְׁנָה אֶת בִּלְעָם בַּעַל הָעַיִן הָרָעָה - מוּל אַבְרָהָם אָבִינוּ בַּעַל הָעַיִן הַטּוֹבָה וְהַהֲטָבָה הַמֻּפְלֶגֶת. וְיֻדְגַּשׁ: אֵין הַכַּוָּנָה לִמְחִיקַת הָ"אֲנִי", לְבִטּוּל הַיֵּשׁוּת. לְהֵפֶךְ, "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", חַיֶּיךָ קוֹדְמִים לְחַיֵּי חֲבֵרְךָ! "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ - כָּמוֹךָ", אֱהֹב אֶת עַצְמְךָ, אַךְ אֱהֹב גַּם אֶת רֵעֶךָ, כַּבֵּד אֶת זְכֻיּוֹתָיו. וּמַה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ, זֶה יְסוֹד רֹב מִצְווֹת הַתּוֹרָה. "רֹב מִצְווֹת הַתּוֹרָה לְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת". כַּמָּה נִפְלָאִים חַיֵּי הָאָדָם הַמִּתְחַשֵּׁב בַּזּוּלַת וְאָהוּב עַל הַבְּרִיּוֹת. יַחְלִיט כָּל אָדָם הֵיכָן רוֹצֶה הוּא לְמַקֵּם עַצְמוֹ, בֵּין תַּלְמִידֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹ בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. כֵּיצַד רוֹצֶה הוּא לְעַצֵּב אֶת בֵּיתוֹ, לְחַנֵּךְ אֶת צֶאֱצָאָיו. לָאָנֹכִיּוּת צְרוּפָה, לַאֲנִי וְאַפְסִי, אוֹ לְעַיִן טוֹבָה וְאַהֲבַת חֶסֶד. וְיֵדַע, שֶׁהַהֶבְדֵּל אֵינוֹ מִתְבַּטֵּא רַק בְּכָךְ שֶׁתַּלְמִידֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ נוֹחֲלִים שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת וְתַלְמִידֵי בִּלְעָם נִדְחִים מִשְּׁנֵיהֶם. הַהֶבְדֵּל הָעִקָּרִי הוּא בְּאִישִׁיּוּתָם. יַחְלִיט מַה בִּרְצוֹנוֹ לִהְיוֹת, וּמַה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיוּ יְלָדָיו. פְּרָחִים מַרְהִיבִים וְרֵיחָנִים מְשׁוֹבְבֵי לֵב, אוֹ קוֹצִים דּוֹקְרָנִיִּים שֶׁהַכֹּל מִתְרַחֲקִים מֵהֶם וּמִצְטַעֲרִים עַל קִיּוּמָם... מִשְׁפַּחַת פַרְחִי הַנּוֹדַעַת לִתְהִלָּה הָיְתָה בִּבְחִינַת "מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ" לִיהוּדֵי דַּמֶּשֶׂק. פַּטְרוֹנָה לִיהוּדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַד לַ"שַׁעַר הָעֶלְיוֹן" שֶׁבְּקוּשְׁטָא הִגִּיעָה הַשְׁפָּעָתָהּ. בְּאוֹתָם יָמִים חַי בְּדַמֶּשֶׂק "פַקִיָה", יוֹדֵעַ דָת מֻסְלְמִי, שֶׁהִתְיַמֵּר - כְּבִלְעָם בִּשְׁעָתוֹ - לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹת עַל טִבְעִיִּים. מְסַפֵּר הָיָה כִּי בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הוּא עוֹלֶה בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ לְמֶכָּה, מְנַשֵּׁק אֶת אֶבֶן הַכַּעְבָּה, הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה, וְשָׁב לְדַמֶּשֶׂק לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה. אוֹתוֹ פַקִיָה, שׂוֹנֵא יְהוּדִים הָיָה. יוֹם אֶחָד שָׁמַע נְעָרִים יְהוּדִים מְשַׂחֲקִים. עָלָה וְאָמַר לַפֶּחָה שֶׁנְּעָרִים עִבְרִים לָעֲגוּ לוֹ וּלְדָתוֹ. חָרָה אַף הַפֶּחָה, צִוָּה לִכְלֹא אֶת הַנְּעָרִים, וְנָתַן בְּיַד הַפַקִיָה רְשׁוּת לְיַסְּרָם כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. נִבְהֲלוּ הוֹרֵי הַנְּעָרִים וּמִהֲרוּ אֶל רַבִּי חַיִּים פַרְחִי, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַעֲבִיר אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה. הִבְטִיחָם לַעֲשׂוֹת כְּכָל יְכָלְתּוֹ. לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ חָשַׁב: מַה בְּיָדוֹ לִפְעֹל, כֵּיצַד יָנִיא אֶת הַפַקִיָה מִלְּבַצֵּעַ אֶת זְמָמוֹ? וַה' נָטַע בְּלִבּוֹ אֶת הַתְּשׁוּבָה. הָיְתָה בִּרְשׁוּתוֹ מַחֲרֹזֶת יְקָרָה עַד מְאֹד אֲשֶׁר דַּמֶּשֶׂק לֹא רָאֲתָה כָּמוֹהָ לְיֹפִי, וּבָהּ תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע אֲבָנִים טוֹבוֹת, אֲשֶׁר בָּהּ יִסְפְּרוּ הַמֻּסְלְמִים אֶת פְּסוּקֵיהֶם. מֶה עָשָׂה? הוֹצִיא מִמֶּנָּה אֶבֶן טוֹבָה אַחַת, וּבִלְעָדֶיהָ אִבְּדָה הַמַּחֲרֹזֶת אֶת עִקַּר חֲשִׁיבוּתָהּ. בְּיוֹם חֲמִישִׁי עָלָה רַבִּי חַיִּים אֶל הַפֶּחָה, בְּיוֹדְעוֹ שֶׁגַּם הַפַקִיָה נִמְצָא שָׁם. הוּא הוֹשִׁיט לַפֶּחָה אֶת הַמַּחֲרֹזֶת הַיְקָרָה כִּתְשׁוּרָה, אֲבָל הוֹסִיף שֶׁלְּדַאֲבוֹן לִבּוֹ חֲסֵרָה אַחַת הָאֲבָנִים הַיּוֹתֵר יְקָרוֹת. בִּלְעָדֶיהָ, מְאַבֶּדֶת הַמַּחֲרֹזֶת אֶת עֶרְכָּהּ. אֲבָל יוֹדֵעַ הוּא שֶׁהָאֶבֶן הַחֲסֵרָה מְצוּיָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל שֵׁיךְ פְּלוֹנִי בְּמֶכָּה. וְהוּא, רַבִּי חַיִּים, מוּכָן לְרָכְשָׁהּ עֲבוּר הַפֶּחָה בְּעַד כָּל הוֹן. עֲצָתוֹ הִיא, שֶׁמָּחָר עִם שַׁחַר, כְּשֶׁהַפַקִיָה יַעֲלֶה לְמֶכָּה בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ, יִרְכֹּשׁ שָׁם עֲבוּרוֹ אֶת הָאֶבֶן, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם תִּהְיֶה בִּרְשׁוּת הַפֶּחָה... נָשְׂאָה הַהַצָּעָה חֵן בְּעֵינֵי הַפֶּחָה, וּפְנֵי הַפַקִיָה חָפוּ. מִי כָּמוֹהוּ יָדַע הֵיכָן שׁוֹהֶה הוּא בְּיוֹם שִׁשִּׁי... הֵבִין שֶׁנָּפַל בַּפָּח שֶׁרַבִּי חַיִּים טָמַן לוֹ וּפָנָה אֵלָיו לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי חַיִּים: "הָאֶבֶן הַחֲסֵרָה מְצוּיָה בִּרְשׁוּתִי, וְאִם תְּצַוֶּה לְהוֹצִיא אֶת הַנְּעָרִים לַחָפְשִׁי, תְּקַבְּלָהּ חִנָּם אֵין כֶּסֶף, וְתוּכַל לְהַצִּיגָהּ בִּפְנֵי הַפֶּחָה "בְּשׁוּבְךָ מִמֶּכָּה..." וְכָךְ הָיָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)