Otzarot-Article

"וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" (יב-לב) אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים. פַּרְעֹה הָיָה רוֹחֵץ יוֹם יוֹם בְּדָמָם שֶׁל תִּינוֹקוֹת הָעִבְרִים בְּנִסָּיוֹן לְהֵרָפֵא מִצָּרַעְתּוֹ. מֵאָה וַחֲמִשִּׁים תִּינוֹקוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים תִּינוֹקוֹת בָּעֶרֶב (שְׁמוֹת רַבָּה א-לד). כַּמָּה יְהוּדִים מֵתוּ בַּשִּׁעְבּוּד הַקָּשֶׁה בִּפְקוּדָתוֹ; כַּמָּה יְלָדִים הִטְבִּיעַ בַּיְּאוֹר בִּגְזֵרָתוֹ; כַּמָּה עוֹלָלִים שִׁקַּע בַּחוֹמָה כַּאֲשֶׁר אֲבוֹתֵיהֶם לֹא מִלְּאוּ אֶת מִכְסַת עֲבוֹדָתָם; כַּמָּה הִכְבִּיד אֶת לִבּוֹ. כַּמָּה יִסּוּרִים וְסֵבֶל הֵסֵב לְעַמּוֹ כְּדֵי לֹא לְהַנִּיחַ אֶת טַרְפּוֹ מִבֵּין צִפָּרְנָיו. מִמַּלְתְּעוֹתָיו. רָשָׁע, מִפְלֶצֶת בִּדְמוּת מִפְלֶצֶת הָיָה... כָּל גָּבְהוֹ כַּחֲצִי מֶטֶר. גַמָּד שְׂטָנִי, וּדְמוּתוֹ מִצְטַיֶּרֶת לִזְוָעָה בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא (מוֹעֵד קָטָן יח.). וּכְקָטְנוֹ - כֵּן גַּבְהוּת רוּחוֹ: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ".

וְלַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יֵשׁ תְּרוּפָה בְּדוּקָה לִשְׁאֵלוֹת מֵעֵין אֵלּוּ. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁבָּא לִפְנֵי הַצַּדִּיק בַּעַל "יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" מִסְּלוֹנִים זַצַ"ל, וְסָח בְּפָנָיו שֶׁמַטְרִידוֹת אוֹתוֹ קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנָה.

אָמַר לוֹ הַצַּדִּיק: "אֵינְךָ הָרִאשׁוֹן. גַּם פַּרְעֹה שָׁאַל קֻשְׁיוֹת וְאָמַר 'מִי ה'?' - וְקִבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה... בְּמַכּוֹת. עַל כָּל קֻשְׁיָא - מַכָּה, עוֹד קֻשְׁיָא - עוֹד מַכָּה. עַד שֶׁקִּבֵּל תְּשׁוּבָה עַל כֻּלָּן"...

אוֹי, כַּמָּה הֻכֵּינוּ בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה. כְּלַל הַצִּבּוּר, וְכָל יָחִיד וְיָחִיד בּוֹ. מָתַי נָבִין שֶׁזּוֹ תְּשׁוּבָה עַל הִתְרוֹפְפוּת הָאֱמוּנָה. מָתַי נֹאמַר: דַּי, יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁאֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא!

פַּרְעֹה הָרָשָׁע הֻכָּה, מַכָּה אַחַר מַכָּה, עַד שֶׁהֵבִין אֶת הַמֶּסֶר. עַל כָּרְחוֹ הֵבִין, רָץ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה לְחַפֵּשׂ אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, קָרָא וְאָמַר: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי... וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם". וְלֹא נָחָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁבִּקֵּשׁ: "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי".

וְשָׁאַל הָרַב 'תּוֹרַת חָכָם' זַצַ"ל: מַהוּ "גַּם" אוֹתִי? וְהֵשִׁיב עַל פִּי דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שִׁלַּח אֶת הָעָם, לִוָּהוּ בִּבְרָכָה: "צְאוּ לְשָׁלוֹם, לְכוּ לְשָׁלוֹם!" (שְׁמוֹת רַבָּה כ-י) וּלְפִיכָךְ בִּקֵּשׁ מֵהֶם לְהָשִׁיב לוֹ בְּרָכָה וּלְבָרְכוֹ בְּלֵב שָׁלֵם כְּפִי שֶׁהוּא בֵּרְכָם.

אֵיזוֹ חֻצְפָּה, אֵיזוֹ עַזּוּת פָּנִים! נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אֶת הַצּוֹרֵר הֶס, מְפַקֵּד מַחֲנֵה הַהַשָׁמָדה אוֹשְׁוִיץ, זֶה שֶׁשִּׁסָּה כְּלָבִים בַּאֲנָשִׁים חַיִּים, שֶׁהִכָּה עַד מָוֶת, תָּלָה, הִתְעַלֵּל, רָצַח רְבָבוֹת. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁבִּתְבוּסָתוֹ, בְּסִיּוּם הַמִּלְחָמָה, נֶאֱלַץ לִפְתֹּחַ אֶת שַׁעֲרֵי הַמַּחֲנֶה וּלְשַׁלֵּחַ אֶת עֲצוּרָיו, וְהָיָה מְבַקְּשָׁם, 'וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי'... תַּחְשְׁבוּ עָלַי טוֹבָה וְתָשִׁיבוּ לִי בְּרָכָה כִּי הִנֵּה אֲנִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּצֵאתְכֶם מֵהַגֵּיהִנֹּם שֶׁלִּי... מֶה הָיוּ מְשִׁיבִים לוֹ? אֶת מַה שֶּׁאָכֵן הֵשִׁיבוּ לוֹ: תְּלָאוּהוּ בְּכִכַּר הַגַּרְדּוֹם שֶׁבָּהּ תָּלָה רַבִּים כָּל כָּךְ...

וְעוֹד, זֶה מַזְכִּיר לָנוּ סִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (ע"ז סה.): רָבָא הֻצְרַךְ לַעֲלוֹת לְשַׂר נָכְרִי אֶחָד לְטוֹבַת הַכְּלָל. עָלָה וּמְצָאוֹ מִתְעַנֵּג בַּהֲבָלָיו. שְׁאָלוֹ הַשָּׂר: "אַתֶּם, הַיְהוּדִים, כְּלוּם יִהְיוּ לָכֶם תַּעֲנוּגוֹת כָּאֵלּוּ לֶעָתִיד לָבוֹא?" עָנָה לוֹ: "שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ טוֹבִים מִשֶּׁלָּכֶם, שֶׁכֵּן עֲלֵיכֶם יֵשׁ אֵימַת מַלְכוּת וְעָלֵינוּ לֹא תִּהְיֶה אֵימַת הַמַּלְכוּת לֶעָתִיד לָבוֹא".

תָּמַהּ הַשָּׂר: "אֵיזוֹ אֵימַת מַלְכוּת יֵשׁ עָלַי?" וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר בָּא שָׁלִיחַ לְהַבְהִילוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ.

כְּשֶׁרָאָה אֶת הַמּוֹפֵת הַגָּלוּי הִתְפַּעֵל וְאָמַר: "מִי שֶׁחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם רָעָה, תִּפְקַע עֵינוֹ הָרָעָה".

עָנָה רַבָּא וְאָמַר: "אָמֵן".

וּפָקְעָה עֵינוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שַׂר...

זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, אַךְ לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ: אֵין גּוֹי שֶׁמְּבָרֵךְ יְהוּדִי בְּלֵב שָׁלֵם! "הֲלָכָה בְּיָדוּעַ שֶׁעֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב". וְיַעֲקֹב הַמּוֹשִׁיט אֶת צַוָּארוֹ לִנְשִׁיקַת עֵשָׂו, עָלָיו לִדְאֹג קֹדֶם לָכֵן שֶׁצַּוָּארוֹ יִהְיֶה מִשַּׁיִשׁ, לְמִקְרֶה שֶׁל נְשִׁיכָה...

וְיֵשׁ כָּאן יוֹתֵר מִכָּךְ: רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זַ"ל כָּתַב (בְּאִגַּרְתּוֹ לִבְנוֹ), שֶׁפַּרְעֹה הוּא מָשָׁל וְיִצּוּג לַיֵּצֶר הָרַע. הַיֵּצֶר הָרַע, כַּיָּדוּעַ, הוּא מְקוֹר הַתַּאֲווֹת וְהַמַּאֲוַיִּים, וְלֹא פַּעַם מִתְחַזֶּה הוּא לְאוֹהֵב וְיָדִיד. הוּא לוֹחֵשׁ שֶׁכְּדַאי לְהִתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה בְּשֵׁם הַבְּרִיאוּת אוֹ הַמְּנוּחָה הַנְּחוּצָה. "לְהִתְאַוְרֵר" מְעַט בִּדְרָכִים שֶׁאֵינָן כֹּה רְצוּיוֹת. שֶׁ"מִּצְוָה" לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל פְּלוֹנִי, מַמָּשׁ חוֹבָה לְעוֹרֵר רִיב עַל עִנְיָן צוֹדֵק, וְאָסוּר, מַמָּשׁ אָסוּר, לִמְחֹל וְלִסְלֹחַ. בְּ"מִצְווֹת" רַבּוֹת מְזַכֶּה הוּא אוֹתָנוּ. אֲבָל עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁפַּרְעֹה נִשְׁאָר פַּרְעֹה, כָּךְ הַיֵּצֶר הָרַע נִשְׁאָר רַע. הַכָּתוּב קוֹרֵא לוֹ "שׂוֹנֵא" (מִשְׁלֵי כה-כא) וּבְהִתְחַזּוּתוֹ כְּאוֹהֵב הוּא מְסֻכָּן בְּכִפְלַיִם.

אֵין אָנוּ זְקוּקִים לַעֲצוֹתֵיהֶם וּלְבִרְכוֹתֵיהֶם, לֹא שֶׁל פַּרְעֹה וְלֹא שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. דַּי לָנוּ בַּעֲצוֹתֵיהֶם וּבַבְּרָכוֹת שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְשֶׁל הַיֵּצֶר הַטּוֹב... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	סוכות תשע"ג
	שְׁבוּעַ הַמִּבְחָן
	"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" (יב-לב) אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים. פַּרְעֹה הָיָה רוֹחֵץ יוֹם יוֹם בְּדָמָם שֶׁל תִּינוֹקוֹת הָעִבְרִים בְּנִסָּיוֹן לְהֵרָפֵא מִצָּרַעְתּוֹ. מֵאָה וַחֲמִשִּׁים תִּינוֹקוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים תִּינוֹקוֹת בָּעֶרֶב (שְׁמוֹת רַבָּה א-לד). כַּמָּה יְהוּדִים מֵתוּ בַּשִּׁעְבּוּד הַקָּשֶׁה בִּפְקוּדָתוֹ; כַּמָּה יְלָדִים הִטְבִּיעַ בַּיְּאוֹר בִּגְזֵרָתוֹ; כַּמָּה עוֹלָלִים שִׁקַּע בַּחוֹמָה כַּאֲשֶׁר אֲבוֹתֵיהֶם לֹא מִלְּאוּ אֶת מִכְסַת עֲבוֹדָתָם; כַּמָּה הִכְבִּיד אֶת לִבּוֹ. כַּמָּה יִסּוּרִים וְסֵבֶל הֵסֵב לְעַמּוֹ כְּדֵי לֹא לְהַנִּיחַ אֶת טַרְפּוֹ מִבֵּין צִפָּרְנָיו. מִמַּלְתְּעוֹתָיו. רָשָׁע, מִפְלֶצֶת בִּדְמוּת מִפְלֶצֶת הָיָה... כָּל גָּבְהוֹ כַּחֲצִי מֶטֶר. גַמָּד שְׂטָנִי, וּדְמוּתוֹ מִצְטַיֶּרֶת לִזְוָעָה בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא (מוֹעֵד קָטָן יח.). וּכְקָטְנוֹ - כֵּן גַּבְהוּת רוּחוֹ: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ". וְלַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יֵשׁ תְּרוּפָה בְּדוּקָה לִשְׁאֵלוֹת מֵעֵין אֵלּוּ. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁבָּא לִפְנֵי הַצַּדִּיק בַּעַל "יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" מִסְּלוֹנִים זַצַ"ל, וְסָח בְּפָנָיו שֶׁמַטְרִידוֹת אוֹתוֹ קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנָה. אָמַר לוֹ הַצַּדִּיק: "אֵינְךָ הָרִאשׁוֹן. גַּם פַּרְעֹה שָׁאַל קֻשְׁיוֹת וְאָמַר 'מִי ה'?' - וְקִבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה... בְּמַכּוֹת. עַל כָּל קֻשְׁיָא - מַכָּה, עוֹד קֻשְׁיָא - עוֹד מַכָּה. עַד שֶׁקִּבֵּל תְּשׁוּבָה עַל כֻּלָּן"... אוֹי, כַּמָּה הֻכֵּינוּ בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה. כְּלַל הַצִּבּוּר, וְכָל יָחִיד וְיָחִיד בּוֹ. מָתַי נָבִין שֶׁזּוֹ תְּשׁוּבָה עַל הִתְרוֹפְפוּת הָאֱמוּנָה. מָתַי נֹאמַר: דַּי, יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁאֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא! פַּרְעֹה הָרָשָׁע הֻכָּה, מַכָּה אַחַר מַכָּה, עַד שֶׁהֵבִין אֶת הַמֶּסֶר. עַל כָּרְחוֹ הֵבִין, רָץ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה לְחַפֵּשׂ אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, קָרָא וְאָמַר: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי... וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם". וְלֹא נָחָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁבִּקֵּשׁ: "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי". וְשָׁאַל הָרַב 'תּוֹרַת חָכָם' זַצַ"ל: מַהוּ "גַּם" אוֹתִי? וְהֵשִׁיב עַל פִּי דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שִׁלַּח אֶת הָעָם, לִוָּהוּ בִּבְרָכָה: "צְאוּ לְשָׁלוֹם, לְכוּ לְשָׁלוֹם!" (שְׁמוֹת רַבָּה כ-י) וּלְפִיכָךְ בִּקֵּשׁ מֵהֶם לְהָשִׁיב לוֹ בְּרָכָה וּלְבָרְכוֹ בְּלֵב שָׁלֵם כְּפִי שֶׁהוּא בֵּרְכָם. אֵיזוֹ חֻצְפָּה, אֵיזוֹ עַזּוּת פָּנִים! נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אֶת הַצּוֹרֵר הֶס, מְפַקֵּד מַחֲנֵה הַהַשָׁמָדה אוֹשְׁוִיץ, זֶה שֶׁשִּׁסָּה כְּלָבִים בַּאֲנָשִׁים חַיִּים, שֶׁהִכָּה עַד מָוֶת, תָּלָה, הִתְעַלֵּל, רָצַח רְבָבוֹת. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁבִּתְבוּסָתוֹ, בְּסִיּוּם הַמִּלְחָמָה, נֶאֱלַץ לִפְתֹּחַ אֶת שַׁעֲרֵי הַמַּחֲנֶה וּלְשַׁלֵּחַ אֶת עֲצוּרָיו, וְהָיָה מְבַקְּשָׁם, 'וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי'... תַּחְשְׁבוּ עָלַי טוֹבָה וְתָשִׁיבוּ לִי בְּרָכָה כִּי הִנֵּה אֲנִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּצֵאתְכֶם מֵהַגֵּיהִנֹּם שֶׁלִּי... מֶה הָיוּ מְשִׁיבִים לוֹ? אֶת מַה שֶּׁאָכֵן הֵשִׁיבוּ לוֹ: תְּלָאוּהוּ בְּכִכַּר הַגַּרְדּוֹם שֶׁבָּהּ תָּלָה רַבִּים כָּל כָּךְ... וְעוֹד, זֶה מַזְכִּיר לָנוּ סִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (ע"ז סה.): רָבָא הֻצְרַךְ לַעֲלוֹת לְשַׂר נָכְרִי אֶחָד לְטוֹבַת הַכְּלָל. עָלָה וּמְצָאוֹ מִתְעַנֵּג בַּהֲבָלָיו. שְׁאָלוֹ הַשָּׂר: "אַתֶּם, הַיְהוּדִים, כְּלוּם יִהְיוּ לָכֶם תַּעֲנוּגוֹת כָּאֵלּוּ לֶעָתִיד לָבוֹא?" עָנָה לוֹ: "שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ טוֹבִים מִשֶּׁלָּכֶם, שֶׁכֵּן עֲלֵיכֶם יֵשׁ אֵימַת מַלְכוּת וְעָלֵינוּ לֹא תִּהְיֶה אֵימַת הַמַּלְכוּת לֶעָתִיד לָבוֹא". תָּמַהּ הַשָּׂר: "אֵיזוֹ אֵימַת מַלְכוּת יֵשׁ עָלַי?" וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר בָּא שָׁלִיחַ לְהַבְהִילוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַמּוֹפֵת הַגָּלוּי הִתְפַּעֵל וְאָמַר: "מִי שֶׁחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם רָעָה, תִּפְקַע עֵינוֹ הָרָעָה". עָנָה רַבָּא וְאָמַר: "אָמֵן". וּפָקְעָה עֵינוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שַׂר... זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, אַךְ לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ: אֵין גּוֹי שֶׁמְּבָרֵךְ יְהוּדִי בְּלֵב שָׁלֵם! "הֲלָכָה בְּיָדוּעַ שֶׁעֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב". וְיַעֲקֹב הַמּוֹשִׁיט אֶת צַוָּארוֹ לִנְשִׁיקַת עֵשָׂו, עָלָיו לִדְאֹג קֹדֶם לָכֵן שֶׁצַּוָּארוֹ יִהְיֶה מִשַּׁיִשׁ, לְמִקְרֶה שֶׁל נְשִׁיכָה... וְיֵשׁ כָּאן יוֹתֵר מִכָּךְ: רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זַ"ל כָּתַב (בְּאִגַּרְתּוֹ לִבְנוֹ), שֶׁפַּרְעֹה הוּא מָשָׁל וְיִצּוּג לַיֵּצֶר הָרַע. הַיֵּצֶר הָרַע, כַּיָּדוּעַ, הוּא מְקוֹר הַתַּאֲווֹת וְהַמַּאֲוַיִּים, וְלֹא פַּעַם מִתְחַזֶּה הוּא לְאוֹהֵב וְיָדִיד. הוּא לוֹחֵשׁ שֶׁכְּדַאי לְהִתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה בְּשֵׁם הַבְּרִיאוּת אוֹ הַמְּנוּחָה הַנְּחוּצָה. "לְהִתְאַוְרֵר" מְעַט בִּדְרָכִים שֶׁאֵינָן כֹּה רְצוּיוֹת. שֶׁ"מִּצְוָה" לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל פְּלוֹנִי, מַמָּשׁ חוֹבָה לְעוֹרֵר רִיב עַל עִנְיָן צוֹדֵק, וְאָסוּר, מַמָּשׁ אָסוּר, לִמְחֹל וְלִסְלֹחַ. בְּ"מִצְווֹת" רַבּוֹת מְזַכֶּה הוּא אוֹתָנוּ. אֲבָל עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁפַּרְעֹה נִשְׁאָר פַּרְעֹה, כָּךְ הַיֵּצֶר הָרַע נִשְׁאָר רַע. הַכָּתוּב קוֹרֵא לוֹ "שׂוֹנֵא" (מִשְׁלֵי כה-כא) וּבְהִתְחַזּוּתוֹ כְּאוֹהֵב הוּא מְסֻכָּן בְּכִפְלַיִם. אֵין אָנוּ זְקוּקִים לַעֲצוֹתֵיהֶם וּלְבִרְכוֹתֵיהֶם, לֹא שֶׁל פַּרְעֹה וְלֹא שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. דַּי לָנוּ בַּעֲצוֹתֵיהֶם וּבַבְּרָכוֹת שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְשֶׁל הַיֵּצֶר הַטּוֹב... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)