Otzarot-Article

"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד" (טז-יט) כִּסְבוּרִים אָנוּ שֶׁצִּוּוּיִים אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ רַק לְדַיָּנִים וּלְשׁוֹפְטִים, וְלֹא הִיא. הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַנְט זַצַ"ל הִשְׁרִישׁ, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא דַּיָּן וְשׁוֹפֵט, שֶׁהֲרֵי הוּא מַחְלִיט הַחְלָטוֹת וּפוֹסֵק לְעַצְמוֹ בְּכָל עֵת. וְאִם כֵּן, חַיָּב הוּא לִרְאוֹת שֶׁהַחְלָטוֹתָיו תִּהְיֶינָה שְׁקוּלוֹת וְצוֹדְקוֹת, וְלֹא יִסְתַּנְוְרוּ עֵקֶב שֹׁחַד.

מַעֲשֶׂה בְּאִכָּר שֶׁהֶעֱמִיס הַר שֶׁל תְּבוּאָה עַל עֶגְלָתוֹ וּבִקֵּשׁ לְהַכְנִיסָהּ לַאֲסָמוֹ. אַךְ אֲבוֹי, הָעֲגָלָה נִתְקְעָה בַּפֶּתַח. עֲרֵמַת הַתְּבוּאָה הִגִּיעָה עַד הַמַּשְׁקוֹף, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַכְנִיסָהּ. הִכָּה אֶת הַסּוּס, וְלַשָּׁוְא.

עָבַר שָׁם לֵץ קַל דַּעַת וְאָמַר: "לָמָּה תַכֶּה אֶת סוּסְךָ, הַאֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁהַמִּטְעָן גָּבוֹהַּ מִן הַפֶּתַח?"

שָׁאַל הָאִכָּר: "וּמָה אֶעֱשֶׂה?"

עָנָהוּ: "קְנֵה מִמֶּנִּי מִשְׁקֶפֶת זוֹ הַמַּגְדִּילָה כָּל דָּבָר פִּי כַּמָּה. הַבֵּט בָּהּ כְּלַפֵּי מַעְלָה וְהַפֶּתַח יִגְבַּהּ. כָּךְ תּוּכַל לְהַכְנִיס אֶת הָעֲגָלָה בְּלֹא מַאֲמָץ!"

קָנָה הָאִכָּר אֶת הַמִּשְׁקֶפֶת בְּכֶסֶף מָלֵא וְהַלֵּץ הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. הִבִּיט הָאִכָּר בְּפֶתַח הָאָסָם דֶּרֶךְ הַמִּשְׁקֶפֶת, וְאָכֵן גָּבַהּ פְּלָאִים. מָשַׁךְ בְּרֶסֶן הַסּוּס - וְהָעֲגָלָה עֲדַיִן תְּקוּעָה... הִשְׁתָּאָה וְקָרָא בְּקוֹל אַחֲרֵי הַלֵּץ הַמִּתְרַחֵק: "אֱמֹר לִי, הַפֶּתַח גָּבַהּ וַעֲדַיִן לֹא נִכְנֶסֶת הָעֲגָלָה?"...

צָעַק אֵלָיו הַנּוֹכֵל "שַׁטְיָא, הַבֵּט אֶל עֲרֵמַת הַתְּבוּאָה דֶּרֶךְ הַמִּשְׁקֶפֶת וְתִרְאֶה שֶׁגַּם הִיא גָּדְלָה, וְשׁוּב חוֹסֶמֶת הִיא אֶת הַפֶּתַח"...

הִבִּיט הָאִכָּר בַּתְּבוּאָה בְּעַד הָעֲדָשׁוֹת, וְאָכֵן תָּפְחָה עַד מְאֹד. אִם כֵּן, מַה הוֹעִיל?

קָרָא בְּאַכְזָבָה לְעֵבֶר הַנּוֹכֵל הַמִּתְרַחֵק: "רִמִּיתָנִי, הָשֵׁב לִי אֶת כַּסְפִּי"

וּמִמֶּרְחַקִּים הִגִּיעַ אֵלָיו קוֹלוֹ שֶׁל הַלֵּץ: "יֵשׁ עֵצָה! כְּשֶׁאַתָּה מַבִּיט בַּתְּבוּאָה הֲפֹךְ אֶת הַמִּשְׁקֶפֶת, וְנִרְאֶה שֶׁהַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם".

יֵשׁ אֵפוֹא לַמִּשְׁקֶפֶת צַד שֵׁנִי, וְהוּא לֹא יָדַע... הֲפָכָהּ וְהִבִּיט בַּתְּבוּאָה, וְהִנֵּה קָטְנָה עַד מִזְעוּר. שָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, הִבִּיט בְּרִכּוּז וְהִצְלִיף בַּסּוּסִים. וְהֵם, לְהַכְעִיס, אֵינָם זָזִים. בִּקֵּשׁ לִשְׁאֹל אֶת הַמּוֹכֵר פֵּשֶׁר הַדָּבָר, אַךְ הַלָּהּ כְּבָר הִרְחִיק לֶכֶת וְנֶעְלַם, מוֹתִירוֹ עִם הַתַּעֲלוּמָה...

עָבַר שָׁם אָדָם פִּקֵּחַ וְרָאָה עֲגָלָה תְּקוּעָה בְּפֶתַח הָאָסָם, וְהָעֶגְלוֹן מַבִּיט בְּעַד הַמִּשְׁקֶפֶת בַּפֶּתַח, הוֹפְכָהּ וּמַבִּיט בַּמִּטְעָן, וְחוֹזֵר חָלִילָה... נָד לוֹ וְאָמַר: "אוֹי לְךָ כְּסִיל נִבְעָר. הֲלֹא תָּבִין שֶׁהַמִּשְׁקֶפֶת לֹא תְּשַׁנֶּה אֶת הַמְּצִיאוּת, וְשֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם בַּצַּד הַנֹּחַ לְךָ, לְהַגְדִּיל כִּבְיָכוֹל אֶת הַפֶּתַח וּלְמַזְעֵר כִּבְיָכוֹל אֶת הַתְּבוּאָה!"...

קִבֵּל הָאִכָּר: "וּמָה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא?"

וְהַפִּקֵּחַ עָנָה: "אֵין פָּשׁוּט מִזֶּה. הָסֵר מִן הַתְּבוּאָה עַד לְגֹבַהּ הַפֶּתַח, וְהָעֲגָלָה תִּכָּנֵס בְּקַלּוּת".

זֶה הַמָּשָׁל. וְהַנִּמְשָׁל? מְצוּיִים אָנוּ בְּחֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, עַל סַף יְמֵי הַדִּין בָּהֶם יִסָּקְרוּ מַעֲשֵׂינוּ וְיֻחְלַט מַה יְהֵא עָלֵינוּ. הַאִם נִזְכֶּה וְנִכָּתֵב לְחַיִּים, לִבְרִיאוּת, לְפַרְנָסָה טוֹבָה, לְנַחַת וּלְשִׂמְחָה. וְאִם נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ, אֵינֶנּוּ נִרְעָשִׁים וְנִפְחָדִים עַד מְאֹד. שַׁאֲנָנִים אָנוּ לְמַדַּי, וְיֵשׁ לְכָךְ סִבָּה טוֹבָה: אָמְנָם בָּאִים אָנוּ עִם עֲגָלָה מְלֵאָה עֲווֹנוֹת לְמַכְבִּיר: חֲטָאֵי הַלָּשׁוֹן, בִּטּוּל תּוֹרָה, וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. אֲבָל "הַמַּשְׁקוֹף" גָּבוֹהַּ, רַחֲמֵי שָׁמַיִם מְרֻבִּים, וְסוֹמְכִים אָנוּ עַל י"ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים. אֲבָל "עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָּדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם" (עֶזְרָא ט-ו) וְיֵשׁ גְּבוּל לַסְּלִיחָה וְלַמְּחִילָה. אֲבָל הוֹאִיל וּקְרוֹבִים אָנוּ אֵצֶל עַצְמֵנוּ, מַטִּים אָנוּ מִשְׁפָּט וְנוֹשְׂאִים לְעַצְמֵנוּ פָּנִים. יָצַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ מִשְׁקֶפֶת פְּלָאִים, שֶׁמַּגְבִּיהָה מִצַּד אֶחָד אֶת סַף הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי מְמַזְעֶרֶת אֶת עֲווֹנוֹתֵינוּ, כָּךְ שֶׁסְּבוּרִים אָנוּ שֶׁנַּעֲבֹר אֶת הַדִּין בְּשָׁלוֹם...

וּמַה נַּעֲשֶׂה שֶׁזּוֹ רְמִיָּה עַצְמִית...

הָבָה נַכִּיר בַּמְּצִיאוּת כְּמוֹ שֶׁהִיא, וְנֵדַע שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ אַחַת: לְהַקְטִין אֶת הַר הָעֲבֵרוֹת, לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְלִזְכּוֹת בַּדִּין! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	סוכות תשע"ג
	מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְמִצְוַת סֻכָּה
	"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד" (טז-יט) כִּסְבוּרִים אָנוּ שֶׁצִּוּוּיִים אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ רַק לְדַיָּנִים וּלְשׁוֹפְטִים, וְלֹא הִיא. הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַנְט זַצַ"ל הִשְׁרִישׁ, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא דַּיָּן וְשׁוֹפֵט, שֶׁהֲרֵי הוּא מַחְלִיט הַחְלָטוֹת וּפוֹסֵק לְעַצְמוֹ בְּכָל עֵת. וְאִם כֵּן, חַיָּב הוּא לִרְאוֹת שֶׁהַחְלָטוֹתָיו תִּהְיֶינָה שְׁקוּלוֹת וְצוֹדְקוֹת, וְלֹא יִסְתַּנְוְרוּ עֵקֶב שֹׁחַד. מַעֲשֶׂה בְּאִכָּר שֶׁהֶעֱמִיס הַר שֶׁל תְּבוּאָה עַל עֶגְלָתוֹ וּבִקֵּשׁ לְהַכְנִיסָהּ לַאֲסָמוֹ. אַךְ אֲבוֹי, הָעֲגָלָה נִתְקְעָה בַּפֶּתַח. עֲרֵמַת הַתְּבוּאָה הִגִּיעָה עַד הַמַּשְׁקוֹף, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַכְנִיסָהּ. הִכָּה אֶת הַסּוּס, וְלַשָּׁוְא. עָבַר שָׁם לֵץ קַל דַּעַת וְאָמַר: "לָמָּה תַכֶּה אֶת סוּסְךָ, הַאֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁהַמִּטְעָן גָּבוֹהַּ מִן הַפֶּתַח?" שָׁאַל הָאִכָּר: "וּמָה אֶעֱשֶׂה?" עָנָהוּ: "קְנֵה מִמֶּנִּי מִשְׁקֶפֶת זוֹ הַמַּגְדִּילָה כָּל דָּבָר פִּי כַּמָּה. הַבֵּט בָּהּ כְּלַפֵּי מַעְלָה וְהַפֶּתַח יִגְבַּהּ. כָּךְ תּוּכַל לְהַכְנִיס אֶת הָעֲגָלָה בְּלֹא מַאֲמָץ!" קָנָה הָאִכָּר אֶת הַמִּשְׁקֶפֶת בְּכֶסֶף מָלֵא וְהַלֵּץ הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. הִבִּיט הָאִכָּר בְּפֶתַח הָאָסָם דֶּרֶךְ הַמִּשְׁקֶפֶת, וְאָכֵן גָּבַהּ פְּלָאִים. מָשַׁךְ בְּרֶסֶן הַסּוּס - וְהָעֲגָלָה עֲדַיִן תְּקוּעָה... הִשְׁתָּאָה וְקָרָא בְּקוֹל אַחֲרֵי הַלֵּץ הַמִּתְרַחֵק: "אֱמֹר לִי, הַפֶּתַח גָּבַהּ וַעֲדַיִן לֹא נִכְנֶסֶת הָעֲגָלָה?"... צָעַק אֵלָיו הַנּוֹכֵל "שַׁטְיָא, הַבֵּט אֶל עֲרֵמַת הַתְּבוּאָה דֶּרֶךְ הַמִּשְׁקֶפֶת וְתִרְאֶה שֶׁגַּם הִיא גָּדְלָה, וְשׁוּב חוֹסֶמֶת הִיא אֶת הַפֶּתַח"... הִבִּיט הָאִכָּר בַּתְּבוּאָה בְּעַד הָעֲדָשׁוֹת, וְאָכֵן תָּפְחָה עַד מְאֹד. אִם כֵּן, מַה הוֹעִיל? קָרָא בְּאַכְזָבָה לְעֵבֶר הַנּוֹכֵל הַמִּתְרַחֵק: "רִמִּיתָנִי, הָשֵׁב לִי אֶת כַּסְפִּי" וּמִמֶּרְחַקִּים הִגִּיעַ אֵלָיו קוֹלוֹ שֶׁל הַלֵּץ: "יֵשׁ עֵצָה! כְּשֶׁאַתָּה מַבִּיט בַּתְּבוּאָה הֲפֹךְ אֶת הַמִּשְׁקֶפֶת, וְנִרְאֶה שֶׁהַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם". יֵשׁ אֵפוֹא לַמִּשְׁקֶפֶת צַד שֵׁנִי, וְהוּא לֹא יָדַע... הֲפָכָהּ וְהִבִּיט בַּתְּבוּאָה, וְהִנֵּה קָטְנָה עַד מִזְעוּר. שָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, הִבִּיט בְּרִכּוּז וְהִצְלִיף בַּסּוּסִים. וְהֵם, לְהַכְעִיס, אֵינָם זָזִים. בִּקֵּשׁ לִשְׁאֹל אֶת הַמּוֹכֵר פֵּשֶׁר הַדָּבָר, אַךְ הַלָּהּ כְּבָר הִרְחִיק לֶכֶת וְנֶעְלַם, מוֹתִירוֹ עִם הַתַּעֲלוּמָה... עָבַר שָׁם אָדָם פִּקֵּחַ וְרָאָה עֲגָלָה תְּקוּעָה בְּפֶתַח הָאָסָם, וְהָעֶגְלוֹן מַבִּיט בְּעַד הַמִּשְׁקֶפֶת בַּפֶּתַח, הוֹפְכָהּ וּמַבִּיט בַּמִּטְעָן, וְחוֹזֵר חָלִילָה... נָד לוֹ וְאָמַר: "אוֹי לְךָ כְּסִיל נִבְעָר. הֲלֹא תָּבִין שֶׁהַמִּשְׁקֶפֶת לֹא תְּשַׁנֶּה אֶת הַמְּצִיאוּת, וְשֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם בַּצַּד הַנֹּחַ לְךָ, לְהַגְדִּיל כִּבְיָכוֹל אֶת הַפֶּתַח וּלְמַזְעֵר כִּבְיָכוֹל אֶת הַתְּבוּאָה!"... קִבֵּל הָאִכָּר: "וּמָה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא?" וְהַפִּקֵּחַ עָנָה: "אֵין פָּשׁוּט מִזֶּה. הָסֵר מִן הַתְּבוּאָה עַד לְגֹבַהּ הַפֶּתַח, וְהָעֲגָלָה תִּכָּנֵס בְּקַלּוּת". זֶה הַמָּשָׁל. וְהַנִּמְשָׁל? מְצוּיִים אָנוּ בְּחֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, עַל סַף יְמֵי הַדִּין בָּהֶם יִסָּקְרוּ מַעֲשֵׂינוּ וְיֻחְלַט מַה יְהֵא עָלֵינוּ. הַאִם נִזְכֶּה וְנִכָּתֵב לְחַיִּים, לִבְרִיאוּת, לְפַרְנָסָה טוֹבָה, לְנַחַת וּלְשִׂמְחָה. וְאִם נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ, אֵינֶנּוּ נִרְעָשִׁים וְנִפְחָדִים עַד מְאֹד. שַׁאֲנָנִים אָנוּ לְמַדַּי, וְיֵשׁ לְכָךְ סִבָּה טוֹבָה: אָמְנָם בָּאִים אָנוּ עִם עֲגָלָה מְלֵאָה עֲווֹנוֹת לְמַכְבִּיר: חֲטָאֵי הַלָּשׁוֹן, בִּטּוּל תּוֹרָה, וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. אֲבָל "הַמַּשְׁקוֹף" גָּבוֹהַּ, רַחֲמֵי שָׁמַיִם מְרֻבִּים, וְסוֹמְכִים אָנוּ עַל י"ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים. אֲבָל "עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָּדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם" (עֶזְרָא ט-ו) וְיֵשׁ גְּבוּל לַסְּלִיחָה וְלַמְּחִילָה. אֲבָל הוֹאִיל וּקְרוֹבִים אָנוּ אֵצֶל עַצְמֵנוּ, מַטִּים אָנוּ מִשְׁפָּט וְנוֹשְׂאִים לְעַצְמֵנוּ פָּנִים. יָצַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ מִשְׁקֶפֶת פְּלָאִים, שֶׁמַּגְבִּיהָה מִצַּד אֶחָד אֶת סַף הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי מְמַזְעֶרֶת אֶת עֲווֹנוֹתֵינוּ, כָּךְ שֶׁסְּבוּרִים אָנוּ שֶׁנַּעֲבֹר אֶת הַדִּין בְּשָׁלוֹם... וּמַה נַּעֲשֶׂה שֶׁזּוֹ רְמִיָּה עַצְמִית... הָבָה נַכִּיר בַּמְּצִיאוּת כְּמוֹ שֶׁהִיא, וְנֵדַע שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ אַחַת: לְהַקְטִין אֶת הַר הָעֲבֵרוֹת, לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְלִזְכּוֹת בַּדִּין! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)