Otzarot-Article

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית... וַיְקַלֵּל" (כד-י) פָּרָשָׁה עֲגוּמָה מְסֻפֶּרֶת בְּסוֹף פָּרָשָׁתֵנוּ. יְהוּדִי יָצָא וְקִלֵּל אֶת בּוֹרְאוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעָנְשׁוֹ נֶחְרָץ הָיָה, נִרְגַּם לְמָוֶת כָּרָאוּי לוֹ. וַחֲזַ"ל תְּמֵהִים: "מֵהֵיכָן יָצָא?", אֵיךְ יָכוֹל דָּבָר כָּזֶה לִקְרוֹת בְּדוֹר דֵּעָה, דּוֹר שֶׁגְּאָלוֹ הַבּוֹרֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וְקִיְּמוֹ בְּכָל רֶגַע בְּנִסִּים גְּלוּיִים. וְהֵם גִּלּוּ אֶת הַסִּבָּה: בִּקֵּשׁ הָאִישׁ לְהִתְקָרֵב, וְנִדְחָה. בִּקֵּשׁ לְהָקִים אֶת אָהֳלוֹ בְּשֵׁבֶט אִמּוֹ, וְלֹא הֻרְשָׁה. יָצָא וְטָרַק אֶת הַדֶּלֶת, פָּעַר אֶת פִּיו וְהֵמִיט עַל עַצְמוֹ שׁוֹאָה. פְּסַק הַדִּין, אֱמֶת הָיָה לַאֲמִתּוֹ, אֲבָל זֶה מַה שֶׁעָלוּל לִקְרוֹת לְאָדָם שֶׁמַּרְגִּישׁ דָּחוּי.

הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (סוֹטָה מז.), כִּי לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה הָיָה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא נָהַג כַּשּׁוּרָה, וְהִרְחִיקוֹ. בָּא הַתַּלְמִיד לְרַבּוֹ לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּחְזִירוֹ, שֶׁיָּשׁוּב וִיקָרְבוֹ אַךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּקְרִיאַת שְׁמַע. חָשַׁב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְהֵעָנוֹת לַבַּקָּשָׁה וְסִמֵּן לַתַּלְמִיד בְּיָדוֹ שֶׁיַּמְתִּין, יְשׂוֹחַח עִמּוֹ וִיקַבְּלוֹ. אֲבָל הַתַּלְמִיד פֵּרֵשׁ אֶת הַשְּׁתִיקָה וְאֶת תְּנוּעַת הַיָּד כִּדְחִיָּה, "יָצָא, זָקַף לְבֵנָה וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ".

וּלְפִי מָסֹרֶת רַבּוֹתֵינוּ הָיָה הַתַּלְמִיד "אוֹתוֹ הָאִישׁ", מְיַסֵּד הַנַּצְרוּת. הִיא הַדָּת שֶׁשָּׁפְכָה דַּם יִשְׂרָאֵל כַּמַּיִם בַּעֲלִילוֹת הַדָּם וְעַל מוֹקְדֵי הָאִינְקְוִיזִיצְיָה. הַכֹּל בִּגְלַל תַּלְמִיד שֶׁחָשׁ דָּחוּי.

הַשָּׁבוּעַ פָּגָשְׁתִּי אַבְרֵךְ חָשׁוּב, שֶׁסִּפֵּר לִי מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע עִמּוֹ לִפְנֵי שָׁנִים: "הָיָה לִי תַּפְקִיד זוּטָר בִּישִׁיבָה קְטַנָּה", סִפֵּר. "עֶרֶב אֶחָד הִתְבַּקַּשְׁתִּי לָשֵׂאת דְּבָרִים. אָמַרְתִּי: 'לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי'. אָמְרוּ לִי: 'בְּכָל זֹאת, קוּם וֶאֱמֹר מִדִּבְרוֹתֶיךָ'. קַמְתִּי לְדַבֵּר וְנִזְכַּרְתִּי בְּמוֹרִי וְרַבִּי, הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב נַיְמַן זַצַ"ל, שֶׁהָיָה מַתְחִיל כָּל שִׂיחָה בַּמִּלִּים "בָּנַי הַיְּקָרִים". פָּתַחְתִּי גַּם אֲנִי בְּמִלִּים אֵלּוּ: "בָּנִים יְקָרִים", וְדִבַּרְתִּי עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. אֵינִי זוֹכֵר מָה אָמַרְתִּי".

"לְאַחַר הַשִּׂיחָה פִּלֵּס אֵלַי אֶת דַּרְכּוֹ אַחַד הַנְּעָרִים וְהִבִּיט לְעֶבְרִי בְּעֵינַיִם מְצֹעֲפוֹת מִדְּמָעוֹת. 'הָרַב', אָמַר לִי, 'זֶה לִי שָׁנָה שֶׁאֲנִי לוֹמֵד בַּיְּשִׁיבָה אַךְ הַיּוֹם הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאֲנִי בֵּן יָקָר... הָרַב...', הוֹסִיף, 'עַד עַתָּה שָׁמַעְתִּי רַק בִּקֹּרֶת כָּל הַזְּמַן. לָמָּה אִחַרְתִּי, וְלָמָּה לֹא הִשְׁכַּמְתִּי. לָמָּה עָשִׂיתִי כָּךְ וְלָמָּה אַחֶרֶת. וּמַה יִהְיֶה הַסּוֹף... מַה אֶהְיֶה כְּשֶׁאֶגְדַּל. עַתָּה שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי טוֹב וְיָקָר'. וְהוּא פָּרַץ בִּבְכִי"...

הִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה וְהָאַבְרֵךְ הִמְשִׁיךְ וְאָמַר לִי: "וְלָמָּה נִזְכַּרְתִּי בַּתַּלְמִיד הַהוּא? כִּי לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה פָּגָשְׁתִּי בּוֹ, וְהוּא אַבְרֵךְ בֶּן תּוֹרָה, אַבְרֵךְ לְתִפְאֶרֶת. הוּא עָצַר אוֹתִי וְאָמַר: 'הָרַב, לְךָ אֲנִי חַיָּב אֶת כָּל חַיַּי, לִשְׁתֵּי הַמִּלִּים שֶׁיָּצְאוּ אָז מִפִּיךָ. הָרַב, כַּיּוֹם גַּם אֲנִי בְּעַצְמִי מְחַנֵּךְ, מַעֲמִיד תַּלְמִידִים. וְאַף אֲנִי - כָּמוֹךָ - מְלַמֵּד אוֹתָם שֶׁהֵם בָּנִים יְקָרִים'".

"אֲנִי עֲדַיִן נָתוּן תַּחַת רֹשֶׁם הַפְּגִישָׁה - אָמַר לִי הָאַבְרֵךְ - וְהִנֵּה פָּגַשְׁתִּי בְּךָ. אָז אִם אַתָּה יָכוֹל, אָנָּא פַּרְסֵם אֶת הַדָּבָר. הַמְרֵץ אֶת כֻּלָּם לְקָרֵב בְּיָמִין. לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים עַד כַּמָּה הֵם יְקָרִים!".

אָז הִנֵּה, פִּרְסַמְתִּי. וְזֶה סִפּוּר אֲמִתִּי, אֶחָד מֵרַבִּים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	האזינו תשע"ג
	הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית עַל כָּל אָדָם
	"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית... וַיְקַלֵּל" (כד-י) פָּרָשָׁה עֲגוּמָה מְסֻפֶּרֶת בְּסוֹף פָּרָשָׁתֵנוּ. יְהוּדִי יָצָא וְקִלֵּל אֶת בּוֹרְאוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעָנְשׁוֹ נֶחְרָץ הָיָה, נִרְגַּם לְמָוֶת כָּרָאוּי לוֹ. וַחֲזַ"ל תְּמֵהִים: "מֵהֵיכָן יָצָא?", אֵיךְ יָכוֹל דָּבָר כָּזֶה לִקְרוֹת בְּדוֹר דֵּעָה, דּוֹר שֶׁגְּאָלוֹ הַבּוֹרֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וְקִיְּמוֹ בְּכָל רֶגַע בְּנִסִּים גְּלוּיִים. וְהֵם גִּלּוּ אֶת הַסִּבָּה: בִּקֵּשׁ הָאִישׁ לְהִתְקָרֵב, וְנִדְחָה. בִּקֵּשׁ לְהָקִים אֶת אָהֳלוֹ בְּשֵׁבֶט אִמּוֹ, וְלֹא הֻרְשָׁה. יָצָא וְטָרַק אֶת הַדֶּלֶת, פָּעַר אֶת פִּיו וְהֵמִיט עַל עַצְמוֹ שׁוֹאָה. פְּסַק הַדִּין, אֱמֶת הָיָה לַאֲמִתּוֹ, אֲבָל זֶה מַה שֶׁעָלוּל לִקְרוֹת לְאָדָם שֶׁמַּרְגִּישׁ דָּחוּי. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (סוֹטָה מז.), כִּי לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה הָיָה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא נָהַג כַּשּׁוּרָה, וְהִרְחִיקוֹ. בָּא הַתַּלְמִיד לְרַבּוֹ לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּחְזִירוֹ, שֶׁיָּשׁוּב וִיקָרְבוֹ אַךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּקְרִיאַת שְׁמַע. חָשַׁב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְהֵעָנוֹת לַבַּקָּשָׁה וְסִמֵּן לַתַּלְמִיד בְּיָדוֹ שֶׁיַּמְתִּין, יְשׂוֹחַח עִמּוֹ וִיקַבְּלוֹ. אֲבָל הַתַּלְמִיד פֵּרֵשׁ אֶת הַשְּׁתִיקָה וְאֶת תְּנוּעַת הַיָּד כִּדְחִיָּה, "יָצָא, זָקַף לְבֵנָה וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ". וּלְפִי מָסֹרֶת רַבּוֹתֵינוּ הָיָה הַתַּלְמִיד "אוֹתוֹ הָאִישׁ", מְיַסֵּד הַנַּצְרוּת. הִיא הַדָּת שֶׁשָּׁפְכָה דַּם יִשְׂרָאֵל כַּמַּיִם בַּעֲלִילוֹת הַדָּם וְעַל מוֹקְדֵי הָאִינְקְוִיזִיצְיָה. הַכֹּל בִּגְלַל תַּלְמִיד שֶׁחָשׁ דָּחוּי. הַשָּׁבוּעַ פָּגָשְׁתִּי אַבְרֵךְ חָשׁוּב, שֶׁסִּפֵּר לִי מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע עִמּוֹ לִפְנֵי שָׁנִים: "הָיָה לִי תַּפְקִיד זוּטָר בִּישִׁיבָה קְטַנָּה", סִפֵּר. "עֶרֶב אֶחָד הִתְבַּקַּשְׁתִּי לָשֵׂאת דְּבָרִים. אָמַרְתִּי: 'לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי'. אָמְרוּ לִי: 'בְּכָל זֹאת, קוּם וֶאֱמֹר מִדִּבְרוֹתֶיךָ'. קַמְתִּי לְדַבֵּר וְנִזְכַּרְתִּי בְּמוֹרִי וְרַבִּי, הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב נַיְמַן זַצַ"ל, שֶׁהָיָה מַתְחִיל כָּל שִׂיחָה בַּמִּלִּים "בָּנַי הַיְּקָרִים". פָּתַחְתִּי גַּם אֲנִי בְּמִלִּים אֵלּוּ: "בָּנִים יְקָרִים", וְדִבַּרְתִּי עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. אֵינִי זוֹכֵר מָה אָמַרְתִּי". "לְאַחַר הַשִּׂיחָה פִּלֵּס אֵלַי אֶת דַּרְכּוֹ אַחַד הַנְּעָרִים וְהִבִּיט לְעֶבְרִי בְּעֵינַיִם מְצֹעֲפוֹת מִדְּמָעוֹת. 'הָרַב', אָמַר לִי, 'זֶה לִי שָׁנָה שֶׁאֲנִי לוֹמֵד בַּיְּשִׁיבָה אַךְ הַיּוֹם הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאֲנִי בֵּן יָקָר... הָרַב...', הוֹסִיף, 'עַד עַתָּה שָׁמַעְתִּי רַק בִּקֹּרֶת כָּל הַזְּמַן. לָמָּה אִחַרְתִּי, וְלָמָּה לֹא הִשְׁכַּמְתִּי. לָמָּה עָשִׂיתִי כָּךְ וְלָמָּה אַחֶרֶת. וּמַה יִהְיֶה הַסּוֹף... מַה אֶהְיֶה כְּשֶׁאֶגְדַּל. עַתָּה שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי טוֹב וְיָקָר'. וְהוּא פָּרַץ בִּבְכִי"... הִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה וְהָאַבְרֵךְ הִמְשִׁיךְ וְאָמַר לִי: "וְלָמָּה נִזְכַּרְתִּי בַּתַּלְמִיד הַהוּא? כִּי לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה פָּגָשְׁתִּי בּוֹ, וְהוּא אַבְרֵךְ בֶּן תּוֹרָה, אַבְרֵךְ לְתִפְאֶרֶת. הוּא עָצַר אוֹתִי וְאָמַר: 'הָרַב, לְךָ אֲנִי חַיָּב אֶת כָּל חַיַּי, לִשְׁתֵּי הַמִּלִּים שֶׁיָּצְאוּ אָז מִפִּיךָ. הָרַב, כַּיּוֹם גַּם אֲנִי בְּעַצְמִי מְחַנֵּךְ, מַעֲמִיד תַּלְמִידִים. וְאַף אֲנִי - כָּמוֹךָ - מְלַמֵּד אוֹתָם שֶׁהֵם בָּנִים יְקָרִים'". "אֲנִי עֲדַיִן נָתוּן תַּחַת רֹשֶׁם הַפְּגִישָׁה - אָמַר לִי הָאַבְרֵךְ - וְהִנֵּה פָּגַשְׁתִּי בְּךָ. אָז אִם אַתָּה יָכוֹל, אָנָּא פַּרְסֵם אֶת הַדָּבָר. הַמְרֵץ אֶת כֻּלָּם לְקָרֵב בְּיָמִין. לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים עַד כַּמָּה הֵם יְקָרִים!". אָז הִנֵּה, פִּרְסַמְתִּי. וְזֶה סִפּוּר אֲמִתִּי, אֶחָד מֵרַבִּים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)