Otzarot-Article

כֻּלָּנוּ מְבַקְּשִׁים שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה. שָׁנָה שְׁלֵוָה וּשְׁקֵטָה, לְלֹא חֲרָדוֹת וּמְצוּקוֹת וְעָגְמַת נֶפֶשׁ. בְּלֹא סֵבֶל וְיִסּוּרִים, כְּאֵב וְצַעַר. אַךְ הָבָה נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ. הַאִם צַדִּיקִים אָנוּ כָּל כָּךְ, הַאִם מִטְעַן זְכֻיּוֹתֵינוּ עָמוּס כָּל כָּךְ, מֻשְׁלָם עַד כְּדֵי כָּךְ. הַאֵין אָנוּ מְשׁוּלִים לְיֶלֶד שֶׁנִּכְנָס עִם עֲשָׂרָה שְׁקָלִים, דְּמֵי כִּיס, לַחֲנוּת מַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל וּמְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת אֶת הַמַּעֲרֶכֶת הַיְקָרָה בְּיוֹתֵר... הַאִם לֹא מִתְבַּקֶּשֶׁת הַתְּשׁוּבָה, "יֶלֶד, בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים קוֹנִים חֹפֶן סֻכָּרִיּוֹת..."?!

מִי רָאוּי לְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה כֹּה גּוֹרֶפֶת לְשָׁנָה טוֹבָה לַחֲלוּטִין, בְּלֹא שֶׁמֶץ יָגוֹן וְקֻרְטוֹב שֶׁל צַעַר? וּבְכֵן, בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, צַדִּיקִים מֻפְלָגִים, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד וַעֲלֵיהֶם הוּא מִתְקַיֵּם, וְלֹא נִבְרָא הוּא אֶלָּא עֲבוּרָם (בְּרָכוֹת ו:). אֲבָל אָדָם מִן הַשּׁוּרָה, כָּמוֹנוּ... אוּלַי בַּעַל חֶסֶד עָצוּם, מַצִּיל נְפָשׁוֹת. הֲרֵי כָּל הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ הִצִּיל עוֹלָם מָלֵא, וְהַחֶסֶד הוּא מֵהַדְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. אִם יָבוֹא מִישֶׁהוּ וּבְיָדוֹ זְכוּת שֶׁל הַצָּלַת נְפָשׁוֹת, נִיחָא. אֲבָל אָדָם כָּמוֹנוּ.

וְאִם יָבוֹא מִישֶׁהוּ שֶׁהִצִּיל שְׁכוּנָה שְׁלֵמָה? שְׁכוּנָה וּבָהּ כַּמָּה מְאוֹת בְּנֵי אָדָם? עַל כָּךְ אֵין מְדַבְּרִים. בְּוַדַּאי יִזְכֶּה בַּדִּין.

וְאִם הִצִּיל מְדִינָה שְׁלֵמָה? יַבֶּשֶׁת וּמְלוֹאָהּ? מַה הַשְּׁאֵלָה, מֻבְטַחַת לוֹ שָׁנָה טוֹבָה. אֲבָל מִי זוֹכֶה לְכָךְ?!

וְכָעֵת שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה: אִם יִתְיַצֵּב אָדָם לְמִשְׁפָּט וְיוּכַל לְהוֹכִיחַ בְּהוֹכָחָה שֶׁל מַמָּשׁ, כָּזוֹ שֶׁמִּתְקַבֶּלֶת בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהוּא הִצִּיל אֶת כָּל הָעוֹלָם; אִם יוֹכִיחַ שֶׁבִּזְכוּתוֹ הָעוֹלָם קַיָּם?! הַאִם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג בְּחֶסֶד כָּזֶה הַנַּעֲשֶׂה עִם מִלְיָארְדִים, עִם כָּל הָאֱנוֹשׁוּת וְעַם יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָהּ, הַאִם יֵשׁ סָפֵק בְּהֵעָנוּת לְבַקָּשָׁתוֹ לְשָׁנָה טוֹבָה?!

בְּרַם, מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא שֶׁיּוּכַל לְהִתְיַמֵּר בָּזֹאת?

אַתָּה, הַקּוֹרֵא! כֵּן, אַתָּה. הַסְכֵּת וּשְׁמַע לְדִבְרֵי הַגְּמָרָא: "אָמַר רַבִּי אִילָעִי, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה. שֶׁנֶּאֱמַר "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה". מִישֶׁהוּ אָמַר לְךָ מַשֶּׁהוּ, עָשָׂה לְךָ מַשֶּׁהוּ. וְאַתָּה צוֹדֵק. צוֹדֵק וּמַבְלִיג. וְזֶה קָשֶׁה, בְּוַדַּאי לֹא קַל. אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע קָנִיתָ אֶת עוֹלָמְךָ. וּבַמָּרוֹם נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ קִיַּמְתָּ אֶת כָּל הָעוֹלָם, וִימַלְּאוּ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ לְטוֹבָה.

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא אַף זוֹ: מַגִּיעַ אָדָם לְיוֹם הַדִּין וּמַצָבוֹ, אֵיךְ לוֹמַר, אֵינוֹ כֹּה מַזְהִיר. אָמְנָם מָלֵא הוּא מִצְווֹת כָּרִמּוֹן, אֲבָל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה גַּם הִיא אֵינָהּ רֵיקָה. וְאָז, לִפְנֵי שֶׁדִּינוֹ נִפְסָק, מַגִּיעַ מַלְאָךְ לָבָן וְקוֹרֵא, 'הַמְתִּינוּ, אָדָם זֶה מְחַנֵּךְ אֶת בָּנָיו לְתוֹרָה, וְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבָּנָיו מְקַיְּמִים נִזְקָפוֹת לִזְכוּתוֹ'.

וּמִיַּד, בּוֹ בַּמָּקוֹם, נִשְׁפָּךְ אֶשֶׁד שֶׁל מִצְווֹת עַל הַכַּף הַיְמָנִית. וְכָל אַחַת, הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁהוּא הֶבֶל פֶּה שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וּבִזְכוּתוֹ מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וְנִמְצָא שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּקִיּוּם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּהַגְבָּרַת הַחֶסֶד וְהָאוֹרָה, הַטּוֹבָה וְהַבְּרָכָה בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ לְהַחְשִׁיב אַף חֶסֶד זֶה לִזְכוּתוֹ.

וְהַהוֹרִים זוֹכִים לֹא רַק בְּנַחַת מֵהַצֶּאֱצָאִים, לֹא רַק בְּחִנּוּכָם הַטּוֹב לְמוֹרֶשֶׁת הָאָבוֹת, לֹא רַק בְּחִבּוּרָם לְשַׁלְשֶׁלֶת הַזָּהָב שֶׁל הַדּוֹרוֹת -

אֶלָּא גַּם לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְאִירָה, שְׁנַת אֹשֶׁר וּבְרָכָה, שְׁנַת אוֹרָה וְשִׂמְחָה. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	יום הכפורים תשע"ג
	"אֵין צוּר כֵּאלֹקֵינוּ"
	ְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִקְרָא וְנֹאמַר "וּתְפִלָּה וּתְשׁוּבָה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה" כֻּלָּנוּ מְבַקְּשִׁים שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה. שָׁנָה שְׁלֵוָה וּשְׁקֵטָה, לְלֹא חֲרָדוֹת וּמְצוּקוֹת וְעָגְמַת נֶפֶשׁ. בְּלֹא סֵבֶל וְיִסּוּרִים, כְּאֵב וְצַעַר. אַךְ הָבָה נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ. הַאִם צַדִּיקִים אָנוּ כָּל כָּךְ, הַאִם מִטְעַן זְכֻיּוֹתֵינוּ עָמוּס כָּל כָּךְ, מֻשְׁלָם עַד כְּדֵי כָּךְ. הַאֵין אָנוּ מְשׁוּלִים לְיֶלֶד שֶׁנִּכְנָס עִם עֲשָׂרָה שְׁקָלִים, דְּמֵי כִּיס, לַחֲנוּת מַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל וּמְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת אֶת הַמַּעֲרֶכֶת הַיְקָרָה בְּיוֹתֵר... הַאִם לֹא מִתְבַּקֶּשֶׁת הַתְּשׁוּבָה, "יֶלֶד, בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים קוֹנִים חֹפֶן סֻכָּרִיּוֹת..."?! מִי רָאוּי לְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה כֹּה גּוֹרֶפֶת לְשָׁנָה טוֹבָה לַחֲלוּטִין, בְּלֹא שֶׁמֶץ יָגוֹן וְקֻרְטוֹב שֶׁל צַעַר? וּבְכֵן, בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, צַדִּיקִים מֻפְלָגִים, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד וַעֲלֵיהֶם הוּא מִתְקַיֵּם, וְלֹא נִבְרָא הוּא אֶלָּא עֲבוּרָם (בְּרָכוֹת ו:). אֲבָל אָדָם מִן הַשּׁוּרָה, כָּמוֹנוּ... אוּלַי בַּעַל חֶסֶד עָצוּם, מַצִּיל נְפָשׁוֹת. הֲרֵי כָּל הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ הִצִּיל עוֹלָם מָלֵא, וְהַחֶסֶד הוּא מֵהַדְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. אִם יָבוֹא מִישֶׁהוּ וּבְיָדוֹ זְכוּת שֶׁל הַצָּלַת נְפָשׁוֹת, נִיחָא. אֲבָל אָדָם כָּמוֹנוּ. וְאִם יָבוֹא מִישֶׁהוּ שֶׁהִצִּיל שְׁכוּנָה שְׁלֵמָה? שְׁכוּנָה וּבָהּ כַּמָּה מְאוֹת בְּנֵי אָדָם? עַל כָּךְ אֵין מְדַבְּרִים. בְּוַדַּאי יִזְכֶּה בַּדִּין. וְאִם הִצִּיל מְדִינָה שְׁלֵמָה? יַבֶּשֶׁת וּמְלוֹאָהּ? מַה הַשְּׁאֵלָה, מֻבְטַחַת לוֹ שָׁנָה טוֹבָה. אֲבָל מִי זוֹכֶה לְכָךְ?! וְכָעֵת שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה: אִם יִתְיַצֵּב אָדָם לְמִשְׁפָּט וְיוּכַל לְהוֹכִיחַ בְּהוֹכָחָה שֶׁל מַמָּשׁ, כָּזוֹ שֶׁמִּתְקַבֶּלֶת בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהוּא הִצִּיל אֶת כָּל הָעוֹלָם; אִם יוֹכִיחַ שֶׁבִּזְכוּתוֹ הָעוֹלָם קַיָּם?! הַאִם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג בְּחֶסֶד כָּזֶה הַנַּעֲשֶׂה עִם מִלְיָארְדִים, עִם כָּל הָאֱנוֹשׁוּת וְעַם יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָהּ, הַאִם יֵשׁ סָפֵק בְּהֵעָנוּת לְבַקָּשָׁתוֹ לְשָׁנָה טוֹבָה?! בְּרַם, מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא שֶׁיּוּכַל לְהִתְיַמֵּר בָּזֹאת? אַתָּה, הַקּוֹרֵא! כֵּן, אַתָּה. הַסְכֵּת וּשְׁמַע לְדִבְרֵי הַגְּמָרָא: "אָמַר רַבִּי אִילָעִי, אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה. שֶׁנֶּאֱמַר "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה". מִישֶׁהוּ אָמַר לְךָ מַשֶּׁהוּ, עָשָׂה לְךָ מַשֶּׁהוּ. וְאַתָּה צוֹדֵק. צוֹדֵק וּמַבְלִיג. וְזֶה קָשֶׁה, בְּוַדַּאי לֹא קַל. אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע קָנִיתָ אֶת עוֹלָמְךָ. וּבַמָּרוֹם נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ קִיַּמְתָּ אֶת כָּל הָעוֹלָם, וִימַלְּאוּ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ לְטוֹבָה. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא אַף זוֹ: מַגִּיעַ אָדָם לְיוֹם הַדִּין וּמַצָבוֹ, אֵיךְ לוֹמַר, אֵינוֹ כֹּה מַזְהִיר. אָמְנָם מָלֵא הוּא מִצְווֹת כָּרִמּוֹן, אֲבָל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה גַּם הִיא אֵינָהּ רֵיקָה. וְאָז, לִפְנֵי שֶׁדִּינוֹ נִפְסָק, מַגִּיעַ מַלְאָךְ לָבָן וְקוֹרֵא, 'הַמְתִּינוּ, אָדָם זֶה מְחַנֵּךְ אֶת בָּנָיו לְתוֹרָה, וְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבָּנָיו מְקַיְּמִים נִזְקָפוֹת לִזְכוּתוֹ'. וּמִיַּד, בּוֹ בַּמָּקוֹם, נִשְׁפָּךְ אֶשֶׁד שֶׁל מִצְווֹת עַל הַכַּף הַיְמָנִית. וְכָל אַחַת, הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁהוּא הֶבֶל פֶּה שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, וּבִזְכוּתוֹ מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וְנִמְצָא שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּקִיּוּם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּהַגְבָּרַת הַחֶסֶד וְהָאוֹרָה, הַטּוֹבָה וְהַבְּרָכָה בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ לְהַחְשִׁיב אַף חֶסֶד זֶה לִזְכוּתוֹ. וְהַהוֹרִים זוֹכִים לֹא רַק בְּנַחַת מֵהַצֶּאֱצָאִים, לֹא רַק בְּחִנּוּכָם הַטּוֹב לְמוֹרֶשֶׁת הָאָבוֹת, לֹא רַק בְּחִבּוּרָם לְשַׁלְשֶׁלֶת הַזָּהָב שֶׁל הַדּוֹרוֹת - אֶלָּא גַּם לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְאִירָה, שְׁנַת אֹשֶׁר וּבְרָכָה, שְׁנַת אוֹרָה וְשִׂמְחָה. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)