Otzarot-Article

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִים חָמֵץ וּמַצָּה, דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: בַּסְּפָרִים פֵּרְשׁוּ, שֶׁחָמֵץ וּמַצָּה הֵן אוֹתָן אוֹתִיּוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּחָמֵץ חֵי"ת וּבַמַּצָּה הֵ"א. וּמַה הַהֶבְדֵּל בֵּין ה' לְח'? מַשֶּׁהוּ, שֶׁסּוֹתֵם רֶגֶל הַה' וְהָפְכָהּ לְח'. הֲרֵי רֶמֶז לְ"חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ"...

וְיֵשׁ כָּאן רַעְיוֹן כֹּה עָמוֹק.

כְּשֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא גֹּרַשׁ מִגַּן הָעֵדֶן. וְעִם גֵּרוּשׁוֹ נִגְזַר עָלָיו "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" (בְּרֵאשִׁית ג-יח). וּפֵרֵשׁ בַּ"בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר" (אֲדָר ב-ח) שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דּוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ, ד' וְ-ר', וְהַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶן קוֹץ אֶחָד, הַזָּוִית שֶׁבְּרֹאשׁ הַד'. וְלָכֵן בִּ"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דְּבָרִים ו-ד) יֵשׁ ד' רַבָּתִי, וּבַפָּסוּק "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר" (שְׁמוֹת לד-יד) - ר' רַבָּתִי, שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבְּלוּ. כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁקֹל כָּל מַעֲשָׂיו הַאִם הֵם מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה לַה' אֶחָד, אוֹ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא "אֵל אַחֵר". וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֵאַחַר וְאָכַלְתָּ מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, הַכֹּל הִתְעָרֵב אֶצְלְךָ, ר' וְ-ד', וְהַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם הוּא כְּמִנְיַן "קוֹץ". וְזֶהוּ "קוֹץ וְדַ"ר דַ"ר תַּצְמִיחַ לָךְ"...

זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (ב"מ פג:) שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְלַיְלָה. וּפֵרֵשׁ בַּמְּסִלַּת יְשָׁרִים (פ"ג), שֶׁבַּחֹשֶׁךְ אֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ מַה לְּפָנָיו, חוֹשֵׁב עַל עַמּוּד שֶׁהוּא אָדָם וְעַל אָדָם שֶׁהוּא עַמּוּד. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב לח-א) אָמְרוּ, שֶׁבְּלֵיל הַסֵּדֶר הֵאִיר הַלַּיְלָה כַּיּוֹם - וְזֶהוּ "הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה". בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ עָלוּל הָאָדָם לְהַחְלִיף בֵּין הַחִיּוּב לַשְּׁלִילָה, בֵּין הָרָצוּי לַדָּחוּי, בֵּין הַטּוֹב לָרַע, בֵּין הָאוֹר לַחֹשֶׁךְ, בֵּין ד' לְ-ר', בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה. אֲבָל "הַלַּיְלָה הַזֶּה" כֻּלּוֹ אוֹר. רוֹאִים בְּבֵרוּר וְיוֹדְעִים מַה טּוֹב וּמַה חִיּוּבִי וּמַה רָצוּי: "כֻּלּוֹ מַצָּה"!

נוֹסִיף וְנֹאמַר: חָמֵץ וּמַצָּה הֵן אוֹתָן אוֹתִיּוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּחָמֵץ חֵי"ת וּבְמַצָּה הֵ"א. הֶחָמֵץ רוֹמֵז לְיֵצֶר הָרַע (בְּרָכוֹת יז.) וְהַמַּצָּה - "מָאַכְלָא דִּמְהֵימָנוּתָא", מַאֲכַל הָאֱמוּנָה. שָׁבוּי אָדָם בְּכַבְלֵי הַיֵּצֶר הָרַע, מַה יַּעֲשֶׂה וִיחוֹלֵל אֶת הַמַּהְפָּךְ לָצֵאת מֵחֲשֵׁכָה לְאוֹרָה? יַבְקִיעַ פֶּתַח צַר, מַשֶּׁהוּ, וּכְבָר הָפְכָה הַחֵי"ת לְהֵ"א. כְּמַאֲמָרָם "פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם", כְּאוּלַם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

וּפֶתַח זֶה, מַהוּ? הָבָה נִתְבּוֹנֵן. חֵי"ת מִסְפָּרָהּ שְׁמוֹנֶה, הֵ"א מִסְפָּרוֹ חָמֵשׁ. הַהֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם, שָׁלֹשׁ. אִם יַפְחִית, וְלוֹ כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט, אֶת הַשָּׁלֹשׁ, אֶת הַקִּנְאָה הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, וּכְבָר שִׁנָּה מַצָּבוֹ, מֵ"חָמֵץ" לְ"מַצָּה". (וְהִגַּדְתָּ)

	ראש השנה תשע"ג
	מַעֲשֶׂה נוֹרָא שֶׁאֵרַע בְּפָרִיז
	שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִים חָמֵץ וּמַצָּה, דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: בַּסְּפָרִים פֵּרְשׁוּ, שֶׁחָמֵץ וּמַצָּה הֵן אוֹתָן אוֹתִיּוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּחָמֵץ חֵי"ת וּבַמַּצָּה הֵ"א. וּמַה הַהֶבְדֵּל בֵּין ה' לְח'? מַשֶּׁהוּ, שֶׁסּוֹתֵם רֶגֶל הַה' וְהָפְכָהּ לְח'. הֲרֵי רֶמֶז לְ"חָמֵץ בְּמַשֶּׁהוּ"... וְיֵשׁ כָּאן רַעְיוֹן כֹּה עָמוֹק. כְּשֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא גֹּרַשׁ מִגַּן הָעֵדֶן. וְעִם גֵּרוּשׁוֹ נִגְזַר עָלָיו "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" (בְּרֵאשִׁית ג-יח). וּפֵרֵשׁ בַּ"בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר" (אֲדָר ב-ח) שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דּוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ, ד' וְ-ר', וְהַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶן קוֹץ אֶחָד, הַזָּוִית שֶׁבְּרֹאשׁ הַד'. וְלָכֵן בִּ"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דְּבָרִים ו-ד) יֵשׁ ד' רַבָּתִי, וּבַפָּסוּק "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר" (שְׁמוֹת לד-יד) - ר' רַבָּתִי, שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבְּלוּ. כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁקֹל כָּל מַעֲשָׂיו הַאִם הֵם מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה לַה' אֶחָד, אוֹ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא "אֵל אַחֵר". וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֵאַחַר וְאָכַלְתָּ מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, הַכֹּל הִתְעָרֵב אֶצְלְךָ, ר' וְ-ד', וְהַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם הוּא כְּמִנְיַן "קוֹץ". וְזֶהוּ "קוֹץ וְדַ"ר דַ"ר תַּצְמִיחַ לָךְ"... זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (ב"מ פג:) שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְלַיְלָה. וּפֵרֵשׁ בַּמְּסִלַּת יְשָׁרִים (פ"ג), שֶׁבַּחֹשֶׁךְ אֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ מַה לְּפָנָיו, חוֹשֵׁב עַל עַמּוּד שֶׁהוּא אָדָם וְעַל אָדָם שֶׁהוּא עַמּוּד. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב לח-א) אָמְרוּ, שֶׁבְּלֵיל הַסֵּדֶר הֵאִיר הַלַּיְלָה כַּיּוֹם - וְזֶהוּ "הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה". בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ עָלוּל הָאָדָם לְהַחְלִיף בֵּין הַחִיּוּב לַשְּׁלִילָה, בֵּין הָרָצוּי לַדָּחוּי, בֵּין הַטּוֹב לָרַע, בֵּין הָאוֹר לַחֹשֶׁךְ, בֵּין ד' לְ-ר', בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה. אֲבָל "הַלַּיְלָה הַזֶּה" כֻּלּוֹ אוֹר. רוֹאִים בְּבֵרוּר וְיוֹדְעִים מַה טּוֹב וּמַה חִיּוּבִי וּמַה רָצוּי: "כֻּלּוֹ מַצָּה"! נוֹסִיף וְנֹאמַר: חָמֵץ וּמַצָּה הֵן אוֹתָן אוֹתִיּוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּחָמֵץ חֵי"ת וּבְמַצָּה הֵ"א. הֶחָמֵץ רוֹמֵז לְיֵצֶר הָרַע (בְּרָכוֹת יז.) וְהַמַּצָּה - "מָאַכְלָא דִּמְהֵימָנוּתָא", מַאֲכַל הָאֱמוּנָה. שָׁבוּי אָדָם בְּכַבְלֵי הַיֵּצֶר הָרַע, מַה יַּעֲשֶׂה וִיחוֹלֵל אֶת הַמַּהְפָּךְ לָצֵאת מֵחֲשֵׁכָה לְאוֹרָה? יַבְקִיעַ פֶּתַח צַר, מַשֶּׁהוּ, וּכְבָר הָפְכָה הַחֵי"ת לְהֵ"א. כְּמַאֲמָרָם "פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם", כְּאוּלַם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּפֶתַח זֶה, מַהוּ? הָבָה נִתְבּוֹנֵן. חֵי"ת מִסְפָּרָהּ שְׁמוֹנֶה, הֵ"א מִסְפָּרוֹ חָמֵשׁ. הַהֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם, שָׁלֹשׁ. אִם יַפְחִית, וְלוֹ כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט, אֶת הַשָּׁלֹשׁ, אֶת הַקִּנְאָה הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, וּכְבָר שִׁנָּה מַצָּבוֹ, מֵ"חָמֵץ" לְ"מַצָּה". (וְהִגַּדְתָּ)