Otzarot-Article

"מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (יא-ד) נֶאֱמַר בְּפָרָשָׁה "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה... וַיֹּאמְרוּ: מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר?" נָשִׂים לֵב, לֹא כָּתוּב שֶׁהֵם אָמְרוּ: "הָבוּ לָנוּ בָּשָׂר", הֵם רַק שָׁאֲלוּ: "מִי יַאֲכִלֵנוּ", דְּהַיְנוּ הַאִם הַקַּבָּ"ה מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת זֹאת? הָיְתָה זוֹ עַזּוּת פָּנִים וְחֻצְפָּה הַמְתֹאֶרֶת בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (ע"ח) בְּלָשׁוֹן צִיּוּרִית: "וַיְנַסּוּ קֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם. וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹקִים אָמְרוּ, הֲיוּכַל קֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר? הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם, וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ. הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת?!"...

כַּאֲשֶׁר קוֹרְאִים אֶת הַדְּבָרִים, עוֹלָה הַזְּעָקָה כִּמְעַט מֵאֵלֶיהָ: שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! הֲלֹא רְאִיתֶם בְּמוֹ עֵינֵיכֶם שֶׁהַקָּבָּ"ה שׁוֹלֵט בַּטֶּבַע וְעוֹשֶׂה בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. הֲרֵי לְפִי פְּקֻדָּה מִגָּבוֹהַּ עָלוּ חַיּוֹת הַגּ'וּנְגֶל בְּמַכַּת עָרוֹב, וְהָאַרְבֶּה הִתְקַבֵּץ, וְהַצְפַרְדְּעִים עָלוּ. וַחֲוִיתֶם נִסִּים לְאֵין סְפֹר. וְלֹא רַק בֶּעָבָר, נִסֵּי יְצִיאַת מִצְרַיִם וּקְרִיעַת הַיָּם. הֲלֹא חוֹסִים אַתֶּם בְּצֵל עַנְנֵי הַכָּבוֹד, מֻנְחִים בְּעַמּוּד אֵשׁ, נִזּוֹנִים מִלֶּחֶם שָׁמַיִם. הֲיֵשׁ עוֹד לְפַקְפֵּק בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם יוֹצֵר כֹּל?!

אֲבָל הָעֵרֶב רַב, הָאֲסַפְסוּף, עֲדַיִן לֹא בָּטוּחַ. הֵם שׁוֹאֲלִים: "הֲיוּכַל קֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר?" נָכוֹן שֶׁהַקָּבָּ"ה מוֹרִיד לָנוּ מָן מִן הַשָּׁמַיִם וּמַגִּיר לָנוּ מַיִם מִצּוּר חַלָּמִישׁ. אֲבָל הַאִם יָכוֹל הוּא לָתֵת גַּם... בָּשָׂר?!

הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת נִרְאֵית לָנוּ כֹּה קַנְטְרָנִית וּמִתְגָּרָה, עַד שֶׁאֵין פֶּלֶא שֶׁהַקָּבָּ"ה כָּעַס עַל הָעָם וּבְעֵינֵי משֶׁה הָיָה רַע.

לְהַדְגָּשַׁת הָעִנְיָן, נִקַּח דֻּגְמָאוֹת מִן הַחַיִּים. (לֹא מֵאִתָּנוּ, מַה פִּתְאֹם, הֲרֵי אֲנַחְנוּ בְּסֵדֶר... אֲבָל מִסְבִיבָתֵנוּ). יוֹם שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. יֵשׁ קְרִיאַת הַתּוֹרָה, אֲנָשִׁים זָעִים בְּקֹצֶר רוּחַ, הַתְּפִלָּה מִתְאַחֶרֶת. מִישֶׁהוּ חוֹלֵץ תְּפִלִּין בְּ'שִׁיר שֶׁל יוֹם', חֲבֵרוֹ מִתְאַפֵּק עַד "אֵין כֵּאלֹקֵינוּ". מַה קָּרָה, מַה יֵּשׁ? מְאֻחָר, צָרִיךְ לִפְתֹּחַ אֶת הָעֵסֶק, עֲלוּלִים לְהַפְסִיד קוֹנֶה.

לֹא נְעַכֵּב אוֹתָם, הֵם מְמַהֲרִים. אֲבָל אוּלַי יֵשׁ לָהֶם פְּנַאי 'חֲצִי דַּקָּה' לִשְׁאֵלָה קְטַנָּה? הֲרֵי רַק עַתָּה הִתְפַּלַּלְתֶּם. בְּמוֹ פִּיכֶם אֲמַרְתֶּם, שֶׁהַקָּבָּ"ה "רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת". אָז "הַנְּשָׁמָה לָךְ, וְהַגּוּף פָּעֳלָך". חוּשׁ הָרְאִיָּה מִן הַשָּׁמַיִם: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' פּוֹקֵחַ עִוְּרִים". וְגַם "זוֹקֵף כְּפוּפִים". וְגַם "מֵכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר". גַּם אֶת הַדַּעַת בִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ בְּמַתָּנָה: "חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת". גַּם אֶת הַפַּרְנָסָה: "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ".

אָז בּוֹאוּ וּנְסַכֵּם: הַגּוּף וְכָל כֹּחוֹתָיו, בְּיַד הַקַּבָּ"ה. הַנְּשָׁמָה – שֶׁלּוֹ, הַשֵּׂכֶל – מִמֶּנּוּ, הַפַּרְנָסָה – מִיָּדוֹ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה, הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. אֶלָּא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּדְּלוּת מִצִּדֵּנוּ כְּדֵי לְהָבִיא אֶת בִּרְכַּת ה', כַּכָּתוּב: "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (דְּבָרִים טו-יח).

אִם אָנוּ חֲדוּרִים בְּהַכָּרָה אֲמִתִּית זוֹ, נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: הַאִם הַקַּבָּ"ה יַעֲנִישׁ אוֹתָנוּ אִם נִשָּׁאֵר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁלְוָה עַד לְסִיּוּם הַתְּפִלָּה? וַדַּאי שֶׁלֹּא. אָז לְשֵׁם מָה הַמְּהִירוּת וְהַחִפָּזוֹן?

אֶלָּא מַאי? יֵשׁ כָּאן הֲלַךְ מַחֲשָׁבָה שֶׁל הָעֵרֶב רַב, חָלִילָה. נָכוֹן שֶׁהַקָּבָּ"ה נוֹתֵן בְּרִיאוּת, נַחַת, חַיִּים וְשׂבַע וְשָׁלוֹם, אֲבָל "הֲיוּכַל קֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר?" הַאִם יוּכַל לָתֵת פַּרְנָסָה לְמִי שֶׁנִּשְׁאָר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַד לְסִיּוּם הַתְּפִלָּה אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים "לַעְזֹר" לוֹ וּלְמַהֵר אֶל הָעֵסֶק?!

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאוֹתוֹ פּוֹעֵל נִקָּיוֹן עָנִי שֶׁהִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר וּבִשֵּׂר לְאִשְׁתּוֹ: "מַזָּל טוֹב' חָלַמְתִּי שֶׁהָפַכְתִּי לִהְיוֹת עָשִׁיר כְּרוֹטְשִׁילְד".

"הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב", קָרְאָה הָאִשָּׁה, "בֶּאֱמֶת הִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁלֵּם לַמַּכֹּלֶת...".

"נְשַׁלֵּם, בֶּטַח נְשַׁלֵּם. הֲרֵי נִשְׂחֶה בְּיַם שֶׁל כֶּסֶף! בְּעֶצֶם, הֲרֵי אֶהְיֶה עָשִׁיר יוֹתֵר מֵרוֹטְשִׁילְד, שֶׁהֲרֵי הוּא אֵינוֹ אֶלָּא רוֹטְשִׁילְד, וַאֲנִי גַּם מְנַקֶּה רְחוֹבוֹת! יֵשׁ לִי הַכְנָסָה נוֹסֶפֶת"...

נַחְשֹׁב נָא, הַאִם מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לְהַרְוִיחַ עוֹד קוֹנֶה, כְּדֵי "לַעְזֹר" לַקַּבָּ"ה לְהַמְצִיא לוֹ אֶת פַּרְנָסָתוֹ, אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ פֶּתִי? הֲרֵי אַתָּה סוֹמֵךְ עַל הַקַּבָּ"ה בִּבְרִיאוּתְךָ וּבְחַיֶּיךָ, בְּאָשְׁרְךָ וּבְפַרְנָסָתְךָ, הֲכֵיצַד אֵפוֹא הִנְּךָ "עוֹזֵר" לוֹ בְּאוֹתָן חָמֵשׁ דַּקּוֹת?

אֲבָל, רֶגַע אֶחָד. הַאִם אוֹתָן חָמֵשׁ דַּקּוֹת הֵן אָכֵן הַכְנָסָה נוֹסֶפֶת? הֲרֵי גַּם בָּהֶן אַתָּה מְיַחֵל לַקַּבָּ"ה שֶׁיִּשְׁלַח לְךָ אֶת הַקּוֹנֶה.

הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמָשָׁל אַחֵר לְגַמְרֵי. בַּחוּר מְמַהֵר עָלָה לָאוֹטוֹבּוּס הַנּוֹסֵעַ מִירוּשָׁלַיִם לְתֵל-אָבִיב, הִתְיַשֵּׁב בַּסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי חֲסַר סַבְלָנוּת לַחֲלוּטִין. חָשַׁב לְעַצְמוֹ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַצֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ וּלְהַגִּיעַ מַהֵר יוֹתֵר? וּמָצָא עֵצָה: קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהָלַךְ אֶל קִדְמַת הָאוֹטוֹבּוּס...

לֹא נִהְיֶה טִפְּשִׁים וְלֹא נִפֹּל בְּמַלְכֹּדֶת הָעֵרֶב רַב. כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים עַל הַקַּבָּ"ה בְּקֶשֶׁר לִבְרִיאוּתֵנוּ וּלְאָשְׁרֵנוּ, לַחַיִּים וְלַמִּשְׁפָּחָה, נִסְמֹךְ נָא עָלָיו גַּם בְּקֶשֶׁר לַפַּרְנָסָה. אָמְנָם, חוֹבָה עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוּרָהּ, אֲבָל לֹא עַל חֶשְׁבּוֹן תְּפִלָּה בְּצִבּוּר אוֹ שִׁעוּר תּוֹרָה. בְּטוּחִים אָנוּ, שֶׁלֹּא נֵעָנֵשׁ עַל כָּךְ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ראש השנה תשע"ג
	מַעֲשֶׂה נוֹרָא שֶׁאֵרַע בְּפָרִיז
	"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ו-יג) מְסַפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵיין: הֻזְמַנְתִּי פַּעַם אַחַת לְפִדְיוֹן הַבֵּן שֶׁל נַעַר בֵּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, שֶׁעָרַךְ אֶת בַּר הַמִּצְוָה וְאֶת הַפִּ "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (יא-ד) נֶאֱמַר בְּפָרָשָׁה "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה... וַיֹּאמְרוּ: מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר?" נָשִׂים לֵב, לֹא כָּתוּב שֶׁהֵם אָמְרוּ: "הָבוּ לָנוּ בָּשָׂר", הֵם רַק שָׁאֲלוּ: "מִי יַאֲכִלֵנוּ", דְּהַיְנוּ הַאִם הַקַּבָּ"ה מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת זֹאת? הָיְתָה זוֹ עַזּוּת פָּנִים וְחֻצְפָּה הַמְתֹאֶרֶת בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (ע"ח) בְּלָשׁוֹן צִיּוּרִית: "וַיְנַסּוּ קֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם. וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹקִים אָמְרוּ, הֲיוּכַל קֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר? הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם, וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ. הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת?!"... כַּאֲשֶׁר קוֹרְאִים אֶת הַדְּבָרִים, עוֹלָה הַזְּעָקָה כִּמְעַט מֵאֵלֶיהָ: שׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! הֲלֹא רְאִיתֶם בְּמוֹ עֵינֵיכֶם שֶׁהַקָּבָּ"ה שׁוֹלֵט בַּטֶּבַע וְעוֹשֶׂה בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. הֲרֵי לְפִי פְּקֻדָּה מִגָּבוֹהַּ עָלוּ חַיּוֹת הַגּ'וּנְגֶל בְּמַכַּת עָרוֹב, וְהָאַרְבֶּה הִתְקַבֵּץ, וְהַצְפַרְדְּעִים עָלוּ. וַחֲוִיתֶם נִסִּים לְאֵין סְפֹר. וְלֹא רַק בֶּעָבָר, נִסֵּי יְצִיאַת מִצְרַיִם וּקְרִיעַת הַיָּם. הֲלֹא חוֹסִים אַתֶּם בְּצֵל עַנְנֵי הַכָּבוֹד, מֻנְחִים בְּעַמּוּד אֵשׁ, נִזּוֹנִים מִלֶּחֶם שָׁמַיִם. הֲיֵשׁ עוֹד לְפַקְפֵּק בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם יוֹצֵר כֹּל?! אֲבָל הָעֵרֶב רַב, הָאֲסַפְסוּף, עֲדַיִן לֹא בָּטוּחַ. הֵם שׁוֹאֲלִים: "הֲיוּכַל קֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר?" נָכוֹן שֶׁהַקָּבָּ"ה מוֹרִיד לָנוּ מָן מִן הַשָּׁמַיִם וּמַגִּיר לָנוּ מַיִם מִצּוּר חַלָּמִישׁ. אֲבָל הַאִם יָכוֹל הוּא לָתֵת גַּם... בָּשָׂר?! הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת נִרְאֵית לָנוּ כֹּה קַנְטְרָנִית וּמִתְגָּרָה, עַד שֶׁאֵין פֶּלֶא שֶׁהַקָּבָּ"ה כָּעַס עַל הָעָם וּבְעֵינֵי משֶׁה הָיָה רַע. לְהַדְגָּשַׁת הָעִנְיָן, נִקַּח דֻּגְמָאוֹת מִן הַחַיִּים. (לֹא מֵאִתָּנוּ, מַה פִּתְאֹם, הֲרֵי אֲנַחְנוּ בְּסֵדֶר... אֲבָל מִסְבִיבָתֵנוּ). יוֹם שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. יֵשׁ קְרִיאַת הַתּוֹרָה, אֲנָשִׁים זָעִים בְּקֹצֶר רוּחַ, הַתְּפִלָּה מִתְאַחֶרֶת. מִישֶׁהוּ חוֹלֵץ תְּפִלִּין בְּ'שִׁיר שֶׁל יוֹם', חֲבֵרוֹ מִתְאַפֵּק עַד "אֵין כֵּאלֹקֵינוּ". מַה קָּרָה, מַה יֵּשׁ? מְאֻחָר, צָרִיךְ לִפְתֹּחַ אֶת הָעֵסֶק, עֲלוּלִים לְהַפְסִיד קוֹנֶה. לֹא נְעַכֵּב אוֹתָם, הֵם מְמַהֲרִים. אֲבָל אוּלַי יֵשׁ לָהֶם פְּנַאי 'חֲצִי דַּקָּה' לִשְׁאֵלָה קְטַנָּה? הֲרֵי רַק עַתָּה הִתְפַּלַּלְתֶּם. בְּמוֹ פִּיכֶם אֲמַרְתֶּם, שֶׁהַקָּבָּ"ה "רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת". אָז "הַנְּשָׁמָה לָךְ, וְהַגּוּף פָּעֳלָך". חוּשׁ הָרְאִיָּה מִן הַשָּׁמַיִם: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' פּוֹקֵחַ עִוְּרִים". וְגַם "זוֹקֵף כְּפוּפִים". וְגַם "מֵכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר". גַּם אֶת הַדַּעַת בִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ בְּמַתָּנָה: "חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת". גַּם אֶת הַפַּרְנָסָה: "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ". אָז בּוֹאוּ וּנְסַכֵּם: הַגּוּף וְכָל כֹּחוֹתָיו, בְּיַד הַקַּבָּ"ה. הַנְּשָׁמָה – שֶׁלּוֹ, הַשֵּׂכֶל – מִמֶּנּוּ, הַפַּרְנָסָה – מִיָּדוֹ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה, הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. אֶלָּא עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּדְּלוּת מִצִּדֵּנוּ כְּדֵי לְהָבִיא אֶת בִּרְכַּת ה', כַּכָּתוּב: "וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (דְּבָרִים טו-יח). אִם אָנוּ חֲדוּרִים בְּהַכָּרָה אֲמִתִּית זוֹ, נִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: הַאִם הַקַּבָּ"ה יַעֲנִישׁ אוֹתָנוּ אִם נִשָּׁאֵר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁלְוָה עַד לְסִיּוּם הַתְּפִלָּה? וַדַּאי שֶׁלֹּא. אָז לְשֵׁם מָה הַמְּהִירוּת וְהַחִפָּזוֹן? אֶלָּא מַאי? יֵשׁ כָּאן הֲלַךְ מַחֲשָׁבָה שֶׁל הָעֵרֶב רַב, חָלִילָה. נָכוֹן שֶׁהַקָּבָּ"ה נוֹתֵן בְּרִיאוּת, נַחַת, חַיִּים וְשׂבַע וְשָׁלוֹם, אֲבָל "הֲיוּכַל קֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר?" הַאִם יוּכַל לָתֵת פַּרְנָסָה לְמִי שֶׁנִּשְׁאָר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַד לְסִיּוּם הַתְּפִלָּה אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים "לַעְזֹר" לוֹ וּלְמַהֵר אֶל הָעֵסֶק?! מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאוֹתוֹ פּוֹעֵל נִקָּיוֹן עָנִי שֶׁהִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר וּבִשֵּׂר לְאִשְׁתּוֹ: "מַזָּל טוֹב' חָלַמְתִּי שֶׁהָפַכְתִּי לִהְיוֹת עָשִׁיר כְּרוֹטְשִׁילְד". "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב", קָרְאָה הָאִשָּׁה, "בֶּאֱמֶת הִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁלֵּם לַמַּכֹּלֶת...". "נְשַׁלֵּם, בֶּטַח נְשַׁלֵּם. הֲרֵי נִשְׂחֶה בְּיַם שֶׁל כֶּסֶף! בְּעֶצֶם, הֲרֵי אֶהְיֶה עָשִׁיר יוֹתֵר מֵרוֹטְשִׁילְד, שֶׁהֲרֵי הוּא אֵינוֹ אֶלָּא רוֹטְשִׁילְד, וַאֲנִי גַּם מְנַקֶּה רְחוֹבוֹת! יֵשׁ לִי הַכְנָסָה נוֹסֶפֶת"... נַחְשֹׁב נָא, הַאִם מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לְהַרְוִיחַ עוֹד קוֹנֶה, כְּדֵי "לַעְזֹר" לַקַּבָּ"ה לְהַמְצִיא לוֹ אֶת פַּרְנָסָתוֹ, אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ פֶּתִי? הֲרֵי אַתָּה סוֹמֵךְ עַל הַקַּבָּ"ה בִּבְרִיאוּתְךָ וּבְחַיֶּיךָ, בְּאָשְׁרְךָ וּבְפַרְנָסָתְךָ, הֲכֵיצַד אֵפוֹא הִנְּךָ "עוֹזֵר" לוֹ בְּאוֹתָן חָמֵשׁ דַּקּוֹת? אֲבָל, רֶגַע אֶחָד. הַאִם אוֹתָן חָמֵשׁ דַּקּוֹת הֵן אָכֵן הַכְנָסָה נוֹסֶפֶת? הֲרֵי גַּם בָּהֶן אַתָּה מְיַחֵל לַקַּבָּ"ה שֶׁיִּשְׁלַח לְךָ אֶת הַקּוֹנֶה. הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמָשָׁל אַחֵר לְגַמְרֵי. בַּחוּר מְמַהֵר עָלָה לָאוֹטוֹבּוּס הַנּוֹסֵעַ מִירוּשָׁלַיִם לְתֵל-אָבִיב, הִתְיַשֵּׁב בַּסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי חֲסַר סַבְלָנוּת לַחֲלוּטִין. חָשַׁב לְעַצְמוֹ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַצֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ וּלְהַגִּיעַ מַהֵר יוֹתֵר? וּמָצָא עֵצָה: קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהָלַךְ אֶל קִדְמַת הָאוֹטוֹבּוּס... לֹא נִהְיֶה טִפְּשִׁים וְלֹא נִפֹּל בְּמַלְכֹּדֶת הָעֵרֶב רַב. כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים עַל הַקַּבָּ"ה בְּקֶשֶׁר לִבְרִיאוּתֵנוּ וּלְאָשְׁרֵנוּ, לַחַיִּים וְלַמִּשְׁפָּחָה, נִסְמֹךְ נָא עָלָיו גַּם בְּקֶשֶׁר לַפַּרְנָסָה. אָמְנָם, חוֹבָה עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוּרָהּ, אֲבָל לֹא עַל חֶשְׁבּוֹן תְּפִלָּה בְּצִבּוּר אוֹ שִׁעוּר תּוֹרָה. בְּטוּחִים אָנוּ, שֶׁלֹּא נֵעָנֵשׁ עַל כָּךְ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)