Otzarot-Article

"שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (ה-יא) הַגָּאוֹן רַבִּי אָשֵׁר חֲדַד פָּתַח בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לְדַאֲבוֹן הַלֵּב בְּעִיר הַבִּירָה תּוּנִיס. יְהוּדִי לָוָה מֵעַרְבִי סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד. עָשִׁיר הָיָה הַיְּהוּדִי, וּבִיכָלְתּוֹ לִפְרֹעַ חוֹבוֹ, אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּדְרָשׁ לְשַׁלְּמוֹ הָיָה נֶאֱנָח וּמְקוֹנֵן: "גָּלוּת"...

גָּלוּת זוֹ, לֹא יָדַע הָעַרְבִי מָה הִיא. סָבַר לְתֻמּוֹ שֶׁבַּעַל חוֹבוֹ מִתְאַנֵּחַ עַל מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה, וְשֵׁם נִרְדָּף הִיא לַעֲנִיּוּת וְדַלּוּת. הָלַךְ בְּמַפַּח נֶפֶשׁ וְהִמְתִּין לִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר. שֶׁהַגָּלוּת תִּסְתַּיֵּם...

יוֹם אֶחָד הָלַךְ אֶל הַיְּהוּדִי, וּמָצָא שֶׁחֲנוּתוֹ סְגוּרָה. נִרְעָשׁ: "אָכֵן, נָתְנָה הַ'גָּלוּת' אוֹתוֹתֶיהָ, פָּשַׁט אֶת הָרֶגֶל... וְהוּא, לֹא יִרְאֶה עוֹד אֶת חוֹבוֹ... הֶחְלִיט לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ, לְנַחֲמוֹ בְּאֶבְלוֹ. וְלֹא יָדַע שֶׁהַחֲנוּת סְגוּרָה עֵקֶב יוֹם הַפּוּרִים, וּמְסֻבִּין הֵם עַתָּה לִסְעוּדַת מָרְדְּכַי...

דָּפַק בַּדֶּלֶת בְּהִסּוּס, וְנִפְתְּחָה בְּצָהֳלָה. בַּעַל הַבַּיִת הַמְבֻסָּם הִזְמִינוֹ לְהָסֵב עִמָּם לַסְּעוּדָה. רָאָה אֶת הַשֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ בְּכֵלִים יְקָרִים וְנָאִים וְשׁוֹפֵעַ מַעֲדַנִּים.

"וּמַה עִם חוֹבִי?" שָׁאַל. גִּלְגֵּל הַיְּהוּדִי עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְנֶאֱנָח: "מָה אֹמַר לְךָ, גָּלוּת"...

פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הָעַרְבִי, וְקָרָא: "אִם זוֹ הַגָּלוּת, מוּכָן אֲנִי לְסָבְלָהּ, וְעַתָּה, הָשֵׁב אֶת הַחוֹב וּמִיַּד!"...

אַךְ שָׁגָה אוֹתוֹ יְהוּדִי - מִלְּבַד הָעַוְלָה וּכְפִיּוּת הַטּוֹבָה וְחִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁנִּגְרַם בְּאִי הֲשָׁבַת הַחוֹב – שָׁגָה בַּהֲבָנַת מַהוּת הַגָּלוּת. הַגָּלוּת אֵין פֵּרוּשָׁהּ עֹנִי בְּהֶכְרֵחַ. הָיוּ תְּקוּפוֹת וּמַצָּבִים בָּהֶם לֹא חָסַרְנוּ דָּבָר, לִכְאוֹרָה, כִּי הַגָּלוּת עִקָּרָהּ רוּחָנִי: גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם, אֵין תּוֹרָה. גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'" (אֵיכָה ב-ט).

טָעוּת דּוֹמָה יֵשׁ הַטּוֹעִים בְּעִנְיַן הַשַּׁבָּת. רוֹאִים בָּהּ יוֹם שְׁבִיתָה מִמְּלָאכָה גְּרֵידָא, יוֹם נֹפֶשׁ וּמַרְגּוֹעַ וְעֹנֶג - וְכָל זֶה נָכוֹן, אֲבָל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּךְ: "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת - לְקַדְּשׁוֹ!" (דְּבָרִים ה-יב). "קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם, שַׁבָּת הַמַּלְכָּה". בְּעִקָּרָהּ, עָלֵינוּ לְהַעֲלוֹתָהּ לְיוֹם מְנוּחָה - וּקְדֻשָּׁה. שֶׁאִם לֹא כֵן, הֶחְמַצְנוּ אֶת הָעִקָּר. (מֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ).

לִכְרֶמְנְשׁאָה שֶׁבְּפָרָס הִגִּיעַ שְׁלִיחַ מִצְוָה מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ טְבֶרְיָה, חָכָם יִשְׂרָאֵל תּוּרְגְ'מַן זַצַ"ל, וְרָאָה שֶׁנִּפְרְצוּ בָּעִיר פְּרָצוֹת בְּעִנְיַן הַשַּׁבָּת. עָלָה לַבִּימָה וְנָשָׂא דְּבָרָיו. סִפֵּר, שֶׁיְּהוּדִי פּוֹרֵק עֹל פָּנָה אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה. הֲלֹא בְּיָדוּעַ, שֶׁאֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי אוֹ בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב (סַנְהֶדְרִין צח.). וְהִנֵּה בְּדוֹרֵנוּ רַבּוּ כָּל כָּךְ הַמִּתְפָּרְצִים. נִמְצָא, שֶׁהָרַבָּנִים הֵם הַמְּעַכְּבִים אֶת הַגְּאֻלָּה. שֶׁאִם יִתְפַּקְּרוּ, חָלִילָה, יִהְיֶה הַדּוֹר חַיָּב כֻּלּוֹ וְנִגָּאֵל מִיָּד...

וְהֵשַׁבְתִּי לוֹ בְּמָשָׁל.

מַעֲשֶׂה בְּמַצְבִּיא מְהֻלָּל שֶׁחֵרֵף נַפְשׁוֹ בְּמִלְחָמוֹת, וּבְמַהֲלָכָן אִבֵּד אֶת עֵינוֹ הָאַחַת. מִשֶּׁנִּצַּח בַּמִּלְחָמָה, גָּבַהּ לִבּוֹ וְהִדִּיחַ אֶת הַמֶּלֶךְ, הִכְתִּיר עַצְמוֹ כְּקֵיסָר. הִשְׁלִיט שִׁלְטוֹן עָרִיצוּת וּבוֹשׁ בְּמוּמוֹ. גָּזַר גְּזֵרָה אַכְזָרִית: עַל כָּל הַתּוֹשָׁבִים לְנַקֵּר אֶת עֵינָם הָאַחַת.

קַלְגָסָיו בִּצְּעוּ אֶת גְּזַר הַדִּין בְּנֶחֱרָצוּת, וְעַד מְהֵרָה הָיוּ כָּל תּוֹשָׁבֵי הַמְּדִינָה שְׂתוּמֵי עַיִן. מִנִּי אָז, כָּל תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד, נֻקְּרָה עֵינוֹ הָאַחַת. בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים הָפַךְ הַמּוּם לְטִבְעִי: עַיִן אַחַת רוֹאָה, וְהַשְּׁנִיָּה מְנֻקֶּרֶת.

יוֹם אֶחָד נִקְלַע לַמְּדִינָה אָדָם זָר, וְעוֹרֵר הִתְרַגְּשׁוּת. לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֵּיהֶם נִתְקְלוּ הַתּוֹשָׁבִים בְּאָדָם הֲרוֹאֶה בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. הִתְגּוֹדְדוּ סְבִיבוֹ וְלָעֲגוּ לְמוּמוֹ: עַיִן יְתֵרָה לוֹ, כְּאֶצְבַּע שִׁשִּׁית וּכְרֶגֶל שְׁלִישִׁית.

נָד לָהֶם: "אִי לָכֶם, כְּלוּם אֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁאַתֶּם בַּעֲלֵי הַמּוּם, וּשְׁתֵּי עֵינַיִם נִצְרָכוֹת לָאָדָם וּמוֹעִילוֹת לוֹ?!" ...

וּלְעִנְיָנֵנוּ, כָּל יְהוּדִי חָתוּם בִּשְׁנֵי עֵדִים: אוֹת הַמִּילָה וְהַתְּפִלִּין בְּיוֹם חוֹל, הַמִּילָה וְהַשַּׁבָּת בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ. וְאוֹתָם הַמִּסְתַּפְּקִים בְּאוֹת הַמִּילָה לְבַדָּהּ, בַּעֲלֵי מוּם הֵם, וְרַחְמָנוּת עֲלֵיהֶם... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, יִזְרְעֶאלִי)

	נצבים תשע"ב
	מִצְוָה אַחַת לִשְׁמָהּ מְתַקֶּנֶת הַכֹּל
	"שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (ה-יא) הַגָּאוֹן רַבִּי אָשֵׁר חֲדַד פָּתַח בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה לְדַאֲבוֹן הַלֵּב בְּעִיר הַבִּירָה תּוּנִיס. יְהוּדִי לָוָה מֵעַרְבִי סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד. עָשִׁיר הָיָה הַיְּהוּדִי, וּבִיכָלְתּוֹ לִפְרֹעַ חוֹבוֹ, אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּדְרָשׁ לְשַׁלְּמוֹ הָיָה נֶאֱנָח וּמְקוֹנֵן: "גָּלוּת"... גָּלוּת זוֹ, לֹא יָדַע הָעַרְבִי מָה הִיא. סָבַר לְתֻמּוֹ שֶׁבַּעַל חוֹבוֹ מִתְאַנֵּחַ עַל מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה, וְשֵׁם נִרְדָּף הִיא לַעֲנִיּוּת וְדַלּוּת. הָלַךְ בְּמַפַּח נֶפֶשׁ וְהִמְתִּין לִשְׁעַת הַכֹּשֶׁר. שֶׁהַגָּלוּת תִּסְתַּיֵּם... יוֹם אֶחָד הָלַךְ אֶל הַיְּהוּדִי, וּמָצָא שֶׁחֲנוּתוֹ סְגוּרָה. נִרְעָשׁ: "אָכֵן, נָתְנָה הַ'גָּלוּת' אוֹתוֹתֶיהָ, פָּשַׁט אֶת הָרֶגֶל... וְהוּא, לֹא יִרְאֶה עוֹד אֶת חוֹבוֹ... הֶחְלִיט לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ, לְנַחֲמוֹ בְּאֶבְלוֹ. וְלֹא יָדַע שֶׁהַחֲנוּת סְגוּרָה עֵקֶב יוֹם הַפּוּרִים, וּמְסֻבִּין הֵם עַתָּה לִסְעוּדַת מָרְדְּכַי... דָּפַק בַּדֶּלֶת בְּהִסּוּס, וְנִפְתְּחָה בְּצָהֳלָה. בַּעַל הַבַּיִת הַמְבֻסָּם הִזְמִינוֹ לְהָסֵב עִמָּם לַסְּעוּדָה. רָאָה אֶת הַשֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ בְּכֵלִים יְקָרִים וְנָאִים וְשׁוֹפֵעַ מַעֲדַנִּים. "וּמַה עִם חוֹבִי?" שָׁאַל. גִּלְגֵּל הַיְּהוּדִי עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְנֶאֱנָח: "מָה אֹמַר לְךָ, גָּלוּת"... פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הָעַרְבִי, וְקָרָא: "אִם זוֹ הַגָּלוּת, מוּכָן אֲנִי לְסָבְלָהּ, וְעַתָּה, הָשֵׁב אֶת הַחוֹב וּמִיַּד!"... אַךְ שָׁגָה אוֹתוֹ יְהוּדִי - מִלְּבַד הָעַוְלָה וּכְפִיּוּת הַטּוֹבָה וְחִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁנִּגְרַם בְּאִי הֲשָׁבַת הַחוֹב – שָׁגָה בַּהֲבָנַת מַהוּת הַגָּלוּת. הַגָּלוּת אֵין פֵּרוּשָׁהּ עֹנִי בְּהֶכְרֵחַ. הָיוּ תְּקוּפוֹת וּמַצָּבִים בָּהֶם לֹא חָסַרְנוּ דָּבָר, לִכְאוֹרָה, כִּי הַגָּלוּת עִקָּרָהּ רוּחָנִי: גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם, אֵין תּוֹרָה. גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'" (אֵיכָה ב-ט). טָעוּת דּוֹמָה יֵשׁ הַטּוֹעִים בְּעִנְיַן הַשַּׁבָּת. רוֹאִים בָּהּ יוֹם שְׁבִיתָה מִמְּלָאכָה גְּרֵידָא, יוֹם נֹפֶשׁ וּמַרְגּוֹעַ וְעֹנֶג - וְכָל זֶה נָכוֹן, אֲבָל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּךְ: "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת - לְקַדְּשׁוֹ!" (דְּבָרִים ה-יב). "קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם, שַׁבָּת הַמַּלְכָּה". בְּעִקָּרָהּ, עָלֵינוּ לְהַעֲלוֹתָהּ לְיוֹם מְנוּחָה - וּקְדֻשָּׁה. שֶׁאִם לֹא כֵן, הֶחְמַצְנוּ אֶת הָעִקָּר. (מֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ). לִכְרֶמְנְשׁאָה שֶׁבְּפָרָס הִגִּיעַ שְׁלִיחַ מִצְוָה מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ טְבֶרְיָה, חָכָם יִשְׂרָאֵל תּוּרְגְ'מַן זַצַ"ל, וְרָאָה שֶׁנִּפְרְצוּ בָּעִיר פְּרָצוֹת בְּעִנְיַן הַשַּׁבָּת. עָלָה לַבִּימָה וְנָשָׂא דְּבָרָיו. סִפֵּר, שֶׁיְּהוּדִי פּוֹרֵק עֹל פָּנָה אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה. הֲלֹא בְּיָדוּעַ, שֶׁאֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי אוֹ בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב (סַנְהֶדְרִין צח.). וְהִנֵּה בְּדוֹרֵנוּ רַבּוּ כָּל כָּךְ הַמִּתְפָּרְצִים. נִמְצָא, שֶׁהָרַבָּנִים הֵם הַמְּעַכְּבִים אֶת הַגְּאֻלָּה. שֶׁאִם יִתְפַּקְּרוּ, חָלִילָה, יִהְיֶה הַדּוֹר חַיָּב כֻּלּוֹ וְנִגָּאֵל מִיָּד... וְהֵשַׁבְתִּי לוֹ בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה בְּמַצְבִּיא מְהֻלָּל שֶׁחֵרֵף נַפְשׁוֹ בְּמִלְחָמוֹת, וּבְמַהֲלָכָן אִבֵּד אֶת עֵינוֹ הָאַחַת. מִשֶּׁנִּצַּח בַּמִּלְחָמָה, גָּבַהּ לִבּוֹ וְהִדִּיחַ אֶת הַמֶּלֶךְ, הִכְתִּיר עַצְמוֹ כְּקֵיסָר. הִשְׁלִיט שִׁלְטוֹן עָרִיצוּת וּבוֹשׁ בְּמוּמוֹ. גָּזַר גְּזֵרָה אַכְזָרִית: עַל כָּל הַתּוֹשָׁבִים לְנַקֵּר אֶת עֵינָם הָאַחַת. קַלְגָסָיו בִּצְּעוּ אֶת גְּזַר הַדִּין בְּנֶחֱרָצוּת, וְעַד מְהֵרָה הָיוּ כָּל תּוֹשָׁבֵי הַמְּדִינָה שְׂתוּמֵי עַיִן. מִנִּי אָז, כָּל תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד, נֻקְּרָה עֵינוֹ הָאַחַת. בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים הָפַךְ הַמּוּם לְטִבְעִי: עַיִן אַחַת רוֹאָה, וְהַשְּׁנִיָּה מְנֻקֶּרֶת. יוֹם אֶחָד נִקְלַע לַמְּדִינָה אָדָם זָר, וְעוֹרֵר הִתְרַגְּשׁוּת. לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֵּיהֶם נִתְקְלוּ הַתּוֹשָׁבִים בְּאָדָם הֲרוֹאֶה בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. הִתְגּוֹדְדוּ סְבִיבוֹ וְלָעֲגוּ לְמוּמוֹ: עַיִן יְתֵרָה לוֹ, כְּאֶצְבַּע שִׁשִּׁית וּכְרֶגֶל שְׁלִישִׁית. נָד לָהֶם: "אִי לָכֶם, כְּלוּם אֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁאַתֶּם בַּעֲלֵי הַמּוּם, וּשְׁתֵּי עֵינַיִם נִצְרָכוֹת לָאָדָם וּמוֹעִילוֹת לוֹ?!" ... וּלְעִנְיָנֵנוּ, כָּל יְהוּדִי חָתוּם בִּשְׁנֵי עֵדִים: אוֹת הַמִּילָה וְהַתְּפִלִּין בְּיוֹם חוֹל, הַמִּילָה וְהַשַּׁבָּת בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ. וְאוֹתָם הַמִּסְתַּפְּקִים בְּאוֹת הַמִּילָה לְבַדָּהּ, בַּעֲלֵי מוּם הֵם, וְרַחְמָנוּת עֲלֵיהֶם... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, יִזְרְעֶאלִי)