Otzarot-Article

"וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" (ז-י) יֵשׁ הַחַיִּים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ לָעוֹלָם הַבָּא, וּמִתְקַיֵּם בָּהֶם "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, מְשַׁלֵּם לוֹ גְּמוּלוֹ הַטּוֹב בְּחַיָּיו כְּדֵי לְהַאֲבִידוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וּלְכָךְ בְּוַדַּאי אֵינֶנּוּ מְיַחֲלִים.

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, יַתּוּשׁ פָּרַשׂ כְּנָפַיִם וְהִפְלִיג מִן הַבִּיצָה אֶל הָעִיר הַסְּמוּכָה. כַּעֲבֹר יוֹם חָזַר סָפוּג בְּדָמָם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת וּמְנֻפָּח מֵרֹב גַּאֲוָה.

שְׁאָלוּהוּ חֲבֵרָיו: "מַה לְךָ מִתְגָּאֶה כָּל כָּךְ?"

עָנָה: "כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁאִם מוֹצֵץ אֲנִי דַּם הָאֲנָשִׁים, עוֹקְצָם וּמַכְאִיב לָהֶם, יִשְׂנְאוּנִי וְיִרְדְּפוּנִי. וְהִנֵּה, מוֹקִירִים הֵם וּמְכַבְּדִים אוֹתִי. בְּכָל עֵת שֶׁאֲנִי עוֹבֵר לְיָדָם מוֹחֲאִים הֵם כַּפַּיִם"...

אָמְרוּ לוֹ: "שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, וְכִי לְכַבֶּדְךָ הֵם אוֹמְרִים, אֵינָם מְבַקְּשִׁים אֶלָּא לִמְחֹץ אוֹתְךָ בֵּין כַּפּוֹתֵיהֶם".

וְזֶהוּ שֶׁרָמְזוּ חֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין לח.), אִם חוֹטֵא הָאָדָם אוֹמְרִים לוֹ 'יַתּוּשׁ קְדָמְךָ'...

וּכְבָר הִמְשִׁילוּ אֶת שַׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְיִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים לִשְׁנֵי חֲמוֹרִים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, הָאֶחָד טָעוּן מַשָּׂא כָּבֵד שֶׁל שַׂקֵּי מֶלַח, וְהַשֵּׁנִי טָעוּן כָּרִיּוֹת סְפוֹג קַלּוֹת כְּנוֹצָה. הָיָה הַחֲמוֹר טְעוּן הַסְּפוֹגִים מְהַלֵּךְ מְעֻדָּנוֹת וּמְשַׁבֵּחַ אֶת גּוֹרָלוֹ, וְאִלּוּ הַחֲמוֹר טְעוּן הַמֶּלַח כּוֹשֵׁל תַּחַת כֹּבֶד מַשָּׂאוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַנָּהָר וְחָצוּ אוֹתוֹ, הִתְמַסְמֵס הַמֶּלַח בַּמַּיִם וְנוֹשְׂאוֹ עָבַר בְּנָקֵל, וְאִלּוּ הַסְּפוֹגִים הִתְמַלְּאוּ מַיִם וְהִכְרִיעוּ תַּחְתֵּיהֶם אֶת נוֹשְׂאָם שֶׁטָּבַע לַמָּוֶת.

כָּךְ טָעוּן הַצַּדִּיק יִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַךְ לָעוֹלָם הַבָּא יְכַפְּרוּ יִסּוּרָיו עַל כָּל חֲטָאָיו וְיִכָּנֵס לְגַן הָעֵדֶן לִנְחֹל שָׂכָר עָצוּם וָרַב. וְאִלּוּ הָרָשָׁע, הַמְּהַלֵּךְ כָּאן מְעֻדָּנוֹת, יִכְרַע תַּחַת מַשָּׂא מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְיֹאבַד לָעַד. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, בֵּית פֶּרֶץ)

	כי תבוא תשע"ב
	הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מַצְלִיחִין
	"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (ד-ד) זֶה לֹא מִכְּבָר דִּוְּחוּ בָּעִתּוֹנִים עַל כְּפָר אַלְמוֹנִי בְּטִיבֵּט שֶׁבּוֹ נִפְטַר תּוֹשָׁב בֵּן מֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" (ז-י) יֵשׁ הַחַיִּים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ לָעוֹלָם הַבָּא, וּמִתְקַיֵּם בָּהֶם "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, מְשַׁלֵּם לוֹ גְּמוּלוֹ הַטּוֹב בְּחַיָּיו כְּדֵי לְהַאֲבִידוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וּלְכָךְ בְּוַדַּאי אֵינֶנּוּ מְיַחֲלִים. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, יַתּוּשׁ פָּרַשׂ כְּנָפַיִם וְהִפְלִיג מִן הַבִּיצָה אֶל הָעִיר הַסְּמוּכָה. כַּעֲבֹר יוֹם חָזַר סָפוּג בְּדָמָם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת וּמְנֻפָּח מֵרֹב גַּאֲוָה. שְׁאָלוּהוּ חֲבֵרָיו: "מַה לְךָ מִתְגָּאֶה כָּל כָּךְ?" עָנָה: "כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁאִם מוֹצֵץ אֲנִי דַּם הָאֲנָשִׁים, עוֹקְצָם וּמַכְאִיב לָהֶם, יִשְׂנְאוּנִי וְיִרְדְּפוּנִי. וְהִנֵּה, מוֹקִירִים הֵם וּמְכַבְּדִים אוֹתִי. בְּכָל עֵת שֶׁאֲנִי עוֹבֵר לְיָדָם מוֹחֲאִים הֵם כַּפַּיִם"... אָמְרוּ לוֹ: "שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, וְכִי לְכַבֶּדְךָ הֵם אוֹמְרִים, אֵינָם מְבַקְּשִׁים אֶלָּא לִמְחֹץ אוֹתְךָ בֵּין כַּפּוֹתֵיהֶם". וְזֶהוּ שֶׁרָמְזוּ חֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין לח.), אִם חוֹטֵא הָאָדָם אוֹמְרִים לוֹ 'יַתּוּשׁ קְדָמְךָ'... וּכְבָר הִמְשִׁילוּ אֶת שַׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְיִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים לִשְׁנֵי חֲמוֹרִים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, הָאֶחָד טָעוּן מַשָּׂא כָּבֵד שֶׁל שַׂקֵּי מֶלַח, וְהַשֵּׁנִי טָעוּן כָּרִיּוֹת סְפוֹג קַלּוֹת כְּנוֹצָה. הָיָה הַחֲמוֹר טְעוּן הַסְּפוֹגִים מְהַלֵּךְ מְעֻדָּנוֹת וּמְשַׁבֵּחַ אֶת גּוֹרָלוֹ, וְאִלּוּ הַחֲמוֹר טְעוּן הַמֶּלַח כּוֹשֵׁל תַּחַת כֹּבֶד מַשָּׂאוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַנָּהָר וְחָצוּ אוֹתוֹ, הִתְמַסְמֵס הַמֶּלַח בַּמַּיִם וְנוֹשְׂאוֹ עָבַר בְּנָקֵל, וְאִלּוּ הַסְּפוֹגִים הִתְמַלְּאוּ מַיִם וְהִכְרִיעוּ תַּחְתֵּיהֶם אֶת נוֹשְׂאָם שֶׁטָּבַע לַמָּוֶת. כָּךְ טָעוּן הַצַּדִּיק יִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַךְ לָעוֹלָם הַבָּא יְכַפְּרוּ יִסּוּרָיו עַל כָּל חֲטָאָיו וְיִכָּנֵס לְגַן הָעֵדֶן לִנְחֹל שָׂכָר עָצוּם וָרַב. וְאִלּוּ הָרָשָׁע, הַמְּהַלֵּךְ כָּאן מְעֻדָּנוֹת, יִכְרַע תַּחַת מַשָּׂא מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְיֹאבַד לָעַד. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, בֵּית פֶּרֶץ)