Otzarot-Article

"נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (לג-יא) הָרַבִּי מֵאוֹסְטְרוֹבְצָה זַצַ"ל עָבַר בָּרְחוֹב בְּלִוְיַת מְשַׁמְּשׁוֹ, מְבוֹסֵס בַּשֶּׁלֶג הֶעָמֹק בְּדַרְכּוֹ לְמִצְוַת סַנְדְקָאוּת. מִפִּנַּת הָרְחוֹב נִשְׁמַע קוֹלָהּ הַנּוּגֶה שֶׁל מוֹכֶרֶת הַכְּעָכִים. מִצְטַנֶּפֶת בִּבְגָדֶיהָ הַקַּלִּים וְאוֹחֶזֶת בְּאֶצְבָּעוֹת מַכְחִילוֹת מִקֹּר מַקֵּל וְעָלָיו מֻשְׁחָלִים הַכְּעָכִים הַחַמִּים. קָרְאָה בְּקוֹל רוֹעֵד: "קְנוּ כַּעַךְ בִּפְרוּטָה, כַּעַךְ חַם וְטוֹב בִּפְרוּטָה. כַּעַךְ חַם וְטוֹב בִּפְרוּטָה". מְעַטִּים הָיוּ הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, רֹאשָׁם טָמוּן בְּצַוָּארוֹנָם הַזָּקוּף וִידֵיהֶם עָמוֹק בְּכִיסָם. מִי שָׂם לֵב לַמּוֹכֶרֶת הַמִּסְכֵּנָה...

הָרַבִּי הִגִּיעַ לַבְּרִית וְהָיָה סַנְדָּק, טָעַם דְּבַר מָה בִּסְעוּדַת הַמִּצְוָה, בֵּרֵךְ אֶת הַנֶּאֱסָפִים וְעָשָׂה דַּרְכּוֹ בַּחֲזָרָה. הָלְכוּ, וְהִנֵּה נִשְׁמַע הַקּוֹל הַנּוּגֶה, הָרוֹעֵד: "קְנוּ כַּעַךְ בִּפְרוּטָה, כַּעַךְ חַם וָטוֹב בִּפְרוּטָה. קְנוּ כַּעַךְ בִּפְרוּטָה".

תָּמַהּ מְשַׁמְּשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי: "אֵיךְ לֹא נִמְאָס לָהּ לַחְזֹר שׁוּב וָשׁוּב עַל אוֹתוֹ מִשְׁפָּט, אֵין סְפֹר פְּעָמִים, בְּלִי שִׁנּוּי..."

נָשָׂא הָרַבִּי עֵינָיו, הֵעִיף מַבָּט חָטוּף וְהִפְטִיר: "בְּדַרְכֵּנוּ לַבְּרִית הָיוּ שָׁם תִּשְׁעָה עָשָׂר כְּעָכִים. עַכְשָׁו שִׁשָּׁה עָשָׂר".

"שָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת בְּשָׁעָה", מִלְמֵל הַשַּׁמָּשׁ בְּחֶמְלָה, "אֲבָל לֹא זֹאת שָׁאַלְתִּי. תָּמַהְתִּי אֵיךְ לֹא נִמְאָס לָהּ לַחְזֹר שׁוּב וָשׁוּב עַל אוֹתָהּ קְרִיאָה".

"עַל כָּךְ עָנִיתִי", הֵשִׁיב הָרַבִּי. "אֵין הִיא חוֹזֶרֶת עַל אוֹתָהּ קְרִיאָה. עַכְשָׁו הִיא אוֹמֶרֶת זֹאת עַל כַּעַךְ אַחֵר. בְּכָל פַּעַם עַל הַכַּעַךְ הַתּוֹרָן".

סִפּוּר מְאַלֵּף הוּא וְשַׁיָּךְ לְפָרָשָׁתֵנוּ. מִכָּל יִשְׂרָאֵל לֹא נִבְחָר כְּמַנְהִיג אַחַר משֶׁה רַבֵּנוּ אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְיֵשׁ לְהָבִין בְּמַה הִתְיַחֵס יְהוֹשֻׁעַ מִכָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְּשׁוּבָה: שֶׁהָיָה נֵחוֹן בְּהִתְלַהֲבוּת נְעוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר 'נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל'. מַה הָיָה סוֹד הַתְמָדָתוֹ וּמְסִירוּתוֹ לְרַבּוֹ? חֲזַ"ל קָרְאוּ עָלָיו אֶת הַכָּתוּב: "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו..." (מִשְׁלֵי כז-יח): כְּדַאי הוּא יְהוֹשֻׁעַ לִטּוֹל שְׂכַר שִׁמּוּשׁוֹ שֶׁלֹּא מָשׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.

וְעֹמֶק נִפְלָא צָפוּן בַּדִּמּוּי "שׁוֹמֵר הַתְּאֵנָה".

כַּיָּדוּעַ, אֵין הַתְּאֵנָה מַבְשִׁילָה פֵּרוֹתֶיהָ כְּאֶחָד, כְּרֹב הָעֵצִים, אֶלָּא בְּכָל יוֹם מוֹצְאִים הַבְּעָלִים תְּאֵנִים חֲדָשׁוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ. וְכָךְ אָמְרוּ (עֵרוּבִין נד.): לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כִּתְאֵנָה? מַה תְּאֵנָה זוֹ, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בָּהּ מוֹצֵא בָּהּ תְּאֵנִים, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָּהֶם מוֹצֵא בָּהֶם טַעַם. וְדַי בִּידִיעָה זוֹ וּבִתְחוּשָׁה זוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לָמוּשׁ מֵהָאֹהֶל.

וּכְשֵׁם שֶׁהַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּגָדוֹל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, אֲמוּרִים הֵם מִקַּל וָחֹמֶר גַּם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ. אִם אֵין מֻשָּׂג שֶׁל 'סוֹף זְמַן' אֲזַי אֵין מָקוֹם לְרִפְיוֹן. הַתּוֹרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, רְחָבָה כָּל כָּךְ, וַעֲמֻקָּה כָּל כָּךְ, כָּךְ שֶׁכְּכָל שֶׁנּוֹסִיף וְנֶהֱגֶה, נְגַלֶּה בָּהּ עוֹד וָעוֹד טְעָמִים, מַעֲמַקִּים וּגְבָהִים, אֳפָקִים חֲדָשִׁים. "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר... פְּתָחָי" (מִשְׁלֵי ח-לד). יוֹם יוֹם, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. בִּתְחִלַּת הַזְּמַן וּבְאֶמְצָעוֹ, בְּסוֹף הַזְּמַן וְאַף בְּבֵין הַזְּמַנִּים.

"מְרַגְּלָא בְּפוּמֵיהּ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר (בְּרָכוֹת יז.): גְּמֹר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת דְּרָכַי וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי תּוֹרָתִי. נְצֹר תּוֹרָתִי בִּלְבָבֶךָ וְנֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי, וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכָל מָקוֹם!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	כי תצא תשע"ב
	הֻבְטַחְנוּ בְּנִצָּחוֹן בְּמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר
	"לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" (כו-נד) סִפֵּר רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל מַעֲשֶׂה בֶּעָשִׁיר, שֶׁרָכַב עַל סוּסוֹ הָעִירָה "נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (לג-יא) הָרַבִּי מֵאוֹסְטְרוֹבְצָה זַצַ"ל עָבַר בָּרְחוֹב בְּלִוְיַת מְשַׁמְּשׁוֹ, מְבוֹסֵס בַּשֶּׁלֶג הֶעָמֹק בְּדַרְכּוֹ לְמִצְוַת סַנְדְקָאוּת. מִפִּנַּת הָרְחוֹב נִשְׁמַע קוֹלָהּ הַנּוּגֶה שֶׁל מוֹכֶרֶת הַכְּעָכִים. מִצְטַנֶּפֶת בִּבְגָדֶיהָ הַקַּלִּים וְאוֹחֶזֶת בְּאֶצְבָּעוֹת מַכְחִילוֹת מִקֹּר מַקֵּל וְעָלָיו מֻשְׁחָלִים הַכְּעָכִים הַחַמִּים. קָרְאָה בְּקוֹל רוֹעֵד: "קְנוּ כַּעַךְ בִּפְרוּטָה, כַּעַךְ חַם וְטוֹב בִּפְרוּטָה. כַּעַךְ חַם וְטוֹב בִּפְרוּטָה". מְעַטִּים הָיוּ הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, רֹאשָׁם טָמוּן בְּצַוָּארוֹנָם הַזָּקוּף וִידֵיהֶם עָמוֹק בְּכִיסָם. מִי שָׂם לֵב לַמּוֹכֶרֶת הַמִּסְכֵּנָה... הָרַבִּי הִגִּיעַ לַבְּרִית וְהָיָה סַנְדָּק, טָעַם דְּבַר מָה בִּסְעוּדַת הַמִּצְוָה, בֵּרֵךְ אֶת הַנֶּאֱסָפִים וְעָשָׂה דַּרְכּוֹ בַּחֲזָרָה. הָלְכוּ, וְהִנֵּה נִשְׁמַע הַקּוֹל הַנּוּגֶה, הָרוֹעֵד: "קְנוּ כַּעַךְ בִּפְרוּטָה, כַּעַךְ חַם וָטוֹב בִּפְרוּטָה. קְנוּ כַּעַךְ בִּפְרוּטָה". תָּמַהּ מְשַׁמְּשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי: "אֵיךְ לֹא נִמְאָס לָהּ לַחְזֹר שׁוּב וָשׁוּב עַל אוֹתוֹ מִשְׁפָּט, אֵין סְפֹר פְּעָמִים, בְּלִי שִׁנּוּי..." נָשָׂא הָרַבִּי עֵינָיו, הֵעִיף מַבָּט חָטוּף וְהִפְטִיר: "בְּדַרְכֵּנוּ לַבְּרִית הָיוּ שָׁם תִּשְׁעָה עָשָׂר כְּעָכִים. עַכְשָׁו שִׁשָּׁה עָשָׂר". "שָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת בְּשָׁעָה", מִלְמֵל הַשַּׁמָּשׁ בְּחֶמְלָה, "אֲבָל לֹא זֹאת שָׁאַלְתִּי. תָּמַהְתִּי אֵיךְ לֹא נִמְאָס לָהּ לַחְזֹר שׁוּב וָשׁוּב עַל אוֹתָהּ קְרִיאָה". "עַל כָּךְ עָנִיתִי", הֵשִׁיב הָרַבִּי. "אֵין הִיא חוֹזֶרֶת עַל אוֹתָהּ קְרִיאָה. עַכְשָׁו הִיא אוֹמֶרֶת זֹאת עַל כַּעַךְ אַחֵר. בְּכָל פַּעַם עַל הַכַּעַךְ הַתּוֹרָן". סִפּוּר מְאַלֵּף הוּא וְשַׁיָּךְ לְפָרָשָׁתֵנוּ. מִכָּל יִשְׂרָאֵל לֹא נִבְחָר כְּמַנְהִיג אַחַר משֶׁה רַבֵּנוּ אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְיֵשׁ לְהָבִין בְּמַה הִתְיַחֵס יְהוֹשֻׁעַ מִכָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַתְּשׁוּבָה: שֶׁהָיָה נֵחוֹן בְּהִתְלַהֲבוּת נְעוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר 'נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל'. מַה הָיָה סוֹד הַתְמָדָתוֹ וּמְסִירוּתוֹ לְרַבּוֹ? חֲזַ"ל קָרְאוּ עָלָיו אֶת הַכָּתוּב: "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו..." (מִשְׁלֵי כז-יח): כְּדַאי הוּא יְהוֹשֻׁעַ לִטּוֹל שְׂכַר שִׁמּוּשׁוֹ שֶׁלֹּא מָשׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. וְעֹמֶק נִפְלָא צָפוּן בַּדִּמּוּי "שׁוֹמֵר הַתְּאֵנָה". כַּיָּדוּעַ, אֵין הַתְּאֵנָה מַבְשִׁילָה פֵּרוֹתֶיהָ כְּאֶחָד, כְּרֹב הָעֵצִים, אֶלָּא בְּכָל יוֹם מוֹצְאִים הַבְּעָלִים תְּאֵנִים חֲדָשׁוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ. וְכָךְ אָמְרוּ (עֵרוּבִין נד.): לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כִּתְאֵנָה? מַה תְּאֵנָה זוֹ, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בָּהּ מוֹצֵא בָּהּ תְּאֵנִים, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָּהֶם מוֹצֵא בָּהֶם טַעַם. וְדַי בִּידִיעָה זוֹ וּבִתְחוּשָׁה זוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לָמוּשׁ מֵהָאֹהֶל. וּכְשֵׁם שֶׁהַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּגָדוֹל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, אֲמוּרִים הֵם מִקַּל וָחֹמֶר גַּם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ. אִם אֵין מֻשָּׂג שֶׁל 'סוֹף זְמַן' אֲזַי אֵין מָקוֹם לְרִפְיוֹן. הַתּוֹרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, רְחָבָה כָּל כָּךְ, וַעֲמֻקָּה כָּל כָּךְ, כָּךְ שֶׁכְּכָל שֶׁנּוֹסִיף וְנֶהֱגֶה, נְגַלֶּה בָּהּ עוֹד וָעוֹד טְעָמִים, מַעֲמַקִּים וּגְבָהִים, אֳפָקִים חֲדָשִׁים. "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר... פְּתָחָי" (מִשְׁלֵי ח-לד). יוֹם יוֹם, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. בִּתְחִלַּת הַזְּמַן וּבְאֶמְצָעוֹ, בְּסוֹף הַזְּמַן וְאַף בְּבֵין הַזְּמַנִּים. "מְרַגְּלָא בְּפוּמֵיהּ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר (בְּרָכוֹת יז.): גְּמֹר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת דְּרָכַי וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי תּוֹרָתִי. נְצֹר תּוֹרָתִי בִּלְבָבֶךָ וְנֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי, וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכָל מָקוֹם!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)