Otzarot-Article

"וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (כה-לד) סִפֵּר הֶחָפֵץ חַיִּים: כְּשֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַיְשִׁישׁוֹק, הָיָה שָׁם שׁוֹטֶה אֶחָד שֶׁהָיוּ הַכֹּל מִתְקַלְּסִים בּוֹ עַל פְּתָאוּתוֹ. פַּעַם הִתְקַיֵּם יָרִיד בָּעִיר הַסְּמוּכָה. נָהֲרוּ לְשָׁם כָּל הַסּוֹחֲרִים בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם, לִקְנוֹת סְחוֹרוֹת מְבֻקָּשׁוֹת בַּחֲצִי הַמְּחִיר וּלְהָבִיאָן כְּדֵי לְהַרְוִיחַ בָּהֶן כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. גַּם הַשּׁוֹטֶה שָׂם פְּעָמָיו לָעִיר הַגְּדוֹלָה, רַגְלִי הָלַךְ, וְהַכֹּל תָּהוּ מָה מִסְחָרוֹ וּמָה יָבִיא מִשָּׁם. כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים חָזַר, נְעָלָיו בְּלוּיוֹת וְחִיּוּךְ רָחָב עַל שְׂפָתָיו. יָדָיו, כַּמּוּבָן, רֵיקוֹת הָיוּ.

"מַה סָחַרְתָּ בַּיָּרִיד?" שְׁאָלוּהוּ.

אוֹרוּ עֵינָיו וְאָמַר: "רָאִיתִי שָׁם סוֹחֲרִים כֹּה רַבִּים! לָקַחְתִּי קַמְצוּץ טַבָּק מִזֶּה וְקַמְצוּץ מִזֶּה, וְהַטַּבָּק מְשֻׁבָּח כָּל כָּךְ"...

מוּבָן שֶׁהַכֹּל לָעֲגוּ לְטִפְּשׁוּתוֹ שֶׁהִתְגַּלְּתָה כָּאן פַּעַם נוֹסֶפֶת. לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה כְּדֵי לְהַרְוִיחַ קַמְצוּץ טַבָּק, וְאֶת כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה, כְּשֶׁאֵינוֹ מֵבִיא אִתּוֹ מְאוּמָה.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, אַךְ מְעוֹרֵר הִרְהוּרִים כֹּה נוּגִים: הַנְּשָׁמָה יוֹרֶדֶת מִמָּרוֹם, מִשָּׁרְשָׁהּ שֶׁבְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה, עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה הָעוֹבֶרֶת בְּעוֹלַם הַמַּלְאָכִים וּבְעוֹלַם הַגַּלְגַּלִּים עַד עוֹלָמֵנוּ זֶה, עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, בּוֹ מִתְקַיֵּם הַיָּרִיד הַגָּדוֹל. בּוֹ אֶפְשָׁר לְסַגֵּל כֹּה הַרְבֵּה תּוֹרָה וּמִצְווֹת. וְלֹא אַחַת חוֹזֶרֶת הִיא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. עוֹשָׂה שׁוּב אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה, וּכְשֶׁנִשְׁאֶלֶת מָה הֵבִיאָה אִתָּהּ, מְסַפֶּרֶת הִיא עַל שְׁאִיפוֹת טַבָּק, עַל אֲרוּחָה כָּאן וְתַעֲנוּג שָׁם...

וְעֶלְבּוֹנָהּ רַב יוֹתֵר מֵעֶלְבּוֹן אוֹתוֹ שׁוֹטֶה. שֶׁהֲרֵי לַשּׁוֹטֶה הַהוּא לֹא הָיוּ מָעוֹת לִסְחֹר בָּהֶן וּמָה יָכוֹל הָיָה לְהָבִיא מִן הַיָּרִיד. אֲבָל הַנְּשָׁמָה, הֵן יְכוֹלָה לִהְיוֹת בַּעֲלַת הוֹן עָצוּם, לָשׁוּב עִם עֲגָלוֹת טְעוּנוֹת כָּל טוּב, עֹשֶׁר רַב לְעוֹלַם הַנֶּצַח, וּכְעֵשָׂו בִּשְׁעָתוֹ, מְמִירָה הִיא בְּכוֹרָה בִּנְזִיד עֲדָשִׁים. (מַיִם חַיִּים)

וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: שָׁנִינוּ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, וְיֵשׁ לָאָדָם לְהַתְקִין עַצְמוֹ בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לִטְרַקְלִין (אָבוֹת ד-טז).

מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְחַיָּל וְקָצִין שֶׁהִצְטַיְּנוּ בַּמִּלְחָמָה לְמַעַן הַמֶּלֶךְ. בִּקֵּשׁ לִגְמֹל לָהֶם טוֹבָה, וְאָמַר: "הַקְצוּ לָהֶם יוֹם בּוֹ יְסַיְּרוּ בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְיִטְּלוּ מִשָּׁם דָּבָר אֶחָד לְפִי בְּחִירָתָם. אֲבָל", הוֹסִיף, "הַכְנִיסוּם מִן הַמִּטְבָּח"...

הַקָּצִין, שֶׁהָיָה בַּר דַּעַת, הִתְעַנְיֵן לְמִבְנֵה הָאַרְמוֹן וַאֲגַפָּיו הַשּׁוֹנִים. הֵיכָן טְרַקְלִין הַמְּלוּכָה וְהֵיכָן חֲדַר הָאוֹצָרוֹת, הֵיכָן שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה וְהֵיכָן אוֹצְרוֹת הָאֳמָנוּת. הַחַיָּל, לְעֻמָּתוֹ, אָדָם פָּשׁוּט הָיָה. מִשֶּׁנִּכְנְסוּ הַשְּׁנַיִם לַמִּטְבָּח, פָּקַח הַחַיָּל עֵינַיִם תְּמֵהוֹת. מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה אֲנָשִׁים רַבִּים כָּל כָּךְ טוֹרְחִים עַל מַעֲדַנִּים רַבִּים כָּל כָּךְ. שָׁלַח יָדוֹ וְטָעַם מִזֶּה וּמִזֶּה, לִקֵּק וְנָגַס, סָעַד וּבָלַס, וּבְעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם בִּקֵּשׁ שֶׁיַאַרְזוּ לוֹ מַגָּשׁ... הַקָּצִין, לְעֻמָּתוֹ, חָצָה אֶת הַמִּטְבָּח בִּמְהִירוּת בְּלֹא לְהָעִיף מַבָּט. עָבַר בַּמִּסְדְּרוֹן וְסָקַר אֶת הַטְּרַקְלִין, הִתְפַּעֵל מִשְּׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה וּמֵאוֹצְרוֹת הָאֳמָנוּת, וּבְעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם שָׁהָה בַּחֲדַר הָאוֹצָרוֹת וּבָחַר יַהֲלוֹם שֶׁיַּבְטִיחַ אֶת עָשְׁרוֹ לְדוֹרוֹת...

וְהַנִּמְשָׁל, מוּבָן. (ח"ח הֶחָדָשׁ, נֵצַח הַתּוֹרָה)

	ראה תשע"ב
	הַטּוֹבָה נִתֶּנֶת מֵרֹאשׁ "עַל הַחֶשְׁבּוֹן"
	"וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (כה-לד) סִפֵּר הֶחָפֵץ חַיִּים: כְּשֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַיְשִׁישׁוֹק, הָיָה שָׁם שׁוֹטֶה אֶחָד שֶׁהָיוּ הַכֹּל מִתְקַלְּסִים בּוֹ עַל פְּתָאוּתוֹ. פַּעַם הִתְקַיֵּם יָרִיד בָּעִיר הַסְּמוּכָה. נָהֲרוּ לְשָׁם כָּל הַסּוֹחֲרִים בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם, לִקְנוֹת סְחוֹרוֹת מְבֻקָּשׁוֹת בַּחֲצִי הַמְּחִיר וּלְהָבִיאָן כְּדֵי לְהַרְוִיחַ בָּהֶן כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. גַּם הַשּׁוֹטֶה שָׂם פְּעָמָיו לָעִיר הַגְּדוֹלָה, רַגְלִי הָלַךְ, וְהַכֹּל תָּהוּ מָה מִסְחָרוֹ וּמָה יָבִיא מִשָּׁם. כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים חָזַר, נְעָלָיו בְּלוּיוֹת וְחִיּוּךְ רָחָב עַל שְׂפָתָיו. יָדָיו, כַּמּוּבָן, רֵיקוֹת הָיוּ. "מַה סָחַרְתָּ בַּיָּרִיד?" שְׁאָלוּהוּ. אוֹרוּ עֵינָיו וְאָמַר: "רָאִיתִי שָׁם סוֹחֲרִים כֹּה רַבִּים! לָקַחְתִּי קַמְצוּץ טַבָּק מִזֶּה וְקַמְצוּץ מִזֶּה, וְהַטַּבָּק מְשֻׁבָּח כָּל כָּךְ"... מוּבָן שֶׁהַכֹּל לָעֲגוּ לְטִפְּשׁוּתוֹ שֶׁהִתְגַּלְּתָה כָּאן פַּעַם נוֹסֶפֶת. לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה כְּדֵי לְהַרְוִיחַ קַמְצוּץ טַבָּק, וְאֶת כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה, כְּשֶׁאֵינוֹ מֵבִיא אִתּוֹ מְאוּמָה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, אַךְ מְעוֹרֵר הִרְהוּרִים כֹּה נוּגִים: הַנְּשָׁמָה יוֹרֶדֶת מִמָּרוֹם, מִשָּׁרְשָׁהּ שֶׁבְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה, עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה הָעוֹבֶרֶת בְּעוֹלַם הַמַּלְאָכִים וּבְעוֹלַם הַגַּלְגַּלִּים עַד עוֹלָמֵנוּ זֶה, עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, בּוֹ מִתְקַיֵּם הַיָּרִיד הַגָּדוֹל. בּוֹ אֶפְשָׁר לְסַגֵּל כֹּה הַרְבֵּה תּוֹרָה וּמִצְווֹת. וְלֹא אַחַת חוֹזֶרֶת הִיא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. עוֹשָׂה שׁוּב אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה, וּכְשֶׁנִשְׁאֶלֶת מָה הֵבִיאָה אִתָּהּ, מְסַפֶּרֶת הִיא עַל שְׁאִיפוֹת טַבָּק, עַל אֲרוּחָה כָּאן וְתַעֲנוּג שָׁם... וְעֶלְבּוֹנָהּ רַב יוֹתֵר מֵעֶלְבּוֹן אוֹתוֹ שׁוֹטֶה. שֶׁהֲרֵי לַשּׁוֹטֶה הַהוּא לֹא הָיוּ מָעוֹת לִסְחֹר בָּהֶן וּמָה יָכוֹל הָיָה לְהָבִיא מִן הַיָּרִיד. אֲבָל הַנְּשָׁמָה, הֵן יְכוֹלָה לִהְיוֹת בַּעֲלַת הוֹן עָצוּם, לָשׁוּב עִם עֲגָלוֹת טְעוּנוֹת כָּל טוּב, עֹשֶׁר רַב לְעוֹלַם הַנֶּצַח, וּכְעֵשָׂו בִּשְׁעָתוֹ, מְמִירָה הִיא בְּכוֹרָה בִּנְזִיד עֲדָשִׁים. (מַיִם חַיִּים) וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: שָׁנִינוּ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, וְיֵשׁ לָאָדָם לְהַתְקִין עַצְמוֹ בַּפְּרוֹזְדוֹר כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לִטְרַקְלִין (אָבוֹת ד-טז). מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְחַיָּל וְקָצִין שֶׁהִצְטַיְּנוּ בַּמִּלְחָמָה לְמַעַן הַמֶּלֶךְ. בִּקֵּשׁ לִגְמֹל לָהֶם טוֹבָה, וְאָמַר: "הַקְצוּ לָהֶם יוֹם בּוֹ יְסַיְּרוּ בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְיִטְּלוּ מִשָּׁם דָּבָר אֶחָד לְפִי בְּחִירָתָם. אֲבָל", הוֹסִיף, "הַכְנִיסוּם מִן הַמִּטְבָּח"... הַקָּצִין, שֶׁהָיָה בַּר דַּעַת, הִתְעַנְיֵן לְמִבְנֵה הָאַרְמוֹן וַאֲגַפָּיו הַשּׁוֹנִים. הֵיכָן טְרַקְלִין הַמְּלוּכָה וְהֵיכָן חֲדַר הָאוֹצָרוֹת, הֵיכָן שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה וְהֵיכָן אוֹצְרוֹת הָאֳמָנוּת. הַחַיָּל, לְעֻמָּתוֹ, אָדָם פָּשׁוּט הָיָה. מִשֶּׁנִּכְנְסוּ הַשְּׁנַיִם לַמִּטְבָּח, פָּקַח הַחַיָּל עֵינַיִם תְּמֵהוֹת. מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה אֲנָשִׁים רַבִּים כָּל כָּךְ טוֹרְחִים עַל מַעֲדַנִּים רַבִּים כָּל כָּךְ. שָׁלַח יָדוֹ וְטָעַם מִזֶּה וּמִזֶּה, לִקֵּק וְנָגַס, סָעַד וּבָלַס, וּבְעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם בִּקֵּשׁ שֶׁיַאַרְזוּ לוֹ מַגָּשׁ... הַקָּצִין, לְעֻמָּתוֹ, חָצָה אֶת הַמִּטְבָּח בִּמְהִירוּת בְּלֹא לְהָעִיף מַבָּט. עָבַר בַּמִּסְדְּרוֹן וְסָקַר אֶת הַטְּרַקְלִין, הִתְפַּעֵל מִשְּׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה וּמֵאוֹצְרוֹת הָאֳמָנוּת, וּבְעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם שָׁהָה בַּחֲדַר הָאוֹצָרוֹת וּבָחַר יַהֲלוֹם שֶׁיַּבְטִיחַ אֶת עָשְׁרוֹ לְדוֹרוֹת... וְהַנִּמְשָׁל, מוּבָן. (ח"ח הֶחָדָשׁ, נֵצַח הַתּוֹרָה)