Otzarot-Article

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (טז-יח) כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף גַּבַּאי זַצַ"ל מִבּוֹזָ'אד שֶׁבְּמָרוֹקוֹ, לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה, בְּסִפְרוֹ "בִּגְדֵי שֵׁשׁ": הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת: "כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה... וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל". וּמַדּוּעַ? כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְהַחְלִיט מַהוּ יִעוּדוֹ, מַה מַטְּרָתוֹ, עַל מַה יָּשִׂים אֶת הַדָּגֵשׁ. אִם עַל חַיֵּי רְוָחָה - הֲרֵי זֶה מַסְלוּל אֶחָד. אִם יַקְדִּישׁ עַצְמוֹ לְרוּחָנִיּוּת וּלְתוֹרָה - זֶהוּ מַסְלוּל אַחֵר. וְלֹא נִתָּן לִתְפֹּס אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁתֵּי קְצָווֹת. לְפִיכָךְ, אֶחָד מִקִּנְיָנֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְנוּ בְּסוֹף מַסֶּכֶת אָבוֹת הוּא "בְּמִעוּט תַּעֲנוּג". לֹא דּוֹרְשִׁים הִסְתַּגְּפוּת, חָלִילָה, וְלֹא עִנּוּיִים. אֲבָל יֵשׁ לָשִׂים גְּבוּל לְתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם, אִם רוֹצִים לִזְכּוֹת לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֵּן לְךָ". אֵיךְ תּוּכַל לִהְיוֹת לְשׁוֹפֵט, לְדַיָּן, לְגָדוֹל בַּתּוֹרָה? אִם תְּמַנֶּה עַל עַצְמְךָ אֶת עַצְמְךָ כְּ"שׁוֹטֵר" וְתַשְׁגִּיחַ עַל כָּךְ שֶׁכָּל הַתַּעֲנוּגוֹת יִהְיוּ "בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", בְּשִׁעוּר וּבְמִדָּה, בַּגְּבוּל הָרָאוּי.

תְּקוּפוֹת שׁוֹנוֹת הָיוּ לְרַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַצַ"ל בְּחַיָּיו. פַּעַם זָרְחָה שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתוֹ, וּפַעַם הִסְתִּיר מַזָּלוֹ פָּנָיו. בִּתְקוּפַת עָשְׁרוֹ, הִתְחָרוּ הַכֹּל בֵּינֵיהֶם מִי יְאָרְחוֹ וְיִתְהַדֵּר בָּאוֹרֵחַ רָם הַמַּעֲלָה, הֶעָשִׁיר וְהֶחָכָם. אַךְ בִּתְקוּפַת עָנְיוֹ נִתְקַיֵּם בּוֹ הַכָּתוּב "וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים" (קֹהֶלֶת ט-טז), רָעַב לַלֶּחֶם וּבִטְנוֹ הָמְתָה. בַּצַּר לוֹ פָּנָה לְבֵית אַחַד הָעֲשִׁירִים, וּבִקֵּשׁ לְהִתְאָרֵחַ בְּשַׁבָּת. עִוָּה הֶעָשִׁיר פָּנָיו לְנֹכַח בְּלוֹאֵי סְחָבוֹתָיו, וְהוֹרָה לִמְשָׁרְתוֹ שֶׁיַּגִּישׁ לוֹ מָנָתוֹ לְבַדּוֹ בְּפִנַּת הַטְּרַקְלִין כִּמְצֹרָע וְכִמְנֻדֶּה, שֶׁלֹּא יָפֵר אֶת שִׂמְחַת הַשַּׁבָּת וְאֶת חֶדְוַת הַסְּעוּדָה שֶׁל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַהֲדוּרִים בִּלְבוּשָׁם: הֶעָשִׁיר, אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ הַיְּחִידָה.

יָשַׁב רַבִּי אַבְרָהָם מַשְׁמִים בְּפִנָּתוֹ, וּבְלִבּוֹ כַּעַס וְהַקְפָּדָה: 'לִפְנֵי שָׁנִים, כְּשֶׁהָיִיתִי עָשִׁיר, הִתְכַּבֵּד בִּי, הוֹשִׁיבַנִי אֶצְלוֹ וְהִתְעַנֵּג עַל חָכְמָתִי. וְעַתָּה, כְּשֶׁאֲנִי לָבוּשׁ קְרָעִים, רִחְקַנִי כִּמְסֹאָב. נִרְאֶה שֶׁאֵינוֹ מַעֲרִיךְ אֶת הָאִישִׁיּוּת, וְאֵינוֹ מַעֲרִיךְ אֶת הַחָכְמָה. מַעֲרִיךְ הוּא אֶת הָעֹשֶׁר וְהַבִּגּוּד. אֶת הַחִיצוֹנִיּוּת, וְלֹא אֶת הַפְּנִימִיּוּת. אֲלַמְדוֹ לֶקַח שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין לָלֶכֶת שׁוֹלָל אַחֲרֵי הַחִיצוֹנִיּוּת, וְיִלְמַד לְהַעֲמִיק לַחְשֹׂף אֶת הַפְּנִימִיּוּת.

עִם צֵאת הַשַּׁבָּת בָּא לְהוֹדוֹת לָעָשִׁיר עַל הָאֵרוּחַ. כִּכְלוֹת הַכֹּל, הִשְׂבִּיעוֹ בְּרַעֲבוֹנוֹ. אָמַר: "רוֹאֶה אֲנִי וּלְמַעֲלָתוֹ בַּת שֶׁהִגִּיעָה לְפִרְקָהּ".

"אָכֵן כֵּן", נַעֲנָה הֶעָשִׁיר. "מֻשְׁלֶמֶת הִיא, אֵין כְּמוֹתָהּ!"

"הַפִּתְגָּם אוֹמֵר", הִזְכִּיר רַבִּי אַבְרָהָם, "שֶׁאִם יָפָה הִיא כַּלְּבָנָה - יֵשׁ לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה"...

"כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא, וְרַבִּים מְבַקְשִׁים לְהִשְׁתַּדֵּךְ בִּי, אַךְ מִכֻּלָּם לֹא מָצָאתִי אֶת הַשִּׁדּוּךְ הַמֻּשְׁלָם".

"וְשִׁדּוּךְ זֶה, מַהוּ?" חָקַר רַבִּי אַבְרָהָם.

"שִׁלּוּב שָׁמַיִם וָאָרֶץ, רוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת", הִתְלַהֵב הֶעָשִׁיר. "שֶׁיִּהְיֶה חָכָם וְנָבוֹן וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה. מוּכָן אֲנִי לְהַאֲכִילוֹ עַל שֻׁלְחָנִי עַד שֶׁיִּהְיֶה לְמוֹרֵה הוֹרָאָה וּלְמָאוֹר בְּיִשְׂרָאֵל. וְעִם זֹאת, שֶׁיְּהֵא יְפֵה תֹּאַר וּבַעַל קוֹמָה, חָסוֹן וּבָרִיא, נָאֶה וּמַרְשִׁים".

"דּוֹמַנִי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאָדָם שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ", אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם.

הוּאֲרוּ עֵינֵי הֶעָשִׁיר: "הֲבִיאֵהוּ אֵלַי, וְלֹא אֲקַפַּח אֶת שְׂכָרְךָ".

יָצָא רַבִּי אַבְרָהָם אֶל מִחוּץ לָעִיר, וּמָצָא בָּחוּר יְהוּדִי עָמֵל לְפַרְנָסָתוֹ, חוֹצֵב אֲבָנִים בְּסַלְעֵי הָהָר.

אָמַר לוֹ: "קָשָׁה הָעֲבוֹדָה?" עָנָה: "קָשָׁה עַד מְאֹד". אָמַר: "הֲלֹא תֵּצֵא לְכַמָּה יְמֵי חֹפֶשׁ?"

עָנָה: "זָקוּק אֲנִי לַכֶּסֶף, כְּדֵי לֶאֱכֹל". אָמַר לוֹ: "אִם תַּעֲשֶׂה כִּדְבָרַי, תָּנוּחַ וְתַחֲלִיף כֹּחַ וְתִשְׂבַּע מַעֲדַנִּים".

אָמַר הַבָּחוּר: "הָבָה וְאֶשְׁמַע". אָמַר לוֹ: "לֵךְ לְבֵיתְךָ, הִתְרַחֵץ וּלְבַשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת, לְאַחַר מִכֵּן תָּבוֹא עִמִּי. אַךְ בִּתְנַאי אֶחָד: אֵינְךָ פּוֹצֶה פִּיךָ, וְאֵינְךָ אוֹמֵר מִלָּה". סָבַר וְקִבֵּל.

הֱבִיאוֹ לִפְנֵי הֶעָשִׁיר וְאָמַר: "הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. בְּחִיצוֹנִיּוּת, הֵן רוֹאֶה אַתָּה". וְהֶעָשִׁיר אָכֵן רָאָה נַעַר גָּבוֹהַּ וְתָמִיר, שָׁזוּף וְחָסוֹן, כֻּלּוֹ אוֹמֵר בְּרִיאוּת וָאוֹן. "וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה, אֵין לְהַכְבִּיר מִלִּים. אַךְ שָׁרוּי הוּא בְּתַעֲנִית דִּבּוּר. אַשְׁרַי, שֶׁבָּחַר בִּי כִּמְשָׁרְתוֹ".

"וְאֵיךְ יִבָּחֵן?" חָקַר הֶעָשִׁיר.

"יָבִיאוּ אֵלַי אֶת הַשְּׁאֵלוֹת, אַגִּישׁ לְפָנָיו וּלְאַחַר מִכֵּן אֶמְסֹר אֶת תְּשׁוּבוֹתָיו. אַךְ אֲבַקֵּשׁ שֶׁתָּכִין עֲבוּרוֹ חֶדֶר וּבוֹ מִטָּה וְשֻׁלְחָן, כִּסֵּא וּמְנוֹרָה, וּסְפָרִים לָרֹב".

לֹא אִחֵר הֶעָשִׁיר לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְהַנַּעַר הַיָּגֵעַ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ וְהִשְׂתָּרַע עַל מִטַּת הָאַפִּירְיוֹן. לֹא קָם אֶלָּא לַאֲרוּחוֹת הַדְּשֵׁנוֹת. הֶעָשִׁיר קָרָא לְחַכְמֵי הָעִיר, אֲבָל הֵם לֹא הֻרְשׁוּ לְהִכָּנֵס לְחַדְרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַמִּתְבּוֹדֵד. רַבִּי אַבְרָהָם יָצָא אֲלֵיהֶם וְשָׁמַע אֶת קֻשְׁיוֹתֵיהֶם, נִכְנַס לַחֶדֶר וְיָצָא מִיַּד, וּבְפִיו תְּשׁוּבוֹת מְפֻלְפָּלוֹת וַעֲמֻקּוֹת שֶׁהוֹתִירוּם פְּעוּרֵי פֶּה.

הִפְגִּישׁ הֶעָשִׁיר אֶת בִּתּוֹ עִם הַבָּחוּר, וְהוּא שָׁבָה אֶת לִבָּהּ בְּמַרְאֵהוּ וּבַעֲדִינוּתוֹ, כִּי אָכֵן בָּחוּר טוֹב הָיָה וּמִדּוֹתָיו נָאוֹת, גַּם אִם עָנִי הָיָה בְּמָמוֹן וּבְתוֹרָה כְּאֶחָד.

שָׂמַח הֶעָשִׁיר וְקָבַע מוֹעֵד לָאֵרוּסִין. הִזְמִין אֶת כָּל גְּדוֹלֵי הָעִיר, חֲכָמֶיהָ וְלוֹמְדֶיהָ. הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְאָכֵן אַף הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהַבָּחוּר נִרְאָה בָּרַבִּים. רַב הָעִיר יָשַׁב לִימִינוֹ, הַדַּיָּן לִשְׂמֹאלוֹ, כָּל הַלּוֹמְדִים בְּצִדֵּיהֶם, וְהַקָּהָל הָרָב לִפְנֵיהֶם. הִשְׁמִיעַ לְפָנָיו הָרַב דְּבַר חִדּוּשׁ וְהַבָּחוּר מְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ, לֹא מַשְׁמִיעַ מִלָּה. שָׁאַל הַדַּיָּן שְׁאֵלָה, וְנַעֲנָה בִּשְׁתִיקָה. דָּחֲקוּ בּוֹ שֶׁיָּשִׁיב, וְהוֹדָהּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר... הִשְׂתָּרְרָה מְבוּכָה.

"לָמָּה רִמִּיתָנִי?" קוֹנֵן הֶעָשִׁיר הַמְבֻיָּשׁ. וְהַבָּחוּר הִתַּמֵּם: "אֲנִי? לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר!"

"אַתָּה" - פָּנָה הֶעָשִׁיר אֶל רַבִּי אַבְרָהָם. "הַכֹּל בִּגְלָלְךָ".

"טוֹעֶה אַתָּה", עָנָהוּ.

"הַכֹּל בִּגְלָלְךָ! כְּשֶׁהָיִיתִי לָבוּשׁ בְּגָדִים נָאִים, קֵרַבְתַנִי וְנֶהֱנֵיתָ מֵחָכְמָתִי. כְּשֶׁלָּבוּשׁ הָיִיתִי בְּלוּאִים, רִחַקְתַּנִי כִּמְצֹרָע. הִתְעַלַּמְתָּ מֵחָכְמָתִי. אִם בְּחִיצוֹנִיּוּת מַעְיָנֶיךָ, בִּבְגָדִים וּבְהוֹפָעָה, אֵין לְךָ חָתָן נָאֶה מִמֶּנּוּ: חָסֹן הוּא כָּאַלּוֹן וְעָדִין כְּפֶרַח".

"נַעֲנֵיתִי לְךָ", אָמַר הֶעָשִׁיר, "אֲבַקֵּשׁ מְחִילָתְךָ, אַךְ מַה עוֹשִׂים עַתָּה? אֵיזוֹ בּוּשָׁה!"

"מְאוּמָה לֹא אֵרַע", הֵפִיס רַבִּי אַבְרָהָם דַּעְתּוֹ. "חֲגֹג אֶת הָאֵרוּסִין בְּשִׂמְחָה, וַאֲנִי אֲלַמֵּד אֶת הַנַּעַר עַד שֶׁיִּהְיֶה לְתַלְמִיד חָכָם מֻפְלָג".

וְכָךְ הָיָה... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, אוֹצַר הַמַּעֲשִׂיּוֹת)

	עקב תשע"ב
	הַתּוֹרָה תַּבְלִין לַיֵּצֶר
	"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (טז-יח) כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף גַּבַּאי זַצַ"ל מִבּוֹזָ'אד שֶׁבְּמָרוֹקוֹ, לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה, בְּסִפְרוֹ "בִּגְדֵי שֵׁשׁ": הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת: "כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה... וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל". וּמַדּוּעַ? כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְהַחְלִיט מַהוּ יִעוּדוֹ, מַה מַטְּרָתוֹ, עַל מַה יָּשִׂים אֶת הַדָּגֵשׁ. אִם עַל חַיֵּי רְוָחָה - הֲרֵי זֶה מַסְלוּל אֶחָד. אִם יַקְדִּישׁ עַצְמוֹ לְרוּחָנִיּוּת וּלְתוֹרָה - זֶהוּ מַסְלוּל אַחֵר. וְלֹא נִתָּן לִתְפֹּס אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁתֵּי קְצָווֹת. לְפִיכָךְ, אֶחָד מִקִּנְיָנֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְנוּ בְּסוֹף מַסֶּכֶת אָבוֹת הוּא "בְּמִעוּט תַּעֲנוּג". לֹא דּוֹרְשִׁים הִסְתַּגְּפוּת, חָלִילָה, וְלֹא עִנּוּיִים. אֲבָל יֵשׁ לָשִׂים גְּבוּל לְתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם, אִם רוֹצִים לִזְכּוֹת לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֵּן לְךָ". אֵיךְ תּוּכַל לִהְיוֹת לְשׁוֹפֵט, לְדַיָּן, לְגָדוֹל בַּתּוֹרָה? אִם תְּמַנֶּה עַל עַצְמְךָ אֶת עַצְמְךָ כְּ"שׁוֹטֵר" וְתַשְׁגִּיחַ עַל כָּךְ שֶׁכָּל הַתַּעֲנוּגוֹת יִהְיוּ "בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", בְּשִׁעוּר וּבְמִדָּה, בַּגְּבוּל הָרָאוּי. תְּקוּפוֹת שׁוֹנוֹת הָיוּ לְרַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַצַ"ל בְּחַיָּיו. פַּעַם זָרְחָה שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתוֹ, וּפַעַם הִסְתִּיר מַזָּלוֹ פָּנָיו. בִּתְקוּפַת עָשְׁרוֹ, הִתְחָרוּ הַכֹּל בֵּינֵיהֶם מִי יְאָרְחוֹ וְיִתְהַדֵּר בָּאוֹרֵחַ רָם הַמַּעֲלָה, הֶעָשִׁיר וְהֶחָכָם. אַךְ בִּתְקוּפַת עָנְיוֹ נִתְקַיֵּם בּוֹ הַכָּתוּב "וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים" (קֹהֶלֶת ט-טז), רָעַב לַלֶּחֶם וּבִטְנוֹ הָמְתָה. בַּצַּר לוֹ פָּנָה לְבֵית אַחַד הָעֲשִׁירִים, וּבִקֵּשׁ לְהִתְאָרֵחַ בְּשַׁבָּת. עִוָּה הֶעָשִׁיר פָּנָיו לְנֹכַח בְּלוֹאֵי סְחָבוֹתָיו, וְהוֹרָה לִמְשָׁרְתוֹ שֶׁיַּגִּישׁ לוֹ מָנָתוֹ לְבַדּוֹ בְּפִנַּת הַטְּרַקְלִין כִּמְצֹרָע וְכִמְנֻדֶּה, שֶׁלֹּא יָפֵר אֶת שִׂמְחַת הַשַּׁבָּת וְאֶת חֶדְוַת הַסְּעוּדָה שֶׁל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַהֲדוּרִים בִּלְבוּשָׁם: הֶעָשִׁיר, אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ הַיְּחִידָה. יָשַׁב רַבִּי אַבְרָהָם מַשְׁמִים בְּפִנָּתוֹ, וּבְלִבּוֹ כַּעַס וְהַקְפָּדָה: 'לִפְנֵי שָׁנִים, כְּשֶׁהָיִיתִי עָשִׁיר, הִתְכַּבֵּד בִּי, הוֹשִׁיבַנִי אֶצְלוֹ וְהִתְעַנֵּג עַל חָכְמָתִי. וְעַתָּה, כְּשֶׁאֲנִי לָבוּשׁ קְרָעִים, רִחְקַנִי כִּמְסֹאָב. נִרְאֶה שֶׁאֵינוֹ מַעֲרִיךְ אֶת הָאִישִׁיּוּת, וְאֵינוֹ מַעֲרִיךְ אֶת הַחָכְמָה. מַעֲרִיךְ הוּא אֶת הָעֹשֶׁר וְהַבִּגּוּד. אֶת הַחִיצוֹנִיּוּת, וְלֹא אֶת הַפְּנִימִיּוּת. אֲלַמְדוֹ לֶקַח שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין לָלֶכֶת שׁוֹלָל אַחֲרֵי הַחִיצוֹנִיּוּת, וְיִלְמַד לְהַעֲמִיק לַחְשֹׂף אֶת הַפְּנִימִיּוּת. עִם צֵאת הַשַּׁבָּת בָּא לְהוֹדוֹת לָעָשִׁיר עַל הָאֵרוּחַ. כִּכְלוֹת הַכֹּל, הִשְׂבִּיעוֹ בְּרַעֲבוֹנוֹ. אָמַר: "רוֹאֶה אֲנִי וּלְמַעֲלָתוֹ בַּת שֶׁהִגִּיעָה לְפִרְקָהּ". "אָכֵן כֵּן", נַעֲנָה הֶעָשִׁיר. "מֻשְׁלֶמֶת הִיא, אֵין כְּמוֹתָהּ!" "הַפִּתְגָּם אוֹמֵר", הִזְכִּיר רַבִּי אַבְרָהָם, "שֶׁאִם יָפָה הִיא כַּלְּבָנָה - יֵשׁ לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה"... "כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא, וְרַבִּים מְבַקְשִׁים לְהִשְׁתַּדֵּךְ בִּי, אַךְ מִכֻּלָּם לֹא מָצָאתִי אֶת הַשִּׁדּוּךְ הַמֻּשְׁלָם". "וְשִׁדּוּךְ זֶה, מַהוּ?" חָקַר רַבִּי אַבְרָהָם. "שִׁלּוּב שָׁמַיִם וָאָרֶץ, רוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת", הִתְלַהֵב הֶעָשִׁיר. "שֶׁיִּהְיֶה חָכָם וְנָבוֹן וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה. מוּכָן אֲנִי לְהַאֲכִילוֹ עַל שֻׁלְחָנִי עַד שֶׁיִּהְיֶה לְמוֹרֵה הוֹרָאָה וּלְמָאוֹר בְּיִשְׂרָאֵל. וְעִם זֹאת, שֶׁיְּהֵא יְפֵה תֹּאַר וּבַעַל קוֹמָה, חָסוֹן וּבָרִיא, נָאֶה וּמַרְשִׁים". "דּוֹמַנִי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאָדָם שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ", אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם. הוּאֲרוּ עֵינֵי הֶעָשִׁיר: "הֲבִיאֵהוּ אֵלַי, וְלֹא אֲקַפַּח אֶת שְׂכָרְךָ". יָצָא רַבִּי אַבְרָהָם אֶל מִחוּץ לָעִיר, וּמָצָא בָּחוּר יְהוּדִי עָמֵל לְפַרְנָסָתוֹ, חוֹצֵב אֲבָנִים בְּסַלְעֵי הָהָר. אָמַר לוֹ: "קָשָׁה הָעֲבוֹדָה?" עָנָה: "קָשָׁה עַד מְאֹד". אָמַר: "הֲלֹא תֵּצֵא לְכַמָּה יְמֵי חֹפֶשׁ?" עָנָה: "זָקוּק אֲנִי לַכֶּסֶף, כְּדֵי לֶאֱכֹל". אָמַר לוֹ: "אִם תַּעֲשֶׂה כִּדְבָרַי, תָּנוּחַ וְתַחֲלִיף כֹּחַ וְתִשְׂבַּע מַעֲדַנִּים". אָמַר הַבָּחוּר: "הָבָה וְאֶשְׁמַע". אָמַר לוֹ: "לֵךְ לְבֵיתְךָ, הִתְרַחֵץ וּלְבַשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת, לְאַחַר מִכֵּן תָּבוֹא עִמִּי. אַךְ בִּתְנַאי אֶחָד: אֵינְךָ פּוֹצֶה פִּיךָ, וְאֵינְךָ אוֹמֵר מִלָּה". סָבַר וְקִבֵּל. הֱבִיאוֹ לִפְנֵי הֶעָשִׁיר וְאָמַר: "הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. בְּחִיצוֹנִיּוּת, הֵן רוֹאֶה אַתָּה". וְהֶעָשִׁיר אָכֵן רָאָה נַעַר גָּבוֹהַּ וְתָמִיר, שָׁזוּף וְחָסוֹן, כֻּלּוֹ אוֹמֵר בְּרִיאוּת וָאוֹן. "וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה, אֵין לְהַכְבִּיר מִלִּים. אַךְ שָׁרוּי הוּא בְּתַעֲנִית דִּבּוּר. אַשְׁרַי, שֶׁבָּחַר בִּי כִּמְשָׁרְתוֹ". "וְאֵיךְ יִבָּחֵן?" חָקַר הֶעָשִׁיר. "יָבִיאוּ אֵלַי אֶת הַשְּׁאֵלוֹת, אַגִּישׁ לְפָנָיו וּלְאַחַר מִכֵּן אֶמְסֹר אֶת תְּשׁוּבוֹתָיו. אַךְ אֲבַקֵּשׁ שֶׁתָּכִין עֲבוּרוֹ חֶדֶר וּבוֹ מִטָּה וְשֻׁלְחָן, כִּסֵּא וּמְנוֹרָה, וּסְפָרִים לָרֹב". לֹא אִחֵר הֶעָשִׁיר לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְהַנַּעַר הַיָּגֵעַ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ וְהִשְׂתָּרַע עַל מִטַּת הָאַפִּירְיוֹן. לֹא קָם אֶלָּא לַאֲרוּחוֹת הַדְּשֵׁנוֹת. הֶעָשִׁיר קָרָא לְחַכְמֵי הָעִיר, אֲבָל הֵם לֹא הֻרְשׁוּ לְהִכָּנֵס לְחַדְרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַמִּתְבּוֹדֵד. רַבִּי אַבְרָהָם יָצָא אֲלֵיהֶם וְשָׁמַע אֶת קֻשְׁיוֹתֵיהֶם, נִכְנַס לַחֶדֶר וְיָצָא מִיַּד, וּבְפִיו תְּשׁוּבוֹת מְפֻלְפָּלוֹת וַעֲמֻקּוֹת שֶׁהוֹתִירוּם פְּעוּרֵי פֶּה. הִפְגִּישׁ הֶעָשִׁיר אֶת בִּתּוֹ עִם הַבָּחוּר, וְהוּא שָׁבָה אֶת לִבָּהּ בְּמַרְאֵהוּ וּבַעֲדִינוּתוֹ, כִּי אָכֵן בָּחוּר טוֹב הָיָה וּמִדּוֹתָיו נָאוֹת, גַּם אִם עָנִי הָיָה בְּמָמוֹן וּבְתוֹרָה כְּאֶחָד. שָׂמַח הֶעָשִׁיר וְקָבַע מוֹעֵד לָאֵרוּסִין. הִזְמִין אֶת כָּל גְּדוֹלֵי הָעִיר, חֲכָמֶיהָ וְלוֹמְדֶיהָ. הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְאָכֵן אַף הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהַבָּחוּר נִרְאָה בָּרַבִּים. רַב הָעִיר יָשַׁב לִימִינוֹ, הַדַּיָּן לִשְׂמֹאלוֹ, כָּל הַלּוֹמְדִים בְּצִדֵּיהֶם, וְהַקָּהָל הָרָב לִפְנֵיהֶם. הִשְׁמִיעַ לְפָנָיו הָרַב דְּבַר חִדּוּשׁ וְהַבָּחוּר מְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ, לֹא מַשְׁמִיעַ מִלָּה. שָׁאַל הַדַּיָּן שְׁאֵלָה, וְנַעֲנָה בִּשְׁתִיקָה. דָּחֲקוּ בּוֹ שֶׁיָּשִׁיב, וְהוֹדָהּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר... הִשְׂתָּרְרָה מְבוּכָה. "לָמָּה רִמִּיתָנִי?" קוֹנֵן הֶעָשִׁיר הַמְבֻיָּשׁ. וְהַבָּחוּר הִתַּמֵּם: "אֲנִי? לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר!" "אַתָּה" - פָּנָה הֶעָשִׁיר אֶל רַבִּי אַבְרָהָם. "הַכֹּל בִּגְלָלְךָ". "טוֹעֶה אַתָּה", עָנָהוּ. "הַכֹּל בִּגְלָלְךָ! כְּשֶׁהָיִיתִי לָבוּשׁ בְּגָדִים נָאִים, קֵרַבְתַנִי וְנֶהֱנֵיתָ מֵחָכְמָתִי. כְּשֶׁלָּבוּשׁ הָיִיתִי בְּלוּאִים, רִחַקְתַּנִי כִּמְצֹרָע. הִתְעַלַּמְתָּ מֵחָכְמָתִי. אִם בְּחִיצוֹנִיּוּת מַעְיָנֶיךָ, בִּבְגָדִים וּבְהוֹפָעָה, אֵין לְךָ חָתָן נָאֶה מִמֶּנּוּ: חָסֹן הוּא כָּאַלּוֹן וְעָדִין כְּפֶרַח". "נַעֲנֵיתִי לְךָ", אָמַר הֶעָשִׁיר, "אֲבַקֵּשׁ מְחִילָתְךָ, אַךְ מַה עוֹשִׂים עַתָּה? אֵיזוֹ בּוּשָׁה!" "מְאוּמָה לֹא אֵרַע", הֵפִיס רַבִּי אַבְרָהָם דַּעְתּוֹ. "חֲגֹג אֶת הָאֵרוּסִין בְּשִׂמְחָה, וַאֲנִי אֲלַמֵּד אֶת הַנַּעַר עַד שֶׁיִּהְיֶה לְתַלְמִיד חָכָם מֻפְלָג". וְכָךְ הָיָה... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, אוֹצַר הַמַּעֲשִׂיּוֹת)