Otzarot-Article

"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (כה-י) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ, הַרְאִיתֶּם בֶּן פּוּטִי זֶה (נֶכְדּוֹ שֶׁל יִתְרוֹ), שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה - וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט בְּיִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן.

מָה רִנְּנוּ הַשְּׁבָטִים? מַדּוּעַ לֹא דַּי הָיָה לָהֶם בְּגִלּוּי מִפִּי הַגְּבוּרָה שֶׁפִּנְחָס הֵשִׁיב אֶת חֲמַת ה' בְּפָעֳלוֹ וּבְקִנְאָתוֹ. וַהֲלֹא רָאוּ עַיִן בְּעַיִן שֶׁהַמַּגֵפָה כִּלְּתָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא פָּסְקָה אֶלָּא עִם מַעֲשֵׂהוּ הַנֶּחְרָץ.

מִסְתַּבֵּר, שֶׁאֵין דַּי בְּקַנָּאוּת, אַף לֹא אִם תּוֹצְאוֹתֶיהָ מְבֹרָכוֹת. הַקַּנָּאוּת חִיּוּבִית רַק אִם מְנִיעֶיהָ טְהוֹרִים וְנֶאֱצָלִים. הַשְּׁבָטִים רִנְּנוּ וְאָמְרוּ: הַיּוֹדְעִים אַתֶּם מַדּוּעַ הִתְעָרֵב פִּנְחָס, מַדּוּעַ נָטַל רֹמַח בְּיָדוֹ? כִּי זוֹרֵם בְּעוֹרְקָיו דָּם נָכְרִי, רְגָשׁוֹת גּוֹיִים פּוֹעֲמִים בּוֹ. סָבוֹ פִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה...

לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ; בָּא הַקַּבָּ"ה - בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב - וְהֵעִיד בּוֹ שֶׁכָּל רִגְשׁוֹתָיו נֶאֱצָלִים, כָּל יִחוּסוֹ מִשֶּׁל אַהֲרֹן הוּא, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זַצַ"ל הִתְיַחֵס לְעִנְיַן זֶה: כֵּיצַד נֵדַע אִם מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל עַסְקָן פְּלוֹנִי בִּשְׁחִיתוּת וּבְרִשְׁעוּת, אִם קַנָּאוּתוֹ וְלַהֲטוֹ נְקִיִּים וְזַכִּים הֵם אוֹ שֶׁאֵינָם אֶלָּא פֻּרְקָן לְיַצֵּר רִיב וּמָדוֹן?

הוּא נָתַן בְּיָדֵינוּ אַמַּת מִדָּה בְּמָשָׁל נָאֶה וְקוֹלֵעַ.

לָעַכְבָּרִים, אָמַר, יֵשׁ שְׁנֵי אוֹיְבִים הָרוֹדְפִים אוֹתָם עַד חָרְמָה. הֶחָתוּל אוֹרֵב לָהֶם וְעוֹשֶׂה בָּהֶם שַׁמּוֹת, וּבַעֲלַת הַבַּיִת עוֹמֶדֶת עַל הַמִּשְׁמָר, דּוֹאֶגֶת לְהַדְבָּרָה, מַצִּיבָה מַלְכּוֹדוֹת. אַךְ הֶבְדֵּל תְּהוֹמִי - יֵשׁ בֵּינֵיהֶם: בַּעֲלַת הַבַּיִת מְתַעֶבֶת אֶת הָעַכְבָּרִים, כְּשֶׁהִיא רוֹאָה אוֹתָם הִיא מִתְחַלְחֶלֶת, רוֹצָה הָיְתָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּכְלָל. מִצְטַעֶרֶת הִיא עַל הַמַּעֲרָכָה שֶׁנִּכְפְּתָה עָלֶיהָ. וְאִלּוּ הֶחָתוּל - אָח, הוּא שָׂמֵחַ שֶׁיֵּשׁ עַכְבָּרִים לְצַיִד, מְאֻשָּׁר כְּשֶׁהוּא מְגַלֶּה אוֹתָם, שָׂשׂ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, עָלֵז לְתָפְשָׂם.

קַנָּאוּת אֲמִתִּית, בְּדַרְכּוֹ שֶׁל פִּנְחָס, הִיא קַנָּאוּת שֶׁשְּׂכָרָהּ שָׁלוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְשָׁלוֹם. לִבָּהּ דּוֹאֵב לְמַרְאֶה הַפְּרָצוֹת בְּחוֹמוֹת הַדָּת וְהַצְּנִיעוּת, הִתְרוֹפְפוּת מוֹסְרוֹת הַמִּשְׁפָּחָה, רְמִיסַת קָדְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיוּ!

וּמִכָּאן, אֵלֵינוּ. כַּמָּה נוֹקְבִים דִּבְרֵי הֶחָכָם מִכָּל אָדָם, וְכַמָּה מְחַיְּבִים: "גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ... כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ אֲשֶׁר גַּם אַתָּה קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים" (קֹהֶלֶת ז-כא).

כַּמָּה כָּעַסְנוּ עַל פְּלוֹנִי שֶׁאָמַר מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ הָיָה לוֹמַר, פָּגַע בְּלַעַג מֻשְׁחָז, דָּן לְכַף חוֹבָה, הוֹצִיא דִבָּה. וְהַכַּעַס מֻצְדָּק, בִּתְנַאי אֶחָד: אִם אָנוּ נְקִיִּים בְּעִנְיַן זֶה לַחֲלוּטִין, שׁוֹמְרִים לְשׁוֹנֵנוּ מִכָּל מִשְׁמָר, וּמֵעוֹלָם לֹא פָּגַעְנוּ וְלָעַגְנוּ, לֹא הִכְפַּשְׁנוּ וְלֹא דָּנּוּ לְכַף חוֹבָה...

וְלֹא אַחַת בָּאִים אָנוּ לְהוֹכִיחַ וּלְהוֹקִיעַ, בְּצֶדֶק גָּמוּר, כְּמִלּוּי חוֹבָה. אֲבָל לִפְנֵי כֵן, נַעְצֹר וְנִתְבּוֹנֵן, נִסְקֹר עַצְמֵנוּ בְּכֵנוּת: הַאִם מִלּוּי חוֹבָה לְשֵׁם שָׁמַיִם כָּאן, אוֹ גַּם פֻּרְקָן לְכַעַס וּלְרֹגֶז, לְמִדּוֹת רָעוֹת וּלְקֹצֶר רוּחַ. בִּבְחִינַת "בֶּן פּוּטִי", שֶׁאָז נֶאֶסְרָה הַקַּנָּאוּת וְאֵין לָהּ הֶתֵּר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	חקת תשע"ב
	על חשיבות הלבוש וצביונו
	"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (כה-י) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ, הַרְאִיתֶּם בֶּן פּוּטִי זֶה (נֶכְדּוֹ שֶׁל יִתְרוֹ), שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה - וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט בְּיִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן. מָה רִנְּנוּ הַשְּׁבָטִים? מַדּוּעַ לֹא דַּי הָיָה לָהֶם בְּגִלּוּי מִפִּי הַגְּבוּרָה שֶׁפִּנְחָס הֵשִׁיב אֶת חֲמַת ה' בְּפָעֳלוֹ וּבְקִנְאָתוֹ. וַהֲלֹא רָאוּ עַיִן בְּעַיִן שֶׁהַמַּגֵפָה כִּלְּתָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא פָּסְקָה אֶלָּא עִם מַעֲשֵׂהוּ הַנֶּחְרָץ. מִסְתַּבֵּר, שֶׁאֵין דַּי בְּקַנָּאוּת, אַף לֹא אִם תּוֹצְאוֹתֶיהָ מְבֹרָכוֹת. הַקַּנָּאוּת חִיּוּבִית רַק אִם מְנִיעֶיהָ טְהוֹרִים וְנֶאֱצָלִים. הַשְּׁבָטִים רִנְּנוּ וְאָמְרוּ: הַיּוֹדְעִים אַתֶּם מַדּוּעַ הִתְעָרֵב פִּנְחָס, מַדּוּעַ נָטַל רֹמַח בְּיָדוֹ? כִּי זוֹרֵם בְּעוֹרְקָיו דָּם נָכְרִי, רְגָשׁוֹת גּוֹיִים פּוֹעֲמִים בּוֹ. סָבוֹ פִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה... לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ; בָּא הַקַּבָּ"ה - בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב - וְהֵעִיד בּוֹ שֶׁכָּל רִגְשׁוֹתָיו נֶאֱצָלִים, כָּל יִחוּסוֹ מִשֶּׁל אַהֲרֹן הוּא, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה. הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זַצַ"ל הִתְיַחֵס לְעִנְיַן זֶה: כֵּיצַד נֵדַע אִם מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל עַסְקָן פְּלוֹנִי בִּשְׁחִיתוּת וּבְרִשְׁעוּת, אִם קַנָּאוּתוֹ וְלַהֲטוֹ נְקִיִּים וְזַכִּים הֵם אוֹ שֶׁאֵינָם אֶלָּא פֻּרְקָן לְיַצֵּר רִיב וּמָדוֹן? הוּא נָתַן בְּיָדֵינוּ אַמַּת מִדָּה בְּמָשָׁל נָאֶה וְקוֹלֵעַ. לָעַכְבָּרִים, אָמַר, יֵשׁ שְׁנֵי אוֹיְבִים הָרוֹדְפִים אוֹתָם עַד חָרְמָה. הֶחָתוּל אוֹרֵב לָהֶם וְעוֹשֶׂה בָּהֶם שַׁמּוֹת, וּבַעֲלַת הַבַּיִת עוֹמֶדֶת עַל הַמִּשְׁמָר, דּוֹאֶגֶת לְהַדְבָּרָה, מַצִּיבָה מַלְכּוֹדוֹת. אַךְ הֶבְדֵּל תְּהוֹמִי - יֵשׁ בֵּינֵיהֶם: בַּעֲלַת הַבַּיִת מְתַעֶבֶת אֶת הָעַכְבָּרִים, כְּשֶׁהִיא רוֹאָה אוֹתָם הִיא מִתְחַלְחֶלֶת, רוֹצָה הָיְתָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּכְלָל. מִצְטַעֶרֶת הִיא עַל הַמַּעֲרָכָה שֶׁנִּכְפְּתָה עָלֶיהָ. וְאִלּוּ הֶחָתוּל - אָח, הוּא שָׂמֵחַ שֶׁיֵּשׁ עַכְבָּרִים לְצַיִד, מְאֻשָּׁר כְּשֶׁהוּא מְגַלֶּה אוֹתָם, שָׂשׂ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, עָלֵז לְתָפְשָׂם. קַנָּאוּת אֲמִתִּית, בְּדַרְכּוֹ שֶׁל פִּנְחָס, הִיא קַנָּאוּת שֶׁשְּׂכָרָהּ שָׁלוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְשָׁלוֹם. לִבָּהּ דּוֹאֵב לְמַרְאֶה הַפְּרָצוֹת בְּחוֹמוֹת הַדָּת וְהַצְּנִיעוּת, הִתְרוֹפְפוּת מוֹסְרוֹת הַמִּשְׁפָּחָה, רְמִיסַת קָדְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיוּ! וּמִכָּאן, אֵלֵינוּ. כַּמָּה נוֹקְבִים דִּבְרֵי הֶחָכָם מִכָּל אָדָם, וְכַמָּה מְחַיְּבִים: "גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ... כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ אֲשֶׁר גַּם אַתָּה קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים" (קֹהֶלֶת ז-כא). כַּמָּה כָּעַסְנוּ עַל פְּלוֹנִי שֶׁאָמַר מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ הָיָה לוֹמַר, פָּגַע בְּלַעַג מֻשְׁחָז, דָּן לְכַף חוֹבָה, הוֹצִיא דִבָּה. וְהַכַּעַס מֻצְדָּק, בִּתְנַאי אֶחָד: אִם אָנוּ נְקִיִּים בְּעִנְיַן זֶה לַחֲלוּטִין, שׁוֹמְרִים לְשׁוֹנֵנוּ מִכָּל מִשְׁמָר, וּמֵעוֹלָם לֹא פָּגַעְנוּ וְלָעַגְנוּ, לֹא הִכְפַּשְׁנוּ וְלֹא דָּנּוּ לְכַף חוֹבָה... וְלֹא אַחַת בָּאִים אָנוּ לְהוֹכִיחַ וּלְהוֹקִיעַ, בְּצֶדֶק גָּמוּר, כְּמִלּוּי חוֹבָה. אֲבָל לִפְנֵי כֵן, נַעְצֹר וְנִתְבּוֹנֵן, נִסְקֹר עַצְמֵנוּ בְּכֵנוּת: הַאִם מִלּוּי חוֹבָה לְשֵׁם שָׁמַיִם כָּאן, אוֹ גַּם פֻּרְקָן לְכַעַס וּלְרֹגֶז, לְמִדּוֹת רָעוֹת וּלְקֹצֶר רוּחַ. בִּבְחִינַת "בֶּן פּוּטִי", שֶׁאָז נֶאֶסְרָה הַקַּנָּאוּת וְאֵין לָהּ הֶתֵּר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)