Otzarot-Article

"אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי" (מה-ד) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: שָׁנִינוּ "וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי... וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְלָא אָמַר: אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה. יוֹסֵף קְטָנָן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ. לִכְשֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ" (תְּהִלִּים נ-כא), עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בְּרֵאשִׁית רַבָּה צג-י)

מַה הָיְתָה תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁל יוֹסֵף? -

"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". עֲבוּר מָה, עֲבוּר נַעֲלַיִם...

וּמַה תִּהְיֶה תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'אַלְלַי, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר 'מְכַרְתֶּם' אוֹתִי. בִּמְקוֹם לִלְמֹד, בִּמְקוֹם לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן, בִּמְקוֹם לְנַצֵּל אֶת הַכֹּחוֹת, בִּמְקוֹם לְנַצֵּל אֶת הַכֶּסֶף לְצָרְכֵי מִצְוָה, לְחֶסֶד, לְהַחְזָקַת תּוֹרָה, פְּנִיתֶם אִישׁ לְבִצְעוֹ.

אֲשֶׁר 'מְכַרְתֶּם' אוֹתִי -

וַעֲבוּר מָה?

"וְלֹא יָכְלוּ... לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו"...

"אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה מַאֲכִילִין לוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים" (חֲגִיגָה יב:), שֶׁגַּם אִם כָּבוּ מִבַּחוּץ לֹא כָּבוּ מִבִּפְנִים (בְּרֵאשִׁית רַבָּה צח-יט). וְהוּא עֹנֶשׁ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. שֶׁאָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין צט.) "כִּי דְּבַר ה' בָּזָה [הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָהּ בָּהּ"] (בַּמִּדְבָּר טו-לא), זֶה מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאֵינוֹ עוֹסֵק. וְכָתַב הֶחָזוֹן אִישׁ בְּאִגְּרוֹתָיו, שֶׁלִּכְאוֹרָה הַחֵטְא קַל. שׂוֹחַח קְצָת, אָז מָה. אֲבָל כְּשֶׁמִּתְבּוֹנְנִים, הֲרֵי זֶה מְגַלֶּה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה אוֹצָר לְפָנָיו. אֵינוֹ מֵבִין שֶׁהַיּוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ (תַּנָּא דְבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה יח), וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמַּפְסִיד נִצְחִיּוּת. וַהֲרֵי זֶה מַמָּשׁ כְּגַחֲלֵי הָרְתָמִים שֶׁנִּרְאִים כִּכְבוּיִים מִבַּחוּץ וְיוֹקְדִים מִבִּפְנִים, כָּךְ הִתְבַּטְּלוּתוֹ נִרְאֵית זְנִיחָה מִבַּחוּץ אַךְ בִּפְנִימִיּוּתָהּ צוֹפֶנֶת הַשְׁקָפָה כֹּה נוֹרָאָה.

וְשָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֵלִיָּה' דּוּשְׁנִיצֶר זַצַ"ל, הַמַּשְׁגִּיחַ דְּלוֹמְזָ'ה: אִם יַעֲבֹר אָדָם בָּרְחוֹב וְיִרְאֶה יֶלֶד מְמָרֵר בִּבְכִי בְּפִנַּת הָרְחוֹב, מַה יַּעֲשֶׂה? יִגַּשׁ, יְנַסֶּה לְהַרְגִּיעוֹ וִיבָרֵר עַל מַה הַבְּכִי.

וְאִם יִתְעַלֵּם וְיַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, וְיַנִּיחַ לַיֶּלֶד לְמָרֵר בִּבְכִי? - אָטוּם לֵב הוּא, קָשׁוּחַ וְאַכְזָר.

וְאִם יִרְאֶה אֶת גְּדוֹל הַדּוֹר, אֶת הַסְּטַיְפְּלֵר, עוֹמֵד וְנֶאֱנָח וְנֶאֱנָק - וְיַעֲבֹר עַל פָּנָיו, יַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ בַּאֲדִישׁוּת. בְּלִי לָגֶשֶׁת, בְּכָבוֹד וּבְמוֹרָא, לִשְׁאֹל מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, וְאוּלַי בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לַעֲזֹר. מַה נֹּאמַר עָלָיו?!

וְיוֹתֵר: מָה אִם פָּגַע בְּעַצְמוֹ בִּגְדוֹל הַדּוֹר וּקְדוֹשׁוֹ. חָפַז בְּדַרְכּוֹ וְהִפִּילוֹ אָרְצָה, וּגְדוֹל הַדּוֹר מִתְגּוֹלֵל בֶּעָפָר. כּוֹבָעוֹ הִתְגַּלְגֵּל, מִשְׁקָפָיו נָפְלוּ, וְהוּא נֶאֱנָח.

וְהַבָּחוּר לֹא יַפְנֶה רֹאשׁוֹ. יַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. לֹא, אֵינוֹ בְּגֶדֶר אָדָם.

אָז אֵין הַמְּדֻבָּר בְּיֶלֶד, וְגַם לֹא בִּגְדוֹל הַדּוֹר. בְּכָל יוֹם - בְּכָל יוֹם וָיוֹם! - בּוֹכֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק (חֲגִיגָה ה:)

וְאָנוּ גָּרַמְנוּ לַבְּכִיָּה, וּמַמְשִׁיכִים בְּדַרְכֵּנוּ! הֲרֵי זוֹ תּוֹכֵחָה מְגֻלָּה. (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	נשא תשע"ב
	מדוע לא התקבלו ה"אריות" לישיבת חברון
	"וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין" (מג-לד) שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: הֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל 'לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים אַחַת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְר "אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי" (מה-ד) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: שָׁנִינוּ "וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי... וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְלָא אָמַר: אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה. יוֹסֵף קְטָנָן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ. לִכְשֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ" (תְּהִלִּים נ-כא), עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בְּרֵאשִׁית רַבָּה צג-י) מַה הָיְתָה תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁל יוֹסֵף? - "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". עֲבוּר מָה, עֲבוּר נַעֲלַיִם... וּמַה תִּהְיֶה תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'אַלְלַי, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר 'מְכַרְתֶּם' אוֹתִי. בִּמְקוֹם לִלְמֹד, בִּמְקוֹם לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן, בִּמְקוֹם לְנַצֵּל אֶת הַכֹּחוֹת, בִּמְקוֹם לְנַצֵּל אֶת הַכֶּסֶף לְצָרְכֵי מִצְוָה, לְחֶסֶד, לְהַחְזָקַת תּוֹרָה, פְּנִיתֶם אִישׁ לְבִצְעוֹ. אֲשֶׁר 'מְכַרְתֶּם' אוֹתִי - וַעֲבוּר מָה? "וְלֹא יָכְלוּ... לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו"... "אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה מַאֲכִילִין לוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים" (חֲגִיגָה יב:), שֶׁגַּם אִם כָּבוּ מִבַּחוּץ לֹא כָּבוּ מִבִּפְנִים (בְּרֵאשִׁית רַבָּה צח-יט). וְהוּא עֹנֶשׁ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. שֶׁאָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין צט.) "כִּי דְּבַר ה' בָּזָה [הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָהּ בָּהּ"] (בַּמִּדְבָּר טו-לא), זֶה מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאֵינוֹ עוֹסֵק. וְכָתַב הֶחָזוֹן אִישׁ בְּאִגְּרוֹתָיו, שֶׁלִּכְאוֹרָה הַחֵטְא קַל. שׂוֹחַח קְצָת, אָז מָה. אֲבָל כְּשֶׁמִּתְבּוֹנְנִים, הֲרֵי זֶה מְגַלֶּה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה אוֹצָר לְפָנָיו. אֵינוֹ מֵבִין שֶׁהַיּוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ (תַּנָּא דְבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה יח), וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמַּפְסִיד נִצְחִיּוּת. וַהֲרֵי זֶה מַמָּשׁ כְּגַחֲלֵי הָרְתָמִים שֶׁנִּרְאִים כִּכְבוּיִים מִבַּחוּץ וְיוֹקְדִים מִבִּפְנִים, כָּךְ הִתְבַּטְּלוּתוֹ נִרְאֵית זְנִיחָה מִבַּחוּץ אַךְ בִּפְנִימִיּוּתָהּ צוֹפֶנֶת הַשְׁקָפָה כֹּה נוֹרָאָה. וְשָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֵלִיָּה' דּוּשְׁנִיצֶר זַצַ"ל, הַמַּשְׁגִּיחַ דְּלוֹמְזָ'ה: אִם יַעֲבֹר אָדָם בָּרְחוֹב וְיִרְאֶה יֶלֶד מְמָרֵר בִּבְכִי בְּפִנַּת הָרְחוֹב, מַה יַּעֲשֶׂה? יִגַּשׁ, יְנַסֶּה לְהַרְגִּיעוֹ וִיבָרֵר עַל מַה הַבְּכִי. וְאִם יִתְעַלֵּם וְיַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, וְיַנִּיחַ לַיֶּלֶד לְמָרֵר בִּבְכִי? - אָטוּם לֵב הוּא, קָשׁוּחַ וְאַכְזָר. וְאִם יִרְאֶה אֶת גְּדוֹל הַדּוֹר, אֶת הַסְּטַיְפְּלֵר, עוֹמֵד וְנֶאֱנָח וְנֶאֱנָק - וְיַעֲבֹר עַל פָּנָיו, יַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ בַּאֲדִישׁוּת. בְּלִי לָגֶשֶׁת, בְּכָבוֹד וּבְמוֹרָא, לִשְׁאֹל מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, וְאוּלַי בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לַעֲזֹר. מַה נֹּאמַר עָלָיו?! וְיוֹתֵר: מָה אִם פָּגַע בְּעַצְמוֹ בִּגְדוֹל הַדּוֹר וּקְדוֹשׁוֹ. חָפַז בְּדַרְכּוֹ וְהִפִּילוֹ אָרְצָה, וּגְדוֹל הַדּוֹר מִתְגּוֹלֵל בֶּעָפָר. כּוֹבָעוֹ הִתְגַּלְגֵּל, מִשְׁקָפָיו נָפְלוּ, וְהוּא נֶאֱנָח. וְהַבָּחוּר לֹא יַפְנֶה רֹאשׁוֹ. יַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. לֹא, אֵינוֹ בְּגֶדֶר אָדָם. אָז אֵין הַמְּדֻבָּר בְּיֶלֶד, וְגַם לֹא בִּגְדוֹל הַדּוֹר. בְּכָל יוֹם - בְּכָל יוֹם וָיוֹם! - בּוֹכֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק (חֲגִיגָה ה:) וְאָנוּ גָּרַמְנוּ לַבְּכִיָּה, וּמַמְשִׁיכִים בְּדַרְכֵּנוּ! הֲרֵי זוֹ תּוֹכֵחָה מְגֻלָּה. (וְהִגַּדְתָּ - לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)