Otzarot-Article

"אַבְנֵי שֹׁהַם" (כה-ז) הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם כִּי אִם אֶת הַטֹּרַח שֶׁטּוֹרֵחַ הוּא לִכְבוֹד שָׁמַיִם.

דָּבָר זֶה מָצָאנוּ בְּפֵרוּשׁ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ עַל פְּסוּקֵנוּ, וְהוּא מַקְשֶׁה: מַדּוּעַ הִקְדִּימָה הַתּוֹרָה לְצַיֵּן אֶת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לִפְנֵי אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וַהֲרֵי אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מְעֻלִּים יוֹתֵר.

וּמְתָרֵץ עַל פִּי הַגְּמָרָא (יוֹמָא עה.) שֶׁהָעֲנָנִים הֵם שֶׁהֵבִיאוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם. וּמִשּׁוּם שֶׁאַבְנֵי הַשֹּׁהַם הִגִּיעוּ בְּלֹא טֹרַח וִיגִיעָה וּבְלֹא חֶסְרוֹן כִּיס, אֲשֶׁר עַל כֵּן מוֹפִיעָה נִדְבָתָם בְּסוֹף הָרְשִׁימָה, שֶׁאֶת הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הָיוּ מְבִיאִים יִשְׂרָאֵל מִכִּיסָם וְעַל יְדֵי טֹרַח.

נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, כִּי דָּבָר שֶׁבָּא עַל יְדֵי טֹרַח חָשׁוּב יוֹתֵר לִפְנֵי הַקַּבָּ"ה מִדָּבָר שֶׁבָּא לְלֹא טֹרַח. וְאִם אָדָם מַשְׁקִיעַ בְּאֵיכוּת הַמִּצְוָה וּמִתְאַמֵּץ וְנוֹתֵן אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לָתֵת, אֲזַי מְמַלֵּא הוּא אֶת יִעוּדוֹ וְאֶת תַּכְלִיתוֹ בָּעוֹלָם.

מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְמִצְוָה מַעֲלָה אֶת הָאָדָם לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

אֶחָד מִמְּקוֹרָבָיו שֶׁל הַצַּדִּיק הַבַּבָּא סָאלִי מִנְּתִיבוֹת סִפֵּר מַעֲשֶׂה מוֹפֵת שֶׁהָיָה אֵצֶל הַצַּדִּיק וַאֲשֶׁר רָאָהוּ בְּמוֹ עֵינָיו.

פַּעַם אַחַת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כַּאֲשֶׁר הַקָּהָל יָצָא לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה, הִתְקַשְּׁרוּ הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים וְהַלְּבָנָה סֵרְבָה לְהֵרָאוֹת. כָּל הַנּוֹכְחִים הִפְנוּ מַבָּטָם אֶל הַצַּדִּיק, לִרְאוֹת מַה יַּעֲשֶׂה וְכֵיצַד יִפְעַל.

לְפֶתַע נָטַל הַצַּדִּיק אֶת מַקְלוֹ, הִטָּה אוֹתוֹ לְצַד יָמִין כִּמְסַמֵּן לָעֲנָנִים שֶׁיֵּלְכוּ יָמִינָה; הִטָּה אֶת מַקְלוֹ לְצַד שְׂמֹאל, כִּמְסַמֵּן לָעֲנָנִים שֶׁיֵּלְכוּ שְׂמֹאלָה. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא. הֶעָבִים סָרוּ הַצִּדָּה וְהַלְּבָנָה נִרְאֲתָה, וְכָל הַקָּהָל הַמֻּפְתָּע יָכוֹל הָיָה לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה.

מִשֶּׁשָּׁאֲלוּ אֶת הַצַּדִּיק אִם יֵשׁ לוֹ שְׁלִיטָה עַל הָעֲנָנִים בִּמְסִלּוֹתֵיהֶם, הֵשִׁיב רַבִּי יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא, כִּי הַמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁרָאוּ לֹא הִתְחִיל בִּנְתִיבוֹת, שָׁרְשׁוֹ נָעוּץ הַרְחֵק הַרְחֵק, בָּעִיר לִיאוֹן שֶׁבְּצָרְפַת. וְכֹה סִפֵּר:

פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בָּעִיר לִיאוֹן, הִגִּיעַ זְמַן קִדּוּשׁ לְבָנָה וְלֹא יָכְלוּ לְקַדְּשָׁהּ בִּגְלַל הָעֲנָנִים. הַתּוֹפָעָה חָזְרָה עַל עַצְמָהּ לַיְלָה אַחֲרֵי לַיְלָה עַד שֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁיָּכְלוּ לְקַדֵּשׁ וַעֲדַיִן יֵשׁ עֲנָנִים.

בְּנֵי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לִי שֶׁאִם בִּרְצוֹנִי לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה יְהֵא עָלַי לִנְסֹעַ לָעִיר מַרְסֵיי, הָרְחוֹקָה 380 ק"מ מִלִּיאוֹן.

לְלֹא שָׁהוּת, אָרַזְתִּי אֶת מִטַּלְטְלַי וְנָסַעְתִּי לְמַרְסֵיי כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה. וְיֵשׁ לְהַבְהִיר, כִּי נְסִיעָה מִלִּיאוֹן לְמַרְסֵיי בְּצָרְפַת שָׁוָה לִנְסִיעָה מִתֵּל אָבִיב לְאֵילַת, כִּמְעַט.

אָמְנָם הַבַּבָּא סָאלִי יָכוֹל הָיָה לוֹמַר שֶׁנְּסִיעָה כָּזוֹ הִיא מִדַּי קָשָׁה, וְזֶה הָיָה מוּבָן, אֲבָל הוּא לֹא עָשָׂה כֵן. אֶלָּא הִטְרִיחַ עַצְמוֹ וּמָסַר נַפְשׁוֹ עַל קִיּוּם הַמִּצְוָה.

וּמִי שֶׁמּוֹסֵר אֶת הַנֶּפֶשׁ עֲבוּר קִיּוּם מִצְוָה קוֹנֶה שְׁלִיטָה מְסֻיֶּמֶת עַל חֶפְצֵי הַמִּצְוָה. מִמֵּילָא, כְּשֶׁרָצָה הָרַב לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה בִּנְתִיבוֹת שֶׁבַּנֶּגֶב וְהִיא מְכֻסָּה בַּעֲנָנִים, נִתְּנָה לוֹ הָאֶפְשָׁרוּת 'לְסַלֵּק' אֶת הָעֲנָנִים וּ'לְהוֹצִיא' אֶת הַלְּבָנָה בִּזְכוּת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא שֶׁקָּדְמָה לָאֵרוּעַ.

וְאָנוּ, גַּם אִם לֹא הִגַּעְנוּ לְדַרְגָּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, לָמַדְנוּ שֶׁכָּל מְסִירוּת נֶפֶשׁ מִצִּדּוֹ שֶׁל הָאָדָם מוֹלִידָה בְּעִקְבוֹתֶיהָ שֶׁפַע שֶׁל רַחֲמִים וְשֶׁפַע שֶׁל טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה הַמֻּשְׁפָּעִים עָלָיו מִמָּרוֹם וּמְאַפְשְׁרִים לוֹ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, כִּרְצוֹנוֹ. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	נשא תשע"ב
	אין אבדה כאבדת הזמן
	"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ" (כא-כו) אִם עָשָׂה הָעֶבֶד דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כְּדַעַת רַבּוֹ וּבְשֶׁל כָּךְ פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה, וּכְתוֹצָאָה מִן הַמְּרִיבָה הוֹצִיא הָאָדוֹן אֶת שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵינוֹ, הַאִם גַּם בְּמִקְרֶה זֶה חָל "אַבְנֵי שֹׁהַם" (כה-ז) הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם כִּי אִם אֶת הַטֹּרַח שֶׁטּוֹרֵחַ הוּא לִכְבוֹד שָׁמַיִם. דָּבָר זֶה מָצָאנוּ בְּפֵרוּשׁ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ עַל פְּסוּקֵנוּ, וְהוּא מַקְשֶׁה: מַדּוּעַ הִקְדִּימָה הַתּוֹרָה לְצַיֵּן אֶת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לִפְנֵי אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וַהֲרֵי אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מְעֻלִּים יוֹתֵר. וּמְתָרֵץ עַל פִּי הַגְּמָרָא (יוֹמָא עה.) שֶׁהָעֲנָנִים הֵם שֶׁהֵבִיאוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם. וּמִשּׁוּם שֶׁאַבְנֵי הַשֹּׁהַם הִגִּיעוּ בְּלֹא טֹרַח וִיגִיעָה וּבְלֹא חֶסְרוֹן כִּיס, אֲשֶׁר עַל כֵּן מוֹפִיעָה נִדְבָתָם בְּסוֹף הָרְשִׁימָה, שֶׁאֶת הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הָיוּ מְבִיאִים יִשְׂרָאֵל מִכִּיסָם וְעַל יְדֵי טֹרַח. נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, כִּי דָּבָר שֶׁבָּא עַל יְדֵי טֹרַח חָשׁוּב יוֹתֵר לִפְנֵי הַקַּבָּ"ה מִדָּבָר שֶׁבָּא לְלֹא טֹרַח. וְאִם אָדָם מַשְׁקִיעַ בְּאֵיכוּת הַמִּצְוָה וּמִתְאַמֵּץ וְנוֹתֵן אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לָתֵת, אֲזַי מְמַלֵּא הוּא אֶת יִעוּדוֹ וְאֶת תַּכְלִיתוֹ בָּעוֹלָם. מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְמִצְוָה מַעֲלָה אֶת הָאָדָם לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. אֶחָד מִמְּקוֹרָבָיו שֶׁל הַצַּדִּיק הַבַּבָּא סָאלִי מִנְּתִיבוֹת סִפֵּר מַעֲשֶׂה מוֹפֵת שֶׁהָיָה אֵצֶל הַצַּדִּיק וַאֲשֶׁר רָאָהוּ בְּמוֹ עֵינָיו. פַּעַם אַחַת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כַּאֲשֶׁר הַקָּהָל יָצָא לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה, הִתְקַשְּׁרוּ הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים וְהַלְּבָנָה סֵרְבָה לְהֵרָאוֹת. כָּל הַנּוֹכְחִים הִפְנוּ מַבָּטָם אֶל הַצַּדִּיק, לִרְאוֹת מַה יַּעֲשֶׂה וְכֵיצַד יִפְעַל. לְפֶתַע נָטַל הַצַּדִּיק אֶת מַקְלוֹ, הִטָּה אוֹתוֹ לְצַד יָמִין כִּמְסַמֵּן לָעֲנָנִים שֶׁיֵּלְכוּ יָמִינָה; הִטָּה אֶת מַקְלוֹ לְצַד שְׂמֹאל, כִּמְסַמֵּן לָעֲנָנִים שֶׁיֵּלְכוּ שְׂמֹאלָה. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא. הֶעָבִים סָרוּ הַצִּדָּה וְהַלְּבָנָה נִרְאֲתָה, וְכָל הַקָּהָל הַמֻּפְתָּע יָכוֹל הָיָה לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה. מִשֶּׁשָּׁאֲלוּ אֶת הַצַּדִּיק אִם יֵשׁ לוֹ שְׁלִיטָה עַל הָעֲנָנִים בִּמְסִלּוֹתֵיהֶם, הֵשִׁיב רַבִּי יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא, כִּי הַמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁרָאוּ לֹא הִתְחִיל בִּנְתִיבוֹת, שָׁרְשׁוֹ נָעוּץ הַרְחֵק הַרְחֵק, בָּעִיר לִיאוֹן שֶׁבְּצָרְפַת. וְכֹה סִפֵּר: פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בָּעִיר לִיאוֹן, הִגִּיעַ זְמַן קִדּוּשׁ לְבָנָה וְלֹא יָכְלוּ לְקַדְּשָׁהּ בִּגְלַל הָעֲנָנִים. הַתּוֹפָעָה חָזְרָה עַל עַצְמָהּ לַיְלָה אַחֲרֵי לַיְלָה עַד שֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁיָּכְלוּ לְקַדֵּשׁ וַעֲדַיִן יֵשׁ עֲנָנִים. בְּנֵי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לִי שֶׁאִם בִּרְצוֹנִי לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה יְהֵא עָלַי לִנְסֹעַ לָעִיר מַרְסֵיי, הָרְחוֹקָה 380 ק"מ מִלִּיאוֹן. לְלֹא שָׁהוּת, אָרַזְתִּי אֶת מִטַּלְטְלַי וְנָסַעְתִּי לְמַרְסֵיי כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה. וְיֵשׁ לְהַבְהִיר, כִּי נְסִיעָה מִלִּיאוֹן לְמַרְסֵיי בְּצָרְפַת שָׁוָה לִנְסִיעָה מִתֵּל אָבִיב לְאֵילַת, כִּמְעַט. אָמְנָם הַבַּבָּא סָאלִי יָכוֹל הָיָה לוֹמַר שֶׁנְּסִיעָה כָּזוֹ הִיא מִדַּי קָשָׁה, וְזֶה הָיָה מוּבָן, אֲבָל הוּא לֹא עָשָׂה כֵן. אֶלָּא הִטְרִיחַ עַצְמוֹ וּמָסַר נַפְשׁוֹ עַל קִיּוּם הַמִּצְוָה. וּמִי שֶׁמּוֹסֵר אֶת הַנֶּפֶשׁ עֲבוּר קִיּוּם מִצְוָה קוֹנֶה שְׁלִיטָה מְסֻיֶּמֶת עַל חֶפְצֵי הַמִּצְוָה. מִמֵּילָא, כְּשֶׁרָצָה הָרַב לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה בִּנְתִיבוֹת שֶׁבַּנֶּגֶב וְהִיא מְכֻסָּה בַּעֲנָנִים, נִתְּנָה לוֹ הָאֶפְשָׁרוּת 'לְסַלֵּק' אֶת הָעֲנָנִים וּ'לְהוֹצִיא' אֶת הַלְּבָנָה בִּזְכוּת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא שֶׁקָּדְמָה לָאֵרוּעַ. וְאָנוּ, גַּם אִם לֹא הִגַּעְנוּ לְדַרְגָּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, לָמַדְנוּ שֶׁכָּל מְסִירוּת נֶפֶשׁ מִצִּדּוֹ שֶׁל הָאָדָם מוֹלִידָה בְּעִקְבוֹתֶיהָ שֶׁפַע שֶׁל רַחֲמִים וְשֶׁפַע שֶׁל טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה הַמֻּשְׁפָּעִים עָלָיו מִמָּרוֹם וּמְאַפְשְׁרִים לוֹ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, כִּרְצוֹנוֹ. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)