Otzarot-Article

"רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה" (טו-כ) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁזָּכָה בִּסְכוּם נִכְבָּד, וְרֵאשִׁית לַכֹּל הִקְצִיב מִמֶּנּוּ "מַעֲשֵׂר כְּסָפִים" לְהַחְזָקַת לוֹמְדֵי תּוֹרָה. הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל מָצָא לְנָכוֹן לְשַׁגֵּר לוֹ מִכְתָּב, הַמַּעֲלֶה עַל נֵס לֹא רַק אֶת עֶצֶם נְתִינַת הַמַּעֲשֵׂר, אֶלָּא אֶת הַקְדָּמָתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה. הַמִּכְתָּב (חָכְמָה וּמוּסָר ח"א) שַׁיָּךְ לְעִנְיָנֵנוּ. וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: "דַּע, יְדִידִי, כִּי הִשְׂכַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת בְּמַה שֶׁהִקְדַּמְתָּ לְעַשֵּׂר אֶת אֲשֶׁר חֲנָנְךָ ה'. וְתִקְוָתִי, אִם יִרְצֶה ה', כִּי זְכוּת גְּדוֹלָה תִּהְיֶה לְךָ זֹאת וְתַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה".

הָרַב "שַׁעַר בַּת רַבִּים" זַצַ"ל הִמְתִּיק הָעִנְיָן בְּמָשָׁל: מְשָׁרֶתֶת טוֹבָה מְכִינָה מַעֲדַנִּים וְאֶת הַמֻּבְחָר וְהַטּוֹב מְבִיאָה לִפְנֵי בַּעֲלֵי הַבַּיִת. רַק לְבַסּוֹף נִזּוֹנֵית הִיא מִשְּׁיָרֵי הַמַּאֲכָל. אִם אֵינָהּ כֹּה נֶאֱמֶנֶת, מַפְרִישָׁה הִיא לְעַצְמָהּ מָנָה מְכֻבֶּדֶת כְּמָנָתָם שֶׁל בְּנֵי הַבַּיִת. וְאִלּוּ הָאָנֹכִית בּוֹחֶרֶת לְעַצְמָהּ אֶת הַמֵּיטָב וְהַמְּעֻלֶּה, וְלִבְנֵי הַבַּיִת מַגִּישָׁה אֶת הָעֳדָפִים... וְנִצְטַוֵּינוּ לִהְיוֹת כְּאוֹתָהּ מְבַשֶּׁלֶת טוֹבַת לֵב וְנֶאֱמָנָה. אֶת הָרֵאשִׁית וְהַמֻּבְחָר נִתֵּן לַה', לַכֹּהֵן וּלְהַחְזָקַת הַתּוֹרָה, וְלֹא אֶת הַשִּׁירַיִם וְהַפְּסֹלֶת.

דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הֵן יָדוּעַ הַסִּפּוּר, כִּי לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה הָיוּ שְׁתֵּי מַעֲצָמוֹת, רוּסְיָה וְגֶרְמַנְיָה. בְּרוּסְיָה דִּכְּאָה הַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד בַּרְזֶל אֶת הַכַּלְכָּלָה וְשָׁמְרָה עַל שַׁעַר זָהָב מְלָאכוּתִי, זוֹל בְּמִדָּה מַשְׁמָעוּתִית מֵאֲשֶׁר בַּשּׁוּק הַחָפְשִׁי שֶׁל גֶּרְמַנְיָה הַסְּמוּכָה. לְעֻמַּת זֹאת, הִטִּילָה מְכָסִים גְּבוֹהִים עַל מוּצְרֵי הַיְבוּא. לָכֵן הָיָה הַמֶּשִׁי הַמְּיֻבָּא מֵאַרְצוֹת הַמִּזְרָח יָקָר בְּהַרְבֵּה. מָצָא יְהוּדִי מְקוֹר פַּרְנָסָה, קוֹנֶה הָיָה זָהָב מְלֹא הַמִּזְוָדָה וּמַבְרִיחוֹ לְגֶרְמַנְיָה, מוֹכְרוֹ בִּמְחִירוֹ הַגָּבוֹהַּ וּמְמַלֵּא מִזְוָדָתוֹ בִּגְלִילֵי מֶשִׁי, וּמַרְוִיחַ כִּפְלַיִם. מוּבָן שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָבַר בְּבִקֹּרֶת מַעֲבַר הַגְּבוּל. חָצָה אֶת הַיַּעַר וְגָנַב אֶת הַגְּבוּל.

יוֹם אֶחָד נָשָׂא אֶת מִזְוָדָתוֹ הַכְּבֵדָה, הַמְלֵאָה בִּמְטִילֵי זָהָב, וְהָלַךְ בְּמִשְׁעוֹל הַיַּעַר. לְפֶתַע הוּטַל עָלָיו צֵל עֲנָק וְקוֹל נִשְׁמַע מֵעָלָיו: "יוֹם טוֹב לְךָ!"

הִסְתּוֹבֵב, וְעֵינָיו חָשְׁכוּ. פָּרָשׁ בְּמַדֵּי מִשְׁטָרָה. לִבּוֹ צָנַח: "יוֹם טוֹב גַּם לְךָ", עָנָה.

"מֵאַיִן וּלְאָן?" חָקַר הַשּׁוֹטֵר. "מִבֵּיתִי, לְבַקֵּר אֶת אֲחוֹתִי בַּעֲיָרַת הַגְּבוּל".

"דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ לְפָנֶיךָ, וּמַדּוּעַ בָּחַרְתָּ בְּמִשְׁעוֹל הַיַּעַר?"

"אוֹהֵב אֲנִי לִפְסֹעַ עַל מַרְבַד הַשַּׁלֶּכֶת, עֵצִים מֻצָּלִים מִמַּעַל וְצִפֳּרִים מְצַיְּצוֹת. אַרְנָבִים מְפַזְּזִים, פַּרְפָּרִים מְעוֹפְפִים וּצְבָאִים מְדַלְּגִּים", הִתְפַּיֵּט הַמַּבְרִיחַ.

"צוֹדֵק אַתָּה", הִסְכִּים הַשּׁוֹטֵר בְּרֹחַב לֵב, "גַּם אֲנִי אוֹהֵב לִרְכֹּב כָּאן. חִסָּרוֹן אֶחָד יֵשׁ בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ, הַבְּדִידוּת. אֲבָל עַתָּה, בִּשְׁנַיִם, הֲרֵי זֶה מֻשְׁלָם".

הַמַּבְרִיחַ לֹא עָנָה שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב כָּךְ...

"וּמַה בַּמִּזְוָדָה?" הִתְעַנְיֵן הַשּׁוֹטֵר.

"בְּגָדִים, לַשָּׁהוּת בְּבֵית אֲחוֹתִי". הַזֵּעָה נִגְּרָה מִפָּנָיו פְּלָגִים פְּלָגִים. גַּם מִפַּחַד, גַּם מִכֹּבֶד הַמַּשָּׂא. מְטִילֵי הַזָּהָב שׁוֹקְלִים כַּאֲבָנִים. אֵין לְהַשְׁווֹתָם לְמִזְוָדָה מְלֵאָה בְּגָדִים. וְאָסוּר לוֹ לָפוּשׁ, לְהֵעָצֵר, אַף לֹא לִשְׁמֹט כְּתֵפַיִם וּלְהֵאָנֵחַ. הַשּׁוֹטֵר חַיָּב לִרְאוֹתוֹ צוֹעֵד בְּצַעַד קַלִּיל, כְּטִיּוּל תַּעֲנוּגוֹת לְבִקּוּר מִשְׁפַּחְתִּי...

כֹּחוֹ אָזַל, וְהַשּׁוֹטֵר רָכַב לְצִדּוֹ מַעֲדַנּוֹת, שׂוֹחַח בִּקְלִילוּת עַל דָּא וְעַל הָא. הַיַּעַר הִגִּיעַ לְקִצּוֹ. בָּתֵּי הַכְּפָר כְּבָר נִרְאִים מֵרָחוֹק, הִנֵּה יִסְתַּיֵּם הַסִּיּוּט. וְאָז נִתְּכָה הַפְּקֻדָּה. "זֶהוּ, הַנַּח אֶת הַמִּזְוָדָה לָאָרֶץ וּפְתַח אוֹתָהּ!"

אֲשֶׁר יָגוֹר, בָּא. לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה. הַזָּהָב הִתְגַּלָּה וְהָחְרָם, הוּא נֶאֱזַק וְהוּבַל כְּאַסִּיר. פָּנָיו אָדְמוּ מִזַּעַם: "אַתָּה... אַתָּה..."

"אֵינִי מֵבִין עַל מַה הַכַּעַס", הִתַּמֵּם הַשּׁוֹטֵר. "אַתָּה וּמְלַאכְתְּךָ, וַאֲנִי וּמְלַאכְתִּי. אַתָּה מִשְׁתַּדֵּל לְהַבְרִיחַ, וַאֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִתְפֹּס. בַּפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת אַתָּה הִצְלַחְתָּ. וְהַפַּעַם הִצְלַחְתִּי אֲנִי"...

אִם בִּקֵּשׁ לְהַרְגִּיעַ, הִצִּית שִׁבְעָתַיִם. "נִיחָא", נֶאֱנַק הֶאָסִיר. "הִצְלַחְתָּ. אֲבָל הֲלֹא מֵרֹאשׁ חָשַׁדְתָּ, וְלֹא בִּכְדִי הִתְלַוֵּיתָ אֵלַי. אָז מַדּוּעַ לֹא בִּקַּשְׁתָּ מִיַּד שֶׁאֶפְתַּח אֶת הַמִּזְוָדָה. חוֹשֵׂף הָיִיתָ אֶת מִטְעַן הַזָּהָב וּמַעֲלֵהוּ עַל הַסּוּס. לָמָּה רָכַבְתָּ מַעֲדַנּוֹת וְהִנַּחְתָּ לִי לְהֵאָנֵק תַּחַת מַשָּׂאִי -

הַאִם אֲנִי הַסַּבָּל שֶׁלְּךָ?!..."

כָּךְ מְפַתֶּה הַיֵּצֶר הָרַע אֶת הָאָדָם לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת בְּמַצַּג שָׁוְא שֶׁיַּרְוִיחַ מֵהֵן. אֲבָל הֲלֹא לְבַסּוֹף אֵין אָדָם מַרְוִיחַ מֵעֲבֵרָה. "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" (יִרְמְיָה יז-יא). לְבַסּוֹף יְשַׁלֵּם וּבְיֹקֶר, וְהוּא בְּסַךְ הַכֹּל "הַסַּבָּל" שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע.

זְכוּרָנִי שֶׁהָיִינוּ בְּסִבִּיר. בַּלַּיְלָה, לְאַחַר יוֹם מַתִּישׁ שֶׁל עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, יָשַׁבְנוּ וְשׂוֹחַחְנוּ. הָיוּ אִתָּנוּ שְׁנֵי אַחִים לְבֵית פּוֹנְסְקִי, לְשֶׁעָבַר גְּבִירִים אַדִּירִים בְּקוֹבְנָה. הַקּוֹמוֹנִיסְטִים הָאֲרוּרִים, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהֶחֱרִימוּ כָּל רְכוּשָׁם וַהֲפָכוּם לְאֶבְיוֹנִים, עוֹד אֲסָרוּם וְהִגְלוּם לְסִיבִּיר עַל הַפֶּשַׁע הַנּוֹרָא שֶׁל הֱיוֹתָם עֲשִׁירִים.

אָמַר לִי אַחַד הָאַחִים: "לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים אֵינִי מְסֻגָּל לִמְחֹל, לָרַב מִקּוֹבְנָה - הַ"דְּבַר אַבְרָהָם" זַצַ"ל הַיַּ"ד וְלָרַב מִפּוֹנִיבֵז'"...

תָּמַהְתִּי: "אֵיךְ אֲשֵׁמִים הָרַבָּנִים בַּאֲסוֹנְךָ?"

וְאָמַר: "הֵם פָּקְדוּ אֶת מְעוֹנִי לֹא פַּעַם לְהַתְרִימֵנִי לְתוֹרָה וְלִצְדָקָה, וְנָתַתִּי בְּעַיִן יָפָה. אוֹ אָז סִפְּרוּ עַל הַצְּרָכִים הָרַבִּים וּבִקְשׁוּ שֶׁאוֹסִיף עַל נִדְבָתִי. כַּיּוֹם - אֲנִי כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם! מַדּוּעַ רַק בִּקְּשׁוּ וְלֹא בָּאוּ בְּאִיּוּמֵי אֶקְדָּח?!... הַקּוֹמוֹנִיסְטִים בָּאוּ עִם אֶקְדָּח - וְלָקְחוּ הַכֹּל. כְּלוּם לֹא מוּטָב הָיָה לָתֵת לָרַבָּנִים בִּמְקוֹם לַקּוֹמוֹנִיסְטִים?!"...

הִתְעָרֵב אָחִיו בַּשִּׂיחָה וְאָמַר: "וְיוֹדֵעַ אַתָּה מַה חוֹרֶה לִי? שֶׁהַקּוֹמוֹנִיסְטִים גָּזְלוּ רְכוּשׁ שֶׁנֶאֱגַר בֶּעָמָל רַב בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל זֶה, אֲנִי מִזְדַּעְזֵעַ. עוֹלֶה, שֶׁאֲנִי וְאָבִי וְסָבִי, אַב סָבִי וְסַב סָבִי, כֻּלָּנוּ טָרַחְנוּ בִּשְׁבִיל סְטָאלִין!..."

כְּשֶׁעָלִיתִי אָרְצָה סִפַּרְתִּי עַל כָּךְ לָרַב מִפּוֹנִיבֵז'. הוּא זָכַר אוֹתָם הֵיטֵב וְאָמַר בְּעֶצֶב: "כְּשֶׁתָּבַעְתִּי מֵהֶם לְהוֹסִיף עַל נִדְבָתָם, הִצְטַדְּקוּ: אִם נְחַלֵּק כָּךְ לְתוֹרָה וְלִצְדָקָה, מַה יִּשָּׁאֵר לָנוּ? וַאֲנִי אָמַרְתִּי: לְהֵפֶךְ, מַה שֶּׁאַתֶּם נוֹתְנִים, זֶה מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר לָכֶם. וְהֵם חִיְּכוּ..." (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	שבועות תשע"ב
	אל לנו לפסוק לעצנו
	"רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה" (טו-כ) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁזָּכָה בִּסְכוּם נִכְבָּד, וְרֵאשִׁית לַכֹּל הִקְצִיב מִמֶּנּוּ "מַעֲשֵׂר כְּסָפִים" לְהַחְזָקַת לוֹמְדֵי תּוֹרָה. הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל מָצָא לְנָכוֹן לְשַׁגֵּר לוֹ מִכְתָּב, הַמַּעֲלֶה עַל נֵס לֹא רַק אֶת עֶצֶם נְתִינַת הַמַּעֲשֵׂר, אֶלָּא אֶת הַקְדָּמָתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה. הַמִּכְתָּב (חָכְמָה וּמוּסָר ח"א) שַׁיָּךְ לְעִנְיָנֵנוּ. וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: "דַּע, יְדִידִי, כִּי הִשְׂכַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת בְּמַה שֶׁהִקְדַּמְתָּ לְעַשֵּׂר אֶת אֲשֶׁר חֲנָנְךָ ה'. וְתִקְוָתִי, אִם יִרְצֶה ה', כִּי זְכוּת גְּדוֹלָה תִּהְיֶה לְךָ זֹאת וְתַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה". הָרַב "שַׁעַר בַּת רַבִּים" זַצַ"ל הִמְתִּיק הָעִנְיָן בְּמָשָׁל: מְשָׁרֶתֶת טוֹבָה מְכִינָה מַעֲדַנִּים וְאֶת הַמֻּבְחָר וְהַטּוֹב מְבִיאָה לִפְנֵי בַּעֲלֵי הַבַּיִת. רַק לְבַסּוֹף נִזּוֹנֵית הִיא מִשְּׁיָרֵי הַמַּאֲכָל. אִם אֵינָהּ כֹּה נֶאֱמֶנֶת, מַפְרִישָׁה הִיא לְעַצְמָהּ מָנָה מְכֻבֶּדֶת כְּמָנָתָם שֶׁל בְּנֵי הַבַּיִת. וְאִלּוּ הָאָנֹכִית בּוֹחֶרֶת לְעַצְמָהּ אֶת הַמֵּיטָב וְהַמְּעֻלֶּה, וְלִבְנֵי הַבַּיִת מַגִּישָׁה אֶת הָעֳדָפִים... וְנִצְטַוֵּינוּ לִהְיוֹת כְּאוֹתָהּ מְבַשֶּׁלֶת טוֹבַת לֵב וְנֶאֱמָנָה. אֶת הָרֵאשִׁית וְהַמֻּבְחָר נִתֵּן לַה', לַכֹּהֵן וּלְהַחְזָקַת הַתּוֹרָה, וְלֹא אֶת הַשִּׁירַיִם וְהַפְּסֹלֶת. דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הֵן יָדוּעַ הַסִּפּוּר, כִּי לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה הָיוּ שְׁתֵּי מַעֲצָמוֹת, רוּסְיָה וְגֶרְמַנְיָה. בְּרוּסְיָה דִּכְּאָה הַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד בַּרְזֶל אֶת הַכַּלְכָּלָה וְשָׁמְרָה עַל שַׁעַר זָהָב מְלָאכוּתִי, זוֹל בְּמִדָּה מַשְׁמָעוּתִית מֵאֲשֶׁר בַּשּׁוּק הַחָפְשִׁי שֶׁל גֶּרְמַנְיָה הַסְּמוּכָה. לְעֻמַּת זֹאת, הִטִּילָה מְכָסִים גְּבוֹהִים עַל מוּצְרֵי הַיְבוּא. לָכֵן הָיָה הַמֶּשִׁי הַמְּיֻבָּא מֵאַרְצוֹת הַמִּזְרָח יָקָר בְּהַרְבֵּה. מָצָא יְהוּדִי מְקוֹר פַּרְנָסָה, קוֹנֶה הָיָה זָהָב מְלֹא הַמִּזְוָדָה וּמַבְרִיחוֹ לְגֶרְמַנְיָה, מוֹכְרוֹ בִּמְחִירוֹ הַגָּבוֹהַּ וּמְמַלֵּא מִזְוָדָתוֹ בִּגְלִילֵי מֶשִׁי, וּמַרְוִיחַ כִּפְלַיִם. מוּבָן שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָבַר בְּבִקֹּרֶת מַעֲבַר הַגְּבוּל. חָצָה אֶת הַיַּעַר וְגָנַב אֶת הַגְּבוּל. יוֹם אֶחָד נָשָׂא אֶת מִזְוָדָתוֹ הַכְּבֵדָה, הַמְלֵאָה בִּמְטִילֵי זָהָב, וְהָלַךְ בְּמִשְׁעוֹל הַיַּעַר. לְפֶתַע הוּטַל עָלָיו צֵל עֲנָק וְקוֹל נִשְׁמַע מֵעָלָיו: "יוֹם טוֹב לְךָ!" הִסְתּוֹבֵב, וְעֵינָיו חָשְׁכוּ. פָּרָשׁ בְּמַדֵּי מִשְׁטָרָה. לִבּוֹ צָנַח: "יוֹם טוֹב גַּם לְךָ", עָנָה. "מֵאַיִן וּלְאָן?" חָקַר הַשּׁוֹטֵר. "מִבֵּיתִי, לְבַקֵּר אֶת אֲחוֹתִי בַּעֲיָרַת הַגְּבוּל". "דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ לְפָנֶיךָ, וּמַדּוּעַ בָּחַרְתָּ בְּמִשְׁעוֹל הַיַּעַר?" "אוֹהֵב אֲנִי לִפְסֹעַ עַל מַרְבַד הַשַּׁלֶּכֶת, עֵצִים מֻצָּלִים מִמַּעַל וְצִפֳּרִים מְצַיְּצוֹת. אַרְנָבִים מְפַזְּזִים, פַּרְפָּרִים מְעוֹפְפִים וּצְבָאִים מְדַלְּגִּים", הִתְפַּיֵּט הַמַּבְרִיחַ. "צוֹדֵק אַתָּה", הִסְכִּים הַשּׁוֹטֵר בְּרֹחַב לֵב, "גַּם אֲנִי אוֹהֵב לִרְכֹּב כָּאן. חִסָּרוֹן אֶחָד יֵשׁ בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ, הַבְּדִידוּת. אֲבָל עַתָּה, בִּשְׁנַיִם, הֲרֵי זֶה מֻשְׁלָם". הַמַּבְרִיחַ לֹא עָנָה שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב כָּךְ... "וּמַה בַּמִּזְוָדָה?" הִתְעַנְיֵן הַשּׁוֹטֵר. "בְּגָדִים, לַשָּׁהוּת בְּבֵית אֲחוֹתִי". הַזֵּעָה נִגְּרָה מִפָּנָיו פְּלָגִים פְּלָגִים. גַּם מִפַּחַד, גַּם מִכֹּבֶד הַמַּשָּׂא. מְטִילֵי הַזָּהָב שׁוֹקְלִים כַּאֲבָנִים. אֵין לְהַשְׁווֹתָם לְמִזְוָדָה מְלֵאָה בְּגָדִים. וְאָסוּר לוֹ לָפוּשׁ, לְהֵעָצֵר, אַף לֹא לִשְׁמֹט כְּתֵפַיִם וּלְהֵאָנֵחַ. הַשּׁוֹטֵר חַיָּב לִרְאוֹתוֹ צוֹעֵד בְּצַעַד קַלִּיל, כְּטִיּוּל תַּעֲנוּגוֹת לְבִקּוּר מִשְׁפַּחְתִּי... כֹּחוֹ אָזַל, וְהַשּׁוֹטֵר רָכַב לְצִדּוֹ מַעֲדַנּוֹת, שׂוֹחַח בִּקְלִילוּת עַל דָּא וְעַל הָא. הַיַּעַר הִגִּיעַ לְקִצּוֹ. בָּתֵּי הַכְּפָר כְּבָר נִרְאִים מֵרָחוֹק, הִנֵּה יִסְתַּיֵּם הַסִּיּוּט. וְאָז נִתְּכָה הַפְּקֻדָּה. "זֶהוּ, הַנַּח אֶת הַמִּזְוָדָה לָאָרֶץ וּפְתַח אוֹתָהּ!" אֲשֶׁר יָגוֹר, בָּא. לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה. הַזָּהָב הִתְגַּלָּה וְהָחְרָם, הוּא נֶאֱזַק וְהוּבַל כְּאַסִּיר. פָּנָיו אָדְמוּ מִזַּעַם: "אַתָּה... אַתָּה..." "אֵינִי מֵבִין עַל מַה הַכַּעַס", הִתַּמֵּם הַשּׁוֹטֵר. "אַתָּה וּמְלַאכְתְּךָ, וַאֲנִי וּמְלַאכְתִּי. אַתָּה מִשְׁתַּדֵּל לְהַבְרִיחַ, וַאֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִתְפֹּס. בַּפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת אַתָּה הִצְלַחְתָּ. וְהַפַּעַם הִצְלַחְתִּי אֲנִי"... אִם בִּקֵּשׁ לְהַרְגִּיעַ, הִצִּית שִׁבְעָתַיִם. "נִיחָא", נֶאֱנַק הֶאָסִיר. "הִצְלַחְתָּ. אֲבָל הֲלֹא מֵרֹאשׁ חָשַׁדְתָּ, וְלֹא בִּכְדִי הִתְלַוֵּיתָ אֵלַי. אָז מַדּוּעַ לֹא בִּקַּשְׁתָּ מִיַּד שֶׁאֶפְתַּח אֶת הַמִּזְוָדָה. חוֹשֵׂף הָיִיתָ אֶת מִטְעַן הַזָּהָב וּמַעֲלֵהוּ עַל הַסּוּס. לָמָּה רָכַבְתָּ מַעֲדַנּוֹת וְהִנַּחְתָּ לִי לְהֵאָנֵק תַּחַת מַשָּׂאִי - הַאִם אֲנִי הַסַּבָּל שֶׁלְּךָ?!..." כָּךְ מְפַתֶּה הַיֵּצֶר הָרַע אֶת הָאָדָם לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת בְּמַצַּג שָׁוְא שֶׁיַּרְוִיחַ מֵהֵן. אֲבָל הֲלֹא לְבַסּוֹף אֵין אָדָם מַרְוִיחַ מֵעֲבֵרָה. "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" (יִרְמְיָה יז-יא). לְבַסּוֹף יְשַׁלֵּם וּבְיֹקֶר, וְהוּא בְּסַךְ הַכֹּל "הַסַּבָּל" שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. זְכוּרָנִי שֶׁהָיִינוּ בְּסִבִּיר. בַּלַּיְלָה, לְאַחַר יוֹם מַתִּישׁ שֶׁל עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, יָשַׁבְנוּ וְשׂוֹחַחְנוּ. הָיוּ אִתָּנוּ שְׁנֵי אַחִים לְבֵית פּוֹנְסְקִי, לְשֶׁעָבַר גְּבִירִים אַדִּירִים בְּקוֹבְנָה. הַקּוֹמוֹנִיסְטִים הָאֲרוּרִים, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהֶחֱרִימוּ כָּל רְכוּשָׁם וַהֲפָכוּם לְאֶבְיוֹנִים, עוֹד אֲסָרוּם וְהִגְלוּם לְסִיבִּיר עַל הַפֶּשַׁע הַנּוֹרָא שֶׁל הֱיוֹתָם עֲשִׁירִים. אָמַר לִי אַחַד הָאַחִים: "לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים אֵינִי מְסֻגָּל לִמְחֹל, לָרַב מִקּוֹבְנָה - הַ"דְּבַר אַבְרָהָם" זַצַ"ל הַיַּ"ד וְלָרַב מִפּוֹנִיבֵז'"... תָּמַהְתִּי: "אֵיךְ אֲשֵׁמִים הָרַבָּנִים בַּאֲסוֹנְךָ?" וְאָמַר: "הֵם פָּקְדוּ אֶת מְעוֹנִי לֹא פַּעַם לְהַתְרִימֵנִי לְתוֹרָה וְלִצְדָקָה, וְנָתַתִּי בְּעַיִן יָפָה. אוֹ אָז סִפְּרוּ עַל הַצְּרָכִים הָרַבִּים וּבִקְשׁוּ שֶׁאוֹסִיף עַל נִדְבָתִי. כַּיּוֹם - אֲנִי כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם! מַדּוּעַ רַק בִּקְּשׁוּ וְלֹא בָּאוּ בְּאִיּוּמֵי אֶקְדָּח?!... הַקּוֹמוֹנִיסְטִים בָּאוּ עִם אֶקְדָּח - וְלָקְחוּ הַכֹּל. כְּלוּם לֹא מוּטָב הָיָה לָתֵת לָרַבָּנִים בִּמְקוֹם לַקּוֹמוֹנִיסְטִים?!"... הִתְעָרֵב אָחִיו בַּשִּׂיחָה וְאָמַר: "וְיוֹדֵעַ אַתָּה מַה חוֹרֶה לִי? שֶׁהַקּוֹמוֹנִיסְטִים גָּזְלוּ רְכוּשׁ שֶׁנֶאֱגַר בֶּעָמָל רַב בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל זֶה, אֲנִי מִזְדַּעְזֵעַ. עוֹלֶה, שֶׁאֲנִי וְאָבִי וְסָבִי, אַב סָבִי וְסַב סָבִי, כֻּלָּנוּ טָרַחְנוּ בִּשְׁבִיל סְטָאלִין!..." כְּשֶׁעָלִיתִי אָרְצָה סִפַּרְתִּי עַל כָּךְ לָרַב מִפּוֹנִיבֵז'. הוּא זָכַר אוֹתָם הֵיטֵב וְאָמַר בְּעֶצֶב: "כְּשֶׁתָּבַעְתִּי מֵהֶם לְהוֹסִיף עַל נִדְבָתָם, הִצְטַדְּקוּ: אִם נְחַלֵּק כָּךְ לְתוֹרָה וְלִצְדָקָה, מַה יִּשָּׁאֵר לָנוּ? וַאֲנִי אָמַרְתִּי: לְהֵפֶךְ, מַה שֶּׁאַתֶּם נוֹתְנִים, זֶה מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר לָכֶם. וְהֵם חִיְּכוּ..." (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)