Otzarot-Article

"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת" (יד-לו) נָכוֹן שֶׁאִישׁ לֹא הִבְטִיחַ לָנוּ גַּן שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים, אֲבָל לֹא חָשַׁבְנוּ שֶׁיִּהְיֶה כָּזֶה שְׂדֵה קוֹצִים... אָדָם מוּכָן לְשַׁלֵּם כְּדֵי לְקַבֵּל תְּמוּרָה; לְהֵעָקֵץ מִחוֹחַ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה, לְהִדָּקֵר בַּקּוֹצִים כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת פְּרִי הַצַּבָּר. אֲבָל מְדַכְדֵּךְ וּמְדַכֵּא לְהֵעָקֵץ וּלְהִדָּקֵר מִכָּל צַד בְּלִי כָּל רֶוַח וּתְמוּרָה, אַף בְּלִי לִרְאוֹת אֶת הָאֹפֶק הַמַּבְטִיחַ, אֶת קֶרֶן הָאוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה. הַמַּצָּב "עַל הַפָּנִים" מִכָּל הַבְּחִינוֹת (וְדֶרֶךְ אַגַּב, הַבִּטּוּי "עַל הַפָּנִים" הוּא בְּעִבְרִית צֶחָה וְשָׁאוּב מִן הַמְּקוֹרוֹת. הַגְּמָרָא (נְדָרִים לא.) מְדַבֶּרֶת אוֹדוֹת "מִקָּח הַמֻּטָּל עַל פָּנָיו", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: עֵסֶק בִּישׁ שֶׁאֵין עָלָיו קוֹפְצִים, וְדוֹמֶה לוֹ כְּמִי שֶׁמֻּנַּחַת עַל פָּנָיו...): אֵין שָׁלוֹם וְאֵין בִּטָּחוֹן, הַכַּלְכָּלָה בְּשֵׁפֶל וְהַמִּתּוּן מַעֲמִיק. הַחֶבְרָה שְׁסוּעָה, הַקִּטּוּב גּוֹבֵר, הַיֵּאוּשׁ פּוֹשֶׂה. מַה קּוֹרֶה כָּאן?

אֲבָל הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאִם מְשַׁלְּמִים יֵשׁ תְּמוּרָה. אֵיפֹה הִיא, שׁוֹאֲלִים. וְזֶה מַזְכִּיר סִפּוּר, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בָּחוּר נָטַל הַלְוָאָה כְּדֵי לִקְנוֹת מְכוֹנִית. חַס עַל דְּמֵי הַבִּטּוּחַ וְהַמְכוֹנִית נִגְנְבָה. הַמְכוֹנִית מִזְּמַן אֵינָהּ, אֲבָל הוּא עוֹד מְשַׁלֵּם אֶת תַּשְׁלוּמֶיהָ...

כְּשֶׁטָּבְעוּ אֶת הַפִּתְגָּם שֶׁאֵין אֲרוּחוֹת חִנָּם, לֹא שִׁעֲרוּ כַּמָּה נָכוֹן הוּא. עַל כָּל דָּבָר מְשַׁלְּמִים! "הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן, יִוָּתְרוּ מֵעָיו". וְכִי מַה חָשְׁבוּ, שֶׁהַפְּרִיצוּת תִּשְׁתּוֹלֵל, הַשַּׁבָּת תְּחֻלַּל, הַכְּפִירָה תִּתְמַסֵּד, הַתּוֹעֵבָה תְּאֻמַּץ, הַחֲזִיר יִנְעַץ טְלָפָיו, מִסְעֲדוֹת טְרֵפָה יִפְרְחוּ, וְהַחֶשְׁבּוֹן לֹא יֻגַּשׁ לְפֵרָעוֹן?!---

זוֹ לְמַעֲשֶׂה תַּמְצִית פַּרְשִׁיּוֹתֵינוּ, תַּזְרִיעַ וּמְצֹרָע: אָדָם לוֹקֶה בְּצָרַעַת, חָלִילָה. בְּבֵיתוֹ, בְּבִגְדוֹ אוֹ בְּגוּפוֹ, בִּשְׂעָרוֹ אוֹ בִּבְשָׂרוֹ. לִכְאוֹרָה, גָרְמוּ לְכָךְ מַכָּה, פֶּצַע אוֹ כְּוִיָּה. אֲבָל אָנוּ יוֹדְעִים כִּי "עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים: עַל לָשׁוֹן הָרַע, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְעַל הַגֶּזֶל, וְעַל צָרוּת הָעַיִן (עֶרְכִין טז.). אֵיזֶה מֵהֶם אֵינוֹ מָצוּי בַּחֶבְרָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן?

וְאַף זֹאת לָמַדְנוּ בַּפָּרָשָׁה. הֵן יוֹדְעִים אָנוּ כַּמָּה מַשְׁקִיעַ אָדָם בִּבְנִיַּת וִילָה. אֲפִילוּ כַּיּוֹם, כְּשֶׁקּוֹנִים שַׂקֵּי מֶלֶט, לְבֵנִים וּמִרְצָפוֹת מִן הַמּוּכָן. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּיָמִים עָבָרוּ, כַּאֲשֶׁר חָצְבוּ וְסִתְּתוּ וְהִתְאִימוּ וְהִצִּיבוּ בַּעֲמַל כַּפַּיִם מְפָרֵךְ נִדְבָּךְ לְנִדְבָּךְ. וְהִנֵּה נִפְקַד הֶעָווֹן וְנִרְאָה נֶגַע בַּבַּיִת, וְהַמַּצָּב - לַהֲרֹס בַּיָּדַיִם מִפְעַל חַיִּים - מְזַעְזֵעַ. אֲבָל לִפְנֵי כֵן, "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת". עַל מַה חָסָה הַתּוֹרָה? אִם עַל כְּלֵי מַתֶּכֶת שֶׁלֹּא יִטָּמְאוּ, הֲרֵי יַטְבִּילֵם וְיִטָּהֲרוּ. לֹא חָסָה אֶלָּא עַל כְּלֵי חֶרֶס שֶׁשָּׁוְיָם פְּרוּטוֹת, שֶׁאִם יִטָּמְאוּ אֵין לָהֶם טָהֳרָה בִּטְבִילָה. וְאֵין תּוֹכֵחָה נוֹקֶבֶת יוֹתֵר לְבַעַל הַבַּיִת: רְאֵה נָא, בַּעַל הָרַחֲמִים חַס אֲפִילוּ עַל פְּרוּטָה שֶׁלְּךָ, כַּמָּה חָטָאתָ עַד שֶׁנֶּאֱלַץ לְחַיֶּבְךָ לַהֲרֹס אֶת בֵּיתְךָ...

אָכֵן, מִפָּרָשָׁה זוֹ עַצְמָהּ נִבֶּטֶת אֵלֵינוּ קֶרֶן הָאוֹרָה. גַּם אִם עָוִינוּ וּפָשַׁעְנוּ, וְגַם אִם נִפְקַד עָלֵינוּ עֲווֹנֵינוּ, יְכוֹלִים אָנוּ לִמְחֹק אֶת הַחוֹב וְלָצֵאת מִצָּרָה לִרְוָחָה. כְּשֶׁמִּתְגַּלֶּה הַנֶּגַע, מַסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן. מוֹרֶה הוּא לָאָדָם שֶׁיְּפַשְׁפֵּשׁ בֵּינְתַיִם בְּמַעֲשָׂיו וְיִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ שָׁהוּת לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וְלַהֲטָבַת דֶּרֶךְ. זוֹ לְמַעֲשֵׂה הַמַּטָּרָה, וְאָב הָרַחֲמָן מַשְׁקִיף מִמָּרוֹם, עַל הַחֶבְרָה כֻּלָּהּ וְעַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד: הַאִם יִתְעוֹרֵר, הֲיִלְמַד אֶת הַלֶּקַח, הֲיָשׁוּב לְמוּטָב?

הָבָה נִתְעוֹרֵר וְנִשְׁתַּפֵּר וְלוּ בְּדָבָר קַל. שֶׁלֹּא יִפְשֶׂה חָלִילָה הַנֶּתֶק. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שבועות תשע"ב
	הענוה, משרה שכינה
	"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (מ-לה) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מֵקִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּן עַל שְׁמוֹ נִקְרָא וְכָל פְּרָט בּוֹ נַעֲשָׂה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת" (יד-לו) נָכוֹן שֶׁאִישׁ לֹא הִבְטִיחַ לָנוּ גַּן שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים, אֲבָל לֹא חָשַׁבְנוּ שֶׁיִּהְיֶה כָּזֶה שְׂדֵה קוֹצִים... אָדָם מוּכָן לְשַׁלֵּם כְּדֵי לְקַבֵּל תְּמוּרָה; לְהֵעָקֵץ מִחוֹחַ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה, לְהִדָּקֵר בַּקּוֹצִים כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת פְּרִי הַצַּבָּר. אֲבָל מְדַכְדֵּךְ וּמְדַכֵּא לְהֵעָקֵץ וּלְהִדָּקֵר מִכָּל צַד בְּלִי כָּל רֶוַח וּתְמוּרָה, אַף בְּלִי לִרְאוֹת אֶת הָאֹפֶק הַמַּבְטִיחַ, אֶת קֶרֶן הָאוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה. הַמַּצָּב "עַל הַפָּנִים" מִכָּל הַבְּחִינוֹת (וְדֶרֶךְ אַגַּב, הַבִּטּוּי "עַל הַפָּנִים" הוּא בְּעִבְרִית צֶחָה וְשָׁאוּב מִן הַמְּקוֹרוֹת. הַגְּמָרָא (נְדָרִים לא.) מְדַבֶּרֶת אוֹדוֹת "מִקָּח הַמֻּטָּל עַל פָּנָיו", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: עֵסֶק בִּישׁ שֶׁאֵין עָלָיו קוֹפְצִים, וְדוֹמֶה לוֹ כְּמִי שֶׁמֻּנַּחַת עַל פָּנָיו...): אֵין שָׁלוֹם וְאֵין בִּטָּחוֹן, הַכַּלְכָּלָה בְּשֵׁפֶל וְהַמִּתּוּן מַעֲמִיק. הַחֶבְרָה שְׁסוּעָה, הַקִּטּוּב גּוֹבֵר, הַיֵּאוּשׁ פּוֹשֶׂה. מַה קּוֹרֶה כָּאן? אֲבָל הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאִם מְשַׁלְּמִים יֵשׁ תְּמוּרָה. אֵיפֹה הִיא, שׁוֹאֲלִים. וְזֶה מַזְכִּיר סִפּוּר, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בָּחוּר נָטַל הַלְוָאָה כְּדֵי לִקְנוֹת מְכוֹנִית. חַס עַל דְּמֵי הַבִּטּוּחַ וְהַמְכוֹנִית נִגְנְבָה. הַמְכוֹנִית מִזְּמַן אֵינָהּ, אֲבָל הוּא עוֹד מְשַׁלֵּם אֶת תַּשְׁלוּמֶיהָ... כְּשֶׁטָּבְעוּ אֶת הַפִּתְגָּם שֶׁאֵין אֲרוּחוֹת חִנָּם, לֹא שִׁעֲרוּ כַּמָּה נָכוֹן הוּא. עַל כָּל דָּבָר מְשַׁלְּמִים! "הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן, יִוָּתְרוּ מֵעָיו". וְכִי מַה חָשְׁבוּ, שֶׁהַפְּרִיצוּת תִּשְׁתּוֹלֵל, הַשַּׁבָּת תְּחֻלַּל, הַכְּפִירָה תִּתְמַסֵּד, הַתּוֹעֵבָה תְּאֻמַּץ, הַחֲזִיר יִנְעַץ טְלָפָיו, מִסְעֲדוֹת טְרֵפָה יִפְרְחוּ, וְהַחֶשְׁבּוֹן לֹא יֻגַּשׁ לְפֵרָעוֹן?!--- זוֹ לְמַעֲשֶׂה תַּמְצִית פַּרְשִׁיּוֹתֵינוּ, תַּזְרִיעַ וּמְצֹרָע: אָדָם לוֹקֶה בְּצָרַעַת, חָלִילָה. בְּבֵיתוֹ, בְּבִגְדוֹ אוֹ בְּגוּפוֹ, בִּשְׂעָרוֹ אוֹ בִּבְשָׂרוֹ. לִכְאוֹרָה, גָרְמוּ לְכָךְ מַכָּה, פֶּצַע אוֹ כְּוִיָּה. אֲבָל אָנוּ יוֹדְעִים כִּי "עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים: עַל לָשׁוֹן הָרַע, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְעַל הַגֶּזֶל, וְעַל צָרוּת הָעַיִן (עֶרְכִין טז.). אֵיזֶה מֵהֶם אֵינוֹ מָצוּי בַּחֶבְרָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן? וְאַף זֹאת לָמַדְנוּ בַּפָּרָשָׁה. הֵן יוֹדְעִים אָנוּ כַּמָּה מַשְׁקִיעַ אָדָם בִּבְנִיַּת וִילָה. אֲפִילוּ כַּיּוֹם, כְּשֶׁקּוֹנִים שַׂקֵּי מֶלֶט, לְבֵנִים וּמִרְצָפוֹת מִן הַמּוּכָן. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּיָמִים עָבָרוּ, כַּאֲשֶׁר חָצְבוּ וְסִתְּתוּ וְהִתְאִימוּ וְהִצִּיבוּ בַּעֲמַל כַּפַּיִם מְפָרֵךְ נִדְבָּךְ לְנִדְבָּךְ. וְהִנֵּה נִפְקַד הֶעָווֹן וְנִרְאָה נֶגַע בַּבַּיִת, וְהַמַּצָּב - לַהֲרֹס בַּיָּדַיִם מִפְעַל חַיִּים - מְזַעְזֵעַ. אֲבָל לִפְנֵי כֵן, "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת". עַל מַה חָסָה הַתּוֹרָה? אִם עַל כְּלֵי מַתֶּכֶת שֶׁלֹּא יִטָּמְאוּ, הֲרֵי יַטְבִּילֵם וְיִטָּהֲרוּ. לֹא חָסָה אֶלָּא עַל כְּלֵי חֶרֶס שֶׁשָּׁוְיָם פְּרוּטוֹת, שֶׁאִם יִטָּמְאוּ אֵין לָהֶם טָהֳרָה בִּטְבִילָה. וְאֵין תּוֹכֵחָה נוֹקֶבֶת יוֹתֵר לְבַעַל הַבַּיִת: רְאֵה נָא, בַּעַל הָרַחֲמִים חַס אֲפִילוּ עַל פְּרוּטָה שֶׁלְּךָ, כַּמָּה חָטָאתָ עַד שֶׁנֶּאֱלַץ לְחַיֶּבְךָ לַהֲרֹס אֶת בֵּיתְךָ... אָכֵן, מִפָּרָשָׁה זוֹ עַצְמָהּ נִבֶּטֶת אֵלֵינוּ קֶרֶן הָאוֹרָה. גַּם אִם עָוִינוּ וּפָשַׁעְנוּ, וְגַם אִם נִפְקַד עָלֵינוּ עֲווֹנֵינוּ, יְכוֹלִים אָנוּ לִמְחֹק אֶת הַחוֹב וְלָצֵאת מִצָּרָה לִרְוָחָה. כְּשֶׁמִּתְגַּלֶּה הַנֶּגַע, מַסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן. מוֹרֶה הוּא לָאָדָם שֶׁיְּפַשְׁפֵּשׁ בֵּינְתַיִם בְּמַעֲשָׂיו וְיִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ שָׁהוּת לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וְלַהֲטָבַת דֶּרֶךְ. זוֹ לְמַעֲשֵׂה הַמַּטָּרָה, וְאָב הָרַחֲמָן מַשְׁקִיף מִמָּרוֹם, עַל הַחֶבְרָה כֻּלָּהּ וְעַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד: הַאִם יִתְעוֹרֵר, הֲיִלְמַד אֶת הַלֶּקַח, הֲיָשׁוּב לְמוּטָב? הָבָה נִתְעוֹרֵר וְנִשְׁתַּפֵּר וְלוּ בְּדָבָר קַל. שֶׁלֹּא יִפְשֶׂה חָלִילָה הַנֶּתֶק. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)