Otzarot-Article

"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה" (יא-ד) תָּמַהּ רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ"ן זַצַ"ל: וְכִי מֶה הָיָה חָסֵר לָהֶם, הָיָה לָהֶם מָן, וְטָעֲמוּ בּוֹ כָּל מַעֲדַנִּים שֶׁבָּעוֹלָם. "אֲבָל הִמְשִׁילוּ בְּנַפְשׁוֹתָם תַּאֲוָה רָעָה, כַּמִּתְאַוִּים לֶאֱכֹל הַפֶּחָמִים וְהֶעָפָר וְהַמַּאֲכָלִים הַנִּבְאָשִׁים". בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מְבֹאָר, שֶׁהַמָּן הָיָה מָזוֹן רוּחָנִי, וּבִקְדֻשָּׁתוֹ פָּעַל שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּנֶּפֶשׁ תַּאֲווֹת שְׁלִילִיּוֹת. וְהָאֲסַפְסוּף חָשׁ שֶׁנַּפְשׁוֹ רֵיקָנִית בְּלֹא גֵּרוּיִים שֶׁל יֵצֶר הָרַע. "וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה".

אָנוּ, אֵינֶנּוּ אוֹכְלִים מָן. הַיֵּצֶר הָרַע סוֹכֵן בְּקִרְבֵּנוּ, אֲבָל יֵשׁ לָנוּ תְּרוּפָה לְעַדְּנוֹ וּלְדַכְּאוֹ: "בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע, בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין". אַשְׁרֵי הַבָּאִים לְשִׁעוּרֵי הַתּוֹרָה לְהִתְעַדֵּן וּלְהִתְעַלּוֹת, לְהִזְדַּכֵּךְ וּלְהִטַּהֵר.

אֲבָל הָרְחוֹב צוֹעֵד בְּכִוּוּן הָאֲסַפְסוּף. לֹא דַּי שֶׁאֵין מְרַסְּנִים אֶת הַיֵּצֶר, שֶׁאֵין מְעַדְּנִים אוֹתוֹ, אֶלָּא לְהֵפֶךְ. תַּרְבּוּת שְׁלֵמָה מְעוֹרֶרֶת יְצָרִים, מְבַהֶמֶת, מְלַהֶטֶת, מְלַבָּה תַּבְעֵרָה. בַּעֲרוּצִים טְמֵאִים, בִּכְבָלִים קְלוֹקֵלִים, מַרְעִילִים נְשָׁמוֹת, מַסִּיתִים וּמַדִּיחִים. כַּמְּקֻלְקָלִים שֶׁבָּאֻמּוֹת, פּוֹרְטִים עַל הָאֲפֵלִים שֶׁבַּיְּצָרִים.

וְרַבִּים כָּל כָּךְ מִתְפַּתִּים, מַכְנִיסִים אַרְיֵה טוֹרֵף לְבֵיתָם, פּוֹתְחִים לְפָנָיו אֶת הַסָּלוֹן וְאֶת הַנְּשָׁמָה. מַדּוּעַ? מַקְרִיבִים לְמֹלֶךְ זֶה אֶת עַצְמָם וְאֶת נִשְׁמוֹת יַלְדֵיהֶם. לָמָּה?! לָמָּה לְגָרוֹת, לָמָּה לְלַבּוֹת תַּבְעֵרָה, לָמָּה "לְהִתְאַוּוֹת תַּאֲוָה"?! אֵין יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת - לָמָּה לְהַרְאוֹת לוֹ, לָמָּה לְהַקְנוֹת לוֹ שְׁלִיטָה עָלֵינוּ?!

הָבָה נִרְאֶה שֶׁלֹּא נַגִּיעַ לְמַצַּב זֶה, בּוֹ "וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד, וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע".

דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הַוִּדּוּי הוּא עַל סֵדֶר הָאָלֶ"ף בֵּי"ת. הָיָה מִי שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה כְּדֵי שֶׁנֵּדַע הֵיכָן לְהַפְסִיק, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין קֵץ לָרְשִׁימָה... הַאִם שַׂמְתֶּם לֵב שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי וִדּוּיִים שֶׁחוֹזְרִים עַל עַצְמָם: הֶעֱוִינוּ וְעָוִינוּ, הִרְשַׁעְנוּ וְרָשַׁעְנוּ?

"הֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ" הוּא לְשׁוֹן הַכָּתוּב (דָּנִיֵּאל ט-ה) וּמְפָרֵשׁ הַ"חַיֵּי אָדָם" שֶׁהֵם פֹּעַל יוֹצֵא: עִוַּתְנוּ אֲחֵרִים וְגָרַמְנוּ לָהֶם לְהַרְשִׁיעַ.

הֲרֵי זֶה נּוֹרָא! אַתָּה רוֹצֶה לְפַטְפֵּט? גַּשׁ אֶל הַבָּר, הַעֲמֵס עַל הַצַּלַּחַת גַּחֲלֵי רְתָמִים וְתֹאכַל בְּפֶה סָגוּר... מָה אַתָּה רוֹצֶה מֵהַחֶבְרוּתָא; לָמָּה תִּפְתַּח אִתּוֹ שֻׁלְחָן, וּמִי מְדַבֵּר עַל זִמּוּן?!

כְּשֶׁעָמַדְתִּי בְּרֹאשׁ יְשִׁיבַת חֲדֵרָה זָכִיתִי לְבִקּוּר שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר מֵהַטֶּכְנִיּוֹן. בֶּאֱמֶת, כָּבוֹד גָּדוֹל... לָמָּה בָּא, לְהִתְרַשֵּׁם, לְהֵרָשֵׁם? לֹא, חֲדוּר רוּחַ קְרָב הָיָה "בָּאתִי לְהִתְוַכֵּחַ!"

מִי קָרָא לְךָ, מִי הִזְמִין אוֹתְךָ, מִי מְעֻנְיָן לְהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ?! ---

אֲנִי לֹא מֵבִין: מֵילָא אֲנִי מְעֻנְיָן לְהַחְזִיר אוֹתְךָ בִּתְשׁוּבָה, מִשּׁוּם שֶׁלְּפִי יְדִיעָתִי וְהַכָּרָתִי זוֹ הָאֱמֶת וְהִיא מַקְנָה - לְךָ וְלִי - עוֹלָם הַבָּא, אָז יֵשׁ לִי סִבָּה טוֹבָה. אֲבָל אַתָּה, לְשִׁיטָתְךָ, סוֹבֵר שֶׁאֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, וְהוּא נוֹצַר בְּאַקְרַאי, וְאֵין לוֹ מַשְׁמָעוּת, אָז מָה אִכְפַּת לְךָ אִם אֲנִי דָּתִי אוֹ לֹא?! אֵין הַדַּחַף הַזֶּה נוֹבֵעַ אֶלָּא מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְעַל כָּרְחֲךָ הוּא מוֹכִיחַ אֶת אֲמִתּוּת הָאֱמוּנָה.

וְהַפְּרוֹפֶסוֹר מִתְעַקֵּשׁ: "אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְוַכֵּחַ!"

אָמַרְתִּי: "אֵין לִי מַה לְּהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ, לָאו בַּעַל דְּבָרִים דִּידִי אַתְּ!"

"לָמָּה?!" נִפְגַּע.

שָׁאַלְתִּי: "בַּמֶּה עִסּוּקְךָ?"

"אֲוִירוֹנָאוּטִיקָה", אִם אֲנִי זוֹכֵר טוֹב תּוֹרַת הַתְּעוּפָה, מַשֶּׁהוּ כָּזֶה.

"יָפֶה, אָז אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ עַל עֶקְרוֹנוֹת מַדָּע הַתְּעוּפָה".

צָחַק: "מָה אַתָּה מֵבִין בָּזֶה. מַדְעָנִים חָקְרוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, פִּרְסְמוּ מֶחְקָרִים, קָבְעוּ כְּלָלִים, עָרְכוּ נִסּוּיִים, מָה אַתָּה יוֹדֵעַ מִכָּל זֶה?"

עַכְשָׁו הִגִּיעַ תּוֹרִי לִצְחֹק: "כַּמָּה זְמַן קַיָּם הַמַּדָּע הַזֶּה שֶׁלְּךָ, מֵאָה שָׁנָה? כַּמָּה מֶחְקָרִים פִּרְסֵם? מֵאוֹת, אֲלָפִים... וְהַיַּהֲדוּת קַיֶּמֶת לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה, וּפִרְסוּמֶיהָ מְכִילִים מֵאוֹת אַלְפֵי סְפָרִים, וְאַתָּה נוֹחֵת וּמִתְוַכֵּחַ?! מָה אֲנִי יוֹדֵעַ עַל מָטוֹס? שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם. וּמָה אַתָּה יוֹדֵעַ עַל פֶּסַח? שֶׁאוֹכְלִים בּוֹ מַצּוֹת. וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה? תַּפּוּחַ בִּדְבָשׁ. וַחֲנֻכָּה? סֻפְגָּנִיּוֹת. וּפוּרִים? אָזְנֵי הָמָן. וּבְשַׁבָּת? זוֹרְקִים אֲבָנִים... וְעִם הַיֶּדַע הַזֶּה אַתָּה בָּא לְהִתְוַכֵּחַ?!"

וְהֶחָצוּף עוֹנֶה: "אֲנִי לֹא בָּא לְהִתְוַכֵּחַ עַל הַיַּהֲדוּת, אֲנִי בָּא לִשְׁלֹל אוֹתָהּ". הוּא אֶפֶס אֲפָסִים בָּא "לִשְׁלֹל" אֶת מַעֲמַד הַר סִינַי, אֶת הַנְּבוּאָה, אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. "אֲנִי מַאֲמִין רַק בְּמַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה".

תָּמַהְתִּי: "אוֹמְרִים שֶׁהַפְּרוֹפֶסוֹרִים חֲכָמִים. הַאִם יִתָּכֵן שֶׁלִפְרוֹפֶסוֹר יֵשׁ פָּחוֹת שֵׂכֶל מִלְּיַלְדָּה בַּת שְׁמוֹנֶה..."

הִתְבַּלְבֵּל. "תַּסְבִּיר" תָּבַע.

סִפַּרְתִּי סִפּוּר שֶׁאֵרַע בִּזְמַנִּי: הַמְפַקֵּחַ סִיֵּר בְּבֵית הַסֵּפֶר בְּרוּסְיָה בְּלִוְיַת הַמְּנַהֵל. בִּקֵּשׁ הַמּוֹרֶה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, אָמַר לַתַּלְמִידִים: "אַתֶּם רוֹאִים אֶת הֶחָבֵר הַמְפַקֵּחַ?"

"כֵּן!" עָנוּ כֻּלָּם. "אָז סִימָן שֶׁהוּא נִמְצָא. וְאֶת הֶחָבֵר הַמְּנַהֵל?"

"כֵּן!" עָנוּ בְּמַקְהֵלָה. "סִימָן שֶׁגַּם הוּא נִמְצָא. וְאוֹתִי?"

"כֵּן!" הִכְרִיזוּ בַּשְּׁלִישִׁית. "אָז גַּם אֲנִי קַיָּם. וְאֶת הָאֱלֹקִים?"

"לֹא!" קָרְאוּ. "אָז סִימָן..." עַפְרָא לְפוּמֵיהּ.

קָמָה יַלְדָּה בַּת שְׁמֹנֶה וְקָרְאָה: "חֲבֵרִים! אַתֶּם רוֹאִים אֶת הֶחָבֵר הַמְפַקֵּחַ?"

"כֵּן". "וְאֶת הֶחָבֵר הַמְּנַהֵל, וְאֶת הֶחָבֵר הַמּוֹרֶה?" "כֵּן".

"וְאֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּהֶם?"

"לֹא!" קָרְאוּ בְּקוֹל. "אָז סִימָן..."

וַאֲנִי שׁוֹאֵל: מַה דָּחַף אֶת הֶחָבֵר הַמּוֹרֶה, מַה דָּחַף אֶת עוֹקְרֵי הַדָּת פְּעִילֵי הַיֶבְּסְקֶצְיָה, מַה דָּחַף אֶת עוֹקְרֵי הַדָּת בְּמַחֲנוֹת הָעוֹלִים וּמַה דָּחַף אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר לָבוֹא עַד חֲדֵרָה?

דָּבָר אֶחָד: הָרַב דֶּסְלֶר זַצַ"ל אָמַר (מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ ב-רל), שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַצַּדִּיק "מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה" (רַשִׁ"י בְּרֵאשִׁית יז-כב) כָּךְ הָרָשָׁע "מֶרְכָּבָה לַטֻּמְאָה". מַכְשִׁיר לַהֲפָצַת כְּפִירָה וַהֲסָתָה לְחֵטְא. לֹא מֵעַצְמוֹ בָּא, אֵין הוּא אֶלָּא הָרַכָּב, נֶהָגוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן.

יִבְחַן כָּל אֶחָד אֶת עַצְמוֹ. אִם מֵפִיץ הוּא בַּטָּלָה, אִם מֵפִיץ הוּא לָשׁוֹן הָרַע, מְלַבֶּה מַחְלֹקֶת, מַרְבֶּה לָצוֹן וְקַלּוּת רֹאשׁ, קְרִירוּת לְמִצְווֹת וְזִלְזוּל בִּתְפִלּוֹת, הִצְטָרֵף לְצִי הָרֶכֶב שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא. עֲבוּרוֹ תֻּקְּנוּ שְׁנֵי הַוִּדּוּיִּים: "הֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ", וְ"עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּוִדּוּי פֶּה"! כִּי מַה יּוֹעִיל וִדּוּיוֹ בְּעוֹדוֹ נוֹהֵג בַּמֶּרְכָּבָה הַטְּמֵאָה וּמַעֲלֶה עָלֶיהָ נוֹסְעִים?! (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	במדבר תשע"ב
	למוד תורה מחיש הגאולה
	"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה" (יא-ד) תָּמַהּ רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ"ן זַצַ"ל: וְכִי מֶה הָיָה חָסֵר לָהֶם, הָיָה לָהֶם מָן, וְטָעֲמוּ בּוֹ כָּל מַעֲדַנִּים שֶׁבָּעוֹלָם. "אֲבָל הִמְשִׁילוּ בְּנַפְשׁוֹתָם תַּאֲוָה רָעָה, כַּמִּתְאַוִּים לֶאֱכֹל הַפֶּחָמִים וְהֶעָפָר וְהַמַּאֲכָלִים הַנִּבְאָשִׁים". בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מְבֹאָר, שֶׁהַמָּן הָיָה מָזוֹן רוּחָנִי, וּבִקְדֻשָּׁתוֹ פָּעַל שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּנֶּפֶשׁ תַּאֲווֹת שְׁלִילִיּוֹת. וְהָאֲסַפְסוּף חָשׁ שֶׁנַּפְשׁוֹ רֵיקָנִית בְּלֹא גֵּרוּיִים שֶׁל יֵצֶר הָרַע. "וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה". אָנוּ, אֵינֶנּוּ אוֹכְלִים מָן. הַיֵּצֶר הָרַע סוֹכֵן בְּקִרְבֵּנוּ, אֲבָל יֵשׁ לָנוּ תְּרוּפָה לְעַדְּנוֹ וּלְדַכְּאוֹ: "בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע, בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין". אַשְׁרֵי הַבָּאִים לְשִׁעוּרֵי הַתּוֹרָה לְהִתְעַדֵּן וּלְהִתְעַלּוֹת, לְהִזְדַּכֵּךְ וּלְהִטַּהֵר. אֲבָל הָרְחוֹב צוֹעֵד בְּכִוּוּן הָאֲסַפְסוּף. לֹא דַּי שֶׁאֵין מְרַסְּנִים אֶת הַיֵּצֶר, שֶׁאֵין מְעַדְּנִים אוֹתוֹ, אֶלָּא לְהֵפֶךְ. תַּרְבּוּת שְׁלֵמָה מְעוֹרֶרֶת יְצָרִים, מְבַהֶמֶת, מְלַהֶטֶת, מְלַבָּה תַּבְעֵרָה. בַּעֲרוּצִים טְמֵאִים, בִּכְבָלִים קְלוֹקֵלִים, מַרְעִילִים נְשָׁמוֹת, מַסִּיתִים וּמַדִּיחִים. כַּמְּקֻלְקָלִים שֶׁבָּאֻמּוֹת, פּוֹרְטִים עַל הָאֲפֵלִים שֶׁבַּיְּצָרִים. וְרַבִּים כָּל כָּךְ מִתְפַּתִּים, מַכְנִיסִים אַרְיֵה טוֹרֵף לְבֵיתָם, פּוֹתְחִים לְפָנָיו אֶת הַסָּלוֹן וְאֶת הַנְּשָׁמָה. מַדּוּעַ? מַקְרִיבִים לְמֹלֶךְ זֶה אֶת עַצְמָם וְאֶת נִשְׁמוֹת יַלְדֵיהֶם. לָמָּה?! לָמָּה לְגָרוֹת, לָמָּה לְלַבּוֹת תַּבְעֵרָה, לָמָּה "לְהִתְאַוּוֹת תַּאֲוָה"?! אֵין יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת - לָמָּה לְהַרְאוֹת לוֹ, לָמָּה לְהַקְנוֹת לוֹ שְׁלִיטָה עָלֵינוּ?! הָבָה נִרְאֶה שֶׁלֹּא נַגִּיעַ לְמַצַּב זֶה, בּוֹ "וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד, וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע". דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: הַוִּדּוּי הוּא עַל סֵדֶר הָאָלֶ"ף בֵּי"ת. הָיָה מִי שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה כְּדֵי שֶׁנֵּדַע הֵיכָן לְהַפְסִיק, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין קֵץ לָרְשִׁימָה... הַאִם שַׂמְתֶּם לֵב שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי וִדּוּיִים שֶׁחוֹזְרִים עַל עַצְמָם: הֶעֱוִינוּ וְעָוִינוּ, הִרְשַׁעְנוּ וְרָשַׁעְנוּ? "הֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ" הוּא לְשׁוֹן הַכָּתוּב (דָּנִיֵּאל ט-ה) וּמְפָרֵשׁ הַ"חַיֵּי אָדָם" שֶׁהֵם פֹּעַל יוֹצֵא: עִוַּתְנוּ אֲחֵרִים וְגָרַמְנוּ לָהֶם לְהַרְשִׁיעַ. הֲרֵי זֶה נּוֹרָא! אַתָּה רוֹצֶה לְפַטְפֵּט? גַּשׁ אֶל הַבָּר, הַעֲמֵס עַל הַצַּלַּחַת גַּחֲלֵי רְתָמִים וְתֹאכַל בְּפֶה סָגוּר... מָה אַתָּה רוֹצֶה מֵהַחֶבְרוּתָא; לָמָּה תִּפְתַּח אִתּוֹ שֻׁלְחָן, וּמִי מְדַבֵּר עַל זִמּוּן?! כְּשֶׁעָמַדְתִּי בְּרֹאשׁ יְשִׁיבַת חֲדֵרָה זָכִיתִי לְבִקּוּר שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר מֵהַטֶּכְנִיּוֹן. בֶּאֱמֶת, כָּבוֹד גָּדוֹל... לָמָּה בָּא, לְהִתְרַשֵּׁם, לְהֵרָשֵׁם? לֹא, חֲדוּר רוּחַ קְרָב הָיָה "בָּאתִי לְהִתְוַכֵּחַ!" מִי קָרָא לְךָ, מִי הִזְמִין אוֹתְךָ, מִי מְעֻנְיָן לְהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ?! --- אֲנִי לֹא מֵבִין: מֵילָא אֲנִי מְעֻנְיָן לְהַחְזִיר אוֹתְךָ בִּתְשׁוּבָה, מִשּׁוּם שֶׁלְּפִי יְדִיעָתִי וְהַכָּרָתִי זוֹ הָאֱמֶת וְהִיא מַקְנָה - לְךָ וְלִי - עוֹלָם הַבָּא, אָז יֵשׁ לִי סִבָּה טוֹבָה. אֲבָל אַתָּה, לְשִׁיטָתְךָ, סוֹבֵר שֶׁאֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, וְהוּא נוֹצַר בְּאַקְרַאי, וְאֵין לוֹ מַשְׁמָעוּת, אָז מָה אִכְפַּת לְךָ אִם אֲנִי דָּתִי אוֹ לֹא?! אֵין הַדַּחַף הַזֶּה נוֹבֵעַ אֶלָּא מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְעַל כָּרְחֲךָ הוּא מוֹכִיחַ אֶת אֲמִתּוּת הָאֱמוּנָה. וְהַפְּרוֹפֶסוֹר מִתְעַקֵּשׁ: "אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְוַכֵּחַ!" אָמַרְתִּי: "אֵין לִי מַה לְּהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ, לָאו בַּעַל דְּבָרִים דִּידִי אַתְּ!" "לָמָּה?!" נִפְגַּע. שָׁאַלְתִּי: "בַּמֶּה עִסּוּקְךָ?" "אֲוִירוֹנָאוּטִיקָה", אִם אֲנִי זוֹכֵר טוֹב תּוֹרַת הַתְּעוּפָה, מַשֶּׁהוּ כָּזֶה. "יָפֶה, אָז אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ עַל עֶקְרוֹנוֹת מַדָּע הַתְּעוּפָה". צָחַק: "מָה אַתָּה מֵבִין בָּזֶה. מַדְעָנִים חָקְרוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, פִּרְסְמוּ מֶחְקָרִים, קָבְעוּ כְּלָלִים, עָרְכוּ נִסּוּיִים, מָה אַתָּה יוֹדֵעַ מִכָּל זֶה?" עַכְשָׁו הִגִּיעַ תּוֹרִי לִצְחֹק: "כַּמָּה זְמַן קַיָּם הַמַּדָּע הַזֶּה שֶׁלְּךָ, מֵאָה שָׁנָה? כַּמָּה מֶחְקָרִים פִּרְסֵם? מֵאוֹת, אֲלָפִים... וְהַיַּהֲדוּת קַיֶּמֶת לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה, וּפִרְסוּמֶיהָ מְכִילִים מֵאוֹת אַלְפֵי סְפָרִים, וְאַתָּה נוֹחֵת וּמִתְוַכֵּחַ?! מָה אֲנִי יוֹדֵעַ עַל מָטוֹס? שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם. וּמָה אַתָּה יוֹדֵעַ עַל פֶּסַח? שֶׁאוֹכְלִים בּוֹ מַצּוֹת. וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה? תַּפּוּחַ בִּדְבָשׁ. וַחֲנֻכָּה? סֻפְגָּנִיּוֹת. וּפוּרִים? אָזְנֵי הָמָן. וּבְשַׁבָּת? זוֹרְקִים אֲבָנִים... וְעִם הַיֶּדַע הַזֶּה אַתָּה בָּא לְהִתְוַכֵּחַ?!" וְהֶחָצוּף עוֹנֶה: "אֲנִי לֹא בָּא לְהִתְוַכֵּחַ עַל הַיַּהֲדוּת, אֲנִי בָּא לִשְׁלֹל אוֹתָהּ". הוּא אֶפֶס אֲפָסִים בָּא "לִשְׁלֹל" אֶת מַעֲמַד הַר סִינַי, אֶת הַנְּבוּאָה, אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. "אֲנִי מַאֲמִין רַק בְּמַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה". תָּמַהְתִּי: "אוֹמְרִים שֶׁהַפְּרוֹפֶסוֹרִים חֲכָמִים. הַאִם יִתָּכֵן שֶׁלִפְרוֹפֶסוֹר יֵשׁ פָּחוֹת שֵׂכֶל מִלְּיַלְדָּה בַּת שְׁמוֹנֶה..." הִתְבַּלְבֵּל. "תַּסְבִּיר" תָּבַע. סִפַּרְתִּי סִפּוּר שֶׁאֵרַע בִּזְמַנִּי: הַמְפַקֵּחַ סִיֵּר בְּבֵית הַסֵּפֶר בְּרוּסְיָה בְּלִוְיַת הַמְּנַהֵל. בִּקֵּשׁ הַמּוֹרֶה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, אָמַר לַתַּלְמִידִים: "אַתֶּם רוֹאִים אֶת הֶחָבֵר הַמְפַקֵּחַ?" "כֵּן!" עָנוּ כֻּלָּם. "אָז סִימָן שֶׁהוּא נִמְצָא. וְאֶת הֶחָבֵר הַמְּנַהֵל?" "כֵּן!" עָנוּ בְּמַקְהֵלָה. "סִימָן שֶׁגַּם הוּא נִמְצָא. וְאוֹתִי?" "כֵּן!" הִכְרִיזוּ בַּשְּׁלִישִׁית. "אָז גַּם אֲנִי קַיָּם. וְאֶת הָאֱלֹקִים?" "לֹא!" קָרְאוּ. "אָז סִימָן..." עַפְרָא לְפוּמֵיהּ. קָמָה יַלְדָּה בַּת שְׁמֹנֶה וְקָרְאָה: "חֲבֵרִים! אַתֶּם רוֹאִים אֶת הֶחָבֵר הַמְפַקֵּחַ?" "כֵּן". "וְאֶת הֶחָבֵר הַמְּנַהֵל, וְאֶת הֶחָבֵר הַמּוֹרֶה?" "כֵּן". "וְאֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּהֶם?" "לֹא!" קָרְאוּ בְּקוֹל. "אָז סִימָן..." וַאֲנִי שׁוֹאֵל: מַה דָּחַף אֶת הֶחָבֵר הַמּוֹרֶה, מַה דָּחַף אֶת עוֹקְרֵי הַדָּת פְּעִילֵי הַיֶבְּסְקֶצְיָה, מַה דָּחַף אֶת עוֹקְרֵי הַדָּת בְּמַחֲנוֹת הָעוֹלִים וּמַה דָּחַף אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר לָבוֹא עַד חֲדֵרָה? דָּבָר אֶחָד: הָרַב דֶּסְלֶר זַצַ"ל אָמַר (מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ ב-רל), שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַצַּדִּיק "מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה" (רַשִׁ"י בְּרֵאשִׁית יז-כב) כָּךְ הָרָשָׁע "מֶרְכָּבָה לַטֻּמְאָה". מַכְשִׁיר לַהֲפָצַת כְּפִירָה וַהֲסָתָה לְחֵטְא. לֹא מֵעַצְמוֹ בָּא, אֵין הוּא אֶלָּא הָרַכָּב, נֶהָגוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן. יִבְחַן כָּל אֶחָד אֶת עַצְמוֹ. אִם מֵפִיץ הוּא בַּטָּלָה, אִם מֵפִיץ הוּא לָשׁוֹן הָרַע, מְלַבֶּה מַחְלֹקֶת, מַרְבֶּה לָצוֹן וְקַלּוּת רֹאשׁ, קְרִירוּת לְמִצְווֹת וְזִלְזוּל בִּתְפִלּוֹת, הִצְטָרֵף לְצִי הָרֶכֶב שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא. עֲבוּרוֹ תֻּקְּנוּ שְׁנֵי הַוִּדּוּיִּים: "הֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ", וְ"עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּוִדּוּי פֶּה"! כִּי מַה יּוֹעִיל וִדּוּיוֹ בְּעוֹדוֹ נוֹהֵג בַּמֶּרְכָּבָה הַטְּמֵאָה וּמַעֲלֶה עָלֶיהָ נוֹסְעִים?! (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)