Otzarot-Article

"כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (טו-כו) כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה, "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה... כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ". וְהַשְּׁאֵלָה עַל כָּךְ יְדוּעָה: הֲרֵי אִם הַמַּחֲלָה לֹא תָּבוֹא, רְפוּאָה לָמָּה?

פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁשְּׁתֵּי הַבְטָחוֹת כָּאן: הַהַבְטָחָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא, אִם תִּנְהַג כַּשּׁוּרָה וְתִשְׁמַע לְקוֹל ה' - "כָּל הַמַּחֲלָה... לֹא אָשִׂים". וְהַהַבְטָחָה הַשְּׁנִיָּה - גַּם אִם יִהְיֶה קִטְרוּג, חָלִילָה, וְיִהְיֶה עָווֹן וְהַמַּחֲלָה תָּבוֹא, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, אִם יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מִצְווֹת בִּמְלוֹאוֹ, תָּבוֹא רְפוּאָה שְׁלֵמָה. וְאִם אָשִׂים, הֲרֵי הִיא כְּלֹא הוּשְׂמָה, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ.

וְעֹמֶק הָעִנְיָן מְבֹאָר בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין "בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקַּבָּ"ה מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם נוֹתֵן סַם תְּרוּפָה לַחֲבֵרוֹ, לָזֶה יָפֶה וְלָזֶה קָשֶׁה (פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: יָפֶה לְחֹלִי זֶה וְקָשֶׁה לְחֹלִי אַחֵר. אִם יָפֶה לַלֵּב, רַע לַעֵינַיִם. אֵין לְךָ תְּרוּפָה שֶׁאֵין לָהּ תּוֹפְעוֹת לְוַאי מַזִּיקוֹת). אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, סַם חַיִּים לְכָל גּוּפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא".

רַק אִם יַרְבֶּה הָאָדָם תְּשׁוּבָה וּמִצְווֹת וַהֲלִיכָה בְּדַרְכֵי ה' יַשִּׂיג "רְפוּאָה שְׁלֵמָה", מֻשָּׂג כֹּה עִקָּרִי, שֶׁעַל יָדוֹ "אִם אָשִׂים – הֲרֵי הִיא כְּלֹא הוּשְׂמָה", וְהַמַּחֲלָה תֵּעָלֵם בְּלֹא עֲקֵבוֹת. "כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" הָרוֹפֵא הָאֲמִתִּי וְהַמֻּשְׁלָם. וְהָעֵצָה לְכָךְ, כָּאָמוּר, קַבָּלַת עֹל מִצְווֹת בִּמְלֹאָהּ.

הָרַב גַּלִינְסְקִי בִּדְרָשָׁתוֹ סִפֵּר, כִּי בְּעִירוֹ שֶׁל רַבִּי זַלְמָן סוֹרוֹצְקִין זַצַ"ל, הָעִיר לוּצְק, הָיָה פּוֹרֵק עֹל עַז פָּנִים וָמֵצַח שֶׁהִפְרִיעַ כְּכָל יְכָלְתּוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. הָרַב פָּעַל לְיַסֵּד תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְאוֹתוֹ פּוֹרֵק עֹל סִכֵּל עֲצָתוֹ; הָרַב פָּעַל לְיַסֵּד יְשִׁיבָה, וְאוֹתוֹ פּוֹרֵק עֹל מָנַע זֹאת בַּעֲדוֹ; פָּעַל לִשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, וְהִסִּיחַ וְהִדִּיחַ... הַכְּלָל, מֶרְכָּבָה לַסִּטְרָא אַחֲרָא, רַחֲמָנָא לִצְלַן.

בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לָרַב שֶׁהַלָּה חוֹלֶה וְיָמָיו סְפוּרִים, וְעוֹד מְעַט קָט יִפָּטְרוּ מִצָּרָתוֹ. חָשַׁב הָרַב לְעַצְמוֹ: רַע מַעֲלָלִים זֶה, גַּם בְּמוֹתוֹ יָמִיט צָרָה. שֶׁהַנֹּהַג הוּא שֶׁהָרַב מַסְפִּיד כָּל נִפְטָר וּמוֹצֵא מַה לּוֹמַר בְּשִׁבְחוֹ. וְכָאן, אוֹי לוֹ אִם יֹאמַר, אוֹי לוֹ אִם לֹא יֹאמַר. הֶחְלִיט לַעֲמֹד בַּלְּחָצִים וְלֹא לְהַסְפִּיד. אֲבָל כְּדֵי לִמְנֹעַ לְזוּת שְׂפָתָיִם וּטְרוּנְיוֹת, יֵלֵךְ לְבַקְּרוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ. לְהוֹכִיחַ שֶׁאֵין כָּאן יְרִיבוּת אִישִׁית, אֶלָּא הִסְתַּיְּגוּת מִדַּרְכּוֹ וּפָעֳלוֹ.

כִּרְאוֹת הַחוֹלֶה אֶת הָרַב, הִתְיַפַּח וְקָרָא: "הָרַב אֲנִי מִתְיַסֵּר כָּל כָּךְ, הַיִּסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים", הָיְתָה זוֹ מַחֲלַת טִיפוּס הַמֵּעַיִם הַמְּסִבָּה כְּאֵבִים אֲיוּמִים וַחֲשׂוּכַת מַרְפֵּא בְּאוֹתָם הַיָּמִים. "אָנָּא יִתְפַּלֵּל עָלַי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין תְּרוּפָה, אֲבָל שֶׁהַכְּאֵבִים יַרְפּוּ מְעַט!"

נִחֲמוֹ הָרַב, הִבְטִיחוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו, וְנִרְגַּע.

עָלָה הָרַב לְבֵית הַכְּנֶסֶת לַתְּפִלָּה, וּבְסִיּוּמָהּ הוֹדִיעַ: "נֹאמַר בְּצִבּוּר מִזְמוֹר תְּהִלִּים לִרְפוּאָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי".

הֵחֵלּוּ לְהִשָּׁמַע טְרוּנְיוֹת. כָּל יָמָיו פָּעַל כְּנֶגְדָּם, וְעַכְשָׁו יִתְפַּלְּלוּ לְטוֹבָתוֹ?!

נַעֲנָה וְאָמַר: "הֲרֵי הַדּוֹר פָּרוּץ וּמְדֻרְדָּר, אֵינוֹ הָעֲבַרְיָן הַיָּחִיד, כִּסְבוּרִים הָיִינוּ שֶׁחֲסֵרָה יִרְאַת שָׁמַיִם בְּדוֹרֵנוּ וְלָכֵן הַהִדַּרְדְּרוּת.

מָה אֹמַר לָכֶם, נוֹכַחְתִּי לָדַעַת שֶׁלֹּא יִרְאַת שָׁמַיִם חֲסֵרָה, כְּאֵב מֵעַיִם חָסֵר...

וְאִם יָשׁוּבוּ מֵחֲמַת יִרְאַת שָׁמַיִם, יַחְסְכוּ אֶת כְּאֵב הַבֶּטֶן. (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)

	אחרי מות - קדושים תשע"ב
	שכל אחד ידע חובותיו
	"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים "כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (טו-כו) כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה, "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה... כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ". וְהַשְּׁאֵלָה עַל כָּךְ יְדוּעָה: הֲרֵי אִם הַמַּחֲלָה לֹא תָּבוֹא, רְפוּאָה לָמָּה? פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁשְּׁתֵּי הַבְטָחוֹת כָּאן: הַהַבְטָחָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא, אִם תִּנְהַג כַּשּׁוּרָה וְתִשְׁמַע לְקוֹל ה' - "כָּל הַמַּחֲלָה... לֹא אָשִׂים". וְהַהַבְטָחָה הַשְּׁנִיָּה - גַּם אִם יִהְיֶה קִטְרוּג, חָלִילָה, וְיִהְיֶה עָווֹן וְהַמַּחֲלָה תָּבוֹא, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, אִם יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מִצְווֹת בִּמְלוֹאוֹ, תָּבוֹא רְפוּאָה שְׁלֵמָה. וְאִם אָשִׂים, הֲרֵי הִיא כְּלֹא הוּשְׂמָה, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. וְעֹמֶק הָעִנְיָן מְבֹאָר בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין "בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקַּבָּ"ה מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם נוֹתֵן סַם תְּרוּפָה לַחֲבֵרוֹ, לָזֶה יָפֶה וְלָזֶה קָשֶׁה (פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: יָפֶה לְחֹלִי זֶה וְקָשֶׁה לְחֹלִי אַחֵר. אִם יָפֶה לַלֵּב, רַע לַעֵינַיִם. אֵין לְךָ תְּרוּפָה שֶׁאֵין לָהּ תּוֹפְעוֹת לְוַאי מַזִּיקוֹת). אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, סַם חַיִּים לְכָל גּוּפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא". רַק אִם יַרְבֶּה הָאָדָם תְּשׁוּבָה וּמִצְווֹת וַהֲלִיכָה בְּדַרְכֵי ה' יַשִּׂיג "רְפוּאָה שְׁלֵמָה", מֻשָּׂג כֹּה עִקָּרִי, שֶׁעַל יָדוֹ "אִם אָשִׂים – הֲרֵי הִיא כְּלֹא הוּשְׂמָה", וְהַמַּחֲלָה תֵּעָלֵם בְּלֹא עֲקֵבוֹת. "כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" הָרוֹפֵא הָאֲמִתִּי וְהַמֻּשְׁלָם. וְהָעֵצָה לְכָךְ, כָּאָמוּר, קַבָּלַת עֹל מִצְווֹת בִּמְלֹאָהּ. הָרַב גַּלִינְסְקִי בִּדְרָשָׁתוֹ סִפֵּר, כִּי בְּעִירוֹ שֶׁל רַבִּי זַלְמָן סוֹרוֹצְקִין זַצַ"ל, הָעִיר לוּצְק, הָיָה פּוֹרֵק עֹל עַז פָּנִים וָמֵצַח שֶׁהִפְרִיעַ כְּכָל יְכָלְתּוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. הָרַב פָּעַל לְיַסֵּד תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְאוֹתוֹ פּוֹרֵק עֹל סִכֵּל עֲצָתוֹ; הָרַב פָּעַל לְיַסֵּד יְשִׁיבָה, וְאוֹתוֹ פּוֹרֵק עֹל מָנַע זֹאת בַּעֲדוֹ; פָּעַל לִשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, וְהִסִּיחַ וְהִדִּיחַ... הַכְּלָל, מֶרְכָּבָה לַסִּטְרָא אַחֲרָא, רַחֲמָנָא לִצְלַן. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לָרַב שֶׁהַלָּה חוֹלֶה וְיָמָיו סְפוּרִים, וְעוֹד מְעַט קָט יִפָּטְרוּ מִצָּרָתוֹ. חָשַׁב הָרַב לְעַצְמוֹ: רַע מַעֲלָלִים זֶה, גַּם בְּמוֹתוֹ יָמִיט צָרָה. שֶׁהַנֹּהַג הוּא שֶׁהָרַב מַסְפִּיד כָּל נִפְטָר וּמוֹצֵא מַה לּוֹמַר בְּשִׁבְחוֹ. וְכָאן, אוֹי לוֹ אִם יֹאמַר, אוֹי לוֹ אִם לֹא יֹאמַר. הֶחְלִיט לַעֲמֹד בַּלְּחָצִים וְלֹא לְהַסְפִּיד. אֲבָל כְּדֵי לִמְנֹעַ לְזוּת שְׂפָתָיִם וּטְרוּנְיוֹת, יֵלֵךְ לְבַקְּרוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ. לְהוֹכִיחַ שֶׁאֵין כָּאן יְרִיבוּת אִישִׁית, אֶלָּא הִסְתַּיְּגוּת מִדַּרְכּוֹ וּפָעֳלוֹ. כִּרְאוֹת הַחוֹלֶה אֶת הָרַב, הִתְיַפַּח וְקָרָא: "הָרַב אֲנִי מִתְיַסֵּר כָּל כָּךְ, הַיִּסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים", הָיְתָה זוֹ מַחֲלַת טִיפוּס הַמֵּעַיִם הַמְּסִבָּה כְּאֵבִים אֲיוּמִים וַחֲשׂוּכַת מַרְפֵּא בְּאוֹתָם הַיָּמִים. "אָנָּא יִתְפַּלֵּל עָלַי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין תְּרוּפָה, אֲבָל שֶׁהַכְּאֵבִים יַרְפּוּ מְעַט!" נִחֲמוֹ הָרַב, הִבְטִיחוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו, וְנִרְגַּע. עָלָה הָרַב לְבֵית הַכְּנֶסֶת לַתְּפִלָּה, וּבְסִיּוּמָהּ הוֹדִיעַ: "נֹאמַר בְּצִבּוּר מִזְמוֹר תְּהִלִּים לִרְפוּאָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי". הֵחֵלּוּ לְהִשָּׁמַע טְרוּנְיוֹת. כָּל יָמָיו פָּעַל כְּנֶגְדָּם, וְעַכְשָׁו יִתְפַּלְּלוּ לְטוֹבָתוֹ?! נַעֲנָה וְאָמַר: "הֲרֵי הַדּוֹר פָּרוּץ וּמְדֻרְדָּר, אֵינוֹ הָעֲבַרְיָן הַיָּחִיד, כִּסְבוּרִים הָיִינוּ שֶׁחֲסֵרָה יִרְאַת שָׁמַיִם בְּדוֹרֵנוּ וְלָכֵן הַהִדַּרְדְּרוּת. מָה אֹמַר לָכֶם, נוֹכַחְתִּי לָדַעַת שֶׁלֹּא יִרְאַת שָׁמַיִם חֲסֵרָה, כְּאֵב מֵעַיִם חָסֵר... וְאִם יָשׁוּבוּ מֵחֲמַת יִרְאַת שָׁמַיִם, יַחְסְכוּ אֶת כְּאֵב הַבֶּטֶן. (וְהִגַּדְתָּ-יָמִים נוֹרָאִים)