Otzarot-Article

"מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן" (ט-ח) מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבּוֹ: "מַה זֶּה הָיָה לָהֶם לְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנָּשְׂאוּ כַּמָּה נָשִׁים וְהִכְנִיסוּ מְרִיבָה וָמֶתַח לְבֵיתָם. אָנוּ עִם אַחַת מִתְקַשִּׁים לְהִסְתַּדֵּר"...

עָנָהוּ הָרַב: "טוֹעֶה אַתָּה, מְכֻבָּדִי. הֵן גַּם לְךָ כַּמָּה נָשִׁים!"

נִרְתַּע הַלָּהּ וּמָחָה בְּתֹקֶף.

"לֹא הֵבַנְתָּ אֶת דְּבָרַי", אָמַר לוֹ הָרַב. "הַבֵּט נָא וּרְאֵה. אַתָּה נִגָּשׁ אֶל הַקִּיר, מְסוֹבֵב יָדִית וּמַיִם זוֹרְמִים, חַמִּים וְקָרִים. פַּעַם הָיְתָה זוֹ מְלֶאכֶת הָאִשָּׁה, לָצֵאת אֶת הָעַיִן וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, לְמַלֵּא כַּד וְעוֹד כַּד, וּלְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית שֶׁבַּבַּיִת. לִטּוֹל עֲרָבָה וּלְהַרְתִּיחַ מַיִם לְרָחְצָה. אֵין זֶה קַל, זוֹ מִשְׂרָה מְלֵאָה.

וְהַבִּשּׁוּל כַּיּוֹם, נִמְשָׁךְ הוּא דַּקּוֹת מִסְפָּר. יֵשׁ שַׂקִּית מֶלַח וְשַׂקִּית סֻכָּר. תַּבְלִינִים מוּכָנִים וַאֲבָקוֹת לְמִינֵיהֶן. הָעוֹף מַגִּיעַ שָׁחוּט וּמָרוּט, מֻכְשָׁר וּמְבֻתָּק. הַלֶּחֶם נִקְנֶה אָפוּי, מוּצְרֵי הֶחָלָב לְמִינֵיהֶם וּלְסוּגֵיהֶם - בַּאֲרִיזוֹתֵיהֶם, וְהַמְּקָרֵר וְהַמַּקְפִּיא שׁוֹמְרִים עַל שְׁיָרֵיהֶם. כַּמָּה כֹּחַ אָדָם נִצְרַךְ בִּימֵי קֶדֶם כְּדֵי לְיַצֵּר כָּל זֹאת? וְהַבִּשּׁוּל עַצְמוֹ - בְּכִירַיִם שֶׁל גַּז, בְּתַנּוּר חַשְׁמַלִּי אוֹ בְּמִיקְרוֹגָל - כַּמָּה זְמַן נִמְשַׁךְ לִפְנֵי דּוֹרוֹת עַל גַּבֵּי הָאָח הַבּוֹעֵר, זֹאת מִלְּבַד לִקּוּט הַזְּרָדִים וּבְקִיעַת הָעֵצִים... וְלֹא דִּבַּרְנוּ עַל שְׁטִיפַת הַכֵּלִים. וּבְאוֹתָהּ תְּקוּפָה לֹא הָיוּ כְּלֵי נִירוֹסְטָה, וְלֹא סְפוֹגִיּוֹת וְחָמְרֵי נִקּוּי, אַף לֹא מְדִיחֵי כֵּלִים...

וַעֲדַיִן לֹא דִּבַּרְנוּ עַל יְמֵי הַכְּבִיסָה וַחֲבִיטָתָהּ עַל גְּדַת הַנָּהָר, לֹא עַל תְּלִיָּתָהּ, וְלֹא עַל מַגְהֵץ הַפֶּחָמִים. גַּם לֹא עַל סוּגֵי הַבַּדִּים הַגַּסִּים, הַקְּמִיטִים וְהַדּוֹהִים... וּמִי סוֹרֵג כַּיּוֹם סְוֶדֶרִים, מִי מְתַקֵּן גַּרְבַּיִם? כַּמָּה נָשִׁים הָיוּ דְּרוּשׁוֹת בֶּעָבָר כְּדֵי לְנַהֵל בַּיִת כְּהִלְכָתוֹ?! לֹא הַגְּבָרִים אַף לֹא הַנָּשִׁים יוֹדְעִים כַּמָּה עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת עַל הַחַיִּים הַנּוֹחִים כָּל כָּךְ. עַל הַחַשְׁמַל וְהַגַּז, עַל אֶלֶף וְאַחַד הַפְּרִיטִים הַשְּׁכִיחִים שֶׁאָנוּ נֶעֱזָרִים בָּהֶם יוֹם יוֹם".

אִם כֵּן, נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הַאָמְנָם מְאֻשָּׁרִים אָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ, הַאָמְנָם שְׂמֵחִים אָנוּ יוֹתֵר, רְגוּעִים יוֹתֵר, נִנּוֹחִים יוֹתֵר? הֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ צְרִיכִים לִשְׁאֹב מַיִם, נֶהֱנִים אָנוּ מִמַּעֲרֶכֶת בִּיּוּב, פִּנּוּי אַשְׁפָּה, מַכְשִׁירֵי בִּשּׁוּל וְחִמּוּם, קֵרוּר וְהַקְפָּאָה. רֹב טוֹבָה.

וְהַתְּשׁוּבָה הִיא: לֹא וָלֹא, שַׁאֲלוּ אֶת הַפְּסִיכוֹלוֹגִים. לֹא הָיָה דּוֹר מְדֻכָּא וּמְדֻכְדָּךְ כְּדוֹרֵנוּ. מַדּוּעַ, מֶה חָסֵר לוֹ? שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָנָה עַל כָּךְ בְּחָכְמָתוֹ: "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת..." (קֹהֶלֶת ד-ו). לַאֲבוֹתֵינוּ הָיְתָה אָמְנָם כַּף קְטַנָּה שֶׁל טוֹבָה, וּמְלֵאָה הָיְתָה נַחַת. אָנוּ, יֵשׁ לָנוּ מְלֹא חָפְנַיִם - אֲבָל הֵם בֶּעָמָל כֹּה מְפָרֵךְ וּבְשִׁבְרוֹן רוּחַ. בְּמֵרוֹץ בִּלְתִּי פּוֹסֵק לְהַגְדִּיל עוֹד וָעוֹד אֶת הַהוֹן, לַהֲרֹס אֶת הַחַיִּים כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת רָמַת הַחַיִּים...

וְהַמִּדְרָשׁ שָׁם מְקַשֵּׁר אֶת הַפָּסוּק לְפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: "טוֹבָה דְּרִיסָה שֶׁדָּרַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם בְּכַף רַגְלוֹ כִּבְיָכוֹל בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", מִמְּלֹא חָפְנַיִם פִּיחַ כִּבְשָׁן שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (שֶׁזְּרָקוּהוּ הַשָּׁמַיְמָה לְהָבִיא אֶת מַכַּת הַשְּׁחִין). לָמָּה, לְפִי שֶׁבְּזוֹ הָיְתָה גְּאֻלָּה, וּבְזוֹ לֹא הָיְתָה גְּאֻלָּה".

וּגְאוֹן עֻזֵּנוּ מָרָן הַחִידָ"א זַצַ"ל פֵּרֵשׁ אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, וְיֵשׁ בָּהֶם לֶקַח כֹּה נוֹקֵב לָנוּ וּלְמַצָּבֵנוּ. מִדִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים שֶׁהָיָה צַד לוֹמַר, שֶׁמַּכַּת הַשְּׁחִין טוֹבָה וַחֲשׁוּבָה מִמַּכַּת בְּכוֹרוֹת. וּמַדּוּעַ? לְפִי שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְגַלֶּה לָנוּ, שֶׁהַשְּׁחִין לֹא סָר מִן הַמִּצְרִים שֶׁלָקוּ בּוֹ וְנִשְׁאַר בָּהֶם עַד יוֹם מוֹתָם. הֶאָח, מַה גְּדוֹלָה הַנְּקָמָה שֶׁרָאִינוּ בְּשׂוֹנְאֵינוּ, מַה רַבָּה הָיְתָה שִׂמְחָתֵנוּ כְּשֶׁחִכְּכוּ גּוּפָם בִּכְפִיָּתִיּוּת. מַכַּת בְּכוֹרוֹת הָיְתָה לְשָׁעָה, מִי שֶׁמֵּת - מֵת, מִי שֶׁחַי - חַי. אֲבָל מַכַּת שְׁחִין... הֶאָח, כַּמָּה נִפְלָא!...

וּמְגַלֶּה לָנוּ הַמִּדְרָשׁ שֶׁזּוֹ הַשְׁקָפָה מְעֻוֶּתֶת: מָה אִכְפַּת לְךָ מַה קּוֹרֶה אֵצֶל הַשָּׁכֵן, אֵצֶל הַזּוּלַת, אֵצֶל הַמִּצְרִי. לָמָּה לֹא תַּחְשֹׁב עָלֶיךָ וְעַל בֵּיתְךָ! מָה אִכְפַּת לְךָ שֶׁהַמִּצְרִי סוֹבֵל מִשְּׁחִין אִם אַתָּה נִשְׁאַרְתָּ עֶבֶד? שָׂא עֵינֶיךָ לְמַכַּת בְּכוֹרוֹת, בָּהּ אַתָּה נִגְאַלְתָּ, וְאַתָּה יָצָאתָ לְחֵרוּת!

וְזוֹ הִיא לְמַעֲשֶׂה הַצָּרָה שֶׁל דּוֹרֵנוּ, דּוֹר הַשֶּׁפַע. יְכוֹלִים הָיִינוּ לֵהָנוֹת כָּל כָּךְ, לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקֵנוּ שֶׁשָּׁפַר עֲשֶׂרֶת מוֹנִים מֵהַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים. אֲבָל אֲבוֹי, כָּל הַעֵת עֲסוּקִים אָנוּ בִּפְזִילָה לְעֵבֶר הַשְּׁכֵנִים, עֲמֵלִים לְהַשִּׂיג רָמַת חַיִּים כַּזּוּלַת, וְנוֹתָרִים קֵרְחִים מִכָּאן וּמִכָּאן. בְּחֶלְקֵנוּ אֵין אָנוּ שְׂמֵחִים וּלְקַו הָאֹפֶק אֵין אָנוּ מַגִּיעִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תזריע - מצורע תשע"ב
	מסירות נפש למצות ציצית
	"וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב-יג) מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא נוּכַל לִלְמֹד עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא מַעֲלָתָם שֶׁל הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִים "מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן" (ט-ח) מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבּוֹ: "מַה זֶּה הָיָה לָהֶם לְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנָּשְׂאוּ כַּמָּה נָשִׁים וְהִכְנִיסוּ מְרִיבָה וָמֶתַח לְבֵיתָם. אָנוּ עִם אַחַת מִתְקַשִּׁים לְהִסְתַּדֵּר"... עָנָהוּ הָרַב: "טוֹעֶה אַתָּה, מְכֻבָּדִי. הֵן גַּם לְךָ כַּמָּה נָשִׁים!" נִרְתַּע הַלָּהּ וּמָחָה בְּתֹקֶף. "לֹא הֵבַנְתָּ אֶת דְּבָרַי", אָמַר לוֹ הָרַב. "הַבֵּט נָא וּרְאֵה. אַתָּה נִגָּשׁ אֶל הַקִּיר, מְסוֹבֵב יָדִית וּמַיִם זוֹרְמִים, חַמִּים וְקָרִים. פַּעַם הָיְתָה זוֹ מְלֶאכֶת הָאִשָּׁה, לָצֵאת אֶת הָעַיִן וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, לְמַלֵּא כַּד וְעוֹד כַּד, וּלְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית שֶׁבַּבַּיִת. לִטּוֹל עֲרָבָה וּלְהַרְתִּיחַ מַיִם לְרָחְצָה. אֵין זֶה קַל, זוֹ מִשְׂרָה מְלֵאָה. וְהַבִּשּׁוּל כַּיּוֹם, נִמְשָׁךְ הוּא דַּקּוֹת מִסְפָּר. יֵשׁ שַׂקִּית מֶלַח וְשַׂקִּית סֻכָּר. תַּבְלִינִים מוּכָנִים וַאֲבָקוֹת לְמִינֵיהֶן. הָעוֹף מַגִּיעַ שָׁחוּט וּמָרוּט, מֻכְשָׁר וּמְבֻתָּק. הַלֶּחֶם נִקְנֶה אָפוּי, מוּצְרֵי הֶחָלָב לְמִינֵיהֶם וּלְסוּגֵיהֶם - בַּאֲרִיזוֹתֵיהֶם, וְהַמְּקָרֵר וְהַמַּקְפִּיא שׁוֹמְרִים עַל שְׁיָרֵיהֶם. כַּמָּה כֹּחַ אָדָם נִצְרַךְ בִּימֵי קֶדֶם כְּדֵי לְיַצֵּר כָּל זֹאת? וְהַבִּשּׁוּל עַצְמוֹ - בְּכִירַיִם שֶׁל גַּז, בְּתַנּוּר חַשְׁמַלִּי אוֹ בְּמִיקְרוֹגָל - כַּמָּה זְמַן נִמְשַׁךְ לִפְנֵי דּוֹרוֹת עַל גַּבֵּי הָאָח הַבּוֹעֵר, זֹאת מִלְּבַד לִקּוּט הַזְּרָדִים וּבְקִיעַת הָעֵצִים... וְלֹא דִּבַּרְנוּ עַל שְׁטִיפַת הַכֵּלִים. וּבְאוֹתָהּ תְּקוּפָה לֹא הָיוּ כְּלֵי נִירוֹסְטָה, וְלֹא סְפוֹגִיּוֹת וְחָמְרֵי נִקּוּי, אַף לֹא מְדִיחֵי כֵּלִים... וַעֲדַיִן לֹא דִּבַּרְנוּ עַל יְמֵי הַכְּבִיסָה וַחֲבִיטָתָהּ עַל גְּדַת הַנָּהָר, לֹא עַל תְּלִיָּתָהּ, וְלֹא עַל מַגְהֵץ הַפֶּחָמִים. גַּם לֹא עַל סוּגֵי הַבַּדִּים הַגַּסִּים, הַקְּמִיטִים וְהַדּוֹהִים... וּמִי סוֹרֵג כַּיּוֹם סְוֶדֶרִים, מִי מְתַקֵּן גַּרְבַּיִם? כַּמָּה נָשִׁים הָיוּ דְּרוּשׁוֹת בֶּעָבָר כְּדֵי לְנַהֵל בַּיִת כְּהִלְכָתוֹ?! לֹא הַגְּבָרִים אַף לֹא הַנָּשִׁים יוֹדְעִים כַּמָּה עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת עַל הַחַיִּים הַנּוֹחִים כָּל כָּךְ. עַל הַחַשְׁמַל וְהַגַּז, עַל אֶלֶף וְאַחַד הַפְּרִיטִים הַשְּׁכִיחִים שֶׁאָנוּ נֶעֱזָרִים בָּהֶם יוֹם יוֹם". אִם כֵּן, נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הַאָמְנָם מְאֻשָּׁרִים אָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ, הַאָמְנָם שְׂמֵחִים אָנוּ יוֹתֵר, רְגוּעִים יוֹתֵר, נִנּוֹחִים יוֹתֵר? הֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ צְרִיכִים לִשְׁאֹב מַיִם, נֶהֱנִים אָנוּ מִמַּעֲרֶכֶת בִּיּוּב, פִּנּוּי אַשְׁפָּה, מַכְשִׁירֵי בִּשּׁוּל וְחִמּוּם, קֵרוּר וְהַקְפָּאָה. רֹב טוֹבָה. וְהַתְּשׁוּבָה הִיא: לֹא וָלֹא, שַׁאֲלוּ אֶת הַפְּסִיכוֹלוֹגִים. לֹא הָיָה דּוֹר מְדֻכָּא וּמְדֻכְדָּךְ כְּדוֹרֵנוּ. מַדּוּעַ, מֶה חָסֵר לוֹ? שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָנָה עַל כָּךְ בְּחָכְמָתוֹ: "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת..." (קֹהֶלֶת ד-ו). לַאֲבוֹתֵינוּ הָיְתָה אָמְנָם כַּף קְטַנָּה שֶׁל טוֹבָה, וּמְלֵאָה הָיְתָה נַחַת. אָנוּ, יֵשׁ לָנוּ מְלֹא חָפְנַיִם - אֲבָל הֵם בֶּעָמָל כֹּה מְפָרֵךְ וּבְשִׁבְרוֹן רוּחַ. בְּמֵרוֹץ בִּלְתִּי פּוֹסֵק לְהַגְדִּיל עוֹד וָעוֹד אֶת הַהוֹן, לַהֲרֹס אֶת הַחַיִּים כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת רָמַת הַחַיִּים... וְהַמִּדְרָשׁ שָׁם מְקַשֵּׁר אֶת הַפָּסוּק לְפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: "טוֹבָה דְּרִיסָה שֶׁדָּרַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם בְּכַף רַגְלוֹ כִּבְיָכוֹל בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", מִמְּלֹא חָפְנַיִם פִּיחַ כִּבְשָׁן שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (שֶׁזְּרָקוּהוּ הַשָּׁמַיְמָה לְהָבִיא אֶת מַכַּת הַשְּׁחִין). לָמָּה, לְפִי שֶׁבְּזוֹ הָיְתָה גְּאֻלָּה, וּבְזוֹ לֹא הָיְתָה גְּאֻלָּה". וּגְאוֹן עֻזֵּנוּ מָרָן הַחִידָ"א זַצַ"ל פֵּרֵשׁ אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, וְיֵשׁ בָּהֶם לֶקַח כֹּה נוֹקֵב לָנוּ וּלְמַצָּבֵנוּ. מִדִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים שֶׁהָיָה צַד לוֹמַר, שֶׁמַּכַּת הַשְּׁחִין טוֹבָה וַחֲשׁוּבָה מִמַּכַּת בְּכוֹרוֹת. וּמַדּוּעַ? לְפִי שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְגַלֶּה לָנוּ, שֶׁהַשְּׁחִין לֹא סָר מִן הַמִּצְרִים שֶׁלָקוּ בּוֹ וְנִשְׁאַר בָּהֶם עַד יוֹם מוֹתָם. הֶאָח, מַה גְּדוֹלָה הַנְּקָמָה שֶׁרָאִינוּ בְּשׂוֹנְאֵינוּ, מַה רַבָּה הָיְתָה שִׂמְחָתֵנוּ כְּשֶׁחִכְּכוּ גּוּפָם בִּכְפִיָּתִיּוּת. מַכַּת בְּכוֹרוֹת הָיְתָה לְשָׁעָה, מִי שֶׁמֵּת - מֵת, מִי שֶׁחַי - חַי. אֲבָל מַכַּת שְׁחִין... הֶאָח, כַּמָּה נִפְלָא!... וּמְגַלֶּה לָנוּ הַמִּדְרָשׁ שֶׁזּוֹ הַשְׁקָפָה מְעֻוֶּתֶת: מָה אִכְפַּת לְךָ מַה קּוֹרֶה אֵצֶל הַשָּׁכֵן, אֵצֶל הַזּוּלַת, אֵצֶל הַמִּצְרִי. לָמָּה לֹא תַּחְשֹׁב עָלֶיךָ וְעַל בֵּיתְךָ! מָה אִכְפַּת לְךָ שֶׁהַמִּצְרִי סוֹבֵל מִשְּׁחִין אִם אַתָּה נִשְׁאַרְתָּ עֶבֶד? שָׂא עֵינֶיךָ לְמַכַּת בְּכוֹרוֹת, בָּהּ אַתָּה נִגְאַלְתָּ, וְאַתָּה יָצָאתָ לְחֵרוּת! וְזוֹ הִיא לְמַעֲשֶׂה הַצָּרָה שֶׁל דּוֹרֵנוּ, דּוֹר הַשֶּׁפַע. יְכוֹלִים הָיִינוּ לֵהָנוֹת כָּל כָּךְ, לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקֵנוּ שֶׁשָּׁפַר עֲשֶׂרֶת מוֹנִים מֵהַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים. אֲבָל אֲבוֹי, כָּל הַעֵת עֲסוּקִים אָנוּ בִּפְזִילָה לְעֵבֶר הַשְּׁכֵנִים, עֲמֵלִים לְהַשִּׂיג רָמַת חַיִּים כַּזּוּלַת, וְנוֹתָרִים קֵרְחִים מִכָּאן וּמִכָּאן. בְּחֶלְקֵנוּ אֵין אָנוּ שְׂמֵחִים וּלְקַו הָאֹפֶק אֵין אָנוּ מַגִּיעִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)