Otzarot-Article

"בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (יג-מו) הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת שֶׁהַחֲכָמִים הָיוּ נִזְהָרִים עַד מְאֹד מִמַּגָּע עִם "בַּעֲלֵי רַאָתָּן", חֹלִי מַדְבִּיק מְאֹד. הַחוֹלִים הִתְרַכְּזוּ בִּשְׁכוּנָה אַחַת, וְרַבּוֹתֵינוּ, הָאֶחָד לֹא אָכַל בֵּיצִים שֶׁבָּאוּ מֵאוֹתָהּ שְׁכוּנָה, וְהָאַחֵר לֹא יָשַׁב בַּצַּד בּוֹ נָשְׁבָה הָרוּחַ מֵאוֹתָהּ שְׁכוּנָה וְנָשְׂאָה עִמָּהּ אֶת הַנְּגִיפִים. אֲבָל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָיָה נִכְנַס לְשָׁם וּמִתְחַבֵּר עִמָּם וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל לוֹמְדֶיהָ.

וְהִסְבִּיר רַבֵּנוּ יִצְחָק עַרְאָמָה זַצַ"ל, שֶׁחֹלִי זֶה הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ הַכְּתוּבָה בַּפָּרָשָׁה, וְנוֹבַעַת מִכְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת וּמֵחֹסֶר אֱמוּנָה בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. וְעָלֶיהָ צִוְּתָה הַתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ: "בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ", כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְעִיל אֲחֵרִים בְּדֵעוֹתָיו הַכּוֹזְבוֹת. כִּי הַמִּינוּת הִיא כְּאוֹתוֹ חַיְדַק טוֹרֵף, מַגֵּפָה מִדַּבֶּקֶת שֶׁיֵּשׁ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת. כְּמוֹ שֶׁהִזְהִיר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב... פֶּתַח בֵּיתָהּ", זוֹ הַמִּינוּת (ע"ז יז.).

אֲבָל יֵשׁ אֶמְצָעִי אֶחָד, שֶׁעַל יָדוֹ אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל הַנְּגוּעִים בְּמִינוּת וְלֹא לְהִפָּגַע: אִם בָּאִים אֲלֵיהֶם כְּדֵי לַעֲסֹק עִמָּהֶם בַּתּוֹרָה. כְּפִי שֶׁהִתְחַבֵּר עִמָּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה מְגִנָּה וּמַצִּילָה, "תּוֹרָה אוֹר", וּמְגָרֶשֶׁת כָּל חֲשֵׁכָה.

מְסַפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: זָכִיתִי לְבִקּוּרוֹ שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר מֵהַטֶּכְנִיּוֹן. טָרַח וּבָא מֵחֵיפָה לַחֲדֵרָה כְּדֵי לְהִתְוַכֵּחַ. הִבְהַרְתִּי לוֹ שֶׁאֵין לָנוּ מְכַנֶּה מְשֻׁתָּף. הִצְבַּעְתִּי בְּפָנָיו עַל דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (יז.): מֻרְגָּל הָיָה בְּפִי חַכְמֵי יַבְנֶה: אֲנִי בְּרִיָּה, וַחֲבֵרִי בְּרִיָּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: אֲנִי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וַחֲבֵרִי עַם הָאָרֶץ, וּכְשֵׁם שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתִּי כָּךְ אֲנִי אֵינִי מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתּוֹ.

אֲנִי אֵינִי מְנַסֶּה לְהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ בְּעִנְיְנֵי הִתְמַחוּתְךָ, מַכִּיר אֲנִי בְּבוּרוּתִי בָּהֶם; אַף אַתָּה, אַל תְּנַסֶּה לְהִתְוַכֵּחַ עִמִּי בְּעִנְיְנֵי דָּת כֵּיוָן שֶׁאוֹכִיחַ לְךָ כַּמָּה בּוּר אַתָּה בָּהֶם.

סָבַר וְקִבֵּל. רָאָה אֵיךְ הַתַּלְמִידִים שׁוֹקְדִים עַל תַּלְמוּדָם, בְּאֵיזוֹ הִתְלַהֲבוּת וְרִתְּחָא דְּאוֹרַיְתָא, כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ מֵבִין אֲפִילוּ אֶת הַשָּׂפָה, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֻשָּׂגִים בְּסִיסִיִּים. רַק דָּבָר אֶחָד הִתְמִיהַּ אוֹתוֹ: "אֱמֹר לִי, אֵיךְ יְכוֹלִים הֵם לָשֶׁבֶת כָּךְ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בִּימָמָה וּלְהִתְנַדְנֵד, קָדִימָה וְאָחוֹרָה, קָדִימָה וְאָחוֹרָה? אֲנִי הָיִיתִי מְקַבֵּל נֶקַע, פְּרִיצַת דִּיסְק..."

אָמַרְתִּי: "טוֹב שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִי. הִגַּעְתִּי לְכָאן בְּרַכֶּבֶת, עָלִיתִי בְּתַחֲנַת אַרְלוֹזֶרוֹב וְיָרַדְתִּי בַּחֲדֵרָה. מוּלִי יָשַׁב בָּחוּר חִלּוֹנִי. אַתָּה בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ, בֵּין הַמּוֹשָׁבִים יֵשׁ שֻׁלְחָן קָטָן. הוֹצִיא מִתִּיקוֹ כְּרִיכִים וִירָקוֹת, בְּלִי עַיִן הָרַע, וְכָל הַדֶּרֶךְ לָעַס וּבָלַס. שְׁמַע, הֵבֵאתִי אִתִּי סֵפֶר, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לְהָסִיר אֶת עֵינַי מִמֶּנּוּ. הַלֶּסֶת עָלְתָה וְיָרְדָה, עָלְתָה וְיָרְדָה, עָלְתָה וְיָרְדָה. מְעָרַת הַפֶּה הִתְרוֹקְנָה וְנִגְדְּשָׁה, הִתְרוֹקְנָה וְהִתְמַלְּאָה, וְהַלֶּסֶת טָחֲנָה וְטָחֲנָה. אִלּוּ הָיוּ אוֹמְרִים לְךָ לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, חֲצִי שָׁעָה, הָיִיתָ מְקַבֵּל עֲוִית, הָיָה נִתְפָּס לְךָ הַחֵךְ, הִתְכַּוְּצוּת שְׁרִירִים. אֵיךְ הוּא עָשָׂה זֹאת?!

הַפְּרוֹפֶסוֹר לֹא הֵבִין: "שְׁמַע, זוֹ לֹא הָיְתָה סְתָם תְּנוּעָה, הוּא אָכַל, לָעַס".

"אָז מָה", לֹא הֵבַנְתִּי. "אִלּוּ הָיִיתָ שָׂם שָׁם נְסֹרֶת, לֹא הָיִיתָ מְקַבֵּל נֶקַע בַּלֶּסֶת?"

"אֲבָל הוּא אָכַל, הוּא נֶהֱנָה", מָחָה.

"וְהַבַּחוּרִים הָאֵלּוּ, הַיּוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה הֵם נֶהֱנִים?!" (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	פסח תשע"ב
	מרור כורך
	"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (מ-לה) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מֵקִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּן עַל שְׁמוֹ נִקְרָא וְכָל פְּרָט בּוֹ נַעֲשָׂה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (יג-מו) הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת שֶׁהַחֲכָמִים הָיוּ נִזְהָרִים עַד מְאֹד מִמַּגָּע עִם "בַּעֲלֵי רַאָתָּן", חֹלִי מַדְבִּיק מְאֹד. הַחוֹלִים הִתְרַכְּזוּ בִּשְׁכוּנָה אַחַת, וְרַבּוֹתֵינוּ, הָאֶחָד לֹא אָכַל בֵּיצִים שֶׁבָּאוּ מֵאוֹתָהּ שְׁכוּנָה, וְהָאַחֵר לֹא יָשַׁב בַּצַּד בּוֹ נָשְׁבָה הָרוּחַ מֵאוֹתָהּ שְׁכוּנָה וְנָשְׂאָה עִמָּהּ אֶת הַנְּגִיפִים. אֲבָל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָיָה נִכְנַס לְשָׁם וּמִתְחַבֵּר עִמָּם וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל לוֹמְדֶיהָ. וְהִסְבִּיר רַבֵּנוּ יִצְחָק עַרְאָמָה זַצַ"ל, שֶׁחֹלִי זֶה הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ הַכְּתוּבָה בַּפָּרָשָׁה, וְנוֹבַעַת מִכְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת וּמֵחֹסֶר אֱמוּנָה בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. וְעָלֶיהָ צִוְּתָה הַתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ: "בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ", כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְעִיל אֲחֵרִים בְּדֵעוֹתָיו הַכּוֹזְבוֹת. כִּי הַמִּינוּת הִיא כְּאוֹתוֹ חַיְדַק טוֹרֵף, מַגֵּפָה מִדַּבֶּקֶת שֶׁיֵּשׁ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת. כְּמוֹ שֶׁהִזְהִיר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב... פֶּתַח בֵּיתָהּ", זוֹ הַמִּינוּת (ע"ז יז.). אֲבָל יֵשׁ אֶמְצָעִי אֶחָד, שֶׁעַל יָדוֹ אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל הַנְּגוּעִים בְּמִינוּת וְלֹא לְהִפָּגַע: אִם בָּאִים אֲלֵיהֶם כְּדֵי לַעֲסֹק עִמָּהֶם בַּתּוֹרָה. כְּפִי שֶׁהִתְחַבֵּר עִמָּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה מְגִנָּה וּמַצִּילָה, "תּוֹרָה אוֹר", וּמְגָרֶשֶׁת כָּל חֲשֵׁכָה. מְסַפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: זָכִיתִי לְבִקּוּרוֹ שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר מֵהַטֶּכְנִיּוֹן. טָרַח וּבָא מֵחֵיפָה לַחֲדֵרָה כְּדֵי לְהִתְוַכֵּחַ. הִבְהַרְתִּי לוֹ שֶׁאֵין לָנוּ מְכַנֶּה מְשֻׁתָּף. הִצְבַּעְתִּי בְּפָנָיו עַל דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (יז.): מֻרְגָּל הָיָה בְּפִי חַכְמֵי יַבְנֶה: אֲנִי בְּרִיָּה, וַחֲבֵרִי בְּרִיָּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: אֲנִי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וַחֲבֵרִי עַם הָאָרֶץ, וּכְשֵׁם שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתִּי כָּךְ אֲנִי אֵינִי מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתּוֹ. אֲנִי אֵינִי מְנַסֶּה לְהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ בְּעִנְיְנֵי הִתְמַחוּתְךָ, מַכִּיר אֲנִי בְּבוּרוּתִי בָּהֶם; אַף אַתָּה, אַל תְּנַסֶּה לְהִתְוַכֵּחַ עִמִּי בְּעִנְיְנֵי דָּת כֵּיוָן שֶׁאוֹכִיחַ לְךָ כַּמָּה בּוּר אַתָּה בָּהֶם. סָבַר וְקִבֵּל. רָאָה אֵיךְ הַתַּלְמִידִים שׁוֹקְדִים עַל תַּלְמוּדָם, בְּאֵיזוֹ הִתְלַהֲבוּת וְרִתְּחָא דְּאוֹרַיְתָא, כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ מֵבִין אֲפִילוּ אֶת הַשָּׂפָה, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֻשָּׂגִים בְּסִיסִיִּים. רַק דָּבָר אֶחָד הִתְמִיהַּ אוֹתוֹ: "אֱמֹר לִי, אֵיךְ יְכוֹלִים הֵם לָשֶׁבֶת כָּךְ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בִּימָמָה וּלְהִתְנַדְנֵד, קָדִימָה וְאָחוֹרָה, קָדִימָה וְאָחוֹרָה? אֲנִי הָיִיתִי מְקַבֵּל נֶקַע, פְּרִיצַת דִּיסְק..." אָמַרְתִּי: "טוֹב שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִי. הִגַּעְתִּי לְכָאן בְּרַכֶּבֶת, עָלִיתִי בְּתַחֲנַת אַרְלוֹזֶרוֹב וְיָרַדְתִּי בַּחֲדֵרָה. מוּלִי יָשַׁב בָּחוּר חִלּוֹנִי. אַתָּה בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ, בֵּין הַמּוֹשָׁבִים יֵשׁ שֻׁלְחָן קָטָן. הוֹצִיא מִתִּיקוֹ כְּרִיכִים וִירָקוֹת, בְּלִי עַיִן הָרַע, וְכָל הַדֶּרֶךְ לָעַס וּבָלַס. שְׁמַע, הֵבֵאתִי אִתִּי סֵפֶר, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לְהָסִיר אֶת עֵינַי מִמֶּנּוּ. הַלֶּסֶת עָלְתָה וְיָרְדָה, עָלְתָה וְיָרְדָה, עָלְתָה וְיָרְדָה. מְעָרַת הַפֶּה הִתְרוֹקְנָה וְנִגְדְּשָׁה, הִתְרוֹקְנָה וְהִתְמַלְּאָה, וְהַלֶּסֶת טָחֲנָה וְטָחֲנָה. אִלּוּ הָיוּ אוֹמְרִים לְךָ לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, חֲצִי שָׁעָה, הָיִיתָ מְקַבֵּל עֲוִית, הָיָה נִתְפָּס לְךָ הַחֵךְ, הִתְכַּוְּצוּת שְׁרִירִים. אֵיךְ הוּא עָשָׂה זֹאת?! הַפְּרוֹפֶסוֹר לֹא הֵבִין: "שְׁמַע, זוֹ לֹא הָיְתָה סְתָם תְּנוּעָה, הוּא אָכַל, לָעַס". "אָז מָה", לֹא הֵבַנְתִּי. "אִלּוּ הָיִיתָ שָׂם שָׁם נְסֹרֶת, לֹא הָיִיתָ מְקַבֵּל נֶקַע בַּלֶּסֶת?" "אֲבָל הוּא אָכַל, הוּא נֶהֱנָה", מָחָה. "וְהַבַּחוּרִים הָאֵלּוּ, הַיּוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה הֵם נֶהֱנִים?!" (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)